פרשת
ויצא, מאמר: זוהר המראה המאירה
עורך ומגיש:
רבי דוד קורן. קרן אור ללימודי הקבלה
...................
יז) וַיֵצֵא יעקב: בתוך סבַך הסתום, ומתוך סֶתֶר הסתום,
יוצא זוהר המראה המאירה,
כלול משני
צבעים המתחברים יחד.
כיוון שאלו
נכללו זה בזה, נראים בו כל הצבעים.
והוא נקרא ארגמן, שכל מראות המאורות כלולים בו.
כלומר, כמו
צבע ארגמן, שהיא התכללות מכל מיני צבעים,
כן זוהר המראה המאירה
נכללים בו כל האורות.
.................
...פירוש בעל הסולם רבי אשלג...
כל המוחין
יוצאים על סדר ג' נקודות
חולם שורוק חיריק.
שמתחילה
עולה מלכות המסיימת לבינה,
ונופלים ג' כלים התחתונים,
שהן ג'
אותיות אל"ה של אלה"ים,
ומסתלקים ממנה ג' אורות עליונים,
שהם נשמה חיה יחידה,
ונשארה
בקומת רוח, בב' כלים מ"י דאלקים.
וקומת רוח זו שנשארה, י' שנכנס באור ונעשה אויר,
רוח. ואור זה הנשאר מכונה הארת חולם,
וי' זו שנכנסה באור הבינה ועשה אותה לאויר,
נבחן לסבך, המורה שאור הבינה נעשה מסובך בקשרים
שצריכים לפותחם,
שצריכים לחזור ולהוריד הי' מאויר, ולהחזירה
לאור כמקודם, שמורידים המלכות מהבינה
למקומה,
וג' אותיות
אל"ה, שנפלו ממנה, חוזרות ועולות ומתחברות
למדרגת הבינה, וחוזרות ונשלמות עשרת הכלים
וג"ר של אורות.
וחזרה של ג' אותיות אל"ה אל הבינה,
וירידת הי' מאויר, מכונה הארת השורוק.
שעם יציאת
הארה זו של השורוק, נעשה סתימת המאורות,
משום שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים,
עד שבא קו אמצעי, ז"א, ומכריע ומיחד ב' הקווים,
מ"י אל"ה,
ונכלל אור
החכמה מחסדים ואור החסדים מחכמה,
ונשלמת הארתם.
ומטרם ביאת
קו אמצעי לייחדם זה בזה,
נבחנים ב' הקווים סתומים,
כי הקו ימין, מ"י, יש בו הי'
שנכנסה לאור והוא עוד אויר,
והוא נבחן משום זה לסבַך סתום,
שהסבך שלו עוד לא נפתח.
והקו שמאל,
אל"ה,
שבהם כבר
ירדה הי' מאויר והסבך נפתח,
אמנם הוא
נמצא בהסתרת האור,
כי הוא
חושך ואינו מאיר מחמת חיסרון של חסדים,
ונבחן בשם סֶתֶר סתום.
ונמצא שעם
ביאת קו אמצעי,
המיחד אותם זה בזה ומשלים אותם,
הקו האמצעי מסיר סבך הסתום מקו ימין,
כי עתה הוא
נכלל בהארת השמאל, והי' יורדת מאויר,
גם מקו ימין, ונעשה אור, כמו השמאל.
וגם קו האמצעי מסיר סֶתֶר הסתום מקו שמאל,
כי עתה הקו שמאל נכלל בחסדים שבהארת הימין,
וכשהחכמה מלובשת בחסדים
אמנם זה
אינו נעשה בבת אחת,
אלא
מתחילה הוא משלים קו ימין מבחינתו עצמו,
בלי
התכללות השמאל, המוריד י' מהאור שלו,
שדוחה הארת השמאל ומשליט את החסדים שבהארת הימין.
ומתוך שמעדיף החסדים שבימין
על הארת החכמה שבשמאל,
הרי החסדים נכללים בזה מכל השבח שנמצא
בהארת השמאל.
ונמצא שמצד אחד לא הוריד כלל הי' מאויר שבקו
ימין,
ועדיין הוא אויר, חסדים בלי
חכמה.
ומצד הב' נבחנים החסדים עתה לבחינת ראש וג"ר,
מתוך שהם
עדיפים וחשובים לו יותר
מהארת
הג"ר שבשמאל.
אמנם ראש
זה אינו ראש ממש,
משום שהי' עוד לא ירדה מאויר שלו,
וע"כ הוא מכונה ראש האמונה,
כי אור החסדים נקרא אמונה.
וכיוון
שהוא ראש מבחינת החסדים בלבד,
נקרא ראש האמונה.
אלא
אח"כ, שנעשה התכללות הב' של ימין ושמאל,
שהימין נכלל משמאל ממש,
והי'
יורדת מאויר של קו ימין,
והשמאל
נכלל מימין,
וגם הוא מאיר עתה כמו הימין,
אלא ממטה למעלה,
אז נבחן
התכללות הזה לראש ממש,
כיוון
שכבר נפתח הסבך שלו.
ואלו ב'
המדרגות, הראשונה יעקב והשנייה ישראל,
אותיות ל"י רא"ש. ויש ג' מיני התכללות של ימין ושמאל, שהתכללות הראשונה יעקב, והשנייה והשלישית ישראל.
......................
יח) בזוהר ההוא שורה השם הויה, ג"ר.
