זוהר פרשת לך לך סוד תיקון האדם והעולם, מי סעיף א' עד לב'

פרשת לך לך זהר

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.        קרן אור ללימודי הקבלה

.............:::::::::::::::............

מאמר: שִמעו אליי אבירי לב

א) רבי אבא פתח טעם הכתוב: למה זכה אברהם,

שיאמר לו הקב"ה, לך לך, יותר מכל בני דורו?

ואמר, שִמעו אליי אבירי לב הרחוקים מצדקה.

 

שִמעו אליי אבירי לב, פירושו, כמה קשים הם הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורַחות של התורה,

 פנימיות וחיצוניות של התורה,

שבילים פנימיות, ואורחות חיצוניות, ואינם מסתכלים בהם.

ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל ריבונם.

 

וע"כ נקראים אבירי לב. הרחוקים מצדקה,

פירושו, שמתרחקים מהתורה,

וע"כ הם רחוקים מצדקה.

 

ב) רבי חזקיה אמר בביאור הכתוב הנזכר:

שהמה מתרחקים מהקב"ה, ומשום זה נקראים אבירי לב.

וכתוב הרחוקים מצדקה, משום שאינם רוצים להתקרב

אל הקב"ה. וכיוון שהם רחוקים מצדקה הם רחוקים משלום, שכתוב, אין שלום אמר ה' לרשעים.

משום שהם רחוקים מצדקה.

פירוש בעל הסולם רבי אשלג:

המלכות מבחינת הדין שבה נקראת צדק, בלא אות ה'.

ובזיווג הגדול של צדיק וצדק,

שאז הנוקבא עולה ומלבישה לאמא, היא נקראת צדקה.

 

כלומר, שמתהפכת לרחמים.

כי קיבלה אות ה' של אמא, להיותה מלבישה עליה.

וע"י מ"ן שהצדיקים מעלים להנוקבא בעת שנקראת צדק,

גורמים זיווג עליון, וצדק מתהפך ונעשה צדקה.

 

 כלומר, שהדין מתהפך להיות רחמים.

וזהו ביאור הכתוב, שִמעו אליי אבירי לב.   כי להיותם אבירי לב,

ואינם מעלים מ"ן ע"י הסתכלות בתורה וע"י תשובה,

ע"כ הם רחוקים מצדקה,

כי ע"כ הם נמצאים בדינים של צדק, בלי אות ה',

המוחין של אמא. ומשום שמתרחקים מהתורה,

ואינם מעלים מ"ן לזיווג עליון,

ע"כ הם רחוקים מצדקה,    ונמצאים בדינים של צדק.

ואין להם אהבה אל הקב"ה,

 והם רחוקים מלהפוך הצדק לצדקה, את הדין לרחמים,

 

כי אינם מעלים מ"ן לזיווג.

וכיוון שהם רחוקים מצדקה הם רחוקים משלום.

ומתוך שאינם מעלים מ"ן להפוך הצדק לצדקה,

אין להם שלום, שאינם גורמים זיווג עליון, המכונה שלום.

 וע"כ השלום אינו מאיר עליהם.

ג) בוא וראה, אברהם רצה לקרב עצמו להקב"ה, ונתקרב.

 כמ"ש, אָהַבְתָ צדק, וַתִשנא רֶשַׁע.

 

משום שאהב צדק ושנא רשע, ע"כ נתקרב לצדקה.

כלומר, משום שאהב צדק, העלה מ"ן לזיווג עליון,

והצדק נעשה לצדקה בעדו.

וע"כ כתוב, אברהם אוהבי, משום שכתוב בו, אָהַבְתָ צדק,

הוא אהבת הקב"ה, שאהב אותו אברהם יותר מכל בני דורו, שהם היו אבירי לב, ורחוקים מצדקה. כמו שמתבאר,

..............

על מה עומד העולם

ד) רבי יוסי פתח: כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת

הקב"ה. שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים

על מה העולם עומד. מתבאר בסעיף ה'

ועל מה עומדים הם עצמם. מתבאר עד סעיף י'

ואֵלו ב' דברים מתבארים במאמר שלפנינו.

 

כי כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את השמים מאש ומים ונתערבו יחד, ולא היו נקפאים. ואח"כ נקפאו ועמדו ברוח עליון.

פירוש בעל הסולם רבי אשלג:

 

כי בסדר יציאת המוחין,

מתחילה יוצאים ב' הקווים ימין ושמאל,

שהם ב' נקודות חולם ושורוק, המכונים מים ואש.

והם במחלוקת זה עם זה, שפירושו,

שכל אחד נכנס בגבול חברו ורוצה להכניעו תחת בחינתו.

 

כמו ב' דברים לחים, המתערבים זה עם זה.

עד שמתגלה קומת חסדים,

היוצאת על מסך של תפארת, קו הג',

המכריע ביניהם, שכל אחד יאיר לפי דרכו,

ולא יתערבו עוד זה בזה.

 

וזהו מכונה שב' הקווים, שהיו לחים ונתערבו זה בזה,

נקפאו עתה ע"י קו האמצעי שהוא ת"ת.

ולא יתערבו עוד זה בזה.

 

ושנאמר, כאשר ברא הקב"ה, בינה,

את העולם, נוקבא,

עשה שמים, ז"א,

מאש, מקו שמאל,

 וממים, קו ימין.

שהיו מתערבים יחד ואינם נקפאים,

שהיו במחלוקת זה עם זה,

וכל אחד מתערב בגבול חברו להכניעו תחתיו,

כטבע הנוזלים המתערבים זה בזה.

 

ואחר שיצא קו האמצעי,

נקפאו ועמדו ב' הקווים ע"י קו אמצעי, ת"ת,

רוח. שנעשה כמו דברים מוּצָקים,

שהאחד לא יכנס תוך הגבול של חברו.

ומשָם, מהשמים, מז"א, שתל העולם, הנוקבא,

שיעמוד על אֲדָנים, ג' קווי הנוקבא, העומדים באותו הרוח,

הקו האמצעי שבהם. ובשעה שהרוח מסתלק,

כולם מרופפים ומזדעזעים, והעולם רותת.

 

כי כמו שהקווים של ז"א נקפאו ועמדו ברוח עליון,

כן הקווים דנוקבא, הנמשכים מז"א, עומדים רק באותו הרוח.

כי זולת קו אמצעי, אין קיום כלל להארת ב' הקווים.

 

והכל עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה,

 

שמעלים מ"ן לזו"ן וממשיכים את קו האמצעי שהוא התורה,

מתקיים העולם,

ואלו העמודים והאֲדָנים: ג' קווים של ז"א הנקראים עמודים,

 וג' קווים דנוקבא הנקראים אֲדָנים,

נמצאים במקומם בקיום שלם.

 

ואז נאמר על הנוקבא, מה יְדידוֹת משְכְּנותֶיך.

כי משכן הוא הנוקבא. והעולם עומד על רוח, על קו האמצעי.

ומכאן ולהלן מבאר,

איך גם בני אדם עומדים ומתקיימים רק על קו אמצעי.

ה) בוא וראה: בשעה שמתעוררת חצות לילה,

והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים,

כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו,

כמ"ש, אז ירננו כל עצי יער מלפני ה',

 

כי בא. הלילה, נוקבא מבחינת שליטתה עצמה,

 

שעיקרה הארת קו השמאל, מהארת החכמה

הנמשכת מנקודת השורוק שבאמא.

