זוהר: פרשת שלח לך. מאמר: מקרא בני אדם ומקרא הבהמה. קהלת ג'. סוד המרגלים.

זוהר פרשת שלך לך.

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

קהלת  ג'   זוהר סעיף: י"ח'

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן        קרן אור ללימודי הקבלה

.....::::::::::::::.....

אשרי  הוא מי ששולח  דברים  בידי שליח נאמן.

ואשרי חלקו  של השליח הנאמן לשליחותו.

המרגלים. על שלא נמצאו בני אמונה. ושליחים נאמנים. נתחייבו בנפשם  בעולם הזה   ובעולם הבא

 

סעיף: י"ח': רבי   חזקיה  ורבי ייסא   היו הולכים בדרך,

אמר ר' ייסא  לרבי חזקיה,

אני רואה  בפניך  שיש בך הרהור.

 אמר ליה הרי ודאי.  מקרה זה הסתכלתי בו.

 

כיון  שאמר  שלמה  המלך.  קהלת. ג',

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

ומקרה אחד להם  וגו'.

ולמדנו: שכל דבריו  של שלמה המלך

כולם סתומים  ממדרגות  החכמה,

 

אם כן. מקרא זה יש להסתכל בו.

כי נמצא כאן פתח לאלו  שאינם בני אמונה.

 

סעיף: י"ט':    אמר לו, ודאי כך  הוא,

שיש בזה פתח לבלתי מאמינים.

ויש לדעת ולהסתכל בו,

 

בתוך כך  ראו  אדם  אחד  שהיה  בא,

ובקש מהם מים,  והיה צמא.

והיה  עייף  מתוקף השמש.

 

אמרו לו  מי אתה,

אמר להם . יהודי אני ואני עייף וצמא.

אמרו לו  אתה עוסק בתורה.

אמר להם,  עד שאני עוסק עמכם  בדיבורים,

אעלה להר הזה, ושם אקח מים ואשתה.

 

  סעיף: כ':  הוציא  רבי ייסא  נאד אחד

מלא מים ונתן לו. (נאד בלשון ערבי.שק מעור)

אחר  ששתה  אמר  נעלה  עמך להר, למים.

עלו  להר ומצאו חוט אחד  דק  של מים ומילא כלי אחד.

 

ישבו.  אמר להם  אותו האדם. עתה שאלו.

כי אני משתדל  בתורה  על ידי בני  אחד

שהכנסתי אותו  לבית רב'

והוא למדני תורה, ובשבילו  הרווחתי בתורה.

 

אמר רבי חזקיה, אם זכית בתורה על ידי בנך

יפה  הוא,  אבל הדבר  שאנו  עומדים בו,

אני רואה שלמקום אחר אני צריך להעלותו,

כלומר שאין הוא מתאים לתרץ להם שאלתם.

 

אמר אותו אדם,  אמור דבריך

כי לפעמים  באפרכסת  של עני

(דהיינו כלי שעל הריחים). תמצא  מרגליות,

(מרגליות פירושו כלי יפה לעין)

 

סעיף: כ"א ':  אמר לו, מקרא זה שאמר שלמה.

ושח לו כל השאלה.

אמר לו, וכי במה נשתניתם משאר בני אדם

שאינם יודעים.

אמרו לו. ובמה, אתה מעמיד המקרא.

אמר להם, על זה אמר שלמה מקרא הזה,

ולא אמר זה ממחשבתו  עצמו כשאר הדברים שאמר

אלא שחזר על אלו הדברים שטיפשי עולם אומרים.

 

ומה אומרים, דהיינו.

כי מקרה האדם ומקרה הבהמה  וגו'.

הטיפשים  שאינם יודעים ואינם מסתכלים בחכמה.

אומרים שהעולם הזה הולך במקרה,

ואין הקב"ה משגיח עליהם,

אלה מקרה האדם ומקרה הבהמה

 ומקרה אחד הם.

 

סעיף: כ"ב':  וכשלמה  הסתכל בטיפשים אלו,

שאומרים זה.  קרא אותם  בהמה.

שהם עושים את עצמם בהמה ממש.

במה שאומרים  דברים אלו.

 

ומאין לנו  זה,  שואל.

הפסוק שלפניו מוכיח,  שכתוב:

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לבררם

האלוקים ולראות שהם בהמה המה להם.

 

אמרתי אני בלבי.  וחשבתי להסתכל.

על מה,  דהיינו על דברת בני האדם.

על הדבור ההוא של טיפשיים שהם אומרים,

שהעולם מתנהג במקרה'

 

לבררם  האלוקים.

היינו שברר אותם אלוקים שיהיו לבדם.

ולא יתחברו עם בני אדם אחרים שיש להם אמונה.

 

ולראות שהם בהמה המה  להם.

ולראות  היינו שאלו בני האמונה

יראו בהם שהם בהמה ממש. ודעתם כבהמה..

 

המה  להם היינו  שהם  בפני עצמם.

שלא יביאו  דעת טיפשית הזו לבני האמונה.

ועל כן, המה  להם  ולא לאחרים.

 

ומה הדעת שלהם שואל.

על זה מסיים  הכתוב,

כי מקרה האדם ומקרה הבהמה 

מקרה אחד לכולם.

תיפח רוחם  של אלו הבהמות.

אלו הטיפשים, אלו מחוסרי האמונה,

אוי להם  ואוי לנפשם,

טוב להם שלא היו באים לעולם.

 

סעיף: כ"ג ':  ומה השיב להם שלמה,

על זה בא המקרא  שלאחריו  ואמר.

