סודות כוונות הסליחות,. י"א, פרקים,

שער הסליחות ויתחלק לאחד עשר פרקים:

פרק א,       עורך ומגיש: רבי דוד קורן

סוד ויעבור ה' על פניו ויקרא.

הנה ויעבור, צירופו ע"ב עם רי"ו.

וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד, הנקרא שדי.

והנה אם תמנה הויה בעצמו, גי' כ"ו.

ותמנה בסוד ע"ב רי"ו, עולה הכל שדי.

וזהו ויעבור ה' גי' שדי:

עניין ויעבור. דע, כי הנה כבר בעמידה עשינו

 חיבוק בשמאל ובימין,

בברכת אתה גבור ואתה קדוש.

(קודם חצות לילה אין לומר שום סליחות וי"ג מדות

בשום פנים בעולם, חוץ מליל יה"כ לבד).

 אמנם סוד החיבוק הזה, ע"ב מימינא,

שהוא שם מלוי יודי"ן בחסד אל.

 וע"ב משמאלא דיליה בגבורה, שהוא ס"ג עם י' אותיות העולין ע"ג.

וע"ב באמצעית בתפאורת, שם מ"ה עם השם עצמו

שהוא כ"ו, ועם כללות הוא ע"ב.

וע"י אלו מחבק ה, ז"א לנוקבא,

וכל אלו נמשכין מטפת מוח חכמה של הז"א,

 ומתפשט בהם ע"ב ע"ב בחג"ת כנ"ל.

ואח"כ באמרינו שים שלום, אז אנו מעוררין היסוד,

ואז מתעורר טיפת המוח של ההזרעה,

 להמשיך למטה.

וטיפה זו מעולה היא ביותר,

כי היא נמשכת מהמקיף שעל רישא דז"א,

מפאת המקיף של החכמה. והנה כבר הודעתיך,

כי טיפת ההזרעה היא מאירה אור גדול,

וכאשר היא יורדת נמשכת דרך הדעת של ז"א,

המלובש ביסוד של הבינה כנודע,

ואז לפי שהיא יורדת במרוצה אל נקודת ציון שבמלכות,

 לכן נמשכת עד למטה דרך צינור זה:

ואמנם, לפי שחיבוק הראשון מחכמה דז"א,

וכבר ידעת כי כל מציאת חכמה היא גבורה, כנודע אצלינו,

 כי כן היה בא"א, גבורה דעתיק בחכמה שלו,

 ולכן כל בחינת ע"ב ע"ב ע"ב אלו, הם גבורה.

לכן אנו רוצים  כי זו טיפת ההזרעה תתחלק לג' חלקים '

א') למטה לצורך המלכות להזריע.

ב') לתתו בחסד ז"א, לעשות ממנו ע"ב אחר,

לחיבוק יותר מעולה.

ג') להעלותו למעלה, להמשיכה אל דיקנא דז"א, לעשות י"ג תיקוני דיקנא שלימים.

ודע, כי טפה זו נמשכת מן חסד דעתיק יומין,

הגנוז בכתר דא"א, ומשם נמשכת למטה:

אמנם, קודם נפילת אפים, שהוא הורדת טפה במלכות,

אנו רוצים להקדים קודם ירידתה למטה

 ליקח אותה למעלה במקום החזה של ז"א,

כי אז יצאת מן מחיצות יסוד של בינה אשר ירדה בתוכה,

ושם היא מתגלית.

 ואז אנו מעכבים האור ההוא שם,

ואז נמשך משם כח ע"ב, והולך אל הזרוע ימין שלו,

לחיבוק יותר מעולה.

ואמנם, ג' ע"ב הראשונים שהיו בחג"ת,

כולם נתקבצו בשמאל הז"א, ונעשו שם רי"ו.

ובזרוע ימין בא חסד כנודע, בסוד ע"ב הטפה הנ"ל,

 וז"ס ויעבור – ע"ב רי"ו:

והנה, כאשר ירדו מים רבים דרך צינור א',

אע"פ שהצינור יהיה צר,

כיון שיש לו מקום לצאת אינו מעכב,

אבל אם תסתום מקום היציאה שלו,

 אז יחזרו המים למעלה ויקלקלו המחיצות ויסודם,

כן העניין בכאן, כי כאשר האור זה יורד במלכות,

לא היה מקלקל מחיצות,

 אך עתה אשר אנו מעכבים אותו במקום יציאתו,

שהוא בסיום היסוד של בינה שהוא בחזה הת"ת,

אז רוב האור שלו הגדול,

להיות נמשך מן המקיף העליון,

 הנמשך מן מוח חכמה שבחכמה,

הנה הוא מקלקל מחיצות היסוד של הבינה

 ומסיר אותן,  ונשארים המוחין בלי לבוש כלל:

והנה מתחלה לא היו אלא ג' מוחין,

ולכן הדיקנא של הז"א, ט' תיקונים,

להיות כי לעולם הדיקנא נמשכת מן המוחין,

 הנה כנגדם היה ט' תיקונים, ג' מכל מוח.

והרי עתה הם ד' מוחין,

 ויכולין להשלים כל הי"ג תיקוני דיקנא,

 כי כל אחד מהד' מוחין,

 משמש לג' תיקונים הם י"ב,  והכללות, הם י"ג.

