פרשת במדבר

פרשת במדבר מהזהר

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,...... כג' באייר ה''תשע''ט

 

א)     וידבר ה' אל משה במדבר סיני, באוהל מועד.

רבי אבא  פתח מבראשית א',

ויברא אלקים את האדם בצלמו.

בשעה שהקב"ה ברא את האדם,

עשה אותו בצורת העליונים והתחתונים,

והיה כלול מכולם,

והיה אורו מאיר מסוף העולם עד סוף העולם,

 והכול היו יראים מפניו.

 

ב)         ויש להסתכל בכתוב,

ויברא אלקים את האדם בצלמו,

בצלם אלקים ברא אותו.

כיון שאמר בצלמו,

מהו עוד בצלם אלקים ברא אותו?

אלא הם שתי מדרגות, שהיה האדם כלול

מזכר ונקבה. לכן לזכר נאמר, ויברא,

ולנקבה נאמר, בצלם.

 

ג)                ומשום זה ב' פרצופים היו, זכר ונקבה,

כמ"ש בסוף, זכר ונקבה ברא אותם.

וכלול היה מב' צדדים.

 

ואע"פ שהנקבה היתה נאחזת בצדו,

היא בפני עצמה היתה כלולה ג"כ מב' צדדים,

חסד ודין, להיות שלם בכל.

 

כיון שחטא, נתמעטו הפרצופים,

והחכמה נסתלקה ממנו, ולא היה מסתכל

אלא בדברי הגוף שלו.

 

ואח"כ הוליד בנים, הֶבֶל מעליונים, קָיִן מתחתונים,

ולא נשאר מהם זרע בעולם,

עד שהוליד שֵׁת, וממנו נשתל העולם.

 

 

ועכ"ז עולם התחתון לא נשלם, ולא היה שלם,

ולא נמצא בקיומו, עד שבא אברהם, ונתקיים העולם.

 

אבל לא נשלם, עד שאברהם נמצא בעולם

 ואחז בעולם בימין, חסד,

כמי שאוחז בימינו של מי שנפל.

 

בא יצחק, ואחז בידו של העולם בשמאל, בגבורה,

ונתקיים העולם יותר.

כיון שבא יעקב אחז באמצע, בגוף, קו האמצעי,

 ונכלל בב' הצדדים, בימין ובשמאל,

ונתקיים העולם, ולא היה מתמוטט.

 

 

ו) ועכ"ז לא נשתל העולם בשורשיו,

עד שיעקב הוליד י"ב שבטים וע' נפש, ונשתל העולם.

ועכ"ז לא נשלם עד שקבלו ישראל התורה והוקם המשכן.

אז נתקיימו העולמות ונשלמו,

ונתבשמו העליונים והתחתונים.

 

 

ז) כיון שהוקמו התורה והמשכן, ז"א ומלכות,

 רצה הקב"ה לספור חֵיילוֹת התורה,

כמה צבאות הם בתורה, בז"א.

כמה צבאות הם במשכן, במלכות.

שרצה לספור את ישראל, שהם צבאות ז"א ומלכות.

כל דבר שצריך להתיישב במקומו,

לקשר הענף שלמטה בשורשו למעלה, אינו מתיישב,

 

אלא עד שנזכר בפֶּה ונתמנה עליו.

אף כאן רצה הקב"ה לספור החֵיילוֹת של התורה,

 והחֵיילוֹת של המשכן,

כדי לקשר את ישראל בשורשם למעלה,

 ז"א ומלכות, הנקראים תורה ומשכן.

 

 וכולם הם כאחד, ואינם נפרדים זה מזה.

הכול כעין של מעלה.

שהרי שורשיהם, תורה ומשכן, הם בזיווג,

ואינם נפרדים זה מזה, והולכים יחד.

 

 

ח) משום זה ישראל, שהם צבאותיהם של ז"א ומלכות,

עולים בחשבון, שיהיו נודעים אצלם,

 

חוץ מאלו האחרים, שאין להם חשבון,

נשים ושאינם בני עשרים שנה.

 

ומשום זה כתוב, וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד. אם באוהל מועד, למה צריך לומר במדבר סיני,

כי ידוע שאוהל מועד לא היה אלא במדבר סיני?

אלא אחד לתורה, ז"א, ואחד למשכן, המלכות.

 

ט) תורה ומשכן, היו באחד לחודש השני בשנה השנית,

שזה גבורה והארת החכמה שבשמאל.

 

כי ניסן הוא קו ימין וחסד,

ואייר הוא קו שמאל וגבורה.

והיו ימין ושמאל בייחוד. וחודש זה נקרא, חודש זיו.

רמז לחודש והשנה, המאיר אל הלבנה, המלכות,

 

כי עיקר שלמות המלכות מקו שמאל,

חודש שני, ושנה שנית.

כי אז נמצאים כל העולמות בשלמות,

כמו המלכות, שהיא שורשם.

בחודש הראשון יצאו ישראל ממצרים, חסד וקו ימין.

ועתה נשלמו גם מחודש השני,

גבורה וקו שמאל.

.....................

רבי יצחק פתח(תהלים קטו')

יוד) ה' זכרנו יברך. יברך את בית. ה' זכרנו יברך,

אלו הגברים, שהיו עולים בחשבון במדבר,

שהקב"ה מברך אותם ומוסיף עליהם בכל פעם.

 

 

יא) מי שאומר שבחו של חברו, מבניו או מכספו,

צריך לברכו ולהודות על הברכות.

מאין לנו? ממשה,

שכתוב, והנכם היום ככוכבי השמיים לרוב.

לאח"כ כתוב, ה' אלקי אבותיכם,

יוסיף עליכם כָּכֶם אלף פעמים,

ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.

 

ב' ברכות היו. אחת, ה' אלקי אבותיכם.

ואחת, לאחר כך, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.

להודות עליהן, וברכות על ברכות.

 

יב) אם מונה שבחו של חברו, ואינו מודה על הברכות,

הוא נתפס תחילה מלמעלה, ניזוק מחמתו.