ומי יודע  רוח בני האדם  העולה היא למעלה

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

 

מי יודע, את אלו הטיפשים,

שאינם יודעים כבוד המלך העליון.

ואינם מסתכלים  בתורה,

רוח בני האדם  העולה היא למעלה

היינו למקום העליון.

מאור המלך הקדוש.

להיות צרור  בצרור החיים.

ולהיות נמצאת לפני המלך הקדוש עולה תמימה.

וזה הוא העולה היא למעלה.

 

סעיף: כ"ד' :  ורוח  בהמה  היורדת  היא למטה  לארץ.

ואינו  לאותו  מקום  שהוא לכל בני האדם.

שכתוב בו,

בצלם אלוקים עשה את האדם.

וכתוב.  נר ה' נשמת אדם. משלי כ'

 

ואיך אומרים אלו הטיפשים  שאינם מבני האמונה.

ורוח אחד לכל    תפח רוחם.

עליהם כתוב. תהילים א.

יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה.

 

אלו יישארו בגיהינום באלו מדרגות תחתונות.

ולא יעלו משם לדורי דורות.

עליהם כתוב, תהילים לה'.

ייתמו  חטאים  מן הארץ  ורשעים עוד

אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.

 

באו רבי חזקיה  ורבי ייסא

ונשקו לראשו.  אמרו,

ומה כל כך היה עמך ולא ידענו.

אשרי שעה זו שפגשנו בך.

 

 

 

סעיף. כ"ה'.   עוד  אמר היהודי. וכי  על זה בלבד תמה שלמה.

והרי במקום אחר אמר שלמה. קהלת ט'.

כעין זה. פתח ואמר,

זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש,

 

זה רע ודאי. מהו זה רע.

זהו מי ששופך זרע בחינם ומשחית דרכו.

כי זה אין מדורו עם הקב"ה.

ולא יהיה לו חלק לעולם הבא.

 

זה שכתוב, תהילים. ה'.

כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

על זה אמר  זה רע.

שלא יהיה לו מדור למעלה.

כי מקרה אחד לכל

 

וגם לב בני האדם מלא רע והוללות  בלבבם.

כי בחייהם שטות תקועה בלבם.

והם מחוסרי אמונה.

ואין להם חלק בהקב"ה,

ובאלו בני האמונה לא בעולם הזה

ולא בעולם הבא. זה שנאמר. ואחריו אל המתים.

 

סעיף. כ"ו' בוא וראה.  הקב"ה מזהיר לני העולם ואמר, דברים ל'.

ובחרת בחיים למען תחיה.

והיינו החיים של העולם ההוא העליון.

 

ואלו הרשעים מחוסרי אמונה מה אומרים.

כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש ביטון.

שאף על פי שיבחר האדם בעולם ההוא.

 

כמו שאומר, אינו כלום.  כי מסורת זה בידינו,

אל כל החיים יש ביטחון

דהיינו החיים בעולם הזה. ומסורת זה בידנו.

כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.

ואיך יהיה לנו חיים בעולם ההוא.

זה רע ודאי.

שלא ידורו במלך העליון.

ולא יהיה להם חלק בו.

 

ואף על פי   שכל המקראות המדרשים. תמצא סמוכות.

של החברים בזוהר. בדברים אחרים.

אבל כאן. שלמה בא לגלות על אלו הרשעים.

מחוסרי אמונה.  שאין להם חלק בקב"ה

בעולם הזה ובעולם הבא.

                                                                 

כסיל  זהו שמזהיר לאחרים

אבל הוא בעצמו לא נזהר.

 

סעיף. כ"ז.  אמרו לו, תרצה  שנתחבר עמך  ותלך עמנו.

אמר להם.  אם אעשה כך.

יקרא עלי התורה  כסיל.

ולא עוד אלא שאהיה מתחייב בנפשי.

 

אמרו לו למה.  אמר להם.

כי שליח אני ששלחו אותי  בשליחות.

ושלמה המלך אמר.

מקצה  רגלים חמס שותה

שולח דברים ביד כסיל.

 

בוא וראה,  המרגלים. על שלא נמצאו בני אמונה.

ושליחים נאמנים. נתחייבו בנפשם  בעולם הזה

ובעולם הבא.  נשק להם והלך לו.

 

סעיף. כ"ח. הלכו רבי חזקיה ורבי ייסא.  בעוד שהיו הולכים

פגשו בני אדם. שאלו רבי חזקיה ורבי ייסא עליו.

אמרו מה שמו של אדם ההוא.

אמרו, רבי חגי הוא

וחבר שבין החברים הוא.

ושלחו אותו החברים מבבל  לדעת דברים

מרבי שמעון בן יוחאי ושאר החברים.

 

אמר רבי ייסא. ודאי זהו רבי חגי שכל ימיו לא רצה

להראות את עצמו במה שיודע.

ועל כן אמר לנו  שבנו זיכה אותו בתורה.

משום  שאמר הכתוב.

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.

ודאי שליח נאמן הוא.

ואשרי הוא מי ששולח דברים

בידי שליח נאמן.

מאמר: עלו זה בנגב

....................

נה') אמר רבי שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה.

ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים,

 

בוא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר,

לכו בדרכי ועִסקו בעבודתי,

ואני אביא אתכם לעולמות טובים, לעולמות עליונים.

 

אנשים שאינם יודעים, ואינם מאמינים, ואינם מסתכלים,

הקב"ה אומר להם, לכו ותרגלו העולם הטוב,

עולם העליון הנחמד.

הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה?

 

נו') מה כתוב: שהקב"ה אומר להם,

 עלו זה בנגב היינו השתדלו בתורה,

ותראו שהיא עומדת לפניכם

ומימנה תדעו אותו העולם,

 

וראיתם את הארץ מה היא,

היינו שתראו ממנה  אותו העולם. 

שהוא ירושה ונחלה, שאני מביא אתכם בו.

 

 ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן,

העומדים שורות שורות ביוקר העליון במדרגות העליונות.

 

נז') החזק הוא הרפה, היינו, בה תראו, אם זכו לכל זה,

 משום שהתגברו על היצר שלהם בחוזקה, ושברו אותו,

 או ברפיון בלי יגיעה.

 או אם התחזקו בתורה, לעסוק בה יומם ולילה,

או שהרפו ידיהם ממנה,

 

ועכ"ז זכו לכל זה.

אם רבים העוסקים בעבודתי ומתחזקים בתורה,

 וזכו לכל זה, או לא.

 

נח') ומה הארץ, השמנה היא אם רזה. בתורה תדעו,

 מה הארץ. היינו מה הוא העולם ההוא,

אם מרובה בה הטוב העליון ליושביה,

או אם יחסר בה כלום. היש בה עץ אם אין.

 היש בה עץ החיים, לעולם ולעולמי עולמים.  שהוא ז"א,

או אם נמצא בה צרור החיים, שהוא יסוד, אם לא.

 

זהר מאמר: המרגלים

..................

נט') ויעלו בנגב. פירושו, שבני אדם עולים בתוכה,

 בתורה, בנגב, בלב עצל,

כמי שמשתדל בחינם ביבֵשוּת,

שחושב שאין בה שכר,

 

הוא רואה, שעושר  העולם הזה אבד בשבילה,

 הוא חושב שהכול הוא אבוד.

בנגב, היינו כש"א, חרבוּ המים. ומתרגמים, נְגיבוּ.

 

ס') ואחר כך ויבוא עד חברון. היינו שבא להתחבר עם התורה, והוא קורא ושונה בה.

 

ושָׁם אחימַן שֵׁשַׁיי ותַלמַי היינו, הוא רואה שם הרבה חילוקים,

טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר. אלו הם דרכי התורה, דקדוקי התורה.  ילידי הענק, היינו, שנולדו מצד הגבורה.

 

פירוש:  כי אחימן, הוא אותיות, אחי מן. אח, פירושו ראָיה.

מן, כמו מִנַיין. שמדייק למצוא ראיה על כל דבר.

וזהו דקדוקי תורה.

ששיי, לשון ששון, כמו שׂישׂו, שכר התורה.

 ותלמיי, מלשון תלמֵי השדה, חילוקי התורה,

 טמא טהור ועוד, כמו תלמים תלמים.

 

סא') וחברון שבע שנים נבנתה:

אלו הם ע' פנים לתורה, שבעים פנים יש לה לתורה,

 שהם סוד ז"א, שיש לו ששה קצוות.

חסד גבורה תפארת נצח הוד. יסוד,

ומלכות, שהם שבע ספירות.

וכל צד עשרה, שהם שבעים ספירות.

 וחברון. זו התורה,

משום שמי שמשתדל בה, נקרא חבר.

 

לפני צוען מצרים, למדנו  יש תורה כנגד תורה. הייהו

תורה שבכתב שהוא ז"א,

ותורה שבעל פה. שהוא  המלכות.

 וחברון זו, ותורה שבעל פה, שהיא המלכות,

יצאה מתורה שבכתב שהוא ז"א, .

 

 כמ"ש, אמור לחכמה, אחותי את.

. וזו נבנתה שבע שנים, שהם שבע ספירות

חסד גבורה תפארת נצח הוד. יסוד,מלכות .

שמשום זה נקראת בת שבע. לפני צוען מצרים.

 כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה, שהיא מלכות,

מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.

...............

....פירוש בעל הסולם רבי אשלג....

הזוהר מביא ראָיה, שמלכות יצאה מז"א, מהכתוב,

 אמור לחכמה אחותי את. כי חכמה זו, היא מלכות,

 שנקראת חכמה תתאה.  ולפי שנשמות ישראל יצאו מז"א,

וגם המלכות יצאה מז"א,

ע"כ אומר הכתוב, שתאמר לחכמה שהיא אחותך.

 הרי שהמלכות יצאה מז"א.

ומשנאמר, וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים,

כי מצרים היא הלעומת של החכמה, שהיא חכמה של קליפות. וחברון, מלכות, נבנתה בשבע ספירות מז"א,

כנגד הלעומת שלה, שהיא צוען מצרים שהתרוקנה,

ואין לה בניין.

כי כשקמה הקדושה, נופלת הס"א.

.........................

 

סב') ויבואו עד נחל אשכול. אלו הם דברי אגדה ודרוש,

התלויים מצד האמונה  שהיא המלכות,

כי דרשות ואגדות תלויות בתורה וסובבות אותה,

כמו ענבים באשכול.

 

ויכרתו משם זְמוֹרה וגו', למדו משם ראשי פרקים,

ראשי דברים. אלו שהם בני אמונה,

 שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם,

ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד,

ולא נמצא בהם פירוד.

 

אלו שאינם נמצאים בני אמונה,

ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה,

שהיא המלכות, בפירוד מז"א,

כי פוגמים בזיווג ז"א ומלכות,

שהם תורה שבכתב  ותורה שבעל פה.

