זוהר פרשת וישב: מאמר: מאמר פעל אדם ישלם לו

.בנים חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות, אלא במזל .

פרשת וישב מהזוהר

 

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,      קרן אור ללימודי הקבלה

 י"ז בכסלו תשפ"א

\\\\\\\\……..\\\\\\\\

 

א')   וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ר' חייה פתח ואמרמתהילים(לד')

רבות רעות צדיק וגו',

 

כמה מקטרגים יש לו לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעולם

הזה,  וכיוון שיצא האדם  לאוויר העולם,

מיד נזדמן היצר הרע להשתתף עמו, כמו שלמדנו, שכתוב:

לפתח חטאת רובץ, כי אז נשתתף עמו היצר הרע,

 

 

 

סעיף ב')  ובוא וראה, שכן הוא,  כי הבהמות, מיום שנולדו,

כולם שומרות את עצמן  ובורחות מאש ומכל מקומות רעים,

 

והאדם שנולד, מיד בא להשליך עצמו לתוך האש,

והוא משום שהיצר הרע שורה בתוכו, ומיד מסיתו לדרך רע,

 

סעיף ג') טוב ילד קטן ומסכן ממלך כסיל וזקן,

טוב ילד, זהוא יצר הטובשהוא ילד מימים עם האדם,

כי מי"ג שנים ואילך הוא עם האדם כמו שלמדנו,

 

סעיף ד')  ממלך כסיל וזקן, (מודעות גוף) זהו יצר הרע,

שהוא נקרא מלך ושליט בעולם כמו שבארוהו,

 

שמיום שהאדם נולד ויצא לאוויר העולם.

הוא נמצא עם האדם  וע"כ הוא מלך כסיל וזקן,

 

 

 

סעיף ה')    אשר לא ידע להיזהר  לא כתיב להזהיר,  אלא להיזהר,

משום שהוא כסיל, ועליו אמר שלמה המלך:

וכסיל בחושך הולך, כי מפסולת החושך הוא בא,

ואין לו אור לעולם,

 

אבל מי שאינו יודע להזהיר לאחרים אינו

נחשב עוד לכסיל מחמת זה.

 

 

 

סעיף ו')  רבי שמעון אמר,  בוא וראה  כתוב:

 טוב ילד מסכן וחכם,

ושואל מי הוא ילד מסכן, ואומר, הנה בארוה, ולמדנו,

 

נער הייתי גם זקנתי,  וזהו נער שהוא ילד מסכן,

שאין לו מעצמו כלום,  ולמה נקרא נער,

הוא משום שיש לו חידוש הלבנה,

שהיא מתחדשת תמיד, והוא תמיד ילד מסכן,

כמו שאמרנו,וחכם, משום שהחכמה שורה בו,

 

פירוש:  ב' מצבים יש אל הנוקבא,(הכלי המלכות)

 

א')   הוא זמן שליטתה עצמה,

שאז גדולה כמו ז"א וזהו מצב הארת החכמה שבה,

(סוד יום ד' של מעשה בראשית)

 

 

בינה   אור אין סוף

 

קו ימין חסד

ז"א.(שמש)

קו שמאל חכמה

מלכות (לבנה)

אלא שאינה מאירה מטעם חוסר אור החסדים,

 

ב')  הוא זמן הארתה, על ידי זווגה עם ז"א

אז מוכרחה להתמעט עד לנקודה, ואין לה מעצמה כלום,

ומקבלת הכל מז"א (מסך)

ומצב הזה היא מצב הארת החסדים שבה,

 

והנוקבא מתלבשת ומארה במלאך מטט"רון,  מב' מצבים אליו,

וכשווה מקבל מצב ב' של הנוקבא, שהוא הארת החסדים אומר מטט"רון,

 

נער הייתי, וכן נקרא ילד,כי הארת החסדים הם סוד ו' קצוות,

 המכונה נער, או ילד, וכן נקרא מסכן, מפני שבמצב הזה מתמעטת

הנוקבא  עד לנקודה ואין לה מעצמה כלום, וזהו נער ילד מסכן,

 

ומבאר הזוהר:

וכשהוא מקבל ממצב הא') של הנוקבא,שהוא זמן שליטת עצמה והיא

 גדולה כמו ז"א שהוא מצב הארת החכמה שבה, אז אומר מטט"רון גם זקנתי,

כי איזה זקן? זהו מי שקנה חכמה,

וכן נקרא חכםבגין שחכמה שווריה בו,

 

למה נקרא המלאך מטט"רון תמיד בשם נער? ולא זקן, ומשיב,

משום שיש לו התחדשות הלבנה, שהיא הנוקבא, שהם סוד זווגה עם ז"א,

 

דהיינו מצב הב', הנ"ל שהיא מצב הארת החסדים שבה,

הנבחן ל ו' קצוות ונקרא נער,ומצב ההתחדשות נהוג בה תמיד, דהיינו בקביעות,

 

 

וע"כ נקרא נער ולא זקן, כי הזקנה שמקבל ממצב הא',שהוא מצב שליטתה

עצמה, אין זה בו תמיד, וע"כ אינו נקרא על שמו,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

סעיף ז') ממלך זקן: הזו היצר הרע  הנמשך מן הלעמות של מטט"רון,

הנקרא אדם בליעל,  כמו שלמדנו,

 

שמיום שהיה, לא יצא מטומאתו לעולם, והוא כסיל,

שכל דרכיו הם לדרך הרע,

והולך ומדיח בני אדם, ואינו יודע להיזהר,

והוא בא בעלילה עם בני אדם,

כדי להדיח אותם בדרך הטוב אל הדרך הרע,

 

 

