זוהר: פרשת בהר. מאמרים וביאורים מהזוהר,

זוהר פרשת בהר,

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן.   .....  קרן אור ללימודי הקבלה

מאמר: הקורבנות מוקדה על המזבח כל הליל...

א') וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור דבר וגו',

כי תבואו אל הארץ, וגו'

רבי אלעזר פתחזאת תורת העולה היא העולה,

מקרה זה בכנסת ישראל העמדנו, שהיא עולה

ומתחברת במלך הקדוש בזיווג שלם,

 

ב') היא עולה וגו', כל הלילה וגו' בוא וראה,

כיון שבא הלילה, והשערים סתומים,

דינים תחתונים מתעוררים בעולם,

והולכים ומשוטטים חמורים, ואתונות וכלבים,

חמורים, הרי העמדנו, שמשמרה ראשונה חמור נוער,

וכלבים ואתונות, אינם משוטטים ואינם הולכים,

אלא בהם עושים כשפים לבני אדם,

כגון בלעם, שרכב על אתונו, והעמדנו,

אז ישנים כל בני העולם,

ומזבח התחתון שמבחוץ, שהוא מלכות,

בעת שמלאה בדינים שורף,

 

ג') בחצות הלילה, מתעורר רוח צפון,

וממזבח ההוא התחתון, ממלכות,

יוצאת שלהבת אש, והשערים נפתחים,

ודינים תחתונים דהיינו דינים של נוקבה,(הכלי המלכות)

מתקבצים בנקביהם, ואותו שלהבת הולכת ומשוטטת,

 

ושערי גן עדן נפתחים, עד ששלהבת ההיא

מגעת ומתחלק לכמה צדדי העולם

ונכנס תחת כנפי התרנגול, וקורא,( המסך)

 

ד') אז הקב"ה נמצא בין הצדיקים,

וכנסת ישראל משבחת אל הקב"ה,

עד שבא הבוקר, כיון שבא הבוקר,

נמצאים מספרים בסוד אחד זה עם זה,

שהם הסוד משמורה שלישית

אישה מספרת עם בעלה,

( האישה הכלי של המלכות, בעלה ז"א הקב"ה)

ויש לה מנוחה בבעלה

 

זה שנאמר: על מוקדה על המזבח כל הלילה,וגו'

שכל הלילה שורפת בדינים שלה, עד הבוקר,

הדינים והלהבות נשקטים,

אז מתעורר אברהם

שהוא ספירת חסד, בעולם והוא נחת לכל,

 

ה') בוא וראה: כיון שנכנסו ישראל לארץ,

לא נמצאו בה דינים תחתונים, דינים של נוקבה,

וכנסת ישראל, שהיא המלכות,

הייתה בנחת על כנפי הכרובים,

כמו שאמרו שכתוב, צדק ילין בה,

אז הייתה לה נחת מכל,

 

כי ישראל לא ישנו עד שהקריבו הקרבן

בין הערבים ונסתלקו הדינים,

והעולה הייתה נשרפת על המזבח,

ואז הייתה לה נחת מכל, ולא נמצא אלא

אישה בבעלה, (חיבור בין ז"א ומלכות)

ז"ש, כי תבואו וגו' ושבתה הארץ,

מנוחה ודאי, בלי דינים,

ושבתה הארץ שבת לה', היינו,

שבת לה' ממש, בלי דינים כלל

........................

עול מלכות שמים,

מאמר: עול מלכות שמים  סוד השמיטה.

ו') עוד פתח ואמר רבי אלעזר,

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, וגו'

משום שכל בן ישראל שנמול יש בו רושם קדוש,

יש לו מנוחה בשמטה,

כי שלו היא שמטה זו, שהיא המלכות,

לנוח בה, וזה נקרא שבת הארץ,

ודאי יש בה חירות מן הקליפות,

מנוחה יש בה מן הדינים,

כמו ששבת היא מנוחת כל,

כך שמטה מנוחת כל,

מנוחה לרוח ולגוף,

ובשביל זה כתוב:

שש שנים יעבוד ובשביעית

יצא לחופשי וגו'

י' חכמה

אבא

ה' בינה

אמא

ו' ז"א

בן

ה' מלכות

בת

חיה

נשמה

יובל

רוח

שש.שנים

נפש

שמטה

ז') בוא וראה ה' היא מנוחה של העליונים,

משום זה ה' עליונה דהיינו שהיא בינה,

ה' תחתונה של שם הויה, שהיא מלכות,

 

