האר''י ז"ל שכפרות הן מעין שעיר המשתלח.

לדעת האר"י, מנהג הכפרות הוא תחליף

 או זכר לשעיר המשתלח

ועל כן העצה היעוצה היא רק להיות לבו נשבר בקרבו, ולהיות בעיני עצמו כמי שאין לו חיים כלל,

וכאילו הוא מעותד להיות חס וחלילה דמו נשפך דוגמת הכפרות,

אלא שהכפרות הן חליפתו תמורתו כפרתו.

ובזה הוא מדחה את החלק הרע, ועל כן הן כדוגמת המשתלח.

ולעומת שהוא גומר בלבו לבטל את החלק הרע

ולדחותו ממנו, בא לעומתו בקדושה...

 

השעיר לה' נועד לחזק את הטוב, והשעיר לעזאזל

נועד להרחיק את הרע.

לאור דברי האר"י וקובע שמנהג הכפרות

מחליף את השעיר המשתלח, ומצוות האכילה בערב יום כיפור

מחליפה את השעיר לה'.

במצוות האכילה בערב יום כיפור

מתקנים את האכילות של כל השנה שלא נאכלו

בכוונה ראויה - לא אכילות של איסור,

אלא אכילות שלא נעשו בכוונה ראויה.

זו המשמעות של תיקון הטוב,

וזה היה גם תפקידו של השעיר לה' - לרומם

את המעשים הטובים שלא נעשו בכוונה ראויה.

מצד שני, הכפרות, כמו השעיר המשתלח,

מתמודדות עם הקלקולים שאותם לא צריך לרומם

ולהביא לפני ה', אלא לזרוק ולשלח למדבר,

דהיינו למקום בו לא הן יראו ולא יזכרו עוד.

 

 

לאור ההקדמות הללו מסביר האר''י  

מדוע נוהגים לעשות את הכפרות בלילה שלפני יום הכיפורים.

באשמורת הבוקר,

 

דווקא בזמן המקדש, שהארת הטוב הייתה גדולה,

אפשר היה להתחיל בתיקון הטוב

 

ובהמשך להתמודד עם הרע והקלקול.

אבל בזמן הזה, כאשר הארת הטוב מועטת,

 צריך קודם כל להשליך את הרוע

ורק לאחר מכן ניתן להעלות את הטוב;

 

לכן מתחילים עם הכפרות, המסלקות את הרוע, ורק לאחר מכן עוברים למצוות האכילה,

שנועדה להעלות את הטוב.

,,,,,,,,,,,,,,,.................,,,,,,,,,,,,,,

המנהג שנהגו להתעטף בציצית בליל יוה"כ מנהג נכון הוא וטעם המנהג הזה הוא

 

 כי לעולם סוד הטלית הוא א"מ אל ז"א

אם בבחי' ציצית קטן

של עיבור או של יניקה או של גדלות

 

ולכן בליל יוה"כ שאז שליטת הנוק' רחל

לפי שמדת לילה גוברת בלילה

 ואז עלתה רחל בראש התבונ' כנודע

 

ואז אימא' עילא' מקפת אותה בציצית גדול

אבל בשאר לילות שאינה עולה

לא יש מצות ציצית

 ואינה נוהג בלילה שהיא זמן הנוק'

 

ולפי שהעניין הזה נעשה מאליו ליל יוה"כ

ולא הוצרך אל תפי' כמבואר אצלינו

 

לכן אין צורך לברך עליו ברכה להתעטף בציצית:

המנהג שנהגו להוציא ס"ת א' או ג' ס"ת

 בליל יוה"כ ואומרי' עליו התרת נדרים

שהוא כל נדרי נזכר בס"ה בפ' פנחס בר"מ בד' רנ"ו ע"א וז"ל ובג"ד תקינו למימר בו כל נדרי. ובענין הס"ת שמעתי מחבר א' הוא הרי"ס ז"ל

שציוהו מורי ז"ל פעם א' בליל יוה"כ שיקנה מצות הוצאת ס"ת בלילה ההיא בכל מה שיוכל לקנותו

 

כי אז היה צריך לתקן איזה ענין והודיע לו

כונה גדולה שיכוין בעת שיוציא הס"ת

ונראה מזה כי יש סמך במנהג הזה

להוציא הס"ת.

