זוהר: פרשת תולדות. מאמר: שיתוף מדת הרחמים בדין. גוף ונשמה תחית המתים,

זוהר פרשת   תולדות  סעיף מז' מאמר: שיתוף מדת הרחמים בדין

זוהר פרשת   תולדות  סעיף מז'

מאמר: שיתוף מדת הרחמים בדין

.......................................

עורך ומגיש: רבי דוד קורן   ......  קרן אור ללימודי הקבלה

..................ב' באייר ה'תש''פ................

מז)  ויהי יצחק בן ארבעים שנה,

רבי בו בשם רבי יוסי פתח ואמר: ישקני מנשיקות פיהו וגו'

בכמה מעלות טובות  נברא העולם,

שלמדנו: אמר רבי אחא בר יעקב,

כל מה שברא הקב"ה בעולמות, שלו חוץ ממנו היו בשיתוף

היינו: בשיתוף מלכות, שהוא מידת הדין,

 עם הבינה, שהוא  מידת הרחמים,

שמשיתוף הזה נמצאים הרבה מעלות בעולם.

 

מי אמר רבי אחא המקשן חשב, אשר שיתוף,

פירושו, שיתוף טוב ורע, הנוהג בניבראים, וע''כ הקשה

 ומי אמר רבי אחא הכי חס ושלום, שהרי  בדבר זה

יַרבה מחלוקת בעולם. כלומר כל השומע יחלוק עליו,

 

כי אם תאמר כך, הרי המלאכים שהם נבראים רוח הקודש ממש,

ואמרו שיש שיתוף טוב ורע בהם, אם כן, כל פנים,

 פנים שלהם ופנים שלנו שווים, כלומר שמלאכים ובני אדם שווים,

 

מח) אמר רבי אבא: אמת הוא,  שבדבר זה  ירבה מחלוקת בעולם.

כי לפי האמיתיות ששיתוף יורה על שיתוף מלכות בבינה,

כמו שאומר לפנינו,  הרי כל המדרגות שבעולמות ניתחלקו

על ידיה לכתר חכמה ולבינה תפארת ומלכות.

וכן לפנים ואחוריים ולפנימיות וחיצוניות.

 ונמצא, שנעשה מחמתו מחלוקת בעולם.

ורומז בתחילת דבריו, שמה שאמר המקשן, במלה דא יסגי פלוגתא בעלמה,

כיון אל האמת אע''פ שלא ידע אותו,

 

כי למדנו במשנה שלנו, שכל מה שעשה הקב"ה,

עשה כעין גוף ונשמה. הגוף הוא ממלכות, והנשמה מבינה.

וכל מה שעשה הקב"ה, שיתף זה בזה,

שהם סוד: שיתף מידת הרחמים בדין.

 

 ואם תאמר, הרי אין גוף אל המלאכים, כך הוא.

אבל אינם יכולים לפעול פעולה, עד שישתתף הנשמה הקדושה

דהיינו: אור הבינה, שהיא סעד מלמעלה ממנו.

פירושו: המלאכים הם חצוניות המלכות. ואין בהם שום כח,

מטרם שמקבלים סעד ושיתוף מן הבינה.

כי מטרם זה אינם ראוים למוחין.

כי המלכות, מטרם שנמתקה בבינה, אינה ראויה לקבל מוחין.

 

מט) אמר רבי יוסי: באותה שעה, שעתיד הקב"ה להחיות המתים,

הנה סוף כל הצרות יהיה בשנת הארבעים אחר קיבוץ גלויות.

וחרץ חוק, ארבעים יַכנו לא יוסיף.

והליכתם של ישראל במדבר נגמר בשנת הארבעים.

 

 וארבעים שנה קודם תחיית הגוף

ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל,

נמצא, שבשנת הארבעים להמתנת הנשמה בארץ ישראל,

 יקומו הגופות מעפר. בארבעים נפסק הגשם בזמן המבול.

 

 כמ''ש, ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח.

וכן זמן גאולתם של ישראל בשנת הארבעים הוא.

ובחמישים יבוא ישוב העולם, שהוא היובל.

