עולם השקר ועולם האמת,
השיעורים של רבי דוד
קורן, קרן אור
ללימודי הקבלה,
......
כא' באלול ה" תש"ף.....
היום
לאחר אין סוף שעורים אנחנו רואים
שהלימוד
הזה של חכמת הקבלה מתחיל
להיות יותר ברור.
ומאד
פשוט ומובן מעליו. בין עולם השקר
לעולם האמת.
עולם
השקר מאוד מסובך ומת וזבח מאות סובייקטיבי
מאוד
מתוכם . אבל כל מה שאנחנו לומדים מעולם
השקר,
רק מרחיק אותנו מהמהות האמתית.
לעומת
חכמת האמת שזה הזוהר והקבלה.
זהו
זה מוביל אותנו ישירות למהות.
והמהות
שהיא האמת היא פשוטה.
כי
המהות הוא שיווי צורה אם האור
השקר הוא השינוי צורה אם האור.
וכאן
מתלמוד 10 הספירות הרב אשלג נותן לנו לימוד מרתק
איך יצויר שינוי צורה בבריאה,
ביחס לאין סוף. כלומר איך אנחנו נוצרנו.
מאין סוף עד עולמנו הזה שהוא חושך וסופני.
וחשוב לציין כאן כמה דברי יסוד שלמדנו,
בקורס ד' בחינות קבלה למתחלים.
שהבריאה של אין סוף,
היא בראיה מצד האור אין סוף.
ואילו הבריאה לאחר הצמצום, או מהצמצום והלאה.
זה הבריאה של הכלי. הופעת העולם הגשמי.
ונוצר החיסרון.
מהו החיסרון. האיים יש חיסרון באין סוף?
והתשובה חד משמעית לא,
באין סוף אין
חיסרון, לכן הוא נקרא אין
סוף,
אבל יש רצון רצון פשוט רצון מלאה.
וזה
הבריאה של האור.
הבריאה של הכלי שנבעה עקב הצמצום.
היא אשר יצרה
את החיסרון.
אומנם הרצון קיים לאחר הצמצום,
אבל
הוא רצון לא מלאה. רצון של חיסרון.
זה מה שהכלי יצר.
לכן חשוב לציין שיש שני סוגי בריאה.
המילה בראשית הם אותיות ב' ראשית.
ראשית חכמה אור אין סוף.
ב' עולם הבריאה בינה צמצום. אור החסדים.
לכן צריך לזכור זאת למשך כל הלימוד.
א' הבריאה של אור אין סוף.
שהיא הבריאה הנצחית, והשלמה,
ויש עוד בריאה, מצד הכלי,
אנחנו רוצים להבין את עיקר הבריאה מצד הכלי.
כי הבריאה מצד האור אמנם זה השורש והזרע,
זה המהות, זה ההתחלה, והכול נביע משם.
אבל לא בזה אנחנו מתעסקים .
אנחנו הכלים, מה שחשוב לנו. להבין איך
אנחנו בראנו את היקום הזה למעשה.
איך הכלי עשה את הצמצום.
כי העולם שלנו הוא עולם התיקון.
עולם התיקון זה להבין את הסיבה העיקרית
מדוע היה צמצום. ורק שאנחנו
נכנסים להבנה
ולמודעות הצמצום, רק אז אנחנו מתחלים
את התיקון. והעבודה הרוחנית.
כל עוד אנחנו עוסקים, במצוות, ובכל עבודה,
מבלי להבין את הצמצום, ואת הסיבה לכל
ההשתלשלות. כל עבודה היא להבל ורק,
ואת מה שאנחנו רואים שקורא בעולם,
אנשים בונים אנשים עובדים משקעים.
ובסופו של דבר הכול נהרס היום.
והכול נהפך לאבק. אנו עדים היום לכל אסונות
הטבע. בים וביבשה ואוויר.
וזה לא אומר שהאסונות קוראים רק לאנשים רעים.
ולא אנשים טובים.
שעובדים ביושר רוצים להביא פרנסה ורוחה לילדיהם.
אין ביטוח אין ביטחון לאדם היום,
והאדם אפילו הדתי. מתחיל להיות מתוסכל.
