זוהר: פרשת שמיני, מאמר: כמה שלחים יש לקב"ה

זוהר פרשת שמיני

עורך ומגיש: רבי דוד קורן    ...   קרן אור ללימודי הקבלה

וכמה שליחין את ליה לקב''ה


מאמר: כמה שלחים יש לקב''ה

.....::::::::::::::::.....

יד)  בעוד שהיו הולכים רבי פנחס ורבי אלעזר,

הגיע זמן התפילה, ירדו והתפללו, בעוד שהיו מתפללים,

נכרך ונתקפל נחש אחד סביב רגליו של חמורו,

נבהל החמור וגעה שתי פעמים. אחר שגמר תפלתו,

 

אמר, ודאי צִער הוא לבהמתי, ונענשה

מחמת שביום זה הקדמתי ושפתותיי היו דובבות בתורה,

והחמור העביר אותי במקום ששורה טנופת.

וע"כ עתה מצערים אותה.

 

קם וראה את הנחש קשור ברגלו של החמור,

אמר, נחש נחש, לך והכרך קשריך במדרון החור שלך,

בתוך כך ניתק הנחש מרגל החמור, ונפל חתיכות חתיכות.

פירוש: נכרך, נתקפל מלשון קפדתי, כארג,(ישעיה ל''ח י''ב) קםטא הוא מלשון קפדה בא

(יחזקאל ז' כ''ה) שפירושו חרדה, בהלה, קטפורה פירושו מדרון, מלשון הניצוץ,

קפסירי, הוא חתיכה לפי העניין, והוא כמו פיסא שפירושו חתחכה,

 

טו) אמר רבי אלעזר, מה כל כך מדקדק הקב"ה עם הצדיקים

ושומר אותם, שרוצה להוסיף להם קדושה על קדושתם.

 

ועתה חמור זה, כיון שלא שמר הקדושה שלי, ע"כ נצטער.

וזה הנחש היה שליח, וכמה שליחים יש לקב"ה,

 ובכולם הוא עושה שליחותו, ואפילו בחיות השדה.

כמו שנאמר, ושלחתי בכם את חית השדה וְשִׁכְּלָה אתכם.


ואפילו ביד עכו"ם, כמ"ש, ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ.

 

טז)  ושואל, ביד ישראל עושה הקב"ה ג"כ את שליחותו.

אמר לו כן,  כגון רשע ע"י צדיק.

אבל רשע בידי ישראל רשע אחר, אינו עושה בו שליחותו,

חוץ מבזמן שהוא אינו מכוון בו.

 

כמ"ש,  ואשר לא צָדָה והאלקים אִנָּה לידו  .

ואשר לא צָדָה, הוא בדיוק, שלא נתכוון להרוג אותו,

רק, והאלקים אִנָּה לידו,

כדי לענוש את שניהם, את ההורג והנהרג.

 

יז) אמר רבי אלעזר, באיזה דרך עושה הקב"ה את שליחותו

בידי אלו כנ''ל,  ובידי עכו''ם, ואביך לא אמר לך זה, אמר לו עוד לא שאלתיו,

 

יח)  פתח ואמר: והוא ישקיט ומי ירשיע. והוא ישקיט.

שבזמן שהקב"ה נותן שקט ושלוה לאדם,

 מי הוא שיש לו רשות להזיק לו ולקטרג עליו?

 

ויסתר פנים ומי ישורנו.

ובזמן שהוא מסתיר עיניו מלהשגיח עליו,

מי הוא שישגיח עליו לשמור אותו, ולעשות לו שמירה?

 

ואז באים אלו השליחים ומזיקים לו.

ודרכו של הקב"ה על גוי ועל אדם יחד.

בין לעולם כולו, ובין לעם אחד, ובין לאחד בלבד.

 

יט) בוא וראה והזהר מפרש דבריו,

בזמן שמעשי בני אדם טובים למטה, מתעוררת עליהם

מלמעלה ימינו של הקב"ה.

אז מתעוררים כמה אוהבים, כמה שומרי העולם, כמה שומרי האדם, מימין ומשמאל, מצד החסד ומצד הגבורה לשמרו,

 ואז נכנע השמאל, ואינו יכול לשלוט.