, משום שאינם מאמינים, שהם עיקר אחד ושורש אחד.

 

ויישאוהו במוט בשניים. עשו פירוד בין

תורה שבכתב  לתורה שבעל פה.

 ומחשיבים אותם חס ושלום לשניים.

מהוא במוט?, הוא כמ"ש, אל ייתן לַמוט רגלךָ.

 

ומן הרימונים ומן התאנים. שָׂמו אלו הדברים לגמרי לס"א, לצד המינים ולצד הפירוד.

 

כי רימונים, מלשון מינים. תאנים, מלשון אִינה,

כמ"ש, וה' אִינה לידו, שהוא מקרה,

שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על הכול, מקרה הוא,

ומפרידים השם יתברך מהעולם.

 

סג')  זה שנאמר בתורה, וישובו מִתוּר הארץ.

 וישובו, שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת,

 

שאמרו, מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב בעולם,

עמלנו בתורה והבית ריק.

וישבנו בין הירודים שבעם.

ולעולם ההוא מי יזכה,

ומי יבוא לתוכו.

מוטב לנו, שלא היינו יגעים כל כך.

 

ויספרו לו ויאמרו,  הרי עמלנו ולמדנו, כדי לדעת

חלק העולם ההוא, כמו שיעצת לנו.

וגם זבת חלב ודבש היא, טוב הוא עולם העליון,

כמו שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות בה.

 

סד')  אֶפס כי עז העם היושב בארץ.

עז, הוא העם שזכה לעולם ההוא,

שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו,

כדי שתהיה לו עשירות גדולה.

 

 מי הוא שיוכל לעשות כן, שיזכה בה?

 

ודאי, אפס כי עז העם היושב בארץ.

 

 מי שרוצה לזכות בה, צריך שיהיה עז בעשירות.

 

כמ"ש, ועשיר יַענה עזוֹת.

 

והֶעָרים בצוּרות גדולות מאוד.

צריך שיהיו לו בתים מלאים כל טוב,

שלא יחסר בהם כלום.

 

ועם כל זה, וגם ילידי הענק ראינו שם.

שצריכים גוף חזק גיבור כארי,

משום שהתורה מתישה כוחו של אדם,

בעוסקו באיסור והיתר, טמא וטהור, כשר ופסול.

מי יוכל לזכות בה?

 

סה')  ועוד כתוב, עמלק יושב בארץ הנגב.

שאם יאמר האדם שאפילו בכל זה, יזכה להתגבר,

עמלק יושב בארץ הנגב. הרי יצר הרע הקטגור,

המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף.

 

והחִיתי והיבוּסי והאֱמוֹרי וגו', כמה מקטרגים נמצאים שם,

שלא יוכל אדם להיכנס לעולם ההוא כלל.

 מי יזכה לו, ומי ייכנס בתוכו?

 

בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל.

 לבלתי בוא אל הארץ. משום שהוציאו שם רע עליה.

כמ"ש, ויוציאו את דיבת הארץ.

 

סו')  אלו בני האמונה, מה אמרו? אם חפֵץ בנו ה',

והביא אותנו אל הארץ הזאת ונְתָנה לנו.

 זה אמרו בני האמונה.

 

כיוון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה.

 כי הקב"ה אינו רוצה ממנו אלא הלב,

 ושישמרו אותו הרושם הקדוש, שהוא ברית הקודש,

כמ"ש, ועַמךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.

 

שומרים הברית, הנקראים צדיקים.

 

סז') אבל אך  אל תמרודו. אבל צריכים שלא למרוד בתורה. כי התורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב.

 

ואתם אל תירְאו את עם הארץ.

כי גוף שבור, אם יעסוק בתורה,

 ימצא רפואה בכל.

כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ, ושיקוי לעצמותיך.

וכתוב, ולכל בשרו מַרפא.

 

 וכל המקטרגים שיש על האדם,

מתהפכים לו לעוזרים. והם מכריזים,

 פנו מקום לפלוני, עבד המלך.

שמישהו לא יעכב אותו מלבוא אל המלך לשַׁמשו.

 

סח')  משום זה אל תיראו כי לַחְמֵנו הם.

הם המקטרגים, בעצמם מזמינים מזון בכל יום

 לאלו שעוסקים בתורה.

כמ"ש, ואת העורבים ציוויתי לכלכלך.

וכתוב, והעורבים מביאים לו לחם ובשר.

 ואע"פ שהעורבים הם עופות טמאים מס"א,

היו מכלכלים אותו.

 

סר צילָם מעליהם מהו צלם?  

זהו כוח דין הקשה שבהם, שסר והתבטל.

מהו הטעם שסר?, משום שה' איתנו, אל תירָאוּם.

 כל כוחם התבטל משום התורה.

 

אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה,

כי הם מתקשרים בהקב"ה ממש.

ונקראים אחים ורֵעים.

כמ"ש, למען אחיי ורעיי, אדבְּרה נא שלום בָּך.


סט')  ויבואו עד נחל אשכול, רבי אבא אמר,

כרתו את האשכול, באו להעלות אותו עליהם, ולא יכלו.

 באו להסיע אותו ממקומו, ולא יכלו.

באו יהושוע וכלב, לקחו אותו, והעלו אותו, והזדקף על ידיהם.

 

כמ"ש, ויישאוהו במוט בשניים. בשניים,

בשני היחידים, שלא חטאו, שהם יהושוע וכלב.

