ימי בין המצרים עד ט' באב' שער הכוונות האר"י הקדוש

זוהר ראה המשך המאמר בסוף הדף.
,,,,,,,,,,,,,.........,,,,,,,,,,,,,

ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה

עוד לא היה בעולם,  ולעתיד לבא כתוב,

בונה ירושלים ה', הוא יבנה ולא אחר

ולבנין זה אנו מחכים

ולא לבנין בו אדם   שאין לו קיום כלל,

 

 

סעיף  קמט)  בית ראשון ובית שני יוריד הקב"ה

בבת אחת מלמעלה,

הבית הראשון, כנגד בינה, יהיה במכוסה,

והבית השני, שהוא כנגד המלכות, יהיה בגילוי

 

בית ההוא שנקרא בית שני יהיה בגילוי כדי שתראה

לכל העולם אומנותו של הקב"ה.

ואז תהיה שמחה שלמה, ורצון הלב בכל קיומו,

חורבן ביהמ"ק היה מחמת שחטאו ישראל בעבודה זרה

ולא רצו להעלות מ"ן לזיווג זו"ן,

אלא שרצו להמשיך השפע לס"א,

 הנקרא אלוהים אחרים,

שמסיבה זו נפרד הזיווג דזו"ן,

והתבטלו מאה הברכות מהנוקבא, ונחרב ביהמ"ק. ושנאמר, יוצא קול ואומר, מה אעידך.

שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים.

 

אלו ו"ק דגדלות, שהנוקבא מקבלת במ"ה,

נקרא ימים קדמונים.

 

כמ"ש, כי שְׁאַל נא לימים ראשונים,

ולמִקצה השמים ועד קצה השמים. ונקרא כן,

 

להיותם ו"ק דאו"א,

כי הישסו"ת הוא ז"ת דאו"א.

וז' הימים של או"א הם ראשונים אל ז' הימים דזו"ן,

 כמ"ש, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ.

 

פירושו על זיווג זו"ן, הנקראים שמים וארץ,

שהזהיר הכתוב לשמור ולקיים את הזיווג.

 

ואם לא, מזהיר הכתוב,

כי אָבוד תאבֵדון מַהר מעל הארץ.

וכמ"ש, מ"ה אעידך,

על אלו מאה ברכות הזהרתי אותך

לשומרם ולעשותם, ואתה עברת עליהם,

לכן התקיים בכם,

כי אָבוד תאבֵדון מַהר מעל הארץ.

ונאמר, מ"ה אדמה לך, באותו אופן ממש,

 

העטרתי לך בעטרות קדושות,

ועשיתי אותך ממשלה על העולם.

 קראתי לך ירושלים הבנויה

כעיר שחוברה לה יחדיו.

 

כי אלו מאה הברכות,

 שהנוקבא מקבלת מהז"א בזיווג. שמ"ה,

 הן בעלייתם לישסו"ת,

ונעשה ז"א לבחינת ישראל סבא,

 והנוקבא נעשתה לבחינת תבונה.

 ואז נעשים האורות שלה מאה ברכות,

כמו האורות של תבונה.

 

וע"ז כתוב, כעיר שחוברה לה יחדיו.

כי הנוקבא, הנקראת עיר, (םןץףך)

התחברה עם התבונה יחדיו,

 ונעשתה הנוקבא לבחינת התבונה.

והיא מקבלת משם המוחין דתבונה,

 הנקרא עטרות קדושות,

 

 ואז נקרא כלילת יופי משׂושׂ כל הארץ,

ומקבלת ממשלה על העולם.

 

 

ושנאמר, מ"ה אשווה לך ואנחמך.

כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה,

בירושלים של מעלה.

 

כלומר, שבסיבת חטאם של ישראל,

שנחרב ביהמ"ק ונגלו מעל אדמתם,

גרמו בזה גם פירוד לנוקבא,

 

כי ט"ס התחתונות שלה נפלו לקליפות,

והיא חזרה לנקודה תחת היסוד.

 

וכמ"ש, מ"י ירפא לך,

אם ישובו בני ישראל בתשובה,

ויתקנו מעשיהם, ויעלו מ"ן לזו"ן.

הנה אז שוב יימשכו המוחין עילאין אל הזו"ן,

 ושוב תעלה הנוקבא לישסו"ת,

 הנקרא מ"י, ואז תהיה לך רפואה.

יוד

מ"י קצה השמים. מ"י, קצה השמים למעלה,

ישסו"ת. מ"ה, קצה השמים למטה, המלכות.

 וזה ירש יעקב, ז"א,

המבריח מן הקצה אל הקצה.

מן הקצה הראשון, מ"י,

עד הקצה האחרון, מ"ה.

משום שעומד באמצע בין ישסו"ת למלכות.

 

וע"כ כתוב, מי ברא אלה. ישסו"ת,

מ"י, בראו את ז"א ומלכות, אל"ה.