סעיף ח')  בוא וראה, על כן הקדים עצמו היצר הרע(הגוף)

להתחבר עם האדם מיום שנולד בובכדי שיאמין לו,

וכשיבוא אח"כ היצר הטוב(הנשמה)

אין האדם יכול   להאמינוודבריו דומים עליו למשא,

 

כעין זה למדנו, איזה הוא רשע ערום,

זה הוא מי שמקדים עצמו לטעון דבריו לפני הדיין

מטרם שיבוא חברו בעל הדין,

כמש"א, צדיק הראשון בריבונו וגו' (משלי יח')

 

 

סעיף ט')  כעין זה, רשע זה,דהיינו היצר הרע, כמש"אוהנחש היה ערום,

גם הוא מקדים  ושורה באדם, מטרם שיבוא חברו,(הנשמה)

יצר הטוב לשרות בו,

משום שהקדים וכבר טען טענותיו לפניו, כשיבוא אח"כ חברו, שהוא יצר הטוב, הנשמה,  רע לאדם להיות עמו,

 

ואינו יכול להרים ראשו כאלו הטעין על כתפו

כל המשאות שבעולם,

 

וכל זה הוא, משום שהרשע ערום הקדים עצמו,

ועל זה אמר שלמה המלך:  וחכמת מסכן בזויה,

ודבריו אינם נשמעים, משום שהקדימו האחר,

 

סעיף י') וע"כ כל דיין המקבל דבריו של בעל הדין,

מטרם שיבוא חברו, דומה כאלו מקבל עליו אל אחר להאמין בו,

אלא ובא רעהו וחקריו,

 

כלומר אחר שיבוא רעהו אז ישמע טענותיו,

וזהו דרכו של אדם צדיק,

 כי אדם צדיק, הוא מי שלא האמין לאותו רשע ערום,

שהוא יצר הרע, משום שהקדים טענותיו, מטרם שיבוא חבריו, שהוא יצר הטוב, שמקיים ה:, ובא רעהו וחקרו,

 ובדבר זה  אנשים נכשלים מלזכות לעולם הבא.

 

 

 

סעיף יא')  אבל צדיק ההוא, שהוא ירא את רבנו, כמה רעות הוא 

סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר הרע,

והקב"ה מצילו מכולם,

 

זהו שכתוב: רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה',

רבות רעות לצדיק לא כתוב,  אלא רבות רעות צדיק,

שזה יורה שפירושו הוא  שהסובל רבות רעות הוא צדיק,

משום שהקב"ה חפץ בו,

כי הרעות שסובל מחזקים אותו מן היצר הרע,

 

ומשום זה  הקב"ה חפץ באדם ההוא,

ומציל אותו מכולם,

בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו,

 

סעיף יב')   בוא וראה כמה רעות עברו על יעקב כדי

שלא ייתדבק ביצר הרע ההוא, ויתרחק מחלקו

ומשום זה סבל  כמה עונשים כמה רעות ולא שקט,

 

בוא וראה, כמה רעות סובלים הצדיקים בעולם הזה

רעות על רעות מכאובים על מכאובים כדי לזכותם לעולם הבא,

 

סעיף יג')   יעקב, כמה סבל תמיד רעות על רעות,

כמש"אלא שלותי, בבית לבן,

ולא יכולתי להנצל ממנו, ולא שקטתימעשו,

מאותו הצער שציער אותו הממונה שלו,

ואח"כ, הפחד מעשו עצמו,  ולא נחתי, מן דינה ומן שכם,

 

 

סעיף יד') וזהו הרוגז והמבוכה של יוסף, שהוא קשה מכולם,

כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף,

שהם סוד הברית,   נכנס יעקב למצרים,

ועל כן אהב אותו כל כך, משום שלאח"כ כתוב:

 

ואזכר את בריתי, שכל הגאולה היה בשבילו,

להיות השכינה נמצאת שם עמו,

 עם הברית, שהוא יוסף,

 

על כן היה המבוכה של יעקב קשה עליו

יותר מכל הצרות שבאו עליו,

 

סעיף ט"ו')  ר' יוסי פתח, (איוב, ג') צדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'

צדיק אבד,  בזמן שהקב"ה מסתכל בעולם,

והעולם אינו כראוי להיות,  והדין נזדמן לשרות על העולם,

 

אז לוקח את הצדיק הנמצא ביניהם, כדי שהדין ישרה על

כל האחרים,  ולא יהיה מי שיגין עליהם,

 

 

סעיף ט"ז') כי כל זמן שהצדיק שורה בעולם,

אין הדין יכול לשלוט על העולם,

מאין לנו זה? ממשה שכתוב,  ויאמר להשמידם

לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'

 

ומשום זה הקב"ה לוקח את הצדיק מביניהם

ומעלה אותו מן העולם,

ואז נפרע ומקבל את שלו, סוף הכתוב,

כי מפני הרעה נאסף הצדיק,

 

פירושו, מטרם שיבוא הרע לשלוט בעולם, נאסף הצדיק,

פירוש אחר,  כי מפני הרעה, זה הוא יצר הרע,  שהסית והדיח את העולם,

 

 

 

סעיף יז') בוא וראה, יעקב בחיר שבאבות היה, והוא היה עומד

להימצא בגלות, אבל מתוך שהוא צדיק נעצר הדיןולא שלט בעולם, 

כי כל ימיו של יעקב לא שרה הדין על העולם, והרעב נתבטל,

 

 

סעיף יח') וכמו כן בימיו של יוסף, שהיה צורתו של אביו,

לא הייתה נמצאת הגלות,  משום שהוא הגין עליהם כל ימיו,

כיון שהוא מת, מיד שרתה עליהם הגלות,

 

כמש"א, וימת יוסף וגו', והנסמך לו הבה נתחכמה לו,

וכתוב, וימררו את חייהם וגו,

 

סעיף יט') כעין זה בכל מקום שנמצא צדיק בעולם,

הקב"ה מגין על העולם בשבילו, וכל זמן שהוא חי,

אין הדין שורה על העולם, וכן למדנו,

 

 

 

סעיף כ') שואל מהו מגורי אביו, ומשיב,

הוא כמו שאתה אומר מגור (פחד) מסביב.