כי הלא עתה נפתח היסוד דבינה,

 ונפתחו ב' מוחין שבו, הם חסד ו" גבורה,

 והרי הם ד' מוחין גלויים.

 אך עדיין אין בהם כח לצאת לחוץ מהפנים בדיקנא,

 ולכן, כמו שבארנו כי התפילין שבו יוצאין ממצחא,

 מחמת הכאת אותו נימא דשערי דא"א בערפו, ג"כ כאן הוא כך.

וביאור העניין, כי כבר ידעת כי יש ג' שם הוי"ה

בחוורתי דרישא דאריך אנפין,

 ובהם י"ב אותיות, והוא סוד י"ג חוורתא דרישא,

כי הי"ג היא כללות כולם. וכבר ידעת,

 כי הד' מהן, שהן ד' אותיות הוי"ה

א', נמשכים דרך עורף מאחורי הראש,

 והב' הויות שהם ח' חוורתא, עם הי"ג הכולל כולם,

הם נמשכים כלפי הפנים שלו:

גם ידעת, כי י"ג תיקוני דיקנא אלו דא"א,

הם ג' הויות אחרות, שבהן י"ב אותיות,

ותיקון הי"ג הכולל מכולם.

והנה ד' ת"ד אלו הראשונים,

אינן צריכין אל ההארה עליונה,  כי כבר יש להם חלקם,

אך הח' האחרונים שבהם, שהם נקרא דיקנא דכהנא רבא,

שהם ח' תיקונים אחרונים מהדיקנא,

שהם מתחילין מרב חסד ולמטה,

כי ורב חסד, הוא מציאת כהנא רבא,

 כי החסד הוא כהן,

ואלו הט', לפי שהם צריכין לירד למטה,

 להאיר בט' תיקוני דיקנא דז"א,

הנה הם צריכין אל אור עליון, משא"כ בהראשונים.

 כי אלו הט' הם תדיר מתקוני דיקנא דז"א,

וצריכין תדיר אל האור העליון (משא"כ בד' הראשונים).

ולכך נמשך אותן ב' הויות שהם

ח' חוורתא דרישא ומאירין בהם,

ואז יש בהם כח להאיר בדיקנא דז"א.

 אך הד' תיקונים הראשונים,

 שאינם מאירין תדיר בדיקנא דז"א,

אינם צריכין להאיר באור עליון:

והנה עתה, אשר כוונותינו להשלים

י"ג תיקונים בדיקנא דז"א,

והנה הכח שלהם שהוא אותה הטפה שהמשכנו מלמעלה,

 אשר בקעה היסוד של הבינה,

 וקלקלה מחיצותיה כנ"ל,

היא עומדת שם, ועדיין אין בה כח להוציאן לחוץ.

ואז אותו שם הוי"ה דחוורתא דרישא,

הנמשכת מאחורי רישא של א"א עד עורף הז"א,

היא מכה שם ונכנסת בתוך המוחין.

 אחר אשר כבר זה הא"פ קלקל מחיצות הבינה,

 יש כח להויה זו לכנוס שם,

 ואז מתחברין ב' אורות האלו,

 והם מכים בפנים ואז יוצאים לחוץ.

 והד' אותיות של הוי"ה זו של חוורתא דרישא,

נעשין בו ד' תיקוני דיקנא עלאה,

ונשלמים לי"ג תיקוני דיקנא:

נמצא, כי האור הראשון בקע מחיצות הבינה,

ואז היה כח אל אור הוי"ה דחוורתא דרישא,

לכנוס ולבקוע אח"כ את הפנים,

ואז נשלמים לי"ג תיקוני דיקנא.

והנה עדיין חסר, כי הלא אז ט' תקונים תתאין מאירין יותר,

כי יש בהם האורות ח' חוורתא, הנמשכין דרך פנים,

 שלא ע"י התלבשות.

אך אלו הד' תיקונים עליונים הם גרועים מהם,

כי באים על ידי ד' חוורתא,

שבאו דרך העברה והתלבשות כנ"ל,

ומהראוי היה שיאירו יותר אלו ד' תיקונים עלאין,

 מן הט' תתאין.

לכן זה ההוי"ה, שהוא ד' חוורתא דרישא מאחוריו,

הנמשכת כאן מהחכמה, נעשה ד' תיקונים הראשונים,

הנה הוי"ה זו, אע"פ שהיא עליונה,

 הנה כבר נתיישבה כאן בז"א,

ונעשין ממש בחי' ז"א ונקרא על שמו,

והיא קוראה אל הוי"ה א',

שיש בד' ת"ד עלאין בא"א,

 כדי שירדו למטה ויאירו באלו הד' תיקונין עלאין של ז"א,

ויאירו בהם ג"כ, ואז יהיה אור ד' תיקונים אלו,

גדול מהט' תחתונים. והרי פירשנו פירש ויעבור וכו':

סוף פרק א' שער הסליחות,

עיין פרק ב' נבאר בתיבות הפסוק עצמו ויעבור

(מומלץ לעניין בזוהר ספרא דצניעותא, סוף פרשת תרומה:

 עמוד ו' סעיף ז' סודות י"ג' מידות דיקנא)

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\