סוד בין המצרים שער הכוונות האר"י הקדוש

עניין ט' באב'

מה שנהגו ביום ט' באב' במנחה 

לומר פסוקים של נחמות,

וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה,

ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי,

 

כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום ט' באב'

ונרף בעת המנחה, וכפי  זה היה ראוי להחמיר

במנחה יותר משחר.

 

אבל העניין יובן, במה שדרשו בגמרה, ת')

על פסוק:  מזמור לאסף אלהים באו הגוים, וכו',

והקשו מזמור, קינה מבע''ל.

 

ותירצו כי בתחילה התחילו האויבים להרוג

את בני ישראל,  ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח''ו תקומה

למפלתם, ויכלו ח''ו בחרב האויבים,

 

ובראותם שהציתו אש בהיכל לעת ערב,

שהוא זמן מנחה,  אז אמרו מזמור,

ושמחו שמחה גדולה, וקבלו נחמה,

 

כי אם ח''ו לא היה הקב''ה משליך חמתו

על העצים ועל האבנים,

לא היתה תקומה לשונאי ישראל,

וכל מה שאמרו חז''ל

כלה את חמתו ויצת אש בציון,

 

ונמצא, כי לעת מנחה ערב שהציתו אש בהיכל

אז אמרו ישראל מזמור, וקבלו נחמה על צרתם,

אם כך המנהג הנזכר הוא טוב ונכון,

 

ששמעתי ממורי ז''ל טעם אחר,

כי אז במנחה ט' באב' נולד המשיח,

הנקרא מנחם, כנזכר במדרש איכה רבתי,

......::::::::::::::::......