זהר פרשת ויחי. סוד הגלות והגאולה באחרית הימים בדורנו. ה"תשפ"ב

זהר פרשת ויחי

עורך ומגיש: רבי דוד קורן  ...ה"תשפ"ב...  קרן אור ללימודי הקבלה.

...............

מאמר: ויחי יעקב בארץ מצרים

סעיף: א) ויחי יעקב בארץ מצרים. אמר רבי יוסי,

ליבו של יעקב ראה בנבואה במצרים,

שבניו יהיו בכל הגלויות שעד עתה,

ועד הקץ וזמן ביאת המשיח.

 

ב) ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי, אלא במצרים.


והיא נבואה חשובה, שלא התנבאו כמותה.

ולא הגיעה לשום איש מבני הנביאים,

 

אלא לו ולמשה בלבד. במשה כתוב,


כי לא יִראַני האדם וָחי.


וביעקב כתוב, ויחי יעקב. ויחי,

 

פירושו: נבואה היורדת ממראה המאירה, תפארת.

.............

 

פירושו בעל הסולם רבי אשלג.

 

כי הארת החכמה הוא חיים, כמ"ש, החכמה תחַיֶה בעלֶיה.

 והיא הנבואה של ויחי.

ויש הפרש גדול בין נבואת יעקב ומשה לשאר הנביאים.

 

כי שאר הנביאים קיבלו נבואתם מנו"ה של ז"א,

שהוא מטבורו ולמטה, ששם בחינת הנוקבא,

הנקראת מראה שאינה מאירה.

וע"כ התנבאו במילת כה, שהיא שם הנוקבא.

 

אבל יעקב ומשה קיבלו מתפארת,

שנקרא מראה המאירה, שהוא מטבור ולמעלה של ז"א,

אלא מבחינת אחוריים אשר שם,

 

 שע"כ נאמר למשה, וראית את אחוריי ופניי לא יֵירָאו.

וכן לא תוכל לראות את פניי כי לא יִראַני האדם וָחי.

 

אבל כשקיבל מבחינת אחוריים, היה חי.

וכן ביעקב לא נאמר, ויחי, אלא במצרים, בחינת אחוריים.

ושכתוב, ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי אלא במצרים,

כי היה מקבל הנבואה מטבור ולמעלה של ז"א,

 

ושם כתוב, וראית את אחוריי ופניי לא יֵירָאו.

 

 ע"כ לא הגיע לו הנבואה אלא במצרים, שהוא אחוריים.

ושכתוב, שלא התנבאו כמותה אלא הוא ומשה,

 

כי כל הנביאים מקבלים מחזה ולמטה של ז"א, מנו"ה.

כמ"ש במשה, כי לא יִראַני האדם וָחי. משמע,

 כיוון שלא קיבל מבחינת הפנים אלא מאחוריים,

הוא חי, כלומר, בהמשכת החכמה.

 

וכן ביעקב כתוב, ויחי יעקב,

שהוא המשכת החכמה מבחינת אחוריים, במצרים.

 

 כמ"ש, ויחי, נבואה היורדת מן מראה המאירה,

מטבור ולמעלה של ז"א, מן תפארת, שנקרא מראה המאירה.

 

אמנם יש הפרש גם בין יעקב ומשה, כי יעקב הוא מתפארת,

 ומשה מפנימיות התפארת, שהם סוד הדעת.

ג) רצה יעקב לומר נבואות על הגלויות,

שֶיִקרו לבניו בארץ כנען ובכל ארץ אשר גרו בה,

שהם מארץ מצרים, שכל הגלויות נכללות בארץ מצרים.

היה ליבו נשבר, שכתוב, כי יש שבר במצרים.

 

 

ד) וע"כ, ויחי יעקב בארץ מצרים, ולא היה שמח,

כי בארץ ההיא הקשר של העמים,

שכל זוהמת העמים כלולה שם,

 

וגם הספירים של כיסא הכבוד,

שהם הניצוצים של החכמה, השבויים ביניהם,

 שמכונים ספירים.

 

והוא סוד הכתוב ביחזקאל : וממעל לרקיע אשר על ראשם כְמראֵה אבן ספיר דמות כיסא.

ולא הגיע אֲליהם לבררם שום איש,

 לא מהעליונים ולא מהתחתונים. אלא ח"י.

וזה סוד, כי לא יִראַני האדם וחי.

 

 

פירושו בעל הסולם רבי אשלג.

 

מפאת חטאו של אדם הראשון נפלו הכלים והניצוצים של מדרגת החכמה לקליפת מצרים. ושכתוב, ולא היה שמח,

 

כי בארץ ההיא הקשר של העמים,

כי ארץ מצרים היא קליפה קשה,

שזוהמת כל העמים קשורים בה.

 

ומשום זה לא היה שם בשמחה.

אבל גם הספירים של כיסא הכבוד,

שהם הכלים והניצוצים

של מדרגת החכמה נפלו שמה.

 

 ונודע, שאין מדרגת החכמה יכולה להאיר,

אלא רק בהתכללות עם אור החסדים.

שאז נקראת אור החכמה בשם אור החיה,

 

כמ"ש, החכמה תחַיֶה בעלֶיה.