ואם מברך אותו, מתברך עצמו מלמעלה.

 

וצריך לברכו בעין טובה ולא בעין רעה.

 ובכל דבר רוצה הקב"ה אהבת הלב, בשעה שמברך.

 

מי שמברך את חברו, רוצה הקב"ה,

שיברכו בעין טובה ובלב טוב.

 

ומי שמברך את הקב"ה, על אחת כמה וכמה

שצריך עין טובה ולב טוב ואהבת הלב.

משום זה כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך.

 

 

יג) אין הברכה שלמעלה שורה על דבר שנמנה.

 וישראל איך נמנו? אלא כופר לקחו מהם, והחשבון לא היה,

עד שנאסף כל אותו הכופר, ועלה לחשבון.

 

ובתחילה היו מברכים את ישראל,

ואח"כ מנו אותו הכופר,

ואח"כ חזרו וברכו את ישראל.

נמצא שישראל נתברכו בתחילה ובסוף,

ולא היה בהם מוות.

 

 

יד) למה עולה המוות ע"י המִניַין. אלא משום שברכה אינה שורה במִניַין, כיון שמסתלקת הברכה, שורה עליו הס"א ויכול להינזק. משום זה במִניַין לוקחים כופר ופדיון להעביר מעליו המוות.

 

המִניַין נמשך משמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שמשם נמשכים המחלוקת, החושך והמוות.

ואין לו תקנה אלא ע"י קו האמצעי,

שע"י המסך ממעט הג"ר דשמאל ומייחדו עם הימין,

שאז מתמעטים אורות השמאל לממטה למעלה לו"ק בלי ג"ר,

 

למחצית המדרגה. וזה מחצית השקל.

אבל הארתו בשלמות, להיותו כלול בחסדים מב' הקווים.

 

משום שאין ברכה, חסדים, להיות השמאל בפרוד מימין, מברכה וחסדים. והכופר, שהוא מחצית השקל,

 הנמשך ממחצית מדרגת השמאל,

להיותו כבר מיוחד עם הימין וקו האמצעי.

 

בדרך זה אין מוות בחשבון,

אלא אדרבא, כל השלימות בו.

 

שתחילה ממשיכים החסדים, קו ימין,

וממשיכים מחצית השקל מקו השמאל,

ו"ק דחכמה, וממשיכים חסדים מקו האמצעי.

ונמצאים חסדים מקו ימין מצד זה,

וחסדים מקו אמצעי מצד זה.

 ואז אין שום דינים עוד בקו שמאל.

 

 

טו) יברך את בית ישראל.

אלה הנקבות, הנקראות בית,

שלא עלו בחשבון. כי הנקבות לא נמנו במדבר.

יברך את בית אהרן. משום שהם הכהנים,

ומברכים את העם בעין טובה, בלב טוב, באהבת הלב.

 

את בית אהרן, מרמז לנשים,

 שמתברכות בברכתו של אהרן.

 

 

טז) יברך יראי ה'. הלויים, שמתברכים משום שיראים מה'. הקטנים עם הגדולים,

אע"פ שהקטנים לא נכנסו בחשבון,

כי לא נמנו אלא מעשרים ולמעלה,

יתברכו יחד עם הגדולים.

 

 

יז) לא נמצא מִניַין בישראל, שיתברכו ממנו,

כמִניַין שנימנו במחצית השקל.

כי מִניַין הזה להתברך היה,

ולהשלים שלימות העולמות היה,

שהיא השלימות הגדולה של יחוד החכמה בחסדים.

ובמקום שהברכות יוצאות נימנו,

 

שכתוב, באחד לחודש השני, שהוא זיו,

הארת חכמה שבשמאל, של ברכות העולם,

חסדים, שממנו יוצא הזיו לעולם.

 

 

ועל כן נקרא החודש השני, קו שמאל, בשם זיו,

כי זיו הכול יוצא ממנו, הארת החכמה כלול בחסדים.

שבהיותו מאיר רק ממטה למעלה,

אינו נקרא אור אלא זיו.

 

וע"כ כתוב, יברכך ה' מציון,

ממלכות שבה מקום גילוי הארת החכמה.

והכול דבר אחד.

 

כי המלכות נבנית מהחודש השני, קו שמאל.

 וכתוב, כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם.

אשר הברכה היא חסדים, וחיים הם חכמה.

כמ"ש, החכמה תְחַיֶה את בעליה.

 

 

יח) רבי יהודה היה מצוי לפני רבי שמעון. אמר לו,

 

ישראל מאיזה מקום הם מתברכים?

אוי לעולם שאינם משגיחים, ובני אדם אינם מסתכלים

בכבוד מלך העליון.

 

בשעה שישראל נמצאים זכאים לפני הקב"ה,

היו העולמות נמצאים באילן אחד עליון קדוש, ז"א,

שבו מזון הכול. והוא היה מתברך ממקום,

שכל הברכות מקובצים שם, מבינה,

ובו הוא נטוע והושתלו שורשיו.

 

כי מוחין של ז"א הושתלו בבינה,

כמ"ש, שלוש יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

 

יט) וישראל למטה היו מתברכים ממקום,

 שכל אלו הברכות יוצאות בו ואינן מתעכבות לצאת, ממלכות.

 

כמ"ש, יברכך ה' מציון. וכתוב, כטל חרמון,

שיורד על הררי ציון, מלכות.

וכתוב, כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם.

 

וזה הוא האור של העולם,

כמ"ש, מציון מִכְלַל יופי אלקים הופיע.

הופיע, פירושו מאיר. וכשמאיר הוא מאיר לכל העולמות.

 

כ) וכשהאור הזה, הברכה וחיים, מתעורר,

הכול בחיבור, בזיווג,

הכול באהבה, הכול בשלימות,

אז הוא שלום הכול,

שלום שלמעלה ושלמטה.

כמ"ש, יהי שלום בחֵילך שלווה בארמנותיך.