החזרת הנשמה לגוף הוא בשנת הארבעים,

 שהמתינה לו בארץ ישראל. כנ''ל,

 

וזהו שכתוב: ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לגוף.

בקחתו את רבקה, בהכנסתה בגוף המזומן לו.

 

ביאור הדברים בעל הסולם רבי אשלג'

אחר שרבי יוסי הביא את העניין  השיתוף של מידת הרחמים בדין,

שאמר רבי אחא בר יעקב, ממשיך ומבאר עם זה את הכתוב

 ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו',

 

כי מכוח  השיתוף הנ''ל, של  מלכות בבינה,  נתתקנה

המלכות בסוד שנת הארבעים.

 כי חמישה ספירות לכתר חכמה ולבינה תפארת ומלכות,

שכל אחד מהם כלול מעשר, והם חמישים ספירות.

ומבחינה זו צריכה המלכות להיות שנת החמישים,

להיותה בחינה אחרונה שבהם.

אבל מחמת שיתוף המלכות בבינה, נגנזה בחינת עצמה,

ונתקן בעדה הכלי של תפארת במקום כלי מלכות.

 

כי מאחר שנגנזה המלכות ואין שם אלא ד' כלים,

כתר חכמה לבינה ותפארת , עלה

אור החכמה וניתלבש בכלי של כתר,

ואור הבינה בכלי של חכמה,

 ואור התפארת בכלי של בינה,

 ואור המלכות בכלי של תפארת.

ואז ניבחנת המלכות בסוד שנת הארבעים.

והיא מקבלת במצב הזה את האורות של בינה,

 כמו ז"א, להיותה מלובשת בהכלי שלו.

 

 ובעת ההוא גם הגוף, הנמשך מן המלכות,

עולה ג"כ ומקבל אור הבינה, כמו המלכות,

שהם סוד: התלבשות הנשמה בגוף.

כי אור הבינה נקרא נשמה.

וזהו  סוד: שכל הגאולות וישועות מקובלות בשנת הארבעים,

 דהיינו: בעת שהמלכות משתתפת ומקבלת אור הבינה.

 ואפילו גמר התיקון יהיה בשנת הארבעים.

שזה, עתיד הב"ן, שהוא מלכות, יוד- ה''ה - ו''ו - ה''ה = ב''ן

 להיות ס"ג, שהוא בינה. יוד – ה''י – ואו – ה''י = ס''ג

 

אלא שיש הפרש גדול, כי מקודם גמר התיקון,

אין המלכות ראויה להיות שנת הארבעים מבחינתה עצמה,

אלא על ידי שיתוף מידת הרחמים בדין,

   וגניזת בחינתה עצמה   .

 

אבל בגמר התיקון יתוקן המלכות של צמצום א' עצמה,

באופן שלא תהיה צריכה עוד לשיתוף של מידת הרחמים,

 אלא מבחינתה עצמה תקבל את אור הבינה.

 

ויש  דינים וצרות , הנמשכים ממלכות מבחינת שנת הארבעים.

דהיינו: כל עוד שהחכמה שבה לא נתלבשה בחסדים.

 ויש  דינים וצרות הנמשכים ממלכות הבלתי נמתקת שנגנזה,

אם לא זכה הוא רע. דהיינו: אם הוא ממשיך ממעלה למטה,

כמו החטא של עץ הדעת ,

נתגלתה עליו נקודת המלכות שנגנזה,

 וכל האורות שבה מסתלקים משום שצמצום א' רוכב עליה,

 ואינה ראויה לקבל אור.

 

וזה שאמר רבי יוסי: כי מטרם גמר התקון ותחיית המתים,

  דינים וצרות הנמשכים משנת הארבעים,

אינם סוף כל הצרות. כי יש גם צרות מהמלכות

של בחינתה עצמה הבלתי ממותקת, שזה סוד , לא זכה הוא רע.

 

אבל בגמר התקון, שיתוקן המלכות של בחינתה עצמה,

 ולא תהיה צריכה עוד לשיתוף בבינה,

הרי לא יהיה עוד שום צרות ממלכות הזו,

אלא הדינים והצרות הנמשכות משנת הארבעים,

 כבר יהיו סוף כל הצרות.