 

ושכתוב, ולא הגיע אֲליהם לבררם שום איש,

 לא מן העליונים ולא מן התחתונים. אלא ח"י,

 

ששום אדם לא יוכל לזכות לחכמה,

אלא המקבלים בהתכללות החסדים, שהמקבל נקרא אז ח"י,

 

מדרגת יסוד של גדלות, שנקרא יוסף.

כמ"ש, ויוסף ישית ידו על עיניך,

על אור עיניים, אור החיה.

 

כי אור החיה אינו מאיר בפרצוף,

מטרם שיש שם בחינת יוסף, שהוא סוד יסוד של כלים,

מטעם ערך ההופכי בין אורות לכלים כנודע.

 

 וע"כ נקרא היסוד, חי העולמים.

וכמ"ש, כי לא יִראַני האדם וחי,

 

שבבחינת הפנים אין שם מדרגת חי,

 וע"כ כתוב, לא יִראַני האדם,

כי ראייה היא חכמה, שאינה מאירה זולת במדרגת אור החיה,

כלומר בהתכללותה עם חסדים.

ובחינת הפנים נמשך מאבא ואמא, שהוא חכמה בלי חסדים.

 

ה) כמה הם סודות העליונים שבמקרא הזה. על ויחי,

ואנו החברים תמהים עליהם, ועל ויחי שנזכר עימו יעקב,

 

היה צריך לומר, ישראל,  דהיינו ויחי ישראל.

 כי השם יעקב מורה על קטנות,

 

והשם ישראל יורה שכבר יש לו מוחין של גדלות.

 והמילה ויחי רומז על אור החיה, מוחין של גדלות,

שהיה צריך לכתוב, ויחי ישראל.

 

וישראל מאין לנו, שמורה על מוחין של גדלות?

כי כתוב, קודש ישראל לה'.

וקודש רומז על גדלות.

 

וכן כתוב, בני בכורי ישראל.

ובכור רומז על גדלות.

הרי שבגדלות נזכר השם ישראל,

ולא יעקב, שהוא שם הקטנות,

 

כמ"ש, מי יקום יעקב כי קטן הוא.

 

אמר רבי אלעזר: והרי כתוב, וימכור את בכורתו ליעקב?

 

שבכורה, שהיא גדלות, נזכר ג"כ בשם יעקב.

 

 

ו) אמר לו רבי שמעון.

בזמן שהיו ישראל אנשי אמת וצדיקים ועושים צדקה,

לא היו מפחדים ישראל, אלא יעקב בלבד.

כתוב בו שהיה מפחד, שנאמר, כי יָרֵא אנוכי אותו.

 

כי ישראל הוא שם הגדלות, ואין בו פחד.

כי בשביל המעשים טובים שעושים ישראל,

היו עושים הרבה חסד זה עם זה,

וע"כ לא היה בהם פחד.

 

ז) משחטאו והוגלו, מחמת עוונותיהם ומעשיהם הרעים,

לא יכלו לסבול מפחד,

שלא יישארו באמת בגלות לעולם על עוונותיהם.

באו ועל זה באו מדת הרחמים ומדת הדין ביחד,

שהוא הוראת השם ישראל.

 

ונתנו אותם בארץ גלותם. שהשכינה גלתה עימהם,

שעליה מורה השם ישראל.

 

וע"כ היו בטוחים, שיגָאלו יחד עם השכינה.

וע"י זה סבלו הגלות ולא פחדו.

וע"כ בגלות השם ישראל, כמ"ש, וייגֶל ישראל מעל אדמתו.

 

ח) אמר רבי שמעון יפה שאלת בני, 

דהיינו וימכור את בכורתו ליעקב.

 היה לו לומר, לישראל,

כי בכורה הוא מוחין של גדלות.

 

אבל האיש המסתכל ידע אותו,

 שיעקב המחובר עם ויחי הוא קודש, כמו השם ישראל.

 

כלומר, זה הכלל שאמרנו, שיעקב הוא שם הקטנות,

אינו בהכרח במקום שמפורש אצלו הגדלות שהשיג.

 

 

וע"כ כתוב כאן, ויחי יעקב, ואינו צריך לומר, ישראל.

 

וכן, וימכור את בכורתו ליעקב,

אינו צריך לומר, ישראל.

כי יעקב זה המחובר עם הגדלות,

 

קודש הוא בהכרח כמו ישראל.

 

 וע"ז אמרו, יעקב בחר בו הקב"ה,

להיות ספיר בכיסא הכבוד.

ולא אמרו, ישראל, משום שמפורש הגדלות.

 

ח) אמר רבי שמעון יפה שאלת בני, 

דהיינו וימכור את בכורתו ליעקב.

 היה לו לומר, לישראל,

כי בכורה הוא מוחין של גדלות.

 

אבל האיש המסתכל ידע אותו,

 שיעקב המחובר עם ויחי הוא קודש, כמו השם ישראל.

 

כלומר, זה הכלל שאמרנו, שיעקב הוא שם הקטנות,

אינו בהכרח במקום שמפורש אצלו הגדלות שהשיג.

 

 

וע"כ כתוב כאן, ויחי יעקב, ואינו צריך לומר, ישראל.

 

וכן, וימכור את בכורתו ליעקב,

אינו צריך לומר, ישראל.