.......................

שמחו את ירושלים

רבי אלעזר פתח מתהלים קלג'.

 

כא) שִמחו את ירושלים, וגילו בה כל אוהביהָ.

כמה חביבה התורה לפני הקב"ה,

כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים,

 הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו.

והקב"ה בא לדור עמו.

 

כמ"ש, בכל מקום אשר אזכיר את שמי.

ולא עוד, אלא ששונאיו נופלים לפניו.

 

כב) מצוות התורה עליונות הן למעלה.

בא אדם ועשה מצווה אחת,

המצווה ההיא עומדת לפני הקב"ה ומתעטרת לפניו,

ואומרת פלוני עשה אותי, ומן פלוני אני,

משום שהוא עורר אותה למעלה.

 

כי כמו שעורר את המצווה למטה,

כן היא מתעוררת למעלה, ועושה שלום למעלה ולמטה,

שגורם זווג לז"א ומלכות, המכונים מעלה ומטה.

 

כג) שִמחו את ירושלים. משום ששמחה אינה נמצאת,

אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקדושה,

ששם מתחברת אישה בבעלה. ז"א ומלכות.

ואז הוא שמחת הכול, שִׂמחה של מעלה ושל מטה.

 

ובזמן שישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה,

אסור לאדם לשמוח ולהראות שמחה.

כמ"ש, שמחו את ירושלים וגילו בה.

 וגילו בה, בזמן שישראל נמצאים בה.

 

 

כד) רבי אבא ראה אדם אחד  שהיה שמח בבי טרוניא שבבבל,

בעט בו, אמר, שמחו את ירושלים

בזמן שירושלים בשמחה, צריך האדם לשמוח,

ולא בזמן הגלות. שִׂמחו את ירושלים,

שכתוב, עבדו את ה' בשמחה. ירושלים, השכינה,

וצריכים לעבוד ולשמח אותה.

 

כה) כתוב אחד אומר, עבדו את ה' בשִׂמחה.

וכתוב אחד אומר, עבדו את ה' ביראה, וגילו ברעדה. שישראל שורים בארץ הקדושה,

אז עובדים לפני ה' בשמחה.

 

שישראל שורים בארץ אחרת,

אז צריכים לעבוד ביראה ולשמוח ברעדה.

 

עבדו את ה' ביראה, זו כנסת ישראל, המלכות,

בזמן שהיא בגלות בין העמים.

 

 

כו) אמר רבי יהודה הרי כתוב  ישעייה נה'

כי בשמחה תצאו. זו כנסת ישראל.

שבכל זמן שהיא בגלות ושוכבת לעפר,

אינה נקראת שמחה,

עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מן העפר,

ויאמר, התנערי מעפר קומי אורי, ויתחברו יחד.

אז היא נקראת שמחה, שמחת הכול.

ואז, בשמחה תצאו. אז כמה צבאות יצאו לקבל

את המטרוניתא לשמחה של סעודת המלך.

.......................

מאמר  הדגלים

  מאמר קשה רצוי ידע בסיסי מבוא לקבלה   

ואסטרולוגיה - קבלית  וסוד האותיות.

עיין בשעורים של רבי דוד קורן  .

כז) ארבע מחנות של כנסת ישראל, חו"ג תו"מ,

מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל,

שהם י"ב שבטים וי"ב גבולים סביב.

 

כי בכל אחד מחו"ג תו"מ יש ג' קווים, והם י"ב.

הכול כמו למעלה י"ב גבולים דז"א.

כתוב, ששם עלו שבטים, שבטי יה.

ששם עלו שבטים. י"ב שבטים,

י"ב גבולים שלמטה במלכות, שעלו לי"ב גבולים דז"א.

 

כח) שבטי יה. י"ה, חו"ב, עדות לישראל. ומשום זה כתוב, הראובני השִמעוני, שיש י"ה בכל אחד. ה' מתחילה וי' בסוף. כי אילן העליון הקדוש, הויה, חתם אותם בחותם שלו, כמ"ש,

ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין.

אשר דמות אדם, מלכות, כלולה בכולם.

וד' פנים לד' רוחות העולם, ונבדלים בצורתם,

אריה, שור, נשר, וכולן כלולות באדם, מלכות.

כי אריה,שור, נשר חג"ת,

ופני אדם,מלכות, המקבלת מכולם וכולם כלולים בה.

 

כט) מיכאל לימין, דרום. גבריאל משמאל, צפון. אוריאל לפניהם, מזרח. רפאל לאחוריהם, מערב. השכינה עליהם. שניים מדרום וצפון, ושניים ממזרח וממערב, ומלכות באמצע. כעין זה בארץ שלמטה, בדגלים, שניים מכאן, דגל מחנה יהודה ודגל מחנה ראובן. ושניים מכאן, דגל מחנה אפריים ודגל מחנה דן. וי"ה באמצע, שהם ב' לוחות העדות שבארון, שהלך באמצעם.

 

ל) כיון שנסעו דגלים של יהודה ושל ראובן, כתוב, ונסע אוהל מועד מחנה הלויים. ולאחר כך שני דגלים של אפריים ושל דן, ד' מחנות לד' רוחות העולם. ונמצאים י"ג, כי כל דגל כולל ג' שבטים, כי למטה הוא כמו למעלה, במלכות.

 

 

לא) ובתחילה נסע דגל מחנה יהודה, מחנה אוריאל. ואח"כ דגל מחנה ראובן, כנגד המחנה של מיכאל. ראובן לדרום, חסד. יהודה, למזרח, ת"ת. וההַזָּאָה שעל המזבח היתה ג"כ תחילה בקרן דרומית מזרחית, חסד ות"ת.

 

מחנה דן לצפון, כנגד המחנה של גבריאל.

מחנה אפריים, ימה, למערב,

כנגד המחנה של רפאל. וההַזָּאָה שעל המזבח היתה ג"כ צפונית מערבית, גבורה ומלכות. הכל אחוז זה בזה,

 

עד שהכל עולה ומתאחד בשם הקדוש הויה,

שהוא תחילת הכל, י' דהויה,

חכמה עליון על הכל ה"ר, בינה.