השם שורה רק על הארת
הימין,
שעוד לא
נפתח הסבך שלו ואינו ידוע כלל,
ואינו שורה על השמאל,
אע"פ
שכבר נפתח הסבך שלו,
שכבר יצאה
הי' מאויר, שלו,
והוא ידוע.
זוהר הזה נקרא קול יעקב,
ואינו נקרא
קול גדול.
בזוהר הזה נראה אור דג"ר דבינה, הנקראת אמונת
הכל, כי החסדים הללו הם ג"ר, כמו החסדים דג"ר דבינה.
אותו הסתום
שאינו ידוע
כלל,
הסבך הסתום
שבהארת הימין, בו שורה השם הויה,
שלם מכל הצדדים.
כי העליון
והתחתון, בינה והנוקבא,
נמצאים כאן
ונכללים בזוהר הזה.
וע"כ נבחן יעקב בחיר שבאבות,
כי הוא
כלול מכל הצדדים.
כי הארת שמאל אע"פ שהוא ידוע,
כי הוּרְדה הי' מאויר, הבינה,
שהורדה המלכות מהבינה,
והבינה חזרה להיות אור
ג"ר. מתתקן
בזה רק העליונה, בינה,
אבל התחתונה, המלכות, אינה מקבלת מזה שום תיקון.
משא"כ זוהר הארת הימין, שהחסדים שלו נעשו ג"ר,
ושֵם הויה שורה בו,
אע"פ
שהוא לא ידוע כלל,
אע"פ שהמלכות נמצאת עוד בבינה,
נמצא
שנתקנה בזה גם התחתונה,
המלכות
הנמצאת בבינה, בשווה כמו העליונה
עצמה,
ועל שניהם שורה שם הויה בשווה.
המדרגה זו הם המוחין של יעקב.
ולפיכך
נבחן יעקב בחיר שבאבות.
כי אברהם ויצחק אינם מגיעים למלכות לתקן אותה,
כי הם ב' קווים ימין ושמאל,
ושניהם שולטים ושניהם בחינת ידוע,
שהי' יצא מאויר הבינה ונשאר אור,
ותיקון זה אינו מגיע לעצמות
המלכות.
משא"כ
מדרגת יעקב, שג"ר שלו הם ג"ר דחסדים,
והם בבחינת
לא ידוע כלל,
שתיקון זה מגיע למלכות בשווה
כמו לבינה.
וע"כ נבחן יעקב לבחיר שבאבות.
זוהר זה של מדרגת יעקב, על בירור שם הזה,
שתיקונו
מגיע גם למלכות, נקרא בחיר שבאבות,
שכתוב, יעקב אשר בחרתיך. ונקרא בשני שמות,
יעקב וישראל.
שמתחילה נקרא בשם יעקב,
בשעה שמשליט רק את הימין,
ואח"כ כשמקיים הארת שניהם, שגם החכמה מאירה
אחר שנכללת
בחסדים, אז נקרא בשם ישראל.
...........................
יט) זהו
סוד הסודות כי כשהיה בתחילה,
מטרם שיצא לחרן, היה בסוף המחשבה הזו,
שהוא הפירוש לתורה שבכתב
הנקראת תורה בעל
פה,
שהיא,
הנוקבא. מחשבה, פירושו בינה.
סוף המחשבה, הנוקבא בעת שנמתקת בבינה.
וע"כ נקראת באר, ביאור לשבע, בינה,
שמבארת ומגלה החכמה שבה,
שנאמר,
ויבְנֵהוּ שבע שנים.
ובית המקדש הראשון הוא בינה.
כשהנוקבא מקבלת חכמה מבינה,
והיא
בבחינת קול גדול, ולא קול יעקב, שהיא חסדים.
כ) סוף המחשבה הזו הוא באר שבע.
ויעקב, שהיה בבאר שבע הזו,
השיג בזה ראש האמונה, ג"ר של חסדים.
כיוון שיעקב נדבק באמונה הזו, בג"ר של חסדים,
היה נצרך להתנסות באותו המקום שנתנסו שם אבותיו,
שנכנסו שם בשלום ויצאו בשלום.
...פירוש בעל הסולם רבי אשלג...
המדרגה
הראשונה של מוחין של חיה אינה מקובלת
זולת בדרך ניסיון, כאברהם,
שלא ציווהו ה' לרדת מצריימה אלא הרעב דְחָפו.
כיוון שנדבק באמונה הזו, בג"ר של חסדים,
מדרגת הנשמה, עתה הוצרך עוד להשיג מדרגת חיה,
היה נצרך
להתנסות באותו המקום שנתנסו שם אבותיו
שנכנסו בשלום ויצאו בשלום,
כי אין מדרגת חיה מקובלת אלא על ידי ניסיון.
.............................
כא) אדם הראשון. נכנס בניסיון, שהנחש התגרה בו,
ולא נשמר, ונתפתה וחטא באשת זנונים,
שהוא נחש הקדמוני.
נוח נכנס בניסיון,
ולא נשמר
ונתפתה אחר
אשת
זנונים, וחטא.
אברהם נכנס שם ויָצָא, שכתוב, ויֵרֶד אברם מצריימה,
וכתוב, ויעַל אברם ממצרים.
יצחק נכנס שם ויָצָא, שכתוב, וילך יצחק אל אבימלך,
וכתוב, ויעל משם באר שבע.
כב) יעקב, כיוון
שנכנס במדרגת האמונה,
אור הנשמה, הכרעת הארת הימין,
הוצרך להביא מתנה לצד ההוא,
גם להשליט
את הארת השמאל, מדרגת חיה,
שזהו רק ע"י ניסיון,
כי כל מי שניצל משם, שעמד בניסיון,
הוא אהובו ובחירו של הקב"ה.
שכתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר
שבע,
שהוא האמונה, קו הימין,
וילך חָרָנָה, צד שמאל,
ששם נאחזת
אשת זנונים, אישה מְנָאָפֶת.
ואמנם יש
הרבה חילוקים באלו חמישה הנסיונות:
עץ הדעת,
יין המשכר,
מצרים,
פלישתים,
חרן, שנתנסו בהם אדם הראשון,
נוח,
אברהם, יצחק, יעקב,
מכל מקום, שורשם אחד הוא,
המשכת החכמה ממעלה למטה, הנקרא אשת זנונים.
..........................
מאמר: ס"מ ואשת זנונים
........................
כג) סוד הסודות, מתוך תוקף אורו של יצחק, שהוא קדושה,
ומתוך
שִמְרֵי היין, שהם קליפות,
יצא משניהם צורה אחת, מורכבת מטוב ורע,
הכלולה זכר ונקבה כאחד.
היא אדומה כמו ורד, ומתפרשת לכמה צדדים ודרכים,
שיש בה
הרבה בחינות.
כי הארת יצחק, הם סוד יין המשמח אלקים ואנשים,
הוא הארת החכמה המאירה רק
ממטה למעלה.
ואם מַרבה בשתיית היין, ממשיך ממעלה למטה,
אז,
כמ"ש, לא זכה
זה רע,
כי מתגלה
המלכות של צמצום א' וכל האורות מסתלקים.
ומלכות זו
מכונה שִמְרֵי היין.
וכמ"ש,
ויישְתְ מן
היין וַיִשְׁכָּר,
כי שתה יתר מכשיעור, ואז, וַיִתְגַּל בתוך אוהלו.
כי נגלו שמרי היין.
וכתוב, שמאורו של יצחק, מיין המשמח,
ומשמרי היין, מגילוי המלכות של צמצום א' ,
שכל האורות מסתלקים בסיבתה, מהרכבתם יחד,
כמו יין המלא שמרים, יצאו זכר ונוקבא של טומאה.
הזכר נקרא סמאל, והנקבה שלו כלולה בו תמיד.
כמו שבצד הקדושה בקטנות, שזו"ן כלולים זה בזה,
כן הוא בסמאל זכר ונקבה כלולים זה בזה.
הנקבה של סמאלנקראת נחש, אשת זנונים,
קֵץ כל בשר, קֵץ הימים.
כד) שתי רוחות רעות
נדבקות ביחד.
הארת הרוח של הזכר דקה, כלומר ו"ק בלי ראש.
הרוח של הנקבה מתבארת בהרבה דרכים ושבילים,
כי הוא
פרצוף שלם ראש וגוף,
כי בקליפה הנקבה גדולה מהזכר.
והיא נדבקת
ברוח של הזכר,
והיא מִתְעָדה [מתקשטת] בהרבה עדיים,
כמו זונה מתועבת, העומדת בראש דרכים ושבילים
לפתות בני אדם.
וזה מלמדנו, שהיא זקוקה רק למתחילים לֵילֵך בדרך ה',
שהם עלולים ליפול בפח שלה.
וזה נבחן כעומדת בראש הדרכים של עבודת ה'.
אמנם אלו הרגילים בדרכי ה',
כבר אותה
הזונה נפרדת מהם, ואין לה שליטה עליהם.
כה) השוטה הַקָרב
אליה, היא מחזיקה בו ומנשקת אותו,
ומוזגת לו
יין מלא שמרים, של מְרוֹרַת פְּתָנִים.
כיוון ששתה
כבר הוא זונֶה
אחריה.
לאחר שרואה
שהוא זונֶה
אחריה וסר מדרך האמת,
היא מתפשטת מכל אלו התיקונים,
שהייתה מתתקנת כלפי אותו השוטה.
כו) התיקונים שלה לפתות
את בני אדם,
הן: שערותיה, מתוקנות, אדומות כשושנה.
פניה לבנות ואדומות.
באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים.
על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם.
פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה.
הלשון, כחרב חדה. הוחלקו דבריה כשמן.
שפתותיה, יפות אדומות
כשושנה, מתוקה
מכל מתוק שבעולם.
מלובשת ארגמן ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד.
.......................
כז) השוטה, הולך
אחריה ושותה מכוס יינה,
ומנאף עימה וזונֶה אחריה. מה היא עושה?
מניחה אותו ישן במיטתו,
ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו,
ומקבלת שָם
רשות להורגו, ויורדת אליו.
והיא כבר
הסירה את התיקונים מעליה,
ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו,
לובש לְבוש
של אש לוהט,
מטיל פחד
עצום המחריד גוף
ונפש.
מלא עיניים
איומות, חרב חדה בידיו,
טיפות מרות תלויות על חרב ההוא,
הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום.
... ביאור המאמר בעל הסולם רבי אשלג ...
כבר
נתבאר שעץ הדעת ויין המשכר ואשת זנונים הם דבר אחד, המשכת הארת השמאל ממעלה למטה.
גם נתבאר
אשר נוקבא היא עץ הדעת טוב ורע,
כי יש בה
ב' נקודות מפתחא ומנעולא.
ושנאמר, אם זכה הרי טוב, שהולך בדרך קו אמצעי,
שממשיך הארת החכמה שבשמאל רק ממטה למעלה.
