זוהר: פרשת שלח לך. מאמר: מקרא בני אדם ומקרא הבהמה. קהלת ג'

זוהר פרשת שלך לך.

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

קהלת  ג'   זוהר סעיף: י"ח'

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן        קרן אור ללימודי הקבלה

.....::::::::::::::.....

אשרי  הוא מי ששולח  דברים  בידי שליח נאמן.

ואשרי חלקו  של השליח הנאמן לשליחותו.

המרגלים. על שלא נמצאו בני אמונה. ושליחים נאמנים. נתחייבו בנפשם  בעולם הזה   ובעולם הבא

 

סעיף: י"ח': רבי   חזקיה  ורבי ייסא   היו הולכים בדרך,

אמר ר' ייסא  לרבי חזקיה,

אני רואה  בפניך  שיש בך הרהור.

 אמר ליה הרי ודאי.  מקרה זה הסתכלתי בו.

 

כיון  שאמר  שלמה  המלך.  קהלת. ג',

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

ומקרה אחד להם  וגו'.

ולמדנו: שכל דבריו  של שלמה המלך

כולם סתומים  ממדרגות  החכמה,

 

אם כן. מקרא זה יש להסתכל בו.

כי נמצא כאן פתח לאלו  שאינם בני אמונה.

 

סעיף: י"ט':    אמר לו, ודאי כך  הוא,

שיש בזה פתח לבלתי מאמינים.

ויש לדעת ולהסתכל בו,

 

בתוך כך  ראו  אדם  אחד  שהיה  בא,

ובקש מהם מים,  והיה צמא.

והיה  עייף  מתוקף השמש.

 

אמרו לו  מי אתה,

אמר להם . יהודי אני ואני עייף וצמא.

אמרו לו  אתה עוסק בתורה.

אמר להם,  עד שאני עוסק עמכם  בדיבורים,

אעלה להר הזה, ושם אקח מים ואשתה.

 

  סעיף: כ':  הוציא  רבי ייסא  נאד אחד

מלא מים ונתן לו. (נאד בלשון ערבי.שק מעור)

אחר  ששתה  אמר  נעלה  עמך להר, למים.

עלו  להר ומצאו חוט אחד  דק  של מים ומילא כלי אחד.

 

ישבו.  אמר להם  אותו האדם. עתה שאלו.

כי אני משתדל  בתורה  על ידי בני  אחד

שהכנסתי אותו  לבית רב'

והוא למדני תורה, ובשבילו  הרווחתי בתורה.

 

אמר רבי חזקיה, אם זכית בתורה על ידי בנך

יפה  הוא,  אבל הדבר  שאנו  עומדים בו,

אני רואה שלמקום אחר אני צריך להעלותו,

כלומר שאין הוא מתאים לתרץ להם שאלתם.

 

אמר אותו אדם,  אמור דבריך

כי לפעמים  באפרכסת  של עני

(דהיינו כלי שעל הריחים). תמצא  מרגליות,

(מרגליות פירושו כלי יפה לעין)

 

סעיף: כ"א ':  אמר לו, מקרא זה שאמר שלמה.

ושח לו כל השאלה.

אמר לו, וכי במה נשתניתם משאר בני אדם

שאינם יודעים.

אמרו לו. ובמה, אתה מעמיד המקרא.

אמר להם, על זה אמר שלמה מקרא הזה,

ולא אמר זה ממחשבתו  עצמו כשאר הדברים שאמר

אלא שחזר על אלו הדברים שטיפשי עולם אומרים.

 

ומה אומרים, דהיינו.

כי מקרה האדם ומקרה הבהמה  וגו'.

הטיפשים  שאינם יודעים ואינם מסתכלים בחכמה.

אומרים שהעולם הזה הולך במקרה,

ואין הקב"ה משגיח עליהם,

אלה מקרה האדם ומקרה הבהמה

 ומקרה אחד הם.

 

סעיף: כ"ב':  וכשלמה  הסתכל בטיפשים אלו,

שאומרים זה.  קרא אותם  בהמה.

שהם עושים את עצמם בהמה ממש.

במה שאומרים  דברים אלו.