קדושת הכל ו', ת"ת. הכל נכלל בו, ה"ת, מלכות.

ארבע הדגלים, שבארבע רוחות,

הם כנגד ארבעה מחנות שכינה:

אוריאל, מיכאל, רפאל, גבריאל.

דגל מחנה יהודה במזרח, ת"ת, קו האמצעי.

אחריו ראובן בדרום, חסד, קו ימין.

אחריו אפריים במערב, מלכות.

אחריו דן בצפון, גבורה, קו שמאל.

כל דגל כולל ג' שבטים, הרי הם י"ב.

כנגד י"ב גבולים שבמלכות,

הנחתמים מי"ב גבולים שבהויה.

 

 

לב) הי' דהויה דז"א, מזרח, התחלת האור. הולך ומשוטט ומוציא הדרום, חסד. ודרום יוצא ותלוי בתחילת המזרח, י' דהויה, חכמה. ה' דהויה דז"א דרום, ממנה יוצא הדרום בעולם. כי ה' בינה, מבינה נמשך החסד, דרום. אלא הי', חכמה, נכנסת בתחילת המזרח, ומוציאה את החסד, והוא משתלשל ויוצא דרך הבינה לז"א.

 

 

לג) ומן ה', תלויה דרום וצפון, ואותו שביניהם, שהוא קו האמצעי המייחדם. י' מזרח. י"ה, דרום וצפון תלויים בהם,

דרום מן י', וצפון מן ה', ו' באמצע, המייחדם.

וזה הוא בן זכר, ת"ת, בן י"ה, בין צפון לדרום.

מי שנותן מיטתו בין צפון לדרום, יהיו לו בנים זכרים.

כי בן זכר, ת"ת, בין צפון לדרום, כי ה' עלאה, בינה, בה תלויים צפון ודרום, ב' הקווים שבה. ובן הזכר, ת"ת, ביניהם, המייחדם, כמו יו"ה. אשר י' קו ימין, בדרום. ו' קו האמצעי, שימינו לדרום,

ושמאלו לצפון. ה' קו שמאל, בצפון. ה"ת דהויה, מערב, מלכות.

 

 

לד) ע"כ דרום נאחז במזרח, התחלת השמש, ותלוי בו.

וע"כ מצד אבא, י', נאחז ותלוי חסד עליון.

מצד אמא, ה', תלויה גבורה. נאחז הכל זה בזה.

 

 

לה) הקרנות של המזבח מסובבים. בא לו לקרן דרומית מזרחית,

כי הדרום חיזוקו במזרח, בקו האמצעי, תחילת השמש,

וכוחו של השמש בתחילתו.

ואח"כ הוא בא לקרן מזרחית צפונית.

 

כי אחר שהדרום, חסד, קיבל חזקתו של המזרח,

אחר שקו אמצעי יחד דרום וצפון, האיר המזרח לצפון,

והצפון נכלל בדרום,

כי השמאל נכלל בימין ע"י קו האמצעי.

 

לו) ואח"כ בא לו לקרן צפונית מערבית.

כי המערב, שהוא בה"ת, מלכות, נוטל מצפון.

ע"כ הצפון הולך למערב, כי המלכות נבנית מקו שמאל.

ואח"כ בא לקרן מערבית דרומית,

שהמלכות הולכת להתחבר בדרום,

להלביש החכמה בחסדים,

 

כמו שהדרום תלוי במזרח, בקו האמצעי.

וע"כ החיזוק שלו, שהוא מזרח, הולך תחילה,

אף המערב כך הוא הולך להתאחז בדרום.

והדרום, שהוא החיזוק שלו, הולך תחילה.

 

כמ"ש, וימינו תחבקני, ימין דרום.

משום זה היא יונקת מב' הצדדים מצפון ומדרום,

שמאל וימין. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני. שמאלו צפון, וימינו דרום.

 

..........ביאור המאמר ....עמוד יא' בזהר.........

למה נשתנה בדגלים סדר המדרגות:

תחילה יהודה שבמזרח, ת"ת, הלך בראש כולם,

אחריו ראובן שבדרום, חסד,

אחריו אפריים שבמערב, מלכות,

אחריו דן שבצפון, גבורה?

ולמה לא הלכו לפי סדר המדרגה:

תחילה ראובן, חסד, אחריו דן שבצפון, גבורה,

אחריו יהודה שבמזרח, ת"ת,

אחריו אפריים שבמערב, מלכות?

 

כי הנסיעות שבמדבר היו לגלות הארת החכמה,

כי אין הארת החכמה מתגלה אלא בזמן הנסיעה בלבד, שהוא גילוי הקווים בזה אחר זה.

 

וכשגמרו נסיעתם, אז הם נחים,

הארת החכמה אינה מתגלה. כמ"ש,

ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה,

קומה ה' ויפוצו אויביך.

 

כי גילוי הארת חכמה הוא קִימה.

ועם גילויה נפוצים כל הקליפות,

כי הארת החכמה מבריחה אותם.

 

אבל כשנגמרה הנסיעה, נאמר,

וּבְנֻחה יאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

שזו הארת החסדים, המכונים רבבות,

אלא מתוך שנקלטה בהם הארת החכמה מזמן הנסיעה,

הם מכונים רבבות אלפי,

 

כי אלפים רומזים על הארת חכמה, כמ"ש,

וַאֲאַלֶּפְךָ חכמה. ולפי שהנסיעות היו במדבר, מקום החיצונים, צריכים לשמירה יתרה, שלא יִינקו מהם.

ועד שלא ניגלה קו האמצעי, יש יניקה לדינים וחיצונים,

הן בקו ימין והן בקו שמאל.

כי אז יש מחלוקת ביניהם,

והימין הוא ו"ק בחסרון ג"ר,

והשמאל הוא בחכמה בלי חסדים, שהוא חושך,

וכל החיצונים והדינים נמשכים ממנו.