 

 ובזמן שמעשי בני אדם אינם טובים למטה,

מתעורר עליהם צד השמאל, דינים.

וכל אלו הבאים מצד שמאל כולם מתעוררים,

וכולם נעשים שליחים להרע לבני אדם.

 

כי אלו שעברו על דברי תורה, כולם רשומים בפניהם,

וניכרים לאלו המתעוררים מצד שמאל.

 

כ) ומשום זה החיות ועכו"ם וכל אלו הבאים מצד שמאל,

כולם נקראים שליחים אל אלו הרשומים בפניהם, ומתעוררים אליהם.

 

וישראל, אע"פ שאין מעשיהם טובים, כולם באים מצד ימין. ומשום שנכנע הימין ע"י מעשיהם הרעים, של הרשומים בפניהם,


ע"כ שולט עליהם השמאל, וכל אלו הבאים מצד שמאל,

 

וע"כ השליחות היא ביד החיות והעכו"ם וכל הדומה להם,

שהם מצד השמאל, ולא בידי ישראל,

שאע"פ שהוא רשע הוא בא מצד ימין. שצד הזה נכנע ע"י מעשיהם.

.....................

 

כא) וישראל רשע שנפל בידי ישראל, רשע  אחר,

הוא  רק בזמן שהרשע לא נתכוון להרגו, שאז אינו מטעם שליחות,

אלא משום שיענשו שניהם ויקבלו עונש לטהר אותם.

 

אמר רבי אלעזר: מאין לנו זה, אמר לו רבי פנחס,

הם בימין, ולא נתדבקו בשמאל, ולא נתערבו בו לעולם,

כי ישראלים הם שניהם. וע"כ לא יוכל להיות

שליח של השמאל, להעניש למי.  וע"כ בזמן  אחר,

שהישראלים הרשעים מתכוונים להרוג, נעברו מן העולם.

 

כב)  אמר רבי אלעזר מאין לנו זה,  שהישראלים

הרשעים מתכוונים להרוג, נעברו מן העולם.

ואמר לו בוא וראה: מן פלגש בגבעה, (שופטים כ')

שאע"פ שבני גבעה היו רשעים, לא רצה הקב"ה שיתעוררו להענישם רשעים אחרים מבני ישראל,

וע"כ מתו כל הפעמים שמתו, במלחמות הראשונות,

 

עד שכל הרשעים שנתעוררו להענישם,

מתו ונאבדו ונשארו הצדיקים ביותר. שעשו הדבר בדרך האמת.

 ואע"פ שהם צדיקים,

 

בשעה שהעולמות שקולים כאחד,

שעולם התחתון הוא מתנהג כעין עולם העליון,

ניתן הדבר רק לאותם הבאים משמאל, החיות והעכו"ם.

 

כי בשעה שעולם התחתון מתנהג כעין העליון,

אין הענפים של ימין יכולים להיות שליחים למעשי השמאל,

להרוג ולהעניש. כי למעלה לא יתחלפו הדברים לעולם.

 

ובזמן ההוא של המלחמות בפלגש בגבעה,

לא היו נמצאים העולמות שקולים יחד,

 זה כעין זה. וע"כ היו הצדיקים יכולים להעניש ולהרוג,

 אע"פ שלא יהיה כזה למעלה.

 

כג) ע"כ רשעי ישראל אל רשעים אחרים, אינם שלוחי המלך,

שהרי אינם באים מצד שמאל.

 

 

משל לבני אדם שחטאו למלך.

 נתעורר השוטר אליהם לתפשם ולהענישם.

קם חכם אחד מבני העיר, ונתערב בין העוזרים של השוטר.

 

נשא השוטר עיניו וראה אותו. אמר לו,

מי נתן אותך אצלנו, ואין אתה מאותם שחטאו למלך,

הרי אתה תענש בתחילה. לקחו אותו והרגוהו.

 

כד) כך ישראל באים מצד ימין, ולא נדבקו בשמאל,

ולא נתערבו עמו לעולם.

 

וכשהרשעים גורמים בעונותיהם להכניע הימין, ומתעורר השמאל,

וכל אלו הבאים מצדו להענישם,

אם קם אחד מישראל, מימין, להתערב ביניהם,

 

 מכירים אותו ואומרים לו,

וכי אין אתה מאותם הבאים מצד ימין,

שנכנע מחמת עוונות הרשעים,

ואין אתה מאותם שחטאו למלך, מי נתנך אצלנו.

