זהר פרשת קרח
עורך ומגיש: רבי דוד קורן. קרן אור ללימודי הקבלה
::::::::::...................:::::::::
סעיף א') רבי אבא פתח. (תהילים.יט..י"א)
הנחמדים מזהב
ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים:
כמה עליונים הם
דברי תורה, כמה יקרים הם,
נחמדים הם למעלה,
נחמדים הם לכל.
משום שהם שם הקדוש,
וכל מי שמשתדל בתורה,
משתדל בשם הקודש,
וניצל מכל
רע. ניצל
בעולם הזה וניצל בעולם הבא.
בוא
וראה, כל מי שעוסק בתורה, אחוז בעץ החיים,
וכיון שהוא
אחוז בעץ החיים הוא אחוז בכל.
שכתוב, עץ החיים הוא למחזיקים בה
סעיף ב': רבי יצחק אמר: כל מי שעוסק בתורה יש לו
חירות מכל, חירות ממות,
כמו
שאמרנו, משום שחירות, שהוא בינה.
שורה עליו ואחוז
בו.
אילו היו
ישראל מתעטרים בתורה היו ניצולים מכל.
ולא היו נמצאים בגלות, וז"ש חרות על הלוחות
אל תקרי חרות עם ה' קמוצה( קמץ)
אלא חרות עם ה' צרויה (צרה)
כי חירות זו נמצאת
בתורה.
היא כח הימין כש"א: מימינו אש דת למו.
......
סעיף ג': בוא וראה אהרון הוא ימין כהן (ספירת חסד)
הלוים הם שמאל (ספירת גבורה דין)
קרח רצה לעשות חלוף הימין לשמאל,
שרצה הכהונה. שהוא הימין.
בשביל הלויים שהם שמאל. משום זה נענש.
ולא עוד
אלא נמצא בו לשון הרע,
שדבר על משה. ונענש
בכל.
רבי יהודה אמר: השמאל נכלל תמיד בימין
שזהו תיקונו של השמאל,
קרח רצה
בשליטת הלויים שהם שמאל.(דין)
שלא יהיו נכללים בכהנים שהם הימין(החסד).
משום
זה נאבד ממעלה וממטה,
סעיף ד': ויקח קרח. שואל מהו ויקח. ומשיב.
לקח עצה רעה לעצמו,
כל הרודף
אחר שאינו שלו הוא בורח מפניו.
ולא עוד, אלא מה שיש לו, נאבד ממנו.
קרח רדף אחר שאינו שלו,
שלו אבד. והאחר לא הרוויח.
סעיף ה': קרח הלך במחלוקת. מהוא מחלוקת? הרחקה ודחוי. הרחקה ודיחוי שלמעלה ומטה.
ומי שרוצה לדחוק תיקון העולם,
יהיה נאבד מכל העולמות.
מחלוקת, היא הרחקה ודחוי של השלום,
ומי שחולק על השלום חולק על שמו הקדוש,
משום ששמו הקדוש נקרא שלום.
סעיף ו': בוא וראה, אין העולם עומד אלא על השלום.
כשברא
הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים,
עד שבא והשרה עליהם שלום. ומה הוא,
הוא שבת, שהוא שלום של עליונים ותחתונים
ואז
נתקיים העולם. ועל כן.
מי שחולק על השלום יאבד מן העולם.
סעיף ז': צלפחד חלק על השבת,שהיה מקושש עצים.
ומי הם העצים אלו הם אילנות אחרות
של ע'.(70) שרים של אומות העולם.
כמו שאמרנו בפרשת שלח לך סעיף י"ב'.
ואלו הם דברי חול. הלכות של עץ הדעת טוב ורע
הנהוג בימי
חול. וחול אינו שורה בקדושה
של שבת שהוא עץ החיים.
ונמצא שצלפחד שחלק על שלום העולם.
שהוא שבת. שעירב חול בשבת.
סעיף ח': ר' יוסי אמר: כתוב.
שלום רב לאוהבי תורתך.(תהילים קי"ט)
התורה היא שלום שכתוב וכל נתיבותיה שלום,
וקרח בא לפגום השלום של מעלה שהוא תורה דהיינו
קו האמצעי (תפארת ז"א) שנקראת תורה. העושה שלום
בין בימין לשמאל. ושל מטה, של משה
משום זה הוא נענש
מעליונים ותחתונים מאש. ומפי הארץ.
