זוהר: פרשת ויצא. מאמרים וביאורים מהזוהר,

זוהר פרשת וַיֵצֵא

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.        קרן אור ללימודי הקבלה.

........::::::::::::::::::::::::::........

מאמר: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה,

::::::.....................::::::

א) וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה.

רבי חייא פתח: ואמר מקהלת א',

וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף הוא שם,

מקרא זה בארוהו, אבל בא השמש,

 זהו יעקב, שהוא ז"א  כשהיה בבאר שבע, שהיא בינה,

 

ובא השָמֶש, כאשר הלך לחָרָן, נוקבא של ז"א.

שכתוב, וילן שם כי בא השמש: ואל מקומו שואף זורח,

 

והוא שכתוב וישכב במקום ההוא,

 כלומר. הנוקבא נקראת מקום, ושם הוא שואף ומאיר.

 

ומפרש, ויצא יעקב: שהוא לשון זריחה,כמו השמש יצאה וגו'. 


ובאר שבע היא בינה,שמשם מקבל ז"א אורו,

וחרן: היא הנקבא  המקבלת אור השמש שהוא ז"א,

ב) בוא וראה: השמש, אעפ"י שמאיר לכל העולם,

נסיעותיו הן רק בב' צדדים,

הולך אל דרום וסובב אל צפון.

משום שדרום הוא קו ימין

וצפון הוא קו שמאל. ונמשך ויוצא השמש

 בכל יום מצד מזרח,

 שהוא בחינתו עצמו, תפארת,

 והולך לצד דרום, לקו ימין, חסד.

ואח"כ סובב לצד צפון, לקו שמאל,  גבורה,

שנכלל מהארת ב' הקווים,

ומצד צפון הולך לצד מערב, הנוקבא,

שכתוב, וילך חרנה.

ג) רבי שמעון אמר: הוא יצא מכלל ארץ ישראל,

שכתוב ויצא יעקב מבאר שבע, שהיא  הנוקבא בשלמותה,


הנקראת  באר שבע, ונקראת ארץ ישראל,

 והלך לרשות אחר, שכתוב, וילך חרנה,

הוא חוץ לארץ ישראל, ששם רשות הסיטרא אחרא.

ומפרש דבריו: יצא ממזרח, שהם סוד  קו אמצעי,

הכולל ב' הקווים ימין ושמאל, שכתוב:,

ויצא יעקב מבאר שבע, שהוא שמיטה, דהיינו, הנוקבא,

 שלקח מעומק העליון, שהוא בינה, את האור המאיר

והולך למערב. כלומר, שלקח אותו אור שהולך ושוקע במערב,

 שהוא קו שמאל בלי הימין,

 

כמ"ש, וילך חרנה, דהיינו, מקום שדין וחרון אף שמה,

רשות הסיטרא אחרא . כי הארת שמאל בלי ימין

היא בחינת הסיטרא אחרא .

 והולך ושוקע עד שנסתם כולו,

מטעם חיסרון של אור החסדים של קו הימין,

שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים.

נמצא שרבי שמעון חולק על רבי חייא בד' דברים:

א. ויצא יעקב, לא זריחה, אלא יציאה מרשות לרשות,

 

ב. שלא היה כלול בעת היציאה מדרום וצפון,

אלא שהיה בהארת השמאל בלי הימין,

 

ג. באר שבע אינו בינה, אלא הנוקבא בשלמותה

כשהיא דבוקה במזרח,

ד. חרן אינו הנוקבא של ז"א, אלא רשות של הסיטרא אחרא .

ד) רבי יוסי מפרש את  המקרא על הגלות.

בתחילה היה יורד אור מעומק העליון, בינה,

 

ויעקב, שהוא ז"א, לקח אותו והלך, והשפיע לבאר שבע,

שהם סוד באר חפורה שרים, דהיינו:

הנוקבא הנבנית מאו"א. הנקרא שרים,

 

יעקב היה מאיר  משם, מאבא ואמא,

והשלים אותה הבאר בכל שלמותה.

 

ובימי הגלות נוסע מבאר שבע זו, והולך לחרן,

שכתוב וילך חרנה,  כלומר חרון אף

ומהו חרון אף של הקב"ה,

היא מדרגה הרעה, הארץ של רשות האחר,

דהיינו: מלכות של קליפות.

