ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה
כי אני הכבדתי את לבו וגו'
א') רבי יהודה פתח ואמר (תהילים מ"ט)
אשרי העם יודעי תרועה וגו'
כמה צריכים בני
אדם ללכת בדרכי הקב"ה,
ולשמור מצוות התורה,
כדי שיזכו על ידה בעולם
הבא,
ולהציל אותם מכל המשטינים למעלה ולמטה,
כי כמו שיש משטינים בעולם למטה,
כן נמצאים משטינים למעלה,
העומדים להשטין על בני אדם,
ב') אלו שמקיימים מצוות
התורה
והולכים בדרך הישר, ביראת אדונם,
כמה הם מליצי טוב,
העומדים עליהם למעלה כמו שנאמר,
אם יש עליו מלאך מליץ אחד וגו'
וכתוב: ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת
מצאתי כפר, משום זה
אשרי הוא מי ששומר מצוות התורה,
ג') אמר לו רבי חייא,
אם כן למה צרכים כאן מלאך שיהיה מליץ
על האדם, והרי כתוב:
כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד,
וכתוב: ה' ישמרך מכל
רע,
שהקב"ה רואה כל מה שעושה אדם
בעולם הן טוב והן רע, וכאן הוא אומר:
אם יסתיר איש במסתרים
ואני לא אראנו נאום ה' וגו',
וא"כ למה לי מלאך להמליץ או להשטין,,
ד') אמר
לו רבי יהודה,
הכל ודאי הוא כן, שהקב"ה רואה הכל,
אבל הרי כתוב (איוב ב')
וגע אל עצמו בשרו, וכתוב,
ותסיתני בו
לבלעו חנם, שזהו
להראות,
שנמסר הרשות לצד
האחר, להשטין
על דברי העולם, ושיהיו נמסרים בידיו,,
וכל אלו הם דברים נסתרים לפני הקב"ה
ואין אתה ראוי ללכת אחריהם לחקרם,
משום שהם חוקי
הקב"ה
ובני האדם אינם
מותרים לדקדק
אחריהם חוץ מאלו צדיקי אמת,
היודעים סודות התורה והולכים בדרך החכמה
לדעת אלו דברים סתומים, שכתוב:
וזה שנאמר, אשרי
העם יודעי תרועה וגו'
כלומר, שיודעים דרכי השי"ת
שמריע ומסיב על ידי שליחים,
עע"פ שיכול לעשות בעצמו,
וכן כן בה כתוב: בא אל פרעה,
רצה הקב"ה שפרעה ישלח את בני ישראל
אע"פ שהיה יכול להוציאם בעל כרחו,
מאמר ויהי היום – ויבא גם השטן בתוכם,
ה') רבי אלעזר פתח ואמר( איוב א')
ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב וגו',
ויהי היום, זהו ראש השנה,
שהקב"ה קם
לדון את העולם,
כעין זה, ויהי היום ויבא שמה,
יום ההוא, יום טוב של ראש השנה היה,
ו') ויבואו בני האלוקים,
אלו הם השרים הממונים השליחים בעולם
להשגיח במעשה בני אדם,
להתייצב על ה',
כמש"א, וכל צבע השמים עומדים עליו
מימינו ומשמאלו,
אבל להתייצב
על ה',
במקרא זה
מצאתי אהבת הקב"ה אל ישראל,
משום שאלו השליחים שהם ממונים להשגיח
על מעשה בני אדם, הולכים ומשוטטים בעולם,
ולוקחים אלו המעשים כולם,
וביום שהדין עומד לקום,
לדון את העולם, נעשו משטינים
לעמוד להשטין על בני האדם,
בוא וראה, מכל העמים שבעולם אינם
עומדים הממונים להשגיח על מעשיהם,
חוץ על
ישראל בלבד,
משום שהם בנים להקב"ה,
ז') וכאשר לא נמצאו מעשיהם של ישראל כראוי,
כביכול, אלו הממונים השליחים,
הם עומדים
על ה',
כי כשישראל עושים מעשים שאינם טובים,
כביכול, מחלשים כוח הקב"ה,
וכשעושים מעשים טובים,
נותנים גבורה וכוח אל הקב"ה,
ועל זה כתוב: תנו עז לאלוקים,
במה הם נותנים עז, במעשים טובים,
