זוהר פרשת תולדות.: מאמר: קיבוץ גלויות ותחיית המתים גוף ונשמה.

פרשת תולדות  מהזוהר

עורך ומגיש: רבי דוד קורן        קרן אור ללימודי הקבלה

...........................

מאמר: קבוץ גליות ותחיית המתים,

 

נח) שני בניני הגוף הכבד והלב.

 הכבד והלב הם מנהיגי הגוף בכל מיני אבריו.

 מנהיג הראש הוא המוח.

אבל של הגוף הם שניים, הכבד והלב.

ויתרוצצו הבנים בקירבה, שהם המוח והלב, בִּניְינֵי הגוף.


נט) שואל מה הטעם שהלב והכבד נתרוצצו,

ואומר: משום שנתבטל היצר הרע  מן הלב.

ומתמה אם כך שנתבטל היצר הרע,

למה כתוב: ויתרוצצו, וישלח היה צריך לומר,

אלא אמר רב הונא, ויתרוצצו פירושו וישברו,

כלומר, נשבר כחם וחילם של הלב והכבד מנהגי הגוף,

 מטעם שנתבטל היצר הרע.

אמר רבי יהודה, הגוף מה הוא אומר אז,

הוא אומר אם כן למה זה אנוכי, ולמה נבראתי.

מיד, ותלך לדרוש את ה'.


סג) אמר רבי יוסי:  לאחר מכן ויעקב. וגו' ונזיד עדשים.

 מהו עדשים? ואומר: עדשים שהם עגולים כעיגול,

 כמו הגלגל המקיף העולם,  

כלומר שאינו יוצא ממסלולו. כך הוא האדם,

אף על פי שיהיה אז כל הטוב והשלמות,

 מכל מקום לא ישתנה דרך העולם מלאכול ולשתות.

................................

מאמר: קבוץ גליות ותחיית המתים,

 

סד')  מתניתין, תנן ארבע רוחות העולם מנשבים,

ועתיד הקב''ה לעורר רוח אחד, לקיים הגוף,

שיהא כולל מ-ד' רוחות  כמו שכתוב,

מארבע רוחות באי הרוח, בארבע לא כתוב,

אלא מארבע רוחות העולם, שיהיה כולל מארבעתם,

ותאנא אותו הרוח, הוא רוח המוליד,

הוא הרוח האוכל, ושותה

ואין בין העולם הזה לימות המשיח,

אלא שעבוד מלכויות בלבד,

ואין בין העולם הזה, לתחיית המתים,

אלא נקיות והשגת ידיעה,

רב נחמן אמר ואריכות ימים,

 

סה') אמר רבי יוסי: וכי ימות המשיח ותחיית המתים

לא אחד הוא, אמר לו לא, דתנן,

בית המקדש, קודם לקיבוץ גליות,

קיבוץ גליות, קודם לתחיית המתים

 

ותחיית המתים הוא אחרון שבכולם, מעין לנו,

שכתוב, בונה ירושלים ה' נדחי ישראל

 יכנס הרופא  לשבורי לב ומחבש לעצבותם,

 

זו היא תחיית המתים,

שהיא הרפואה לשבורי לב, על מתיהם,

 בונה ירושלים תחלה,

ואחריו נדחי ישראל יכנס,

ורפואה לשבורי לב אחרון על הכל,

 

סו')  תנן מ' שנה קודם קיבוץ גליות ולתחיית המתים

כאמירן, ויצחק יהיה בו ארבעים שנה,

האי מ' שנה, מאי עבידתייהו, אמר רבי כהנה,

אל רבי ברוקא, מקבוץ גליות עד תחיית המתים

 כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל ,

ואשרי הנמלט מהם,

שכתוב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצאים בספר,

 

רבי יהודה אמר מהכא, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים,

רבי יצחק אמר מהכא, וצרפתים בצרוף את הכסף,

ובחנתים כבוחן את הזהב, ובואם הימים,

יהיו ימים, אשר יאמרו אין לי בהם חפץ,

ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה


סז') רבי הונא אמר בוא וראה: כי ארבעים שנה הלכו

בני ישראל במדבר, אשר לא שמעו בקול ה'