ה' עליונה היא מנוחה העליונה (נשמה),

ה' תחתונה היא מנוחה של התחתונים(נפש),

 

ה' עליונה היא סוד שבע שנים שבע פעמים,

דהיינו מ"ט שערי בינה,

 

ה' תחתונה, ה"ס שבע שנים בלבד,

זו התחתונה, נקראת שמטה,

וזו העליונה נקראת יובל,

ז') בוא וראה ה' היא מנוחה של העליונים,

משום זה ה' עליונה דהיינו שהיא בינה,

ה' תחתונה של שם הויה, שהיא מלכות,

 

ה' עליונה היא מנוחה העליונה (נשמה),

ה' תחתונה היא מנוחה של התחתונים(נפש),

 

ה' עליונה היא סוד שבע שנים שבע פעמים,

דהיינו מ"ט שערי בינה,

 

ה' תחתונה, ה"ס שבע שנים בלבד,

זו התחתונה, נקראת שמטה,

וזו העליונה נקראת יובל,

פירוש: המוחין של הארת החכמה מביאים מנוחה,

וכן ההארה ממטה למעלה(אור חוזר) ה"ס מנוחה,

 

ונודע שמקור גילוי החכמה, היא בה' העליונה, בינה,

שהכלי של חכמה היא בינה,

אומנם משם לא נמשך כלום לתחתונים,

אלא רק המלכות מקבלת ממנה,

ושמן המלכות מקבלים התחתונים,

ח') וכשמסתכלים בדברים הכול אחד,

כי המוחין של יובל שהיא בינה,

מאירים בשמטה שהיא המלכות,

 

משום זה כתוב: ושבתה הארץ,

כי במנוחת הארץ צרכים עבדים להיות במנוחה,

משום זה: ובשביעית יצא לחופשי, חנם,

חנם, מהו חנם?

היינו שאינו נותן כלום לאדונו,

 

ט') אומנם זהו סוד, וכך למדנו, כתוב,

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם,

היינו חנם בלי ברכה,

שלא היה עלינו במצרים עול שלמעלה,

 

בוא וראה: עבדים פטורים מעול מלכות שמים,

וע"כ פטורים מן המצוה,

מהו עול מלכות שמים?

הוא כאותו השור שנותנים עליו תחילה עול

כדי לעבוד עמו, ולהוציא ממנו טוב לעולם,

ואם אינו מקבל עליו עול ההוא,

אינו עושה כלום,

 

כך צריך האדם לקבל עליו עול, מלכות שמים,

בתחילה, ואח"ר, יעבוד בו מה שצריך,

ואם אינו מקבל עליו עול הזה,

אינו יכול לעבוד,

 

יוד') ז"ש עבדו את ה' ביראה, מהו ביראה,

הוא כש"א, ראשית חכמה יראת ה'

וזו היא, מלכות שמים, כי המלכות נקראת יראה,

ומשום זה, הוא עול

מלכות שמים, וע"כ זה הוא תחילת הכל,

כי המלכות היא ספירה ראשונה ממטה למעלה,

(המלכות בסוד אור חוזר נהפכת לכתר לכל הספירות)

 

מי מוכיח זה,

הוא מה שאנו מניחים תפלה(תפילין) של יד תחילה,

שה"ס מלכות, ואח"כ תפלה של ראש, שה"ס ז"א,

 

משום שבמלכות נכנס לשאר הקדושה,

ואם זו אינה נמצאת אצלו,

אינו שורה בו קדושה שלמעלה, משום זה כתוב,

בזאת יבוא אהרון אל הקודש,

 

יא') ועול הזה אינו שורה במי שהוא קשור באחר,

וע"כ עבדים פטורים מן עול מלכות שמים,

משום שהם קשורים באדוניהם,

ואם פטורים מעול הזה,

הרי הם פטורים מכל שאר המצוות,

 

כי שאר המצוות אינן שורות על האדם,

עד שנמצא אצלו עול הזה,

 

וע"כ היו ישראל במצרים אוכלים חנם,(לחם ביזיון)

אף כאן יצא לחופשי חנםכי עבד היה,

וכל מה שעשה היה חנם בלי עול מלכות שמים,

ואע"פ שמעשיו היו בחנם, יצא לחופשי, ותהיה לו מנוחה,

.....................................

יב) ואחר שהוא בחירות, ונמצא בו מנוחה,

 נותנים עליו עול,

ממקום ההוא שהוציא אותו לחירות, משנה השביעית, מלכות.

