סודות הקבלה והזוהר, שער השבת, חלק א' האר"י הקדוש,

שער השבת - פרק א:  האר''י הקדוש

עורך ומגיש:......רבי דוד קורן

.....................

סוד קבלת תוספות נפש רוח ונשמה.

בימי החול להכין לשבת.

 

דע, כי צריך האדם להכין עצמו,

ולקבל אור תוספות שבת בימי החול,

בעניין זה, כי הלא בשבת נתוסף לאדם תוספת

המגיע אל הנפש רוח ונשמה, וכבר ידעת,

 

כי יש אדם זוכה לקנות תוספות זה מפאת נשמתו ממש,

 ויש מי שאינו מקבל,  רק על ידי כללות העולמות לבד.

 

 ויש מי שאין לו רק נפש לבד,

ומקבל תוספות נפש מפאת נפשו עצמו לבד.

 

אך תוספות רוח ונשמה, תבוא בו בסוד כללות העולמות לבד,

וכן כל כיוצא בזה שאר החלוקות:

 

נמצא, שאין לך אדם שאין לו תוספת נפש רוח ונשמה,

כפי חלק המגיע לו,  וצריך האדם לכוון

כדי שישאר לו  איזה תוספת ממנו לימי החול,

 

 ובזה יכונו דרכיו אם יכוין היטיב,

ומובטח לו שלא יחטא, ולא יבואו החטאים על ידו,

ולא יקטרג בו היצה"ר, והכל כפי הכוונה:

,,,,,,,,,,,,,

ודע, כי אי אפשר רק על דרך זה,

והוא, כי תוספות שבת,  בסוד ד' חלקים - נשמה לנשמה, ונפש, רוח, נשמה.

והנה תוספת נשמה לנשמה, מסתלק במ"ש,

וביום אחד בשבוע תשאר בו הנשמה.

ואחר כך תסתלק גם אותו תוספות נשמה,

לכן מצטער האדם כשמתענה ביום א',

יותר משאר ימים.


  וזה סוד  שאמרו בגמרא.       

אנשי משמר לא היו מתענין ביום א', ולא ביום ו'.

 כי ביום א' מפני תוספות הנשמה שנסתלק,

ויש סכנה שמא ימותו.

 וכן ביום ו' משום תוספת נשמה, והבן זה.

 

ותוספת הרוח יישאר עד יום ב' בשבת, ואח"כ מסתלקין.

ותוספת נפש יישאר עד יום ג' בשבת, ואחר כך מסתלק.

 

לכן סוד הבדלה בשבת עד יום ג'. ומיום ג' ואילך,

צריך לכוין ולהכין עצמו לקבלת תוספת של

ונפש, רוח, נשמה של שבת הבאה:

 

נמצא ג' ימי השבוע הראשונים, הן מן שבת העבר.

 וג' ימי שבוע האחרונים הן מן שבת הבאה,

וזה סוד שבת שהוא שביעי ורביעי.

וביום ו' יכווין לקבל תוספת הנשמה.

ועל ידי כך. יבואו ג' תוספות אלו ביום השבת:

 

וכבר בארנו במקום אחר, כי לכן צריך האדם

לעשות ביום א' של שבת, לכוון תמיד בסוד המחשבה,

ויחשוב מחשבות וכוונות קדושות,

ושתהיה פנויה ונקיה המחשבה בסוד הנשמה.

 

ביום ב' יעסוק בתורה הרבה, לכוון לקבל הרוח,

שהוא סוד התורה.

יום ג' יעסוק במצות, נגד תוספות הנפש.

וכעד"ז ביום ד' מצות,  ביום ה' תורה,

ביום ו' מחשבה.

ובכל פניתו תהיה לסוד קבלת תוספת נר"ן שבת הנ"ל:

.............

ודע, כי הנה ביום ב' וה', שאז הוא סוד היצירה,

להעלות הנפש ברוח שביצירה,

ואז תעשה הכנה על שבת,

לקבל הרוח ע"י שם מ"ב שביצירה  שהוא אנא בכח כו'.

 

לכן צריך שתקשור שם היום בשם שבת.

כיצד - יום ב', שהוא שם קרעשט"ן,

 תכוין לחבר ולשלב שם זה בשם שבת,

שהוא שקוצי"ת אות באות,

ותכוין לקבל תוספות רוח בשבת.

 

וכן ביום ה', שהיא ג"כ כוונת הרוח,

יכוין אל שם חק"ב טנ"ע, עם שם שק"ו צי"ת.

וכוונת זה, יהיה לך תמיד.

ובפרט בעת קביעת התורה בב' ימים אלו:

 

וכן תמיד תאמר, היום יום א' בשבת,

וביום ב' תאמר היום יום ב' בשבת,

וכן בשאר ימים, כי הוא מ"ע הנזכרת בספרי.

ובזה תשיג להכנת שבת.

 

וכבר ידעת, כי רשות לאדם לומר הבדלה עד יום ג' בשבת, והעניין - כי תוספת שבת, הוא בסוד ד' חלוקים,

נשמה לנשמה ונר"ן, ותוספות נשמה לנשמה מסתלקת במוצאי שבת. וביום א' נשארת הנשמה, ואח"כ מסתלקת. וביום ב' אינו נשאר לו אלא הרוח, ואח"כ מסתלק. וביום ג' אין נשאר לו רק נפש לבד, ואחר כך מסתלקת:

 

לכן צריך האדם ביום א',

לקבוע כל היום ולעסוק במחשבה,

כדי שיקנה אותה הנשמה.