כי כל ימיו היה מתיירה והיה בפחד,

 

וישב יעקב, רבי אלעזר אמר,

שנתקשר וישב במקום ההוא שנתאחד בחושך,

 

 

 

בארץ מגורי אביו הוא בדיוק, (אביו יצחק ספירת גבורה, דין )

כלומר, מלמדנו, שהמגור והפחד הזה הוא של אביו

יצחק שהוא קו שמאל, בארץ כנען,  נקשר המקום במקום,

 

פירוש:  הנוקבא נקראת ארץ, ובעת שנקשרת בקו שמאל,

שהוא אביו של יעקב, היא נקראת ארץ כנען, מוז"ש ,

כי אין כנען נקשרת במגורי אביו, שהוא קו שמאל,

 

מגורי אביו, זה דין קשה, שהם סוד קו שמאל של ז"א

בארץ מגורי אביו, הוא כמו שלמדנו, שארץ היא דין רפ"א,

 

שהיר ארץ שנתאחדה ונמשכת מדין קשה,

 שהוא קו שמאל,  ובה נתישב יעקב ונתאחז בה,

 

פירוש: אור ז"א הוא מלמעלה למטה,

לפיכך אם הקו שמאל מאיר בו נמשך ממנו דין קשה מאוד,

כי הם הסוד חטא עץ הדעת כנודע,

אמנם הנקבא, שהארתה היא בבחינת אור נקבה,

ומאירה רק ממטה למעלה, ואינו נמשך למטה,

ע"כ אפילו מטרם שנכללה, בימין, וז"ש, בארץ מגורי אביו,

ובעה אתישב יעקב, שהוא נתישב בארץ, שהם סוד הנקבא,

והיה רק דינה רפיא  ולא דינה קשיה כמגורי אביו\

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

סעיף כא')  מאמר: אלה תולדות יעקב יוסף,

אלה תולדות יעקב יוסף, אחר שנתישב יוסף ביעקב,

 

 

והשמש, שהוא ז"א, נזדווג עם הלבנה, שהיא הנקבה,

אז התחיל להוליד תולדות,

ומי הוא העושה תולדות, חוזר הכתוב ואומר, יוסף,

כי אותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן,

שהוא יסוד המכונה יוסף,

הוא העושה תולדות,

משום שמימיו אינם נפסקים לעולם,

ראו פירוש המאמר בזוהר,

או בשעורים המוקלטים של  רבי דוד קורן,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

 

פרשת  וישב     הזהר הקדוש

עורך ומגישרבי דוד קורן  .....  קרן אור ללימודי הקבלה

.......................................

מאמר פעל אדם ישלם לו

.....:::::::::::.....

 

סעיף: כ"ה,  רבי  חייא  פתח  ואמרלכן  אנשי לבב  שמעו לי,

 

בוא וראה   כאשר  ברא  הקב"ה  את  העולם 

עשה  אותו  על  דין, (סיבה ותוצאה)  

 והוא  מתקיים  על  דין,

 וכל  מעשי  העולם מתקיימים על דין,

מלבד  שבכדי  לקיים  העולם  שלא יאבד,

 

הקב"ה  פורש  עליו  רחמים, 

והרחמים  האלו  מעקבים  את  הדין,  

 שלא  יכלה  את  העולם,

והעולם  מתנהג  ברחמים  ומתקיים  על  ידו,

סעיף: כ"ו,   ואם  תאמר, שהקב"ה  עושה  דין, באדם

 בלי  משפט,  הרי  למדנו.  כשהדין  שורה  על  האדם

והוא  צדיק. הוא  משום  אהבת  הקב"ה  אליו

כמו שלמדנו,

כאשר  הקב"ה  מרחם  על  האדם  באהבה, 

לקרבהו  אליו,   משבר  הגוף (מודעות חומר)

בשביל  להשלים  את  הנשמה (מודעות בורא)

 ואז  מתקרב  האדם  אליו  באהבה  כראוי. 

והנשמה  שולטת  באדם. והגוף נחלש.

 

סעיף:כ"ז,   וצריך  האדם  לגוף  חלשולנפש  חזקה 

שתתגבר  בגבורה. 

ואז  הוא  אוהבו  של  הקב"ה.

 כמו  שאומרים החברים,

 שהקב"ה  מרחם על האדם באהבה,

 

 נותן  צער  אל  הצדיק  בעולם  הזה

 בשביל  לזכותו  לעולם  הבא,

 

סעיף: כ"ח,  וכשהנשמה  היא  חלשה.  והגוף  חזק

הוא  שונאו  של הקב"ה,  שאינו  חפץ בו. 

ואינו  נותן  לו  צער  בעולם  הזה. 

 

  אלא דרכיו ישרים. והוא בכל השלמות.

משום,  שאם  עושה  צדקה  או  מעשים  טובים.

הקב"ה  משלם  שכרו  בעולם  הזה  עוד בחייו,

ולא  יהיה  לו  חלק  לעולם  הבא.

וזהו  שתרגם  אונקלוס,  ומשלם  לשונאיו  וגו'.

