זוהר: פרשת משפטים. מאמרים וביאורים מהזוהר,

כי ריב לה' עם עמו.

מי  הוא  שיכול  לעמוד  בריב  של הקב"ה

ועל זה אומר לאלו.

שמעו הרים את ריב ה'.(הושע י"ב)

 

זה  הוא  ריב אחד.  קום ריב את ההרים.

הוא ריב השני.  שנצח  בהם  הקב"ה  כל אלו

ריבות עם ישראל  וכל אלו תוכחות,

כולם הם, כאב המוכיח את בנו. וכבר העמדנוהו.

 

ביעקב כתוב  בשעה שבא לנצח אותו.

מה כתוב.  וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב.

מה הוא הריב.  הוא כמו שכתוב.

בבטן  עקב  את אחיו עשו.

 

ועל דבר זה בא התוכחה  וכל המריבות.

כי אין זה דבר גדול,  בבטן עקב  את אחיו. וגו'.

זה אינו דבר קטן מה שעשה  בבטן.

שואל, וכי רמאות עשה בבטן,

ומשיב כן ודאי.

 

וכן למדנו. בכל, דחה יעקב את עשו,

כדי שלא יהיה לו שום חלק בקדושה,

עשו לא התרעם אלא מאחד שהם שנים.

 

שכתוב,  ויעקבני זה פעמים,

ויעקבני פעמים היה צריך לומר.

מהו זה?  ומשיב אלא הוא רומז, על אחד השוה לשנים,

אחד שיצא לשנים. ומה הוא,

הוא  בכרתי  שנתהפכו האותיות והיה ברכתי.

זה פעמים, פירוש, אחד שנשתווה לשנים.

 

ולא ידע עשו מה שעשה לו בבטן.

אבל השר הממונה שלו היה יודע.

והקב"ה  הרעים את השמים וצבאם לקול הזה.

של קטרוגו של שרו של עשו.

כי ברכה ובכורה לא נשה הממונה שלו,

ולא אמר, כי  ברכה היה לו לנשות ולא נשה.

אחוה הוא נשה ודאי.  שכתוב ומבשרך לא תתעלם.

 

מהו הבכורה שלקח,

לקח ממנו הבכורה שלמעלה  ושלמטה.

כלומר קדושת הבכורה שלמעלה, להקריב קרבנות.

ובכורה של מטה לקבל פי שנים וכדומה.

 

בכורה  כתוב חסר ו'

אז עקב את אחיו ודאי.  שעשה אותו עקב,

והשליכו  לאחור,  מהו אחור?

שהקדים אותו, שיצא תחילה  לעולם הזה,

אמר יעקב  לעשו,  קבל אתה עולם הזה תחילה.

ואני אחר כך.

 

בוא וראה. מה כתוב,

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו,

מהו  בעקב עשו?

וכי יעלה על דעתך שידו אוחזת ברגלו. אינו כן.

אלא ידו אוחזת בההוא.  (הנחש)

 

מי שהוא עקב. ומי הוא,  הוא עשו,

יעקב  ועשו  האדם הראשון והנחש

.

 

כי עשו הוא בחינת נחש.  שכתוב בו,

הוא ישפוך ראש  ואתה תשופנו

תחילה  ולבסוף הוא ישוף ראשך מעליך.

ומי הוא ראשו.  הוא סמאל.

שהוא ראש הנחש שמכה בעולם הזה,

 

ועל כן בבטן עקב את אחיו.

ששם עליו להיות עקב.

ולקח עשו(הנחש) את עולם הזה תחילה,

וזה סוד שכתוב,

ואלה  המלכים  אשר  מלכו בארץ אדום.

לפני מלך מלך לבני ישראל.

 

וזה סוד שאמר שלמה המלך. משלי כ'.

נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך,

כלומר באחרית העולם.

 

ועל כן בבטן  עקב  את אחיו

ובאונו  שרה  את  אלקים.

 

שואל  מהוא אונו.  ומשיב, כך בארו,

בכחו וגבורתו כראוי.  אבל אינו כן,

בירורו של דבר הוא.

יעקב היה צורה עליונה,  וגוף קדוש.

שלא היה גוף מיום שהיה אדם הראשון

כמו גוף יעקב  ויופי  שלו.

ויפיו  של אדם הראשון,

ההוא יופי ממש היה לו ליעקב.