 

וביום ב', יעסוק בסוד עסק התורה,

 בדבור הרבה עם הכוונה הנ"ל, כדי לקבל הרוח,

שאז הוא סוד היצירה,

להעלות שם נפש ברוח שביצירה שהוא אנא בכח וכו'.

וצריך לקשר ולשלב שם זה, עם שם דשבת כנ"ל,

 

וכוונה זו תמיד תהיה, ובפרט בעת עסק התורה יום ב' וה', שצריך לעסוק בתורה הרבה,

כי הרוח בז"א ונקרא תורה.

וזה סוד תקנת עזרא לקרוא בתורה בב' ימים אלו.

 

גם כי ז"ס עליות משה להר סיני יום ה' לקבל לוחות,

וירד ביום ב' עם הלוחות.

 

וביום ג' יעסוק במצות מעשיות,

ובפרט הנעשין ע"י הרגלים ויכווין להעמיד הנפש:

אמנם ביום ד', יתחיל אדם לקבל להכין עצמו לקבלת תוספת נר"ן, ולעשות מצות מעשיות בסוד הנפש,

ומלבד כוונת תועלת המצות בעצמן,

יכווין לתקן לשבת הבאה,   כדי שיבא לו תוספת נפש,

 

וכנ"ל ביום ג'. וכן על דרך זה ביום ה' יעסוק בסוד דיבור,

לקנות תוספת הרוח,

 

כנ"ל ביום ב'. וביום ו', יכוין הנשמה בסוד המחשבה כנ"ל יום א', וזה תועלת גדול אל תוספות שבת, לשמור כלל זה הסוד.

 

ולכן רמוז בספרי שמצות עשה לזכור את יום השבת,

שיאמר היום יום א' בשבת וכו' והבן:

אמנם סוד המחשבה צריך לכוין בכל רגע

 אותו היום בשם ס"ג, יו"ד ה"י וא"ו ה"י,

ובשם אהי"ה אשר אהי"ה, ובשם אהי"ה יה"ו, כי כל אלה הם בבריאה. שמשם הנשמה.

ולכן צריך לקשור שם היום בשם של שבת,

כיצד - יום א' הוא אב"ג ית"ץ, ויכוין לחברו ולשלבו עם שם יום השבת שק"ו צי"ת, א"ש ב"ק ג"ו י"צ ת"י צ"ת,

ויכוין לקבל תוספת נשמה, וכיוצא כל השאר:

..........................

ובערב שבת תכווין לקבל

נפש יתירה בהכנסת שבת,

 ורוח יתירה בברכו, ונשמה בופרוס.

גם תכוין באמרך י"י מלך גאות לבש וכו',

י"י לאורך ימים, ר"ת יל"י, כמ"ש במקומו.

 

גם טוב לאמר בקידוש שחרית דשבת,

מזמור לדוד י"י רועי וכו', ותכוין באמרך

שבתי בבית י"י לאורך ימים, לשם יל"י, הנ"ל.

 

גם סוד תוספת קדושה תכווין,

כי קליפות נוגה סביב לו היא, ומתקדשת עצמה,

 ובו סוד תוספות קדושה,  עיין בפרשת' ויקהל דף ר"ג:

ביומו תתן שכרו, ר"ת שבת.

כי כל המצות שאדם עושה באמצע השבוע,

או אם קורא בתורה הרבה,

אז יש לו אפילו בחול תוספת קדושה,

 

כל מה שיכול עם הארץ, וכללות בני האדם,

 להשיג בתוספת שבת, כמ"ש רשב"י,

תלמדי חכמים, יש לו בכל יום

נפש של עם הארץ שביום השבת.

 

נמצא כי השכר שנותן לו הקב"ה לתמיד חכם

 העוסק בתורה, או מקיים המצות,

והוא נמשל לשכיר, יקוה פעלו,

והוא שיש לו שכר ביום ההוא,

 

אפילו בחול יש לו תוספת קדושה,  לכן נרמז בר"ת שבת.

 

גם הכוונה, כי כל אור תוספות קדושת שבת של השכר, שניתן לאדם בימי החול,

 היא מצטרפת עם שאר תוספת

 קדושת שבת הבאה מאליה כנודע,

וכל תוספות האלו ניתנן אל האדם ביום השבת,

 

נמצא כי פריעת שכרו ביום השבת,

לכן נרמז בר"ת שבת,

בסוד מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

 

גם הכוונה, מי שמקיים המצוה של שכר שכיר,

בפרטות יש לו סגולה, שיזכה אדם המקיים אותה באמצעית תוספת נפש באותו שבת,

והוא מדה כנגד מדה,

כי בשכר שכיר נאמר ואליו

הוא נושא את נפשו,

וכנגד זה נותן לו ג"כ נפש יתירה שקיים נפשו של שכיר,

לכן נרמז בר"ת שבת במצוה זו.

 

מהחברים - טוב לאדם שכל  צרכי שבת יקנה ביום ו' ,

 ולא ביום ה' , אם הוא בטוח בעיר שלא יחסר לו,

וכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה,

חוץ  מהוצאת שבת וי"ט. (חגים.)  ,

שכן שב"ת במ"ק אותיות אחרונים כפל מהראשונים,

 וכן אותיות מוע"ד, וע"ד גי' פ', כפל המ':

מורי זלה"ה, היה נזהר שלא לגלח אחר חצות שהוא עת

מנחה גדולה, ואפילו בע"ש היה נזהר מאוד בזה:

...............עיין המשך בפרק ב' באתר שלנו...............

השארת תגובה