 

וע"כ לא ניגלו מקודם הימין והשמאל, דרום צפון,

אלא האמצעי ניגלה תחילה,

שמייחד הדרום והצפון ומשלים שניהם.

 

שקו הימין, חסדים, קונה ג"ר מהתכללות השמאל,

וקו השמאל, חכמה, קונה חסדים מהתכללות הימין,

ואז יכול להאיר. ומבריח כל החיצונים.

 

אמנם הכרעה זו של קו האמצעי נעשתה בין ב' קוים

ימין שמאל של הבינה,

שת"ת עלה לבינה ויִיחד אותם בדעת.

ואז יצאו ג' קוים בבינה, שנקראים חכמה בינה דעת.

 

וכיון שיצאו ג' קוים חב"ד בבינה מת"ת,

ע"כ זכה הת"ת ג"כ בג' קווים אלו.

ומטעם הזה הלך תחילה דגל מחנה יהודה, במזרח, קו האמצעי,

שהתחלתו בדעת הנעלם, ביִיחוד ימין ושמאל דאו"א.

 

ואח"כ ביִיחוד ימין ושמאל דישסו"ת, שהוא דעת המגולה,

המייחד ימין ושמאל, שלא תהיה בהם אחיזה לדינים וחיצונים.

 

ואחריו יצא החסד, עיקר פעולת קו האמצעי,

להכריע את הימין ולהמשיך החסדים,

להלביש החכמה שבשמאל, שהיתה חושך מחסרון חסדים.

 

וכיון שגילה החסדים, שהוא נסיעת דגל מחנה ראובן,

יצאה אחריהם המלכות להיכלל בימין.

כי המלכות נבנית תחילה מחכמה בלי חסדים, והיתה חושך.

 

ע"כ אחר שניגלו החסדים, עם נסיעת מחנה ראובן בדרום,

יצאה אחריו המלכות, שהיא דגל מחנה אפריים,

להתלבש בחסדים.

וכיון שעיקר בניינה של המלכות הוא משמאל,

 

ע"כ הלך אחריה דגל מחנה דן, שהוא משמאל.

ולפיכך הקדים המזרח לדרום,

 

משום שהמזרח מחזק את הדרום ומייחדו עם הצפון.

וכיון שהוא המשלים את הדרום, הלך תחילה.

ולפיכך הקדים המערב את הצפון,

כדי שיהיו החסדים של דרום לפניו,

והחכמה של צפון לאחריו.

 

כי כן היא המלכות בגדלותה, שחסדים הפנים שלה,

וחכמה אחוריים שלה. ולפיכך הלך דרום לפניה,

והצפון לאחריה.

ובדברים אלו מתבארים כל דברי המאמר.

 

כי תחילה מבאר בדרך כלל, שי"ב גבולים שבמלכות נחתמים מי"ב גבולים דהויה דז"א. שי"ב גבולים שבמלכות כעין שלמעלה בז"א, חו"ג תו"מ שבכל אחת ג' קוים. ואח"כ מבאר בפרטות ד' החיות וד' המלאכים, שהם מרכבה להשכינה, שעליהם מתגלה הארת החכמה שבמלכות. ואח"כ מבאר היחס מד' דגלים שלמטה, למרכבה של המלכות שלמעלה. ואח"כ מבאר סדר הילוכם של הדגלים ביחס המרכבה של המלכות, שמזרח ודרום הולכים תחילה,

ואח"כ מערב וצפון.

ואח"כ מתָרץ את השינוי שנעשה בדגלים,

שהסדר: מזרח, דרום, מערב, צפון.

ולא כתמיד: דרום, צפון, מזרח, מערב.

שזה נמשך משורש י"ב גבולים שבז"א, הוי"ה,

ששורשו ת"ת שעלה והכריע בין ב' קווי הבינה ונעשה שם דעת, נקרא ג"כ מזרח, להיותו מעיקרו ת"ת.

 

החכמה דימין, עצם החכמה, נמשכת מחכמה סתימאה,

חכמה דע"ס דאו"י, שנסתמה ולא מגיעה לעולמות.

דכר ונוקבא בחכמה זו נקראים או"א עלאין, י' דהויה.

הארת החכמה המתפשטת בעולמות היא רק מבינה

דע"ס דאו"י, השבה להיות חכמה,

שדכר ונוקבא שלה נקראים ישסו"ת, ה' דהויה.

בדרך כלל י"ה דהויה ימין ושמאל. הו',

קו אמצעי מכריע ומייחד אותם.

 

 

אמנם בדרך פרט, כשעולה הת"ת להכריע בין י"ה, עולה תחילה לייחד ימין ושמאל שבי' דהויה, או"א עלאין. ומיִחודם אין נמשכת חכמה, אלא חסד לבד. לפיכך מכונה דעת המייחדת או"א עלאין בשם דעת הנעלם.

ואח"כ בא ומייחד ימין ושמאל שבה' דהויה, ישסו"ת, שהוא בינה השבה לחכמה. שע"י הדעת, המייחדת אותם, נמשכים חסדים וחכמה ביחד, כי בהם מתגלה החכמה. ולפיכך נקראת דעת זו דעת המגולה.

וזה אמרו, י' מזרח, שהי' דהויה, או"א עלאין, מאירים ע"י המזרח, שהוא דעת הנעלם המייחדם, כי תחילת האור היוצא ע"י יחוד הדעת בי' דהויה. שמזיווגם זה יוצא הדרום, חסד. משא"כ הצפון, חכמה, נעלם כאן. תחילת המזרח הוא דעת הנעלם,

המתחיל מאו"א עלאין, וע"י זיווגו יוצא החסד לבד.

אמנם החסד אינו יוצא ישר מאו"א עלאין לז"א, אלא, ה' דרום. כי החסד יוצא מבינה לז"א. שאו"א, י', נכנסים ומזדווגים ע"י דעת הנעלם, הנקרא תחילת המזרח, ומוציא החסד לז"א דרך ה' דהויה, בינה.

