סודות הזוהר. ואלה שמות בני ישראל. סוד י"ב המזלות והשבטים,

ואלה שמות בני ישראל.

פרשת שמות מהזוהר,

.....:::::::::::......

מאמר: ואלה שמות בני ישראל

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,                קרן אור ללימודי הקבלה

.......:::::::.......

א) ואלה שמות בני ישראל וגו'.  הוקשה לו, שכתוב, מתחילה

בישראל  וגומר ביעקב, וכן מה עניין גלות מצרים בפנמיות,

ועל זה מביא הכתוב,  והמשכילים יזהירו וגו',

שעם ביאור הכתוב, יובנו השאלות הנ''ל.

 

 והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

והמשכילים, הם  אותם המסתכלים בסוד החכמה,

כלומר, אותם  שהשיגו  סוד החכמה,

 

כי חכמה מכונה אור העיניים, והשגתה מכונה הסתכלות.

יזהירו, הוקשה לו למה לא כתוב, יאירו?

ואומר, שפירושו, שמאירים ומתנוצצים בזיווה של החכמה העליונה.

 

 כי עצם חכמה עליונה אינם יכולים להשיג,

אלא רק מבינה שחזרה להיות חכמה,

 על ידי  חזרתה לראש א"א, שזה נחשב רק לזיו חכמה העליונה, שנבחן רק לזוהר, ולא עצם אור החכמה.

 

וע"כ נאמר, יזהירו, ולא נאמר, יאירו.

כזוהר, פירושו:  ההארה וההתנוצצות של הנהר היוצא מעדן,

שהם סוד בינה הנ''ל, שיצאה מראש של א"א, (ארך אנפין)

שהוא  חכמה,  הנקראת עדן,

 

שבחזרתה לראש א"א, (ארך אנפין) , נעשתה לחכמה.

 וחכמה זו שבה נבחנת רק לזיו החכמה.כנ''ל,

וע"כ נאמר עליה כזוהר, שהיא לשון זיו.

................

וזה הוא סוד הסתום שנקרא רקיע,

שהם סוד המסך של צמצום ב',

המוצאי את בינה לחוץ מראש של א''א

ע"י חזרתו למטה, למקום המלכות של ראש א"א.

( כמו שנאמר בהקדמת ספר הזוהר, ראה סוד הצמצום מבוא שעור ב' של רבי דוד קורן)

 

זה מה שאומר הכתוב, כזוהר הרקיע, הם הכלים והמוחין,

המתגלים ע"י הרקיע.

כי בו נמצאים הכוכבים, ג"ר של מוחין. והמזלות,

שהם סוד  ו"ק של מוחין. והשמש, ז"א. והלבנה, הנוקבא.

 

וכל אלו נרות המאירים, שהם כל האורות שבבי"ע.

 כי כל האורות שב ד' עולמות אבי"ע, הם יוצאים על המסך של

צמצום ב, שנקרא רקיע.

.........................

 

מאמר: ואלה שמות,

..............

ב) הזוהר של רקיע הזה, מאיר בהארתו על הגן, שהוא המלכות.

 ועץ החיים, תפארת, עומד באמצע הגן, דהיינו, בקו האמצעי,

וענפיו,  דהיינו ספירותיו, מכסים על כל הצורות שהם הנפשות,

 ואילנות, שהן הרוחות,

 וּבְּשׂמים שהם הנשמות שבגן, בכלים ישרים,

 

כלומר שמתוקנים בג' הקווים. ימן שמאל ואמצע,

ובצילו מסתופפות, כל חיות השדה, מלאכים החיצוניים,

 וכל עוף השמים, דהיינו מלאכים הפנימיים. ישבו תחת ענפיו.

 

 

ג) זוהר הפירות של האילן, שהם הנשמות הנולדות ממנו,

נותן חיים לכל. קיומו הוא לעולם ולעולמי עולמים.

צד האחר של הטומאה אינו שׁורה בו,

שאין לסטרא אחרא שום יניקה בעץ החיים, ז"א

 

בגדלות, אלא צד הקדושה בלבד.

אשרי חלקם של הטועמים ממנו,

שהם חיים לעולם ולעולמי עולמים.