 

שואל, זמורה, מה נצרך להם?  ומשיב,

אלא האשכול היה תלוי עליו,

ובעוד שהיה מחובר במקומו, נקרא זמורה.

אח"כ, שכרתו אותו, נקרא מוט.

כמ"ש, ויישאוהו במוט, שפירושו, אותו הנודע,

 היינו אותו שכרתו מן העץ.

 

ע') מכאן, שראו שהם יכלו לקחת האשכול והאחרים לא יכלו,

ידעו יהושוע וכלב, שהם ראויים להיכנס לארץ,

ושיהיה להם בה חלק ונחלה.

 

בעוד שהיו הולכים המרגלים, לקחו כולם עצה עליהם

 על יהושוע וכלב, שקינאו אותם על שיכלו לקחת האשכול.

 ולקחו עצה להרוג אותם.

 

קם כלב על הפרי, אמר, פרי פרי, אם בגללך אנו נהרגים,

מה אנו בחלקך? מיד האשכול הֵקֵל את עצמו,

שיוכלו כולם לשאת אותו, ונתנו להם האשכול.

 

עא')  רבי אלעזר אמר, לא נתנו האשכול לאחרים,

 שהרי כתוב, ויישאוהו במוט. וכתוב, בשניים.

שמשמע שניים המצוינים,

 

ובכולם לא היו שניים כמוהם. ומכאן למד יהושוע,

 אח"כ לשלוח רק שניים מרגלים.

כמ"ש, וישלח יהושוע בן נון מן השיטים שניים אנשים מרגלים.

ואלו שנים, כבר העמידו הראשונים,

 

וכשהגיעו יהושוע וכלב אל ישראל,

נתנו את האשכול למרגלים. והם נשארו,

 ולא אמרו בתחילה לישראל כלום,

 כי רק המרגלים אמרו, וזה פִּריה, כי עשו עצמם שִׁירַיים.

 

עב')  רבי יצחק אמר, כשהמרגלים הגיעו לאלו הענקים,

היו שׂמים המטה של משה לפניהם, וניצלו.

 

ומאין לנו שנתן להם המטה,

זה שנאמר, ויאמר אליהם עלו זה בנגב,

כתוב כאן עלו זה  וכתוב שם ואת המטה הזה וגו'

ולומדים גזירה שוה, זה זה, ובשביל המטה ניצלו.

 

 כי אם תאמר  שהענקים עזבו אותם,  לא כן,

אלא באו לתפוס אותם,

והיו שמים לפניהם את המטה, וניצל,

רבי יהודה אמר מסורת שם הקדוש מסר להם משה

ובשבילם נצולו מהם,.

 

עג')  רבי חייא אמר,  ג' שמות נקראו: נפילים, ענקים, רפאים.

וכולם האריכו ימים.

 נפילים, נקראו תחילה, בעת שהפילו אותם משמיים,

 ואחר שהתחברו בבנות האדם, והולידו מהם,

 נקראו הבנים, ענקים.

 ואח"כ שהיו הולכים ומשוטטים בעולם הזה,

והרפו עצמם מהעולם שלמעלה, נקראו רפאים.

עה')   רבי שמעון אמר, אם היו ישראל נכנסים לארץ

תחת סימן לשון הרע של המרגלים,

לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד.

 

מי הוא האומן של לשון הרע,  דהיינו השורש שלו,

הוא נחש.   וסוד הדבר, כשבא נחש על חוה

דהיינו בחטא של עץ הדעת, דהיינו. הטיל בה זוהמה,

 

הטומאה שלו, שכל החטאים של בני אדם באים

מזוהמה זו.

אמר רבי שמעון. ועל כולם מחל הקב"ה,

חוץ מלשון הרע.

כי כתוב, אשר אמרו ללשוננו נגביר,

שׂפתינו איתנו, מי אדון לנו.

 

עו')  בוא וראה, מה עשתה לשון הרע של המרגלים?

שגזר הקב"ה על אבותינו, שלא ייכנסו לארץ.

ואלו שאמרו לשון הרע, מתו. ונגזרה בכייה לדורי דורות,

שבאותו יום נחרבו ב' המקדשים.

 

כיוון שהוציאו לשון הרע על הארץ הקדושה,

כאילו הוציאו על הקב"ה. משום זה קינא הקב"ה על זה,

ועמדו ישראל להתכלות מהעולם, לולא תפילתו של משה.

 

עז')  ויספרו לו ויאמרו, אמר רבי חייא מה השינוי כאן,

שכתוב. ויספרו,  ולא כתוב ויגידו, או ויאמרו,

ומשיב, אלא שכל אחד פירש הדבר בפני עצמו.

 

בכל מקום שכתוב, ויגידו, רומז על חכמה.

ויאמר, היא אמירה בלבד.

 ויאמרו, פירושו, הרהור הלב. ויאמרו, נתינת פקודה.

ויספרו, פירושו, פירוש הדברים. שכל אחד פירש הדברים.

 

עח') שואל, הלכנו אל הארץ היה צריך לומר,

ומשיב, אלא  באנו,  פירושו, נכנסנו שם בארץ ההיא,

שהיית משבח בכל יום, והיית אומר שאין כמוה.

וגם זבת חלב ודבש היא.

 

רבי יצחק אמר, מי שרוצה לומר שקר,

אומר בתחילה דבר אמת, כדי שיאמינו לכזביו.

 וע"כ אמרו תחילה, וגם זבת חלב ודבש היא.