כי יעקב זה המחובר עם הגדלות,

קודש הוא בהכרח כמו ישראל.

 

ט) רבי שמעון פתח ואמר: ואת דַכָּא ושׁפַל רוח,

 להחְיות רוח שׁפָלים,

ולהחְיות לב נדכאים.

לב נדכאים, זהו יעקב,

כי מתחת המדרגה, מאחוריים,

 ירדו עליו נבואות וברכות במצרים,

שמצרים בחינת אחוריים, וע"כ היה ליבו נדכה.

 

י) שיעקב שהיה במצרים, לא הייתה נבואתו נעלה,

כי הארץ הייתה שנואה.

 

 

יא) בוא וראה, לא  זכה לברך אף אחד מבניו,

ולא היה בידו רוח לברך, אלא במצרים,

 

כאשר בירך אותם לכל אחד ואחד על פי סוד.

 

 והסוד הוא כמ"ש, וירְא יעקב, כי יש שבר במצרים,

ויאמר לבניו, למה תתראו.

 שלא ניתנה נבואה אלא לנשברי לב,

כמ"ש, רְדו שמה ושִברו.

 

פירושו בעל הסולם רבי אשלג.

 

ושכתוב, ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי,

אלא במצרים, הוא מטעם, ופניי לא ייראו. לכן לא היה לו

רוח לברך את בניו, אלא במצרים, ששם בחינת אחוריים.

שמשום זה היה לו ליעקב לב נדכאים.

וע"כ מביא ע"ז ראָיה מהכתוב, וירְא יעקב, כי יש שבר במצרים, הרומז על שבירת הלב, שיהיה לו במצרים.

ותכף נתעורר לשלוח בניו שמה, מטעם שידע,

שלא ניתנה נבואה זו אלא לנשברי לב. וכן הוא אומר,

 רדו שמה ושִברו, הרומז ג"כ על שבירת הלב.

.............

 

יב) תחת כיסא הכבוד הקדוש יש יעקב ספיר,

דהיינו שהספיר מדת הדין של בחינתו.

 

בא הכתוב ואמר, לא יעקב יֵאָמר עוד שמך, כי אם ישראל,

כי שָׂרית עם אלקים ועם אנשים וַתוכָל.

 

ויעקב ראה לבחינתו מדת הדין , שכתוב, ויזרח לו השמש.

והוא הדבר, אוֹי לנו כי פנה היום.

 

ביאור הדברים.

בעל הסולם רבי אשלג.

כיסא הכבוד הקדוש, שהם סוד בינה,

עומד על ד' רגליים, ג' קווים והנוקבא,

המקבלת ג' הקווים. והמסך של בחינה א'

שעליו יוצא קו האמצעי, שנקרא יעקב, מכונה בשם ספיר.

 

וע"כ כתוב, שיעקב ספיר, נמצא תחת הכיסא.

 והיא מדת הדין של בחינתו. כי מסך זה ממעטו לבחינת ו"ק.

 

ומביא ראָיה לזה מהכתוב, ויזרח לו השמש

דהיינו כמו שאומר הזהר בראשית  א' אות קמ"ב שהוא אור המאיר לרפואה,

 

, שהוא אור המאיר לרפואה, לרפאותו מפנות ערב שבשמאל,

ולהיות אור הזה אינו יוצא אלא על מסך של בחינה א'

שהם סוד מסך דנקודת חיריק,

ע"כ נעשה צולע על ירכו.

 

נשמע מהכתוב, שיעקב ראה לבחינתו מבחינה א',

שהוא המסך של בחינה א',

 כדי לרפאותו מפנות ערב שבשמאל. והוא הדבר,

אוֹי לנו כי פנה היום.

כי מכוח התכללות השמאל ביעקב פנה היום,

שנסתלקו האורות,

וע"כ היה צריך למדת הדין , שזה המסך של בחינה א'

, כדי לחזור ולהמשיך אור השמש.

ואע"פ שנעשה ע"י כך, צולע על ירכו. ולפיכך אמר הכתוב,

לא יעקב יֵאָמר עוד שמך, שיש שם מדת הדין ,

כי אם ישראל, שיש שם גם מדת הרחמים,

דהיינו  ג"ר מאו"א עילאין, אוירא דכיא.

................

 

יג) רבי שמעון אמר, כשגלו מירושלים והוסר התמיד,

והאויב טימא את ההיכל,

בעת ההוא לא יכלה המלכות, הנוקבא של ז"א,

לסבול את בני ישראל על עוונותיהם,

אלא מדרגת השם ישראל, סבל אותם,

משום שהיא בשני צדדים: רחמים ודין.

 

והדין הוא סיבה לגילוי הרחמים,

וע"כ גם הדין נחשב לרחמים.

 

יד) ודְבַר הכתוב, לא יעקב יֵאָמר עוד שמך כי אם ישראל. כאשר מתבאר בהבנה, נמצא ישראל יעקב, עליון זה מזה, שישראל, חשוב יותר מיעקב,

שע"כ בירך אותו המלאך בשם, ישראל.

 

ועל הוראתם, היה מטֵה משה חקוק משני צדדיו שמו הקדוש, אחד רחמים בדין, מדרגת ישראל,

ואחד דין בדין, מדרגת יעקב.

