זוהר פרשת מקץ: וַיַּרְא יעקב כי יש שבר במצרים

מאמר: וַיַּרְא יעקב כי יש שבר במצרים

 

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,     פרשת מקץ סעיף פד'- קה'

......:::::::::::::::::......

 

פד)   וַיַּרְא יעקב כי יש שבר.  הוקשה לו,

כיון שנסתלקה ממנו שכינה במכירת יוסף,

 

איך ראה שיש שבר במצרים?

רבי חייא פתח ואמר:  מַשָּׂא דְבַר ה' על ישראל.

מקרא זה יש להסתכל בו:   מַשָּׂא? דְבַר ה',

 ושואל?  בכל מקום שאומר מַשָּׂא? למה מַשָּׂא?

 

ומשיב:  בכל מקום של דין על שאר העמים,

ואומר מַשָּׂא?, הוא לטוב.

 בכל מקום שהוא על ישראל,

ואומר מַשָּׂא?, הוא לרע.

 

פה) בכל מקום שהוא על דין של שאר העמים,

לטוב הוא. משום שמַשָּׂא פירושו מעמסה,

 מעמסה היא על הקב"ה שלום העמים

עובדי כוכבים ומזלות, וכשנגזר עליהם הדין,

 

מעביר מעל עצמו אותה המעמסה, שהיה סובל בשבילם.

וע"כ כשנאמר בהם משא, הוא לטוב.

 

בכל מקום שהדין נגזר על ישראל, ואומר משא,

כביכול הוא מעמסה על הקב"ה להעניש את ישראל.

והוא משא, מצד זה ומצד זה.

 

דהיינו הן אם יענישם והן אם לא יענישם

הוא משא עליו כביכול.

כי אם לא יענישם ישארו בזוהמת החטא,

ואם יענישם הוא מֵצר כביכול בצרת ישראל.

וע"כ כשנאמר בהם משא הוא לרע.

 

פו)  שואל?  כיון שאמר נוטה שמים ויוסד ארץ,

למה נצרך עוד לומר, ויוצר רוח האדם בְּקִרְבּוֹ?

וכי לא היינו יודעים שהוא יוצר רוח האדם,

אם לא היה נאמר?

 

ומשיב: אלא להורות בזה מדרגה,

שכל הרוחות והנשמות שבעולם עומדים בה,

הנוקבא, שבה עומדים כל הרוחות והנשמות בסוד העיבור, וממנה מקבלים התחתונים.

 

פז) רבי שמעון אומר,   מקרא זה קשה אם אמר,

ויוצר רוח האדם ולא יותר, היה טוב,

אבל, בקִרְבּוֹ, מה פירושו?  ומשיב,

 

אלא סוד הכתוב הוא בשני צדדים, דהיינו ביסוד ובנוקבא.

 

כי מאותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, שהוא יסוד,

משם יוצאות ופורחות כל הנשמות,

ומתקבצות למקום אחד, דהיינו  בנוקבא,

 

 ומדרגה ההוא דהיינו  יסוד יוצר רוח האדם, בְּקִרְבּוֹ,

שהיא הנוקבא,

 

 וזו, דהיינו הנוקבא, דומה כאשה שנתעברה מן הזכר,

שהוָלָד מֵיצר לה במעיה,

עד שנצטייר כולו בַּציור השלם במעיה.

 

כך, וְיוצר רוח האדם בְּקִרְבּוֹ. בְּקִרְבּוֹ,  בהנוקבא,

עומד הרוח ומִצטייר שם,

עד שנברא האדם בעולם,

והיא נותנת לו הרוח.

ודרשו: ויוֹצר מלשון צִיוּר, שמצייר בה רוח האדם.

 

ולפי שמטרם שנגמר ציור הוָלָד הוא מֵיצר לאמו כנ''ל,

ע"כ אומר כאן משא, שאצל ישראל הוא לרע כנ''ל,

 

 

פח) ויוצר רוח אדם בְּקִרְבּוֹ.

פירושו,  בקרבו של אדם ממש, ולא בנוקבא העליונה.

 

 כי כשנברא האדם, והקב"ה נתן לו נשמתו,

ויָצא לאויר העולם,

אותו הרוח שבתוכו אינו מוצא הגוף מספיק שיתפשט

בתוכו ועומד בו בצד אחד, בימין,

ולא יתפשט לימין ושמאל.

 

 

פט) וכשגוף האדם מתפשט, מתפשט גם הרוח,

ונותן בו כוח. וכן כפי שהגוף נתגדל,

כן נותן הרוח כוח אל האדם שיתחזק על ידו.

 ומשום זה, יוצר רוח אדם בְּקִרְבּוֹ, ממש.

 

צ) ואם תאמר, יוצר רוח אדם, מה פירושו? ומשיב:

משום שהרוח צריך לתוספת כוח מלמעלה להיעזר על ידו.

ועל כן הקב"ה יוצר רוח האדם בְּקִרְבּוֹ,

שנותן לו עזרה, שיוכל להתפשט בתוך האדם.

 

 

צא)   כאשר רוח ההוא צריך עזרה,

כפי מה שהוא אותו האדם,

וכפי מה שאותו הגוף הוא מתוקן,

 

כן מתקנים לו מלמעלה אותו הרוח,

 ומוסיפים לו רוח להיתתקן.

כי כפי מה שבא לטהר כן מסייעים אותו.

וזהו, יוצר רוח אדם בְּקִרְבּוֹ,

 שנותן לו תוספת רוח, שיוכל להתפשט בגוף האדם.

 

 כי בעת שהאדם נולד ויוצא לאויר העולם,

לא יוכל הרוח להתפשט בו,

ועומד בו בצד אחד, שאינו כלול משמאל,

וע"כ הוא בחוסר ג" ראשונות. חכמה בינה ודעת,

 

וכשמתגדל ומטיב מעשיו,

נותנים לו תוספת רוח, ג" ראשונות. חכמה בינה ודעת

 

כי ו"ק נבחנים לעיקר הרוח,

ג" ראשונות. חכמה בינה ודעת  לתוספת רוח.

ואז יש לו התפשטות בגוף האדם בכל הצדדים.

........................