אם פעם הינו רואים עסקים קטנים קורסים.
היום אנחנו רואים שמדינות קורסות.
מה שלא היה בכל ההיסטוריה האנושית.
לדוגמא. היום מה שקורא באירופה. ביפן, באצות
הברית,
השכנים שלנו שמקיפים את גבולות הארץ,
נוסף השנה המגפה העולמית הקורונה. שגרמה
לבלבול ואנרכיה כלל עולמית,
והיא מראה לנו את השקר המדעי של מנהגים
ושל פרופסורים, ומנהגי דתות,
לתת לאנושות ללכת אחריהם האמונה עיוורת,
והמעניין אין היום אף אדם חכם שיודיע מה לעשות.
כל כלכלן שבא עם ראיון חדש. מקלקל ונהיה
יותר גרוע ויותר סיבוכים.
והאנשים הטובים שרוצים לחיות בכבוד.
פשוט חסרי עונים. הם לא יודעים מה לעשות,
וכאן הזוהר מגלה לנו סוד גדול. על ימות
המשיח.
שכל מה שנבנה על ידי האדם ייהרס בדוורינו.
ראיה לכך מביא הזוהר על שני בתי המקדש.
בפרשת: פנחס. סעיף קמח)
ומשהכעיסו לפניו במדבר, מתו, (כל דור המדבר)
והביא הקב"ה את בניהם בארץ.
ובית המקדש נבנה על
ידי אדם.
ועל כן לא נתקיים,
כי הם צריכים להיות פעולתו של הקב"ה.
ושלמה
המלך היה יודע
שמשום שזה הוא מעשה ידי
אדם לא יתקיים,
ועל כן אמר שלמה המלך:
אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו,
כי אין לו קיום. בימיו של עזרא, גרם החטא,
והם היו צרכים לבנות בית המקדש.
ועל כן לא היה בו קיום.
ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה
עוד לא היה בעולם, ולעתיד לבא כתוב,
בונה ירושלים ה', הוא
יבנה ולא אחר
ולבנין זה אנו מחכים
ולא לבנין בו אדם שאין לו קיום כלל,
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
דברים מאד חדים ומאד קשים עבורנו שאומר
הזוהר שבני האדם אין לו קיום כלל.
וכאן אנחנו צרכים לשאול מה זה בן אדם?
מה הקיום שלו כאן עלי אדמות.
אומנם הזוהר מפרט מדוע ולמה,
וזה לא בגלל שאלוהים רוצה להעניש אותנו,
כי מה שהאור בעצם רוצה זה שהכלי יחזור
לאין סוף. בסוד הוא שמו אחד,
שהכלי של בני האדם בדוורינו. יתחיל להבין
את עולם השקר ועולם האשליה.
ואנחנו רואים את המציאות השקרית של
עולם האשליה. מול עינינו, וכל זה למה?
כדי ליראות את העולם האמת,
וכאן אנחנו רוצים ללימוד את המציאות שנוצרה
שהיה עולם האשליה ועולם השקר.
ואיך הכלי הצליח לאחר הצמצום לברוא את
עולמנו.
ולעשות את מה שהוא עשה,
לכן בעל הסולם הרב אשלג.
נכנס בנושא הזה לעובי הקורא. בסעיף.ה'
איך יצויר שינוי צורה בבריאה, ביחס אין
סוף,
סעיף ה') אומנם עדיין לא
הונח לנו,
אלא בעולם הזה. בנפשות בני
אדם,
אבל בדבר הנשמה, שאמרו
בה
שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר,
איך נבדלת היא מאלוקיות,
עד שיתכן לקרותה חלק אלוקי.
ואין לומר, על ידי שינוי הצורה, שחס ושלום לומר
כך.
שכבר ביררנו נושא זה בהרחבה
כלומר השינוי הצורה שהרב אשלג מסביר.
זה שינוי צורה בין בני האדם. בעולמנו.
שכולם שונים זה מה גם ברצונות וגם במחשבות.
וכל אחד שונא מחברו, זה שינוי צורה,
אבל זה בעולם הפיזי הגשמי המוחשי שלנו.
