זוהר: פרשת שלח לך. מאמר: מקרא בני אדם ומקרא הבהמה. קהלת ג'

המלבושים  של האדם.

פרשת שלך לך.

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן.    קרן אור ללימודי הקבלה   

 

סעיף: רכ"ד: אמר, רב מתיבתא. לרבי שמעון.   פתח ואמר,

ויוסף  ישית  ידו  על עיניך.(ויחי. לט-צ"ב)

הוא בשורה  של שמחה,  שואל,

למה  צרכים  סתימת עניינים  למת.ומשיב.

משום שהעניים. הם הגוונים  של העולם הזה,

והמראה והצורה  של העולם  הזה  נמצא בהם.

 

וע"כ  בסתימת עיניים  הוא סותם  ממנו עולם הזה.

והמראה של עולם הזה,

כי כשנסתמו עיניו  כל מראה של

העולם  הזה מחשך לו,

ואם מחשיכים לו מראה עיניו,

אין לו עוד מראה בעולם הזה משם  והלאה,

 

סעיף: רכ"ה: אמר לו.יוסף, למה ישית  ידו  , מכל בניו.

ואם תאמר  שאמר  לו כן משום הבשורה שלו.

שיוסף עודנו חי.

א"כ, היה צריך לומר ויוסף חי תראה.

ולמה אמר ויוסף ישית  ידו  על עיניך.

אמר לו. ישית  ידו  הוא משום שהיה אוהבו,

ומשום זה הסתים ממנו האור של עולם הזה.

והוא  לקח  אותו, מי שסותם עיניו של אוהבו,

מראה כך:  המראה שלך מעולם הזה, נאבד,

ואני לוקח המראה שלך במקומך,

ומכן ולהלאה, יתקנו לך מראה אחרת של עולם ההוא,

וע"כ  ניתן נדבר  ליוסף,

משום  שהיה אהובו של יעקב  יותר  מכל בניו.

 

סעיף: רכ"ו: אמר רבי שמעון.  מה יועיל זה אל המת.

ואיזה תועלת יש בו בזה.

מי שירצה לשאול.  צרכים לומר לו.

שצרכים  לפקוח את עיני  המת,

כדי  להראות  שעוד הוא מוכן  לחזור אל מראה

של העולם  הזה כבתחילה.

דהיינו. שיקום בתחיית המתים.

 

סעיף: רכ"ז:     אמר לו אהה חסיד קדוש.

ודאי, אם לא נסתם ממנו כל מראה של העולם הזה.

ולא נאבד ממנו הכל.

לא יהיה לו מראה וחלק בעולם ההוא.

 

כי העולם הזה הוא הפוך מעולם ההוא שאנו בו,

ובזמן תחיית המתים.

אפילו כחוט השערה לא יהיה ממעשה  עולם הזה.

כי הכל יאבד תחילה  באותו הטל.

דהיינו, הטל התורה.

ויעבור ממנו הזוהמה.

 

ואחר כך. הוא נעשה כעיסה זו,

וממנו יעשה הגוף  כבריה  חדשה. כך כאן,

בעולם העליון  גם מטרם התחייה.

 

סעיף: רכ"ח: אמר לו רבי שמעון.

ודאי ידעתי שאתם מולבשים  שם בלבוש יקר

של גוף טהור וקדוש.

אם יש כעין זה בעולם הזה.

אם יש אדם הנראה כאן באותו  הגוף,

כעין שאתם עומדים בעולם ההוא.

 

סעיף: רכ"ט: אמר לו.  דבר זה שאלו ב' עולמים.

דהיינו נערים, לפני רב מתיבתא,

שניתלבשו  בייננו אחר  שסבלו צער  על

חטא שאינו ראוי לגלותו,

ושאלו  זה לפני רב מתיבתא,  והוא אמר.

 

שהיה בעולם  הזה כך,  מאין לנו,  כי כתוב,

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות.

שפירושו,  שנתלבשת  באותה הצורה  של עולם ההוא,

פירוש, רוח הקודש,  כי מלכות שמים.

דהיינו המלכות של ז"א הנקרא שמים.

נושבת רוח,  מרוח  ההוא  של אויר עולם ההוא

ונתלבשה בו אסתר.

 

סעיף: ר"ל:   וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש.

וראה  לבוש  ההוא  של אור,

צורה  נדמה לו למלאך אלוקים.

ופרחה נשמתו ממנו לרגע.

ומרדכי,  גם כן,

לבש לבוש  של עולם  ההוא,

ומרדכי יצא מלפני  המלך  בלבוש מלכות.

לבוש מלכות  ודאי.

דהיינו  צורה  של עולם ההוא.

 

וע"כ  כתוב, כי נפל פחד מרדכי עליהם.

