ויזיד יעקב נזיד סוד ביאור חמץ חודש ניסן מזל טלה

פסח  וליל הסדר

 

זה יום שהנשמה נכנסת לגוף,

שתי גופות ושתי מוחות יש לאדם,

שבצופן התורה מוגדרים יעקב ועשו,

 

השעורים של: רבי דוד קורן,

 

אנו יודעים  שבעולם הרוחני, המחשבה שהיא אנרגיה 

בנתה את הכלי החומרי שנקרא רצון,

שהוא החומר של הבריאה של עולמנו,

ובעולמנו יש מסך מפריד בין העולם הרוחני לעולם הגשמי

 

לכל בעולמנו הקליפה  קודמת לפרי,

הגוף הנפש קודם לרוח ולנשמה,

 

וגוף בלי נשמה, זה קליפה שניזון ממערכת הטומאה,

אנו לומדים ומלמדים, שראש חודש ניסן,עונת האביב,

הוא ראש  ואב ל, י"ב  חודשי השנה, שבונה את

מחזוריות השנה, שבנוי מי 12 המזלות,

לכן הבת שהיא הכלי בעולמנו שנקרא המלכות,

היא מקבלת מחזור בגיל 12,

 

והבן  ז"א שהוא מעל המלכות מעל עולמנו,

חוגג בר מצווה בגיל 13, ומתחבר ללבן הזרע

שהוא מקור החיים והחסד בעולמנו,

 

והכוכב השליט על המזל, כוכב מאדים,

שנקרא אל המלחמות,

מאדים , אותיות דמים אדום מאוד , שהוא צופו

למלאך המוות,

 

ועל פי הזוהר וספר היצירה, כוכב מאדים  שולט על הכבד,

שהוא הבכור והראשון בכל העברים של הגוף

שמקבל את החיות מהאוכל דרך הקיבה,

והוא מיצר את הדם,

 

הכבד הוא אמור לסנן את כל הרעלים מהמזון,

ואת החיות הדם הזך להעביר ללב,

 

לכן הכבד אדום אדמוני והוא הבכור, בעברי הגוף,

לכן יש תהליך של יצירת הכלי של האדם בעולמנו,

שבע שנים  נבנה הנפש,

שש שנים נבנה הרוח,

ושבע שנים לאחר שנבנה הנפש והרוח

אז אם הגוף נקי יכולה להיכנס הנשמה לגוף,

 

וזה סוד נר ה' נשמת אדם.

כי עבירה אינה מכבה את התורה.

אבל עבירה מכבה מצווה. 

שהיא נקראת נר.

כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו.

 

כלומר. הנשמה שנקראת נר.  שנאמר בה.

נר ה' נשמת אדם.

שזה הוא כבוי. כי הגוף נשאר בחושך.

וכן מי שגורם במעשיו שתסתלק השכינה ממקומה.

הוא גורם כבוי וחושך לאותו מקום.

 

ועבירה היא חושך, ושפחה כי תירש גברתה.

 

כי העבירה. היא שפחה וחושך. 

תירש מקום הגבירה.

שהיא השכינה שנסתלקה ממקומה.

 

 

וזה הוא סוד פסח ליל סדר ויציאת מצרים,

מעבדות לחרות,

החרות של האדם, שהוא מחובר לנשמתו,וייעודו בעולם

ומשרת את מחשבת הבריאה שזה סוד ממלכת כוהנים,

 

וזה הסוד שמגלה לנו הארי הקדוש,

בספר ליקוטי התורה פרשת שמות,

 

היצר הרע  נקרא אדמוני,  ויקרא שמו עשו,

שהוא היצר הרע,

כי כל הסיפור מקראי על עשו ויעקב, בפרשה,

עשו הוא היצר הרע,

ויעקב הוא היצר הטוב,

 

ולזה אומר הכתוב בתורה יקראו שמו עשו,

כי אביו אמו מכירים שיש בו יצר הרע,

 

ואחר כן, מופלג, אחר י"ג שנה ויום אחד,

יצא אחיו, וזה אינו ניכר לכל כשנכנס,

אלא הוא יתברך היודע,

 

ולכן אמר ויקרא שמו יעקב,

כי הוא היודע, קרא שמו יעקב,

 

ויגדלו הנערים: כי אחר שנגדלו נעשו שנים,

כי עד עתה לא היה אלא א',(יצר הרע)

והיה שמו עשו שהוא יצר הרע,

איש שדה, אהב עניני עולם הזה,

 

כי שדה הנזכר כאן, הוא העולם הזה,

 

ויעקב איש תם יושב אהלים, עוסק בתורה,

(הנשמה שהיא סוד התורה)

 

