זוהר פרשת וישב: מאמר: אך אל הפרכת לא יבא סוד. ייסורים על הצדיק לא זכה רע,

זוהר פרשת וישב מאמר: אך אל הפרכת לא יבא  סוד

. ייסורים על הצדיק לא זכה רע,

עורך ומגישרבי דוד קורן  .....  קרן אור ללימודי הקבלה

.......................................

המשך המאמר פעל אדם ישלם לו.

.....:::::::::::....

סעיף: כ"ה,  רבי  חייא  פתח  ואמרלכן  אנשי לבב  שמעו לי,

 

בוא וראה   כאשר  ברא  הקב"ה  את  העולם 

עשה  אותו  על  דין, (סיבה ותוצאה)  

 והוא  מתקיים  על  דין,

 וכל  מעשי  העולם מתקיימים על דין,

מלבד  שבכדי  לקיים  העולם  שלא יאבד,

 

הקב"ה  פורש  עליו  רחמים, 

והרחמים  האלו  מעקבים  את  הדין,  

 שלא  יכלה  את  העולם,

והעולם  מתנהג  ברחמים  ומתקיים  על  ידו,

 

סעיף: כ"ו,   ואם  תאמר, שהקב"ה  עושה  דין, באדם

 בלי  משפט,  הרי  למדנו.  כשהדין  שורה  על  האדם

והוא  צדיק. הוא  משום  אהבת  הקב"ה  אליו

כמו שלמדנו,

כאשר  הקב"ה  מרחם  על  האדם  באהבה, 

לקרבהו  אליו,   משבר  הגוף (מודעות חומר)

בשביל  להשלים  את  הנשמה (מודעות בורא)

 ואז  מתקרב  האדם  אליו  באהבה  כראוי. 

והנשמה  שולטת  באדם. והגוף נחלש.

 

סעיף:כ"ז,   וצריך  האדם  לגוף  חלשולנפש  חזקה 

שתתגבר  בגבורה. 

ואז  הוא  אוהבו  של  הקב"ה.

 כמו  שאומרים החברים,

 שהקב"ה  מרחם על האדם באהבה,

 

 נותן  צער  אל  הצדיק  בעולם  הזה

 בשביל  לזכותו  לעולם  הבא,

 

סעיף: כ"ח,  וכשהנשמה  היא  חלשה.  והגוף  חזק

הוא  שונאו  של הקב"ה,  שאינו  חפץ בו. 

ואינו  נותן  לו  צער  בעולם  הזה. 

 

  אלא דרכיו ישרים. והוא בכל השלמות.

משום,  שאם  עושה  צדקה  או  מעשים  טובים.

הקב"ה  משלם  שכרו  בעולם  הזה  עוד בחייו,

ולא  יהיה  לו  חלק  לעולם  הבא.

וזהו  שתרגם  אונקלוס,  ומשלם  לשונאיו  וגו'.

 

ומשום  זה,  צדיק  ההוא  השבור  תמיד, 

הוא  אוהבו  של  הקב"ה,  והדברים  אמורים,

 רק  באם  בדק  ולא  מצא  בידו

 שום  חטא שיענש  על  ידו,

 

סעיף: כ"ט,  יש  כאן  להסתכל  בכמה  צדדים,

אחד.  כי  אנו רואים  שהשכינה  אינה  שורה  במקום  עצבות

  אלא  במקום  שיש בו  שמחה,

 

ואם אין  בו שמחה  לא  תשרה  השכינה  במקום  ההוא.

כמו  שאתה  אומר.  ועתה  קחו לי מנגן  (מלכים ב.ג)

כי  ודאי  שהשכינה  אינה  שורה  במקום  עצבות,

 

מאין  לנו  זה,  מיעקב אבינו,

  משום  שהיה  מתאבל  על  יוסף  נסתלקה  השכינה  ממנו,

כיון  שבאה  לו  השמחה  של  בשורת  יוסף,  

 מיד  ותחי  רוח  יעקב  אביהם.

 

ולפי  זה  קשה,  כאן  באותו  צדיק  השבור  מצרותיו,

כיון  שהוא  חלש  ונשבר  במכאובים,  איפה  הוא  השמחה. 

הרי  הוא  בעצבות  ואין  עמו  שמחה  כלל.

 

סעיף: ל',    ועוד  אחד  יש  להסתכל.  הרי  אנו  רואים,  כמה 

אהובים  וצדיקים  היו  לפני  הקב"ה. 

ולא  נשברו  במחלות

 ולא  במכאובים  ולא  נחלש  גופם  לעולם,

למה  אין  אלו  כאלו. 

כלומר  מה  נשתנה  אלו  מאלו,

 שאלו  נשברו  ואלו  עומדים  בגופם  כראוי......