כהאי גוונא הכא, אמר רבי יוסף: כל אחד יומר משהו,

 

ולסוף מ' שנה שהצרות יעברו, והרשעים יכלו,

יחיו המתים שוכני עפר, מה הטעם, משום שכתוב:

לא תקום פעמים צרה, ודאי להם במה שעברו,

 

ומזמן תחיית המתים, יתיישב העולם בישובו,

שכתוב:  ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ,


סח) רבי אלעזר בן ערך היה יושב והיה מצטער בעצמו ביותר

בא לפניו רבי יהושע ואמר לו רבי אלעזר,,

מורא ופחד גדול נכנס בי,

 כי אני רואה מה שהעירו החברים בעלי המשנה,

 שרוח הקדושים שורה עליהם.

 

ומה שהעירו שבאלף השישי תהיה הגאולה. יפה הוא.

אבל אני רואה אריכות יתרה לשוכני העפר הללו,

אשר לזמן ארבע מאות ושמונה שנים מאלף השישי,

יעמדו לתחיה כל שוכני עפר בקיומם.

 

ומשום זה נתעוררו החברים על הפסוק שקרא אותם

 אל שוכני העפר בני חת ,

כי חת רומז שיתעוררו לתחיה ל ת"ח שנה. וכמ"ש

בשנת היובל הזאת, תשובו איש אל אחוזתו,

 כשישתלם הזאת, שהוא ה' אלף ות"ח.

כי ה' של הזאת רומזת על ה' אלפים. זאת בגימטריה ת"ח.

תשובו איש אל אחוזתו,

 שהגוף ישוב אל נשמתו, שהיא אחוזתו ונחלתו.


סט) אמר רבי יהושע לא יקשה לך זה האריכות,

כי למדנו ג' כיתות הם: של צדיקים גמורים,

 ושל רשעים גמורים,  ושל בינונים.

צדיקים גמורים יקומו בתחיה, של מתי ארץ ישראל,

שהם קודמים תחילה כמה שנים מהיום של ת"ח,

בשנת ארבעים אחר קיבוץ גלויות.

 

והאחרונים, יקומו כולם, לזמן ת"ח שנה לאלף הששי.

מי יזכה לאריכות הזה? מי ישאר בשמירת דתו בזמן ההוא?

            ועל זה אני מצטער בעצמי .

 


ע) אמר לו רבי: למדנו, יהי אור, יהי ר''ז כלומר אור הוא סוד הגאולה.

והמילה אור בגימטריה ר"ז, שפירושו סוד.

 

כשהכתוב אומר, יהי אור, רמז בזה, שזמן הגאולה

יהיה סוד. ולא ידוע לשום אדם,

ורבי אלעזר בן ערך רמז בזה שהוא חולק על הזמן הארוך

 הזה, חוזר ואומר: בתשובה יתקדמו כולם לקום לתחיה.

 

אמר רבי יהושע: אם לא אמרת כך,

לא הינחנו פיתחון פה למצפים על הגאולה בכל יום.

כמ"ש, חוסן ישועות,  מהו ישועות:

רומז על אלו המצפים ישועות בכל יום.

 

ואם הגאולה קשורה בזמן קצוב,

איך אפשר לצפות בכל יום? אלא ודאי שתלוי בתשובה.

ואימתי שיעשו תשובה, יגאלו.

  וארבעים שנה אחר הגאולה תהיה תחיית המתים .

 


עא)  שואל, מה הוא דעתו של רבי אלעזר, שאמר

תלוי בתשובה, כלומר מאין ידע זה,

ומשיב: שכתוב,   ורבים מִיְשֵנֵי אדמת עפר יקיצו. ומשמע

משאמר הכתוב:  מישני, שרק חלק יקומו, הצדיקים,

ששבו בתשובה בחייהם, שהם נִקְדמִים בתחייתם מקודם לכן.