 

גם היה נוהג מורי ז"ל להיות ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה ונלע"ד הט' הוא כדי

שלא יראה קרי בליל יוה"כ ח"ו

 

ולכן בליל יוה"כ נוהגים לקרות אחר כל סדר תפלת ערבית

 

ד' מזמו' הראשונים שבס' תהלים

והם מן אשרי האיש. ולמה רגשו.

מזמור לדוד. למנצח בנגינות עד לבטח.

וסגולת' היא כי יש בהם י"ש תיבות

כמנין קרי

ומי שקורא אותם ומכוין בהם

לא יראה קרי בליל יוה"כ ההוא.

 

גם ר"ת וס"ת של ד' מזמורים האלו הם בגי' קל"א כמנין כונ"ן שמים בתבונה

והם אלו

א' מן אשרי האיש וס"ת ד' מתאבד ל' מלמה רגשו גוים וס"ת ו' מחוסי בו מ' ממזמור לדוד וס"ת ה' מן סלה ל' מלמנצח וס"ת יו"ד מן תושבני

 

ויתכן שהוא מונה בחשבון

 א' מאשרי וה' מהאיש והם קל"א כנלע"ד או אם נמנה גם ד' מזמורים עצמם והכו'

 לכולם ויהיה ה' וקכ"ו הרי קל"א

 

ויכוין כי קל"א הוא בגימטר' סמאל וסגולתם להעבירו מעליו ולפיכך אמרז"ל הרואה קרי  

זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז"ל

כמנהג אשכנזים כתוב בחוץ קודם תפלת אלול ויוד ימי תשובה יום צום ישאל האדם חיים וכפרה ויעמוד בשעת הוצאת ס"ת

 

ויקרא ג"פ י"ג מידות

ואח"כ רבש"ע מלא כל משאלותי לטובה

והפק רצוני ותן שאלתי לי ולבני ביתי חיים טובי' וארוכי' בכבוד ובמנוחה ביראתך ובתורתך בשלום ובהשקט ובבטח' ופדני מכל צרה ויגון וממות ומכל שעות רעות המתרגשות ויוצאות לעולם וכפר עונותינו ואשמותינו אכי"ר ויזכור שאלתו ג' פעמים

 

 וכן במוסף ובמנחה כדי שישלי' שאלתו ג"פ ותנתן שאלתו ויקרא ג"פ ואני תפילתי.

 

 גם זה מצאתי אחר כל הנז' וז"ל יום צום ישאל אדם חיים וכפרה שכתוב למעלה

עד ויקרא ג"פ ואני תפילתי גם זה כתוב סמוך לו תיכף אלו השמות ואלו שצריך להזכירם או לכוין בהם אחר נוסח התפלה והשאלה הנ"ל ואלו הן:

בראשית - יפ שמות - ענ ויקרא - הת במדבר - הת דברים - הד שיר - די מגילה - מי רות - הד:

איכה - אמ קהלת - את יהושע - בנ שופטים - המ שמואל - שמ מלכים - את ישעיה - וו ירמיה - את:

יחזקאל - שה תרי עשר - לב תהלים - הה איוב - אכ משלי - לה דניאל - לך דה"י - אר עזרא - המ:

