מב) כעין זה, עושה הצפון את הזהב. כי מצד תוקף האש,

נעשה הזהב. שכתוב, מצפון זהב יֶאֱתֶה.

כי האש נאחז בעפר ונעשה זהב. וכתוב, ועפרות זהב לו.

וזה שניים כרובים זהב.

 

פירוש רבי אשלג בעל הסולם,

כי האש היא דינים של קטנות הבינה.

וכשמתחברת האש הזו עם העפר,

 יורד המסך מבינה בחזרה למקומו, ומתגלה החכמה בעפר,

 שהיא המלכות. והוא הזהב. וכמ"ש מצפון זהב יֶאֱתֶה.

כי שם מלובשת האש. וזה שניים כרובים זהב,

שנמשכו בהם המוחין של חכמה, הנקרא זהב. אמנם בלי עפר אין זהב,

כי אין החכמה מתגלה זולת במלכות. כמ"ש, ועפרות זהב לו.

 

מג) מים נאחזים בעפר. והקרירות של העפר בלחות של המים

עושה כסף, שהוא אור החסדים שבדרום,

המושפע ממעלה למטה.

 

וכשמתחבר עם הקר ויבש שבעפר, מתבטל היבש שבעפר,

ונעשה לח, כלומר נוזלים ממעלה למטה.

ומדרגה זו של העפר, נקרא כסף.

 

עתה הרי העפר נאחז בב' הצדדים, בזהב ובכסף,

וניתן ביניהם. הרוח אוחז במים ואוחז באש,

להיותו קו אמצעי, ומוציא את שניהם כאחד,

 שנקרא עין נחושת קָלָל.

 

 ועפר, כשהוא בפני עצמו בקר ויבש שבו, יוצא ממנו ברזל.

והסימן שלך אם קהה הברזל.

והעפר, המלכות, נקראת יד כהה. כי המלכות היא תפילין של יד.

 

מד) ועפר הזה נאחז בכולם, באש רוח מים.

וכולם עושים בו בדומה להם.

שהאש מוציא בו זהב, שהוא דומה לו.

והמים הוציאו בו כסף, שהוא דומה לו.

בלי עפר אין זהב כסף ונחושת,

 

כי כל אחד ואחד משאיל לחברו משלו,

כדי להתקשר זה בזה. והעפר נאחז בכולם,

משום ששני הצדדים אש ומים נאחזים בו,

שהקר שבו נאחז במים,

והיבש שבו נאחז באש.

והרוח, ז"א, נקרב אליו, משום שכולל אש ומים,

 ועושה בו מעשהו.

 

כי גם הרוח כולל אש ומים,

שהחום שבו הוא מאש, הלח שבו הוא ממים.

 

מה) נמצא, כשעפר התחבר עימהם, עם אש מים רוח,

שהוציאו בו זהב וכסף ונחושת,

השיג העפר כוח, והעפר עשה והוליד מתכות אחרות,

בדומה לזהב כסף ונחושת.

 

כעין הזהב מוליד העפר פסולת הזהב, ירוק כמו זהב ממש.

כעין הכסף מוליד עופרת.

כעין הנחושת מוליד בדיל.

כעין הברזל הוליד ברזל בברזל יחד.

שמשמע שיש שני מיני ברזל.

 

מו) אש רוח מים עפר אחוזים זה בזה, קשורים זה בזה,

 ואין בהם פירוד.

ולפיכך, זהב כסף ונחושת, שיצאו מהם, אין בהם פירוד.

 

אבל עפר, גם כשהוא מוליד אחר כך את פסולת הזהב

העופרת הבדיל והברזל, הם אינם מתקשרים זה בזה,

 

כמו זהב כסף נחושת, שיצאו מאש מים ורוח,

המחוברים בעפר. אלא כמ"ש,

ומשם יפרד, והיה לארבעה ראשים, ובאלו יש פירוד.

 

מז) כשהעפר הוליד בכוח ג' עליונים, הוציא ארבעה נהרות,

ששם נמצאים אבנים יקרות. ובמקום אחד הם, בנהר פישון,

 

שיצא מכוח האש שבעפר. ואֵלו אבני ייקר הן י"ב,

והן לד' רוחות העולם, ג' לכל צד, כי כשנכללים זה בזה,

 

 יש בהן רק ג' לכל אחד, מאש מים רוח עפר,

ולא ד' לכל צד,

 

 משום שהעפר אינו מאיר מעצמו, אלא רק מקבל בלבד.

והם כנגד י"ב שבטים,

שכתוב, והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל,

 שתים עשרה על שמותם. ואלו הם י"ב בָּקָר,

העומדים תחת הים שעשה שלמה.

 

מח) כל ארבע בחינות, אף על פי שמקושרים זה בזה,

והם קיומו של העולם,

מכל מקום קיום העולם בעיקר הוא הרוח,

משום שהכל מתקיים בשבילו.

 

והנפש מתקיימת ברוח, שאם יחסר הרוח ממנה

אפילו רגע אחד, אין הנפש יכולה להתקיים.

 

שכתוב, גם בלא דעת נפש לא טוב,

שהדעת הוא הקו האמצעי, שנקרא רוח.

 

מט) אלו י"ב אבנים, הם י"ב בָקָר שמתחת הים שעשה שלמה.

כי הנוקבא נקראת ים, והיא עומדת על י"ב בקר,

שהם ארבע בקר הכלולים כל אחד מג',

שבעולם הבריאה. ומכונים בקר,

 להיותם בשליטת השמאל, פני שור.

 

ומשום זה לקחו אותם י"ב הנשיאים, שנאמר,

 כל הבקר לעולה שנים עשר פרים.

 

נ) כשברא הקב"ה את האדם, כלומר גופו,

נברא מעפר בית המקדש שלמטה, המלכות.

מעפר בית המקדש של מעלה, הבינה,

ניתנה בו הנשמה. וכמו כשנברא מעפר שלמטה נתחברו בו,

 

בעפר, ג' יסודות העולם, אש רוח מים של מטה,

כך כשנברא מעפר של מעלה, נתחברו בו,

בעפר הזה, ג' יסודות העולם, אש רוח ורוח מים של מעלה. והאדם נשלם בגוף ונשמה.

נא) משה נשלם יותר מן האבות, משום שדיבר

.................................

 

מאמר: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי

.................................