 

 

טו) וזה כמ"ש, לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל,

 

שמשמע שביעקב לא ראה אוון.

אבל עמל ראה.

משא"כ בישראל אפילו עמל לא ראה,

משום שהדין נחשב בו ג"כ לרחמים.

 מתוך שאנו נדחקים בגלות בין האויבים,

והשכינה הסתלקה מן המלך, ז"א,

 והתרחקה ממנו,

נעשה זה לסיבה,

 

שלבסוף ישרֶה השכינה בינינו ויגאל אותנו.

כי הדוחק מביאנו לתשובה,

והתשובה לגאולה.

 

לפיכך, גם הדין שבמדרגת ישראל נהפך לרחמים.

 

וע"כ כתוב, כי לא ראה עמל בישראל.

אלא כולו רחמים.

 

אבל במדרגת יעקב אינו כן.

וע"כ נמצא בו עמל.

ולפיכך בירך אותו המלאך,

לא יעקב יֵאָמר עוד שמך כי אם ישראל,

 

 שיש בו דין ורחמים, גלות וגאולה, וכולו רחמים.

 

וע"כ כתוב, כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות.

כמ"ש, ויחי יעקב, חי.

 

כי מֶלך הוא הדין שבשם ישראל.

גואלו הוא הרחמים שבשם ישראל.

ושניהם נכללים בצבאות, נו"ה.

 

נצח הרחמים שבו

והוד הדין שבו. ומכונים, ויחי, חי.

 

כי הנצח, רגל ימין, מאיר רק ממטה למעלה,

 

 ע"כ מכונה ויחי, לשון עבר.

 

וההוד רגל שמאל, מאיר גם ממעלה למטה,

 

וע"כ מכונה חי, לשון הווה.

 

וכל זה הוא במדרגה העליונה ישראל.

 

אבל למטה ממדרגת ישראל כתוב,

 

 כה אמר ה' השמים כיסאי והארץ הדום רגליי,

 

משום שלמעלה במדרגת ישראל, שתי רגליי חי,

 שרגל ימין, נצח, ויחי, ורגל שמאל, הוד, חי.

 

 אבל כאן הם נקראים הדום רגליי,

מלשון דממה, היפך החיים.

............

 

טז) במדרגה העליונה, שהיא ישראל,

שתי הרגליים, נצח והוד,  הם חי, כנ"ל

 הנצח ויחי ...   והוד חי, ושניהם נכללים במילה ויחי.

 

ב' הבחנות יש באותיות: פשוט ומילוי. כי למשל כשמבטאים

 

האות אלף - א', נשמעות עימה האותיות לף, כלומר אלף. וכשמבטאים ב', נשמעות עימה האותיות י"ת, כלומר בית.

 

האותיות א' ב' נקראות פשוטות,

והאותיות ל"ף, י"ת הנשמעות עימהן,

הם המילואים של הפשוטות.

 

ולפי זה כשד' אותיות ויחי נמצאות במילואן, הן:

ויו, יוד, חת, יוד. ונבחן בהן שתי חלוקות:

א. ד' אותיות הפשוטות ויחי.

 

ב. ז' אותיות המילואים י"ו, ו"ד, ת', ו"ד,

שהן בגי' גָלֻת עם ג' האותיות (436).

והם ב' רגליים נצח והוד,

שחלוקה א', ויחי, הם סוד נצח.

וחלוקה ב', שבגי' גָלֻת הוד. ושתיהן חי, שכלולות במילה ויחי.

שלהיות הגלות סיבת הגאולה והתחייה,

נחשב גם הגלות לתחייה.

 

כמו שאומר הזהר, , ששתיהן נכללות במילה ויחי.

לי' הגדולה, הפשוטה, יש במילואה י' קטנה, ו"ד,

שהוא בגי' י'. לח' יש במילואה ת'. ו"י יש במילוי הו'.

ו"ד יש במילוי הי'.

 

 

יז) אלו ב' החלוקות כלולות באבן הטוב ספיר,

שמתחת כיסא הכבוד, שבארץ מצרים.

 

 שכתוב, ונגף ה' את מצרים, שהוא חלוקה ב',

אותיות המילוי, המרמזות על הגלות.

 

 

והכתוב, כי טל אורות טַלֶךָ, שפירושו טל תחייה,

הוא חלוקה א', אותיות הפשוט, המרמזות לתחייה.


יח) ע"כ מתחברות יחד חלוקה ב',

הרומזת על הגלות עם חלוקה א' הראשונה,

הרומזת על תחייה וגאולה.

 

בוא וראה מה כתוב, בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.

שפירושו, האותיות הרומזות על הגלות שנגזר עליהם,

על עוונותיהם, באמת ובדין,

 יש להם תקנה בתורה, שבקיומה,

תצאו מהטיט והרפֶשׁ, שהיא הגלות, ותלכו לאור ה'.

 

ושיעור הכתוב, בית יעקב לכו, בגלות,

 ועל ידי זה שתתחזקו שם בתורה,

 

 תזכו כמ"ש, ונלכה באור ה',

שהוא התחייה והגאולה.

 

ונמצא שהגלות היא סיבה לגאולה.

 הרי שב' החלוקות באות כאחד.

