ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר
דע כי
הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר
הותר לנו הזווג ההוא עכ"ז איננו זווג
גמור של גדלות כי עדיין ז"א בסוד הקטנות כנ"ל
בענין
זווג ליל ז' של פסח וכל הזווגים שבימים האלו הם ע"ד מ"ש בזווג ליל שביעי
של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא
כנ"ל כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות
כמ"ש בע"ה:
ענין הגילוח במ"ט ימים
אלו לא
היה מוז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב
חג השבועות ולא היה מגלח
לא ביום ר"ח אייר ולא ביום
ל"ג לעומר
בשום אופן
ענין
ל"ג לעומר שאסו' בהספד ותענית ובנפילת אפים דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם
ימי הדין כנ"ל שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר
והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחי' קטנות
עד חג
השבועות.
ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי
ר"ע בימים האלו
והטעם
למה פסקו למות בל"ג לעומר
דע כי ר"ע ע"ה
שורש נשמתו הייתה מן הה' גבו' בהיות' בשרשם למעלה בדעת דז"א ולא בבחי'
התפשטותם למטה לגופא
והנה
הוא בסוד הדעת בין בסוד הגדלו' בין בזמן הקטנות כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר
בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס.
והנה
נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם אלקים דמילוי
אלפין אלא שהאלקים דחסד האלף דמילוי ההא שבו הוא בציור יו"י ושל הגבו' בציור
יו"ד כנ"ל
בדרו' א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד' וע"ש
ולכן
נקרא עקיבא כי ג' אותיות עקב
הם
בגי' ב' שמות אלקים דחסד וגבורה וב' אותיות י"א מן עקיבא הוא בחי' שני ציורי
האלפין כנז'
כי של
החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא
במילואה ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלקים
הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות
הנמשכות מאלו הגבו' המתפשטים בגופא דז"א לפי שהו' כללות הדעת העליון למע'
בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבו' המתפשטו' ממנו ומתפשטים בגופא דז"א
ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות לכן הקדימו בתחי' אותם הכ"ד אלף תלמידים
שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל וטעם היות מספרם כ"ד
אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם אלקים כנז' והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע כי
כל תיבה בת ה' אותיו' בונה ק"ך בתים ונמצא כי יש בהם כ"ד צירופים מתחיל
באות אלף וכ"ד מתחי' באות למד כו'
ואלו הכ"ד אלף תלמידים כולם היו מבחי' כ"ד צירופים הא' של
אלקים הא' שבעטרא דגבו' המתפשט בגופא דז"א וכול' מתחי' באות אלף כי
אלף ואלף הכל א'.
גם
זולת זה נודע כי שם אלקים במילוי ההין בריבועו עולה בגימט' אלף והרי ב' טעמים למה
היה מספרם כ"ד אלף ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין
והיו קנטרנין ושונאין
זה את
זה כמשז"ל שלא היו נוהגין כבוד זל"ז וכאשר
באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות
ז"א והם ימי הדין כנ"ל
ואז
הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה בהם אז
מדה"ד של הקט' על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים
ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנז'
ובבוא יום ל"ג
לעומר אז נתגלה קטנות ב' של אימ' שהוא שם אכדט"ם
אשר באי'
והנה
הוא חילוף שם אלקים אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלקים חיים כנ"ל בדרוש הא' של פסח.
והנה
ה' אותיו' אכדט"ם הם סוד ה' גבו' דגדלות וע"ז
אמר הכתוב בטחו בה' עדי עד כי הוא באימ' עילאה
והוא רחמים
ולכן בו תלוי הבטחון וכבר נת"ל כי נדרש בס"ה בפר' וארא על בינה
עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים.