כמ"ש, ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם.

הם נקראים משכילים, וזוכים בחיים בעולם הזה ובעולם הבא.

ד) זהר אילן הזה, ז"א, מתנשא למעלה לישסו"ת (ישראל סבא ותבונה)

ולמעלה, לאבא ו"אמא. כשמתנשא לישסו"ת, שהם בינה.

חמש מאות פרסאות הילוכו, כי מקבל חג"ת נ"ה מבינה,

שספירותיה מאות.

 

אבל יסוד אין לה, כי אמא עד הוד התפשטותה.

 וכשמתנשא לאבא ו"אמא, שמאיר בהם הארת עתיק, (כתר)

הוא שישים ריבוא בהתפשטותו, שמתפשט בו היסוד

ומקבל חג"ת נה"י מהארת עתיק, שספירותיו, כל אחת, מאה אלף.

 וע"כ הוא שישים ריבוא.

 

באילן הזה נמצאת הארה אחת, שהיא מלכות שבגופו.

 שכל הצבעים, לבן אדום ירוק, שהם סוד, אורות חג"ת, נמצאים בה.

אלו הצבעים עולים באור ישיר  ויורדים באור חוזר.

 ואינם מתיישבים במקום אחר, חוץ מבאילן הזה, כי הוא קו אמצעי.

......

ה) כשהאורות יוצאים מן האילן,

להֵראות בתוך הזוהר שאינו מאיר, שהוא המלכות

 הכוללת שבחינת מחזה ולמטה של ז"א,

שבה עצמה יש זו"ן, שהם זו"ן הקטנים, הנקראים יעקב ורחל.

האורות פעם מתישבים, ופעם אינם מתישבים בה.

 

נמצאים ואינם נמצאים.

משום שאינם מתישבים במקום אחר, חוץ מבאילן הזה,

שהוא מחזה ומעלה של ז"א, הנקרא ישראל.

 

מאילן הזה יוצאים י"ב שבטים, שתחומיהם בו,

שהם י"ב אורות, המכונים י"ב גבולי אלכסון.

 והם ירדו בזוהר הזה שאינו מאיר לתוך גלות מצרים,

בכמה מחנות עליונים. זה  שנאמר,, ואלה שמות וגו'.

 

 

כי עכשיו מובן היטב, מה שהכתוב מתחיל בישראל,  דהיינו

דהיינו, ואלה שמות בני ישראל.

משום ששורש אורות של י"ב השבטים באים מן האילן,

 הנקרא ישראל, מחזה ולמעלה של ז"א.

 

וכן מה שגומר ביעקב, שאומר, הבאים מצריימה את יעקב,

 כי עברו מבחינת ישראל, לבחינת יעקב שמחזה ולמטה של ז"א,

ששם י"ב אורות של השבטים אינם יכולים להתישב.

וכמ"ש, הבאים מצריימה, לשון מֵצֵר, וע"כ שלטו בהם המצרים.

............

צדיקים שמגיע אֲלֵיהם כמעשה הרשעים.

פרשת שמות זוהר       סעיף: קסג עד קעה,

עורך ומגיש: רבי דוד קורן     קרן אור ללימודי הקבלה

........................

מאמר: צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, (קהלת ה')

קסג) פתח רבי אלעזר  ואמר וכו'

 יש הבל אשר נעשה על הארץ.  אשר יש צדיקים, וגו'

שגם זה הבל,  מקרא זה בארוהו,

אבל מ"ש יש הבל, הוא,

כי שלמה המלך עשה את ספר הזה,

ויסד אותו על שבעה הבלים, שהם ז' ספירות של ז"א,

שהוא אור הרוח המכונה הבלים.

 

אשר העולם, שהוא הנוקבא, עומד עליהם.

ש-ז' ספירות שלה מתקיימות מן ז' ספירות

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות של ז"א.  

כי הנוקבא, היא סוד דיבור,

 ואין דיבור בלי הבל, המכה על ה' מוצאות הפה.

 

קסד) ואלו ז' הבלים הם נקראים שבעה עמודים הסומכים את העולם,

שהם הנוקבא. והם כנגד ז' רקיעים.