ועל כן ביום ההוא, כל השרים הממונים
התקבצו על ה' על ה'
ודאי,
כי כיון שנתקבצו להשטין על ישראל,
נמצאים מתקבצים על ה',
דהיינו כביכול, להחליש כוחו,
ח') ויבא גם השטן בתוכם:
המלה גם רומז לרבות על בני
האלוקים,
כי כולם באים להיות משטינים על ישראל,
וזה, השטן, נתוסף עליהם,
משום שהוא מלשין הגדול
מכולם,
כיון שראה הקב"ה שכולם באו להשטין,
מיד, ויאמר
ה' אל השטן מאין
תבא,
להיות הגדול מכולם,
שואל, וכי לא ידע הקב"ה מאין היה בא,
עד שהוצרך לשאלו, ומשיב,
אלא להביא הדבר לרצונו של השטן, כלומר,
שנתן לו בדברים אלה, פתח להשטין כרצונו,
ט') ויאמר ה' אל השטן מאין
תבא,
ויען השטן את ה' ויאמר
משוט בארץ,
מכאן למדתי, שישוב הארץ
נמסר לצד
האחרים,
דהיינו,
ע' אומות העולם,
חוץ מארץ ישראל בלבדה ,
שהיא בקדושה
לישראל,
ועל כן, כיון שאמר משוט בארץ,
שארץ סתם, פירושה ארץ ישראל,
ראה הקב"ה שרצה להיות מלשין על ישראל,
ולא על איוב, או אחרים הנחשבים
על אומות יושבי שאר הארצות,
מיד ויאמר
ה' אל השטן,
השמת לבך על עבדי איוב וגו',,,,,
ראה המשך המאמר בזוהר, סעיף י'
ותיעזר בשיעורים של רבי דוד קורן בוידיו
על סודות הפרשה ביאורים ופירושים,
::::::::::::::::::::::::::::::::::::
פרשת בא האר"י סימן יו"ד:
עורך ומגיש: רבי
דוד קורן תשע:ט
\\\\\\\..........\\\\\\\
ויאמר ה' אל
משה בא אל פרעה וגו':
(מזולתו) הנה פרעה לא
היה מכיר בשם ההוי"ה,
והיה ח"ו כופר בשם זה, וכמש"ה (שמות ה' ב')
לא ידעתי את ה'.
האמנם היה מכיר
בשם אלהים,
וכמש"ה (שם ה' ט"ו) אצבע אלהים היא.
וכמו שנתבאר אצלינו טעם זה,
כי פרעה היה יונק
מבחי' העורף של זעיר,
אשר שם
בחי' ג' מוחין דקטנות, הנקרא,
שר הטבחים, ושר המשקים,
ושר האופים.
ושלשתם הם שמות
של אלהים.
ולסבה שלא היה
יונק מן המוחין דגדלות שהם הויו"ת,
כי בבואם
מתבטלים הקליפות,
לכן לא היה
מכירם:
והנה כאשר
ע"י המכות הבאות עליו הודה,
לא רצה להודות
אלא בבחינת ההוי"ה של דין,
וכמש"ה
(שם ט' כ"ז) חטאתי
'הפעם 'יהוה 'הצדיק 'ואני, ר"ת היה"ו,
ה' על י, ה' על ו,
שהוי"ה זו היא נוקבא
דין כנודע,
דין גובר על רחמים.
גם רמז, שע"י מדת
הדין, הכה אותם:
והשי"ת רצה להכניע לבו, ולבטל מציאותו,
כדי שלא יתאחז שם, ויצאו ישראל מתחת ידו,
ולכן לא הספיקה הודאה זו שהודה
בשם הוי"ה בבחי' הדינים, ולזה אמר הכתוב,
למען
שתי אותותי אלה,
פי' אותות י' אלה בקרבו,
סוד: עשת מכות מצרים
סימן ז': שער הכוונות האר"י
עורך ומגיש: רבי דוד קורן, ז' בשבט תשע"ט
\\\\\..........\\\\\
ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו':
צריך לתת טוב טעם בקצור, אל סדר עשר מכות אלו
, שהביא הקב"ה על המצריים במצרים,
ואלו הם, דם. צפרדע.
כנים. ערוב. דבר.
שחין. ברד. ארבה.
חשך. מכת
בכורות.
והם ממטה למעלה, בי"ס דנוקבא הנקרא מלכות,
וזה סדרם:
דם, כבר הודעתיך,
|
א |
|
|
||
|
א |
ה |
|
|
|
|
א |
ה |
י |
|
|
|
א |
ה |
י |
ה |
|
סך האותיות =ד"ם |
|||||
כי האחוריים הפשוטים של שם אהי"ה, הוא בגימטריא ד"ם.