ונמצא שהוא חולק גם על רבי חייא באותן ד' דברים.

 

ה)  אמר רבי חייא:  כשהשמש, ז"א, הולך למערב,

הנוקבא, נקרא מערב מקום של השמש, הכיסא שלו,

המקום שהשמש שורה עליו.

כמ"ש, ואל מקומו שואף זורח הוא שם.

שהולך אל המקום להאיר עליו,

והוא לוקח כל האורות, מקו ימין ומקו שמאל,

ומאספם אליו, שמשפיע אותם אל הנוקבא.

 

ו)  והיינו:  כמו שלמדנו, הקב"ה, ז"א, המניח תפילין

שפירושו: כי לוקח כל כתרים העליונים,

ומי הם? הם סוד אבא עילאה ואמא עילאה,

 

כלומר,המוחין של חכמה ובינה, שהם ב' פרשיות:

 קַדֶש לי כל בכור פֶּטֶר,

והיה כי יביאך.

 

קדש, הם הסוד המוחין של אבא עילאה, חכמה .

 

 והיה כי יביאך, הם הסוד המוחין של אמא עילאה, בינה.

 והם תפילין שבראש,   כלומר ג"ר של תפילין,

סוד  י"ה, המכונים ראש, ג"ר. כמו שלמדנו,

כהן גדול נוטל בראש, שפירושו ג"ר, אף כאן ראש הוא ג"ר

 

 ואחר שלקח המוחין של או"א, י"ה,

לוקח ימין ושמאל של מוח הדעת,

 שהם הסוד ב' פרשיות: שמע ישראל,

 והיה אם שָמועַ, שהם סוד  ו"ה.

 

ונמצא שז"א לקח בזה כל המוחין

חכמה ובינה חסד וגבורה, שהם ד' הפרשיות,

המכונים תפילין של קב"ה.

 

והוכיח רבי חייא בזה לרבי שמעון, שאין לומר,

שויצא יעקב מבאר שבע,

פירושו שלקח רק הארת השמאל בלי ימין,

כדברי רבי שמעון,

 

כי השכינה נקראת מקום בעת שמשפיע לה מכל האורות.

וכאן כתוב, ויפגע במקום,

שיעקב האיר לה כל האורות, ולא רק הארת שמאל בלבד.

וסתר בזה כל דברי רבי שמעון,

 

כי לפי"ז נמצא אשר ויצא יעקב, אין פירושו,

שיצא מרשות הקדושה לרשות הסיטרא אחרא,

כדברי רבי שמעון, אלא שהיא זריחה שלימה,


שהרי האיר מכל האורות יחד, שהיא קדושה.

 

וכן באר שבע, בינה, המקור של צד מזרח,

 הכולל לכל האורות יחד.

וחרן הנוקבא של קדושה, המקבלת אותה השלמות,

ולא הסיטרא אחרא,  כדברי רבי שמעון.

ונמצא שדחה בזה כל דברי רבי שמעון.

 

אמנם באות ח' להלן משיב לו רבי שמעון, אשר חרן

היא העורלה, אלא אח"כ חזר יעקב לנוקבא של קדושה,

שעליה כתוב, ויפגע במקום. ומיושב הכל.

.........

ז)  רבי אלעזר בא לחזק את דברי רבי חייא, ואמר,

תפארת ישראל, ז"א, לוקח כל הד' מוחין

  חכמה  ובינה  תפארת ומלכות  .  

 

וכשנמשכה כנסת ישראל למעלה אל הבינה,

לוקחת גם היא את כולם, כמו ז"א,

וכוללת את עולם הזכר של הקב"ה, בינה,

וכן עולם הנקבה של הקב"ה, בחינתה עצמה.

וכמו שכל האורות יוצאים מעולם של הבינה,

 כן לוקח אותם כולם עולם של הנוקבא.

כי זו שוה לזו הבינה שווה עתה אל הנוקבא,

מטעם שעלתה אליה והלבישה אותה,

והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

ומשום זה באר שבע הוא יובל, בינה,

באר שבע הוא שמיטה, הנוקבא.

משום שאורותיהם של הבינה והנוקבא שווים,

לכן נקראים שתיהן באר שבע.