 

עט')   רבי חייא אמר,  באנו אל הארץ, שהיית משבח אותה

 בכל יום, ואמרת, שאין כמוה, וגם זבת חלב ודבש היא,

 והרמתָ שבחה על כל הארצות. ואינו כן,

 

כי זה פִּריה, כי אשכול אחד מהקטנים כרתו, והראו להם.

אמרו, אם ארץ זו מנחיל הקב"ה לישראל,

וסבלו עליה כל אלו הצרות והיגיעות,

הרי בארץ מצרים יש אשכולות ופירות הארץ

החשובים מהם פי שניים.

 

פ')  אפס כי עז העם . אמרו, כי דרך העולם היא,

שהגיבורים עורכי מלחמה יושבים מחוץ לערים,

לשמור הדרכים. וכאן אפילו יושבי העיר הם חזקים,

גיבורים. והעָרים בצוּרות.

שאפילו כל מלכי העולם יתאספו עליהן,

לא יוכלו לעשות בהן משהו קלקול.

 

אמר רבי יוסי, כל מה שאמרו, בלשון הרע אמרו,

והקשה מכולם הוא, כמ"ש, עמלק יושב בארץ הנגב.

 

בדומה לאדם, שנשך אותו נחש, כשרוצים לאיים עליו,

אומרים לו, נחש,כאן.

 

פא') רבי אבא אמר, ודאי זה קשה מכל מה שאמרו,

כלומר, אמרו, אותו העורך מלחמה עם הכול,

 

הנה נמצא כאן. ובאיזה מקום? בארץ הנגב,

שדרך שם נכנסים לארץ. מיד,

ותישא כל העדה וייתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא.

שקבעו בכייה לדורות לעולם באותו לילה, שהיה ליל תשעה באב, שבו נחרבו ב' המקדשים.

 

פב')    אמר רבי יוסי, עצה לקחו לעצמם,

להוציא שם רע על הכול, מהו על הכל?

היינו על הארץ ועל הקב"ה.

 

אמר רבי יצחק, על הארץ נכון הוא, מאין לנו על הקב"ה?

זה משמע משכתוב, אפס כי עז העם. שפירושו, מי יכול להם? כי עז העם, בדיוק, שאפילו הקב"ה לא יוכל להם.

והוציאו שם רע על הקב"ה.

וכתוב, עמלק יושב בארץ הנגב.  אז גרמו כל זה כמו שלמדנו.

ורצה הקב"ה לכלות אותם מהעולם.

כמ"ש, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.

..........::::::::::::::::::::::::...........

המלבושים  של האדם.

פרשת שלך לך.

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן.    קרן אור ללימודי הקבלה   

 

סעיף: רכ"ד: אמר, רב מתיבתא. לרבי שמעון.   פתח ואמר,

ויוסף  ישית  ידו  על עיניך.(ויחי. לט-צ"ב)

הוא בשורה  של שמחה,  שואל,

למה  צרכים  סתימת עניינים  למת.ומשיב.

משום שהעניים. הם הגוונים  של העולם הזה,

והמראה והצורה  של העולם  הזה  נמצא בהם.

 

וע"כ  בסתימת עיניים  הוא סותם  ממנו עולם הזה.

והמראה של עולם הזה,

כי כשנסתמו עיניו  כל מראה של

העולם  הזה מחשך לו,

ואם מחשיכים לו מראה עיניו,

אין לו עוד מראה בעולם הזה משם  והלאה,

 

סעיף: רכ"ה: אמר לו.יוסף, למה ישית  ידו  , מכל בניו.

ואם תאמר  שאמר  לו כן משום הבשורה שלו.

שיוסף עודנו חי.

א"כ, היה צריך לומר ויוסף חי תראה.

ולמה אמר ויוסף ישית  ידו  על עיניך.

אמר לו. ישית  ידו  הוא משום שהיה אוהבו,

ומשום זה הסתים ממנו האור של עולם הזה.

והוא  לקח  אותו, מי שסותם עיניו של אוהבו,

מראה כך:  המראה שלך מעולם הזה, נאבד,

ואני לוקח המראה שלך במקומך,

ומכן ולהלאה, יתקנו לך מראה אחרת של עולם ההוא,

וע"כ  ניתן נדבר  ליוסף,

משום  שהיה אהובו של יעקב  יותר  מכל בניו.

 

סעיף: רכ"ו: אמר רבי שמעון.  מה יועיל זה אל המת.

ואיזה תועלת יש בו בזה.

מי שירצה לשאול.  צרכים לומר לו.

שצרכים  לפקוח את עיני  המת,

כדי  להראות  שעוד הוא מוכן  לחזור אל מראה

של העולם  הזה כבתחילה.

דהיינו. שיקום בתחיית המתים.

 

סעיף: רכ"ז:     אמר לו אהה חסיד קדוש.

ודאי, אם לא נסתם ממנו כל מראה של העולם הזה.

ולא נאבד ממנו הכל.

לא יהיה לו מראה וחלק בעולם ההוא.

 

כי העולם הזה הוא הפוך מעולם ההוא שאנו בו,

ובזמן תחיית המתים.

אפילו כחוט השערה לא יהיה ממעשה  עולם הזה.

כי הכל יאבד תחילה  באותו הטל.

דהיינו, הטל התורה.

ויעבור ממנו הזוהמה.

 

ואחר כך. הוא נעשה כעיסה זו,

וממנו יעשה הגוף  כבריה  חדשה. כך כאן,

בעולם העליון  גם מטרם התחייה.