 

ומאין לנו  זה,  שואל.

הפסוק שלפניו מוכיח,  שכתוב:

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לבררם

האלוקים ולראות שהם בהמה המה להם.

 

אמרתי אני בלבי.  וחשבתי להסתכל.

על מה,  דהיינו על דברת בני האדם.

על הדבור ההוא של טיפשיים שהם אומרים,

שהעולם מתנהג במקרה'

 

לבררם  האלוקים.

היינו שברר אותם אלוקים שיהיו לבדם.

ולא יתחברו עם בני אדם אחרים שיש להם אמונה.

 

ולראות שהם בהמה המה  להם.

ולראות  היינו שאלו בני האמונה

יראו בהם שהם בהמה ממש. ודעתם כבהמה..

 

המה  להם היינו  שהם  בפני עצמם.

שלא יביאו  דעת טיפשית הזו לבני האמונה.

ועל כן, המה  להם  ולא לאחרים.

 

ומה הדעת שלהם שואל.

על זה מסיים  הכתוב,

כי מקרה האדם ומקרה הבהמה 

מקרה אחד לכולם.

תיפח רוחם  של אלו הבהמות.

אלו הטיפשים, אלו מחוסרי האמונה,

אוי להם  ואוי לנפשם,

טוב להם שלא היו באים לעולם.

 

סעיף: כ"ג ':  ומה השיב להם שלמה,

על זה בא המקרא  שלאחריו  ואמר.

ומי יודע  רוח בני האדם  העולה היא למעלה

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

 

מי יודע, את אלו הטיפשים,

שאינם יודעים כבוד המלך העליון.

ואינם מסתכלים  בתורה,

רוח בני האדם  העולה היא למעלה

היינו למקום העליון.

מאור המלך הקדוש.

להיות צרור  בצרור החיים.

ולהיות נמצאת לפני המלך הקדוש עולה תמימה.

וזה הוא העולה היא למעלה.

 

סעיף: כ"ד' :  ורוח  בהמה  היורדת  היא למטה  לארץ.

ואינו  לאותו  מקום  שהוא לכל בני האדם.

שכתוב בו,

בצלם אלוקים עשה את האדם.

וכתוב.  נר ה' נשמת אדם. משלי כ'

 

ואיך אומרים אלו הטיפשים  שאינם מבני האמונה.

ורוח אחד לכל    תפח רוחם.

עליהם כתוב. תהילים א.

יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה.

 

אלו יישארו בגיהינום באלו מדרגות תחתונות.

ולא יעלו משם לדורי דורות.

עליהם כתוב, תהילים לה'.

ייתמו  חטאים  מן הארץ  ורשעים עוד

אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.

 

באו רבי חזקיה  ורבי ייסא

ונשקו לראשו.  אמרו,

ומה כל כך היה עמך ולא ידענו.

אשרי שעה זו שפגשנו בך.

 

 

 

סעיף. כ"ה'.   עוד  אמר היהודי. וכי  על זה בלבד תמה שלמה.

והרי במקום אחר אמר שלמה. קהלת ט'.

כעין זה. פתח ואמר,

זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש,

 

זה רע ודאי. מהו זה רע.

זהו מי ששופך זרע בחינם ומשחית דרכו.

כי זה אין מדורו עם הקב"ה.

ולא יהיה לו חלק לעולם הבא.

 

זה שכתוב, תהילים. ה'.

כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

על זה אמר  זה רע.

שלא יהיה לו מדור למעלה.

כי מקרה אחד לכל

 

וגם לב בני האדם מלא רע והוללות  בלבבם.

כי בחייהם שטות תקועה בלבם.

והם מחוסרי אמונה.

ואין להם חלק בהקב"ה,

ובאלו בני האמונה לא בעולם הזה

ולא בעולם הבא. זה שנאמר. ואחריו אל המתים.

 

סעיף. כ"ו' בוא וראה.  הקב"ה מזהיר לני העולם ואמר, דברים ל'.

ובחרת בחיים למען תחיה.

והיינו החיים של העולם ההוא העליון.

 

ואלו הרשעים מחוסרי אמונה מה אומרים.

כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש ביטון.

שאף על פי שיבחר האדם בעולם ההוא.

 

כמו שאומר, אינו כלום.  כי מסורת זה בידינו,

אל כל החיים יש ביטחון

דהיינו החיים בעולם הזה. ומסורת זה בידנו.

כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.

ואיך יהיה לנו חיים בעולם ההוא.

זה רע ודאי.

שלא ידורו במלך העליון.

ולא יהיה להם חלק בו.

 

ואף על פי   שכל המקראות המדרשים. תמצא סמוכות.

של החברים בזוהר. בדברים אחרים.

אבל כאן. שלמה בא לגלות על אלו הרשעים.

מחוסרי אמונה.  שאין להם חלק בקב"ה

בעולם הזה ובעולם הבא.

                                                                 

כסיל  זהו שמזהיר לאחרים

אבל הוא בעצמו לא נזהר.

 

סעיף. כ"ז.  אמרו לו, תרצה  שנתחבר עמך  ותלך עמנו.

אמר להם.  אם אעשה כך.

יקרא עלי התורה  כסיל.

ולא עוד אלא שאהיה מתחייב בנפשי.

 

אמרו לו למה.  אמר להם.

כי שליח אני ששלחו אותי  בשליחות.

ושלמה המלך אמר.

מקצה  רגלים חמס שותה

שולח דברים ביד כסיל.

 

בוא וראה,  המרגלים. על שלא נמצאו בני אמונה.

ושליחים נאמנים. נתחייבו בנפשם  בעולם הזה

ובעולם הבא.  נשק להם והלך לו.

 

סעיף. כ"ח. הלכו רבי חזקיה ורבי ייסא.  בעוד שהיו הולכים

פגשו בני אדם. שאלו רבי חזקיה ורבי ייסא עליו.

אמרו מה שמו של אדם ההוא.

אמרו, רבי חגי הוא

וחבר שבין החברים הוא.

ושלחו אותו החברים מבבל  לדעת דברים

מרבי שמעון בן יוחאי ושאר החברים.

 

אמר רבי ייסא. ודאי זהו רבי חגי שכל ימיו לא רצה

להראות את עצמו במה שיודע.

ועל כן אמר לנו  שבנו זיכה אותו בתורה.

משום  שאמר הכתוב.

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.

ודאי שליח נאמן הוא.

ואשרי הוא מי ששולח דברים

בידי שליח נאמן.

המלבושים  של האדם.

פרשת שלך לך.

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן.    קרן אור ללימודי הקבלה   

 

סעיף: רכ"ד: אמר, רב מתיבתא. לרבי שמעון.   פתח ואמר,

ויוסף  ישית  ידו  על עיניך.(ויחי. לט-צ"ב)

הוא בשורה  של שמחה,  שואל,

למה  צרכים  סתימת עניינים  למת.ומשיב.

משום שהעניים. הם הגוונים  של העולם הזה,

והמראה והצורה  של העולם  הזה  נמצא בהם.

 

וע"כ  בסתימת עיניים  הוא סותם  ממנו עולם הזה.

והמראה של עולם הזה,

כי כשנסתמו עיניו  כל מראה של

העולם  הזה מחשך לו,

ואם מחשיכים לו מראה עיניו,

אין לו עוד מראה בעולם הזה משם  והלאה,

 

סעיף: רכ"ה: אמר לו.יוסף, למה ישית  ידו  , מכל בניו.

ואם תאמר  שאמר  לו כן משום הבשורה שלו.

שיוסף עודנו חי.

א"כ, היה צריך לומר ויוסף חי תראה.

ולמה אמר ויוסף ישית  ידו  על עיניך.

אמר לו. ישית  ידו  הוא משום שהיה אוהבו,

ומשום זה הסתים ממנו האור של עולם הזה.

והוא  לקח  אותו, מי שסותם עיניו של אוהבו,

מראה כך:  המראה שלך מעולם הזה, נאבד,

ואני לוקח המראה שלך במקומך,

ומכן ולהלאה, יתקנו לך מראה אחרת של עולם ההוא,

וע"כ  ניתן נדבר  ליוסף,

משום  שהיה אהובו של יעקב  יותר  מכל בניו.