 

כי כל מדרגה לא תוכל לקבל משהו,

אלא ממדרגה הסמוכה לה, ולא מעלי עליונה.

 

ונתבאר, שהחסד, דרום, קו ימין, מתגלה ע"י תחילת המזרח, שהוא דעת הנעלם שבי' דהויה. ונמצא שהיחוד דג' קווים, לגלות חכמה וחסדים, אינו נוהג באו"א עלאין, י' דהויה, שמגלה שם רק קו ימין, אלא בישסו"ת מתגלה הייחוד דג' קוים. ומן ה' דהויה, בינה, ישסו"ת, מתגלים ג' קוים, דרום צפון ואמצעי, דעת המגולה,

הממשיך חכמה וחסדים יחדיו, ע"י יחוד צפון ודרום זה בזה.

 

.............................

 

 

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

 

………………

 

מאמר ה' אורי וישעי,     תהילים כ"ז

זוהר פרשת במדבר ,       סעיף ל"ט)

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

………………………..

 

פתח ואמר רבי פינחס,

רבי פינחס בן יאיר, הוא אבי אשתו  של רבי שמעון, וסבו של רבי אלעזר,

פתח ואמר רבי פינחס,ה' אורי וישעי ממי אירא וגו',

ה' אורי וישעידהיינו, כיון שהאדם הסתכל באור העליון,

והקב"ה האיר עליו, אינו מתיירא מעליונים ותחתונים,

 

כמו שאומר, ועליך יזהח ה'  וכבודו עליך יראה,

ה' מעוז חיי,  היינו כיון שהקב"ה אוחז בו באדם,

אינו  מתיירא בעולם ההוא מכל בעלי דינים,

ואף אני כמו זה, כיון שאני נאחז באביך ובך,

ואיני מתיירא העולם הזה, ובעולם הבא,

 

ועליך כתוב, ישמח אביך,  שואל:

כיון שכתוב ישמח אביך, מהו, ותגדל יולדתך,

הרי די במה שאמר ואמך,  ומשיב:

 

אלא ישמח אביך, זהו הקב"ה

ואמך זוהי כנסת ישראל שהיא המלכות,

ותגדל יולדתך, היינו יולדתך למטה דהיינו אמך, בעולם הזה,

 

וא"כ רבי שמעון אביך איפה הוא שמחה שלו שאינו מרומז בכתוב הזה,

ומשיב:  אלא יש לו מקרא בפני עצמו,

 

גיל יגיל אבי צדיק, (משלי כ"ג)  זהו הקב"ה

ויולד חכם ישמח בו, זהו אביך של מטה,דהיינו רבי שמעון,

 

פירוש אחר: גיל יגיל אבי צדיק זהו אביך שלמטה,

ויולד חכם ישמח בו כתוב בתוספת ו' שהיה די שיאמר

יולד חכם הוא  על הקב"ה למעלה שנקרא ו',

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

……………………

 

 

 

מאמר בידך אפקיד רוחי,  סעיף מ"א)

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

………………..

 

אמר רבי אלעזר כתוב:

בידך אפקיד רוחי פדייתה אותי הר אל אמת,

מקרא זה יש להסתכל בו,

הראיתם מי שיפקיד משהו בידי המלך שהוא הקב"ה

 

ומשיב:אלא ודאי, אשרי הוא האדם ההולך בדרכו של המלך הקדוש,

ואינו חוטא לפניו,  בוא וראה,

 

כיון שנכנס הלילה, אילן המוות שולט בעולם,

ועץ החיים מסתלק למעלה למעלה,

וכיון שאילן המוות שולט לבדו בלילה בעולם,

כל בני העולם טועמים טעם המוות,

 

כי השינה היא אחד משישים במיתה, מהוא הטעם,

הוא משום שהאילן הזה גורם, שהיא המלכות השולטת

לבדה בלי ז"א גורמת את זה, כי המלכות נקראת לילה,

…………………..

 

 

ואדם צריך להקדים עצמו ולהפקיד בידו הנפש שלו,

בפיקדון, כפיקדון של אדם הנותן פיקדון לאחר, דהיינו משכון,

 

ואע"פ שהוא מחויב לו יותר ממחירו של הפיקדון ההיא,

אינו חושב לו להתאחז  בריב עמו, כיון שמסר לו הפיקדון,

ואם ממאן לתת לו פיקדון, ודאי נבדוק אחריו,

כי ודאי אינו מזרע קדוש, ואינו מבני האמונה,

………………………..

 

 

כך הוא אילן הזה, שהוא המלכות,

שבני אדם מקדימים ונותנים לו נפשם בפיקדון,

 

וכל נשמות של בני העולם לוקח,

וכולם טועמים טעם המיתה,

משום שאילן זה הוא של המוות,

 

בשעה שהמלכות הוא בפירוד מז"א שהוא עץ החיים,

הוא אילן המוות,  ומשום שכל אלו הנפשות, ואע"פ

שכולן מחויבות אליו, ואין ראוי להשיב הפיקדון אל האדם,

 

עם כל זה, כיון שכולן נמסרו לו בפיקדון,

הוא משיב כל הפיקדונות לבעליהם,

…………………..

 

 

בוא וראהאילן המוות הזה אינו ראוי להשיב הפיקדון לאדם בבוקר:

אלא בשעה שעץ החיים מתעורר בעולם,

 

ומתאי מתעורר עץ החיים ההוא,

בשעה שבא הבוקר, ואז עץ החיים הזה מתעורר בעולם,

 

ויוצאים כל בני העולם חיים,

ואותו אילן המוות עוזב ומחזיר כל הפיקדונות שנפקדו אצלו,

והולך לו,  מהו הטעם הם חיים, הוא משום שאותו

עץ החיים גורם, שהוא ז"א ושולט בעולם,

…………………..