 

סעיף: רכ"ח: אמר לו רבי שמעון.

ודאי ידעתי שאתם מולבשים  שם בלבוש יקר

של גוף טהור וקדוש.

אם יש כעין זה בעולם הזה.

אם יש אדם הנראה כאן באותו  הגוף,

כעין שאתם עומדים בעולם ההוא.

 

סעיף: רכ"ט: אמר לו.  דבר זה שאלו ב' עולמים.

דהיינו נערים, לפני רב מתיבתא,

שניתלבשו  בייננו אחר  שסבלו צער  על

חטא שאינו ראוי לגלותו,

ושאלו  זה לפני רב מתיבתא,  והוא אמר.

 

שהיה בעולם  הזה כך,  מאין לנו,  כי כתוב,

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות.

שפירושו,  שנתלבשת  באותה הצורה  של עולם ההוא,

פירוש, רוח הקודש,  כי מלכות שמים.

דהיינו המלכות של ז"א הנקרא שמים.

נושבת רוח,  מרוח  ההוא  של אויר עולם ההוא

ונתלבשה בו אסתר.

 

סעיף: ר"ל:   וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש.

וראה  לבוש  ההוא  של אור,

צורה  נדמה לו למלאך אלוקים.

ופרחה נשמתו ממנו לרגע.

ומרדכי,  גם כן,

לבש לבוש  של עולם  ההוא,

ומרדכי יצא מלפני  המלך  בלבוש מלכות.

לבוש מלכות  ודאי.

דהיינו  צורה  של עולם ההוא.

 

וע"כ  כתוב, כי נפל פחד מרדכי עליהם.

פחד מרדכי, ולא פחד אחשורוש,  כלומר.

לא מטעם שגדלו אחשורוש,

אלא מפני הלבוש  שלו  שמעולם  ההוא.

 

אמר רבי שמעון.  כמה  מתוקים  הם אלו  הדברים,

אשרי חלקי. והריני יודע,

שצדיקים בעולם הזה מתלבשים בלבוש,

שנקרא לבוש מלכות וכך הוא ודאי.

 

 

סעיף: רל"א:   אמר לו, האוויר של גן עדן,

הוא נשיבת רוח הקודש. ומתלבשים  בו הצדיקים,

כעין שהיו בעולם הזה.  ואחר כך,

רוח הקודש  שורה על ראש כל אחד ואחד

ונתעטר בו, ונעשה לו עטרה.

וכך היה למרדכי. בלבוש המלכות.

שפירושו: בצורה של עולם ההוא,

ואח"כ  ועטרת זהב  גדולה,

 

זו היא העטרה השורה על ראש הצדיקים בעולם ההוא.

כשקבלו ישראל את התורה.

היה להם ג"כ. כעין זה.

דהיינו  לבוש  של עולם ההוא,

עד שחטאו.  שתכתוב בהם,

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

דהיינו. שניתפשטו מלבוש ההוא.

 

סעיף רל"ב:   וכן כתוב. (זכריה ג')

ביהושע כהן גדול.

הסירו בגדים  הצואים  מעליו.

וכתוב:  וילבישוהו  בגדים.

אלו הם הלבושים  של עולם ההוא.

מכאן.  משמע  דברינו  הראשונים,,

שצרכים  מקודם  לסתום  העניים  מכל מראה העולם הזה.

שהם נחשבים כבגדי צואים.

ואח"כ  יוכל  לזכות  למראה של עולם  ההוא,

שהם הבגדים החדשים, שהלבישו את יהושע,

 

ומכאן משמע,

שכל זמן שהגוף של העולם הזה  שנקרא

בגדים צואים.

נמצא בקבר  בקיומו.

אין הרוח מתלבשת  בלבוש של עולם ההוא,

 

שכתוב: ויסירו  הבגדים  הצואים  מעליו, בתחילה,

ואחר  כך, וילבישוהו  בגדים,

וכתוב, ומלאך ה' עומד.  שואל, מהו עומד,

ומשיב. אלא זה היא העטרה.

שנקראת מלאך ה' העומדת על ראש הצדיקים.

וזהו  שכתוב, עומד, 

דהיינו  שעומד על הראש מלמעלה,

אחר שנתלבשו  בלבוש יקר הזה.

 

 

סעיף רל"ג':   ב'  גופים  יחד  אינם  יכולים  להימצא,

כל זמן  שזה.  של העולם הזה.(הגוף החומרי)

נמצא  אין  הרוח  מקבל  לבוש אחר של העולם ההוא.

 

נעבר זה,  של העולם הזה,

הרי מוכן האחר מיד.  ודאי.

זה יוצא  וזה נכנס,

 

והוא כעין  יצר הטוב  ויצר הרע  בעולם הזה.

שהקב"ה  אינו רוצה ששניהם  יקומו  בגוף אחד.

אלא  שאם היצר  הרע  שולט  ברוח יצר הטוב.

ואם יצר הטוב שולט ברוח יצר הרע

 

סעיף רל"ד':   אמר לו תמה אני על מה שכתוב,

והשטן עומד על ימינו  לשטנו,

ואם יהושע  בן יהו צדק  כך.

שאר בני העולם על אחת כמה וכמה,

 

אמר לו לרבי שמעון,  חסיד  קדוש.

כמה  נסתרים  וסתומים  דברים אלו,

אע"פ  שהחברים  יודעים  בדברים  של עולם  ההוא.