ואז נגנזה נקודה דמנעולא שבנוקבא של ז"א,
ממידת הדין, ונקודה של מידת הרחמים, גלויה,
ואז משפיעה כל טוב לתחתונים.
וזה נבחן
שהאדם דבוק בזו"ן של קדושה,
והיין
שהוא שותה, המוחין של שמאל, שותה במידה,
משמח אלקים ואנשים.
אבל אם לא זכה הרי רע, שאם מגביר את קו השמאל
וממשיך הארתו
ממעלה למטה,
אז נגלה
בהנוקבא של ז"א נקודה של מנעולא, ממידת הדין,
וכל אורות החיים מסתלקים ממנו,
כמ"ש,
מעפר אתה ואל
עפר תשוב.
וזה נבחן
שהאדם נדבק באשת זנונים
ושתה יין המשכר,
ששתה
יותר מהמידה,
כי המשיך הארת השמאל ממעלה למטה.
ואז נתגלו שמרים בתוך היין,
שהיא
נקודה ממידת הדין,
והיין נעשה בשבילו כוס התַּרְעֵלָה.
כי
השמרים ממיתים אותו.
ורצה הקב"ה להביא את הצדיקים לידי ניסיון,
כדי שיזכו במוחין הגדולים,
ע"כ כתוב, זה לעומת זה עשה אלקים,
שנתן למרכבת הטומאה כמעט כל מה שיש בקדושה,
כדי שיהיה להם כוח לפתות בני אדם אחריהם.
ועי"ז
עשה י"א (11) התיקונים לאשת זנונים,
שיהיה לה כוח לפתות בני אדם.
וכמ"ש בעץ הדת, וַתֵּרֶא האישה כי טוב העץ למאכל,
וכי תאווה הוא
לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפרְיוֹ, ותאכל.
שאם לא
היו אלו התיקונים בבעץ הדת, המושכים את הלב,
לא הייתה
אוכלת.
וסוד מִספר
התיקונים הם י"א
כמ"ש,
עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה יריעות עיזים, שהם:
שערות, פנים,
אוזניים, עורף,
פה, לשון, דיבורים, שפתיים, מתיקות,
לְבוש, ומ' תיקונים חסר א'.
שכל אלו
הגיעו אליה מהנוקבא של קדושה,
כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שלא נבנה צוֹר
אלא מחורבנה של ירושלים.
תיקון
א.
שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה.
צבע אדום שעל השערות, להורות על הארת חכמה משמאל, המכונה אדום. כי החכמה נקראת ראייה,
והצבעים מושגים ע"י חוש הראייה, חכמה. וצבע אדום החשוב שבצבעים, ע"כ נראה מרחוק.
...........::::::::::::::::::::::::::::...........
תיקון ב. פניה לבנות ואדומות. צבע לבן מורה
על
הארת חסדים. וצבע אדום, על הארת החכמה. ונודע שכל השלמות שבחכמה הוא בחיבורו עם הארת החסדים. לפיכך נעשה בפָּנים שלה תיקון של מזיגת חכמה בחסדים,
שזהו כל היופי שבנוקבא,
המושכת את הלב.
..........::::::::::::::::::::::::::::..........
תיקון ג. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. אוזניים, הם סוד בינה.
וסוד אֵטוּן מצרים.
הם סוד, החכמה,
כמ"ש, והַאֲבַדְתי את חכמת מצרים.
אמנם שורש חכמה זו מבּינה שחזרה לחכמה,
ולא חכמה של אור ישיר.
כי שורשה היא נהר פישון, ונמשך מנהר היוצא
מעדן,
שהוא בינה החוזרת לחכמה ולא חכמה ממש.
וע"כ הן תלויים על אוזניה, שהן בינה.
שישה תיקונים נעשו לה מאֵטוּן מצרים הזו,
נגד חג"ת נה"י, וחסר תיקון השביעי
כנגד המלכות,
מטעם גניזת המלכות של צמצום א' בהנוקבא של קדושה,
הנקראת מנעולא,
כמ"ש, זכה הרי טוב.
..........:::::::::::::::::::::::::::..........
תיקון
ד. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. כוחות
ארץ הקדם הם חכמה קדומה, ע"כ נקראים קדם,
חכמה של אור
ישיר. שזה
סוד הכתוב:
ותרב חכמת שלמה מחכמת
כל בני קדם,
אשר חכמת מצרים נמשכה משורש בינה שנהפכה לחכמה,
וחכמת בני קדם נמשכה מחכמה קדומה.
העורף הוא מקום החושך שבפרצוף, בניגוד לפנים
מקום
המאיר ביותר בפרצוף, מטעם כי חכמה קדומה נמשכת מחכמה סתימאה של א"א,
אשר חכמה זו נסתמה
ואינה
מאירה כלל,
וכל
הארת החכמה המאירה בעולמות, היא רק מהבינה
שחזרה לחכמה.
ולפיכך מקום זה הוא בחושך. ולפיכך תיקון
כוחות של ארץ הקדם הוא במקום עורף
שלה.
..........::::::::::::::::::::::::::..........
תיקון
ה.
פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה.
פה הוא סוד מלכות של ראש. ויש פתיחה רחבה, מסוד המלכות
הבלתי נמתקת, ואז אין הפתיחה בחכמה.
ואם
הפתיחה דקה, ממלכות הממותקת בבינה,
הפתיחה
היא בחכמה. וע"כ נעשה בה
התיקון של פתיחה דקה, שהיא פתיחה בחכמה. כדי שתהיה בהארת החכמה.
..........::::::::::::::::::::::..........