רקיע, הוא סוד הפרסא של ז"א,

והוא כולל בתוכו ז' רקיעים, כנגד ז' ספירות

 חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות שבפרסא.

ואלו הם: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, עֲרָבוֹת.

 

וכנגדם, הבל הבלים, אמר קוהלת,

הבל הבלים, הכל הבל. שיש כאן ז' הבלים.

 כי הבל הבלים הם ג', ועוד פעם, הבל הבלים הם שישה,

והבל שבסוף הפסוק הם שבעה.

 

קסה) ,כמו שאלו הם ז' רקיעים, ויש רקיעים אחרים,

הדבקים בהם ומתפשטים ויוצאים מהם, שהם ז' רקיעים שבנוקבא.

 

כן יש הבלים אחרים של הנוקבא, המתפשטים ויוצאים

מאלו ז' הבלים של ז"א. וכולם אמר שלמה בספרו קהלת.

 

קסו) כאן יש בו סוד החכמה  בהכתוב, יש הבל,

שהוא בחינת יסוד שבהבלים, שיש בו סוד החכמה,

 שיוצא מאלו הבלים עליונים, שהעולם, הנוקבא, עומד עליו.

 

 וזהו שכתוב:, נַעֲשָׂה על הארץ, דהיינו על הנוקבא.

הנקראת ארץ,  ונעשה, פירושו:  שהיסוד מתקיים בקיומו,

 ומתחזק בתוקפו, בעובדי הארץ, שהם הצדיקים.

ובעליית מ"ן שלהם העולים מן הארץ,

וזה, היסוד, נתמנה להשפיע אל הארץ.

וכל תוקפו וקיומו הוא בנשמות הצדיקים, שנלקטו מן הארץ,

דהיינו שמתו שכתוב צדיקים טרם שחטאו,

בעוד שנתנו ריח טוב. כגון חנוך, כמ"ש,

ואיננו כי לקח אותו אלקים.

 שלְקָחוֹ מטרם שהגיע זמנו למות, והשתעשע בו.

 וכן שאר צדיקי העולם.

 

קסז) שלמדנו על שני דברים הצדיקים מסתלקים מן העולם

מטרם שמגיע זמנם:

א. על חטאי הדור, כי כשמתרבים רשעים בעולם,

הצדיקים הנמצאים ביניהם, נתפסים בעוונותיהם.

 

ב. כאשר גלוי לפני הקב"ה שיחטאו אח"כ,

מעביר אותם מן העולם מטרם שיגיע זמנם.

כמ"ש, אשר יש צדיקים אשר מגיע אֲליהם כמעשה הרשעים, שמגיע אֲליהם הדין שלמעלה, כאילו עשו עבירות ומעשה הרשעים

 

קסח) כי פעם אחת שאל רבי יוסי ב"ר יעקב איש כפר אונו

את רבי מאיר, בזמן שרבי עקיבא וחבריו נסתלקו מן העולם,

 ומתו באופן ההוא, דהיינו  ע"י המלכות.

 

ואמר לו וכי כתוב בכל התורה כולה , דהיינו

שיגיע לצדיקים ייסורים כאלו?

אמר לו רבי מאיר, לא כתוב כזה. והרי אמר שלמה,

אשר יש צדיקים אשר מגיע אֲליהם כמעשה הרשעים,

שמגיע אֲליהם הדין מלמעלה כאילו עשו עבירות ומעשים של רשעים.

 וכמ"ש, יש רשעים שמגיע אֲליהם כמעשה הצדיקים,

שיושבים בשקט ושלום בעולם הזה,

והדין לא הגיע אֲליהם, כאילו עשו מעשים של צדיקים.

 

קסט) שואל: למה מגיע להם כצדיקים?

ומשיב: או משום שגלוי לפני הקב"ה, שישובו בתשובה.

 או שיֵצֵא מהם זרע, שיהיה צדיק בעולם.

כמו תרח, שיצא ממנו זרע אמת, אברהם.

 ואחז, שיצא ממנו חזקיהו. וכן שאר הרשעים שבעולם.

 ומשום זה, בצד זה ובצד זה, הן בצדיקים והן ברשעים,

נעשה הבל שאמרנו ומתחזק על הארץ כמו שאמרנו .