 

והשמש הזה אינו מאיר אלא מיובל.

וע"כ כתוב, ויצא יעקב מבאר שבע, בינה,

 וילך חרנה, מערב, שמיטה, הנוקבא.

אשר באר שבע היא בינה, וחרן היא נוקבא.

 

ח)   רבי שמעון אמר: אלא,

ויצא יעקב מבאר שבע,

הוא מערב, שנת השמיטה, הנוקבא,

וילך חרנה, הוא שנת עורלה,

 משום שיצא מרשות הקדושה לרשות אחר,

כי ברח מפני אחיו.

וכאשר הגיע לבית אל, רשות קדוש,

כתוב, ויפגע במקום.

מתחילה יצא יעקב מרשות הקדושה,

משום שלקח הארת שמאל בלי ימין,

ולבסוף חזר לקדושה ונכלל מכל האורות,

ואז נאמר, ויפגע במקום.

ט)  שואל: מאיזה מקום הוא  שאומר הכתוב ?

רבי חייא אומר: מקומו של ז"א, דהיינו: הנוקבא.

כמו שאמרנו לעיל בסעיף ו' שכתוב: ואל מקומו שואף,

וילן שם כי בא השמש.  הוא כמו שאתה אומר

שואף זורח הוא שם. כי כדי  להאיר לו הוא בא,

 

י) ויקח מאבני המקום, לא כתוב אבני המקום,

אלא מאבני המקום,  שמשמע, אבנים ידועות משם,

 

ואומר אלא  אבנים יקרות, מרגליות טובות,

 

שהן שתיים עשרה אבנים עליונות, ותחתיהן

שתי עשרה אלף ורבבות אבנים מחוטבות,

 

וכולן נקראות אבנים.

משום זה כתוב, מאבני המקום,

ולא אבני המקום, הוא המקום שאמרנו

הנוקבא נקראת אבן.

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.

הנקבא (המלכות) נקראת אבן, בסוד הכתוב

אבן ישראל, והמדרגות שבה מכוּנות אבנים טובות.

ומשום שמקבלת מנה"י של ז"א, הנקראים רגלים,

היא מכונה ג"כ מרגליות מלשון  ותגדל מרגלותיו.

 

ומספר י"ב רומז על חכמה ועשרה על חסדים כמבואר לעיל,

 

יש עוד טעם,  על מה שמספר י"ב  מורה על הארת החכמה

שממותקת כולה בבינה וראויה לקבלת החכמה,

 

וע"כ יש בד' ספירות   חכמה  ובינה  תפארת ומלכות  שלה,

אחר התכללותם זה בזה,

רק י"ב ספירות, חכמה בינה ות"ת

בכל אחת מהן, ובחינת עצמה חסרה,

מחמת שנמתקה בבינה.

 

וע"כ הם ד"פ ג', שהם י"ב,

 ולא ד"פ ד' שהם ט"ז.

וזה הים של שלמה,

העומד על שני עשר בָקָר.

כי הנוקבא, בעת שמקבלת הארת חכמה,

נקראת ים, ואז עומדת רק על י"ב ספירות,

 הנקראות בָּקָר,

כלומר ג' לכל רוח, ולא ד'.

והארותיה העוברות לעולמות

מאצילות ולמטה נבחנות ג"כ למספר י"ב,

ולהיותן מבחינת חכמה והן אלפים.

בסוד הכתוב: ואלפך חכמה,

וע"כ הן י"ב אלפים אבנים.

 ומבחינת הארת החסדים המלבישה החכמה,

 נבחנות לרבבות,   כי עשרה אלף הוא ריבוא,

 

המורה על הארת חסדים שבתוכן חכמה.

ושעוברות דרך המסך שמתחת האצילות,

 

הן נחצבות ונפרדות מאור אצילות,

מפאת המסך המסיים את עולם האצילות.

ותחתיהן, תחת י"ב אבנים שבנוקבא של אצילות,

שתי עשרה אלף ורבבות אבנים מחוטבות,

שהארות החכמה היא י"ב אלף.

והארות החסדים הן רבבות. והן מחוצבות,

מחמת שעברו דרך המסך של אצילות,

החוצב ומפרידן מאצילות.