וצורתו  של יעקב היתה

צורתו של אדם הראשון ממש.

 

יעקב  אבינו     ספירת  תפארת

צורת האדם הראשון.

סבא משפטים.  סעיף שט"ז

יעקב  ועשו  האדם הראשון והנחש

 

אדם הראשון  בשעה  שבא הנחש  ונתפתה  על ידו,

הנחש היה יכול לו.  מהו הטעם,

הוא משום שלא היה כוח ועוצמה לאדם הראשון.

שעד  עתה עוד  לא  נולד מי שהוא  כוח ועצמה שלו,

 

ומי הוא כוח  ועצמה של אדם הראשון.  הוא שת.

(הבן השלישי שהוא הקו האמצעי.  ספירת תפארת)

( הבל  חסד  קין גבורה  שת תפארת )

שהיה בצורת אדם הראשון  ממש,  שכתוב:

ויולד  בדמותו בצלמו  ויקרא את שמו שת.

 

מהו בדמותו בצלמו,  כלומר שנולד מהול.

( ספירת יסוד  קו אמצעי. יוסף הצדיק.)

וכשבא  הממונה של עשו אל יעקב,

כבר נולד כוח ועוצמה של יעקב.  שהוא  יוסף

שהיה אונו.

יוסף  ספירת יסוד. עברי המין.

כוח הזרע   והחיים שהוא כוחו וקיומו של האדם.

 

 

 

 

 

ויותר יעקב לבדו.

מאת רבי דוד קורן                סבא משפטים. סעיף שכד

סוד גיד הנשה.

ירך שמואל ספירת הוד שהיא המלכות.

 

הקדמה למאמר מאת רבי דוד קורן.

שתי  הרגלים  שהם  נצח והוד. הם התומכים את הגוף.

שהוא ז"א עץ החיים. הנקרא יעקב  אדם  ישראל.. ותורה.  על זה נאמר. עץ החיים למחזיקים בה.

והתומכים אותה מקבלים את האושר.

לכן כל עבודת של  השטן בעולמנו. הס"א.

לפגוע באותם התומכים. בתורה. שהיא עץ החיים.

 

כתוב  ויותר  יעקב לבדו.  (בראשית ל"ב)

ויאבק  איש  עמו.

כתוב. וירא כי לא יכול לו

ויגע בכף  ירכו.

וכתוב. וירך (נצח) ההיא  הרויח  הס"א  מיעקב.

וירך ההוא הייתה  בחולשתו  עד שבא שמאול.(הוד)

מהוא חולשתו.  היינו  שלא  המשיך אור הנב ואה.

(נצח והוד נקרים נבאים.)

 

כשבא שמואל לקח ירך ההיא,  והעבירו ממקומו

ההוא של הס"א  וחטף אותו ממנו.  ומזמן ההוא הוסר ממנו.

ואין לו חלק בקדושה כלל.

 

הקב"ה  אינו מקפחו  ואינו דוחה  אותו  מכל.

משום  שמואל הירך שלו. משום  שלקח  שמואל הירך שלו,

אלא נתן לו חלק  אחר.  ומה הוא?

 

נותן לו ירך ובטן  של הסוטה. תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו,

וע"כ  שתיהן  נתן לו הקב"ה  לס"א,

שיהיה  מקום  הקדושה  פנוי  מכל טומאה.

 

שואל. ר"ש.   ונפלה  ירכה.  היה צריך לומר ולצבות  בטן.

וצבתה בטנה  היה צריך  לומר,

ומשיב. סבא.  אלא  כמו  שזורק  עצם  לכלב.

ואמר  לו הקב"ה קבל את זה לחלקך.

 

וע"כ  אומר הכתוב. ונפלה. ולצבות.

והכל לא הרע לו אלא מה שגזלו ממנו הירך.

שהוא יגע ועמל עליה. כלומר ויאבק.(מלשון אבק)  איש עמו.

והרויח אותה והוציאו  אותה  מידו.

וע"כ  השליך אליו הקב"ה  עצם הזה של הסוטה.

והוציאו אליו. כמו שאמרנו ובזה שבע ושמח.

 

כל אלו  המרכבות  והחברים שלו. (כוחות הקליפה וטומאה)

רוצים תמיד ירך  והולכים  בהשתוקקות  אחריו.