תיקון ו. הלשון, כחרב חדה.
להסית בני
אדם.
...........:::::::::::::::::::::::::...........
תיקון ז. הוחלקו דבריה כשמן. דבריה חלקים כשמן.
וע"כ רב כוחה לפתות אחריה בני אדם.
.........::::::::::::::::::::::..........
תיקון ח. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה. צבע סומק מראה על תוקפו של הארת השמאל.
..........::::::::::::::::::::::::..........
תיקון ט. מתוקה מכל מתוק שבעולם. אור הראייה, הארת החכמה, הוא מתוק, כמ"ש, מה מתוק האור לעין.
.............::::::::::::::::::::::::::...........
תיקון י. מלובשת ארגמן. צבע ארגמן כלול מכל ד' הגוונים,
לבן אדום ירוק שחור. .
.........:::::::::::::::::::::::::..........
תיקון י"א. ונתתקנה בארבעים
תיקונים חסר אחד.
בד' גוונים חו"ב תו"מ שבכל אחת עשר ספירות ,
אמנם בעשר ספירות של מלכות חסרה מלכות של מלכות
כי אינה ראויה לקבלת אור,
כמו במלכות של קדושה,
לפיכך ארבעים חסר אחת.
..........::::::::::::::::::::::..........
והנך
רואה כל אלו י"א התיקונים של אשת זנונים דומים לגמרי לתיקוני הנוקבא של קדושה, כי לקוחים הם ממנה,
כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה,
שביארו חז"ל
שאין צוֹר, שהיא מלכות של קליפה,
אשת זנונים,
נבנית,
אלא מחורבנה של ירושלים, מלכות דקדושה.
וכן
להיפך. ואין ביניהם אלא באחריתם,
כי הדבוק בהנוקבא של קדושה
הולך ועולה
מדרגה אחר מדרגה עד, ואחריתך יִשְׂגֶּה מאוד,
והנופל בפח
אשת זנונים נמצא, ואחריתה דרכי מוות.
אין צור נבנה
אלא מחורבנה של ירושלים.
וזה נוהג
בדרך כלל ובדרך פרט בכל אדם ואדם.
שבעת
שעוזב את הקדושה ונדבק בס"א,
כל השפע והמדרגות שהיה לו
בשורשו בבניין הקדושה,
עוברות לבניין מדרגות הס"א,
והיא
מתמלאת מחורבן הקדושה.
גם תדע, שהאדם דבוק או בקדושה או בס"א,
ואין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה.
כשאדם
פונה לרצות בדרכי הס"א,
עוד בטרם
שעושה מעשה, תכף מסתלקת הקדושה,
והס"א נוטלת מקומה,
ויורשת כל השפע והמדרגות
שהיה לו בקדושה.
ורמזו חז"ל. איזהו שוטה זה, המאבד מה שנותנים
לו.
והרי, אין אדם עובר עבירה,
אלא
א"כ נכנס בו רוח
שטות.
ואיך
אפשר שיכנס בו רוח שטות כל עוד שלא חטא,
והוא דבוק בקדושה?
הלוא אין
אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה?
אלא, כיוון שפונה ליבו לחטוא, עוד בטרם שחטא,
כבר
נסתלקה ממנו הקדושה,
ואיבד כל המדרגות שהיה לו בקדושה,
והרוח שטות של הס"א נתלבשה בו,
ואחר זה הוא חוטא בפועל.
אמנם
מטרם שנתלבשה בו הרוח שטות,
אינו יכול לחטוא בפועל.
הזוהר
קורא, הדָבוק באשת
זנונים, שוטה.
ואומר, שהשוטה הולך אחריה,
ללמדנו, שבעת שהוא הולך, שעוד לא חטא,
תכף
נסתלקה ממנו הקדושה.
וכל המדרגות שזכה בקדושה עברו לאשת זנונים,
שמהם
נעשו כל י"א התיקונים.
והרוח שטות נתלבש בו, ונעשה שוטה,
שאחר זה
אפשר לו לחטוא בפועל.
ע"כ הזוהר קובע שמו שוטה.
ודע, שכל אלו הפעולות
שהזוהר מביא לפנינו,
הם נמשכים זה מזה בחיוב
של קודם ונמשך,
סיבה ומסובב.
כי אחר שחשק בס"א, שהיא פסיעה הראשונה,
שלא
הייתה אלא חמדה ורצון בלבד,
ולא פעולה ממש, שרק הולך אחריה.
הוא בא
לידי פעולה ב', שכבר יכול לחטוא
מכוח התלבשות של הרוח שטות.
אמנם
מתחילה הוא שותה מכוס יינה,
והוא עוד
שותה יין במידה, בדומה לקדושה.
אבל מזה
נמשך פעולה ג', ומנאף עמה וזונֶה אחריה, שמושך משמאל בלי ימין, יין המשכר, הנמשך יתר מהמידה,
שנבחן
לניאוף עם אשת זנונים.
ומכאן לפעולה ד'. מניחה אותו ישן במיטתו, כי מחמת
הארת השמאל בלי ימין, נסתמו לו כל האורות ונפל לשינה.
ומכאן לפעולה ה', ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו,
ומקבלת
שָם רשות להורגו, ויורדת אליו,
שעולה למעלה ומגלה עוונו,
שעי"ז
מקבלת רשות
להרגו,
שמגלה
עליו המלכות של מידת הדין
שכל
אורות החיים מסתלקים
ממנו בסיבתו.