והנה מכה זו, יצאה מבחי' המלכות של הנקבה שבקדושה,והלכה להכות במלכות הרשעה, של נוקבא דז"א שבקליפות,והייתה מכה זו חוץ מן המוחין
שלה:
\\\\\\\\\,,,,,,,,\\\\\\\\\
צפרדע, אם תחבר חשבון הש"ך דינים הנודעים, עם
אחוריים הפשוטים של אדנ"י, שהם קכ"ו, וגם הכולל לשניהם,
יעלו בגימטריא צפרד"ע ש"ך וקכ"ו
ושני כוללים שלהם.
א |
|
||
א |
ד |
|
|
א |
ד |
נ |
|
א |
ד |
נ |
י |
סך האותיות =קכ"ו |
ומכה זו יצאה מן יסוד הנקבה דזעיר דקדושה,
אל המוחין עצמם דנוקבא דקליפה. וז"ס צפ"ר דע"ה,
ר"ל מקום הדעת שלה. וכבר ידעת,
כי שם במוחין שלה הם סוד הנהו תרין צפרין, הנזכר בפרשת ויחי בזוהר דף רי"ח ונתבאר שם בביאור המאמר
אצלינו, וע"ש, וז"ס צפ"ר דע"ה:
א"ש, אין החשבון מדוייק, כי צפרדע עולה
תמ"ד, וש"ך וקכ"ו,
ושני כוללים, עולים תמ"ח. ואולי צ"ל
הלשון ולומר כך, השני כוללים
של ש"ך וקכ"ו עם צפרדע, ואז יעלו כל אחד
מהם תמ"ו. גם זה אי אפשר, להיות כי צפר דעה בגימטריא תמ"ט, או נוכל
לומר, עם מה שדורש אח"כ, צפרדע צפ"ר דע"ה ע"ה, הרי תמ"ו,
ועם ב' כוללים של צפ"ר דע"ה יעלו תמ"ח, כמו ש"ך וקכ"ו
וב' כוללים שלהם כנלע"ד:
\\\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\\
כנים, בגימטריא ק"ך, והם בגימטריא שם אלהי"ם שהוא פ"ו,
ול"ד אותיות שיש במלוי המלוי של שם אדנ"י, הרי ק"ך.
|
א ל ה י ם |
פ"ו |
|
|||
א ל פ |
ד ל ת |
נ ו ן |
י ו ד |
|||
ל מ ה |
ל מ ו |
ו א ו |
ו א ל |
|||
פ ד |
ת ד |
ן ו ן |
ד ו ת |
|||
ל"ד אותיות אדני+פ"ו= ק"ך =כנים |
||||||
ומכה זו יצאה מן ההוד של הנקבה דקדושה,
כי כבר ידעת כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת,
והכה בקרקפתא דרישא דנוקבא דקליפה,
בבחינה ראשונה שלה, במקום שער הראש. וגם בבחי'
המלכות,
ספירה אחרונה של ז"א דקליפה,
סמא"ל, הנקרא בעלה. ונודע,
הוא כי מושב הכנים, הם בשער שבראש. ונלע"ד
חיים, שגם ז"ס,
(ישעיה ד') ושפח ה' את קדקד בנות ציון,
שהעלה בראשם משפחות של כנים, כמ"ש
חז"ל:
א"ש, אפשר שגם רומזים אל ק"ך צרופים שיש
בשם אלהים כנ"ל:
\\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\
ערב חסר ו', והוא סוד אחורים פשוטים
דהוי"ה, שהם ע"ב, ואחוריים פשוטים דאלהים, שהם ר', ושניהם בגימטריא ערב.
א |
|
|||
א |
ל |
|
||
א |
ל |
ה |
|
|
א |
ל |
ה |
י |
|
א |
ל |
ה |
י |
ם |
סך האותיות =ר' |
י |
|
||
י |
ה |
|
|
י |
ה |
ו |
|
י |
ה |
ו |
ה |
סך האותיות =ע"ב |
ויצאו
מנצח הנקבה דקדושה,
אל היסוד דז"א דקליפה, שהוא סמא"ל:
א"ש, גם מכת הרעב, נמשכת משתי אחוריים אלו.