 

סעיף: רכ"ו: אמר רבי שמעון.  מה יועיל זה אל המת.

ואיזה תועלת יש בו בזה.

מי שירצה לשאול.  צרכים לומר לו.

שצרכים  לפקוח את עיני  המת,

כדי  להראות  שעוד הוא מוכן  לחזור אל מראה

של העולם  הזה כבתחילה.

דהיינו. שיקום בתחיית המתים.

 

סעיף: רכ"ז:     אמר לו אהה חסיד קדוש.

ודאי, אם לא נסתם ממנו כל מראה של העולם הזה.

ולא נאבד ממנו הכל.

לא יהיה לו מראה וחלק בעולם ההוא.

 

כי העולם הזה הוא הפוך מעולם ההוא שאנו בו,

ובזמן תחיית המתים.

אפילו כחוט השערה לא יהיה ממעשה  עולם הזה.

כי הכל יאבד תחילה  באותו הטל.

דהיינו, הטל התורה.

ויעבור ממנו הזוהמה.

 

ואחר כך. הוא נעשה כעיסה זו,

וממנו יעשה הגוף  כבריה  חדשה. כך כאן,

בעולם העליון  גם מטרם התחייה.

 

סעיף: רכ"ח: אמר לו רבי שמעון.

ודאי ידעתי שאתם מולבשים  שם בלבוש יקר

של גוף טהור וקדוש.

אם יש כעין זה בעולם הזה.

אם יש אדם הנראה כאן באותו  הגוף,

כעין שאתם עומדים בעולם ההוא.

 

סעיף: רכ"ט: אמר לו.  דבר זה שאלו ב' עולמים.

דהיינו נערים, לפני רב מתיבתא,

שניתלבשו  בייננו אחר  שסבלו צער  על

חטא שאינו ראוי לגלותו,

ושאלו  זה לפני רב מתיבתא,  והוא אמר.

 

שהיה בעולם  הזה כך,  מאין לנו,  כי כתוב,

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות.

שפירושו,  שנתלבשת  באותה הצורה  של עולם ההוא,

פירוש, רוח הקודש,  כי מלכות שמים.

דהיינו המלכות של ז"א הנקרא שמים.

נושבת רוח,  מרוח  ההוא  של אויר עולם ההוא

ונתלבשה בו אסתר.

 

סעיף: ר"ל:   וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש.

וראה  לבוש  ההוא  של אור,

צורה  נדמה לו למלאך אלוקים.

ופרחה נשמתו ממנו לרגע.

ומרדכי,  גם כן,

לבש לבוש  של עולם  ההוא,

ומרדכי יצא מלפני  המלך  בלבוש מלכות.

לבוש מלכות  ודאי.

דהיינו  צורה  של עולם ההוא.

 

וע"כ  כתוב, כי נפל פחד מרדכי עליהם.

פחד מרדכי, ולא פחד אחשורוש,  כלומר.

לא מטעם שגדלו אחשורוש,

אלא מפני הלבוש  שלו  שמעולם  ההוא.

 

אמר רבי שמעון.  כמה  מתוקים  הם אלו  הדברים,

אשרי חלקי. והריני יודע,

שצדיקים בעולם הזה מתלבשים בלבוש,

שנקרא לבוש מלכות וכך הוא ודאי.

 

 

סעיף: רל"א:   אמר לו, האוויר של גן עדן,

הוא נשיבת רוח הקודש. ומתלבשים  בו הצדיקים,

כעין שהיו בעולם הזה.  ואחר כך,

רוח הקודש  שורה על ראש כל אחד ואחד

ונתעטר בו, ונעשה לו עטרה.

וכך היה למרדכי. בלבוש המלכות.

שפירושו: בצורה של עולם ההוא,

ואח"כ  ועטרת זהב  גדולה,

 

זו היא העטרה השורה על ראש הצדיקים בעולם ההוא.

כשקבלו ישראל את התורה.

היה להם ג"כ. כעין זה.