כל
החומר והרצון. ותנועה רוחנית,
תלמוד עשר הספירות חלק ראשון. פרק ט'
עורך
ומגיש: רבי דוד קורן, כ' בסיון ה"תשפ"ב
....................
תנועה רוחנית פירושו,
התחדשות של שינוי צורה.
לג) עוד נשאר לבאר הזמן
ותנועה,
שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת.
אכן תדע, שהתנועה הרוחנית
איננה כתנועה המוחשית
ממקום למקום, אלא הכוונה היא
על
התחדשות הצורה,
שכל
חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה,
כי
אותו החידוש דהיינו שינוי הצורה שנתחדש ברוחני,
במשונה מצורה הכללית
הקודמתו שבאותו הרוחני,
הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא,
ויצאה בשם ובשליטה לפני עצמה,
שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה
איזה חלק, ומתנענע והולך לו
ממקום למקום,
לפי
כך מכונה החידוש צורה בשם תנועה.
זמן רוחני פירושו, מספר
מסויים של חידושי שינוי צורה.
המסובבים
זה מזה. קודם ואחר כך. פירוש. סבה ומסובב.
.............
לד) ודבר הזמן בהגדרתו הרוחנית,
תבין, כי כל עיקר מושג
הזמן אצלנו, אינו אלא
הרגש של התנועה.
כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועה, שהרגיש בהן בזה אחר זה. ומעתיקם בדמיון "זמן מסויים"
באופן,
שאם היה האדם עם סביבתו במצב של
מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז
ממסוג הזמן ולא כלום,
והנה
כך הדבר גם ברוחנים, שסכום מסויים של חידושי הצורה,
הנבחנת
לתנועה רוחנית כנ"ל,
המסובכות
זו בזו בדרך סיבה ומסובב,
מכנים
אותן בשם זמן" ברוחניות,
ועניין
קודם ואחר כך, פירושו. תמיד כמו סיבה ומסובב.
..............
פרק
י'. כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל.
ומה שיש בו יותר מזה
מיוחס למאציל. כוח החיות.
לה)
ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר
היטב.
שהוא
הכל שבו, תדע, שהוא כל החומר הכללי,
המיוחס לנאצל,
באופן שכל הישות זולתו,
מיוחס למעציל.
כוחות, חיות.
הרצון לקבל הוא הצורה
הראשונה
של כל מהות.
והצורה הראשונה אנו מגדרים בשם חומר,
משום
שאין לנו השגה במהות.
לו)
אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה
לצורת המהות,
ואיך תופסים אותו לחומר המהות,
אמנם
כן הוא גם במהיות הסמוכות לנו,
שדרכינו
לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם
החומר
הראשון שבמהות,
משום שאין לנו השגה ותפיסה כלל בשום חומר,
כי
כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה,
להיות
המראה והשמיעה והריח
והטעם והמישוש
מצעים
לשכל
העיוני, רק צורה
בעלמא. של מקרי המהות.
המציירים על ידי
שיתוף פעולה עם החושים שלנו,
לדוגמע:
למשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים
המקרוסקופיים
אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות
ונפרידם
על ידי מלכת החמיה,
הלא
גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות
כן
לעינים, או ליתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות
לנו על ידי
דרכי הרצון לקבל
ולהתקבל" שאנו
מוצאים בהם
אשר
על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם,
ולבודד
האטומים האלו למיניהם,
עד
לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא,
והרי
גם אז, המה רק כוחות שבמהות, ולא חומר,
והנך
מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין
את
החומר הראשון, זולת בהנחה,
שהצורה הראשונה היא החומר
הראשון הנושא
כל
שאר המקרים והצורות הבאים
אחריה,
ואין
צריך לומר בעולמות העליונים
אשר
כל מוחשי ומדומה אינו נהוג
שמה,
::::::::::::::::::
אל
אלקי הרוחות.
זוהר. פרשת קרח
עורך ומגיש: רבי דוד קורן. קרן אור ללימודי הקבלה
ויפלו על פניהם
סעיף:י"ד. בוא וראה משה
ואהרון מסרו עצמם
למיתה.
במה. משום שכתוב: ויפלו על פניהם
ויאמרו אל אלקי הרוחות.