ומשום  זה,  צדיק  ההוא  השבור  תמיד, 

הוא  אוהבו  של  הקב"ה,  והדברים  אמורים,

 רק  באם  בדק  ולא  מצא  בידו

 שום  חטא שיענש  על  ידו,

 

סעיף: כ"ט,  יש  כאן  להסתכל  בכמה  צדדים,

אחד.  כי  אנו רואים  שהשכינה  אינה  שורה  במקום  עצבות

  אלא  במקום  שיש בו  שמחה,

 

ואם אין  בו שמחה  לא  תשרה  השכינה  במקום  ההוא.

כמו  שאתה  אומר.  ועתה  קחו לי מנגן  (מלכים ב.ג)

כי  ודאי  שהשכינה  אינה  שורה  במקום  עצבות,

 

מאין  לנו  זה,  מיעקב אבינו,

  משום  שהיה  מתאבל  על  יוסף  נסתלקה  השכינה  ממנו,

כיון  שבאה  לו  השמחה  של  בשורת  יוסף,  

 מיד  ותחי  רוח  יעקב  אביהם.

 

ולפי  זה  קשה,  כאן  באותו  צדיק  השבור  מצרותיו,

כיון  שהוא  חלש  ונשבר  במכאובים,  איפה  הוא  השמחה. 

הרי  הוא  בעצבות  ואין  עמו  שמחה  כלל.

 

סעיף: ל',    ועוד  אחד  יש  להסתכל.  הרי  אנו  רואים,  כמה 

אהובים  וצדיקים  היו  לפני  הקב"ה. 

ולא  נשברו  במחלות

 ולא  במכאובים  ולא  נחלש  גופם  לעולם,

למה  אין  אלו  כאלו. 

כלומר  מה  נשתנה  אלו  מאלו,

 שאלו  נשברו  ואלו  עומדים  בגופם  כראוי......

 

לא) ואם תאמר, כי אלו הנמצאים בקיומם כראוי,

הוא משום שהם צדיקים בני צדיקים.

אלו האחרים, שגופם נשבר, הם צדיקים ולא בני צדיקים.

 

הרי אנו רואים, צדיקים בני צדיקים,

ואשר אפילו אביו היה צדיק בן צדיק, והוא צדיק,

ומ"מ גופו נשבר במכאובים. ולמה נשבר גופו במכאובים,

 וכל ימיו הוא בצער,

 

לב) אלא כאן הוא סוד, שהרי  כל מעשיו של הקב"ה

 הם באמת וצדק.

כי פועל אדם ישלם לו ובאורך איש ימציאנו.( איוב-ל''ד)

 

כי יש זמנים שהלבנה, הנוקבא, היא בגרעון,

ונמצאת בדין והשמש, ז"א, אינו נמצא אצלה.

 

 ובכל  זמן ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם,

כמו שלקטה אותן מתחילה מן ז"א בכל זמן ובכל שעה.

 

וע"כ היא מוציאה עתה הנשמות גם בשעת הגרעון,

שנמצאת בדין. וכל מי שמקבל אותה בזמן ההוא,

 יהיה תמיד בגרעון. ועניות נמשכת לו,

ונשבר תמיד בדין  וכן הוא בכל ימיו של האדם,

בין צדיק ובין רשע.

 

 מלבד התפלה, המבטלת לכל גזרות הדינים,

ויכול להעבירם בתפלה.


לג) ובזמן שאותה המדרגה, הנוקבא, נמצאת בשלמות,

ונהר נמשך ויוצא מעדן, יסוד, משתמש בה,

אז, אותה הנשמה היוצאת מהנוקבא, ומתדבקת באדם,

הנה האדם ההוא נשלם בכל,

בעושר, בבנים, בשלימות הגוף.

 

לד) וכל זה בשביל מזל, שהוא יסוד,

הנמשך ויוצא ומתחבר במדרגה, בהנוקבא, להשתלם בו,

ולהתברך ממנו. ועל כן הכל תלוי במזל.


ועל כן, בנים חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות, אלא במזל.


כי אין הוא בזכות, אלא עד שהנוקבא


מתמלאה ומאירה מן המזל, שהוא יסוד.


לה) ומשום זה, כל אלו שנשברו בעולם הזה,

והם צדיקי אמת, כולם נשברו בעולם הזה, ונידונים בדין,

מטעם שנפש ההיא, שקבלו מהנוקבא בהיותה בגרעון, גרמה להם.

וע"כ חס עליהם הקב"ה לעולם הבא,

................

 

... ביאור הדברים ...

הזוהר סובב על הכתוב: כי פעל אדם ישלם לו ,

ומבאר שאנו רואים, שדינים שורים גם על אדם צדיק,

אע"פ שלא חטא כלום,

 שהייסורים מקרבים אותו לאהבת ה'.

ועל זה מקשה ב' קושיות:


א. אם גופו של הצדיק הוא בייסורים, אם כן הוא בעצבות,

ואין השכינה שורה  רק כשאדם הוא בשמחה.


ב. הרי אנו רואים צדיקים, שזכו לאהבת ה',

אף על פי שלא היו להם ייסורים כלל.

 ומה נשתנו אלו מאלו.

 

ואין לתרץ, שאלו שזכו לאהבת ה' בלי ייסורים,

 הוא מחמת היותם צדיקים בני צדיקים.

כי אנו מוצאים אפילו בנו של צדיק בן צדיק,

 שהיה כל ימיו בייסורים.

 

ומשיב, למה נמצאים צדיקים, שהם בייסורים.