 

הרי שע"י תשובה מתקדמים. וכמה שנים נִקְדמִים

 הצדיקים לשאר בני אדם?  רבי יהודה אומר

מאתיים ועשר שנה, (רד''ו) שנה   רבי יצחק אומר רד''י שנה, שכתוב,

וירד מיעקב, להראות  נִקְדמִים הצדיקים לשאר כל אדם.

 

רבי נחמן אמר: שיעור הקְדִימה תלוי לפי השעור שנִבְלה בעפר.


כלומר שכל גוף הקודם לִבְלוֹת בעפר קודם לתחיה.

אמר לו רבי יוסי, אם כך: יש הרבה תחיות.

כי לכל גוף תחיה מיוחדת,

לפי שיעור מהירותו לִבְלוֹת בעפר.

ומשיב: אלא כל התחיות תהיינה באותו הזמן.

כמו זה שנאמר בחזון, ואמת הדבר וצבע גדול

הרי שיקומו בזמן אחד

........................

ויגדלו הנערים - כי ציד בפיו.

......................

עב)  ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון

אשר היה בימי אברהם,

רבי אבהו פתחואמר: עד שהמלך במסבו נרדי נתן רחו,

רבנן. ארבע תפלות וארבע זמנים משונים זו מזו,

יעברו הצדיקים לעתיד לבוא, האחד,

אותו זמן ישגא החכמה בעולם,

וישיגו  השגה מה שלא השיגו בזה העולם,

התנא רבי פנחס אמר: השגת הצדיקים לעתיד לבוא,

ממלכי השרת שכתוב: כמים לים מכסים,

 

עג) ויגדלו הנערים, הצד של אברהם, דהיינו צד ימין,

שהוא חסדים, גרם להם להתגדל. וזכותו עזר אותם,

 

כי הוא היה מחנך אותם במצוות,

שכתוב: , כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו.

את, בא לרבות יעקב ועשו, שגם הם בכלל בניו.

 

ולפי"ז, ויגדלו הנערים, שנתגדלו בקדושה,

אלא שאחר כך סרח עשו.

 

אבל רבי אלעזר חולק על זה, כמו שנאמר להלן,

ויגדלו הנערים ויהי עשו.   

אמר רבי אלעזר, כל אחד נפרד לדרכו,

זה לצד האמונה, וזה לצד העבודה זרה.

 

עד) וכן היה עוד במעיה של רבקה,

שכל אחד הלך לצד שלו.

כי כשהיתה עוסקת במעשים טובים או היתה עוברת

סמוך מקום שטוב לעשות שם מצוות התורה,

היה יעקב שמח ומתרוצץ לצאת.

 

וכשהיתה הולכת סמוך מקום עבודה זרה,

אותו רשע היה מתרוצץ לצאת.

ומשום זה, כשנבראו ויצאו לעולם,

כל אחד נפרד והלך ונמשך למקומו שהיה ראוי לו.

 

וע"כ כתוב, ויגדלו הנערים

ויהי עשו איש יודע ציד. יודע ציד,

שהיה מטעה אנשים למרוד בה'.



עה)  כבר בארוהו שכתוב: כאן. א

איש יודע ציד איש שדה,

שם,  הוא היה גיבור ציד,   מהו שם פירושו:

שהיה צד דעתן של בריות ומטעה אותם למרוד בה'.

איש שדה, כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם.

 

 ועשו אמר, שהוא נמצא בשדה, כדי להתפלל.

כמו יצחק, כמ''ש, ויצא יצחק לשוח בשדה.

וציד, ורימה את יצחק בפיו.

איש שדה, משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב,

אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה.

עו)  ואם תאמר, איך לא היה יודע יצחק

כל מעשיו הרעים של עשו,

הרי השכינה היתה עימו,

 והיה צריך לידע זאת ברוח הקודש,

כי אם לא היתה עימו השכינה, איך היה יכול

לברך את יעקב בשעה שברכו?

 

ומשיב: אלא ודאי השכינה היתה שוכנת עימו בבית,

אבל השכינה לא הודיעה אותו,

כדי שיתברך יעקב שלא מדעתו, אלא מדעת הקב"ה.