 

 

ואם תאמר, הרי בני אדם רבים הם שמקיצים משנתם בלילה,

והוחזרו להם החיים, בעוד שאילן המוות שולט,  ומשיב:

 

אלא ודאי אותו עץ החיים עושה זאת, מהו הטעם:

משום שכתוב, בתהילים י"ד)

לראות היש משכיל דורש את אלוקים,

 

ולא יהי לאדם פתחון פה, שיאמר,

אם הייתי שולט בנפשי בלילה, הייתי קם ועוסק בתורה,

 

אמר רבי יהודה, זהו ודאי נכון בישראל, וכך הוא,

אבל באומות העולם, שאנו רואים גם זה כמו זה,

שמקיצים משנתם בלילה, מהוא הטעם:

אמר לו, ודאי יפה הוא מה שאמרת,

………………………….

 

פתח ואמר:  מפרשת בלק ספר במדבר כ"ג,)

מה אקוב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה',

בוא וראה, כמו שיש למעלה כן יש למטה,

למעלה במלכות, יש ימין, ויש שמאל, אף למטה,

יש ישראל ועמים, ישראל נאחזים בימין,

 בקדושה המלך הקדוש,

 

עמים עכו"ם נאחזים בשמאל,דהיינו רק בצד רוח הטמאה,

שהוא למטה מכל המדרגות של השמאל,

וכל המדרגות נאחזות זו בזו,

 

עד שתלויות בראש, דהיינו בצד שמאל שלמעלה במלכות,

ובאותו אפן שהראש נוסע למעלה, כמו זה נוסע גם כן הזנב,

שהוא המדרגה האחרונה למטה, שהוא רוח הטמאה,

 

מהו הטעם: הוא משום שאחוז בו, כי הם אחוזים זה בזה

ממטה עד למעלה כמו שלשלת, ומשום זה,

 

עמים עכו"ם באותו אפן שהוא צד הטומאה שלהם,

כך הם מונהגים,

………………………

 

 

בלעם השתמש בכל המדרגות התחתונות היורדות

מצד שמאל של המלכות, והוא היה מסתכל

באותה המדרגה התחתונה שהיא זנב,

והיה יודע מה שלמעלה,

 

כי התחתונה אינה יכולה להתנהג אלא על ידי הראש,

משום זה אמר, מה אקוב לא קבה אל, שראה למטה,

וידע שאותו הראש העליון, שהוא השמאל שבמלכות

אינו נמצא בדין באלו הימים,

………………………..

 

 

ואע"פ ששם הזה, אל, העמדנו שהוא חסד עליון,

הרי מלכות הקדושה לוקחת שם הזה כעין של מעלה

והוא טוב וחסד בעולם הזה,

 

ומשום זה היא נקראת בשם, אל,

אלא שהוא זועם בכל יום, בסוד הכתוב:

ואל זועם בכל יום,  משום שנמצא בו דין,

ובאותם הימים לא היה בו דין,

ע"כ אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל,

…………………………

 

ובוא וראה, אל שדי, הרי העמדנו,

שבו ספוק העולם והוא אמר לעולם די, שהוא יסוד,

המשפיע די למלכות הנקראת עולם,

 

כי אל הזה, שהוא המלכות מזדווגת עמו,

משום זה נקרא, אל שדי, כי אל, שהוא המלכות

מזדווגת עם שדי, שהוא יסוד, וע"כ אמר,

מה אקוב לא קבה אל,

על המלכות הנקראת אל, וידע זה,

 

משום שכמו שמתעורר הראש,שהוא מלכות,

כך מתעורר התחתון שהוא הזנב, וידע מה בראש,

……………………………

 

בכה רבי אלעזר, פתח ואמר, מירמיהו מ"ו)

קולה כנחש ילך וגו'

כי עתה שישראל הם בגלות ודאי שהמלכות הולכת כנחש,

כי דרך הנחש הוא, כשהוא כופף ראשו לעפר,

הוא מעלה זנבו, והזנב שולט ומכה כל אלו הנמצאים לפניו,

 

 

אף כך עתה כשישראל הם בגלות עושה המלכות

כאפן הזה של הנחש, שהראש כפוף לעפר,

והזנב, דהיינו שהזנב יתעלה למעלה וישלוט ויכה,

הוא הראש הזנב,  ומי מסיע את הזנב לנסיעותיו,

 

הוא הראש הזה, אע"פ שהוא כופף ראשו לעפר,

הוא מנהיג נסיעותיו של הזנב,  משום זה אותר הכתוב,

קולה כנחש ילך,

………………………………..

 

ועתה שאר העמים נאחזים בזנב, של המלכות,

עולים למעלה ושולטים ומכים, והראש כפוף לעפר,

כש"א נפלה לא תוסיף קום וגו',

 

ועם כל זה, הראש מנהיג את הזנב, ושומר אותו,

כש"א: שמוני נוטרה את הכרמים,

שהם עמים העכו"ם שהם הזנב,

 

בא רבי יהודה ונשק ידיו, אמר,

אם לא הייתי שואל דבר בעולם,

אלא מה ששאלתי, זה, והרוחתי אותו, די לי,

כי עתה ידעתי בחינת עמים העכו"ם,

 

ואיך מתנהגת השליטה שלהם,

אשרי חלקם של ישראל, שעליהם כתוב

כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו,

………………….

 

אמר לו רבי אלעזר מהו סגולתו, שאומר, ישראל לסגולתו,

אמר לו שלושת האבות אלו נקראים סגולה,

בין למעלה שהם חסד גבורה ותפארת,

בין למטה שהם, אברהם יצחק ויעקב,

 

כעין זה, כהנים לוים ישראל,

שהם ג"כ, כנגד חסד גבורה ותפארת, והכל אחד,

 

ואלו הם סגולות של הקב"ה למעלה,

וסגולות של הקב"ה למטה, וזהו שכתוב,

והייתם לי סגולה מכל העמים,

דהיינו מפני שיש בהם כהנים לוים ישראלים הנקראים סגולה,

 

פירוש:  עיקר ההפרש מישראל לעמים הוא מפני שהעמים

דבוקים בקו שמאל בלבד בלי הימין,

וישראל דבוקים בג' קוים שהם חסד גבורה תפארת,

ומשום זה הם סגולה, מכל העמים, כי יחוד בג' קווי נקרא סגולה,

………………………………………

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

מטתו של שלמה בין צפון לדרום

נג) ונסע אוהל מועד מחנה הלויים. ואחר זה כתוב,

ונסע דגל מחנה אפריים לצבאותם ימה.