שער הכוונות ענין בין המצרים


עורך הגאה ומגיש: רבי דוד קורן

ענין בין המצרים והם כ"א ימים

שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב

מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש

לשבת באבלות אחר חצי היום

 בכל אלו הימים ולבכות בכיה ממש

 על חורבן הבית .  (בכיה. גימטרייה הבל)

 

וטעם היות זה אחר חצות היום

הוא כי אז הוא התעוררות הדינין

בסוד כי ינטו צללי ערב

אשר לסבה זו נשרף ההיכל


אחר חצי היום

 

ודבר זה עושה תועלת גדול'

בנפש האדם

 

וענין חצות הלילה אין צורך להזכירו

 כי אפי' בכל שאר הלילות

צריך להתאבל על החורבן ומכ"ש

 בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכי'

ועליו נאמר שמחו את ירושלם כו'

כל המתאבלים עליה:

 

 

גם צריך ליזהר ולהמנע מלאכול
בימים ההם
שום פרי חדש


ושלא ללבוש שום לבוש חדש


כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו

 

וכמו שנזכר עניין זה בספרי הפוסקים' האחרוני'

 וענין זה נוהג בשבתות ובר"ח אב:

 

גם צריך לכוון כוונות אלו בתפילת עמידה'

 בכל הימים ההם.

הנה בברכת' אבות באותה ה הויה הא'

 תכווין שתאיר זו ה הויה אל תמורת' היוצאת בחילוף אותיות שלפניה והיא טדה"ד

והנה ג' שמות הנז' טדה"ד וכוז"ו ומצפ"ץ

הם בגי' שי"ן עם הכולל:

 

ובברכת רצה תכווין כי מלת רצה היא

בגי' אלקים של  מילוי ההין

 

כי רצה הם אותיות צרה והוא סוד

 ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע

שהוא שם אלקים של ההין.

 

וז"ס בין המצרי'ם  כי מן השם הנז'

שהוא דין יוצאות בימים האלו הצרות.

 גם תוסיף שם אדני עם רצה של אלקים הנז' ויהיו בגי' שי"ן

אלהים= רצה + אדני= ס''ה סך שין

 ותכווין כי ב' בתי דינין אלו שהם

אלקים ואדני שהם סוד בין המצרים

 

ב' מצרי' העולים בגי' שי"ן יתמתקו

 

ע"י ג' השמות הראשונות' שנתכוונו' בהם

 בג' ברכות

הא' והם טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ

 העולים בגי' שי"ן כנז'

 

ועי"כ אותיות' צרה יתהפכו לרחמים:

ויהיו רצה ה' אלקינו

ובברכת שים שלום באותם

ב' שינין שבר"ת של שים שלום

תכווין  אל ב' השינין הנ"ל

 

 גם התיבות עצמם של שים שלום

שניהם יחד עולות בגי' שי"ן שי"ן הנז'

 

ועוד יתירים ו' כנגד ו' שמות הנז' והם

שם יהו"ה וג' תמורות והם טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ

ושם אלקים ושם אדנ"י:

''''''''////////////////''''''

ענין ט"ב אב'

 מה שנהגו ביום ט"ב אב'  במנחה

 לומר פסוקים של נחמות

וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה

ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי

 

 כי לעת ערב הציתו אש בהיכל

 ביום ט"ב אב' ונשרף בעת המנחה

וכפי" זה היה ראוי להחמיר במנחה

יותר' מבשחרית

אבל העניין יובן במה שדרשו בגמרא ע"פ

מזמור לאסף אלקי' באו גוים '

 והקשו מזמור קינה מבע"ל ותי'

 

כי בתחילה' התחילו האויבים להרוג את

בני ישראל ואז חשבו ישראל

שלא יהיה ח"ו תקומה למפלת'

ויכלו ח"ו בחרב האויבים

 

ובראותם שהציתו' אש בהיכל

לעת ערב  שהוא זמן המנחה

אז אמרו מזמור ושמחו שמח' גדולה

וקבלו נחמה .(מנחה אותיות נחמה)

 

כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים

לא הייתה תקומה לשונאי ישראל

 

וכמשז"ל כלה את חמתו ויצית אש בציון.

 ונמצא כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל אז אמרו ישראל מזמור

וקבלו נחמה על צרתם א"כ המנהג הנז'

 הוא טוב ונכון.

,,,,,......,,,,,

 

 ונלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל טעם אחר והוא כי

אז במנחת ט"ב''אב נולד המשיח

הנקרא מנחם כנז' במדרש איכה רבתי:

..............,........................

בית שלישי לא כתוב בתורה.

פרשת  פינחס.  סעיף  קמג)   

עורך ומגיש: רבי דוד קורן          תשע''ח


סעיף  קמג)   אמר  רבי אבא. נזכרתי דבר אחד ששמעתי

ממאור הקדוש, רבי שמעון, ששמע משמו של רבי אליעזר.

 

יום אחד בא חכם אחד גוי. אמר לו זקן זקן.

ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך,   אחת,   

שאתם אומרים שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר.