והשבע נמשך מאלהי"ם דיודי"ן, שהוא ש', ומהוי"ה דע"ב
דיודי"ן, ושניהם בגי' שב"ע:
\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\
דבר, הוא חבור ב' שמות של שם אלהי"ם, העולים בגימטריא קע"ב ועק"ב, וד"ל
אותיות שיש במלוי המלוי של שם אדנ"י, הרי קע"ב וד"ל, כמספר
דב"ר.
|
א ל ה י ם א ל ה י ם |
=עק"ב |
|
|||
א ל פ |
ד ל ת |
נ ו ן |
י ו ד |
|||
ל מ ה |
ל מ ו |
ו א ו |
ו א ל |
|||
פ ד |
ת ד |
ן ו ן |
ד ו ת |
|||
ל"ד אותיות אדני+עק"ב= דבר |
||||||
ומכה זו יצאה מתפארת דנוקבא דקדושה,
אל
ההוד דזעיר דקליפה.
וז"ס, הנה יד ה'
הויה וכו',
הנזכר במכת הדבר.
להורות, כי שם ההוי"ה כסדרה, שהוא בת"ת,
והוא רחמים,
נהפכה לדין, ונעשית צירוף הוי"ה:
אמר שמואל, בסוד ארורים הרשעים, שמהפכים מדת רחמים
לדין:
\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\
שחין, היא בגבורה שבנקבה שבקדושה.
והנה גבורה בגימטריא רי"ו, והנה מן הגבורה שבה ולמטה,
מתפשטים עשר עשר מן החמשה ספירות, שממנה עד המלכות שבה, הם בגי' חמשים, הרי
רי"ו וחמשים, בגימטריא רס"ו, תוסיף עליהם ק"ב, נמצא ק"ב
רי"ו נ', הם שחי"ן בגימטריא.
חכמה |
יוד |
הי |
ויו |
הי |
ע"ב-מ"ו |
||
בינה |
יוד |
הי |
ואו |
הי |
ס"ג-ל"ז |
||
ז"א |
יוד |
הא |
ואו |
הא |
מ"ה-י"ט |
||
|
מ"ו +ל"ז +
י"ט = ק"ב |
|
|||||
וענין אלו הק"ב, הם סוד ג' המלויים שבג'
הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה,
שהם מ"ו ל"ז י"ט, העולים ק"ב,
שהם סוד הדינים היוצאים אל הקליפות, כמבואר אצלינו במשנת
הקטע יוצא בק"ב שלו. ויצאו דינים אלו
מן
הגבורה של הנוקבא דקדושה
אל
נצח דז"א של הקליפה.
והנה עניינם הוא, כי ש' של שחין, הם ש' גבורות ודינים, תוסיף עליהם הוי"ה
דב"ן דההין, ועוד תוסיף י"ו אותיות שיש בשם אדנ"י במלואו ובפשוטו,
הרי שס"ה כמנין שחין:
א"ש, טעם לשלש מאות גבורות הנז' הוא, כנודע אצלינו, שיש בי"ס ג'
קוים של חסדים, והם חח"ן. וג' קוים של גבורות, והם בג"ה. וג' קוים
אמצעיים, והם דה"י. ודעת הוא במקום כתר. והמקבלת מכלם, היא המלכות, הים
האחרון, ים דומה לתכלת. והנה הג' גבורות הנז', כלולות כל אחת מעשר, ועשר למאה, הרי
שלש מאות, וי"ו אותיות שיש בשם אדנ"י, שהוא במלכות, הרי שס"ח,
כמנין שחין. ואולי כדי למתק הגבורות האלו, נעשה בקטורת שס"ה מנים. ושלשה מנים
יתירים, כנגד ג' גבורות בעצמם, כנלע"ד:
ברד, הוא אחורים של אלהים, שהוא
ר'. ועם ה' אותיותיו, וע"ה, הרי ר"ו, כמספר בר"ד.
