אין לי זמן להיות חולה

נכון שכולנו אוהבים סיפורים

גם מחלת הסרטן  זה  סיפור  ארווווווווך                          מאת רבי דוד קורן

גם לי יש סיפור לספר לכם.   והסיפור הוא על סיפור שאוהב לספר סיפורים.

אני הולך  ברחוב:  פוגש ידיד ותיק. אני שואל אותו מה נשמע משה? 

 אומר לי על תשאל  איזה סיפור, 

אתה לא יודע  מה עובר עלי. ומתחיל לספר לי סיפור. על החיים.

כן כל אחד בעולם הזה הוא סיפור. וכל אחד את החוויות שלו הופך לסיפור

 

 וכל יצור נברא הוא סיפור ויש לו סיפור. 

 והחיים הם סיפור אחד ארוך ובהמשכים.  סיפור שלא נגמר.  

כי הסיפור נמצא במוח שלנו במחשבה שלנו.  

והרצון שלנו בונה את המחשבה  שלנו. והמוח והמחשבה שלנו הם שמספרים לנו סיפורים. לפי הרצון לקבל שלנו


 

אנחנו הינו בגלות מאז חורבן הבית.  במשך 2000 שנה חיינו בנידוי וסבל. 

עברנו חוויות עד שהגענו לארץ.    נו מה אנחנו עושים היום בארץ?

מספרים סיפורים על הגלות.  סיפורי חז"ל. ולכל אחד יש סיפור

והסיפור חייב להיות מרגש. עצוב. שיש בו סבל.  כאב  מרירות. 

אח כמה שאנחנו  אוהבים להיות מסכנים  שירחמו עלינו.

גם לרפואה יש סיפור

 מאז  קדמה  דנא  מחלת  הסרטן  הייתה  קיימת בפוטנציאל   בגוף  האדם 

 כמו  שקיימים  כל  המחלות.   

רק  נשאלת  השאלה  אם  האדם  יאורר  אותם  או  לא.

 

זה  שהמדע  היום  פתאום  מגלה  אותה  ונותן  לה שמות  זיהוי  זה רק  במאה  האחרונה  זה  לא  אומר שהמחלה  לא  הייתה  מאז  בריאת  העולם. 

 

אולי  המדע  נתן  רק  שם  למחלה.  אבל  תרופה  עדין אין  למחלה. 

 פה ושם יש כל מיני טיפולים.  שמדכאים את המחלה.  

אבל  עדין לא מבינים את הסיבה למחלה.

 

והמדע  מספר  לנו סיפור  כמו  כל  יהודי  שהיה  בגלות 

רק  סיפורים  על  המחלה.  כמה  סוגי  סרטן  יש.

 אבל  מה  הסיבה?  כי גם המחלה יש לה סיפור משלה. ואינטליגנציה   משלה.

והמדענים מתחילים  ללימוד את הסיפור של המחלה.

 וללמוד על  האינטליגנציה.  של המחלה.  

היום מתחילים  להבין  את  המחשבה  של  התא  הסרטני. 

אבל  עדין  לא  מבנים  את  הסיבה. כי המחלה זה סיפור ארוווווך.

 

על פי הקבלה – כל המחלות הסופניות הם בעצם, סוג של מחלת סרטן. 

  ההגדרה של מחלת  הסרטן – שחלק מהתאים הגנטיים של האדם 

מאבדים את הזיכרון ובכך שוכחים לעשות את העבודה שלהם. 

 

כלומר כמו ענף של עץ  שנותק מהעץ ומהשורש. ואעבד את הקשר  עם כל הענפים והשורש. ולא יכול לקבל מזון מכל השורש של העץ. 

ושאר העץ יחד עם כל הענפים והפירות. גם לא יכולים להתקשר לענף. שהוא ניתק את הקשר.

 

תא סרטני בצילום  נראה  תא שחור

השחור  בקבלה  הוא הצבע הרביעי המקושר למלכות שלנו.    

שזה הרצון לקבל שלנו.  כוח של ספיגה. שמושך וסופג  אליו.   
אבל רק בעולם שלנו שנקרא המלכות. האור לא מתגלה. בגלל חוק לחם בזיון.  לכן אנחנו לומדים בקבלה. על צבע השחור.

 

עבורנו  השחור, אור החכמה אור בלי כיסוי כי רק הכיסוי עושה גילוי,

 זה כמו שאדם מנותק מזרם החשמל בבית, וחי בחושך,

כי במקום שיש אור אין חושך ו אור מגרש  את החושך והאור זה שמחה.

 

הויה'  שורש  של  המילה  חוויה.  

אנו  מגיעים  לעולם הזה  אך  ורק  לעבור  את  אותם  ההנאות  והחוויות 

שהיה  לנו  מהגלגול  הקודם. 

שבגלל  קצר  מסוים  שלא  ידענו  איך  לבנות  כלי לאותה  האנרגיה  

שנקבל  גם  את  ההנאה.

 

לכן  אנו  מגיעים  לעולם  רק  עם  חוויות   

והחוויות  הם הזיכרונות  שנהפכים  לסיפורים.  

ומכל  מה  שאנו משיגים  נשאר  לנו  בסוף  רק  החוויה  והסיפור.  

לכן כל  החיים  שלנו  זה  סיפור  אחד  גדול.