 

ואין החכמה מאירה אלא מחזה ולמטה,

 

כי מחזה ולמעלה של כל פרצוף שולטת המנעולא,

ואין הארת החכמה יכולה להתגלות שם.

וזו התחלקות הלילה לב' חצאים,

כי נקודת חצות הלילה היא נקודת החזה.

 

וחצות לילה הראשונה הוא מחזה ומעלה של הנוקבא,

ומשום ששם שולטת המנעולא, ע"כ היא דינים.

 

וחצות לילה השנייה הוא מחזה ולמטה של הנוקבא,

ששם שולטת מלכות הממותקת בבינה, מפתחא.

וע"כ מתגלה שם הארת החכמה שבנוקבא,

שזה, ותָקָם בעוד לילה.

 

גם מבחינה זו נקראת הנוקבא גן עדן. כי מחזה ולמטה,

שאין שם בחינת עצמה, מלכות של מידת הדין,

ע"כ כולה נמתקת ונעשית כמו אמא, הנקראת עדן,

בחזרתה של בינה לחכמה. וע"כ נקראת גן עדן.

בשעה שמתעוררת חצות לילה, דהיינו: הנוקבא,

שמתעוררת לקבל המתקת הבינה, שתאיר מחזה ולמטה שבה,

 שזה סוד  גן עדן,

והקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים,

כלומר שהצדיקים מעלים מ"ן וממשיכים שם

הארת קו אמצעי, שהוא הקב"ה המאיר בגן עדן.

כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו,

 

כמ"ש, אז ירננו עצי יער. עצי היער הם אילני סרק,


שאינם עושים פירות. ומטרם ביאת הקב"ה, נבחנים ספירות הנוקבא כמו עצי היער, שאין בהם פירות.

 

 ואחר שהארת הקב"ה נכנסת שם ע"י הצדיקים,


אז ירננו עצי היער מלפני הויה, כי בא.

והם עושים פירות.

 

ו) וכרוז יוצא וקורא בכוח ואומר,

לכם גיבורים הקדושים, למי שבכם,

שהכניס רוח באוזניו לשמוע,

ועיניו פקוחות לראות,

 וליבו פתוח לדעת.

 ומכוח כרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם,

 ולעסוק בתורה, וממשיכים את קו האמצעי.

פירוש בעל הסולם רבי אשלג:

 

פירוש אוזניים, הם סוד  בינה, והאור שלהם נקרא שמיעה.

עיניים, הם סוד  חכמה, והאור שלהם נקרא ראייה.

ובלילה העיניים סתומות, כי מפני הדינים אינן יכולות להאיר.

 

ובחצות לילה, כשמגיע הארת השמאל מאמא,

שהיא הארת החכמה מנקודת השורוק שבאמא,

 אע"פ שכבר יש שם כוח הראייה,

מ"מ עדיין אי אפשר לפקוח את העיניים,


כי עוד חסר אור החסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים.

 ואז הצדיקים מתעוררים לקום, ולעסוק בתורה, ולהעלות מ"ן לזו"ן.

 

ואז עולה ז"א למ"ן לב' הקווים הנמשכים שם

מב' הנקודות חולם שורוק שבבינה.

וקומת חסדים נמשכת על מסך של ז"א, המכריע בין ב' הקווים,

 והם נכללים זה בזה. והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין,

ויכולה להאיר. ואז נפקחות העיניים.

 

כי רוחה, הם סוד  קו אמצעי. שהוא ז"א ,

אשר הצדיקים מעלים מ"ן ומכנסים הרוח  זהוא ז"א אל האזניים, 

שהם ב' הקוים בבינה,

 והחכמה שבשמאל מתלבשת על ידו בחסדים שבימין,

אז העיניים, החכמה, נפקחו לראות.

כי אחר שנתלבשו בחסדים הן יכולות להאיר.

 

קו האמצעי נקרא דעת.

ואז נעשו ג' הקווים הללו לחב"ד בבינה.

ומשם נמשכים לחב"ד דזו"ן.

ומשם לחב"ד של נשמות הצדיקים.

שכל אלו המוחין יצאו ע"י עסק תורתם.

ודעת הזה, שהוא קו המכריע בחו"ב של ראש,

מתהפך ומאיר מלמעלה למטה אל הגוף.

ודעת שבראש מתפשט למטה וממלא את הלב וכל הגוף.

 

וזה סוד הכרוז שמגיע בחצות לילה,

היינו בעת התחלת הארת קו השמאל מנקודת השורוק,

אל הצדיקים שיעלו מ"ן להמשכת קו אמצעי.

 

וכרוז יוצא וקורא בכוח, להיותו בסתימת הדינים של נקודת השורוק,

ע"כ נבחן שיוצא בכוח גדול, וקורא אל הצדיקים לתקנו.

 

ולפנינו ביאור סדר המשכת ג' הקווים,

מבינה לז"א, ומז"א לנוקבא, ומנוקבא לנשמות הצדיקים.

 

בשעה שרוח השורשי לכל הרוחות, מֵרים מתיקות הנשמה,

ומשם יוצא קול השורשי לכל הקולות,

הכוחות מתפזרים לארבע רוחות העולם.

 

ז"א העולה ומכריע בין ב' הקווים שבבינה, נקרא רוח דכל הרוחות,

להיותו קו אמצעי השורשי,

שממנו נמשכים קווים אמצעים לכל המדרגות.

 

נשמה, היינו  בינה, כי אור הבינה נקרא נשמה.

ואחר שהרוח, ז"א, עלה לאוזניים, בינה, והכריע בין ב' הקווים שבה,

 נעשה הרוח לבחינת קול הנשמע.

 

שפירושו, שמקודם הכרעת הרוח לא היו נשמעים בבינה,

המכונה אוזניים, שוּם אורות, והרוח, פעל בהם השמיעה,

כי על ידו נשלמו ומאירים לחוץ.

בשעה שז"א עלה לבינה, והֵרים שם המתיקות של אורות הבינה,

הנקראים נשמה, שגילה שם ג' קווים חב"ד.

אחר שהרוח גילה ג' הקווים ונעשה קול,

הוא יוצא משם ונעשה שורש לכל הקולות, כי יוצא ומתפשט למטה.

כוחותיו מתפשטים ומתפזרים לד' רוחות העולם,

לז"א ונוקבא שמתחת הבינה.

כי דרום צפון מזרח הם ז"א. ומערב הוא הנוקבא.

 

 

ז) אחד עולה לצד ימין של ז"א,

דרום, הנמשך מנקודת החולם של בינה.

אחד יורד לצד שמאל של ז"א,

 צפון, הנמשך מנקודת השורוק שבבינה.

 

אחד נכנס בין שניים, קו האמצעי של ז"א,

מזרח, הנמשך מנקודת החיריק שבבינה,

 

מז"א, שיכריע בב' הקווים שבבינה.

ואלו ג' הצדדים, דרום צפון מזרח , חג"ת שבז"א.

ומה שבהארת הימין אומר, אחד עולה,

שהארתו עולה ממטה למעלה,

 

ובהארת השמאל אומר, אחד יורד,

שהארתו יורדת ממעלה למטה,

משום שמדובר בסדר יציאתם, מטרם שיוצא קו האמצעי.

 

שמתחילה יוצא קו הימין בו"ק בלי ראש, מ"י.

ואח"כ קו שמאל, אל"ה, החוזרים למ"י,

ונשלם השם אלקים בסתימה. ואז נמצא,

שהימין מאיר ממטה למעלה, כטבע הארת ו"ק.