א
|
|
||||
א |
ל |
|
|||
א |
ל |
ה |
|
||
א |
ל |
ה |
י |
|
|
א |
ל |
ה |
י |
ם |
|
סך האותיות =ר'+ 5 אותיות אלהי"ם + הכולל=
ברד |
|||||
ויצא
מן החסד של הנקבה הקדושה,
כי כן ברד היא מים מצד החסד,
אלא שנתערב בו אש מתלקחת מצד הגבורה,
והכה
התפארת דזעיר דקליפה:
א"ש, במ"א נאמר בלשון אחר, ה"ר
האלהים, וע"ה הרי ברד:
\\\\\\\\\\,,,,,,,,,\\\\\\\\\\
ארבה, הוא ד' שמות של אלהים
במלואם, שבכל אחד מהם בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלויו, יש ב"ן אותיות,
ונקראים ארבעה
א ל ה י ם |
ה' אותיות |
||||
אלפ למד הי יוד מם |
י"ג אותיות |
||||
א ל פ ל מ ה פ ד |
ל מ ד מ ם ל ד - ת |
ה י י ו - ד |
י ו ד ו א ל ד ו ת |
מ ם ם ם |
ל"ד אותיות סך=ב"ן מאותיות |
בני האלהים. והם שנים מן חכמה, ושנים מן בינה. והן בגימטריא
ארבה. והם ארבה
טמא, והוא דין
וכנגדו ארבה טהור. מצד ארבעה בנים
דברה תורה, שהם
ד' הויו"ת במלוי ההי"ן,
ויצאו
מן הבינה של הנקבה דקדושה,
אל
הגבורה דזעיר שבקליפה:
\\\\\\\\\,,,,,,,,,,\\\\\\\\\
אשר ביארנום,
כי הדינים הם ש"ך ניצוצין תקיפין,
ואלו הם הדינים של
המצריים. ועוד יש חמשה יתירים,
שהם הרחמים הממתקים אל ש"ך דינים הנז',
אשר עמהם נשלמים לשכ"ה. ואלו החמשה,
הם בחי' האורות שהיה יוצא לישראל
מתוך
החשך של המצריים,
כמש"ה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.
. אמנם במכת צפרדע,
היו הש"ך דינים לבדם בלתי מיתוק
כנז"ל, והג' יתירים על השכ"הכדי שיהיה בחי' חשך, הוא סוד אות א, המצויירת בציור כזה, א
א, שהוא ציור י"ו
י"ו, העולים ל"ב,
כנגד ל"ב נתיבות חכמה, אבא, כנודע
כי ש"ך ניצוצין אתברירו במחשבה, הנקרא אבא.
ואלו
יצאו מן החכמה של הנקבה דקדושה,
אל
החסד דזעיר דקליפה:
א"ש, ס"א שכן יש ה"פ אור בפרשת
בראשית, וסוד א' הם ג' אותיות אל"ף,
והם הג' יתירים משכ"ה, עד תשלום חש"ך.
והרי נתבאר טעות הקולמוס:
\\\\\\\,,,,,,,,,,\\\\\\\\\
בכורות, יצאה מכה זו, מן כתר דנוקבא דקדושה,
והכה
בג"ר דזעיר דקליפה,
שהם בר"ת בכ"ר, שהם, 'בינה 'כתר 'ראשית חכמה.
ע"ד מה שנתבאר בס"ה, על מלת ברוך, ועל נהר
כבר.
א"ש, לא מלאני לבי לכתוב פסוק אחד, וטעות
הנז"ל, בענין החשך לא נתקן. והנלע"ד לפרש הוא, כי לא נעלם,
כי אלו החמשה יתירים על הש"ך הנזכר,
הם סוד ה' גבורות מנצפ"ך העיקריים,
כאשר נתבאר בש"ב שער מאמרי רשב"י בפרשת בא,
במאמר כתיב כי
יהיה נערה בתולה, נער כתיב וגו',
וז"ל, ניצוצא אפיק זיקין בזיקין, לתלת מאה
ועשרים עיבר,
ואח"כ ע"י אותם הה' גבורות דינין קדישין
וכו',
ונתבסמו ע"י ה' גבורות אלה שהם ה'
אותיות מנצפ"ך וכו'.
נמצינו למידין, כי הה' יתירים הם ה' אותיות מנצפ"ך,
וכל גבורה מהם היא סוד שם בן מ"ב,
נמצא ה"פ מ"ב, הם בגימטריא אור ע"ה,
ועם ג' אותיות אור, וזש"ה היה
אור במושבותם,
קרי ביה או"ר ב"ם ושבות"ם, ודרשינן סמוכים,
או"ר
ב"ם ושבות"ם. ואפשר שאלו המ"ב דגבורה,
הם מתמתקים במ"ב אותיות, שיש בשם הוי"ה
בפשוטה ובמלואה ובמלוי מלואה.
נמצא שלמצריים היה משמש מ"ב דגבורה, והוא חשך.