 

וכמ"ש, וגָזַר קיים, ארבעים יַכנו לא יוסיף.

דהיינו: שלא יוסיף מכה מבחינתה עצמה שלאחר הארבעים,

כי בחינתה עצמה כבר תהיה אז מתוקנת לגמרי.

 

 ואחר כך מביא הזוהר התיקונים הגדולים שניתגלו

ועתידים להיתגלות בשנת הארבעים,

דהיינו: הליכת ישראל במדבר,

והמתנת הנשמה לגוף בארץ ישראל ותחיית המתים,

והפסק מי המבול, ופתיחת נח את התיבה,

וגאולתם של ישראל, והיתלבשות הנשמה בגוף.

ומְפָרש בזה את הכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה.

יצחק הוא הנשמה. והמתין ארבעים שנה בארץ ישראל בקחתו את רבקה, כלומר להיתלבש בגוף, הנקרא רבקה.

 

והכתוב מלמדינו, שבעת גילוי המלכות בסוד שנת הארבעים,

 שמקבלת אז אור הבינה, גם הגוף, הנמשך מהמלכות,

שנקרא רבקה, נעשה מוכשר וראוי לקבל אור הבינה,

שהוא הנשמה, הנקראת יצחק, המתלבש בו.

ולפיכך המתין יצחק עד שנת הארבעים.

:::::::::::::::::::::::::::

 

נ) בת בתואל. בת בתו של אל. כי בתואל ראשי תיבות

בת אל, מלכות הנקראת בת אל. והגוף נימשך מן המלכות

 ונבחן לבתו של המלכות, בת בתו של אל.

 

רב הונא אמר: לא כך הוא. בתואל, אינו שם המלכות.

ואני היתי במדינות הים, ושמעתי שהיו  קוראים לאותו

העצם של השדרה, הנשאר מכל הגוף בקבר ואינו נרקב,

בשם בתואל הרמאי. דהיינו נוכל,

 שאלתי עליו מה טיבו, אמרו צורתו הוא כמו הראש של הנחש, שהוא רמאי,

רמאי יותר מכל שאר העצמות של הגוף.

 

נא) כי למדנו אמר רבי שמעון, למה נשאר ומתקיים אותו

העצם יותר מכל שאר העצמות, משום שהוא רמאי

ואינו סובל טעם המזונות של בני אדם כמו שאר העצמות.

ומשום זה הוא חזק יותר מכל העצמות.

 והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו בעת תחיית המתים.

וכמ"ש בת בתואל הארמי.

 

ויש להתבונן בדברים: אותו עצם השדרה מה הוא,

א.   במה הוא משונה משאר עצמות?

ב.  למה דומה לראש הנחש?

ג למה הראש של הנחש הוא רמאי?

ד.  למה אינו סובל טעם מזונות?

ה.   למה אינו נרקב משום זה בקבר?

ו.  מהו המעלה שאינו אוכל?

ז.  למה הוא נעשה עיקר בתחיית המתים?

 

והעניין הוא כי נתבאר: שהמלכות המשותפת במידת הרחמים

ניבחנת לשנת הארבעים, שהיא אור המלכות

המתלבשת בכלי של ז"א, בעטרת יסוד שלו.

 

 וכלי מלכות עצמה, שהיא סוד שנת החמישים, חסרה,

 שאינה ראויה להתלבשות האור.

וע"כ גם הגוף, הנמשך ממלכות,

חסר לו ג"כ בחינת מלכות עצמה.

שנשארה בו ריקנית בלי התלבשות האור.

 

 ותדע, שהיא העצם, שמכנהו בשם העצם של השדרה,

 ונקרא בתואל רמאי. והטעם שנקרא רמאי,

כי להיותו מבחינת המלכות של מידת הדין הבלתי

נמתקת במידת הרחמים,

 אינו יכול להנות מהמוחין הנמשכים מבינה.

 

ונמצא אינו סובל טעם מזונות.