ואני חיים חקרתי לידע מהיכן מוצא השמות האלו וידעתי כי הם מתיבה שניה של פסוק אחרון של הספר או' א' ואחרונה כזה שם א' י"פ הא' יוצא מפסוק אחרון של ספר בראשית שהוא וימת יוסף אות א' ואחרונה של יוסף וכן כולם עד"ז. גם זה מצאתי בחזרת מוסף ש"ץ ביוה"כ כתוב מבחו' מכנגד איה מקום כבודו עשוי סימן על תיבת איה כזה ומבחוץ כתוב וז"ל יר"מ אבינו שבשמים שתמלא את שאלתי ובקשתי כו' ולא מצאתי יותר מאלו התי' הנזכר פה ובמחזור שלו אחר מצאתי כת"י עצמו שמסיים בנוסח זה שתמלא את שאלתי ובקשתי בשם יפ ענ הת כסדר שכתבתי לעיל גם זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז"ל ממנהג אשכנזי בתפי' יום הכפורים וז"ל ביוה"כ בשעה שהש"ץ אומר איה מקום כבודו ישאל א' מג' שאלות שירצה לשאול ויאמר בשם יה והם קיבוץ קמץ והם בגי' מ"ו ונלע"ד פירושו שישאל שיתנו לו א' מג' שאלות שירצה לשאול ולא יותר ובהכרח יענו ויתנו לו א' מהם. גם יכוין לשם י"ה בקיבוץ וקמץ אשר הם ד' יודין ופתח שהם בגי' מ"ו וזה יכוין בב' אותיות י"ה הרמוזים במלת איה ולא ידעתי אם זה כתבו מורי ז"ל בתחילת ימיו אשר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה אלא העתיק זה מספרים אחרים ולזה דעתי נוטה. גם מצאתי בסדר מוסף יוה"כ בחזרת הש"ץ בפזמון המתחיל כן האוחז ביד מדת משפט הכל מאמיני' שהוא אל אמונה הבוחן ובודק גנזי נסתרות וכל מאמינים שהוא בוחן כליות ופזמון זה כתוב אחר קדוש' המוסף וכתוב בחוץ כתיבת מורי ז"ל האוחז הוא שם בן ד' אותיו' ובגי' כ"ז היוצא מפסוק אוחזה בסנסיניו הבוחן צריך כך צריך להגיה כך הבחן והוא בגי' אדני והוא שם מעולה למעלה על ע"א שמות. ה

 

גואל צריך להגיה כך הגאל והוא בגי' שם כוז"ו ט"ל והוא בגי' הויה אחד ובגי' יד"י די"א וטובים לגאולה ולישועה.

 

הדן באת ב"ש צט"ק והוא שם של כתר הנק' צורטק ההגוי והוא בגי' אזבוגה ובגי' דודי וזמ"ש דודי צח. הודאי הוא שם המפורש י"ה במילואו יוד ה"א אותיות הודאי ובאותו שם עלה משה למרום

 

וכן ודאי הוא בגי' אהיה עוד ירצה כי ודא"י הוא שם קדוש היוצא בר"ת ויברך דוד את ה'. החותך צריך להגיה החתך והוא שם המפורש יוצא מפסוק פותח את ידיך ס"ת. הטוב בגי' והו והוא שם א' מע"ב שמות היודע והוא בגי' המלך והוא שמו של כתר הקב"ה:

שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש א
דרוש א':

ליוה"כ ובו יתבאר מאמר רז"ל שאמרו כל האוכל ושותה בעיוה"כ הרי הוא כאלו התענה ט' וי' כו' וע"ש. הנה למעלה בענין ר"ה בדרוש הנסירה אשר בהמשך עשרת ימי תשובה נתבאר זה באורך:
====..................====

 

יש סיפור חסידים מיוחד על מנהג הכפרות של יהודי כפרי תמים בתקופתו של ר' אלימלך מליז'נסק:

חסיד ותיק של הצדיק ר' אלימלך מליז'נסק, בעל "נועם אלימלך", והוא איש אמיד ונכבד, בא פעם בליל ערב יום הכפורים אל רבו הצדיק בבקשה שהצדיק יתן לו לראות כיצד הוא, הצדיק, עורך את סדר הכפרות...

אמר לו הצדיק:

מכיוון שכן, אתן לך עצה הגונה. תיסע לכפר פלוני ותיכנס לבית יהודי פלוני הגר שם, ותראה אצלו סדר יפה של כפרות.