והשמאל מאיר ממעלה למטה, כבחינת ג"ר,

אלא שהם סתומים מטעם חיסרון של חסדים.

 

אבל אחר יציאת קו האמצעי,

 ושלושתם נכללים זה בזה, אז מתהפך סדר הארתם:

אחד שעלה, יורד,

ואחד שירד, עולה,

שהימין מאיר ממעלה למטה

והשמאל רק ממטה למעלה.

 

ומה שאינו מחשיב את החב"ד של ז"א,

הוא משום שחב"ד של ז"א אינם חב"ד ממש,

 רק חג"ת שנעשו לחב"ד.

 

השניים מתעטרים ומאירים, שנעשו שלושה,

חג"ת, ע"י קו האמצעי שהכריע ביניהם.

ע"כ שלושה נכנסים באחד,

 

 

כי קו האמצעי, ת"ת, מקבל ומתפשט בעצמו בלבדו

לג' קווים אחרים, נה"י.

 כי כל השיעור שהתחתון גורם בהארת העליון,

 זוכה בו התחתון, להיותו הגורם לזה.

 

 ולפיכך, כיוון שז"א עלה והכריע בבינה

ונעשה שם לקו אמצעי,

זכה ז"א בעצמו לג' הקווים שיצאו מכוחו בבינה,

ונתפשט בעצמו לג' קווים חג"ת.

 

 וכן ת"ת של ז"א, שהוא קו האמצעי,

המכריע בין ב' הקווים, חו"ג של ז"א,

זכה בעצמו בכל ג' הקווים, ונתפשט

 

הת"ת לג' הקווים נה"י.

 

לפי שהשניים, חו"ג של ז"א נעשו ג' קווים ע"י ת"ת,

 ע"כ כל השלושה נכנסו בהאחד, שהוא ת"ת,

ונתפשט בעצמו לג' קווים אחרים, שהם נה"י.

 ויצאו בז"א שישה ספירות חג"ת נה"י.

 

האחד, המכריע, ת"ת של ז"א, הוציא גוונים.

שהאציל ספירות הנוקבא, הנקראות גוונים.

שישה מהם, חג"ת נה"י, לצד אחד, לימין.


ושישה מהם, חג"ת נה"י, לצד האחר, לשמאל.

ונמצא שהשישה, חג"ת נה"י, נכנסו בי"ב (12) ספירות.

שישה ספירות של ז"א נתפשטו ונעשו בנוקבא י"ב ספירות,

שישה לימין שבה ושישה לשמאל שבה.

וכל אלו י"ב ספירות הן מהחזה שלה ולמעלה.

והן מוכפלות

 

כי הנוקבא מחזה שלה ולמעלה כלולה מב' יסודות

הנמשכות מב' נקודות,

הנקראות מפתחא ומנעולא.

וע"כ יוצאים בה שם ב' קומות של חג"ת נה"י.

אחת ממפתחא בהארת חכמה.

 ושנייה של חג"ת נה"י ממנעולא, ללא הארת חכמה,

אלא חסדים מכוסים.

 

ולפיכך שישה של ז"א נעשו אצלה תריסר,

ב' קומות של חג"ת נה"י.

י"ב ספירות שמחזה ולמעלה מתפשטים מחזה של הנוקבא ולמטה, ונעשות כ"ב (22) ספירות.

 

כי שש של ז"א אינן נעשות כאן י"ב,

אלא כלולות בעשרה,

מטעם כי עשרה עומדים באחד.

כי מחזה ולמטה של הנוקבא אין לה זיווג,

מחמת חוסר יסוד של מנעולא, פני אדם.

ולפיכך נבחן שרק ב' פעמים חג"ת נ"ה נמשכות למטה,

ולא היסודות. כי היסוד של מפתחא,

אע"פ שהוא נמשך מחזה ולמטה,

מ"מ כיוון שאין לו שָׁם יסוד של מנעולא להיכלל בו,

 אינו ראוי לזיווג. וע"כ אינו נחשב לספירה,

ואין לה מחזה ולמטה, אלא רק ע"ס.

 

לכן שישה של ז"א כלולים מחזה ולמטה רק בע"ס,

שהם ב' פעמים חג"ת נ"ה, ולא בי"ב ספירות,

משום כי עשרה עומדים באחד.

 

משום שאלו ע"ס עומדות רק ביסוד אחד דמפתחא,

ואינו יכול להיכלל במנעולא,

וע"כ אינו ראוי לזיווג, והוא דומה כמו שאינו,

 וע"כ חסר כאן ב' יסודות,

 

ויש רק ב' פעמים חג"ת נ"ה בלבד,

שהם עשר ספירות.

אמנם כל הארת החכמה מתגלה רק באלו ע"ס

שמחזה ולמטה. אלא שהזיווג נעשה מחזה ולמעלה,

וקומת הזיווג נמשך בע"ס שמחזה ולמטה.

ומשם מקבלות נשמות הצדיקים.

ח) אוי לאלו המנמנמים, שהשינה בחוֹרֵי עיניהם,

 שאינם קמים משנתם לעסוק בתורה,

 ולהמשיך קו האמצעי,

הרי הארת השמאל סותם מאור עיניהם והם מנמנמים.

ואין להם עיניים, מוחין, אלא שהשינה בחורי עיניהם.

אינם יודעים ואינם מסתכלים איך יקומו בדין,

 

שיפָקדו לתת חשבון, כאשר הגוף יטמָא,

והנשמה תשוטט על פני אוויר צהריים,

 ועולה ויורדת והשערים אינם נפתחים אליה.

 ומתגלגלות כאבנים בתוך כף הקלע.

מי ידרוש בשבילם כאשר לא יקומו בעידון הזה,

במקומות התענוג של הצדיקים יִפָּקד ויֵעָדֵר מקומם.

 יהיו נמסרים בידי המלאך דוּמה.

ירדו לגיהינום ולא יעלו.

עליהם כתוב כָּלָה ענן וַיֵלַךְ, כן יורד שְׁאוֹל לא יעלֶה.

 

ט) בשעה ההיא, דהיינו. בחצות, נתעוררה שלהבת מצד צפון, ומכה בארבע רוחות העולם.

כי אז מתפשטת הארת השמאל בעולם,

דין, ויורדת ומגיעה בין כנפי התרנגול, גבריאל.

ואותה השלהבת נתעורר בו והוא קורא.

 

וזה הכרוז שיוצא וקורא בכוח,

ואין מי שיתעורר לקול הקריאה, זולת אותם צדיקי אמת,

הקמים אז ועוסקים בתורה, וממשיכים קו האמצעי.

 ואז הקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך הגן עדן, מקשיבים לקולם, כמ"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

 

והנה נתבאר, איך כל קיומם של בני אדם הוא על קו האמצעי,

הנמשך ע"י עסק התורה. ולולא קו אמצעי, אין להם קיום כלל.

אלא שנמסרים ביד דוּמה ויורדים לגיהינום ואינם.

 

...........................................

מאמר: ויאמר ה' אל אברם.

.....................

י) הכתוב, ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך,

 רומז על סדר אצילות הנשמה מז"א ונוקבא

עד בואה בעוה"ז להתלבש בגוף.

 

לפיכך מבאר מקודם, איך ז"א ונוקבא מקבלים המוחין,

ומאצילים הנשמה.

ואומר, בתוקפו של רצון המלך, בינה,

נשתל אילן אחד, ז"א, רב ועצום. רב,

במוחין דהארת חכמה. ועצום, במוחין דחסדים.