 

כי באותה שעה שבא יעקב לפני אביו, באה עימו השכינה, ואז ראה יצחק, בשכלו, שהוא ראוי להתברך,

ושהוא יתברך מדעת השכינה.

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.

כי יעקב בחי' חסדים מכוסים, ונוטה תמיד אל קו הימין.

ועשו נמשך כולו מקו שמאל.

ראשו היה נמשך מקו שמאל דקדושה,

אלא גופו היה נמשך ממדרגות הטומאה.

 

ולפיכך, אם היה יצחק יודע מעשיו הרעים של עשו,

היה מבטלו לגמרי, והיה מברך את יעקב במקומו.

ונמצא בזה, שהיה מקיים את הארת קו הימין בלבד,

והיה מבטל את הארת קו השמאל.

 

ורצונו של הקב"ה, שימשיך אל יעקב כל הארת השמאל, שהיתה ראויה אל עשו,

כי אז יהיה יעקב שלם מכל הצדדים.

על כן השכינה לא הודיעתו מעשיו הרעים של עשו,

כדי שיתברך יעקב בלי כונתו, כמ"ש,

ולא הכירו. כי חשב, שהוא מברך את עשו,

 ומתוך כך המשיך ליעקב ברכת עשו.

 

כמ"ש, בא אחיך במירמה ויקח את ברכתך.

אלא כמו שרצה הקב"ה, שיהיה שלם

גם מהארת הקו שמאל.

כי אז, מכוח שנתחברה עמו השכינה,

הכיר יצחק, שהוא ראוי לברכת הארת השמאל,

ויקבל הברכות מדעת השכינה.

אשר הארת השכינה מקו השמאל

הוא, שז"א קו ימין והנוקבא קו שמאל.


מאמר: וַיָזֶד יעקב נזיד


 

עח)   בוא וראה:  פעם אחת היה יושב רבי שמעון,

ושאר החברים, בא רבי אלעזר בנו, אמר לו לרבי שמעון,

דבר גדול יש לנו לשאול ממך בעניין של יעקב ועשוו,

איך לא רצה יעקב לתת לעשו

נזיד עדשים, עד שמכר לו הבכורה שלו?

איך זה אפשרי שיעקב ירמה את עשו?

ועוד שאמר עשו ליצחק אביו, ויעקבני זה פעמים,

 

איך אפשר זה שיעקב ירמה את עשו,

אמר להם, בשעה זו אתם חייבים לקבל מלקות,

כי האמנתם בדברי עשו, ושקרתם בדברי יעקב,

הרי הכתוב מעיד עליו, ויעקב איש תם,שפירושו:

שאינו יודע לרמות. כמ"ש, תיתן אמת ליעקב.

 

אלא כך היה  ענינו של יעקב עם עשו

כי עוד מקודם לכך היה עשו שונא את הבכורה,

והיה מבקש מיעקב, שיקח אותה אפילו בלי כסף.

וזהו שכתוב: , ויאכל וישת ויקם וילך וַיִבֶז עשו את הבכורה.

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.

הבכורה, המוחין של אור החכמה,

הנמשכים מהארת השמאל.

ובהיות אור החכמה בלי לבוש החסדים,

אין התחתונים יכולים לקבלו, וגורם להם דינים קשים.

ויבוא עשו מן השדה והוא עיף.

הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה.

 

 כי השדה הוא מקום הארת השמאל,

שהמשיך שם את המוחין של הבכורה, ונעשה מחמתם עיף

עד למיתה,  מטעם היותם בלי חסדים.

 

זה סוד נזיד עדשים הוא סוד, המוחין, הנמשכים מקו אמצעי,

שנקרא יעקב, שהם סוד אור החכמה המולבש בחסדים,


 ומאירים בכל השלמות.

אלא שהם חסרים הג"ר של ג"ר, שהם הבכורה.

 

כי מחמת המשכת קו אמצעי על מסך דחיריק,

בכדי להלביש החכמה בחסדים,

 מתמעטות הג"ר של ג"ר מהמוחין.