 

וכולן נקראות אבנים, הן י"ב מדרגות שבה עצמה,

והן הארותיה הנמשכות ממנה י"ב אלפים ורבבות,

כולן נקראות אבנים. משום

זה כתוב מאבני המקום,

להורות שלקח רק אותן י"ב אבנים שבה עצמה.


יא) וישם מראשותיו, שואל: מראשותיו של מי?

ואומר: אלא מראשותיו של אותו המקום, שהיא  הנוקבא.

 

ושואל: מהו פירושו של מראשותיו,

אם תאמר, שפירושו הוא, כמי ששם דבר תחת ראשו,

אינו כן,  אלא מראשותיו , פירושו

לארבע ראשים של העולם,

לד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב,

חו"ב תו"מ,

 וכתוב, ומשם יפרד והיה לארבע ראשים.

שלושה אבנים נתן לרוח צפון,

ושלושה לרוח מערב,

ושלושה לרוח דרום,

ושלושה לרוח מזרח,

ואותו המקום עומד עליהן להתתקן בהן.

 כמ"ש, ועומד על שני עשר בָּקָר.

יב) וישכב במקום ההוא. וישכב, אותיות, ויש כ"ב.

(כ"ב האותיות)

שהם י"ב מרגליות שלמטה, שהנוקבא עומדת עליהם,

המורה על חכמה שבה,

 

וכל אלו המדרגות, שהן על מקום הזה, הם עשר ספירות

שמספר הזה מורה על הארת חסדים שבה.

הרי הם כ"ב, הרומז על שלמותה,

הן מחכמה והן מחסדים,

 

כיוון שנתתקן המיטה בכ"ב, שכב בה.

מי שכב בה? השמש, ז"א.

וע"כ כתוב ביעקב, ז"א, וישב על המיטה,

כי לו היא ראויה, ולא לזולתו,

משום שהיא הנוקבא של ז"א.

וע"כ, וישכב במקום ההוא.

ועל זה כתוב, וזרח השמש ובא השמש.

........................

סתרי תורה: מאמר: ז' הבלים,

..............

יג) וזרח השֶמֶש ובא השָמֶש.  שואל:

מה ראה שלמה המלך,

אשר ההתחלה של ספר החכמה שלו קהלת.

הוא מזריחת וביאת השמש?

 

אלא אמר רבי אלעזר:

שלמה המלך העמיד את ספרו על ז' הבלים,

שהעולם עומד עליהם, והם עמודים ואדנים,

 המהווים קיומו של העולם.

 

ומשום זה המה נקראים הבלים.

כי כמו הגוף שאינו מתקיים בלי הבל,

אף העולם אינו מתקיים זולת על ההבלים, והם שבע,

 

שכתוב, הבל הבלים, אמר קוהלת,

הבל הבלים, הכל הבל. הרי ז' הבלים.

 

 פירוש בעל הסולם רבי אשלג .

הדיבור, שהוא סוד  הנוקבא, כולל בתוכו קול והבל,

אשר ההבל הוא שורש אל הקול,

והקול הוא שורש אל הדיבור.

 

וע"כ הם נבחנים לנפש רוח נשמה.

הבל, הנשמה, שורש הרוח.

 קול, רוח, שורש אל הנפש, המכונה דיבור.

 

 ז' הבלים,  ז' ספירות התחתונות  של בינה, הנקראת נשמה.

 

מלובשות בז' ספירות התחתונות   של ז"א, הנקרא רוח,

 

ובתוך ז' ספירות התחתונות   של נוקבא, הנקראת נפש,

 

וכן נקראת עולם.

ז' הבלים הם ז' נשמות בתוך ז' ספירות  

  חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות של העולם,

 

שהוא הנוקבא.   חסד גבורה תפארת מכונות עמודים

 ונצח הוד יסוד מלכות  מכונות אדנים.

.................

 

יד) ואם תאמר: אם כך הוא, שהם המרגליות הטובות

שהעולם עומד עליהןהרי במקום אחר כתוב,

הבלים רעים שהם חורבן העולם,

שכתוב, זה הבל וחולי רע  הוא זה הבל וּרְעוּת רוח.