 

שבתוך נטיעות העליונות, ספירות הבינה, נטוע אילן, ז"א,

ומסתובב בי"ב (12) גבולים, ובארבע רוחות העולם פרושה רגלו.

שמכוח עליית המלכות לבינה

נפרסה פרסא תחת כו"ח של כל המדרגות,

ונתמעטה הבינה לו"ק, שהם מ"י דאלקים,

שפירושו אורות נ"ר בכלים של כו"ח.

וג' אותיות אל"ה של אלקים,

בינה וז"א ונוקבא של כלים, ירדו ממנה לז"א.


ובעת גדלות, אשר הבינה

מורידה הפרסא למקומה,

ומחזירה אותיות אל"ה שלה אליה,

עולה עימהם גם ז"א למקום הבינה,

ונעשה כמו ספירה מספירות הבינה,

ומקבל שם משום זה האורות של הבינה.

 

מאמר: ויאמר ה' אל אברם.

.....................

י) הכתוב, ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך,

 רומז על סדר אצילות הנשמה מז"א ונוקבא

עד בואה בעוה"ז להתלבש בגוף.

 

לפיכך מבאר מקודם, איך ז"א ונוקבא מקבלים המוחין,

ומאצילים הנשמה.

ואומר, בתוקפו של רצון המלך, בינה,

נשתל אילן אחד, ז"א, רב ועצום. רב,

במוחין דהארת חכמה. ועצום, במוחין דחסדים.

 

שבתוך נטיעות העליונות, ספירות הבינה, נטוע אילן, ז"א,

ומסתובב בי"ב (12) גבולים, ובארבע רוחות העולם פרושה רגלו.

 

שמכוח עליית המלכות לבינה

נפרסה פרסא תחת כו"ח של כל המדרגות,

ונתמעטה הבינה לו"ק, שהם מ"י דאלקים,

שפירושו אורות נפש ורוח בכלים של כתר ו"חכמה.

וג' אותיות אל"ה של אלקים,

בינה וז"א ונוקבא של כלים, ירדו ממנה לז"א.

ובעת גדלות,

אשר הבינה מורידה הפרסא למקומה,

ומחזירה אותיות אל"ה שלה אליה,

עולה עימהם גם ז"א למקום הבינה,

ונעשה כמו ספירה מספירות הבינה,

ומקבל שם משום זה האורות של הבינה.

 

וע"כ כתוב, בתוקפו של רצון המלך, שע"י עליית רצון המלך,


המלכות, אל הבינה, נפלו אותיות אל"ה ל.ז"א

ונעשו בהשתוות עימו. ע"כ בעת הגדלות,

כשהיא מעלה אליה אל"ה בחזרה,

עולה גם ז"א עימהם, להיותו דבוק בהם.

ונמצא עי"ז שבתוך נטיעות העליונות, ספירות הבינה,

 נטוע אילן, ז"א,

שנעשה לספירה אחת מספירות הבינה,

ומקבל האורות שלה כמו ספירותיה.

 

ומכוח עליית המלכות והתמתקותה בבינה,

יצאה צורת האלכסון. כי ד' רוחות העולם, חו"ב תו"מ,

והן מרובע כזה

וכשעלתה המלכות, מערב, אל הבינה, צפון,

ב' הרוחות מערב וצפון נעדרו ממקומם


ונתחברו יחד ונעשו מהם אלכסון.

כי ד' הספירות חו"ב תו"מ נעשו עתה משולש, כזה .

 

ובזה תבין מהו י"ב גבולי אלכסון.

כי ד' הרוחות, שהם ד' הספירות חו"ב תו"מ,

נכללים זה מזה, ויש בכל אחד מהם חו"ב תו"מ.

ולפי"ז צריך להיות בהם ט"ז (16) גבולים.

כי גבולים פירושו כמו רוחות.

אמנם מתוך שהמלכות והבינה נכללו כאחד,

 אין בכל אחד מהם אלא רק ג' רוחות,

והם י"ב רוחות, י"ב גבולים,

 

משום שב' הרוחות צפון מערב

נתחברו ונעשו לאלכסון,

באופן שהרוח מערב אין לו בחינת עצמו אלא רק אלכסון.

 

ע"כ נקראים י"ב גבולי אלכסון.

בעת שז"א מסתובב בי"ב גבולים,

 

בג' מקומות הנמשכים מכוח עליית המלכות לבינה,

ג' הנקודות חולם שורוק חיריק,

כדי לקבל הארת החכמה,

נמצאים אז ד' רוחות העולם שבו, נכללים רק מי"ב גבולים,

שכל אחד מהד' יוצא רק בצורת משולש,

שרק ב' רוחות הם שלמים, מזרח ודרום.

 

אבל ב' הרוחות, צפון מערב, נתמזגו ונעשה מהם אלכסון,
שהמערב, מידת ה" דין, נבלע
בצפון, מידת הרחמים.

ולולא נמתקה המלכות בבינה,

לא היו זו"ן התחתונים ראויים למוחין דהארת חכמה.

 

ואומר, בארבע רוחות העולם פרושׂה רגלו,

מלכות של ז"א. כלומר,

אע"פ שהוא מסתובב בי"ב גבולים,

שאין המלכות פרושׂה בשום רוח מד' רוחות העולם דז"א,

אלא שנכללת באלכסון,

 

הנה כל זה בעת שז"א מסתובב,

שמקבל חכמה בשביל הנוקבא.

אבל מבחינתו עצמו אינו כך,

 

כי בארבע רוחות העולם פרושׂה רגלו,

שהמלכות פרושׂה בו בכל רוח ורוח,

 ויש לו ט"ז גבולים מבחינת עצמו. והטעם הוא,

 

כי כל תיקון של י"ב גבולי אלכסון,

 נעשה רק לצורך קבלת המוחין של חכמה.

וז"א אינו מקבל לעצמו אלא רק מוחין של חסדים.

 וע"כ אינו מקבל אותו התיקון.

 

ומבאר בזה את השם אברם,

שהוא אותיות אב-רם,

אשר אב נמשך מי"ב גבולים,

ורם נמשך מט"ז גבולים.

 

יא) חמש מאות פרסאות מסעיו. כל הרצונות של אלו פרסאות, כלומר דרכי השפעתם, תלויים בז"א.

כאשר זה מתעורר, כולם מתעוררים עימו.

 אין מי שישנה רצונו.

 ולאחר כך נעשו כולם ברצון אחד עימו.

פרסאות, מוחין של הארת החכמה. ומכונים כן,

 

משום שהם יוצאים בכוח עליות וירידות הפרסא

שמתחת הכו"ח של הבינה.

שבעלות הפרסא מתחת הכו"ח של בינה,

יורדות אותיות אל"ה לז"א,

ובעת גדלות, היא מורידה הפרסא למקומה ומחזירה

אליה האותיות אל"ה עם ז"א הדבוק בהן.

 

ונמצא, שלולא עליית הפרסא מתחת כו"ח של בינה,

לא היה שום מציאות שז"א יוכל לעלות לבינה.

 וכיוון שעלה לבינה,

נעשה ז"א לעצם הבינה,

כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

ומקבל שם ה' ספירות כח"ב תו"מ דבינה,

שנעשתה לחכמה. ואלו ה' ספירות דבינה,

כלולה כל אחת ממאה. כי הספירות דבינה הן מאות.

 

וע"כ הן מכונות ה' מאות פרסאות.

פרסאות נקראות על שם מקור יציאתן,

כי יוצאים בז"א מכוח עליית וירידת הפרסא.