ודע כי
במוחין דגדלות מקדימין ה חסדים'
לצאת מן הדעת
ולהתפשט
בגופ' דז"א ואח"כ
יוצאות הגבורות'
אבל במוחין דקטנות אז הגבורות' מתחילו'
להתפשט בגופא דז"א
ואח"כ
יוצאים החסדים' והטעם הוא
לפי שהמוחין של קטנות הם דיני' קשים
וזהו
ג"כ סוד היצה"ט והיצה"ר
כי החסדים' הם יצר ה"
טוב שבאדם
והגבורות' הם היצר ה" רע
ובימי הקטנות של
האדם מתחיל היצה"ר
להתפשט
באדם
קודם
שיבא היצה"ט וזכור הקדמה זאת:
והנה ימי
העומר הם
זמן דינים כנודע
ולכן הגבורות' והדינין של הקטנות
מתפשטים
בגופא דז"א ב ז' שבועות
ואח"כ
ביום חג השבועות שהוא יום מתן תורה
יוצאין
גם החסדים' של
הקטנות שהיו עדיין בדעת
של ז"א מתפשטים בגופא של ז"א
ואז
ג"כ נכנסין
בז"א הד' מוחין כולם דגדלות כנודע.
והנה בשבוע א' מתפשטת ויורדת מן הדעת
גבורה'
אחת ונכנסת בחסד דז"א
ובשבוע ה ב' יורדת גבו' א' מן הדעת
ונכנסת
ב גבורה' דז"א
וכן
עד"ז עד שנמצא שירדה ה גבורה' ה ה' בהוד דז"א
ובשבוע ה ו' מתקבצות כללות
ה ה"ג ונכנסו' ביסוד
וכן בשבוע ז' כללות ה ה"ג נכנסות במלכות'
דז"א ע"ד הנזרה'
=====.........=====
בעניין התפשטות הה' חסדים.
ואמנם
להיות כל שבוע כלולה מ ז' ימים
הטעם
הוא לפי שבכל בחי' מהם יש ז' בחי'
ה. א
כיצד שבוע א' נכנסה הגבו'
הא' בחסד דז"א
ובספי'
החסד עצמה יש ז' בחי' עצמן
שהם
חסד שבחסד וגבו' שבחסד כו' ומלכות שבחסד
והרי
איך ז' בחי' בחסד כנגד ז' ימים שבשבוע א'
וכעד"ז בשאר ז' שבועות.
ואמנם היות צריך האדם לספור ספי' העומר בפיו
הטעם
הוא כי ע"י היות האדם סופר בפיו
ומוציא
הבל מתוך פיו לחוץ
גורם
שיוצא הבל
אור המקיף מפי האדם העליון שהוא ז"א
ומקיף לכל ז' תחתונות שבו
בז' שבועות של ספירת העומר
וע"י
פן מתמתקות הגבו' דקטנות ומתפשטות תוך ז"א
בסוד אור"
פנימי כנז'
כי הם דינים קשים גמורים:
=====.........=====
עוד
בקונט' אדם א' מצאתי באופן אחר בעניין ספי' העומר
דע כי הנה בצאת
ישראל ממצרים
יצאו החסדים והגבורות' מן
הדעת
של הקטנות דז"א ונתפשטו למטה מגופו כנז"ל
בעניין
הפסח. ואמנם בעזר וסיוע ב' אורו' מקיפים
הם מורידים ה ה" חסדים מן היסוד ד אימא'
המלובש
תוך שליש העליון
המכוסה
של התפארת של ז"א
והם מתפשטים' למטה בשאר הגוף.
והנה הם ב' מקיפים
וה' חסדים הרי הם ז'
וכנגד
זה צריך שיתפשטו ג"כ הה' גבורות
עם שני אורות מקיפים'
כדי
שיוכלו להתפשט כנז'
והרי
הם שבעה אחרים הם י"ד
בחינות בז"א
הנקרא ישראל
וכנגדם י"ד בחינות אחרות ב פר'
הנקרא יעקב
כי גם
בו יש ה' חסדים וה' גבורות הרי הם כ"ח
ושבעה בחי' אחרות ברחל
ושבעה בחי' בלאה
לפי
שהנקבה אינ' לוקחת רק גבורות' בלבד
הרי הם
מ"ב
ושבעה גבורות' אחרות שמקבלת רחל למטה
הרי כללותם הם מ"ט בחי'
כנגד מ"ט ימי העומר שהם ז' שבועות:
=====,,,,,,,,,=======