 וצדיקים שהם בכל השלמות. ומובן דבר אחר,

 

שבו מתישב גם מה שהקשה,

שאין השכינה שורה על האדם מתוך עצבות.
בזמן שהנוקבא דבוקה בקו שמאל, שאז שורים בה דינים,

שמוציאה נשמות לבני אדם

מכל קו שבג' הקוים ימין שמאל ואמצע,

 הכוללים כל הזמנים ועתים שבעולם, שהם כ"ח עתים,

 

כמו שלקטה את הנשמות מתחילה מג' קוים,

 כן היא מַשפַעת אותן לבני אדם מקו שמאל.

שהיא עומדת אז בדין ובגרעון.

 

וכל מי שמקבל נשמה בזמן ההוא,

בזמן שליטת קו שמאל בנוקבא,

הוא נמצא בהכרח בגרעון. ודינים הנמשכים מקו שמאל,

בין אם האדם המקבלה הוא רשע בין אם הוא צדיק.


אכן יש ביניהם הפרש גדול.

 כי אדם רשע, שיש לו נפש מקו שמאל,

הוא מתדבק בו ואינו יוצא ממנו לעולם.

 

אבל אדם צדיק, שיש לו נפש מקו שמאל,

הנה מכח הדינים והייסורים המגיעים לו מקו השמאל,

הוא מזדכך ויוצא ממנו, ומתקשר בקו ימין,

 

 וזוכה לאהבת ה', הנמשכת מקו ימין, ולעולם הבא .

ובעת שליטת קו אמצעי, והיא בזווג עם ז"א,

הוא מושלם מכל הבחינות, הן מימין והן משמאל.

 

ומיושב היטב הקושיה למה יש צדיקים, שהם בייסורים,

והקושיה  לה יש צדיקים שהם בשלימות. שהם בייסורים,

ויש שהם בשלימות,  כי אלו שהם בשלמות,

 הוא משום שקבלו נשמתם מן הנוקבא, בעת שהיא בזווג עם היסוד.

 

ואלו שהם בייסורים, הוא משום שקבלו נשמתם מן הנוקבא,

בעת שהיא בשליטת קו שמאל. שצריכים ייסורים, כדי

להפרישם משמאל, ולקרבם לקו ימין, לזכות באהבת ה'

הרי שפֹעַל אדם ישלם לו וכאֹרַח איש ימציאנו.

כי אע"פ שאין להם חטא,

מכל מקום כיון שיש להם נפש רק משמאל,  והם מחוסרי השלמות,

ע"כ הקב"ה האוהב אותם, מוציאם משם ע"י הייסורים,

ומביאם לימין, ולסוד עולם הבא, שהיא הארת הבינה,

 וזוכים על ידיהם לכל השלמות.


ובזה מיושב למה הקב"ה שולח עליהם יסורים.

כיון שצדיקים המה, וראוים להשראת השכינה,

 ואין השכינה שורה אם אינם בשמחה.

 ועתה מובן היטב שהייסורים מוכרחים להם,

כדי להפרישם משמאל.

 וכל זמן שלא נפרשו משמאל, מוכרחים להיות בעצבות.

והשכינה אינה שורה עליהם

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

לו)  רבי אלעזר אמר: כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין.

 ואם מביא ייסורים על איש צדיק,

 הוא כדי לטהר את נפש ההיא, להביאה לעולם הבא,

 כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת.

ובכדי להעביר ממנו אותה הזוהמה שקבלה בעולם הזה,

 

על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת.

ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק, שיסבול ייסורים ומכאובים

בעולם הזה, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא.

ועל זה כתוב בתהלים: ה' צדיק יבחן, ודאי, וכבר למדנו,

 

רבי אלעזר לא בא לתרץ הקושיות הנ''ל, אלא בא לבאר,

למה הקב''ה מביא ייסורים על הצדיק, ולפי שאומר טעם אחר

ממה שנאמר בספרי קדמה, ע''כ מביאו הזהר כאן,

 

.......................

זוהר פרשת וישב מאמר: אך אל הפרכת לא יבא  סוד

. ייסורים על הצדיק לא זכה רע,

 

לז) רבי שמעון פתח ואמר: אך אל הפרכת וגו' כי מום בו וגו'

אך אל הפרכת לא יבא, בוא וראה:

באותה שעה שנהר ההוא, הנמשך ויוצא מעדן, שהוא יסוד,

מוציא כל אלו הנשמות אל הנוקבא,

 והנוקבא מתעבֵּרת מהן,

נמצאות כולן בפנימיות שלה, בחדר שלפנים מחדר,

 שקירותיו מצופים בנייר או בשטיחים.

..........


פירוש: כל ספירה וספירה של הנוקבא כלולה מג' כלים:

חיצון, תיכון, פנימי.

כלי החיצוני הוא מבחינתה עצמה.

כלי התיכון הוא בחינת ז"א שבה.

כלי הפנימי הוא בחינת בינה שבה.

 וכל אור מקובל בכלי המיוחס לאור ההוא.


וכיון שהנשמות הן אורות מבינה,

ע"כ הנוקבא מקבלתן בכלי הפנימי שבה, שהוא בחינת בינה.

ומה שהזהר מכנה כלי התיכון לבוש משטיחים על קירות הבית,

ואינו בית, כי השם בית, מיוחס רק לנוקבא,

 

וע"כ כלי החיצון הנמשך מנוקבא עצמה,

וכלי פנימי הנמשך מבינה, שהן שתיהן נקבות.

אבל כלי התיכון, הנמשך מז"א, הוא לְבוש ולא בית.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

לח) וכשהלבנה נפגמת מאותה הבחינה של נחש הרע,

 אז כל אלו הנשמות שיוצאות בעת ההיא,

אף על פי שכולן טהורות וכולן קדושות,

כיון שיצאו בשעת הפגם, הרי בכל המקומות,

 דהיינו: הגופים, שהנשמות מגיעות אליהם,

 

 כולם נשברים ונפגמים בהרבה צער ובהרבה מכאובים.