ה' מאות הן להיותן מבינה.

 

כשז"א נוסע ועולה לבינה, הוא מקבל שָׁם ה' הספירות

 כח"ב תו"מ דבינה, שחזרה לחכמה,

 המכונים ה' מאות פרסאות.

כל הרצונות של אלו הפרסאות,

 כלומר דרכי השפעה שלהם תלויים בז"א,

אע"פ שהם מבינה,

 

כאשר זה מתעורר, כולם מתעוררים עימו,

משום שאין הספירות של בינה יכולים להאיר

מטרם שז"א עלה אֲליהם,

ומכריע בין ב' הקווים דבינה.

 

ונמצא שכאשר ז"א מתעורר להכריע בין הקווים של בינה,

אז כל ה' הספירות של בינה מאירים עימו, ואחרת לא.

 

וע"כ אין מי מאלו הפרסאות שיכולים לשנות רצונו.

כלומר, כיוון שדרך השפעתו של ז"א הוא בבחינת ו"ק דחכמה,

 

וע"כ לא יוכלו גם הפרסאות להשפיע בחינת ג"ר דחכמה,

אלא שמשפיעים רק ו"ק דחכמה.

 

כל אלו המוחין של חכמה מקבל ז"א

רק כדי להשפיע לנוקבא ולא לצורך עצמו.

 

ולאחר כך נעשו כולם ברצון אחד עימו.

אחר שמשפיע אלו המוחין של ו"ק דחכמה אל הנוקבא, נ

עשו כל ת"ק (500) פרסאות הללו,

ה' הספירות שקיבל מהבינה, ברצון אחד עימו,

שנעשו אצלו אח"כ חסדים מכוסים כמוהו,

כי אין ז"א מקבל לעצמו אלא חסדים מכוסים מחכמה.

 

יב) קם ז"א מלמעלה, מבינה, אחר שקיבל מוחין מבינה,

ויורד במסעיו לתוך הים, הנוקבא,

כלומר שמשפיע אותם לנוקבא.

ממנו מתמלא הים,

הוא המקור לכל האורות הנובעים בים,

 

תחתיו מתחלקים כל מֵימי בראשית,

השיקוי של הגן, המלכות, תלוי בז"א. מֵימי בראשית,

 

המוחין שז"א מקבל מהבינה שחזרה לחכמה,

 הנקראת ב' ראשית, ז"א משפיע אותם לנוקבא,

 והם מתחלקים תחתיו בנוקבא לכו"ח ובינה ותו"מ,

 

כמו שמתחלקים תחילה בבינה אל מ"י אל"ה בעת הקטנות. ואח"כ משפיע לה הגדלות,

וזהו שהשיקוי של הגן, המלכות, תלוי בז"א.

 

יג) כל הנשמות שבעולם יוצאים מז"א ונכנסים בגן, בנוקבא,

לרדת משם לעוה"ז, להתלבש בגוף.

כאשר הנשמה יוצאת משם לעוה"ז,

היא מתברכת בשבע ברכות,

שתוכל להיות אב אל הגוף בעלייה עליונה.

וכמ"ש, ויאמר ה' אל אברם.

שהיא נשמה העליונה, הנקראת אברם,

 

אותיות אב-רם, להיותה אב לגוף בעלייה לצורה העליונה, בחסדים הנמשכים מהעלייה לאו"א.

כלומר, שנוהג בה ב' מיני הארות,

אב, מוחין של חכמה,

ורם, מוחין של חסדים,

הנמשכים לז"א מעלייה עליונה לאו"א,

 מטעם היותה תולדה של ז"א, שבו נוהג ב' מיני הארות הללו.

 

יד) כשהנשמה באה לרדת לעוה"ז,

משׁביע אותה הקב"ה שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו.

ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום,


כדי להשלים מדרגות העליונות,

שהם בחשבון לך לךכי לך לך בגי' מאה.

 

כי כולם נמסרו לנשמה, כדי שתתקן עימהם את הגן, הנוקבא,

ולעוֹבדה ולשומרה. מארצך, זהו גן העדן.

הקב"ה, ז"א, משפיע לנשמה המוחין של בינה,

שספירותיה מאות.

 

יום הוא ספירה. ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות

לכל יום ויום, שכל יום,

כל ספירה שמשפיע לה, כוללת מאה מפתחות,

 

כלומר האפשרות להמשיך מאה ברכות, להיותם מבינה.

כדי שהנשמה, תקבל ותשתלם במדרגות עליונות של בינה.

כי כל זמן שאינה ממשיכה בכל יום מאה ברכות,

 אין בהם אותה השלמות כמו שהן בבינה.


 

ומה שמאה מפתחות הברכות מרומזים במילות לך לך,


הוא, כי מארצך הוא מגן עדן, שהנוקבא הנקראת, גן,

 עולָה ומלבישה לבינה החוזרת לחכמה, הנקראת, עדן,

 

 ונמצאת הנוקבא אז בבחינת הבינה שספירותיה מאות,

 וזה מאה מפתחות.

וכיוון שהנשמה הולכת ובאה לעוה"ז מגן העדן, מארצך,

ע"כ יש לה כוח להמשיך מאה ברכות בכל יום,

כמו הספירות שבגן עדן.

 

 

טו) וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַרְאֶךָ.


וממולדתך, מהגוף, שהוא ז"א, עץ החיים,

הכולל י"ב שבטים העליונים, שהם תריסר תחומים.

 מכאן, שהנשמה, תולדה של ז"א ויוצאת ממנו.

 

ומבית אביך, השכינה הנקראת בית. אביך, הקב"ה, ז"א,


כמ"ש, גוזל אביו ואימו ואומר אין פָשַׁע.

ואין אביו אלא הקב"ה.

ואין אימו אלא כנסת ישראל, הנוקבא.

אל הארץ אשר אַרְאֶךָ, זהו עוה"ז. שהנשמה נשלחה שמה.


שכתוב, ויאמר ה' אל אברם. אברם,

הנשמה. יש לה ב' מיני מוחין, כמו ז"א:

א. י"ב תחומים, אב.

ב. בד' צדדי העולם פרושׂה רגלו, רם.

ע"כ נקראת הנשמה אב רם. ויאמר ה', שמשׁביע אותה הקב"ה שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו.

 

 לך לך מארצך, רומז על מסירת מאה מפתחות של ברכות, כמו שיש בספירות של גן עדן, הנקראת ארצך.

 

וממולדתך, רומז על אצילותה מז"א.

ומבית אביך, רומז על בריאתה מהנוקבא.

אל הארץ אשר אראך, רומז על ביאת הנשמה בגוף בעוה"ז.

...................

מאמר: ויצאו איתם מאור כשדים

.........-----------.......

טז) ויאמר ה' אל אברם וגו' מה כתוב למעלה מזה,

וימת הרן על פני תרח אביו.

ומקשה, מה משמיענו כאן, שאומר על פני תרח אביו,

ואם תאמר שעל פני משמע, בחיי אביו.

 הכי עד היום הזה, לא היה אדם שמת בחיי אביו חוץ מזה,

ומכל מקום לא כתוב בו על פני, דהיינו שהבל שמת בחיי

אדם אביו,  וחנוך שלקח אותו האלקים  בחיי אביו, ומתרץ,

כשהשליכו את אברם לאש, נהרג הרן.

ומשום זה יצאו מאור כשדים.

וע"כ כתוב, על פני תרח אביו, כלומר, שגרם לו יציאתו משם.