 

אלא ודאי, אף על פי  שאלו שבע  הבלים קדושים,

הם קיום העולם,

 

יש כנגד, ז' הבלים שכל הדינים שבעולם

יוצאים מהם ומתפשטים מהם, להעניש בני אדם

ולתקן אותם, שילכו בדרך הישר.

 

ונקראים: הבל, שחוֹלי רע שורה בו,

הבל שהוא רְעוּת רוח. והם קיום העולם,

כי בשבילם הולכים בני אדם בדרך הישר

 וביראה מפני הקב"ה.

 

וע"כ, הרבה הבלים הרעים מתפשטים

משבע הבלים של קדושה,

להיותם גם הם קיום העולם.

 

 

טו) מה הוא שהתחיל אומר , סוד השמש , דהיינו

מה שהתחיל הספר בה כתוב וזרח השֶמֶש ובא השָמֶש

 

הוא הבל המקיים העולם,

להביא את האדם בתוך האמונה העליונה של הקב"ה

 כלומר,  שיזכה למוחין העליונים של בינה,

 שנקראת,  אמונה העליונה של קב"ה.

 

על כן, כל מה שהיא מתחת המדרגה הזו,

מתחת השמש, אינו האמונה, אינו מהקדושה.

 

וע"כ כתוב,

ואין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השָמֶש.

וכתוב: בכל אשרנעשה תחת השמש,

כי מתחת זו אין צריכים להידבק.

.....::::::::::......

בכדי להבין הדברים צרכים לבאר

 ז' הבלים הקדושים וז' הבלים הרעים. משורשם,

 

ותדע ששורשם הוא קו שמאל של ישסו"ת,

בעוד שהוא במחלוקת  עם קו ימין שבו,

 

 שאז נסתמים האורות שבו ונעשים הבל, כלומר,

שנעשה הבל  וּרְעוּת רוח.

 

ומתוך שישסו"ת, הוא ז' ספירות תחתונות של בינה,

שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות,

לפיכך יש כאן ז' אורות שנחרבו ונעשו ז' הבלים.

 ותיקונם של ז' הבלים אלו נעשה על ידי עליית הקול,

שהוא ז"א, אל ישסו"ת,  שהכריע בין ב' הקווים, בינהם,

 

שהשמאל יאיר ממטה למעלה,

 והימין ממעלה למטה.

ובזה קיים את שניהם, וז' הבלים חזרו ונעשו לז' אורות.

 

זה שנאמר בפרשת בא, את הכל ראיתי בימי הבלי,

כי ביציאת קו שמאל להאיר בלי ימין, נעשה הכל הבל.

ואח"כ בעליית הקול, הקו האמצעי שקִיים את שניהם,

 

חזרו ז' הבלים ונעשו לז' אורות,

אשר ז' אורות הללו הם סוד כל המוחין של חכמה,

המכונים ראייה, המתגלים לתחתונים.

 

וע"כ אמר שלמה עליהם, את הכל ראיתי בימי הבלי, שבסוד הבלים נגלו לו כל המוחין של ראייה.

 

כי אלו ז' הבלים מתלבשים בז' ספירות של קול,

ושניהם בז' ספירות של דיבור, שהוא הנוקבא, הנקראת עולם,

שבה מקום הגילוי של אלו הבלים,

שנעשו לז' אורות של ראייה. ובהם מתקיים העולם.

 

 

שלמה המלך שאומר בספרו על שבע הבלים,

כי ג' ספרים עשה שלמה כנגד ג' קווים:

שיר השירים, ביאור לקו ימין, חסד.

קהלת, ביאור לקו שמאל, גבורה.

משלי, ביאור לקו האמצעי, תפארת .

כמו שנאמר בפרשת בא בזהר, דף: ל"ט. סעיף: ע"א.

 

וכל האורות קו השמאל הן בז' הבלים,

 בסוד הכתוב: , את הכל ראיתי בימי הבלי.

נמצא שכל ספר קהלת אינו אלא מבאר את ז' הבלים הללו, הטובים עם הרעים, להיותו ביאור לקו השמאל.

................