אבל הוא מעלים מציאותו ממדת הדין,

 ואומר שהוא נהנה בשווה עם שאר עצמות הגוף.

 

אבל הוא רמאי. כי האמת הוא שאינו נהנה.

ומה שהוא מעלים מציאותו,

 הוא מטעם שלא יפגום בשאר הגוף.

 כי אם היה מורגש מציאותו, היה נפגם כל הגוף,

והיו המוחין מסתלקים מכל הגוף בסיבתו.

........................

 

כי הנחש שהסית לחוה לאכול מעץ הדעת,

היה משקר ואמר, לא מות תמותון,  שפירושו:

שהעלים מציאות המלכות של מידת הדין, שממנו המיתה.

 הרי שהן הנחש והן העצם של השדרה, שניהם רמאים בדבר אחד,


דהיינו: שמעלים מציאות המלכות של מידת הדין.

ומה שאומר כראש הנחש ואינו אומר כנחש, הוא בדיוק.

כי פעולת השקר והעלים מציאות המלכות של מידת הדין,

הוא רק בראש הנחש.

כי אחר שהסית לאכול מעץ הדעת,

 

אמרו, הוא השטן, והוא היצר הרע, והוא המלאך המות.

באופן, שנחש המסית עצמו, נעשה אחר החטא למלאך המות,


שיורד ומגלה על האדם את המלכות של מידת הדין.

 ואורות החיים מסתלקים ממנו, והוא מת.

 

ופעולה זו של הנחש הוא בזנבו, שהזוהר אומר עליו,

 כופף את ראשו ומכה בזנבו.

ונמצא שכוח העלמת מידת הדין הוא בראש הנחש.

וכוח הגילוי של מידת הדין הוא בזנב הנחש.

 

 ולפיכך אומר כאן, ראש הנחש והנה נתבאר ענין העצם

של השדרה מה הוא. ולמה אינו טועם טעם מזונות.

ולמה הוא רמאי. ולמה הוא דומה לראש הנחש.

משום שאינו סובל טעם מזונות, על כן אינו נירקב בקבר.

 

אשר קבלת המוחין מקו אמצעי גורמים להגוף שירקב בעפר.


וכיון שעצם זה אינו סובל אותם המוחין, ואינו נהנה מהם,

 כי הוא לא יהנה זולת מהמוחין של ג"ר דג"ר,

שיאירו בגמר התיקון, לפיכך אינו נרקב בקבר.

 

נב) למדנו אמר רבי שמעון,  הוא רמאי, דהיינו:

העצם של השידרה רמאי, ובא מעולם רמאי, מפדן ארם,

 ושכן יצר ה"רע שהוא רמאי, ראש הנחש,

שהוא היצר הרע והוא מלאך המות. בת בתואל הארמי,

 

דהיינו: העצם של השדרה הרמאי, מפדן ארם, דהיינו:

 שבא מעולם רמאי, מצמד רמאים. צמד בקר, כמו שלמדנו

אף פדן ארם, פירושו צמד רמאים. אחות לבן,

אחות יצר הרע הרמאי. פדן ארם,

המקום שמשם ניזון ויונק הגוף,

שהוא כלול מב' המלכויות.

אשר בעת שהגוף הולך בדרך הישר,

ניגנזה שם בעדו המלכות של מידת הדין,

ורק מלכות של מידת הרחמים מגולה עליו.

 

וזה נראה כרמאות, שהמקום מחפה על מידת הדין,

 והגוף מקבל מוחין כמו שלא היה כלול כלום ממלכות

של מידת הדין.

 

 ובשעה שאין הגוף הולך בדרך הישר,


אז המקום מגלה עליו המלכות של מידת הדין וכל המוחין מסתלקים ממנו.

 וגם זה נראה כרמאות,

משום שאילו המוחין המלובשים בכלי הבינה של הגוף

היו צריכים להשאר בו. כי רק כלי המלכות נפגם,

ולא כלי הבינה.

אלא משום השיתוף של מידת הרחמים בדין,

שהיה מקודם לכן, המערֵב בינה ומלכות יחדיו זו בזו,

 

 ע"כ נסתלקו המוחין גם מכלי הבינה.