 

 

יז)  בוא וראה מה כתוב ויקח תרח, וגו'

ויצאו איתם מאור כשדים.

ויצאו איתו צריך לכתוב, עם תרח.

 אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה יצאו,

 

כי הם שרצו לצאת בעיקר מתוך הרשעים.

ואחר שראה תרח, שאברהם בנו ניצל מתוך האש,

חזר לעשות רצונו של אברהם.

ומשום זה, ויצאו איתם תרח ולוט.

 

יח) בשעה שיצאו, כתוב בהם, ללכת ארצה כנען,

כי רצונם היה ללכת שם.

מכאן, כל מי שבא להיטהר, עוזרים לו.

לכן כיוון שכתוב, ללכת ארצה כנען, מיד כתוב,

ויאמר ה' אל אברם לך לך.

ומטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען,

 לא כתוב לך לך, הרי שהבא ומתעורר מעצמו מלמטה, מסייעים לו מלמעלה. אבל בלי התעוררות מלמטה, אין התעוררות מלמעלה.

 

יט) שום דבר מלמעלה אינו מתעורר,

 מטרם שנתעורר תחילה מלמטה,

על מה שעליו ישרה הדבר שלמעלה.

והוא עניין אור שחור שבנר, הנוקבא,

 

אינה נאחזת באור הלבן שבנר, ז"א,

 

מטרם שהיא מתעוררת תחילה.

כיוון שהיא מתעוררת תחילה, מיד שורה עליה אור הלבן.

כי התחתון מחויב להתעורר תחילה.

 

 

כ) וע"כ כתוב, אלקים אַל דֳמִי לָך.

כדי שלעולם לא יפסוק אור הלבן מהעולם.

כי אלקים הנוקבא, אור שחור,

 

ואם לא תֶחֱרַש ולא תשקוט מלהתעורר מלמטה,

יאחז בה תמיד אור הלבן למעלה, ז"א.

וכן, המזכירים את ה' אל דומי לכם,

כדי לעורר מלמטה מה שישרה עליו ההתעוררות של מעלה.

 

וכן, כיוון שעורר האדם התעוררות מלמטה תחילה,

אז התעוררה עליו התעוררות של מעלה.

 

ע"כ, כיוון שכתוב, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, שעשו התעוררות מלמטה. מיד,

ויאמר ה' אל אברם, שסייעו אותו מלמעלה.

כי צריכים לדבר גס מלמטה, שהאור יוכל להיאחז בו,


ודבר גס הזה תלוי לגמרי בתחתון.

.................

מאמר: לך לך לתקן את עצמך

............::::::::::::::...........

כא) ויאמר ה' אל אברם לך לך.

אמר רבי אלעזר, לךָ, לעצמך, לתקן את עצמך,

 לתקן את המדרגה שלך. לך לך,

כי אין לך להימצא כאן בין הרשעים הללו.

 

כב) סוד הדבר בפירוש המילים לך לך.

כי הקב"ה נתן לאברהם רוח החכמה והיה יודע ומצרף

את הרוחות של יישובי העולם.

והיה מסתכל בהם וּשְׁקָלָם במאזניים, וידע והשיג

הכוחות הממונים על רוחות הישוב.

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג:

כי הקשה לו  כיוון שכתוב, ויצאו מאור כשדים,

ויבואו עד חרן וישבו שם,

א"כ כבר יצאו מארצם ומולדתם,

ולמה אמר לו הקב"ה, לך לך מארצך וממולדתך?

 

אכן, כשנדע פנימיות הדברים הללו, לא יקשה לנו כלום.

 

וצריך שתדע מהו כוחו של נמרוד, על אברהם,

להשליכו אל כבשן האש, שהוא אור כשדים,

וכן הצלתו מכבשן האש.

 

והעניין הוא, כי כל הדינים והקליפות נמשכים מקו שמאל,

הארת השורוק, חכמה בלי חסדים, אש שורף.

 

והראש שלהם היה אז נמרוד,

 כמ"ש, הוא החל להיות גיבור בארץ,

הוא היה גיבור ציִד לפני ה'.

 

 ולפיכך בעת שאברהם המשיך לו את המוחין העליונים הללו,

שנמשכים בג' קווים זה אחר זה,

והגיע וקיבל הארת קו השמאל, שהוא הארת נקודת השורוק,

 

 תכף נפל תחת שליטת נמרוד, שהשליכו לכבשן האש,

הנמשך מכוח גבורת הארת השורוק.

 

ואז עזר לו הקב"ה, שימשיך את הארת קו האמצעי

 על המסך של חיריק,

המכריע ועושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל.

 

והחכמה שבשמאל מתלבשת ונכללת בחסדים שבימין,

שאז מאירים המוחין בכל השלמות, והדינים מתבטלים.

 

וע"י זה ניצל אברהם מכבשן האש,

ויצא מאור כשדים, וזכה להתגלות ה'.

כמ"ש, ויאמר ה' אל אברם לך לך.

המסך של חיריק, שעליו יוצא קו האמצעי,

 נמשך ממידת הדין שבמלכות,

שלא נמתק ברחמי הבינה, המכונה מנעולא.

 

מטעם, כי הימין והשמאל הם במחלוקת,

 להיותם ב' כתובים המכחישים זה את זה.

 שבהיות קו השמאל נמשך מהארת השורוק,

הנמשך מבינה שחזרה לראש א"א,

 

ע"כ כוחו רב ורוצה לבטל הארת הימין,

הנמשך מנקודת החולם, מהבינה

בעת שהייתה לחוץ מראש א"א.

 

ובהיות קו הימין השורש אל קו השמאל,

ע"כ רוצה לבטל את תוקפו של קו השמאל ולהכניעו,

 

כיחס השורש אל הענף שלו.

ולפיכך אין קו השמאל נכנע להיכלל בקו הימין,

אלא ע"י ב' עניינים שפועלים בו:

 

א. המסך של חיריק, הבא למעט את קו השמאל

מג"ר לו"ק של חכמה,

 

ב. קו האמצעי, קומת החסדים, היוצאת על המסך הזה.

בא לפעול הזיווג של הכאה עם אור העליון,

שנעשה על מסך של חיריק הזה,

המוציא קומת החסדים.

כי אז מתוך שמצד אחד, ירד קומת קו השמאל לו"ק של חכמה,

ואין מעלתו גבוהה עתה מקו הימין.

 

ומצד השני, נתרבו החסדים מב' הצדדים של קו השמאל,

מקו ימין, המכונה אברהם, ומקו אמצעי, המכונה יעקב.

ע"כ נכנע קו השמאל, המכונה יצחק,

ונכלל בתוך החסדים של הימין והאמצעי.

אמנם כל זמן שלא נתמעט קו השמאל מהג"ר שלו,

 

לא יועיל שום כוח להכליל אותו בקו הימין.

ולפיכך אין קו האמצעי יכול להכריע ולייחד ב' הקווים

מטרם שהמסך של חיריק יוכל למעט את קו השמאל

 לו"ק של חכמה.

 

ובעת שב' הקווים מאירים בהמדרגה,

 

נמצאת המלכות של נוקבא

בהכרח בבחינת הנקודה האמצעית של הישוב, המפתחא,

 

כלומר, שהמלכות נמתקת לגמרי בבינה

 

וקיבלה צורת הבינה,

לפי הכלל שאמא השאילה בגדיה לבִתה.

 

כי בלי זה אין המלכות ראויה לקבל שום אור ישיר,

הנמשך ממעלה למטה.