 

החיים הם סיפורים של חוויות  -אפילו שאנחנו הולכים לבית חולים 

לבקר חולה שהוא סובל. מכיוון שאין לנו עדיין את התרופה. 

ביקור חולים נהפך לפסטיבל של מספרי סיפורים.

 

כאן  פתאום  כל  אחד  רוצה  לספר  את  הסיפור  האישי שלו. 

 מי יש לו סיפור ארוך ומי יש לו סיפור קצר. אבל כולנו  מתעקשים  לספר  סיפור  של  חוויה.

כי בסה"כ מה נשאר לנו, מה נשאר לנו מכל חוויה –סיפור 

 

בדרך כלל שאנחנו הולכים לבקר אדם בבית חולים, 

שם הוא לבד מחפש תשומת לב והופך להיות מפונק. 

אנו מצפים ממנו שיספר. סיפור  מרגש על סבל

איך הוא מרגיש וכמה הוא סובל ומסכן ומה דעתו של כל רופא, 

ובקיצור באים לשמוע סיפורים. ולהזדהות עם הסבל

 

אז נשאלת השאלה – במה אנחנו יכולים לעזור במצב הזה. 

חוץ מלהביא זר פרחים, כמה ממתקים ומיצים טבעיים.  

החולה זה הזמן שלו להתפנק. ולמשוך תשומת לב.  

מתחיל  לספר  סיפור על הסבל, הבדיקות והטיפולים ואנו מזדהים אייתו בסבל.  ומנסים  לנחם אותו  בכל  מיני  סיפורים . 

 

באותו הזמן כולם מנסים לזכור את מי הם היו מקרים

שהיה חולה באותה המחלה  

גם  יוסי השכן,  משה מהעבודה  וצביקה החשמלאי, 

 היה  להם  אותו  דבר.

ובשקט ובלחש  ממלמלים המבקרים בניהם ובאנכה עמוקה 

אומרים  בלחש   זיכרונם  לברכה.

 

יעקב אבינו החולה הראשון בהיסטוריה.

כי יעקב היה החולה הראשון המוזכר בתורה בפרשת ויחי,

ובאים ואומרים ליוסף, אביך חולה,  מה עשה יוסף הלך לחפש רופא? לא,

לקח את שני הבנים שלו אפרים ומנשה והלך לאביו,

 

כי ביקור חולים המצווה שלה שהמבקר צריך לכוון

שהוא לוקח אחד  חלקי שישים  ממחלתו, זו הסיבה  שיוסף

בא לאביו עם שני בניו , אבל זו מודעות של צדקי אמת,

 

אבל  אנחנו על פי מה שאנחנו  חושבים שמבינים עכשיו, 

במקום לעזור ולהקל מעליו את המחלה

, אני בעצם נותן תחושה של הרגשה  והזדהות  הכאב של החולה

 כמה שהוא מסכן ואמלל  וחסר עונים, 

זאת אומרת שזה בסדר להיות כל כך מסכן  זה דבר טבעי,

זה אנושי, טוב להיות מסכן לפעמים שאחרים ירחמו עליו,

והחולה שמקבל את תשומת הלב, הוא מרגיש שהוא במרכז העניינים

שכולם רוקדים מסביבו,

וממשיך לספר סיפורים  על הסבל כמה הוא חולה

וכמה הוא שקוע עכשיו במחלה. וכל השיחה על המחלה. 

וכל מיני סיפורים על מחלות ותרופות. סיפור.

 

וגם לקבלה יש סיפור  והיא אומרת. 

הביקור חולים נועד אך ורק למטרה אחת – לעזור לחולה להבריא  ולצאת מהמחלה   והדרך היחידה שבה אנו יכולים לעזור כשמבקרים חולה, 

לשנות לא את הרצון שבנה סיפור של מחלה.  לשנות לו את כל ערוצי המחשבה.

 

ובראש וראשונה   לגרום לו לשכוח שהוא חולה 

ולהוציא אותו מאותה ערוץ המחשבה שבה הוא קבע 

שהוא חולה.  להחליף לו את ערוץ המחשבה. 

ולהכניס אותו למחשבה אחרת לחלוטין

 

ולספר לו סיפורים מצחיקים, בדיחות ולשנות לו את מצב הרוח הרע 

שהוא בעצם ישכח שהוא חולה 

ובאותם רגעים הוא יבין שהחיים יפים בחוץ, 

מה אני שוכב פה? אני רוצה את החיים היפים, המצחיקים והעליזים 

ולא לשכב כאן ולחשוב על כמה שאני אומלל ומסכן.

 

ורק אז כשהחולה מגיע למודעות שבעצם ,

מה אני עושה פה אני רוצה להיות בריא ולצאת החוצה,

 

ברגע שיחליט שהוא רוצה להיות בריא, 

אז זה נגמר כי כל המערכת החיסונית שלו מתגייסת לעזרתו 

והיא תבריא אותו לחלוטין.  

 

רפואה שלמה ממני רבי דוד

וכל חברי קרן אור ללימודי הקבלה 

אנחנו יש לנו עבודה  למשך   150 שנה 

 ולכן אין לנו זמן להיות חולים

מי שמוכן לעזור לנו.  בעבודה שלנו. הוא צריך לזכור.  

הוא אף פעם לא יהיה לו זמן להיות חולה.

אור ושמחה ואהבה. ממני רבי דוד קורן.

השארת תגובה