ואם אדם ממאן לצאת לחירות, כמ"ש,

ואם אמור יאמר העבד, אהבתי את אדוני,

הרי ודאי פגם במלכות,

כי עזב עול מלכות שלמעלה וקיבל עול של אדונו.

 

 ע"כ כתוב, והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת.

והגישו אדוניו אל האלהים, לאותו מקום שפגם, במלכות .

 

יג) ויקרב אותו אל הדלת או אל המזוזה,

משום שמלכות היא פתח שלמעלה,

פתח לזכות דרכה לז"א, ונקראת מזוזה.

 

 וכיוון שנתכוון לפגום למלכות, נשאר פגם הזה בגופו.

 כמ"ש, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם,

שהעבד יהיה תחת רגליו של אדונו עד שנת היובל.


... ורצע אדוניו את אוזנו ...

יד) שואל: את אוזנו למה ירצע? ומשיב:  כבר העמידוהו,

אבל שמיעה תלויה במקום זה במלכות.

 עשייה למעלה, בבינה.

 

 ומשום שישראל בעת שקרבו להר סיני,

והיו באהבת ליבם להתקרב אל הקב"ה,

הקדימו עשייה לשמיעה.

כי שמיעה תחילה, ואח"כ עשייה.

 

כי שמיעה תלויה בשמיטה, במלכות.

ע"כ, כיוון שהעבד פגם לשמיעה זו, תיפגם השמיעה שלו,

וישאר פגם בו. ולא ישאר עבד לאדונו,

 

אלא אם כן שיתקרב לאותו מקום שפגם, ויהיה נפגם לפניה,

 וישאר בו פגם ההוא.

 

ומשום זה כתוב, והגישו אדוניו אל האלהים סתם,

שיורה על המלכות. וע"כ, ושבתה הארץ שבת לה'.

שלא יפגמו אותה בעבדות. ומשונה כאן מרוב המקומות,

 ששמיעה היא בינה, ועשייה היא מלכות


... מאמר: שמיטה ויובל ...

טו) שש שנים תזרע שדך,  

ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'.

וכבר העמידוהו: שכתוב: והשביעית תִּשְמְטֶנָה ונטשתהּ,

 מהו הטעם: ואכלו אביוני עמך.

 

 משום שעניים תלויים באותו המקום במלכות, שמיטה,

משום זה עזוב אותם לאכול.

 וע"כ מי שמרחם על העני, נותן שלום בכנסת ישראל, שהעניים תלויים בה, ומוסיף ברכה בעולם,

ונותן שמחה וכוח אל צדקה, מלכות, שמשפיע ברכות לכנסת ישראל .

 

טז) ובשנה השביעית שבת שבתון.

מצווה זו היא לשבות בשנה השביעית. ואחריה, לשבות בשביעי.

ואחריה, להשמיט כספים בשביעית.

ואחריה, למנות שבע שנים שבע פעמים,

 והיו לך ימי שבע שבתות השנים, תשע וארבעים שנה.

 

כל השביעיות, מצד השכינה, מלכות,

שנקראת שבע מצד הצדיק, יסוד, שביעי לבינה.

 ומלכות, בת שבע, מצד אמא עילאה, בינה,

 המאירה בה, כי הבינה שביעית ממטה למעלה .

יז) ז' שמות: אב"ג ית"ץ,

 קר"ע שט"ן,

נג"ד יכ"ש,

 בט"ר צת"ג,

חק"ב טנ"ע,

יג"ל פז"ק,

 שק"ו צי"ת.

 ובהם מ"ב אותיות.

 וכלל האותיות והתיבות, מ"ט,

מ"ב אותיות וז' תיבות.

אמא עילאה, בינה,

היא שנת החמישים שנה,

שבה וקראתם דרור. כי בה, ע"י שתקבל מוחין שלה,

 תהיה שכינה התחתונה, מלכות, הנקראת ארץ, דרור, פדות,

ושביתה, לישראל, שנאמר בהם, והיה זרעך כעפר הארץ, המלכות .

יח) כל ספירה,  דהיינו: כל שם מאלו שבע שמות,

יש בה שש כנפיים, כנגד חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד,

 

ששהם שש אותיות בכל שם. כי אב"ג ית"ץ, הוא שש אותיות

וכו קר"ע שט"ן, וכן בכולם, בהם הקב"ה,

בכל ספירה מאלו שבע, מאיר למלאכים שנאמר בהם.