פחד מרדכי, ולא פחד אחשורוש,  כלומר.

לא מטעם שגדלו אחשורוש,

אלא מפני הלבוש  שלו  שמעולם  ההוא.

 

אמר רבי שמעון.  כמה  מתוקים  הם אלו  הדברים,

אשרי חלקי. והריני יודע,

שצדיקים בעולם הזה מתלבשים בלבוש,

שנקרא לבוש מלכות וכך הוא ודאי.

 

 

סעיף: רל"א:   אמר לו, האוויר של גן עדן,

הוא נשיבת רוח הקודש. ומתלבשים  בו הצדיקים,

כעין שהיו בעולם הזה.  ואחר כך,

רוח הקודש  שורה על ראש כל אחד ואחד

ונתעטר בו, ונעשה לו עטרה.

וכך היה למרדכי. בלבוש המלכות.

שפירושו: בצורה של עולם ההוא,

ואח"כ  ועטרת זהב  גדולה,

 

זו היא העטרה השורה על ראש הצדיקים בעולם ההוא.

כשקבלו ישראל את התורה.

היה להם ג"כ. כעין זה.

דהיינו  לבוש  של עולם ההוא,

עד שחטאו.  שתכתוב בהם,

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

דהיינו. שניתפשטו מלבוש ההוא.

 

סעיף רל"ב:   וכן כתוב. (זכריה ג')

ביהושע כהן גדול.

הסירו בגדים  הצואים  מעליו.

וכתוב:  וילבישוהו  בגדים.

אלו הם הלבושים  של עולם ההוא.

מכאן.  משמע  דברינו  הראשונים,,

שצרכים  מקודם  לסתום  העניים  מכל מראה העולם הזה.

שהם נחשבים כבגדי צואים.

ואח"כ  יוכל  לזכות  למראה של עולם  ההוא,

שהם הבגדים החדשים, שהלבישו את יהושע,

 

ומכאן משמע,

שכל זמן שהגוף של העולם הזה  שנקרא

בגדים צואים.

נמצא בקבר  בקיומו.

אין הרוח מתלבשת  בלבוש של עולם ההוא,

 

שכתוב: ויסירו  הבגדים  הצואים  מעליו, בתחילה,

ואחר  כך, וילבישוהו  בגדים,

וכתוב, ומלאך ה' עומד.  שואל, מהו עומד,

ומשיב. אלא זה היא העטרה.

שנקראת מלאך ה' העומדת על ראש הצדיקים.

וזהו  שכתוב, עומד, 

דהיינו  שעומד על הראש מלמעלה,

אחר שנתלבשו  בלבוש יקר הזה.

 

 

סעיף רל"ג':   ב'  גופים  יחד  אינם  יכולים  להימצא,

כל זמן  שזה.  של העולם הזה.(הגוף החומרי)

נמצא  אין  הרוח  מקבל  לבוש אחר של העולם ההוא.

 

נעבר זה,  של העולם הזה,

הרי מוכן האחר מיד.  ודאי.

זה יוצא  וזה נכנס,

 

והוא כעין  יצר הטוב  ויצר הרע  בעולם הזה.

שהקב"ה  אינו רוצה ששניהם  יקומו  בגוף אחד.

אלא  שאם היצר  הרע  שולט  ברוח יצר הטוב.

ואם יצר הטוב שולט ברוח יצר הרע. 

 

סעיף רל"ד':   אמר לו תמה אני על מה שכתוב,

והשטן עומד על ימינו  לשטנו,

ואם יהושע  בן יהו צדק  כך.

שאר בני העולם על אחת כמה וכמה,

 

אמר לו לרבי שמעון,  חסיד  קדוש.

כמה  נסתרים  וסתומים  דברים אלו,

אע"פ  שהחברים  יודעים  בדברים  של עולם  ההוא.

אינם  יכולים  לדעת בסודות האלו,

 

סעיף רל"ה':   אמר לו רבי שמעון,

כיון  שהאדם  בעולם  ההוא,

איזה תועלת  יש לשטן  להסטין  עליו.

ולא  די לו שהוציא  נשמתו והרגו,

 

אמר לו, אהה חסיד קדוש,  אשרי חלקך,

בוא  וראה  תשוקתו  של השטן  לא היה,

אלא  כדי  שלא  יתלבש. צדיק  הזה.

יהושע  בן יהוצדק.

בלבוש  טהור  וקדוש,

כיון  שראה  השטן,

שלובש  שלו נדחה  ולא נחשב.

דהיינו. בגדים הצואים. על זה השטין עליו.

 

מהו  הטעם. הוא משום שאם יתלבש  בלבוש יקר ההוא,

ומיד  הלבוש  של הזוהמא.