 

 

סוד אותיות אר"ץ

יט) אותיות א' ר"ץ הן בארץ הנעצבת ובאה בגלות,

בגזירת ספר התורה,

בארבע מאות שנה שבגזירת בין הבתרים,

 

והן מתחלקים בארץ לא', רץ.

בגזירת ספר התורה ר"צ מתחברים בגלות,

כלומר שהיו שבגלות מצרים ר"צ (290) שנה.

 

אלף.

והמילוי ל"ף מן האלף של ארץ הוא בגי' מאה ועשר,

 מאה ועשר ור"צ, הם ארבע מאות שנה .כמו שאומר לפנינו.

 

שואל מהו גלות מצרים? הלוא ארבע מאות שנה

נאמר לאברהם שיהיו בניו בגלות,

ואם תספור אותם היו רק מאתיים ותשעים שנה?

 

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.

 

הזוהר מחשב התחלת ימי הגלות בפועל מזמן מכירת יוסף למצרים,

 

והוא היה אז בן שבע עשרה, ועד שנעשה למלך היה שלוש עשרה שנה,

 

כי בשעה שעמד לפני פרעה היה בן שלושים שנה.

 

 ועד שבאו יעקב ובניו למצרים כבר היה יוסף בן ל"ט (39) שנים,

 

כי כשבא יעקב למצרים כבר עברו

 

שבע שנות השובע ושנתיים ימי הרעב.

 

ויוסף חי אחר שבא יעקב למצרים, עוד שבעים ואחד שנה,

 

כי יוסף חי מאה ועשר שנים. וכל זמן שיוסף היה חי,

 

לא התחיל השעבוד.

 

והנה קהָת היה מיורדי מצרים,

וימי חייו היה קל"ג (133) שנה. ועמרם בנו חי קל"ז (137) שנה.

 

וימי משה בעת גאולתם ממצרים היה שמונים שנה.

 

ואם נאמר, שעמרם נולד בסוף ימי קהָת,

וכן משה נולד בסוף ימי עמרם,

 

 הרי הם ביחד ש"נ (350) שנה.

 

 ומזמן מכירת יוסף עד שנעשה למלך היו י"ג שנה,

 

שזה נכנס בחשבון הגלות, הרי הם שס"ג (363).

 

הוצא מהם ע"א (71) שנים, שמָלך אחַר ביאת יעקב למצרים,

 

שבזמן מלוכתו לא נשתעבדו, נמצא רצ"ב (292) שנים.

 

והזוהר מחשב רק ר"צ שנים, כי שתי שנים מחשב למובלעות,

כי לא נולד עמרם בסוף ימי קהָת ממש,

או משה לא נולד בסוף ימי עמרם ממש.

..............

 

כ) רבי שמעון פתח ואמר. כתוב, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. וכתוב, הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנואל.

 

ונמצא במקרא הזה, הריון ולידה

שנתמלאו לגלויות וצרות רבות וזמנים רעים,

 

כמו שמסיים הכתוב,  מהנביא ישעיה, כי בטרם יידע הנער

מאוס ברע ובחור בטוב, תיעזב האדמה,

יביא ה' עליך ימים אשר לא באו.

 

 ואע"פ שהקב"ה יהיה עימנו באלו השנים,

כי כן מורה שֵם הילד עמנואל, שֵם השכינה,

 

אמנם השכינה נזדעזעה ונתרחקה מבעלה, ז"א,

 

ונמצאת עימנו בגלות. אע"פ שהשכינה נמצאת עימנו,

עם זה היא בצער בגלות ובלי זיווג.

 

והנה נתבאר מהכתוב, שיש הריון מוקדם ללידת הגלות,


 ובן מאה ועשר היא החקיקה הנוספת,

 הנבחנת להריון אל מציאות הגלות.

 

והכתוב ירצה לומר שכבר עבר מגלות מצרים מאה ועשר שנים

לבחינת הריון, אשר עם מאתיים ותשעים,

 

שהיו בגלות ממש, הן ארבע מאות שנים.

 

שאמר הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים,

 ולא נמנה הגלות של יעקב אלא כשמת יוסף,

 

 ועל מאה ועשר שנים אלו של הריון הגלות,

 

מרמז המילוי ל"ף של האלף דארץ, שהוא בגי' מאה ועשר.

 

 ועל מאתיים ותשעים, שהיו בגלות ממש,

מרמזות ר"ץ דארץ.

וכל זה כמ"ש, ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם

ימים אלף מאתיים ותשעים.

 

אשר הכתוב אומר אלף על גבי מאתיים ותשעים.

והוא כמבואר, שהגלות מתחלקת להריון וגלות ממש.

 ואלף הוא הריון, שבגי' של מילוי ל"ף שלו ק"י (110),

 

ומאתיים ותשעים הם גלות ממש. והם אותיות ארץ, אָלף-רץ.

............

 

כא) ויהיה ימי יעקב שני חייו: כאן. קמ"ז שנה של חיי יעקב.

 

וסוד  המספר לתיקוני הגלות, שיהיו לבנים

שגלו במדת הדין, בג' גלויות.

 

תיקון הראשון הוא למצרים, שנמשל בשבע שנים.

 

כמ"ש, השבעתי אתכם בנות ירושלים,

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתֶחְפץ...  

