זהר פרשת ויגש  ...  מאמר: למה הרעות.

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,  תשפ"ב.   קרן אור ללימודי הקבלה.

 

::::::::::::::................:::::::::::: 

 

סעיף,ע"ב') ר' יוסי פתח קרא באליהו שכתוב ויקרא וגו',

בוא וראה שנים היו שהטיחו דברים כנגד הקב"ה,

משה ואליהו,

משה אמר למה הרעות לעם הזה,

ואליהו אמר הרעות להמית את בנה,

ושניהם אמרו דבר אחד,

 

 

 

 

סעיף,ע"ג') שואל, מהו הטעם שאומרו שניהם?

למה הרעות? ומשיב, אלא הוא סוד:

משה, מהו הטעם שאמר למה הרעות,

הוא משום שניתן רשות לס"א לשלוט על ישראל,

 

הרעות: פירושו,

נתת רשות לצד האחר של הרע לשלוט עליהם,

 

 

אליהו אמר הרעות, פירושו גם כן,

נתת רשות לסטרא אחרא לטול נשמתו של זה,

שאמר הרעות, והכל הוא סוד אחד,

שהרעות הוא סוד נתינת רשות לס"א שנקרא רע,

 

 

סעיף,ע"ד') בא וראה, הגם על האלמנה,וגו'

משום שהקב"ה אמר לאליהו,

הנה צוויתי שם אשה אלמנה לכלכלך,

וכל מי שזן ומפרנס, למי שנצרך לו,

וכל שכן מי שרעב,

הוא מתאחד ונאחז בעץ החיים,

וגורם חיים לעצמו ולבניו,

 

ואתה, אמר אליהו, כל מי שמקיים נפש בעולם

זוכה חיים לעצמו,

וזוכה להתאחז בעץ החיים,

 

ואתה שולט אילן המוות, צד הרע,

על האלמנה, צוויתי אותה לכלכלני,

משום זה אמר הרעות,

 

 

 

סעיף,ע"ה') שואל: ואם תאמר, שלא נעשה רע לאדם

 מן הקב"ה,  ומשיב: בוא וראה, 

 

בזמן שהאדם הולך לימין, (לחסד)

שמירתו של הקב"ה נמצא לו תמיד עליו,

והסטרא אחרא אינו יכול לשלוט עליו,

 

ורע זה נכנע לפניו ואינו יכול לשלוט,

 

ומתוך ששמירתו של הקב"ה הוסר מימנו

אם הוא ייתדבק ברע,  אז רע ההוא,

כיון שרואה שאין עמו שמירה,

שולט עליו אש ובא להשמידו,

ואז ניתן לו רשות ונוטל נשמתו,

 

 

סעיף,ע"ו') משום שניתן רשות לצד הרע לשלוט על  ישראל, להיות תחת השעבוד שלו,

 

פירוש אחר: למה הרעות,

כי ראה כמה מהם מישראל, שהם מתים, ונמסרו בצד הרע:

 

 

סעיף,עז') בוא וראה, בשעה שהטוב נתעורר,

שהוא הימין,(החסד)

כל שמחת וכל טוב וכל הברכות נמצאות,

והכול הוא בחשאי, כמו שבארו,

 

שאמרו בני יעקב,

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,בחשאי,

וסוד זה הוא משום, שאז הוא יחוד כראוי,

ובזה מתבאר הכתוב: למה אמר יוסף בעת הייחוד,

הוציאו כל איש מעלי,

משום שהייחוד צריך להיות בחשאי.

.......

 

עח) אמר רבי חייא. וכי אליהו, כיוון שהוא גזר והקב"ה מקיים,

והוא גזר על השמים שלא להוריד טל ומטר,

איך היה מפחד מאִיזֶבֶל, ששלחה אליו כמ"ש,

 כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם,

ומיד פחד וברח על נפשו.

 

עט) אמר לו רבי יוסי. הרי בארוהו.

הצדיקים אינם רוצים להטריח לאדונם

במקום שהנזק מצוי לעין.

כמו שמואל, שאמר, איך אלך ושמע שאוּל והרגָני.

אמר לו, עגלת בקר תיקח בידך.

 

משום שהצדיקים אינם רוצים להטריח את אדונם במקום שהנזק מצוי. וג"כ אליהו,

כיוון שראה שהנזק מצוי, לא רצה להטריח את אדונו.

 

פ) אמר לו, אני שמעתי כאן דבר אחר.