 

ונתבאר: שכל התיקונים של ז' הבלים הם,

ע"י קו האמצעי, ז"א, הנקרא קול, או שמש,

 

שע"י שמבדיל בין הארת קו ימין וקו שמאל,

שהארת החכמה שבשמאל לא תאיר ממעלה למטה

 אלא ממטה למעלה, מתקיים הארת שני הקווים,

 

אז חוזרים ז' הבלים ונעשים אורות ונשמות להנוקבא,

והעולם מתקיים, שמקבלת המוחין הגדולים הנקראים קיום.

 

כל מה שנעשה תחת השמש,

כלומר: כל מי שממשיך את הארת החכמה

אל מתחת השמש, דהיינו:  ממעלה למטה,

שאין זה עבודת הקב"ה,

ע"י המשכה הזו נעשה האור להבל,

שהוא שבירת הרוח, שכתוב, הבל וּרְעוּת רוח.

 

אבל הדבר שהוא עבודת רבונו

 מַעֲלה את האור למעלה מהשמש,

כלומר: שממשיך האור ממטה למעלה, (אור חוזר)

ולא מהשמש ולמטה.

ואז נעשה ממנו הבל קדוש, שמתהפך לאור,

ונעשה נשמה לנוקבא, ומתקיים העולם.

וזהו שאמרו כאן, מה שהקשה בתחילה המאמר של ספרו,

סוד השמש, הוא  משום שהוא הוא הבל המקיים את העולם,

 

כלומר משום  שכתוב הזה, וזרח השמש וגו'

מבאר שההבל מקיים את העולם, דהיינו:

שנעשה נשמה לנוקבא, הנקראת עולם,

שהוא התיקון של כל ז' הבלים. שעליו יסד את ספרו,

 

ועל כך מביא את הכתוב הזה בתחילת ספרו קהלת,

וסוד הכתוב הוא, כי אחר שהשמש, ז"א,

הכריע בין הקווים ימין ושמאל שבישסו"ת,

בשלושה היוצאים מאחד,

 

וקיבל אותם גם הוא באחד הזוכה בשלושה,

 

ואז ממשיך השמש ג' קווים שבבינה בזה אחר זה.

 

ותחילה, וזרח השֶמֶש, מבינה, ישסו"ת, קו ימין, אור החסדים.

ואח"כ ממשיך משם קו שמאל, ובא השָמֶש, שנעשה חושך,

כמ"ש, כי הכל הבל.

 

ואח"כ מגלה בחינתו עצמו, קו אמצעי,

לייחד ימין ושמאל זה בזה ולהבדיל ביניהם,

שהימין יאיר ממעלה למטה

והשמאל רק ממטה למעלה, (אור חוזר)

כמ"ש, ואל מקומו שואף,

שואף ומאיר אל מקום יציאתו ממטה למעלה,

אשר אז חוזר ההבל ונעשה אור ונשמה אל הנוקבא, העולם.

 

והשמש הוא הבל המקיים את העולם,

וזהו שמסיים הכתוב, זורח הוא שם. שבדרך זו חוזר וזורח,

כי ההבל חזר להיות אור.

 

משום זה, כל שנמשך משמש ולמטה,

לא באמונה ולא בקדושה.

וכתוב, אין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש,

 

כי מתחת מדרגה זו לא צריכים להמשיך ולהידבק,

כי אז יחזור האור וייעשה הבל וּרְעוּת רוח.

 

ושיעור הכתוב, שלא נשאר יתרון לממשיך מתחת השמש,

וזה רע בכל אשר ממשיך למתחת השמש,

כי הכל יֵחרב ויֵעשה הבל.

.................

 

טז) השמש בלבנה, ז"א בזיווג עם הנוקבא,

הם אחד בלי פירוד. והלבנה, אע"פ שתחת השמש,

כי הנוקבא למטה ממדרגת ז"א,

 

עם כל זה, בעת הזיווג, הכל שמש בלי פירוד,

שגם הלבנה נחשבת אז חלק מהשמש,

 

כי דבקות הרוחני פירושו, השוואת הצורה.

וע"כ היא יכולה לקבל החכמה מהשמש, שהוא ז"א,

ואינה נחשבת למטה משמש.

 

אבל אם ממשיך החכמה למטה מהשמש,

ז"א והנוקבא שלו, נעשה הכל הבל וּרְעוּת רוח,

שנעשה קליפה ומזיק, ואסור להידבק בו.

........................

 

השארת תגובה