 

אף כאן מספר שבע של חיי יעקב לשון שבועה,

שמורה, שלא לעורר את האהבה, הגאולה, עד שתֶחְפץ.

 

כב) מכאן נשמע ביאורו של מספר שבע. שכתוב,

 מרחוק ה' נראה לי, ואהבת עולם אהבתיךְ.

 

מרחוק, בגלות, והיה זה, מפני האהבה הגדולה,

שאינה מתגלה אלא רק ע"י הגלות.

 

הגלות הוא התיקון,

שיהיו בני ישראל משתחררים מהגלות,

 ויתגלה אהבת ה' אלינו,

 

וירצה הכתוב לומר במספר שבע שבחיי יעקב,

שהבנים הקדושים, שגלו על עוונותיהם,

יהיו בדין שנים רבות, עד שיהיו, שֶבע כחטאותיכם.

 

 וכן אומר שבעתיים יוקם קין,

שמספר הזה מתקן הקלקולים,

שעשו ומגלה את אור הגאולה.

 וזהו בגלות ראשון של מצרים,

שהוא הקטן שבג' גלויות.

 

 

 

כג) גלות השנייה היא גלות בבל,

שנמשל לארבעים שנה שבחיי יעקב,

ביחס השבע של מצרים, שהם גדולים מהם.

 

כי לגלות מצרים באו כהדיוטות ולא היה צערם רב,

 

אבל לגלות בבל באו, כמו בני מלכים שנשבו,

כי כבר היה להם התורה והארץ ובית המקדש.

 

 ע"כ היה צערם גדול,

ונבחן לארבעים שנה בערך השבע של מצרים.

 

כד) גלות השלישית היא גלות הארוכה, שאנו בו,

שנמשל למאה שנים שבחיי יעקב, ביחס אל הארבעים שבגלות בבל.

............................

 

מאמר: ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף

........זהר סעיף כ"ה........

רבי חזקיה אמר.

כה) ויקרבו ימי ישראל למות.

רָאה צרה הזו של הגלות, שתִקרֶה לבניו,

 

וקרבה לנפשו, ותקצר נפשו למות.

והוא לא נשאר חי,

 כשירד ממדרגותיו בשביל חטאיהם של ישראל,

 

ולא ירד ישראל, ז"א, עימהם בגלות,

 כמו השכינה שירדה עימהם בגלות.

 

אשרי חלקם של ישראל,

כי אם לא ירד עימהם ז"א בגלות,

היו נשארים בין העמים, ולא יכלו לצאת מהם.

 

 

וכתוב, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה,

 

הֲקָצוֹר קָצְרה ידי מפדות. ואין עונה,

 

זה ישראל, ז"א. באתי ואין איש, זה השכינה,

 

הֲקָצוֹר קָצְרה וגו'.

שואל: הרי שגם ז"א ירד עימהם בגלות. ומשיב.

 

אלא הקב"ה נתן חלק לישראל, שלא ישלוט שר אחר בהם,

וע"כ נמצא עימהם בגלות.

 

וכן כשירדו לגלות, השכינה עימהם.

אבל והוא  ז"א רחוק מהשכינה. שפירושו.

 

שבאמת נמצא גם ז"א עם ישראל בגלות. וכן השכינה.

אבל הוא רחוק מהשכינה ואין ביניהם זיווג.

 וע"כ אמר מקודם, שז"א לא ירד לגלות.

......................

 

מאמר: ויקרא לבנו ליוסף:

.......זהר סעיף כ"ו.......

כו) ויקרא לבנו ליוסף. חקר יעקב את בניו ואמר להם,

צרות רבות ורעות גדולות אני רואה שעתיד לבוא לבניכם. וצריכים למצוא רחמים עליונים.

 

כז) ואם אתם רוצים לצאת מכל הצרות, הישבעו לי,

 

וניתן בינינו לעד את ריבון העולם,

 

שתעשו אמת ודין ותהיו כאבותיכם.

 

ותצוו זה בכל דור ודור, שיבוא אחריכם,

 

ואם אתם רוצים לעשות כן,

תצאו מכל הצרות שיבואו עליכם.

....

 

כח) רבי שמעון אמר. וכדי שלא יקשה לך. הרי הכתוב אומר.

וקרא רק לבנו יוסף לבדו, ולא לכל השבטים,

 

 

כמ"ש, והַציגו בשער משפט, אולי יֶחֱנַן ה' את שארית יוסף,

 

שכל בני ישראל כולם נקראים יוסף. אף כאן,

 

השם יוסף כולל לכל השבטים כולם.

 

 

כט) אחר שהזהר הביא דברי רבי שמעון. חוזר לסיים דבריו,

שיעקב אמר, ואם תעשו כן,

לא תקברו אף אחד מבניי במצרים,

אלא תשובו איתי לארצכם בשלום.

 

 

ל) ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי. שואל. מהו ידך?   פתח ואמר,

 

חגור חרבך על יָרֵךְ, גיבור הוֹדךָ וַהֲדָרךָ.

וגם, ידך תחת ירכי, פירושו חרב.

חרב, שיש בה חסד ואמת, דהיינו יסוד,

 

שיש בו אור החסדים ואור החכמה, שנקרא אמת,

 ונקרא אור הפנים.

 

וע"ז אומר, חסד ואמת יקדמו פניך. פני ה' חלקם.

