מאמר: גורו לכם מפני חֶרֶב

................

עז) רבי חייא ורבי יוסי יום אחד היו נמצאים לפני רבי שמעון,

פתח רבי שמעון ואמר, (מאיוב י"ט)

 

גורו לכם מפני חֶרֶב כי חֵמה עוונות חָרֶב למען תדעון שדון.

 

שואל, גורו לכם מפני חֶרֶב מהו חֶרֶב,   ומשיב,

זהו חרב נוקמת נקם ברית. כי חרב הזו שהיא המלכות,

עומדת להסתכל על מי שמשקר בברית, שהוא יסוד,

 

שכל מי שמשקר בברית, שפוגם אותו בעֲריות או

בשכבת זרע לבטלה, חרב נוקמת ממנו נקמה.

 

עח) שכתוב, כי חֵמה עוונות חָרב. משום שכל המשקר בברית, מרחיק תאוות המלכות לקבל שפע מז"א,

 

ואינו נוטל שפע מי שנוטל, שהוא היסוד,

ואינו נותן למקומו, שהוא המלכות,

 

משום שלא נתעורר אליו מקומו, שהיא המלכות.

 

 כי מסיבת פגם הברית לוקחה ממנה התאווה לקבל שפע.

 

וכל מי ששומר ברית, גורם לעורר ברית למקומו, למלכות, ומתברכים העליונים והתחתונים.

 

 

עט) מי מעורר ברית הזה למקומו. דהיינו כשנמצאים צדיקים בעולם,  שכתוב, וגם הקימותי את בריתי איתם, לתת להם את ארץ כנען,

את ארץ מגוריהם. מהו  מגוריהם,

כמ"ש, גורו לכם מפני חרב, דהיינו המלכות.

משום שהוא מקום המטיל מגור בעולם.

שעל כן נאמר עליה  גורו לכם מפני חרב

 

הרי שהאבות עוררו את הברית למקומו, שהוא המלכות,

שעליה נאמר, לתת להם את ארץ מגוריה כמבואר.

 

 

פ) אשר גרו בה, פירושו, שמיום שנתקרבו אל הקב"ה,

פחדו בה פחד,

 

מפני ה' ויראה עילאה הייתה בה, לשמור מצוותיו.

 

כי המלכות היא מידת היראה,

ואם בשמירת הברית לא יטיל האדם מורא על ראשו,

 

לא יירא עוד מפני הקב"ה לעולם בשאר המצוות.

 

 

פא) בוא וראה, בהתעוררות של מטה,

כשהתעוררו ישראל אל הקב"ה וצעקו לפניו,

 כתוב, וַאזכור את בריתי,

ואז התעורר החשק לקשור את הכל בקשר אחד.

 

כי כיוון שהברית, יסוד של ז"א, התעורר,

הנה התעורר קשר כל הספירות של ז"א.

 

ואזכור את בריתי, פירושו, לחבר אותו במקומו במלכות.

 

וע"כ כתוב, לכן אמור לבני ישראל אני הויה.

שכל הספירות התחברו בקשר אחד לגאול את ישראל ממצרים.

 

 

פב) וידבר ה' אל משה ואל אהרון.

רבי יוסי אמר,ע"כ נאמר,

 

ויצוום אל בני ישראל, שציווה לנהל אותם בנחת כראוי.

 

ואל פרעה, פירושו, לנהוג בו כבוד.

................

 

 

 

 

 

מאמר:  אלה ראשי אבותם

................

פג) אמר רבי ייסא, למה הסמיך הכתוב כאן,

אלה ראשי בית אבותם.

ומשיב, אמר הקב"ה, דברו לבני ישראל בנחת,

 

 כי אע"פ שהם נמצאים בעבודה קשה,

 מלכים בני מלכים הם.

 

משום זה כתוב, אלה ראשי בית אבותם.

שאמר לו  אלו שאתה רואה,

אלה ראשי בית אבותם.

................

 

 

פד) אמר רבי חייא, ע"כ הסמיך אלה ראשי בית אבותם,

ללמד, שכולם לא שיקרו בחוקיהם,

ולא התערבו בעם אחר,

אלו הם שעמדו במקומם הקדוש,

 

ולא שיקרו להתערב במצרים.

 

ע"כ אמר רבי חייא הסמיך אלה ראשי בית אבותם,

כדי להביא מוצאם של משה ואהרון,

 

שהם הראויים להוציא את ישראל, ולדבר אל פרעה,

ולייסר אותו בַּמַּטֶּה,

 

כי בכל ראשי ישראל לא היה נמצא כמוהם.

.................

 

פה) בוא וראה כתוב, ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל

 לו לאישה. ותלד לו את פינחס. אלה ראשי אבות הלויים.

 

שואל, למה אמר, אלה ראשי אבות, לשון רבים,

והרי פנחס בלבדו היה, 

 

ומשיב, אלה משום שפנחס קִיֵים כמה אלפים ורבבות מישראל, והוא קיים כמה ראשי אבות,

 

בעת שהרג את זמרי ואת כזבי, וַתֵעצַר המגפה מעל ישראל.

 

על כן, כתוב בו, אֵלֶּה, לשון רבים.

 

 

פו) עוד, ותלד לו את פינחס אלה ראשי. אלה ראשי, לשון רבים,

 כי האבדה של ראשי הלויים נמצאה בו.

 

 ומה שהם החסירו ונשרפו, השלים הוא.

והרוויח הכהונה שלהם, וצורת שניהם שָרתה בו בפינחס.

 

 האבדה של ראשי הלויים נמצאה בו.

הם נדב ואביהוא. הם הפרידו אות הברית, המלכות, ממקומו,

 

מחמת שהקריבו אש זרה. והוא בא וחיבר אותם.

 

משום זה ניתנו לו הירושה והרוח של שניהם.

ע"כ כתוב בו, אלה ראשי, לשון רבים.

 

 

פז) ואם תאמר, למה נזכר כאן פינחס, הלא בוא הכתוב,

אלא להביא  מוצאם של משה ואהרון בלבד?

 

ומשיב, אלא ראה הקב"ה את אהרון, בשעה שאמר,

ואזכור את בריתי,

ששני בניו של אהרון עתידים לפגום לברית הזה,

 

ועתה ששולח אותו למצרים, להוציא את ישראל,

 רצה להעביר את אהרון, שלא יתן לו ללכת בשליחות הזה.

 

אלא כיוון שראה הקב"ה את פינחס שעומד ומקיים

את ברית הזה במקומו, ותיקן הפגם של נדב ואביהו,

 

מיד אומר הכתוב, הוא אהרון ומשה,

אמר הקב"ה, עתה הוא אהרון, הוא אהרון שמתחילה,

כמטרם שפגמו נדב ואביהוא בברית,

 מחמת שפינחס תיקן את הפגם.

 

 

פח) שואל הכתוב אומר, הוא אהרון ומשה. היה צריך לומר,  

ומשיב, אלא לכלול אותם זה בזה,

 

הרוח, שהוא משה, במים, שהוא אהרון.

 

וכשאומר, הוא משה ואהרון,

הוא לכלול מים, שהוא אהרון, ברוח, שהוא משה.

 

כי משה הוא בחינת רוח, תפארת דז"א.

ואהרון הוא בחינת מים, חסד של ז"א.

ועל כן כתוב, הוא אהרון ומשה, ולא הם. כי נכללים זה בזה.

......................................