ומכאן לפעולה ו', מתעורר אותו שוטה,
וחושה לצחֵק איתה כמקודם לכן, כי גילוי של מידת הדין
מעירו משנתו, ומטרם שיודע מה קרה,
הוא חושב
לצַחק עימה כמקודם לכן.
ומכאן לפעולה ז', והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה,
כי אחר
שנתגלה המלכות של מידת הדין,
תכף
נסתלקו ממנה כל האורות והתיקונים,
שהיו לה
ממלכות של מידת הרחמים.
ומכאן לפעולה ח', ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו,
כי כל
עוד שהיו עליה תיקוניה, הייתה מקליפות הימין,
כי ניאוף מקליפת ימין,
ועתה
שהתנצלה מכל התיקונים
מחמת
שנגלה בה המלכות של מידת הדין,
היא נתהפכה מקליפת הימין
ונעשה לקליפת השמאל, למידת הרציחה.
וצריך
שתדע, שהמלכות של מידת הדין, אין בה עוד השיעור להמית האדם
בתחילת גילויה,
אלא שצריכה להתגלות על האדם הרבה פעמים,
עד
שקיבוצם יחד מצטרף לשיעור הממית את האדם.
וזה הדין שאמרו, שדנים את החולה בעת המיתה,
קיבוץ כל
הגורמים, המביאים את המלכות של מידת הדין
על
שיעורה עד כדי להמית,
שבעיקרם
הם ב'
גורמים:
א. פסיעה הראשונה, שהשוטה הולך אחריה,
שחשַׂק
לדרכי הס"א, ונבחן זה לעין רעה,
משום שהחמדה תלויה בעין,
כי העין רואה והלב חומד.
וע"כ
נאמר, מלא עיניים
איומות,
קיבוץ כל
החמדות של ס"א מכל ימי חייו.
שאמרו, מלאך המוות מלא עיניים.
כמ"ש,
תשעים
ותשעה מתים מעין הרע.
..................
ב. כל שאר הפעולות, המגלים את פעולת ה',
ונכללים
תחת השם חרב חדה,
כי חרב לְשון חורבן, שמחריב בניין הקדושה,
ומגדיל בניין הקליפות.
וע"כ נאמר, חרב חדה בידיו, מקיבוץ שאר הפעולות.
ועל
הצטרפות לשיעור של מידת הדין כדי להמית,
נאמר, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא,
הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום,
שאותו
החרב גורם הצטרפות לשיעור של מידת הדין
המכונים טיפות מרות, שאלו הטיפות ממיתים לאותו השוטה, ומטילים אותו לגיהינום.
:::::::::::::::::::::
כח) יעקב, ירד אליה, לאשת זנונים והלך למקומה, שנאמר,
וילך חָרָנָה, חרון אף ודינים.
וראה שם כל תיקון ביתה, וניצל ממנה,
וחזר לארץ ישראל.
הזכר שלה, סמאל, הֵרע לו
הדבר, מה שניצל ממנה,
וירד להילחם עימו ולא יכול לו,
שכתוב, ויאבק איש עמו.
אז ניצל מכולם, ונשלם בשלמות,
ונתעלה
במדרגה שלמה, מדרגת חיה,
ונקרא ישראל, אותיות ל"י רא"ש.
אז עלה במדרגה העליונה ונשלם
בכל,
ונעשה עמוד האמצעי.
עליו כתוב,
והַבְּריח התיכון בתוך
הקרשים
מבריח מן הקצה אל הקצה.
כי מקודם
לכן, בעת שהיה במדרגת יעקב, היה נוטה לימין,
ולא היה לו ראש ממש, אלא רק בחינת ראש האמונה.
אבל עתה, אחר שנתנסה בחרן ובס"מ, וניצל מהם,
זכה למדרגת חיה, שקו אמצעי
מקיים הארת שני הקווים
ואינו נוטה
לא לימין ולא לשמאל.
ואז יש לו ראש ממש,
ונקרא ישראל,
ונבחן לעמוד האמצעי, המקיים הארת שני הקווים.
...........................
מאמר: ויצא יעקב מבאר שבע.
..........תוספתא סתרי תורה............
ל) בנֵי העולם אהובי עליון, בחירי הממשלה.
הזוהר מזמין לאלו שזכו להארת ג' קווים,
שמצד הארת קו אמצעי מכונים בני העולם,
כי ז"א, קו אמצעי, מכונה עולם. ומצד הארת קו הימין,
מכונים, אהובי עליון.
ומצד הארת קו השמאל, מכונים, בחירי הממשלה,
שנבחרו לשלוט בעולם.
כי כוח השליטה הוא מקו שמאל.
קִרבו שִמעו, מי חכם ביניכם בעלי עיניים שבתבונה.
כלומר, בעלי חכמה שבתבונה.
כי עיניים כינוי החכמה, ולא חכמה של אור ישיר.
יבוא וידע: בשעה שראש הלבן, עתיק, (כתר)
לקח ג' אותיות, וחקק אותן בחקיקות, א', י', ן', ונחקק אי"ן.
א', ראש העליון על כל, נסתר מכל נסתר,
ראש של ארך אנפין.
י', עליית
הרצון שנשתכלל מראש של ארך אנפין למעלה,
וירד עם
שכלולו למטה לזו"ן.
שיצא מראש
של ארך אנפין והוציא ל"ב (32) שבילים,
בעת שחזר
ונכנס לראש ארך אנפין,
עד שנחקקו
בין אבני יְקר הלוהטות, המסך של חיריק.