 

ואם היו בניו טובים, ועשו מה שקיבלו עליהם,

לא היה מת אף אחד מבניהם במצרים,

 

כי כל טוב שה' גוזר על אנשים,

אינו אלא בתנאי שיהיו טובים. כמו שאמר דוד,

 

למען יקים ה' את דברו אשר דיבר עליי לאמור

 

אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפניי באמת, ואם לא, לא.

 

 

לא) כמה יפה הוא רוח האב מרוח הבן,

 

כי רוח האב הוא רוח הבן,

רוח מרוח נמשך. ונמצא מעלת רוח האב עליו,

 כערך השורש על הענף שלו.

 

ואם יש עזרת אוויר אחר, מס"א, ברוח הבן, אינו נולד שלם,

 כי נעשה בעל חיסרון באותו אוויר של ס"א.

 

לב) רבי המנונא סבא: מכאן עד ויאמר השבע לי,

הוא גליון, המביא ראיה יטעם לדברי הזהר שאומר

מתחילת המאמר וסיום המאמר של הזהר.

 

לא) כמה יפה הוא רוח האב מרוח הבן,

 

כי רוח האב הוא רוח הבן,

רוח מרוח נמשך. ונמצא מעלת רוח האב עליו,

 כערך השורש על הענף שלו.

 

ואם יש עזרת אוויר אחר, מס"א, ברוח הבן, אינו נולד שלם,

 כי נעשה בעל חיסרון באותו אוויר של ס"א.

 

לג) ויאמר, הִשבעה לי ויישבע לו.

כמ"ש, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו.

 

נשבע ה', שיוציא את ישראל מהגלות שלהם.

וזהו שנשבע להם. ויישבע לו, סובב ג"כ על הקב"ה,

 שנשבע, שלא יעזוב אותם בארץ אויביהם.

 

לד) ויאמר שַלחֵני כי עלה השחר,

 ויאמר לא אֲשַלחך כי אם בֵרַכתני.

 

מהו, ברכתני? הברכה שבירך אותו המלאך.


שנתן להם גלות, ונשבע להם שיוציאם ממנו.



כמ"ש, לא יעקב יֵאָמר עוד שמך, כי אם ישראל.


אשר השם ישראל כולל דין ורחמים, גלות וגאולה,


והגלות הוא סיבה ישירה לגאולה.

 

 

לה) עתיד הקב"ה לעשות בשביל בניו של ישראל,

שיהיה כל אחד ואחד תחת כיסאו,

 ויהיו חשובים מכל מלאכים העליונים.

 

משום זה תמצא ו' ארוכה בתורה, כגון ו' מהכתוב,

וכל הולך על גחון, הרומזת,

 שהקב"ה נשבע על השלמות של ו' דורות,

 

 אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף,

 

ו' ספירות. חג"ת נה"י. ומשום שש הללו,

 

כתוב, וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה,

 

כי ישראל, ז"א, הכולל חג"ת נה"י.

השתחווה ישראל רומז,

 שיבוא המשיח בסוף ששת אלפים שנה,

 

הרומזות על ו"ס השלמים חג"ת נה"י,

מצד הלבשתו לאו"א עילאין,

אשר ספירותיהם הן כל אחת אלף שנה,

 והשכינה תִשרה עימהם.

....................

מאמר: הנה אביך חולה

...............

 

לו) ויהי אחר הדברים האלה, ויאמר ליוסף,

הנה אביך חולה.

 לא בא הכתוב להשמיענו מה שעשה יוסף,

 

אלא מה שיהיה בסוף הגלות,

 

שכל אלו יהיו לסוף המניין שנמנה,

לסוף ששת אלפים שנה.

 

והכתוב, ויאמר ליוסף, הנה אביך חולה,

 

רוצה לומר, שיבוא משיח, יוסף, ויאמר לו,

 אביך שבשמים נחפז לקבל פניך הצופים על הקץ של המשיח.

 

אביך חולה, פירושו דואג ונחפז, רוצה לומר,

 יהי רצון מן האלקים שבשמים,

שיקבל את בניו, שפָרוּ ורַבּוּ בגלות,

 

שנקראים אפרים, ושנשכחו עוונותיהם מכוח הגלות,

שנקראים מנשה, שפירושו שִכחה,

כי שכח הקב"ה את עוונותיהם באמת.

............

 

לז) יוסף ה' לי בן אחר, מפרש את השם הקדוש ביוסף,

 

השם בן שלוש אותיות יה"ו.

עד"ז כתוב, ויאמֶר ליוסף, הנה אביך,

 בעל עולם הבא, ז"א במוחין של בינה עילאה,

שנקראת עולם הבא,

שרוצה לעשות טוב לבניו, שיצאו מהגלות שלהם,

 

ואם אתה לא תרצה באמיתיותך,

 שלא תמצא אותם זכאים לזה,

 

הנה השם בן ארבע, הויה אחד, יתקן אותך,

ויימצא שתשוב השכינה למקומה.

 

שאם הבנים אינם כדאיים לגאולה מצד עצמם,

 יתקן אותם ז"א מצד העלאתם לעולם הבא, בינה,

שע"י זה יתתקן הייחוד הויה אחד.