אינם  יכולים  לדעת בסודות האלו,

 

סעיף רל"ה':   אמר לו רבי שמעון,

כיון  שהאדם  בעולם  ההוא,

איזה תועלת  יש לשטן  להסטין  עליו.

ולא  די לו שהוציא  נשמתו והרגו,

 

אמר לו, אהה חסיד קדוש,  אשרי חלקך,

בוא  וראה  תשוקתו  של השטן  לא היה,

אלא  כדי  שלא  יתלבש. צדיק  הזה.

יהושע  בן יהוצדק.

בלבוש  טהור  וקדוש,

כיון  שראה  השטן,

שלובש  שלו נדחה  ולא נחשב.

דהיינו. בגדים הצואים. על זה השטין עליו.

 

מהו  הטעם. הוא משום שאם יתלבש  בלבוש יקר ההוא,

ומיד  הלבוש  של הזוהמא.

ופעולת  השטן  יתבטל  ויעבור מן העולם.

ועל כן. לא רצה בזה השטן.

 

סעיף רל"ו':   ועוד, כי בכל זמן  שלא  נתלבש  בלבוש של

עולם ההוא.  פוקד  הרוח לגוף המזוהם שלו.

ורצוי זה לשטן.

וכיון שנתלבש באותו לבוש יקר של עולם ההוא.

הרי נתבטל כל גווני היצר הרע.

והגוף שלו.  ואין לו זיכרון עמו לעולם.

 

סעיף רל"ז:   ואם תאמר  הרי אנו, הרוחות פוקדים

בבית הקברות  בתחילת כל לילה.

ואם הגוף נעבר מן העולם,

יש לשאול למה אנו פוקדים הקבר.

 

ומשיב. זה אינו על הגוף,

כי אם על הנפש.

כי כל זמן שבשר הגוף נמצא,

הרוח פוקד את הנפש.והנפש פוקד את הגוף.

 

אבל עתה,שבשר הגוף נעבר מן העולם.

הפקידה שלנו היא אל הנפש.

שהיא נשתכחה ונשארת בהשקט בתוך עצמות הגוף.

שעצם אחד נשאר ממנו תמיד  בקבר.

שממנו נבנה לתחיית המתים.

 

משום זה בתחילת כל לילה  הפיקדון של הרוח

הוא לנפש, ולא על הבשר.

 

סעיף רל"ח':   אהה חסיד קדוש,

קום ואגלה לך דבר סתום.

הבניין של רוח האדם  כך הוא.

 

  הרוח שלו נמשך  מרוח  הקודש. שהוא המלכות.

הנשמה שלו נמשכת מעץ הח יים "ז"א

 

וכיון שרוח הקודש, שהוא  המלכות.

נותן כוחו.  מיד המרכבות שלו נותנים כחם.

והכוח שלהם הוא, העצמות והאברים

כולם הם מן הצד של מרכבת המלכות.

 

ותיקוניהם  הוא זה על זה.

דהיינו עצם על עצם אבר על עבר.

 

הסטרא אחרא. נותנת בשר.

ומן הצד שלו בא רק בשר ולא דבר אחר.

המרכבות שלו, של הס"א.

נותן כל אלו גידים ועורקים להמשיך דם אל הבשר.

ואחר שאלו נותנים כחם,

 

השמים שהם ז"א נותנים כחם.

ומה הוא.

העור  הנמשך  על הכל.  כמו שהם.

דהיינו. כמו השמים שהם מקיפים על הכל.

 

סעיף רל"ט':   אחר  כך מתחברים שמים וארץ.

שהם ז"א ומלכות, ונותנים ד' יסודות אלו.

אש,  מים, אוירועפר.

להגן אל אלו ולכסות על הכל.

 

ואחר כך  כשמת.

כל אחד לוקח חלקו  שנתן אל הגוף.

והוא מתבטל, רוח הקודש והמרכבות שלו.

חלקם שנתנו אל האדם.

 

מתקיים, רוח הקודש,

הנה הרוח שלו קיים, והנשמה עולים למעלה.

המרכבות של רוח הקודש. הנה העצמות שלהם מתקיימים.

ועל כן חשיבות הגוף הוא העצמות.

 

משום זה כתוב, ישעייה. נ"ח.

ועצמותיך יחליץ,   ובבשר לא כתוב כך.

 

סעיף ר"מ':   וכל זמן שהבשר  מסטרא אחרא קיימת בקיומו.

שטן ההוא עומד להסטין,

נאבד הבשר אין לו רשות להשטין,

כי אין לו על מה שיסמוך.

שכבר אין לו חלק בו,

 

 

 

על כן כתוב. איוב. ל"ג

יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו.

מרואי. פירושו, מראיה ההוא של השטן העומד להשטין,

שאינו יכול, 

משום  דיכל בשרו. ושפו עצמותיו לא ראו.

היינו, לא נראו לשטן שיקרב אליו,

כי אין לו חלק בו.

כיון שניתק כל אחד ואחד,

 

דהיינו כל עצם ועצם  ממקומו,

אינו תובע עליהם ואינו עומד להשטין בשבילם.

כי אחר שהבשר נעכל לא יתבע עוד דין.

 

ואינו עומד להשטין. כי אין לו על מה שיסמוך

ואינו מזכיר את האדם בשום דבר שבעולם.

 

אמר רבי שמעון, עתה אני יודע הדברים על תקונם.

דהיינו, מה שנאמר. והשטן עומד על ימינו לשטנו.

ודאי יפה הוא לו להשטין.

כל עוד שלא הסיר בגדים הצואים.

.....::::::::::.....

השארת תגובה