דהיינו  לבוש  של עולם ההוא,

עד שחטאו.  שתכתוב בהם,

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

דהיינו. שניתפשטו מלבוש ההוא.

 

סעיף רל"ב:   וכן כתוב. (זכריה ג')

ביהושע כהן גדול.

הסירו בגדים  הצואים  מעליו.

וכתוב:  וילבישוהו  בגדים.

אלו הם הלבושים  של עולם ההוא.

מכאן.  משמע  דברינו  הראשונים,,

שצרכים  מקודם  לסתום  העניים  מכל מראה העולם הזה.

שהם נחשבים כבגדי צואים.

ואח"כ  יוכל  לזכות  למראה של עולם  ההוא,

שהם הבגדים החדשים, שהלבישו את יהושע,

 

ומכאן משמע,

שכל זמן שהגוף של העולם הזה  שנקרא

בגדים צואים.

נמצא בקבר  בקיומו.

אין הרוח מתלבשת  בלבוש של עולם ההוא,

 

שכתוב: ויסירו  הבגדים  הצואים  מעליו, בתחילה,

ואחר  כך, וילבישוהו  בגדים,

וכתוב, ומלאך ה' עומד.  שואל, מהו עומד,

ומשיב. אלא זה היא העטרה.

שנקראת מלאך ה' העומדת על ראש הצדיקים.

וזהו  שכתוב, עומד, 

דהיינו  שעומד על הראש מלמעלה,

אחר שנתלבשו  בלבוש יקר הזה.

 

 

סעיף רל"ג':   ב'  גופים  יחד  אינם  יכולים  להימצא,

כל זמן  שזה.  של העולם הזה.(הגוף החומרי)

נמצא  אין  הרוח  מקבל  לבוש אחר של העולם ההוא.

 

נעבר זה,  של העולם הזה,

הרי מוכן האחר מיד.  ודאי.

זה יוצא  וזה נכנס,

 

והוא כעין  יצר הטוב  ויצר הרע  בעולם הזה.

שהקב"ה  אינו רוצה ששניהם  יקומו  בגוף אחד.

אלא  שאם היצר  הרע  שולט  ברוח יצר הטוב.

ואם יצר הטוב שולט ברוח יצר הרע

 

סעיף רל"ד':   אמר לו תמה אני על מה שכתוב,

והשטן עומד על ימינו  לשטנו,

ואם יהושע  בן יהו צדק  כך.

שאר בני העולם על אחת כמה וכמה,

 

אמר לו לרבי שמעון,  חסיד  קדוש.

כמה  נסתרים  וסתומים  דברים אלו,

אע"פ  שהחברים  יודעים  בדברים  של עולם  ההוא.

אינם  יכולים  לדעת בסודות האלו,

 

סעיף רל"ה':   אמר לו רבי שמעון,

כיון  שהאדם  בעולם  ההוא,

איזה תועלת  יש לשטן  להסטין  עליו.

ולא  די לו שהוציא  נשמתו והרגו,

 

אמר לו, אהה חסיד קדוש,  אשרי חלקך,

בוא  וראה  תשוקתו  של השטן  לא היה,

אלא  כדי  שלא  יתלבש. צדיק  הזה.

יהושע  בן יהוצדק.

בלבוש  טהור  וקדוש,

כיון  שראה  השטן,

שלובש  שלו נדחה  ולא נחשב.

דהיינו. בגדים הצואים. על זה השטין עליו.

 

מהו  הטעם. הוא משום שאם יתלבש  בלבוש יקר ההוא,

ומיד  הלבוש  של הזוהמא.

ופעולת  השטן  יתבטל  ויעבור מן העולם.

ועל כן. לא רצה בזה השטן.

 

סעיף רל"ו':   ועוד, כי בכל זמן  שלא  נתלבש  בלבוש של

עולם ההוא.  פוקד  הרוח לגוף המזוהם שלו.

ורצוי זה לשטן.

וכיון שנתלבש באותו לבוש יקר של עולם ההוא.

הרי נתבטל כל גווני היצר הרע.

והגוף שלו.  ואין לו זיכרון עמו לעולם.

 

סעיף רל"ז:   ואם תאמר  הרי אנו, הרוחות פוקדים

בבית הקברות  בתחילת כל לילה.