 

לא) ואם תאמר, כי אלו הנמצאים בקיומם כראוי,

הוא משום שהם צדיקים בני צדיקים.

אלו האחרים, שגופם נשבר, הם צדיקים ולא בני צדיקים.

 

הרי אנו רואים, צדיקים בני צדיקים,

ואשר אפילו אביו היה צדיק בן צדיק, והוא צדיק,

ומ"מ גופו נשבר במכאובים. ולמה נשבר גופו במכאובים,

 וכל ימיו הוא בצער,

 

לב) אלא כאן הוא סוד, שהרי  כל מעשיו של הקב"ה

 הם באמת וצדק.

כי פעל אדם ישלם לו ובאורך איש ימציאנו.( איוב-ל''ד)

 

כי יש זמנים שהלבנה, הנוקבא, היא בגרעון,

ונמצאת בדין והשמש, ז"א, אינו נמצא אצלה.

 

 ובכל  זמן ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם,

כמו שלקטה אותן מתחילה מן ז"א בכל זמן ובכל שעה.

 

וע"כ היא מוציאה עתה הנשמות גם בשעת הגרעון,

שנמצאת בדין. וכל מי שמקבל אותה בזמן ההוא,

 יהיה תמיד בגרעון. ועניות נמשכת לו,

ונשבר תמיד בדין  וכן הוא בכל ימיו של האדם,

בין צדיק ובין רשע.

 

 מלבד התפלה, המבטלת לכל גזרות הדינים,

ויכול להעבירם בתפלה.

 

לג) ובזמן שאותה המדרגה, הנוקבא, נמצאת בשלמות,

ונהר נמשך ויוצא מעדן, יסוד, משתמש בה,

אז, אותה הנשמה היוצאת מהנוקבא, ומתדבקת באדם,

הנה האדם ההוא נשלם בכל,

בעושר, בבנים, בשלימות הגוף.

 

לד) וכל זה בשביל מזל, שהוא יסוד,

הנמשך ויוצא ומתחבר במדרגה, בהנוקבא, להשתלם בו,

ולהתברך ממנו. ועל כן הכל תלוי במזל.

ועל כן, בנים חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות, אלא במזל.

כי אין הוא בזכות, אלא עד שהנוקבא מתמלאה ומאירה

מן המזל, שהוא יסוד.

 

לה) ומשום זה, כל אלו שנשברו בעולם הזה,

והם צדיקי אמת, כולם נשברו בעולם הזה, ונידונים בדין,

מטעם שנפש ההיא, שקבלו מהנוקבא בהיותה בגרעון, גרמה להם.

וע"כ חס עליהם הקב"ה לעולם הבא,

................

 

... ביאור הדברים ...

הזוהר סובב על הכתוב: כי פעל אדם ישלם לו ,

ומבאר שאנו רואים, שדינים שורים גם על אדם צדיק,

אע"פ שלא חטא כלום,

 שהייסורים מקרבים אותו לאהבת ה'.

ועל זה מקשה ב' קושיות:


א. אם גופו של הצדיק הוא בייסורים, אם כן הוא בעצבות,

ואין השכינה שורה  רק כשאדם הוא בשמחה.


ב. הרי אנו רואים צדיקים, שזכו לאהבת ה',

אף על פי שלא היו להם ייסורים כלל.

 ומה נשתנו אלו מאלו.

 

ואין לתרץ, שאלו שזכו לאהבת ה' בלי ייסורים,

 הוא מחמת היותם צדיקים בני צדיקים.

כי אנו מוצאים אפילו בנו של צדיק בן צדיק,

 שהיה כל ימיו בייסורים.

לו)  רבי אלעזר אמר: כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין.

 ואם מביא ייסורים על איש צדיק,

 הוא כדי לטהר את נפש ההיא, להביאה לעולם הבא,

 כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת.

ובכדי להעביר ממנו אותה הזוהמה שקבלה בעולם הזה,

 

על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת.

ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק, שיסבול ייסורים ומכאובים

בעולם הזה, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא.

ועל זה כתוב בתהלים: ה' צדיק יבחן, ודאי, וכבר למדנו,

 

רבי אלעזר לא בא לתרץ הקושיות הנ''ל, אלא בא לבאר,

למה הקב''ה מביא ייסורים על הצדיק, ולפי שאומר טעם אחר

ממה שנאמר בספרי קדמה, ע''כ מביאו הזהר כאן,

 

.......................