אבל נשאלת השאלה איך השינוי צורה התחיל
בעולם הרוחני, ההופכי מעולמנו.
לפני שהופיע החומר. או גופים של בני אדם,
כי התורה היא צופן.
הקבלה דרך הזוהר מפצחת את הצופן ומגלה לנו את
המהות הבריאה. על אור אין סוף, וכלי,
עולמות וספירות,
והעולמות זה לא רק עניין של שווי צורה ושינוי
צורה,
כי שיווי צורה בעולם הקבלה, זה נקרא אהבה,
לכן כשדברנו בכל השעורים. על
ואהבתה לערך כמוך.
זה לא בהכרח לאהוב
את הזולת.
כי זה בלתי אפשרי. שאדם יכול לאהוב את כל העולם,
כי זה לא דבר אנושי, והוא בלתי אפשרי,
אז המקובל הרב אשלג אומר,
שעל מנת להגיע. לאהבתה לערך
כמוך,
צריך להגיע לשווי
צורה אם האור,
זה מה שאנחנו צרכים לעשות,
ברגע שאדם מצליח להגיע לשווי
צורה אם האור,
אז אפשר להגיד האדם נמצא באהבה, זה שווי צורה,
כי מה הפירוש של שנאה?
שונא מלשון, שונה. שינוי צורה, שנאה.
שברגע שאנחנו הכלים נמצאים בשינוי צורה אם האור,
אז אנחנו יוצרים שנאה,
ולכן אנו רואים שכל דת שקמה. היא מטיפה לאהבה.
אבל
במציאות היא כל הזמן נלחמת
בגלל השנאה והשינוי צורה שבה
עם הבריאות.
באהבה שנה טובה, ממני
רבי דוד קורן
קרן אור ללימודי הקבלה,
פרשת נצבים תנ"ך
....::::::::::::::::.....
{ט} אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם
כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם
וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
{י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ
אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
{יא} לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
{יב} שני) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ
לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר
נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
{יג} וְלֹא
אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת:
{יד} כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה
עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה
עִמָּנוּ הַיּוֹם:
{טו}
שלישי) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם:
{טז} וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם
וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם:
{יז} פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט
אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת
אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם
פֶּן
יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:
{יח} וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת
דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי
כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:
{יט} לֹא יֹאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ
כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל
הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת
הַשָּׁמָיִם:
{כ} וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה
מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר
הַתּוֹרָה הַזֶּה:
{כא} וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם
וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא
וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְהוָה בָּהּ:
{כב} גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל
אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב
כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה (וצביים) וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ:
{כג} וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל
מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה:
{כד} וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ
אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
{כה} וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ
אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא
חָלַק לָהֶם:
{כו} וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּאָרֶץ
הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה:
{כז} וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל
אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת
כַּיּוֹם הַזֶּה:
{כח} הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה
אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל
דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (ס)
פרק ל
{א}
רביעי - במחוברות
שני וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה
וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
{ב} וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה
וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
{ג} וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת
שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
{ד} אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה
הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
{ה} וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ
מֵאֲבֹתֶיךָ:
{ו} וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת
לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ
וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:
{ז}
חמישי) -
במחוברות שלישי וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל
אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:
{ח} וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ
בְּקוֹל יְהוָה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
{ט} וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי
אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ
עַל אֲבֹתֶיךָ:
{י} כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה
כִּי תָשׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (ס)
{יא}
שישי)
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא
מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
{יב} לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר
מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ
וְנַעֲשֶׂנָּה:
{יג} וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא
לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ
אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
{יד} כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר
מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: (ס)
{טו}
שביעי) -
במחוברות רביעי רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת
הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:
{טז} אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ
הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר
מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
{יז} וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא
תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:
{יח} הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי
אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת
הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
{יט} הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת
הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה
וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
{כ} לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק
וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (פפפ)
.................