ולישראל
מ"ב אותיות דשם ההוי"ה היה מאיר להם,
והיינו
דקאמר קרא
ולכל בני ישראל היה אור במושבותם,
פרשת בא התנ''ך
::::::::::::::::::
י,א וַיֹּאמֶר יְהוָה
אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ,
וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.
י,ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר
בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם,
וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
י,ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים,
עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.
י,ד כִּי אִם-מָאֵן
אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.
י,ה וְכִסָּה אֶת-עֵין
הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה,
הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם
מִן-הַשָּׂדֶה.
י,ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ
וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ
וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן
וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה.
י,ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי
פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים,
וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה
מִצְרָיִם.
י,ח וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה
וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.
י,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה,
בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ
וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ.
י,י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם,
יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ,
כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.
י,יא לֹא כֵן, לְכוּ-נָא
הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ
אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה. {ס}
י,יב וַיֹּאמֶר יְהוָה
אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר
הַבָּרָד.
י,יג וַיֵּט מֹשֶׁה
אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ,
כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא
אֶת-הָאַרְבֶּה.
י,יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה,
עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: כָּבֵד
מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא
יִהְיֶה-כֵּן.
י,טו וַיְכַס אֶת-עֵין
כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת
כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ
וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
י,טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה,
לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה
אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם.
י,יז וְעַתָּה, שָׂא נָא
חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי,
רַק, אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה.
י,יח וַיֵּצֵא, מֵעִם
פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה.
י,יט וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה
רוּחַ-יָם, חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת-הָאַרְבֶּה, וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה
סּוּף: לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. י,כ וַיְחַזֵּק יְהוָה,
אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
י,כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי
חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.
י,כב וַיֵּט מֹשֶׁה
אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם,
שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
י,כג לֹא-רָאוּ אִישׁ
אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.
י,כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה
אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם,
יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
י,כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה,
גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַיהוָה
אֱלֹהֵינוּ.
י,כו וְגַם-מִקְנֵנוּ
יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד
אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע, מַה-נַּעֲבֹד אֶת-יְהוָה,
עַד-בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה.
י,כז וַיְחַזֵּק יְהוָה,
אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא אָבָה, לְשַׁלְּחָם.
י,כח וַיֹּאמֶר-לוֹ
פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם
רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.
י,כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה,
כֵּן דִּבַּרְתָּ: לֹא-אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ. {פ}
יא,א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה
וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה:
כְּשַׁלְּחוֹ--כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.
יא,ב דַּבֶּר-נָא,
בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ,
כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב.
יא,ג וַיִּתֵּן יְהוָה
אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם. {ס}
יא,ד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה,
כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ
מִצְרָיִם.
יא,ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר,
בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר
הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
יא,ו וְהָיְתָה צְעָקָה
גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא
תֹסִף.
יא,ז וּלְכֹל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן,
תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
יא,ח וְיָרְדוּ
כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם
אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה,
בָּחֳרִי-אָף. {ס}
יא,ט וַיֹּאמֶר יְהוָה
אֶל-מֹשֶׁה, לֹא-יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה--לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ
מִצְרָיִם.
יא,י וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן,
עָשׂוּ אֶת-כָּל-הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה--לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְחַזֵּק יְהוָה
אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא-שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. {ס}
יב,א וַיֹּאמֶר יְהוָה
אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.
יב,ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה
לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
יב,ג דַּבְּרוּ,
אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ
לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. יב,ד וְאִם-יִמְעַט
הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ,
בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.
יב,ה שֶׂה תָמִים זָכָר
בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ.
יב,ו וְהָיָה לָכֶם
לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ,
כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם.
יב,ז וְלָקְחוּ,
מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל,
הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.
יב,ח וְאָכְלוּ
אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים
יֹאכְלֻהוּ.
יב,ט אַל-תֹּאכְלוּ
מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ
עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.
יב,י וְלֹא-תוֹתִירוּ
מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר; וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, בָּאֵשׁ
תִּשְׂרֹפוּ.
יב,יא וְכָכָה, תֹּאכְלוּ
אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם;
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה.
יב,יב וְעָבַרְתִּי
בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה
שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.