כי מסָכים מכונים אבנים.
ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים,
קשר חזק
נשתכלל בהם,
והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר בהם.
מהם נמשך מזונות לכל, ונשתכללו העולמות, שהם זו"ן.
...................
...
פירוש בעל הסולם רבי
אשלג ...
נודע כי כל
המוחין נמשכים בג' זריעות חולם שורוק חיריק,
הנבחנות
לחקיקות.
ארך אנפין נבחן לראש העליון על כל המדרגות של עולמות.
אצילות בריאה יצירה ועשיה.
כי עתיק לא נחשב לראש, אלא לארך אנפין לבדו,
ולא למדרגות שמתחת לארך אנפין, מטעם היותו מצמצום א'.
ורק ארך אנפין הוא הראשון שקיבל לתוכו את הצמצום ב', עליית המלכות לבינה שלו.
ועכ"ז
הוא נסתר מכל נסתר,
כי ממנו
עצמו לא יכלו העולמות לקבל,
שהוא
חכמה קדומה שנסתמה.
והתחתונים מקבלים רק מבינה
שלו,
ע"י
יציאתה מראש ארך אנפין וחזרתה אליו.
ובינה זו היא אות י', שכוללת בתוכה ארבע פרצופים
או"א
וישסו"ת.
י' הוא עלית הרצון, שעליית הרצון,
שהיא עליית המלכות לבינה, הייתה בי'.
היא
קיבלה שיכלולה מהראש שלמעלה, ראש ארך אנפין ,
וירדה עם
שיכלול זה שקיבלה,
ומשפיעה אותו לזו"ן שלמטה.
ואיך בינה קיבלה למעלה והשפיעה למטה?
שבינה יצאה לחוץ מראש ארך אנפין ,
והוציאה ל"ב (32) שבילים.
שע"י עליית המלכות לראש ארך אנפין ,
יצאו
הבינה ותו"מ מראש ארך אנפין לגוף, ו"ק בלי ראש,
ונשאר
בראש ארך אנפין רק כתר וחכמה.
וכן בינה ותו"מ של עשר הספירות של בינה ירדו לזו"ן,
ונשארה הבינה בכו"ח של כלים וו"ק של אורות.
ואחר זה
לעת גדלות, החזיר ארך אנפין את הבינה לראשו.
וכן הבינה החזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שלה,
שנפלו
לזו"ן.
וגם
זו"ן באו אז עם הבינה ותו"מ ביחד למדרגת בינה,
להיותם
דבוקים בהם.
ונמצאת אז הבינה ל"ב
שבילים:
עשר הספירות של עצמה וכ"ב (22) אותיות,
שהם
הכלים של זו"ן, שעלו אליה.
ונמצא שע"י יציאתה לחוץ מראש א"א,
הורידה
את בינה ותו"מ מעשר הספירות שלה,
ונתדבקו
בזו"ן, שמסיבה זו אח"כ בעת גדלות,
עלו זו"ן עם בינה ותו"מ הללו לבינה,
ונעשתה לל"ב שבילים.
שביציאתה
מראש של ארך אנפין , הוציאה בתוכה ל"ב בחינות, ל"ב שבילים:
עשרה מעצמה וכ"ב מזו"ן.
כו"ח,
שנשארו בבינה, בעת יציאתה לחוץ,
הם
אותיות מ"י של אלקים,
נקודת החולם, קו ימין. בינה ותו"מ של בינה,
שהחזירה
בעת גדלות עם זו"ן,
הם אותיות אל"ה, נקודת השורוק, קו שמאל,
שחזרו
והשלימו את השם אלקים.
ומפאת
חיסרון של לְבוש יקר אל החכמה,
נעשה השם
אלקים סתום, שהחכמה אינה יכולה להאיר,
עד שתתלבש בלְבוש יקר שמאיר, לבוש דחסדים,
ואז מאירה. עד
שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות,
שאבנים
הם מסך שנמצא בזו"ן שעלו בבינה,
ואחר שהבינה מוציאה קומת
חסדים על מסך זה שבזו"ן, מתחברים ב' הקווים ימין ושמאל שלה,
והחכמה מתלבשת בחסדים, יצאו ממסך דזו"ן,
ונעשה לה
ללְבוש יקר המאיר.
וע"כ
מכונה המסך בשם
אבני יקר.
ואומר, הלוהטות, כי בערך הבינה, יש במסך זה דינים,
להיותו
מסך של בחינה א'. ונתקשרו באות ן',
התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, שהם זו"ן,
כי מתוך
שב' הקווים של בינה היו סתומים,
מקודם
שנזדווגה על מסך של זו"ן,
וע"י המסך של זו"ן נפתחו להאיר,
ע"כ נתקשרו בזו"ן.
קשר חזק נשתכלל בזו"ן
הכלולים באות ן',
כי אין החכמה שבבינה יכולה להאיר זולתם,
זולת לבוש יקר שמקבלת מהזיווג שעל המסך שלהם.
והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר על ידם.
כי י"ה בינה,
שי',
ג"ר דבינה, המלובשים תוך או"א עילאין,
וה', ז"ת של בינה, המלובשים תוך ישסו"ת,
הם
נתקשרו באותיות ו"ה, שהם זו"ן,
כי י"ה אינם יכולים להאיר זולתם.
מהם נמשך מזונות לכל,
שע"י
התקשרות י"ה בו"ה, נמצא שפע מזונות לכל,
בין חכמה ובין חסדים.