 

והרי אין לבנות אלא ב' פעמים, בית ראשון ובית שני כתוב,

ובית שלישי לא תמצא בתורה,

ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה,

ולעולם אין בו יותר,

 

כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני,

גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון,

 

 

סעיף  קמד)  ועוד. אתם אומרים שאתם קרובים למלך

 העליון יותר מכל שאר העמים, מי שמקורב אל המלך.

הוא שמח תמיד בלא צער, בלא יראה. בלא צרות.

 

והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות  וביגון

יותר מכל בני העולם,

 

ואנו, לא קרב אלינו צער וצרה ויגון כלל,

הרי שאנו קרבים למלך העליון.

ואתם רחוקים ממנו.

ועל כן, יש לכם צער וצרה ואבל ויגון מה שאין לנו.

ועוד, שאתם אינכם אוכלים נבלה וטרפה,

כדי שתהיו בריאים, והגוף שלכם יהיה בראי.

 

אנו, אוכלים כל מה שאנו רוצים,  ואנו חזקים

בכוח ובבריאות וכל אברינו בקיום שלהם.

 

סעיף  קמה)  ועוד,ואתם, שאינכם אוכלים, כולכם חלשים

במחלות רעות, ורצוצים יותר מכל שאר העמים.

אתם עם, ששונא אותכם ה' מכל וכל..

 

זקן זקן אל תאמר לי כלום כי לא אשמע אותך,

ולא אקבל ממך,

 

נשא עיניו רבי אליעזר,  והביט בו,

ועשה אותו גל של עצמות.

 

סעיף  קמו) כיון שנח כעסו,  החזיר ראשו ובכה ואמר,

ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ.

כמה חזק הוא הכוח של השם הקדוש התקיף בכל הארץ,

 

כמה חביבים דברי התורה, שאין לך דבר קטן שבתורה,

שלא יצא מפיו של הקב"ה,

דברים אלו ששאל אותו רשע,

אני שאלתי יום אחד את אליהו הנביא. ואמר,

כי במתיבתא הרקיע, סודרו אותם הדברים

לפני הקב"ה, וכך הם,  

 

 

 

סעיף  קמז) כשיצאו ישראל ממצרים רצה הקב"ה

לעשות אותם בארץ, כמלאכים הקדושים למעלה,

ורצה לבנות להם בית קדוש.  ולהורידו משמי השמים,

ולנטוע את ישראל בארץ נטע קדוש,

כעין הצורה שלמעלה.

 

זה שנאמר: תביאמו ותטעמו בהר נחלתך.

באיזה מקום, מכון לשבתך פעלת ה' באותו המקום.

שאתה ה' פעלת אותו, ולא אחר,

 

מכון לשבתך פעלת ה',  זהו בית ראשון,

מקום ה' כוננו ידיך, זהו בית שני.

ושניהם פעולתו של הקב"ה הם,

 

 

סעיף  קמח)  ומשהכעיסו לפניו במדבר, מתו,

והביא הקב"ה את בניהם בארץ.

ובית המקדש נבנה על ידי אדם.

ועל כן לא נתקיים,

כי הם צריכים  להיות פעולתו של הקב"ה.

ושלמה המלך היה יודע

שמשום שזה הוא מעשה ידי אדם לא יתקיים,

 

ועל כן אמר שלמה המלך:

אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו,

כי אין לו קיום. בימיו של עזרא, גרם החטא,

והם היו צרכים לבנות בית המקדש.

ועל כן לא היה בו קיום.

 

ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה

עוד לא היה בעולם,  ולעתיד לבא כתוב,

בונה ירושלים ה', הוא יבנה ולא אחר

ולבנין זה אנו מחכים

ולא לבנין בו אדם   שאין לו קיום כלל,

 

 

סעיף  קמט)  בית ראשון ובית שני יוריד הקב"ה

בבת אחת מלמעלה,

הבית הראשון, כנגד בינה, יהיה במכוסה,

והבית השני, שהוא כנגד המלכות, יהיה בגילוי

 

בית ההוא שנקרא בית שני יהיה בגילוי כדי שתראה

לכל העולם אומנותו של הקב"ה.

ואז תהיה שמחה שלמה, ורצון הלב בכל קיומו,

 

 

סעיף  קנ')  בית הראשון ההוא שיהיה במכוסה,

עולה למעלה על בית שני שנתגלה,

וכל העולם יראו ענני יקר המקיפים

אותו הבית שנתגלה,

ובתוך אלו העננים יהיה הבית הראשון

בפעולה נסתרת,

העולה עד רום יקר השמים.  שהוא בינה,

ואל בנין זה אנו מחכים.

 

סעיף  קנא)ועד עתה לא היה זה בעולםכי אפילו

העיר ירושלים לא תהיה אומנותו של האדם, 

כי כתוב(זכריה ב').

ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב וגו',

אם בעיר כתוב כך, כל שכן הבית,

שהוא משכן שלו.

ופעולה זו של הקב"ההייתה צריכה

להיראות בתחילהכשיצאו ישראל ממצרים,

ונתעכב עד לאחרית הימים בגאולה האחרונה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

השארת תגובה