 

 ונמצא שהוא נענש תחילה.

ושלמה המלך צָוַוח כנגדם, ואמר,

   עת אשר שלט האדם באדם לרע לו  .   

 לרע לו ודאי, משום שאינו שליח המלך,

 ואין בא מאותו צד השמאל.

כה) ימין ושמאל. רחמים ודין.

ישראל לימין ועמים עכו"ם לשמאל.

ישראל, אע"פ שהם רשעים ונכנעים,

הם בימין, ואינם מתדבקים בשמאל,

ואינם מתערבים עמו לעולם.

ומשום זה כתוב, הושיעה ימינך וַענני. כי כשמתעלה הימין,

ישראל הדבקים בו מתעלים ומתעטרים בו. אז נכנע צד השמאל,

וכל אלו הבאים מצדו. כמ"ש, ימינך ה' תִרעץ אויב.( תרעץ= צרעת)

 

מאמר:  ויקח אהרן את אלישבע

 

נו) ויקח אהרן את אלישבע.  רבי אלעזר פתח ואמר,

ויקח אהרן את אלישבע וגו'

 ויקח אהרון, הכל היה כעין של מעלה.

 

וראה ראויה היתה בת שבע,  שהיא המלכות, לדוד,

מיום שנברא העולם. ראויה היתה אלישבע,

שהיא המלכות, לאהרן, מיום שנברא העולם.

 

 

נז) שואל מה בין זה לזה,  ומשיב,

כיון ששתיהן הן מלכות,

שואל מה ההפרש בין בת שבע לאלישבע?  ומשיב,

הכל אחד, שתיהן הן מלכות,

 

אבל שם (לדוד) הוא בבחינת דין,

   וכאן הוא ולרחמים.

 

כשנתחברה בדוד,

היא בדין, לעשות מלחמות ולשפוך דם.

באהרן, היא לשלום,

 לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו.

 

וע"כ נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע,

שנתחברה בחסד. כי היא אותיות אלי שבע,

ואל הוא חסד. בת שבע, היא לדין,

לרשת המלכות, ולהתחזק.

 

 

נח) אמר רבי שמעון זה שלמדנו, בכתוב,

קול השופר יפה הוא, זה הוא יעקב,

שעלה במחשבה, שהיא חכמה, עם האבות,

דהיינו  בכללות חג"ת, ויצאו יחד מתוך השופר,

שהוא סוד הבינה, הנקראת אמא עלאה.

 

כי כמו שופר שתוקעים בו,

 שהוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם,

 

כך אמא עלאה, המכונה שופר, הוציא את האבות, חג"ת,

 בקול אחד, קו האמצעי, תפארת.  הכולל בתוכו כל ג' הקוים.

וקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב,

ונקרא קול. ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד,

 

 

נט) ב' קולות הם: של המנעול ושל המפתח.

 כי מתוך קול המנעול יוצא קול המפתח.

 

 אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, שהיא קול המפתח,

שהיא בחינת מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר.

 

ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר,

בזווג המחשבה, חכמה עם הבינה.

 

וז' קולות הם, חג"ת נהי"מ של ז"א,

שיוצאים ע"י זווג המחשבה בשופר, חכמה ובינה.

 

ושופר זה, שהוא בינה, משקה ומרוה בתחילה את האבות,

 חג"ת, ואח"כ את הבנים, נהי"מ.

 

 

ס) וַיקח אהרן את אלישבע, שהיא המלכות,

לבשֶׂם אותה ולשָׂמחה,

ולחבר אותה במלך הקדוש, בז"א, בזווג שלם,

 

שתמצאנה ברכות בכל העולמות ע"י אהרן.

 

משום זה צריך הכהן להמצא בהארת פנים, בשמחה,

כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה.

 

 וע"כ נתרחק ממנו דין ורוגז ועצבות,

כדי שלא יהיה נפגם מאותו מקום שנקשר בו, המלכות,

 

וע"כ, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה ולא כהן. עליהם כתוב, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.

..................

 

השארת תגובה