ואם הגוף נעבר מן העולם,

יש לשאול למה אנו פוקדים הקבר.

 

ומשיב. זה אינו על הגוף,

כי אם על הנפש.

כי כל זמן שבשר הגוף נמצא,

הרוח פוקד את הנפש.והנפש פוקד את הגוף.

 

אבל עתה,שבשר הגוף נעבר מן העולם.

הפקידה שלנו היא אל הנפש.

שהיא נשתכחה ונשארת בהשקט בתוך עצמות הגוף.

שעצם אחד נשאר ממנו תמיד  בקבר.

שממנו נבנה לתחיית המתים.

 

משום זה בתחילת כל לילה  הפיקדון של הרוח

הוא לנפש, ולא על הבשר.

 

סעיף רל"ח':   אהה חסיד קדוש,

קום ואגלה לך דבר סתום.

הבניין של רוח האדם  כך הוא.

 

  הרוח שלו נמשך  מרוח  הקודש. שהוא המלכות.

הנשמה שלו נמשכת מעץ הח יים "ז"א

 

וכיון שרוח הקודש, שהוא  המלכות.

נותן כוחו.  מיד המרכבות שלו נותנים כחם.

והכוח שלהם הוא, העצמות והאברים

כולם הם מן הצד של מרכבת המלכות.

 

ותיקוניהם  הוא זה על זה.

דהיינו עצם על עצם אבר על עבר.

 

הסטרא אחרא. נותנת בשר.

ומן הצד שלו בא רק בשר ולא דבר אחר.

המרכבות שלו, של הס"א.

נותן כל אלו גידים ועורקים להמשיך דם אל הבשר.

ואחר שאלו נותנים כחם,

 

השמים שהם ז"א נותנים כחם.

ומה הוא.

העור  הנמשך  על הכל.  כמו שהם.

דהיינו. כמו השמים שהם מקיפים על הכל.

 

סעיף רל"ט':   אחר  כך מתחברים שמים וארץ.

שהם ז"א ומלכות, ונותנים ד' יסודות אלו.

אש,  מים, אוירועפר.

להגן אל אלו ולכסות על הכל.

 

ואחר כך  כשמת.

כל אחד לוקח חלקו  שנתן אל הגוף.

והוא מתבטל, רוח הקודש והמרכבות שלו.

חלקם שנתנו אל האדם.

 

מתקיים, רוח הקודש,

הנה הרוח שלו קיים, והנשמה עולים למעלה.

המרכבות של רוח הקודש. הנה העצמות שלהם מתקיימים.

ועל כן חשיבות הגוף הוא העצמות.

 

משום זה כתוב, ישעייה. נ"ח.

ועצמותיך יחליץ,   ובבשר לא כתוב כך.

 

סעיף ר"מ':   וכל זמן שהבשר  מסטרא אחרא קיימת בקיומו.

שטן ההוא עומד להסטין,

נאבד הבשר אין לו רשות להשטין,

כי אין לו על מה שיסמוך.

שכבר אין לו חלק בו,

 

 

 

על כן כתוב. איוב. ל"ג

יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו.

מרואי. פירושו, מראיה ההוא של השטן העומד להשטין,

שאינו יכול, 

משום  דיכל בשרו. ושפו עצמותיו לא ראו.

היינו, לא נראו לשטן שיקרב אליו,

כי אין לו חלק בו.

כיון שניתק כל אחד ואחד,

 

דהיינו כל עצם ועצם  ממקומו,

אינו תובע עליהם ואינו עומד להשטין בשבילם.

כי אחר שהבשר נעכל לא יתבע עוד דין.

 

ואינו עומד להשטין. כי אין לו על מה שיסמוך

ואינו מזכיר את האדם בשום דבר שבעולם.

 

אמר רבי שמעון, עתה אני יודע הדברים על תקונם.

דהיינו, מה שנאמר. והשטן עומד על ימינו לשטנו.

ודאי יפה הוא לו להשטין.

כל עוד שלא הסיר בגדים הצואים.

.....::::::::::.....

השארת תגובה