 ואלו הם, שהקב"ה רוצה ואוהב אותם אחר שנשברים,

ואף על פי שהנשמות הן בעצבות ולא בשמחה.

 

... ביאור הדברים ...

יש ב' מיני פגמים בלבנה, שהיא הנקבא,


א. בעת שהיא בשליטת השמאל, שהיא בחינת חושך של אמא.


ב. מבחינת הנחש הרע, שנגרם בחטא עץ הדעת, לא זכה הוא רע,

שנגלה מדת הדין שבנוקבא מצמצום "א,

שאינה ראויה לקבל האור. שמדייק רבי שמעון, ואומר,

 

שהפגם מבחינת הנוקבא עצמה, מכח שנגלה,

שאינה ראויה לקבל אור

על ידי הנחש הרע בחטא של עץ הדעת.

 

 ופגם הזה אינו נוגע לנשמות שבתוכה כלל.

כי הנשמות הן נמשכות מבינה, שעליה לא היה שום צמצום.

ועם כל זה גם הן נפגמו עם הנוקבא.

כי הפגם הזה נוגע רק לנוקבא לבדה,

 ולא לנשמות הבאות אליה מן הבינה,

......................

 

עכ"ז להיותן בתוך הנוקבא, נפגמו הנשמות ביחד עם הנוקבא,

ודומות כמו שהיו חלק מנוקבא.

וע"כ כשהן באות אחר כך ומתלבשות בתוך גוף בן אדם,

 

אע"פ שהאדם הוא צדיק,

נפגם גופו מפאת אותה הנשמה שנתלבשה בו.
אמנם איך אפשר לומר שהנשמה פוגמת את הגוף.

 

 והענין הוא, שהוא תקון מיוחד בשביל הצדיק,

 שעל ידי תקון זה נעשה גופו של הצדיק

מוכשר לקבל אורה הגדול של הנשמה.

ותקון זה מתחיל מבינה, בסוד אמא השאילה את בגדיה לבתה.

 

כי הבינה ראתה שאין הנוקבא ראויה לקבל המוחין,

אז העלתה אליה את הנוקבא, ונתמעטה בסבתה לו"ק חסר ראש,

שנשארה במ"י, ואותיות אל"ה, הורידה אל הנוקבא.

..............

ומתוך שהנוקבא קבלה הקטנות של הבינה,

הוכשרה אח"כ לקבל גם הגדלות שלה.
(כמו שנאמר בהקדמת ספר הזהר דף כ' ױיין שם בהמשך היטב,)

וזה סוד הכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

 

כי עדן הוא חכמה, ונהר הוא בינה, וגן הוא מלכות.

 ואומר, שע"כ יצא הנהר, שהיא בינה, מן העדן, שהוא חכמה,

ונתמעט בסבתה לו"ק חסר ראש, שנשארה במ''י

כדי להשקות את הגן, דהיינו, לתת מוחין לנוקבא.

 

 כי ע"י יציאה זו, השפיעה הבינה הקטנות אל הנוקבא.

ואחר שקבלה הקטנות שלה,

כבר ראויה לקבל גם הגדלות שלה.
 ומכשיר לנוקבא לקבל הקטנות של אמא, שהוא עיבור  .

ועי"ז יכולה לקבל גם הגדלות.

 

ועל כן מתחיל רבי שמעון המאמר:

המכשיר לנוקבא לקבל גם גדלות

ועל דרך זה, אחר שנשלמה הנוקבא,

 והיא רוצה להשפיע נשמות לבני אדם,

 

אשר גופם נמשך מנוקבא מטרם תקונה,

 ואינם ראוים לקבל אור הנשמה,

 היא חוזרת ומתמעטת לבחינת ו"קצוות. בלי ראש,

 שהוא הפגם של נחש הרע, שעי"ז נפגמות גם הנשמות שבה,

ומשפעת את נשמות הפגומות לבני אדם,

כדי שגופם יקבל את הפגם והקטנות של הנשמות.

 

ואז נעשו הגופים מוכשרים לקבל גם את אור גדלות הנשמות.

הרי שענין הפגם הזה, אשר הנשמות פוגמות את הגופים,

 הוא לתקון הגוף להכשירו לקבל אור הגדלות.

 

כי אחר שהגוף נשבר ע"י הפגם והקטנות של הנשמה,

שנעשה בזה כלי לקבל גם את הגדלות של הנשמה,

 

אז רוצה בהם הקב"ה. מה שאין כן בטרם שהגוף נשבר

 מחמת פגם הנשמה, אינו רוצה בהם הקב"ה,

 

כי אינו ראוי לקבל אור הנשמה,

להיותו נמשך מן הנוקבא מטרם תקונה, שצמצום "א רוכב עליהם.

 

 

לט) סוד הדבר:  ששורים למעלה, בנוקבא,

אשר בנוקבא הפגומה שורה הנשמה,

כן כאן בגוף הפגום שורה הנשמה, שהגוף נפגם ובפנימיותו הנשמה.

 

ומשום זה הם הצריכים להתחדש בהתחדשות הלבנה.

כמ"ש, והיה מדי חדש... יבא כל בשר.

כי אלו יתחדשו לגמרי וצריכים להתחדש בהתחדשות הלבנה.


כי לאחר שגופם קבלו הפגם והקטנות של הנשמה,

כבר הם ראוים לקבל אורות דגדלות המושפעים

בראש חודש ושבת, שהוא אור החיה.

 

ונודע שה' כלים יש בפרצוף,

המכונים מוחא,   עצמות,  גידים,  בשר,   עור,

    שהם  כתר     חכמה     בינה    תפארת ו"מלכות.