 

ויבוא עשו מן השדה והוא עייף, מחמת שהמשיך שם

המוחין של בכורה, החסרים לבוש החסדים.

ונעשה עייף עד למיתה,

שזה היה עוד מקודם שבא אל יעקב,

לבקש ממנו את נזיד העדשים,

 

מפני הדינים קשים, שנמשכו אליו על ידיהם.

ונמצא, שלא בשביל נזיד העדשים מסר לו את הבכורה,
אלא בשביל
פחד המיתה.

 ואחר שכבר ביזה את הבכורה,

ורצה שיקח אותה אפילו בלי כסף,

אז הֶחֱיָה אותו יעקב בנזיד עדשים,

ורצה ממנו שישבע לו על מכירת הבכורה,

כדי להכניע את השמאל פעם

::::::::::::::::::::::::::::

עט) וַיָּזֶד יעקב נָזִיד. אמר רבי אלעזר,  ויזיד יעקב,

הנה בארוה שבשביל אבלוּת של אברהם היה.

שאותו יום מת אברהם.

 

ובישל יעקב עדשים, שהם עגולים ואין להם פֶּה.

הרומז על האבֵלים, שאין להם פה.

 

אבל, ויזד יצחק נזיד,  היה צריך לומר

כי הוא היה האָבֵל ולא יעקב?

ומשיב:  אלא ויזיד  שיעקב הזיד, היה, משום שיעקב

היה  יודע השורש של עשו באותו הצד שנתדבק בו,

 

 ועל כן עשה תבשילים אדומים,

דהיינו: עדשים, שהם תבשיל אדום,

משום שתבשיל זה משבר כוחו של דם האדום,

 

ויוכל לשבר בהם תוקפו וכוחו של עשו, שהוא דם האדום,

כמ"ש, ויצא הראשון אדמוני

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג כי פֶּה הוא ג"ר,

כמ"ש, כי ציד בפיו. אבל נזיד העדשים אין להם פֶּה,

כי חסרים בחינת הג"ר.  ועם כל זה היו אדומים,

כי גוון אדום רומז לבינה, קו שמאל, הנמשך ממנה.

 שמשם ינק עשו סוד המוחין של הבכורה.

אם לא היו אדומים, לא היה מקבלם עשו,

כי אינו יכול לקבל, אלא מהארת השמאל, שהוא גוון אדום.

ואז לא היה יכול להכניעו.

אבל משום שהיו אדומים, מבחינת חכמה מהארת השמאל,


אע"פ שהיו רק בחינת ו"ק של ג"ר, קיבלם עשו.

ועל ידי קבלתו, ביזה את הבכורה, ונכנע תחת יעקב.

.......................

פ) ובשביל אותו התבשיל מכר עשו את עצמו לעבד,

ומכר את בכורתו ליעקב. ובאותה שעה ידע יעקב,

שבשביל שעיר אחד שיקריבו ישראל ביום הכיפורים,

למדנו: דהיינו לעזאזל המדובר, שהם סוד שרו של עשו,

, הוא יתהפך לעבד לבניו, שיעשה סניגור להם,

ולא יקטרג עליהם.

 ובשביל אותו מדרגת חכמה של עשו,

הלך יעקב עם עשו בכל מקום בחכמה,

ועל כן לא יכול עשו לשלוט ונכנע.

 ויעקב לא נטמא בו, והוא יגין עליו.


פב) כן היה צריך להיות גם בלבן,

משום שהוא היה מכשף. לפיכך נהג יעקב גם עמו ברמאות.


ואע"פ שיעקב היה איש תם.

משום שהיה תם ושלם, היה הולך ברחמים,

עם מי שהיה צריך ללכת ברחמים,

והיה הולך בדין קשה ובמירמה,

עם מי שהיה צריך. משום שב' חלקים היו בו,

חסד ודין. כי יעקב הוא עמוד אמצעי,

כולל ב' הקוים חסד וגבורה.

עליו כתוב, עם חסיד תתחסד,

ועם עיקש תתפתל בדין הקשה.

ויהי רעב בארץ

 


פג) ה' צדיק יבחן  ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.