זוהר פרשת וישב מאמר: אך אל הפרכת לא יבא  סוד

. ייסורים על הצדיק לא זכה רע,

 

לז) רבי שמעון פתח ואמר: אך אל הפרכת וגו' כי מום בו וגו'

אך אל הפרכת לא יבא, בוא וראה:

באותה שעה שנהר ההוא, הנמשך ויוצא מעדן, שהוא יסוד,

מוציא כל אלו הנשמות אל הנוקבא,

 והנוקבא מתעבֵּרת מהן,

נמצאות כולן בפנימיות שלה, בחדר שלפנים מחדר,

 שקירותיו מצופים בנייר או בשטיחים.

..........


פירוש: כל ספירה וספירה של הנוקבא כלולה מג' כלים:

חיצון, תיכון, פנימי.

כלי החיצוני הוא מבחינתה עצמה.

כלי התיכון הוא בחינת ז"א שבה.

כלי הפנימי הוא בחינת בינה שבה.

 וכל אור מקובל בכלי המיוחס לאור ההוא.


וכיון שהנשמות הן אורות מבינה,

ע"כ הנוקבא מקבלתן בכלי הפנימי שבה, שהוא בחינת בינה.

ומה שהזהר מכנה כלי התיכון לבוש משטיחים על קירות הבית,

ואינו בית, כי השם בית, מיוחס רק לנוקבא,

 

וע"כ כלי החיצון הנמשך מנוקבא עצמה,

וכלי פנימי הנמשך מבינה, שהן שתיהן נקבות.

אבל כלי התיכון, הנמשך מז"א, הוא לְבוש ולא בית.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

לח) וכשהלבנה נפגמת מאותה הבחינה של נחש הרע,

 אז כל אלו הנשמות שיוצאות בעת ההיא,

אף על פי שכולן טהורות וכולן קדושות,

כיון שיצאו בשעת הפגם, הרי בכל המקומות,

 דהיינו: הגופים, שהנשמות מגיעות אליהם,

 

 כולם נשברים ונפגמים בהרבה צער ובהרבה מכאובים.

 ואלו הם, שהקב"ה רוצה ואוהב אותם אחר שנשברים,

ואף על פי שהנשמות הן בעצבות ולא בשמחה.

 

... ביאור הדברים ...

יש ב' מיני פגמים בלבנה, שהיא הנקבא,


א. בעת שהיא בשליטת השמאל, שהיא בחינת חושך של אמא.


ב. מבחינת הנחש הרע, שנגרם בחטא עץ הדעת, לא זכה הוא רע,

שנגלה מדת הדין שבנוקבא מצמצום "א,

שאינה ראויה לקבל האור. שמדייק רבי שמעון, ואומר,

 

שהפגם מבחינת הנוקבא עצמה, מכח שנגלה,

שאינה ראויה לקבל אור

על ידי הנחש הרע בחטא של עץ הדעת.

 

 ופגם הזה אינו נוגע לנשמות שבתוכה כלל.

כי הנשמות הן נמשכות מבינה, שעליה לא היה שום צמצום.

ועם כל זה גם הן נפגמו עם הנוקבא.

כי הפגם הזה נוגע רק לנוקבא לבדה,

 ולא לנשמות הבאות אליה מן הבינה,

עכ"ז להיותן בתוך הנוקבא, נפגמו הנשמות ביחד עם הנוקבא,

ודומות כמו שהיו חלק מנוקבא.

וע"כ כשהן באות אחר כך ומתלבשות בתוך גוף בן אדם,

 

אע"פ שהאדם הוא צדיק,

נפגם גופו מפאת אותה הנשמה שנתלבשה בו.
אמנם איך אפשר לומר שהנשמה פוגמת את הגוף.

 

 והענין הוא, שהוא תקון מיוחד בשביל הצדיק,

 שעל ידי תקון זה נעשה גופו של הצדיק

מוכשר לקבל אורה הגדול של הנשמה.

ותקון זה מתחיל מבינה, בסוד אמא השאילה את בגדיה לבתה.

 

כי הבינה ראתה שאין הנוקבא ראויה לקבל המוחין,

אז העלתה אליה את הנוקבא, ונתמעטה בסבתה לו"ק חסר ראש,

שנשארה במ"י, ואותיות אל"ה, הורידה אל הנוקבא.

ומתוך שהנוקבא קבלה הקטנות של הבינה,

הוכשרה אח"כ לקבל גם הגדלות שלה.
(כמו שנאמר בהקדמת ספר הזהר דף כ' ױיין שם בהמשך היטב,)

וזה סוד הכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

 

כי עדן הוא חכמה, ונהר הוא בינה, וגן הוא מלכות.

 ואומר, שע"כ יצא הנהר, שהיא בינה, מן העדן, שהוא חכמה,

ונתמעט בסבתה לו"ק חסר ראש, שנשארה במ''י

כדי להשקות את הגן, דהיינו, לתת מוחין לנוקבא.