 

ומטרם שיהיה בפרצוף כלי של בשר אינו ראוי לאור החיה.

 

כי כלי של בשר כולה מיוחד להמשכת אור החיה.

הנמשך בחדש ושבת.

משאומר כאן  הכלים מוחא עצמות גידים מקבלים רק חלק מאור הזה,

 כי הם מיוחדים בעיקר לג' אורות נפש רוח נשמה.

 

מ) ואלו הצדיקים הם בשותפות תמיד עם הלבנה, הנוקבא,

ופגומים באותו פגם שלה, פגם מקטנות הבינה,

שע"כ היא ראויה לאור גדלות הבינה.

ומשום זה היא שורה תמיד בתוכם ואינה עוזבתם.

וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב,

לאלו שסבלו עם הלבנה אותו הפגם, מקטנות הבינה,

 הם קרובים אליה תמיד,

כי זוכים מחמת זה לקבל גם מגדלות הבינה.

וע"כ להחיות לב נדכאים, באלו החיים,

הבאים אל הנוקבא להתחדש, אור החיה.

 כי אלו שסבלו עמה יתחדשו עמה.

כי מחמת שקבלו הקטנות, מקבלים גם כן הגדלות.

 

מא) ואלו הפגמים, שהצדיקים סובלים מחמת קטנות הבינה,

נקראים ייסורים של אהבה,

 כי של אהבה הם ולא מחמת האדם עצמו. של אהבה,

 

מחמת שנפגם האור של אהבה הקטנה, שהיא הנוקבא,

 בעת קבלתה מקטנות הבינה, שנדחתה מאהבה רבה,

שהיא הבינה בגדלותה. משום זה,

 

אלו הצדיקים הם חברים ושותפים עמה, בפגם שלה.

 אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, כי הם זכו לזה,

להיות חברים עמה. ועליהם כתוב, למען אחי ורעי.

.........................

מאמר: הנה ישכיל עבדי.

.............
מב) פתח ואמר הנה ישכיל עבדי.

אשרי חלקם של הצדיקים, שהקב"ה גילה להם

דרכי התורה ללכת בהם.

בוא וראה, מקרא זה הנה ישכיל עבדי. סוד עליון הוא..

 

כשברא הקב"ה את העולם, את זו"ן, עשה את הלבנה,

שהאציל את הנוקבא בקומה שוה עם ז"א.

 

ואח"כ מיעט אורותיה, באופן שאין לה מעצמה כלום,

רק מה שמקבלת מז"א.

ומשום שמיעטה את עצמה, היא מאירה מן השמש, שהוא ז"א,

בכח אורות עליונים שבו.

 

מג) ובזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל משתדלים

בקרבנות ועולות ועבודות, שהיו עובדים הכהנים הלוים והישראלים, כדי ליחד יחודים, ולהאיר האורות בנוקבא.

 

מד) ולאחר שנחרב בית המקדש, נחשך האור,

והלבנה, הנוקבא, אינה מאירה מן השמש, ז"א,

והשמש נסתלק ממנה ואינו מאיר.

ואין לך יום שאינו שולט בו קללות וצער ומכאובים.

 

מה) כשיגיע זמן הלבנה, להאיר מכחה עצמה, בגמר התקון,

נאמר, הִנה ישכיל עבדי, על הלבנה, האמונה, הנוקבא.

ישכיל, שנתעורר אז התעוררות של מעלה,

 

בדומה למי שמריח ריח, ובא להעיר ולהסתכל.
כי המלה, הנה, יורה על פתאומיות.

משום שנשפע אז על הנוקבא התעוררות של מעלה,

בלי הקדם של התעוררות מלמטה.

 

וכיון שהריחה בזה, באה להעיר ולהסתכל ולהשכיל.

וע"כ נאמר, הנה ישכיל.

 

מו) ירום, פירושו, שהנוקבא תתמלא מאור העליון על כל האורות, כתר. ירום לרחמכם, הכונה לאור הכתר.

 

ונשא, הוא מצד אברהם, חסד.

וגבה, הוא מצד יצחק, גבורה.

מאד, מצד יעקב, ת"ת.

שהנוקבא תתמלא מכל המדרגות האלו.

 

 

מז) ובעת ההיא יעורר הקב"ה התעוררות של מעלה

להאיר אל הלבנה, הנוקבה, כראוי,

כמש"א, והיה אור הלבנה כאור החמה.

 

ומשום זה יתוסף בה אור העליון. ועל כן יתעוררו אז

לתחיה כל המתים, שהם נקברים תוך העפר.

 

 

מח) זהו שאומר עבדי,  אע"פ שהמדובר בנוקבא,

אומר, עבדי, שמפתחות רבונו בידו,

 

וע"כ מתגלה על ידו שלמות הנוקבא, והוא השליח שלה.

כמ"ש, ויאמר אברהם אל עבדו, שזהו על הלבנה,

הנוקבא. המתגלית על ידי מטטרון,

 שהוא עבד שליח של רבונו.

 

מט) זקן. מטטרון, שנקרא זקן, כמ"ש, נער הייתי גם זקנתי,

שר העולם שהוא מטטרון. המושל בכל אשר לו,

שהם ירוק לבן ואדום, ג' גווני הקשת,

 שהם ג' מלאכים, מיכאל, גבריאל, רפאל.

שאין השכינה נראית אלא עמהם. ומטטרון כולל אותם.

 

נ) שים נא ידך תחת ירכי. זהו צדיק, יסוד,

מפני שהוא קיומו וחיותו של העולם. כי אז, כשנאחז ביסוד,

נעשה עבד הזה ממונה להחיות את שוכני עפר.