כמה הם מתוקנים וישרים מעשיו של הקב"ה,

 וכל מה שהוא עושה הכל הוא בדין ובאמת,

כמ"ש, הצור תמים פעלו.

פד) הקב"ה לא דן את אדם הראשון,

מטרם שציוה אותו בשביל טובתו,

 שלא יטה לבו ורצונו לדרך אחר,

שלא יאכל מעץ הדעת, כדי שלא יטמא.

והוא לא נשמר, ועבר על מצוות רבונו,

שאכל מעץ הדעת, ולאחר זה דן אותו הקב"ה בדין.

 

פה) ועם כל זה, לא דן אותו הקב"ה כראוי לו,

כמ"ש, ביום אכלך מות תמות.

אלא שהאריך לו אפו, ונשאר בחיים יום אחד,

שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים,

כמ"ש, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור.

פחות שיבעים שנה הללו, אשר נתן אותם לדוד המלך, שמעצמו לא היה לו חיים כלל.


וע"כ חי תשע מאות ושלשים שנה, אלף שנה פחות שבעים.

 

פו) הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים,

שהוא עושה תמיד. כי אם היה עושה כן,

לא היה העולם יכול להתקיים.  אלא הקב"ה

מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים.

 

ועם הרשעים מאריך אפו עוד יותר מצדיקים,


כדי שישובו בתשובה שלימה,

שיתקיימו בעולם הזה ובעולם הבא.

כי אם בשוב רשע מדרכו

וחיה בעולם הזה ובעולם הבא.

 

משום זה מאריך אפו להם תמיד. או מטעם,

שיצא מהם בעולם גזע טוב,

כמו שיצא אברהם מתרח,

 שהוא הוציא גזע ושורש טוב בעולם.

 

פז) אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים

בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע, שלא יטו

 לימין או לשמאל.  ועל כן הוא מנסה אותם.

 ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם,

שהרי יודע יצרם ותוקף אמונתם,

ואינו צריך לנסותם. אלא שמנסה אותם,

כדי להרים ראשם בזכות הנסיונות.

 

פח) כעין זה עשה הקב"ה לאברהם.

 שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם.

ניסה הוא הרמת נֵס.

הרים הדגל שלו בכל העולם.

וכמו בשביל הנסיון במעשה העקדה,

 

הקב"ה הרים דגלו של אברהם לעיני כל.

וכמ"ש, ניסה את אברהם.

אף כדי להרים דגל הצדיקים, הוא בוחן אותם,

כדי להרים ראשם בכל העולם.

 

פט) צדיק יִבְחָן. מהו הטעם? משום, כשהקב"ה חפץ בצדיקים, רוצה בנשמה ולא בגוף.

כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, השכינה.

והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה.

ואף על פי שצורת הגוף הוא בסוד העליון,

שנמשך מהשכינה, דהיינו מלכות,

מכל מקום אינו ראוי להתאחד עמה.

 

צ) בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה,


הוא מכה את הגוף, כדי שתשלוט הנשמה.

כי כל עוד שהנשמה עם הגוף המה שוים,

אין הנשמה יכולה לשלוט.

וכשהגוף נשבר, הנשמה שולטת.

צדיק יִבְחָן, פירושו, שמחזק אותו.

 

צא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו.

המדרגה, שכל הנשמות תלויות בה, המלכות,

שנאה נפשו של אותו רשע,

כי אינו רוצה אותה להתדבק בה, בעולם הזה,

ואינו רוצה אותה בעולם הבא.

נפש ה' שנאה רשע ואוהב חמס.

ומשום זה צדיק יִבְחָן, כי אהב אותו.

 

צב) כאשר ברא הקב"ה את אדם, ציוה אותו,

שלא יאכל מעץ הדעת, כדי להיטיב לו.

נתן לו חכמה ונתעלה במדרגותיו למעלה, להקב"ה.

כאשר ירד למטה, ראה תאוות יצר הרע, ונתדבק בו,

ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליון של רבונו.

השארת תגובה