ופעולת  השטן  יתבטל  ויעבור מן העולם.

ועל כן. לא רצה בזה השטן.

 

סעיף רל"ו':   ועוד, כי בכל זמן  שלא  נתלבש  בלבוש של

עולם ההוא.  פוקד  הרוח לגוף המזוהם שלו.

ורצוי זה לשטן.

וכיון שנתלבש באותו לבוש יקר של עולם ההוא.

הרי נתבטל כל גווני היצר הרע.

והגוף שלו.  ואין לו זיכרון עמו לעולם.

 

סעיף רל"ז:   ואם תאמר  הרי אנו, הרוחות פוקדים

בבית הקברות  בתחילת כל לילה.

ואם הגוף נעבר מן העולם,

יש לשאול למה אנו פוקדים הקבר.

 

ומשיב. זה אינו על הגוף,

כי אם על הנפש.

כי כל זמן שבשר הגוף נמצא,

הרוח פוקד את הנפש.והנפש פוקד את הגוף.

 

אבל עתה,שבשר הגוף נעבר מן העולם.

הפקידה שלנו היא אל הנפש.

שהיא נשתכחה ונשארת בהשקט בתוך עצמות הגוף.

שעצם אחד נשאר ממנו תמיד  בקבר.

שממנו נבנה לתחיית המתים.

 

משום זה בתחילת כל לילה  הפיקדון של הרוח

הוא לנפש, ולא על הבשר.

 

סעיף רל"ח':   אהה חסיד קדוש,

קום ואגלה לך דבר סתום.

הבניין של רוח האדם  כך הוא.

 

  הרוח שלו נמשך  מרוח  הקודש. שהוא המלכות.

הנשמה שלו נמשכת מעץ הח יים "ז"א

 

וכיון שרוח הקודש, שהוא  המלכות.

נותן כוחו.  מיד המרכבות שלו נותנים כחם.

והכוח שלהם הוא, העצמות והאברים

כולם הם מן הצד של מרכבת המלכות.

 

ותיקוניהם  הוא זה על זה.

דהיינו עצם על עצם אבר על עבר.

 

הסטרא אחרא. נותנת בשר.

ומן הצד שלו בא רק בשר ולא דבר אחר.

המרכבות שלו, של הס"א.

נותן כל אלו גידים ועורקים להמשיך דם אל הבשר.

ואחר שאלו נותנים כחם,

 

השמים שהם ז"א נותנים כחם.

ומה הוא.

העור  הנמשך  על הכל.  כמו שהם.

דהיינו. כמו השמים שהם מקיפים על הכל.

 

סעיף רל"ט':   אחר  כך מתחברים שמים וארץ.

שהם ז"א ומלכות, ונותנים ד' יסודות אלו.

אש,  מים, אויר,  ועפר.

להגן אל אלו ולכסות על הכל.

 

ואחר כך  כשמת.

כל אחד לוקח חלקו  שנתן אל הגוף.

והוא מתבטל, רוח הקודש והמרכבות שלו.

חלקם שנתנו אל האדם.

 

מתקיים, רוח הקודש,

הנה הרוח שלו קיים, והנשמה עולים למעלה.

המרכבות של רוח הקודש. הנה העצמות שלהם מתקיימים.

ועל כן חשיבות הגוף הוא העצמות.

 

משום זה כתוב, ישעייה. נ"ח.

ועצמותיך יחליץ,   ובבשר לא כתוב כך.

 

סעיף ר"מ':   וכל זמן שהבשר  מסטרא אחרא קיימת בקיומו.

שטן ההוא עומד להסטין,

נאבד הבשר אין לו רשות להשטין,

כי אין לו על מה שיסמוך.

שכבר אין לו חלק בו,

 

 

 

על כן כתוב. איוב. ל"ג

יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו.

מרואי. פירושו, מראיה ההוא של השטן העומד להשטין,

שאינו יכול, 

משום  דיכל בשרו. ושפו עצמותיו לא ראו.

היינו, לא נראו לשטן שיקרב אליו,

כי אין לו חלק בו.

כיון שניתק כל אחד ואחד,

 

דהיינו כל עצם ועצם  ממקומו,

אינו תובע עליהם ואינו עומד להשטין בשבילם.

כי אחר שהבשר נעכל לא יתבע עוד דין.

 

ואינו עומד להשטין. כי אין לו על מה שיסמוך

ואינו מזכיר את האדם בשום דבר שבעולם.

 

אמר רבי שמעון, עתה אני יודע הדברים על תקונם.

דהיינו, מה שנאמר. והשטן עומד על ימינו לשטנו.

ודאי יפה הוא לו להשטין.

כל עוד שלא הסיר בגדים הצואים.

.....::::::::::.....