באליהו לא כתוב, ויֵרא, וַילך אל נפשו.

אלא ויירא, שראה ראייה. שראה,

שפירושו. שמכמה שנים הלך אחריו מלאך המוות,

ולא נמסר בידו. ועתה, וילך אל נפשו,

 

מה פירושו של וילך אל נפשו? הוא.

שהלך לקיום של הנפש, שהוא עץ החיים,

כדי להתדבק שם. ומלאך המוות לא ילך אחריו יותר.

 

פא) בוא וראה. בכל מקום כתוב, את נפשו.

וכאן כתוב, אל נפשו. וסוד הזה שמעתי,

כי אמר רבי שמעון,

כל הנשמות שבעולם יוצאות כולן מאותו הנהר הנמשך ויוצא,

שהוא יסוד של ז"א,

וכולן לוקח אותן אותו צרור החיים, שהוא הנוקבא.

 

וכשהנוקבא מתעבֵּרת מהזכר,

כולן הן בהשתוקקות מב' הצדדים,

מהשתוקקות הנקבה אל הזכר,

 ומהשתוקקות הזכר אל הנקבה.

 

וכשהשתוקקות הזכר יוצאת בחשק גדול,

 אז הנשמות הן יותר בקיום,  משום שהכל תלוי

בהשתוקקות וחשק של עץ החיים, שהוא ז"א.

 

ואליהו, מתוך שהיה מאותו החשק של הזכר,

יותר מאנשים אחרים, הוא נתקיים ולא מת.

 

פב) ומשום זה כתוב, אל נפשו, ולא כתוב, את נפשו.

כי את נפשו. היא נקבה, שנקראת אֵת.

אבל אל הוא זכר. אל נפשו, מורה זכר בלבד.

 

ואם תאמר, הרי כתוב, ואל האישה, הנקבה,

הוא כלל של זכר ונקבה,

כי כאשר הנוקבא כלולה בהזכר, נאמר אז,

ואל האישה אמר.

את האישה, את נפשו, מורה נקבה בלבדה,

בלי התכללות עם הזכר.

 

ומשום שאליהו מצד הזכר יותר מכל בני העולם,

נתקיים בקיומו יותר מכל בני העולם.

 ולא מת כשאר בני העולם,

משום שכולו הוא מעץ החיים, ולא מעפר, כשאר אנשים.

 

ומשום זה נסתלק למעלה ולא מת כדרך כל בני העולם,

כמ"ש, ויעל אליהו בסערה השָׁמים.

 

פג) בוא וראה מה כתוב, והנה רכב אש וסוסי אש וגו'.

ויפרידוּ בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים.

 

כי אז נתפשט הגוף מהרוח.

ונסתלק שלא כדרך שאר בני אדם,

ונשאר מלאך קדוש כשאר קדושים עליונים,

ועושה שליחות בעולם כמו מלאך.

 ובארוהו, שהניסים, שעושה הקב"ה בעולם, על ידו נעשים.

 

פד) בוא וראה מה כתוב, וישאל את נפשו למות.

מקודם לכן כתוב, וילך אל נפשו,

כמו שלמדנו, שהוא בקיום.

 

וכאן כתוב, את נפשו למות.

מורה על העץ, שבו שורה המוות, דהיינו הנוקבא,

בסוד הכתוב, ורגליה יורדות מוות.

 ושָׁם נגלה עליו הקב"ה, כמ"ש, ויאמר צא ועמַדתָ בהר.

 

מה כתוב אחריו, ואחר הרעש אשוגו',  

ואחר האש קול דממה דקה, זהו מקום הפנימי מכולם,

שממנו כל האורות יוצאים.

 

פה) מה כתוב, ויהי כִשְמוע אליהו, ויאמר קנוא קינאתי לה'.

אמר לו הקב"ה, עד מתי אתה מקנא לי.

סגרת הדלת, שהמוות לא ישלוט עליך לעולם,

והעולם אינו יכול לסובלך שתימצֵא עם בני,

אתה מקטרג עליהם.

 

אמר לו, כי עזבו בריתך בני ישראל.

אמר לו, חייך, שבכל מקום שבני אדם יקיימו ברית הקדוש,

שיעשו ברית מילה, אתה תהיה מצוי שם.