ונעשה שלם ברוח העליון,

להשיב רוחות ונשמות למקומם,

אל אלו הגופים שנבלו ונרקבו תחת העפר.

 

 

נא) ואשביעך בה' אלקי השמים. שואל, כתוב ואשביעך,

מהוא אשביעך?  ומשיב, פירוש.  וְאַשְׂבִּיעֲךָ,

 הוא מלשון שִׁבְעָה. שיתלבש בשבעה האורות העליונים,

 

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

חג"ת נהי"מ, שהם שלימות העליון.

 

אשר לא תקח אשה, זהו הגוף שמתחת העפר, בקבר,

שיש לו עתה תחיה לקום מעפר, הוא מכונה אשה.

 

שכל אלו שזכו להקבר בארץ ישראל,

 הם יתעוררו תחילה לתחיה,

כמ"ש מתחילה, יחיו מתיך, שהם המתים שבארץ ישראל.

 

ואח"כ כתוב, נבלתי יקומון, הם המתים שבחוץ לארץ.

 

 ועם זה רק הגופות של ישראל שנקברו בארץ ישראל, תקומנה,

 

ולא הגופות של עמים האחרים, שהארץ נטמא מהן.

 

 

נב) וע"כ, אשר לא תקח אשה לבְּנִי.

שכל נשמות העולם היוצאות מאותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן,

שהוא יסוד, הן בנים אל הקב"ה.

 

וע"כ, אשר לא תקח אשה, זהו הגוף. לבְּנִי, זוהי הנשמה.

מבנות הכנעני, אלו הם גופות עמים עובדי ע"ז,

שעתיד הקב"ה לנעֵר אותן מארץ הקדושה,

כמ"ש, וְיִנָּעֲרוּ רשעים ממנו.

 

נג) כי אל ארצי ואל מולדתי תלך. ארצי,

זה היא ארץ הקדושה, שהיא קודמת לכל ארצות אחרות.

 

אל ארצי, שהיא ארץ הקדושה.

ואל מולדתי, אלו הם ישראל.

 

נד) בא וראה מה כתוב: ויקח העבד, שהוא מטטרון.

 עשרה גמלים, עשר מדרגות שהעבד ההוא שולט עליהן,

שהן כמו מדרגות האצילות.

מגמלי אדוניו, מדרגות הנוקבא דאצילות, שהיא אדונו.

ואותו העבד שולט עליהן ומתתקן בהן.

 

נה) וכל טוב אשניו בידו,וכל אותו הטוב וריחות העליונים,

היוצאים מתוך אלו האורות והנרות העליונים.
וכל טוב אדניו. שמוש של השמש, ז"א, הנמשך בלבנה, הנוקבא. כלומר, שעל ידו נעשה זווג זו"ן.

 

 

נו) ויקם וילך אל ארם נהרים. זה הוא מקום בארץ הקדושה, שבכתה שם רחל, כשנחרב בית המקדש.
ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים.

כדי לחזק את כחותיה על ידי גבורותיה כראוי,

מטרם שבא להקים ולהחיות הגופים.

 

פירוש. בעל הסולם רבי אשלג,


גמלים, הם סוד מדרגותיו של העבד, שע"כ סידר אותם מחוץ לעיר,

ששם מקום הדינים, כדי לתקן הקו שמאל של הנוקבא.

כראוי לה, ואין לומר שהוא חוץ לארץ.

שהרי לא הלך אלא לארץ ישראל כנ"ל.

...............

 

נז) לעת ערב. שואל מהו לעת ערב, ומשיב:

זהו ערב שבת, יסוד, שהוא הזמן של אלף הששי.

 

כי ששת ימי המעשה הם הששת אלפים שנה,

ויום הששי, שהוא ערב שבת, הוא כנגד אלף הששי,

שאז תהיה תחיית המתים. לעת ערב,

 

הם הדינים המתגלים בערב, ביסוד, אשר העבד תקן אותם.

 

נח) לעת צאת השואבות. השואבות מימי התורה.

כי בזמן ההוא הם עתידים לקום לתחיה תחילה מכל שאר בני אדם,

 

משום שעסקו לשאוב מימי התורה ונתחזקו בעץ החיים.

והם יצאו תחילה לתחיית המתים,

כי עץ החיים גרם להם שיקומו מתחילה.

 

פירוש. בעל הסולם רבי אשלג,

 

קו אמצעי מכונה תורה. וגם נקרא  עץ החיים.

ומימי התורה השפע שלו. ואלו הדבקים ומקבלים השפע

מקו אמצעי, שנקראים שואבות, אלו יחיו לפני כל השאר,

הנמשכים מב' הקוים האחרים.

..............

 

נט) ובנות אנשי העיר יוצאות. עתידה הארץ להפליט ממנה

כל הגופות שבתוכה. שכתוב, יוצאות, שסובב על

 אלו הגופות שהארץ תפליט מתוכה בעת התחיה.
לשאוב מים, לקחת נשמה,

ולקבלה כראוי, שתהיה מתוקנת ממקומה כראוי.

 

 

ס) והיה הנערה אשר. מטעם, שכל נשמה מנשמות שבעולם

שנתקיימו בעולם הזה,

והשתדלו לדעת את רבונם בחכמה העליונה,

היא עולה ומתקיימת במדרגה עליונה למעלה מכל אלו הנשמות,

שלא השיגו ולא ידעו. והן עומדים תחילה לתחיה.

 

וזו השאלה, שאותו העבד עומד לשאול ולדעת,

במה עסקה הנשמה ההיא בעולם הזה?

כדי לברר, אם היא ראויה לתחיה תחלה.

השארת תגובה