 

וע"כ כשרוצים להמשיך בה המנעולא,

שהוא עצמוּת המלכות שלא נמתקה בבינה,

כדי שתמעט את הקו שמאל לו"ק של חכמה,

צריכים לד' פעולות:

א. להמשיך צמצום א, שנעשה על המלכות שלא תקבל אור.

 

ב. לגלות הדינים במסך שבצמצום א, שעתה נשלמת במלכות   

מידת ה"דין בלי מיתוק הבינה, הנקראת מנעולא.

 

ג. להעלות המנעולא הזאת ממקום המלכות למקום בינה,

כדי למעט משם את הקו שמאל לו"ק של חכמה.

 

ד. זיווג היוצא על המסך הזה, שנשלמים בו המוחין בכל השלמות.

הקב"ה נתן לאברהם רוח החכמה.

שקיבל רוח החכמה בב' הקווים ימין ושמאל,

כי הארת השמאל הנמשכת מנקודת השורוק,

סופו לגלות רוח החכמה.

 

והיה יודע ומברר הצדדים של יישוב העולם,

צד הימין וצד השמאל, המאירים במלכות

במקום שמחזה ולמטה, שנקרא יישוב העולם,

 

משום ששם מתגלה החכמה,

שאין בני אדם נשלמים זולתה.

 

אבל מחזה ולמעלה של המלכות אין שם מקום יישוב,

כי שם לא יוכלו להאיר אורות החכמה לבני אדם.

 

והסתכל אברהם בב' הקווים, ושקל אותם במאזניים,

 כלומר, שהמשיך הארת החכמה

שהמשכתה מכונה משקל,

וידע הכוחות הממונים על צדדי הישוב,

שהמשיך ההארות שבצד ימין וצד שמאל וידע אותם.

 

כג) כשהגיע אל נקודה האמצעית של הישוב,

 נקודת המלכות מבחינת מפתחא,

שקל במאזניים ולא עלה בידו,

 

כלומר שהעלה מ"ן להמשיך שם רוח החכמה,

ולא נמשך לו.

הסתכל לדעת את הכוח הממונה עליה,

וכוונתו לא הספיקה להשיג אותה.

 

כלומר, אחר שהמשיך ב' הקווים ימין ושמאל,

מטרם שהמשיך קו האמצעי,

נאחז בו נמרוד הרשע והשליכו לכבשן האש,

שהוא אור כשדים.

 

ולפיכך עזר לו הקב"ה להמשיך את קו האמצעי,

כדי להצילו מכבשן האש ולהוציאו מאור כשדים.

והוצרך לד' פעולות עד לגלוֹת קו האמצעי.

 

ופעולה הא', שנגלה לו צמצום א בנקודת המלכות.

וע"כ שקל במאזניים ולא עלה בידו,

כי אחר שרבץ כוח צמצום א על המלכות,

 לא יכלה לקבל לתוכה שום אור ישיר.

וכיוון שראה שאינה מקבלת אור,

 

הסתכל לראות ולבדוק את כוח המפתחא השולט עליה,

שבסגולתה ראויה לקבל האורות.

אבל לא יכול להשיג עוד שם את כוח הזה,

 

משום שנמשך עליה כוח צמצום א,

שהיא חלק הנקודה שאינה נמתקת בבינה.

 

אמנם עוד לא מצא שם כוח הדין,

כי כוח הדין אינו נגלה עוד בצמצום א עצמו,

אלא בסגולת המסך שנתקן שם אחר הצמצום,

שמסך הזה נקרא מנעולא. וזהו שנעשה בפעולה הב'.

 

כד) שקל כמה פעמים וראה שמשם נשתל ונתיסד כל העולם. כלומר, מכוח ששקל הרבה פעמים

ולא עלה בידו להמשיך שם אור,

 נגלה ע"י זה כוח הדין שבה,

מבחינת המסך שנעשה במלכות אחר צמצום א.

 

ואז ראה והכיר שמהמסך הזה נתיסד כל העולם.

שנתיסד בו המלכות, שנקראת עולם.

 

הסתכל ובירר ושקל לדעת העניין,

וראה כי כוח העליון שעליה אין לו שיעור,

והוא עמוק וסתום. כלומר,

 

כי ראה בנקודת המלכות את כוח העליון הנקרא מנעולא,

כי עתה נגלה לו שכוח הזה שולט בה,

שהוא נבחן שאין לו שיעור,

והוא עמוק וסתום שאין לפותחו.

 

והוא מטעם, שלא יתכן השגה ותפיסה,

אלא עם התלבשות האור.

ובכל מקום ששולט כוח המנעולא,

אי אפשר להמשיך שם אור העליון.

וע"כ אין שום השגה ותפיסה שם.

 

 

אמנם עודנו אינו מספיק לבחינת מסך של חיריק לקו האמצעי.

 כי מסך הזה שולט רק במלכות לבד ולא בט' ספירות ראשונות.

וע"כ אין בכוחו עוד למעט את קו השמאל,

שהוא מט' ספירות ראשונות, , לו"ק,

 

שזהו כל הנרצה ממסך הזה.

ע"כ מדייק, שהיא אינה דומה לספירות של בחינת הישוב,

 לט' ספירות ראשונות. כי הט' ספירות ראשונות

עודם בבחינת מפתחא,

והנקודה של מלכות בבחינת מנעולא.

ובכדי שיפעל גם על ט' ספירות ראשונות,

שבכללם הוא קו השמאל,

צריכים לפעולה ג'.

 

כה) הסתכל ושקל וידע,

כי כמו שנקודה האמצעית של הישוב, המפתחא,

שעלתה לבינה,

שמשום זה נשתל ממנה כל העולם לכל קצותיו,

 

שהיא שולטת על כל ספירות ז"א וכל ספירות הנוקבא,

 המכונים קצוות העולם,

 

מטעם היותה למעלה מהם.

 

כן ידע, שהכוח השורה עתה על נקודת המנעולא,

עלתה ג"כ לבינה,

 ומשום זה נמשכים ויוצאים ממנה כל שאר הכוחות,

הממונים על כל קצוות העולם.

 

כלומר, כיוון שעלתה לבינה, נמשכה משם שליטתה

בכל ספירות ז"א וכל ספירות הנוקבא,

המכונים קצוות העולם.

 

וע"י זה נתמעט ג"כ קו השמאל של הנוקבא,

ונעשה לו"ק של חכמה, שאינו נחשב לאור ישיר.

 

אע"פ שהקו שמאל היא מט' ספירות ראשונות ,

כי מכוח עליית המנעולא למעלה לבינה,

היא שולטת וממעטת מט' ספירות ראשונות

את אור ישיר, הג"ר.

 

וכל הספירות נאחזו עתה בנקודת המנעולא.

אז, אחר שנתמעט קו השמאל מג"ר, וירד לבחינת ו"ק,

 

 ואין מעלתו גבוהה מקו הימין, פקע כוח שליטתו,

 

וניצל אברהם מכבשן האש, ויצא מאור כשדים.

כי עתה שנפל לו"ק, הוא נכנע לקו הימין.

 

אמנם אינו נכנע לגמרי להתכלל בחסדים שבימין,

מטרם שנעשה הזיווג מאור העליון על מסך של חיריק הזה,

ומוציא קומת החסדים.

 

כו) עוד הסתכל ושקל וברר, לעמוד באופן ברור

על אותו המקום, ולא היה יודע,

ולא היה יכול לעמוד עליה כדי להידבק בה.