 

קע) פירוש אחר, על הכתוב יש הבל, כמו שאמרנו,

 שפירושו שהוא מתחזק  על העולם,

במה? הוא מתחזק בעולם,

שיש צדיקים שמגיע אֲליהם כמעשה הרשעים,

כמעשה של עוברי עבירה, בת עובד עבודה זרה,

או מעשה אחר מאלו המעשים, שהם מעשים של רשעים.

 

 ועומדים על קיומם ואינם חוטאים, מפחד ריבונם,

 ואינם רוצים להטמא. כמו כמה צדיקי אמת,

שהגיע לידיהם כמעשים האלו, והם גבורי כוח,

שעשו רצונו של אדונם, ולא חטאו.

כמ"ש, הבל נעשה על הארץ, ונתחזק בתוקפו.

 

קעא) ויש רשעים שמגיע אֲליהם כמעשה הצדיקים.

כשמגיע להם מצווה אחת, שהיא מעשה הצדיקים,

וזוכים בה ועושים אותה.

 

כמו שהיה ליסטים רוצח יהודי,

נמצא בהרים עם ליסטים עובדי עבודה זרה,

וכשיהודי היה עובר שם, היה מציל אותו ושומר אותו מהם.

 

והיה רבי עקיבא קורא עליו,

 יש רשעים שמגיע אֲליהם כמעשה הצדיקים.

 

קעב) וכמו אותו רשע,  שהיה שכנו של רבי חייא

שלילה אחד פגש באישה שהייתה הולכת לבית בִתה.

רצה לאנוס אותה.  אמרה לו בבקשה ממך,

תכבד את אדונך ואל תחטא עימי,  עזָבָהּ ולא חטא בה.

 

ויש רשעים וגו' גם זה הבל,  דהיינו שכמו שהבל ההוא

מתחזק אצל הצדיקים,

שמגיע אֲליהם מעשה הרשעים, ואינם חוטאים.

 

אף כן מתחזק אצל הרשעים,

שמגיעים אֲליהם מעשים של צדיקים, ועושים אותם.

 

קעג) שלמדנו: עשה הקב"ה צדיקים ורשעים בעולם.

וכמו שהוא מתכבד בעולם במעשה הצדיקים,

 כן הוא מתכבד ברשעים כשעושים מעשה טוב בעולם.

כמו שלמדנו, את הכל עשה יפה בעיתו.

אוי לרשע, כשעושה רעה לעצמו ומתחזק בחטאיו.

 

קעד) עוד פתח ואמר: את הכל ראיתי בימי הבלי,

יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו.

כשניתנה חכמה לשלמה, ראה הכל,

בזמן ששלטה הלבנה, הנוקבא, בעת שהיא במילואה,

 מפני ששלמה היה מקבל ממנה.

 

יש צדיק, זהו עמוד העולם, יסוד, שהעולם עומד עליו.

אובד, כמ"ש, הצדיק אבד, שהוא בזמן הגלות,

 שאין לו למי להשפיע, ונחשב כנאבד. בצדקו,

 

דהיינו הנוקבא, שנקראת צדק, משום שהיא שוכבת לעפר,

 אז אין לצדיק למי להשפיע, וע"כ הוא אובד בצדקו.

 

צדק זה, כל זמן שישראל בגלות, היא עימהם בגלות.

 ומשום זה, צדיק אובד בצדקו,

כי הברכות העליונות אינן מגיעות אליו.

 

קעה) ויש רשע מאריך ברעתו. זהו סמאל שמאריך

 השקט והשלווה לאדום. ועושה זאת ע"י אשתו, כי הוא רע,

 ואשתו נקראת רעה,

שהיא נחש חזק. כי אינם מקבלים שקט ושלוה,

אלא משום שסמאל נתדבק בנוקבא ההיא,

והנוקבא שלו משפיע להם זה.

כעין זה, הוא משפיע לשאר המלכים, שישראל אצלם בגלות.

עד שהקב"ה יקים מעפר אותה,

סוכת דוד הנופלת, שהיא הנוקבא הנופלת בזמן הגלות,

 כמ"ש, אקים את סוכת דוד הנופלת.

....................

השארת תגובה