ורוחת כתוב חסר ו', משום זה
אילן המוות הוא, שהוא
המלכות.
ובכל מקום, נפילה
אפים הוא לצד זה.
ועל כן, כתוב אל
אלקי,אל זה שנאמר.
ואל זועם בכל יום.
שהוא המלכות.
אלקי
הרוחות. הוא מקום צרור
הנשמות של העולם.
וכל הנשמות עולות
שמה
ומשם באות. שהוא המלכות.
סעיף:ט"ו. רבי
יהודה פתח אמר : איוב ל"ד.
שמעו חכמים
מלי ויודעים האזינו לי.
מקרא זה אמר אליהוא
הנביא בוא וראה.
ובשלשת רעיו
חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו'.
כי הם היו אומרים
דברים,
ואיוב לא היה
מתנחם מהם.
מכאן למדנו. מי שבא לנחם את האבל.
צריך לייסד דברים
בתחילה שיהיו ראויים
לנחמו.
כי החברים של איוב
אמרו דברי אמת
אבל
לא לנחם אותו.
משום שצרכים דברים
שהאבל יודה עליהם.
ואז יקבל עליו את ,
הדין.
יודה
עליו למלך הקדוש.
מה כתוב:
ואליהו חכה את איוב בדברים.
כי
הודה אחר כך אל הקב"ה
וקבל על עצמו דין
השמים.
סעיף:ט"ז. בוא
וראה, כתוב.
לכן אנשי לבב שמעו לי
חלילה לאל מרשע ושדי מעול..
לכן אנשי לבב שמעו לי. היינו השלמים מכל
ויכולים
להבין הדברים
חלילה לאל מרשע . זה שנאמר.
ואל
זועם בכל יום. שהוא מלכות
הנקרא אל.
ושדי מעול. זה
סמוך כנגד זה.
כי
שדי הוא יסוד. שהוא סמוך לאל.
שהוא
המלכות.
וכבר העמידוהו,
אל שדי. שאל הוא המלכות. ושדי הוא יסוד.
כי פועל אדם ישלם לו.
אם
אדם הולך בעולם הזה.
ועושה
מעשים וחוטא לפני אדונו.
מעשה
ההוא תלוי עליו לשלם לו דין.
זה
שנאמר. כי פועל
אדם ישלם לו.
המעשה ההוא שעשה, ישלם לו.
סעיף:י"ז.. ועם כל זה,
אם ישים אליו לבו,
וכיון
שהאדם משים לבו ורצונו לשוב לפני אדונו,
אז, אל אלקי הרוחות רוחו ונשמתו אליו יאסוף.
לצרור בצרור החיים. ואינו
עוזב
נפשו בחוץ להיות נדון
בדין אחר
סעיף:י"ח. רבי יוסי
אמר. דבר זה הוא סוד בדינים
הנסתרים
של הקב"ה.
כי פועל אדם
ישלם לו היינו. להיות נדון
בדינו.
באלו המעשים
שאדם עשה בעולם הזה.
ומעלוהו להיות נדון
כמעשיו.
ונאבד מן העולם. מה כתוב אחריו:
מי פקד עליו ארצה ומי שם
תבל כלה.
מי פקד עליו ארצה זה הוא
שפקד עליו
את
אחיו הגואל אותו.
ומי שם תבל כלה שאחיו בונה בית.
שמיבם
את אשתו. ובונה בנין עולם ותיקון וישוב
העולם.
מה
כתוב אחריו. אם
ישים אליו לבו.
כי
אדם הזה שפקד עליו לגאלו ולבנות בנין.
צריך
לכוון לב ורצון אל המת ההוא.
ולהקים
לו שם.
מכאן אדם הבא על אישה ההיא, על יבמה.
בשביל יופי ותשוקה שלו.
הרי
בנין עולם לא נבנה,
כי
רצונו ולבו לא נתכוון אל המת.
סעיף:י"ט. ומשום זה כתוב: אם ישים אליו לבו
ברצון
הלב שיכוון אל המת.
ואז רוחו ונשמתו אליו
יאסוף.
שהוא
נמשך אליו להבנות בעולם הזה.
מה
כתוב אחריו.
יגוע בשר יחד ואדם על עפר
ישוב.
יגוע על בשר יחד היינו גוף ההוא
ירקב בעפר וכל בשר ההוא.