ועי"ז נשתכללו זו"ן,
הנקראים עולמות, כי תחתון הגורם תוספת אור לעליון,
זוכה גם הוא בכל אותו
השיעור שגרם אל העליון.
וע"כ נשתכללו זו"ן, ן', במוחין של בינה.
לא) הזהר חוזר, על הדברים הנ"ל, ומבאר יותר.
ועל זה
נחקק ן' פשוטה,
הכלל של זכר ונקבה, זו"ן,
כי נ' כפופה היא נוקבא לבדה בלי דכר.
י' שהיא הרצון, דהיינו הבינה, שהוציא ל"ב שבילים,
היכה בין בכ"ב אותיות, שהם זו"ן,
עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות,
ועשה את הרקיע, שהוא יעקב, קו אמצעי,
בין ב' הרוחות דרום צפון, קו ימין וקו שמאל,
והטיל חיבור בין הגזרים, מ"י אל"ה שנתבתרו בתווך,
ונעשו לימין ושמאל המכחישים זה את זה.
ועתה ע"י זיווג של
הכאה על מסך של חיריק,
שהוציא את קו האמצעי, חזרו ונתחברו יחד.
ויצאו בזה ג' קווים בקו אמצעי עצמו.
עד שירד יעקב אל הנ' כפופה, הנוקבא,
וב' הקווים שלו נתחברו כאחד,
שבזה נבנית הנוקבא, ונעשית ראויה לזיווג.
אחר זה
נתקשרו יעקב והנוקבא כאחד,
ונעשו אות ן' פשוטה, הכוללת יעקב ונוקבא.
נ' כפופה, הנוקבא, הכלולה באות ן' פשוטה,
נקראת באר שבע.
והיא
מתמלאת מיעקב, להשקות כל עדרי הצאן, להשפיע לתחתונים.
כתוב, וַיֵצֵא
יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה.
.....................שיעקב היה דבוק בנ' כפופה ביחד בן' הפשוטה,
שבחיבור
הזה נקראת הנ' כפופה באר שבע.
כתוב, שיצא מחיבורו זה עם באר שבע,
וילך חָרָנָה, שהיא שמאל וחרון אף.
עוד יש
לומר, מבאר שבע, פירושו למעלה, דהיינו בינה,
כי ממנה יוצא ומקבל שִפעו,
ואח"כ הולך להשקות את חרן, הבאר של מטה, הנוקבא,
שבה הדינים המכונים
חרון אף ה', וכן, חרב ה',
...
שבה הדין של בית הדין, הנקרא אלקים.
וע"כ כתוב על שֵם אלקים, אלקים באו גויים בנחלתֶךָ.
כי משֵם הזה נמשכים הדינים.
וזה סוד הכתוב: ויצא יעקב,
היינו שיצא עם שפע מבינה, שנקראת , מבאר שבע,
וילך לחרן, להשפיע את השפע לנוקבא הנקרא חרן
בעת שהיא מחוסרת שבע.
........:::::::::::::::::::::::........
לב) רבי יצחק, היה יושב יום אחד
לפני מערת אפיקותא.
עבר אדם
אחד ושני בניו עמו, והיה אומר אחד לשני,
תוקפו של השמש, שהוא ז"א, הוא מצד דרום,
שהם סוד ימין, חסדים.
והעולם, שהיא הנוקבא, אינו מתקיים רק על הרוח,
שהוא קו אמצעי,
משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים,
כי קו אמצעי, רוח, כולל ב' הצדדים
דרום וצפון, ימין ושמאל, שהם הסוד חכמה וחסדים,
ואלמלא שנמצא בשלמות,
לא היה
העולם, שהיא הנוקבא, יכול להתקיים.
לג) אלמלא יעקב לא נתקיים העולם.
בוא וראה, בשעה
שיחדו בניו ייחוד העליון,
....................
ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד,
.......
שזה שלמות העליון מאבא ואמא,
להתיחד ביחוד אחד,
אז נתחבר יעקב אביהם, שהוא קו אמצעי, תפארת,
ולקח בֵיתו, הנוקבא, ייחוד התחתון,
וישב בו בחיבור אחד עם
האבות,
שהם ב' הקווים ימין ושמאל, כדי להתחבר זכר נוקבא כאחד.
כי אין זיווג זכר ונוקבא, מטרם שקו אמצעי, יעקב, מכריע ומתחבר בב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק.
מאמר: קומה ה'.
......................
לד) אמר רבי יצחק, אשתתף עמהם,
ואשמע מה
שאומרים, הלך עמהם
פתח האיש
ואמר,
קוּמה ה' למנוחתך אתה וַאֲרון עוזך.
...............
קוּמה ה' למנוחתך,
..
כמ"ש,
יקום המלך לבית המנוחה, למשכנו.
לה) שניים שאמרו, קוּמה ה', משה ודוד.
משה אמר, קוּמה ה' ויָפוּצו אויביך.
ודוד אמר, קוּמה ה' למנוחתך.
פירושו:
כמו שאומר,
.
יקום המלך לבית המנוחה, למשכנו.
אלא משה, שהוא בעלה של מטרוניתא, אמר,
כמי שמצוה
לביתו,
משה ציווה
לה לעשות מלחמה עם
שונאיו.
דוד, הזמין אותו למנוחה, כאיש המזמין את ריבונו
המזמין את המלך והגבירה עימו.
שכתוב, קוּמה ה' למנוחתך, אתה, המלך,
וַאֲרון
עוּזֶךָ, שהיא הנוקבא,
בשביל שלא להפריד
ביניהם.
...................