ומשום  זה אלו ברכי רבנן.  העייפים  מן זה הוא

מן הס"א   שכל  השתוקקותם הוא לירך.

 

 

 

ומכל שכן  ירך דרבנן.  וכל דבר חוזר למקומו.

והקב"ה  אין גורע כלום  מכל  מה  שצריך.

ואינו רוצה  שיקרב לקדושה. חוץ מעמו  וגורלו חלקו  ונחלתו.

 

כמו שעושה  הקב"ה  למעלה,

כך  עושים  ישראל למטה, וכך צריך לעשות,  וכך למדנו.

 

אסור לו לישראל ללמוד  תורה

לעובדי כוכבים ומזלות.

(פירוש: של רבי דוד קרון.)

חוק לחם בזיון.  גרם לצמצום בעולמנו.

( כל המושפעים מכוכבים ומזלות.  מבלי  שיכולים לשלוט על המזל ולהשפיע על המזל הנקרא ז"א. שמשפיע על עולמנו המלכות.  כי נאמר אין מזל לישראל.  שהם מעל המזל והם המשפעים על המזל ועל העולמות.)

שכתוב,  מגיד  דבריו  ליעקב.  לא עשה כן לכל גוי. וגו'

צריכים  להרחיק אותם  מקדושה.

בגלל   הרצון לקבל לעצמו בלבת. שהם מושפעים

ולא יכולים להשפיע. רצון לתת.

 

וע"כ  דחה  אותו  יעקב  ודחה אותו  שמאל,

שלא יהיה לו חלק  בקדושה.

משום זה כל נטירת שנאה  לישראל  הוא על זה.

בדומה  לכלב  שחוטף  עוף  טהור  מן השוק

והביא אותו. ומטרם  שהספיק  לשברו.

בא אדם אחד  וחטפו  ממנו.

ואחר כך נותן לו עצם אחד נגרר שלו תועלת.

 

כך לשרו של עשו.  הוציאו אותו  מבטן  ההוא,

חטפו  ממנו ירך  ההוא,  ואח"כ  נתנו  לו עצם אחד.

דהיינו  בטן ההוא וירך ההוא  של הסוטה.

ולא  אחר,  זהו העצם  שנתנו  לו  לחלקו

וגורלו  וערב  לו,

(פירוש: של רבי דוד קרון.)

הסוטה.  נאמר אישה סוטה תחת בעלה.

המלכות נקראת האישה. ובעלה הוא ז"א.

המלכות  היא הכלי של הקדושה של האדם.

שהיא מנותקת מעץ החיים ז"א.

אז נאמר אישה סוטה תחת בעלה.

ומיד מלכות הטומאה הנקראת לילית. אשת השטן

היא מתחברת  למלכות של הקדושה.

ויונקת את כל האור והברכה מהאדם.

זה  הוא הסוד אישה סוטה תחת בעלה.

 

 

משום זה כל הדינים של הקב"ה,

הם דינים של אמת,

ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים אל הקב"ה.

הכל הוא בדרך אמת. היא הס"א,  השטתה את עצמה מבעלה.

ועוזבת אלוף נעוריה.  אף כן האישה  שהיא  כמותה  בארץ.

דהיינו  הסוטה,  נמסרת לה,

 

בוא  וראה  מי שמוצא  את חברו  כמוהו,

שעושה  כמעשיו  בעולם.

אוהב אותו. ומתדבק בו ועושה עמו חסד.

 

אבל סטאא  אחרא אינו כן.

כיון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה

ועושה כמעשיו  ומתדבק  בו.

אז הוא רוצה לכלותו ולהוציאו  מן העולם,

 

אישה  זו עשתה  כמעשיו  והתדבקה בו.

ראה מה שעשה בה, וצבתה  בטנה  ונפלה  ירכה.

(פירוש: של רבי דוד קרון.)

כלומר  ירכה  שהם התומכים של הגוף. נצח והוד.

נתנה לקליפה והנחש לאחוז גם בגוף.

 

והקב"ה אינו כן.  מי שעוזב את  הס"א

ומתדבק  בהקב"ה , אז אוהב אותו.

ועושה לו כל החסד שבעולם.

 

אמר לעצמו (הסבא) עתה זקן התקן את עצמך.

כי הנחש הולך לו ורוצה להתגרות בך ואינו יכול.