 ונמצא שיש כאן צמד רמאים,

רמאות א' מהמלכות הממותקת,

ורמאות ב' מגילוי המלכות של מדת הדין.

 

כמו שלמדנו, בתחילה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם,

נקרא לוט, לעתיד לבוא, שלא יהיה מנוול כבתחילה,

שיהיה דומה כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קוראים אותו לבן.


על כל פנים, אין יצר הרע בטל מן העולם.

....................

 

נג') אמר רבי יוסי: כך הוא שכתוב: הבכירה והצעירה,

הגדולה(לאה) וקטנה.(רחל)

 

נד') אמר רבי יוסי: אבל אינן בכח לעשות רע,

ולעורר היצר הרע, כמתחילה,

משמע שכתוב: שם הגדולה לאה, שלאה מכחה ומרשעתה,

ושם הקטנה רחל, שאין בה כח המתעורר, כמו שאתה אומר,

וכרחל לפני זוזזיה נאלמה,

 

אמר רבי הונא: זה יצר הרע, ושתי בנותיו, מתחלפות,

מכמות שהיו בראשונה, בתחילת לוט, מקולל ונוול,

 

עכשיו לבן, מלובן, שאינו מקולל ומנוול, בניוולו כבראשונה,

בתחילה שתי  בנותיו חזקות, כל אחד ואחד בכחה,

ועכשיו, שם הגדולה לאה, בלא כח,

לאה בלו חוזק, לאה ממעשיה הראשונים,

ושם הקטנה רחל, (כדקאמרן,) ולא כמות שהיו בראשונה,

 

נה') אמר רבי אחא בר יעקב: בו וראה מה כתוב:

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא,

אמר רבי אחא מפני מפני מה היא עקרה,

מפני שהיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם,

ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפילה,

מה כתוב: ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו,

כיוון שמתעורר יצר הרע, נמצא פריה ורבייה,


נו) אמר רבי יוסי אם כך, מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן,

 אם גם אז יהיה היצר הרע? ועוד המקרא אומר,

, וַיֶעְתַר לו ה' ותהר,

שהקב"ה בעצמו מעורר באותו הזמן את היצר הרע

הקב"ה מעורר היצר הרע כפי שצריך אל הזיווג בלבד,

 

אבל לא לכל שעה, שיהיה תמיד עם האדם, כמו עתה,

שהוא נמצא תמיד עם האדם, ובני אדם חוטאים על ידו.

והתעוררות של היצר הרע רק לשעת הזיווג,

 יהיה התעוררות של הקב"ה.

וכמ"ש, והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר.

לב בשר, לב, להוציא בשר ולא לדבר אחר.

ללידת בנים בלבד. ונתתי לכם,

הרי שהקב"ה בעצמו יעורר את יצר הרע לשעת הזיווג.

נז) רבי יצחק ורבי יוסי הלך מקפוטקיא ללוד,

פגש את רבי יהודה, אמר לו רבי יצחק,  תאמר,

שהחברים חכמי המשנה נתעוררו בעניין הזה

שהיצר הרע יטבטל מעולם, חוץ מבשעת הזווג,

אמר לו חייך, שכן,

שהיצר הרע נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם.

 כי אלמלא יצר הרע, לא הייתה חדוות הלימוד בעולם.

 

אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטוא על ידו.

וזהו שכתוב:לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי

אמר רבי שמעון,  הר קודשי הוא הלב,

 שבו מישכנו של יצר הרע.

רבי אלעזר אומר:

לב טוב, הוא בנין של הגוף והנשמה.

 וע"כ כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך.

 כי הלב הוא עיקר הכל.

 

נח) שני בניני הגוף הכבד והלב.

 הכבד והלב הם מנהיגי הגוף בכל מיני אבריו.

 מנהיג הראש הוא המוח.

אבל של הגוף הם שניים, הכבד והלב.

ויתרוצצו הבנים בקירבה, שהם המוח והלב, בִּניְינֵי הגוף.

השארת תגובה