(ביאור הדברים תמצא בהקדמת ספר הזהר דף קע"א)

 

פו) בוא וראה, מה גרם דבר ההוא של אליהו, שכתוב,

והשארתי בישראל וגו'. אמר לו הקב"ה,

מכאן ולהלאה, שלא יכול העולם לסובלך עם בניי,

כי תקטרג עליהם.

כמ"ש, ואת אלישע תמשַׁח לנביא תחתיך,

שיהיה נביא אחר לבניי, ואתה תסתלק למקומך.

 

פז) בוא וראה, כל אדם המקנא להקב"ה,

אין מלאך המוות יכול לשלוט עליו,

כמו על שאר בני אדם, ויהיה לו שלום,

כמ"ש בפינחס, הנני נותן לו את בריתי שלום.

............................

 

מאמר: , ויפול על צווארי בנימין אחיו וַיֵבְךְ

..............

פח) רבי יצחק אמר וייפול על צווארי בנימין אחיו ויֵבְךְ.

בכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני,

שיבנו בחלקו של בנימין, ויחָרבו,

פט) פתח ואמר, כמגדל דוד צווארך וגו'

שואל, מאן מגדל דוד,

מגדל דוד זה נמצא בירושלים, ודאי שבנה דוד,

והעלה לו, כלומר, בתוך ירושלים.בנוי לתלפיות,

אלא כמגדל דוד שאומר הכתוב, אינו מגדל דוד הזה,

אלא זה הוא ירושלים של מעלה, הנוקבא, שכתוב בו,

מגדל עוז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב.

שואל, מי הוא נשגב, אם  סובב על הצדיק אם על המגדל?

ומשיב, אלא המגדל נשגב, משום שבו ירוץ צדיק, יסוד.

צ) צווארך, דהיינו בית המקדש של מטה,

דומה למגדל דוד, הנוקבא. ונקרא כך,

הוא נמצא בתיקון היופי. כמו הצוואר, שהוא היופי של הגוף,

 כן בית המקדש הוא היופי של כל העולם.

צא) בנוי לתלפיות, הוא תל, שכל בני העולם מסתכלים בו,

לשַבח ולהתפלל. תלפיות, אותיות תל פיות,

 תל שכל פיות העולם משבחים ומתפללים אליו.

(תל ה' פעמים אלה"ים. נגד ה' גבורות)

צב) אלף המגן תלוי עליו,

אלו הם הוא אלף תיקונים המתוקנים בו.

הארת החכמה המרומזת במספר אלף.

כל שִלטי הגיבורים, הוא שכולם באים מצד הדין הקשה,

ע"כ נקראים גיבורים. הארת חכמה נמשכת מבינה שחזרה להיות חכמה, ומקו שמאל שלה, שנקרא יצחק, דין קשה.

צג) מה צוואר, כל תיקוני האישה תלויים בו,

כך בית המקדש, כל תיקוני העולם תלויים ושורים בו.

ובארוה, שכתוב, על צוארינו נרדפנו,

שפירושו, על בית המקדש, שהוא צוואר והיופי של כל העולם,

כתוב, על צווארינו נפרדנו, יגענו ולא הונח לנו.

יגענו ולא הונח לנו,

שיגענו לבנות אותו שתי פעמים,

בית מקדש ראשון והשני. ולא הונח לנו,

כי לא הניחו אותנו, ונחרבו, ולא נבנו אחר כך.

צד) מה צוואר כיוון שנשחת, נשחת עימו כל הגוף,

כך בית המקדש, כיוון שהוא נשחת ונחשך,

נחשך ג"כ כל העולם,

והשמש אינו מאיר, ולא שמים וארץ והכוכבים.

צה) משום כך בכה יוסף על זה, על ב' מקדשים שנחרבו,

 ואחר שבכה על זה, בכה על השבטים שנִגלוּ.

כשנחרב בית המקדש, נגלו מיד כל השבטים,

 ונתפזרו בין העמים.

 וכמ"ש, וינשק לכל אחיו ויֵבְךְ עליהם, על שנגלו.

צו) על כולם בכה. על בית המקדש שנחרב ב' פעמים.

 ועל אחיו, שהם עשרת השבטים שיצאו בגלות,

ונתפזרו בין העמים.

 ואחרי כן דיברו אחיו איתו.

ולא כתוב בהם, ויבכו.

כי הוא בכה משום שהופיעה עליו רוח הקודש,

וראה את כל זה. והם לא בכו,

כי לא שׁרה עליהם רוח הקודש, ולא ראו את זה.

.............................