 

כלומר, שנכפלו עליו הדינים,

כי עד עתה היו רק בחינת הדינים מכוח הארת השמאל,

שלא היה יכול להידבק בהארתו,

להיותו אש שורף מכוח חיסרון של חסדים.

 

ועתה, אחר שהמנעולא עלתה לבינה

ומיעטה את קו השמאל לו"ק,

ומטרם שנעשה הזיווג להמשכת חסדים,

 

נמצא שמלבד ששלטו עוד עליו דינים הקודמים

מהארת השמאל, נתווספו עליו עתה הדינים של ביטול הג"ר,

ולא היה יודע. ונמצאו עתה הדינים כפולים.

 

 

כיוון שראה תוקף הדינים של מקום הזה, של ביטול הג"ר,

וגם לא יכול לעמוד עליו להידבק בו,

מחמת שגם הדינים של הארת השמאל נשארו בשליטתם,

 

שהם אש שורף, מיד,

ויבואו עד חרן וישבו שם.

 כלומר, השם חרן מורה חרון אף,

 על מה שנכפלו עליו הדינים, ומשמיענו הכתוב,

 

כי מלבד שלא בא לארץ כנען, ארץ מוציאה פירות,

הרומז על המקום שמחזה ולמטה של נוקבא,

 הוא בא למקום חרן, לחרון אף,

כי נכפלו עליו הדינים. וישבו שם.

כז) מהו הטעם שאברהם נתעכב בחרן,

ולא הלך משם תכף לארץ כנען,

 

כי הכתוב אומר, וישבו שם? אלא, אברהם היה יודע

ומברר כל אלו השליטים,

מנהיגי העולם בכל רוחות הישוב. שהם באים מכוח המנעולא,

 נקודה אמצעית מכללות כל העולם.

 

וכן היה שוקל ומברר את אלו השולטים ברוחות הישוב,

מנהיגי הכוכבים ומזלות, הבאים מכוח המפתחא,

הנמשכת מהבינה,

וע"כ השליטים הבאים ממפתחא, מנהיגים אותם.

כמה הם חזקים אלו על אלו,

שהיה שוקל כוח אלו השליטים הנמשכים ממנעולא,

 כלפי כוח השליטים הבאים ממפתחא,

 

לדעת מי מהם חזק יותר, שיוכל לבטל את חברו.

כי לא יצא מאור כשדים,

אלא אחר שהמנעולא עלתה לבינה,

אשר אז נתגברו שליטי המנעולא על שליטי המפתחא,

השולטים בקצוות העולם והמעיטו אותם לו"ק,

 

שבכללם נתמעט גם הקו שמאל לו"ק, ופקע כוחו.

ואז יצא מאור כשדים ובא לחרן.

 

ועתה, כשבא לחרן, חזר על חקירתו וחזר

 ושקל ב' מיני השליטים, מי מהם חזק יותר,

שיוכל לבטל את חברו.

 

והיה זה משום שעוד לא הרוויח כלום

עם צאתו מאור כשדים.

 

אלא עוד, שנתווספו עליו דינים מביטול הג"ר.

ע"כ ניסה, אולי יוכל עכ"פ לחזור להשיב את

הג"ר של הארת השמאל.

 

וע"כ חזר ושקל אותם, אלו כנגד אלו, והיה מקווה לראות,

ששליטי המפתחא יהיו יותר חזקים משליטי המנעולא,

ולא יתמעטו מג"ר מחמתם.

 

 

והיה שוקל כל יישובי העולם, ט"ר, והיה עולה בידו.

שעלה בידו לברר כרצונו,

אשר שליטי המפתחא חזקים יותר משליטי המנעולא,

ואין הג"ר שלהם מתבטלות מחמתם.

 

אבל כשהגיע למקום הזה, לנקודת המלכות,

ראה עוצמת העמוקים, תוקף הדינים של מנעולא

שהתחזקה על המפתחא וביטלה הג"ר.

 

ולא יכול לעמוד בו. שלא היה יכול להידבק בו,

מכוח הדינים של הארת השמאל, שעוד לא עברו,

שחזר עליו הכפלת הדינים.

 

ולפי שעוד לא החליט בקביעת המסך של חיריק,

שהוא המסך של מנעולא,

 

אלא שהיה מנסה עוד לשקול הכוחות של ב' מיני השליטים

זה על זה,

ע"כ נתעכב בחרן, בחרון אף, כמ"ש, וישבו שם.

 

 

 כ"ח) כיוון שראה הקב"ה את ההתעוררות שלו

ואת התשוקה שלו,

מיד נִגלה עליו ואמר לו, לך לך.

לדעת את עצמך, ולתקן את עצמך.

שיפסיק לשקול את כוחות העליונים,

 

אלא שיעלה מ"ן וימשיך זיווג עליון על המסך הזה שנגלה לו,

שבזה יזכה להמשיך דעת לעצמו, ויתקן את עצמו.

 

וכאן נעשה פעולה ד', שנמשכה קומת החסדים

על מסך של חיריק, יציאת קו האמצעי,

המכריע על ב' הקווים ימין ושמאל,

שכולל אותם יחד, שבזה נשלמו המוחין, ונגלו לו,

ונמשכו לו כל הברכות האמורים בכתוב הזה.

כט) לך לך מארצך, מאותו צד של הישוב שהיית דבוק בו, צד הימין בלי התכללות השמאל.

 

וממולדתך, מאותו החכמה שהיית מסתכל ושוקל

התולדה שלך, והרגע והשעה והזמן שנולדת בו,

ובאותו הכוכב ובאותו המזל.

שכל זה הוא הארת השמאל בלי התכללות הימין,

 שהארה זו באה בכוח המפתחא,

שממנה באים מנהיגי הכוכבים ומזלות.

 

ומה שהארת השמאל מכונה מולדתך,

 וכן, מה שכתוב, ששקל הרגע והזמן שנולד בו,

 

הוא כי מוחין של הולדת נשמות נמשכים רק מהארת השמאל. וע"כ המשא ומתן בו,

מה ששקל אברהם את הכוחות אלו כנגד אלו,

נבחן כחוקר לדעת הרגע שנולד בו,

לראות ולבדוק באיזה קומה נולד אז,

אם מג"ר אם מו"ק, וכדומה.

 

ל) ומבית אביך, לך לך ולא תסתכל עוד בבית אביך,

שהוא חרן,

שלא תסתכל אם יש לך שורש להצליח בעולם מבית אביך.

שלא תשקול עוד ב' מיני השליטים אלו

נגד אלו ולקוות להחזיר שליטת המפתחא שנעלמה,

 

שפעולה זו הוא קליפת חרן.

וע"כ, לך לך, מחכמה זו ומהסתכלות הזו.

 

לא) למה נאמר לו, לך לך מארצך וממולדתך,

 הרי כבר יצא מאור כשדים, שהיא ארצו ומולדתו?

 

אלא, מארצך, הוא מהארת הימין בלי השמאל.

 

 וממולדתך, הוא הארת השמאל בלי הימין .

 

אל הארץ אשר אַרְאֶךָ. אראך,

מה שלא יכולת לעמוד עליו,

מכוח הדינים של הארת השמאל.

ולא יכולת לדעת הכוח של ארץ ההיא, המלכות,

 שהוא עמוק וסתום מכוח הדינים של ביטול הג"ר.

 

 ומעתה אני מבטיח אותך, שיסורו ממך ב' מיני הדינים הללו.


ויאירו לך המוחין בשלמות הג"ר ובמתיקות הדבקות.

.....::::::::.....:::::::.....

השארת תגובה