 

 כי ע"י יציאה זו, השפיעה הבינה הקטנות אל הנוקבא.

ואחר שקבלה הקטנות שלה,

כבר ראויה לקבל גם הגדלות שלה.
 ומכשיר לנוקבא לקבל הקטנות של אמא, שהוא עיבור  .


ועי"ז יכולה לקבל גם הגדלות.

 

ועל כן מתחיל רבי שמעון המאמר:

המכשיר לנוקבא לקבל גם גדלות

ועל דרך זה, אחר שנשלמה הנוקבא,


 והיא רוצה להשפיע נשמות לבני אדם,

 

אשר גופם נמשך מנוקבא מטרם תקונה,

 ואינם ראוים לקבל אור הנשמה,

 היא חוזרת ומתמעטת לבחינת ו"קצוות. בלי ראש,

 שהוא הפגם של נחש הרע, שעי"ז נפגמות גם הנשמות שבה,

ומשפעת את נשמות הפגומות לבני אדם,

כדי שגופם יקבל את הפגם והקטנות של הנשמות.

 

ואז נעשו הגופים מוכשרים לקבל גם את אור גדלות הנשמות.

הרי שענין הפגם הזה, אשר הנשמות פוגמות את הגופים,

 הוא לתקון הגוף להכשירו לקבל אור הגדלות.

כי אחר שהגוף נשבר ע"י הפגם והקטנות של הנשמה,


שנעשה בזה כלי לקבל גם את הגדלות של הנשמה,

 

אז רוצה בהם הקב"ה. מה שאין כן בטרם שהגוף נשבר

 מחמת פגם הנשמה, אינו רוצה בהם הקב"ה,

 

כי אינו ראוי לקבל אור הנשמה,

להיותו נמשך מן הנוקבא מטרם תקונה, שצמצום "א רוכב עליהם.

לט) סוד הדבר:  ששורים למעלה, בנוקבא,

אשר בנוקבא הפגומה שורה הנשמה,

כן כאן בגוף הפגום שורה הנשמה, שהגוף נפגם ובפנימיותו הנשמה.

 

ומשום זה הם הצריכים להתחדש בהתחדשות הלבנה.

כמ"ש, והיה מדי חדש... יבא כל בשר.

כי אלו יתחדשו לגמרי וצריכים להתחדש בהתחדשות הלבנה.


כי לאחר שגופם קבלו הפגם והקטנות של הנשמה,

כבר הם ראוים לקבל אורות דגדלות המושפעים

בראש חודש ושבת, שהוא אור החיה.

 

ונודע שה' כלים יש בפרצוף,

המכונים מוחא,   עצמות,  גידים,  בשר,   עור,

    שהם  כתר     חכמה     בינה    תפארת ו"מלכות.

 

ומטרם שיהיה בפרצוף כלי של בשר אינו ראוי לאור החיה.

 

כי כלי של בשר כולה מיוחד להמשכת אור החיה.

הנמשך בחדש ושבת.

משאומר כאן  הכלים מוחא עצמות גידים מקבלים רק חלק מאור הזה,

 כי הם מיוחדים בעיקר לג' אורות נפש רוח נשמה.

 

מ) ואלו הצדיקים הם בשותפות תמיד עם הלבנה, הנוקבא,

ופגומים באותו פגם שלה, פגם מקטנות הבינה,

שע"כ היא ראויה לאור גדלות הבינה.

ומשום זה היא שורה תמיד בתוכם ואינה עוזבתם.

וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב,

לאלו שסבלו עם הלבנה אותו הפגם, מקטנות הבינה,

 הם קרובים אליה תמיד,

כי זוכים מחמת זה לקבל גם מגדלות הבינה.

וע"כ להחיות לב נדכאים, באלו החיים,

הבאים אל הנוקבא להתחדש, אור החיה.

 כי אלו שסבלו עמה יתחדשו עמה.

כי מחמת שקבלו הקטנות, מקבלים גם כן הגדלות.

 

מא) ואלו הפגמים, שהצדיקים סובלים מחמת קטנות הבינה,

נקראים ייסורים של אהבה,

 כי של אהבה הם ולא מחמת האדם עצמו. של אהבה,

 

מחמת שנפגם האור של אהבה הקטנה, שהיא הנוקבא,

 בעת קבלתה מקטנות הבינה, שנדחתה מאהבה רבה,

שהיא הבינה בגדלותה. משום זה,

 

אלו הצדיקים הם חברים ושותפים עמה, בפגם שלה.

 אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, כי הם זכו לזה,

להיות חברים עמה. ועליהם כתוב, למען אחי ורעי.

.........................

השארת תגובה