ועתה,
אחר זה. ואדם על עפר ישוב
הרי
תהיה התחדשות. הבנין
כמקודם
וישוב על עפר. של בנין הגוף אחר.
כמו
שהיה בתחילה.
ועל זה הרוח והנשמה ביד
הקב"ה
ומרחם על בני אדם. שלא יהיו
נאבדים מעולם הזה ומעולם
האחר.
משום זה כתוב. אל אלקי הרוחות לכל בשר
כל
החומר והרצון. ותנועה רוחנית,
תלמוד עשר הספירות חלק ראשון. פרק ט'
עורך
ומגיש: רבי דוד קורן, כ' בסיון ה"תשפ"ב
....................
תנועה רוחנית פירושו,
התחדשות של שינוי צורה.
לג) עוד נשאר לבאר הזמן
ותנועה,
שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת.
אכן תדע, שהתנועה הרוחנית
איננה כתנועה המוחשית
ממקום למקום, אלא הכוונה היא
על
התחדשות הצורה,
שכל
חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה,
כי
אותו החידוש דהיינו שינוי הצורה שנתחדש ברוחני,
במשונה מצורה הכללית
הקודמתו שבאותו הרוחני,
הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא,
ויצאה בשם ובשליטה לפני עצמה,
שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה
איזה חלק, ומתנענע והולך לו
ממקום למקום,
לפי
כך מכונה החידוש צורה בשם תנועה.
זמן רוחני פירושו, מספר
מסויים של חידושי שינוי צורה.
המסובבים
זה מזה. קודם ואחר כך. פירוש. סבה ומסובב.
.............
לד) ודבר הזמן בהגדרתו הרוחנית,
תבין, כי כל עיקר מושג
הזמן אצלנו, אינו אלא
הרגש של התנועה.
כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועה, שהרגיש בהן בזה אחר זה. ומעתיקם בדמיון "זמן מסויים"
באופן,
שאם היה האדם עם סביבתו במצב של
מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז
ממסוג הזמן ולא כלום,
והנה
כך הדבר גם ברוחנים, שסכום מסויים של חידושי הצורה,
הנבחנת
לתנועה רוחנית כנ"ל,
המסובכות
זו בזו בדרך סיבה ומסובב,
מכנים
אותן בשם זמן" ברוחניות,
ועניין
קודם ואחר כך, פירושו. תמיד כמו סיבה ומסובב.
..............
פרק
י'. כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל.
ומה שיש בו יותר מזה
מיוחס למאציל. כוח החיות.
לה)
ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר
היטב.
שהוא
הכל שבו, תדע, שהוא כל החומר הכללי,
המיוחס לנאצל,
באופן שכל הישות זולתו,
מיוחס למעציל.
כוחות, חיות.
הרצון לקבל הוא הצורה
הראשונה
של כל מהות.
והצורה הראשונה אנו מגדרים בשם חומר,
משום
שאין לנו השגה במהות.
לו)
אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה
לצורת המהות,
ואיך תופסים אותו לחומר המהות,
אמנם
כן הוא גם במהיות הסמוכות לנו,
שדרכינו
לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם
החומר
הראשון שבמהות,
משום שאין לנו השגה ותפיסה כלל בשום חומר,
כי
כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה,
להיות
המראה והשמיעה והריח
והטעם והמישוש
מצעים
לשכל
העיוני, רק צורה
בעלמא. של מקרי המהות.
המציירים על ידי
שיתוף פעולה עם החושים שלנו,
לדוגמע:
למשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים
המקרוסקופיים
אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות
ונפרידם
על ידי מלכת החמיה,
הלא
גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות
כן
לעינים, או ליתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות
לנו על ידי
דרכי הרצון לקבל
ולהתקבל" שאנו
מוצאים בהם
אשר
על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם,
ולבודד
האטומים האלו למיניהם,
עד
לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא,
והרי
גם אז, המה רק כוחות שבמהות, ולא חומר,
והנך
מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין
את
החומר הראשון, זולת בהנחה,
שהצורה הראשונה היא החומר
הראשון הנושא
כל
שאר המקרים והצורות הבאים
אחריה,
ואין
צריך לומר בעולמות העליונים
אשר
כל מוחשי ומדומה אינו נהוג
שמה,
::::::::::::::::::