יב,יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם
לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי
עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ
מִצְרָיִם.
יב,יד וְהָיָה הַיּוֹם
הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה: לְדֹרֹתֵיכֶם,
חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
יב,טו שִׁבְעַת יָמִים,
מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ--אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר
מִבָּתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
מִיִּשְׂרָאֵל--מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי.
יב,טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן,
מִקְרָא-קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:
כָּל-מְלָאכָה, לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם--אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא
לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.
יב,יז וּשְׁמַרְתֶּם,
אֶת-הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, לְדֹרֹתֵיכֶם--חֻקַּת
עוֹלָם.
יב,יח בָּרִאשֹׁן
בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת: עַד יוֹם
הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לַחֹדֶשׁ--בָּעָרֶב.
יב,יט שִׁבְעַת
יָמִים--שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת,
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל--בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח
הָאָרֶץ.
יב,כ כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא
תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת. {פ}
יב,כא וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:
מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.
יב,כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת
אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף
וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ
אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר.
יב,כג וְעָבַר יְהוָה,
לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי
הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא
אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.
יב,כד וּשְׁמַרְתֶּם,
אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.
יב,כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ
אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם,
אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.
יב,כו וְהָיָה,
כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם.
יב,כז וַאֲמַרְתֶּם
זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל
בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד
הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
יב,כח וַיֵּלְכוּ
וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ. {ס}
יב,כט וַיְהִי בַּחֲצִי
הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה
הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל,
בְּכוֹר בְּהֵמָה.
יב,ל וַיָּקָם פַּרְעֹה
לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה,
בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.
יב,לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה
וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם,
גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. יב,לב גַּם-צֹאנְכֶם
גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם,
גַּם-אֹתִי.
יב,לג וַתֶּחֱזַק
מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ,
כֻּלָּנוּ מֵתִים.
יב,לד וַיִּשָּׂא הָעָם
אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם,
עַל-שִׁכְמָם.
יב,לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ,
כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב,
וּשְׂמָלֹת.
יב,לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן
הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם.
{פ}
יב,לז וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת
אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף.
יב,לח וְגַם-עֵרֶב רַב,
עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.
יב,לט וַיֹּאפוּ
אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא
חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ,
וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם.
יב,מ וּמוֹשַׁב בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת
שָׁנָה.
יב,מא וַיְהִי, מִקֵּץ
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,
יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
יב,מב לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא
לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה,
שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. {פ}
יב,מג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:
כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.
יב,מד וְכָל-עֶבֶד אִישׁ,
מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. יב,מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר,
לֹא-יֹאכַל בּוֹ.
יב,מו בְּבַיִת אֶחָד
יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא
תִשְׁבְּרוּ-בוֹ.
יב,מז כָּל-עֲדַת
יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
יב,מח וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ
גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ,
וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.
יב,מט תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה
לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
יב,נ וַיַּעֲשׂוּ,
כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן,
כֵּן עָשׂוּ. {ס}
יב,נא וַיְהִי, בְּעֶצֶם
הַיּוֹם הַזֶּה: הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם--עַל-צִבְאֹתָם. {פ}
יג,א וַיְדַבֵּר יְהוָה,
אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
יג,ב קַדֶּשׁ-לִי
כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם,
וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא.
יג,ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה
אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית
עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל,
חָמֵץ.
יג,ד הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים,
בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.
יג,ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ
יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ;
וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.
יג,ו שִׁבְעַת יָמִים,
תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַיהוָה. יג,ז מַצּוֹת, יֵאָכֵל,
אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ
שְׂאֹר--בְּכָל-גְּבֻלֶךָ.
יג,ח וְהִגַּדְתָּ
לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי,
בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.
יג,ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת
עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה,
בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.
יג,י וְשָׁמַרְתָּ
אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה. {פ}
יג,יא וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר
נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ.
יג,יב וְהַעֲבַרְתָּ
כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ
הַזְּכָרִים--לַיהוָה.
יג,יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר
תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם
בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה.
יג,יד וְהָיָה
כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ
אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
יג,טו וַיְהִי,
כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ
לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה.
יג,טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה,
וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה
מִמִּצְרָיִם. {ס}
...............................