 

 

לח) האבות הם המרכבה של מעלה של השם הקדוש,

 

כמ"ש, ויעל אלקים מעל אברהם, שהיה רוכב עליו.

 

 וכתוב, תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם.

 

שיעקב מרכבה לת"ת, שנקרא אמת,

 

 ואברהם מרכבה לחסד.

 

וע"כ ביארנו הכתוב, הנה אביך חולה,

 

על ז"א. ושע"י הייחוד הויה אחד, יבוא המשיח.

 

...................

 

כת

כת

כת

כת

כת

מאמר: ועתה שני בניך הנולדים

...................

עג) ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים,

 זהו ישראל למטה בגלות, והם בניו של הקב"ה,

 הנולדים בין העמים.

 

הכתוב סובב על ישראל, שהם בגלות העמים,

 כי ארץ מצרים כולל לכל הגלויות.

 

 ישראל שיהיו בארץ ישראל הקדושה,

יושבים בארץ,

בעת שיבוא המשיח, יהיו עם אחיהם במקומם.

 

כי לא נקרא גלות,

אלא למי שהוא יושב בארץ נוכריה,

 והם נקראים גולים.

 

אבל אלו שיושבים בארץ ישראל, אינם נקראים גולים,

ואינם בגלות אפילו בטרם שיבוא המשיח.

 

ולפיכך מדייק הכתוב,

הנולדים לך בארץ מצרים,

שהם נבחנים כגולים, ולא הנולדים בארץ ישראל.

 

עד) וזכרתי את בריתי יעקוב.

הו' של יעקב יתירה היא, וזה מורה,

שתבוא הו' שנסתלקה כשנחרב הבית,

 

ותהיה עזרה ליעקב בעת שיהיה הגאולה,

 ותהיה לבן הקדוש יעקב ארץ אחוזת עולם,

ויהיו בניו בארצם, שגרו בה מקודם לכן, אשרי חלקם.

 

עה) עתה בנים, שהוגלו לחוץ לארץ ונשכחו,

 בחינת מנשה, ופרו ורבו,

בחינת אפרים, ויאמר יעקב העליון, ז"א, לזה שלמטה,

 

הבנים שלך, שבחוץ לארץ,

שנולדו בגלות בכל ארץ וארץ,

מטרם שבאתי למצרים ועשיתי בהם דין על עוונותיהם,

 

אין אני מחשיב לבניך כל אותם הנבראים בגלות

בחוץ לארץ בארץ נוכריה.

 

 ואע"פ שהם רבים, בחינת אפרים, ונשכחו,

בחינת מנשה, בנים שלי הם,

 

וכשראיתי גלות הזה שלהם,

ריפאתי את מכאוביהם ושמעתי תפילתם.

 

כמ"ש, עד בואי אליך מצרימה לי הם,


אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.

 

 ראובן, כי ראה ה' את עוֹניי.

שמעון, כי שמע ה' כי שׂנואה אנוכי.

 

אפרים ומנשה, שפָרוּ בגלות ונשכחו בגלות,

כראובן ושמעון יהיו לי,

שיראה את עוניָם, וישמע את תפילתם ויגאלם,

 

 כהוראת השמות ראובן ושמעון.

וחשוב בליבך כאילו הם לפניי, וכשנחזור ממצרים,

הכוללת כל הגלויות, אחר שיעשה בהם הדין,

 נוציא אותם מארץ גלותם.

 

עו) מכאן נשמע, שאחר שיעשה דין במצרים,

הכוללת כל הגויים, יגאלו ישראל מגלות.

 

שכתוב, והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'.

 

רוצה לומר, כשיהיה הקב"ה בדין במצרים,

 בכל האומות, יביאו כל העמים מנחה,

 

 כאשר שמעו שמועה של הקב"ה,

כמ"ש, ונהרו אליו כל הגויים.

 

עז) עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה בירושלים,

כמ"ש, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.

 

כאשר תשוב השכינה אל המלך, ויעשה לה אירוסין.

ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.

ביום חתונתו, מתן תורה. וביום שמחת ליבו,

 

זה בניין בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו.

 


עח)  למדנו אמר רבי שמעון:

 ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו,

 

זה ישראל למטה, שייוולדו לאחר הגאולה,

אל האבות, שהם מרכבות,

יהיו שמותיהם, שנולדו לאחר הגאולה,

ע"ש אחיהם יקָראו בנחלתם.

 

 


עט) למדנו אמר רבי שמעון

ומולדתך, זהו ירושלים של מטה. המולדת שלך.

האנשים אשר ייוולדו בירושלים הזו,

לאחר שישובו העולם לאדון השמים,

 

כי יתגיירו לאחר הגאולה,

יקָראו על שמות בני ישראל,

ולא יקָראו ע"ש אבותיהם, כגון גֵר מקפוטקִיָא,

אלא בשם ישראל.

 

פ) לך יהיו. על שמותם של ישראל יקָראו,

על שם אחיהם יקָראו בנחלתם.

 

וכאשר ישובו, ינחלו עִם ישראל בארץ,

 

וייקח כל שבט ושבט את שלו.


וגם בשביל אנשים משלהם מהגֵרים,

וכל אחד ינחל מן הארץ לפי מניינו.

.......................

השארת תגובה