בשתיים יכסה פניו,

ובשתיים יכסה רגליו,

 ובשתיים יעופף.

 

ובינה היא אחת. ושכינה התחתונה היא שבע. ולמעלה מבינה,

 היה סופר הכהן הגדול אחת ואחת,

 והיה סופר בהזאה, עשר ספירות,

אחת, שהוא כתר, אחת ואחת חו"ב,


אחת ושתיים שהם חו"ג.

אחת ושלוש, שהם ת"ת, אחת וארבע שהם נצח.


אחת וחמש שהם הוד. אחת ושש שהם יסוד.


אחת ושבע שהם מלכות .

יט) כאן וילך הלוך וגדול. כי מעלים בקודש,

שבכל פעם מוסיף אחת. מצד הנכרי, דהיינו: הסטרא אחרא

 והמים היו הלוך וחסור.

מתאי היה זה: הוא במקום שהשכינה התחתונה, מלכות, שורה בז'. כמ"ש, ותנח התיבה בחודש השביעי,

שזו היא שכינה התחתונה, שמאז התחילו המים להתחסר.

 

בשבעה עשר יום לחודש. המלכות, שנקראת שביעי ועשירי.

כי כשמתחילים לספור מן הכתר ולמטה נמצאת המלכות עשירית.

 ומחסד ולמטה היא שביעית.

 

כ) עולה ומאיר במ"ט שנים, השם אהיה, בינה, שנת היובל.

 בינה נקראת אהיה אשר אהיה,

ב' פעמים אהיה, שכל אחד בגי' כ"א, מ"ב,

ועם שמונה אותיות שבב' אהיה, יש בהם חמישים,

שבהם המצווה לחזור לאחוזתו שביובל.

 

שכתוב: בשנת היובל הזאת תשובו,

שפירושו: כל אחד ואחד  יחזור למדרגתו שנשמתו נאחזת משם.

כמו שהעמדנו:   והרוח תשוב אל האלקים, לבינה, הויה בניקוד אלקים

כא) שמיטה, היא שכינה התחתונה משבע שנים.

יובל, היא אמא עילאה, בינה, לחמישים שנה.

 ובה נתיחסו ישראל בצאתם ממצרים.

זה שנאמר: ואיש אל משפחתו תשובו, דהיינו:

 

 כמו ביציאת מצרים, שבה בעלי תורה, ונאמר בהם,

, וחמושים עלו בני ישראל. והעמדנו: אחד מחמשים הוא בינה.

אף כאן: ואיש אל משפחתו תשובו היא בינה, כלומר למשפחתו,

שפירושו: כמו שהיו ביציאת מצרים,

שנגאלו ע"י חמשים שערי , בינה .

כב) ושכינה התחתונה, היא גאולת בתי ערי חומה.

בה נאמר, ובתי ערי המצרים,

 כי ב' בתים יש בלב, שהוא כנגד המלכות,

 

אם הם מבעלי תורה, נקראים בתי ערי חומה,

כעין שנאמר בצאתם ממצרים,

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ולאחרים,

 

שאינם בעלי תורה, נקראים בתי החצרים.

כי פנימיות המלכות נקראת בתי ערי חומה.

 וחיצוניות המלכות נקרא בתי חצרים

 

 .

כג) אמר רבי שמעון: והרי מצאנו שנאמר: חצרים, שנאמר בו,

ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך.

 ובכל מקום שנאמר במגילה המלך סתם, זהו הקב"ה.

 

ותעמוד, אין עמידה אלא תפילה. נכח בית המלך,

נכח בית המקדש, שכל ישראל צריכים להתפלל תפילתם שמה,

שתהיה נכח בית המקדש. וכאו מה פירושו: של חצר הפנימית,

 

 ואם כאן ודאי, שתיים הם  חצרות בית ה', חיצונית ופנימית .

ואתה אומר שבתי חצרים הם חיצוניות,

 

כד) אמר לו המאור הקדוש רבי שמעון:

ב' חצרים, הן חיצוניות הלב, חיצוניות המלכות.

והן ב' אוזני הלב.

 וב' בתים פנימים הם ב' בתי הלב, פנימיות המלכות.

ושניים הם בתים הפנימיים,

ושניים הם בתים החיצונים.

 

וגאולה תהיה לכולם, להקרובים אל הלב, השכינה.

 ולרחוקים, שנתקרבו. כמ"ש, שלום שלום לרחוק ולקרוב.

 לרחוק, מתוך העבירה, ולקרוב, מתוך המצווה.

..............................

השארת תגובה