לא סירב החסיד וציוה מיד לרתום את עגלתו ונסע לאותו כפר. משהגיע לשם שאל על מקום מגוריו של אותו יהודי, והראו לו בית בקצה הכפר. נכנס לשם כשעה לפני חצות הלילה, והנה הבית הוא בית-מזיגה וערלים יושבים בתוכו ושותים יי"ש[3] כדרכם, והחדר מלא עשן ממקטרותיהם של הערלים. האורח ישב לו וציפה לראות מה יהיה כאן. כשראהו בעל הבית ניגש אליו ושאלו מה חפצו. "עובר אורח אני אמר לו החסיד - ורצוני ללון פה הלילה". בעל הבית התחיל לפקפק ולגמגם: בביתי אין מקום, בכפר יש בתים אחרים, יותר מרווחים, אבל האורח הפציר בו לתת לו לשבת בקרן-זוית עד עלות השחר ואז ילך לו לדרכו. סוף סוף נעתר לו בעל הבית.

משהגיע קרוב לחצות התחיל בעל הבית לשלח את הערלים מן הבית, למי בפיתויים ולמי בגערות. משיצאו כולם, פתח את החלונות, בכדי שיצא העשן ויזדכך האוויר, ופנה לאשתו:

אישה! תביאי לי את ה"קונטרס" המונח בחדר השני על גבי הארון. הביאה לו את ה"קונטרס" והתחיל לקרא בו את כל חטאיו במשך השנה, שרשם ב"קונטרס" זה: ביום פלוני עברתי על זמן קריאת-שמע, ביום פלוני עשיתי כך וכך וכן הלאה. משגמר לקרא, התמרמר בבכיות ואנחות היוצאות מן הלב: אוי, רבש"ע, הלא בשנה העברה עשיתי תשובה והבטחתי להיות טוב וישר ולא לשוב עוד לכסלה, ולבסוף מה עלתה לי? אני הלא מלא עונות וחטאים ופשעים. וכך בכה ונאנח זמן רב מקירות לבו. אחר כך פנה שוב לאשתו:

אישה! הביאי לי עוד "קונטרס" אחד המונח במקום פלוני.

הביאה לו את ה"קונטרס" השני והתחיל לקרא בו: ביום פלוני הלכתי ליער להביא עצים והתנפלו עלי גוים ושברו את עצמותי, ביום פלוני מתה עלי בתי, ביום פלוני קרה לי אסון זה, וכך הלך וקרא את כל הצרות והפגעים שעברו עליו במשך השנה. ושוב בכה והתמרמר: אוי, רבש"ע, הלא בפירוש בקשתי מאתך בשנה העברה שתתן לי שנת ברכה וחיים ושלום, ואני בטחתי בך והאמנתי שכך יהיה, ולבסוף מה עלתה לי? משגמר לבכות אמר:

הרי סוף סוף ערב יום הכפורים היום וצריכים להתרצות. נשתווה נא בינינו, רבש"ע, אתה לא חייב לי ואני לא חייב לך.

ולקח את שני ה"קונטרסים", כרך אותם ביחד, סבב אותם על ראשו שלש פעמים, ובכל פעם אמר:

זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי...

וזרק את ה"קונטרסים" החוצה.

החסיד התבונן היטב לכל מעשה הכפרי, נתפעל מאד ממין "כפרות" כזה, נפרד מבעל-הבית ונסע בחזרה לליז'נסק. הגיע לשם בעוד לילה, ונכנס ישר לבית הצדיק. כשראהו הצדיק אמר לו:

תספר לי מה ראית שם אצל אותו יהודי.

וסח לו החסיד את כל המאורע.

אמר הצדיק:

זהו שאמר הכתוב: "כי עונתי עברו ראשי...ד' נגדך כל-תאותי", אבל לעומת זה גם "ואנחתי ממך לא נסתרה" (תהלים, ל"ח, ה - י).