מלחמת גוג ומגו מלשון היגוי ומחשבה,

זו מלחמה יום יומית שמתחוללת במוח האדם,

בין שתי היצרים שלו יעקב, הנשמה, ועשו הגוף,

בין השקר לאמת, בין מחשבה שקרית, וערמומית,

לבין מחשבה נקייה וטהורה לההנות לנבראים,

ותלוי מי שולט על המוח שלנו,

עשן, יצר הרע,  או יעקב שהוא יצר הטוב,

ויש לזכור בעולמנו, הגוף נחומרי הוא הבכור

שנולד אחר כך הנשמה נכנסת הגיל 13

על מנת להחיות את הגוף באור בצורה נצחית,

 

 

 

וזה בסוד של שתי גופות ומוחות לאדם,

ויזיד יעקב נזיד, (מודעות נשמה,)

שהם מחשבות שחושב לעולם,

האיך יעבוד אל אלהיו,

 

ומלת נזיד הוא לשון מחשבה,

מלשון אשר זדו עליהם, כתרגומו,

 

כי הנשמה) זו לעולם חושב מחשבות, ומסגף את עצמו,

כדי להשיג חיי עולם הבא,

 

ובין כה ובין כה יצר הרע נכנע,

כיוון שרואה שהאדם חוזר אחר עולם הבא,

 

וזה מה שנאמר: ויבא עשו, זה יצר הרע,

מן השדה, שהם תענוגי  עולם הזה,

והוא עייף ממחשבתו  של יצר הטוב,

 

ויאמר עשו היצר הרע, אל יעקב יצר הטוב,

הלעיטני נא, כי כמה ימים שסגפת אותי,

(לקחתה שליטה על המוח והמחשבה)  במחשבות טובות ותעניות,

ולכן הלעיטני אתה דרך הלעטה, מה שלא אכלתי

כל אלו הימים, כי עייף אנכי,

 

ויאמר יעקב  מכרה כיום את בכורתך לי,

(תן לי לנשמה לשלוט על הגוף)

מפני  שביום ראשון שנכנס היצר הטוב,

בגופו של האדם, שהוא בן י"ג שנה ויום א',

אז הוא מולך באותו הבכרה(הגוף)

 

והיצר הרע נכנע מפניו,

לכן אור ליום י"ד בניסן בודקין את החמץ,

לאור הנר,

(נר רשי תיבות נפש רוח= נוצה גימטריה מקוה)

 

כי ביום א' של שנת י"ד , הוא נכנס בזכות

התורה שלמד בקטנות הנקרא אור,

כעניין ותורה  אור,

 

בזכות המצות שנתחנך בהם דרך חינוך שנקרא נר,

כענין  נר מצווה, בזכות שניהם

בודקין את החמץ שהוא יצר הרע,

ודוחין אותו ומכניעין אותו,

 

ונכנס בו נשמה ויצר טוב,

 

והנה יש באדם שאור,

שהוא בא מכוח טיפת הזרע האב,

כעניין הן בעוון חוללתי,

כלום נתכוון ישי אבי אלא להנאתו,

 

וחמץ בא מכוח טיפת האם,

ולכן נקראת מחמצת לשון נקבה,

ודוחים כל זה לחוץ

 

ואוכלין מצה שהוא נגד יצר הטוב,

וצריך לאכול המצה ולדחות החמץ ז' ימים

שהם נגד ז' שנים שנשארו לו,

להיות בן ך' שנה,

שאז נידון בבית דין של מעלה( שהוא חסד)

 

כי באלו ז' שנים צריך האדם להשמר מאד מיצר הרע,

יען שהוא מורגל עמו מיום שנולד עד יום י"ג שנה,

 

ויום א' של י"ד שנה, הוא יום שהוא כמו חולה,

שמתרפה ממחלתו, מחוליו,

וצריך הימים הראשונים לאכול מאכלים דקים וקלים,

שלא יזיקו לו,   ולכן נצטוינו לאכול מצה בז' ימי פסח,

 

כמו שהשיב רבי שמעון לבנו רבי אלעזר  ששאל,

כי אחר שהחמץ הוא יצר הרע,

ומצה הוא יצר הטוב,

למה לא נצטוינו שלא לאכול חמץ כל השנה,

 

והשיב לו כי הימים הללו, להיותם חולים

שיצאו ממצרים, הוצרכו לאכול מצה,

 

ואחר כך בהיותם בריאים וטובים, לא יזיק להם אף

אם יאכלו חמץ, וכן צריך לבחור,

להשמר מאד מיצר הרע, עד שיהא בן ך' שנה,

שהוא יוד' במילוי, שהוא י' חכמה,

בסוד חכמה מחיה בעלה,

 

חג שמח שאור הנשמה תאיר  בכל הגופים

האפלים שנזכה כולנו להיות בני חורים מיצר הרע

ונחיה על מודעת נשמה, שהיא אור המשיח,

 

באהבה רבה, רבי דוד קורן,  י"ג בניסן תשע"ג