השכינה, השרויה במערב.

אפריים שנסע במערב הוא המלכות,

 

וע"כ נסע אחר דגל מחנה ראובן, שבדרום, חסד.

כתוב, ויברכם ביום ההוא לאמר, בך יברך ישראל…

וישם את אפרים. בך יברך ישראל, ישראל סבא.

 

נד) יברך ישראל, ז"א, יברך בך, באפריים,

שאתה במערב, השכינה.

 

וכתוב, אני אל שדי פְרֵה וּרְבֵה.

הרי שהברכה היא בשכינה, שנקראת אל שדי.

שראה עמו השכינה.

ואז אמר, בך יברך ישראל לאמר.

בך, בהשכינה, יברך לעולם.

 

נה) ואיך ראה, השכינה, והרי כתוב,

ועיני ישראל כבדו מזוקן,

הרומז גם לעיניים הרוחניות?

יד ימין היתה זקופה כנגד אפריים,

ונטתה השכינה כלפי אפריים,

וישראל הריח ריח השכינה על ראשו,

אז אמר, בך יברך ישראל,

וראה שהיא במערב, שלא ראה בבחינת העיניים,

אלא שראה בבחינת הריח, ממטה למעלה.

 

נו) ודאי שהשכינה במערב, שתהיה בין צפון ודרום,

ותתחבר בהגוף, ז"א, ז"ת, ולהיות עימו בזיווג אחד.

והצפון, קו שמאל דז"א, מקבל אותה תחת ראשה.

והדרום, קו ימין דז"א, מחבק אותה. כמ"ש,

שמאלו תחת לראשי,

ששמאל, הארת החכמה, מקבלת ג"ר, ראש.

וימינו תחבקני, מימין, חסדים, מקבלת הארת ז"ת שלה,

שנקראות גוף.

 

מיטתו שלשלמה, המלכות, בין צפון לדרום, חסד וגבורה,

כדי שתתחבר בגוף, ת"ת. ואז הם כלל אחד,

שיתברך העולם.

 

כל האומר, תהילה לדוד, ג' פעמים בכל יום,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

שמזיווג תהילה, המלכות, שתמצא עם ז"א

בכל יום בין צפון לדרום.

 

נז) בא אדם בבוקר, מקבל עליו עול מלכות שמים

בתשבחות שאומר, תהילה לדוד וכל אלו הללויה,

שהם סדר של עשר תשבחות, של ע"ס דשם הקדוש.

 

ומשום זה יש עשר פעם הללויה.

ואח"כ מסיים בעשר תשבחות, שהם, הללויה הללו אל בקדשו.

איפה הם עשרה הללויה, והרי רק חמישה?

כי רק ה' מזמורים מתחילים בהללויה?

אלא כל תשבחה מתחילה בהללויה ומסתיימת בהללויה.

 

 

נח) ואח"כ ערך סידור השבח, אז ישיר משה,

ובזה מקבל עליו עול מלכות הקדוש.

אח"כ משרה אותה בחסד, עם סיום התפילה, שתתקדש בו.

 

כי תפילת שחרית היא כנגד אברהם, חסד, קו ימין.

ואח"כ בתפילת המנחה תלויה הגבורה והדין שורה,

כנגד יצחק, גבורה, קו שמאל. נמצא מטה, מלכות,

נתונה בכל יום בין צפון לדרום,

 

בין תפילת שחרית, דרום, לבין תפילת מנחה, צפון.

שתתחבר בזיווג הזה בגוף, ז"א, קו האמצעי.

ומי שמסדר ומחבר המלכות בכל יום באופן הזה,

ודאי הוא בן העולם הבא. שע"ז אמרו, כל האומר,

תהילה לדוד, בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

 

נט) משום זה דגל מחנה אפריים ימה, במערב, בין צפון לדרום, דרום ראובן, דגל מחנה ראובן תימנה, צפון דן.

אפריים, בין זה לזה, כי ראובן, דרום, לפניו, ודן, צפון, לאחריו.

נמצא המערב, אפריים, בין צפון לדרום.

 

 

ס) סוד זה לאחינו יושבי הדרום. וכך שלחו לנו אחינו, מסדרי המאורות, בסודות הקשרים, הייחודים,

שאתם רוצים לייחד ייחוד בסדר של קשר העליון,

קבלו עליכם בכל יום עול מלכות הקדושה תחילה,

ובזה תעלו עימה בקשר הקדוש של דרום, חסד,

ותסבבו ד' רוחות העולם חו"ג תו"מ, עד שמתקשרים בקשר אחד,

ובדרום, תקבעו המקום, ושם תשכנו, כעין סיבוב המזבח.

………………….

 

מאמר: סימנא דיחודא

רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו,

סא) מהו סימן לזיווג הייחוד?

סימן החזק הוא סיבוב המזבח, ובא לקרן

דרומית מזרחית,

מזרחית צפונית,

צפונית מערבית,

מערבית דרומית.

אבל אדם לא יכול לעשות כלום,

עד שמקבל עליו עול מלכות הקדושה בתחילה,

ונותן על עצמו עול הזה,

ואיך שיבוא לדרום תחילה, שהוא חסד?

 

 

סב) הרי בזה אמרתי לך הכל. כי ובא לו לקרן,

אמרתי בתחילה, והקרן הוא מלכות,

שזה הוא עול מלכות הקדושה.

ואח"כ דרומית מזרחית, שיקשר הדרום, חסד,

במזרח, ת"ת, קו האמצעי.

כי במזרח עץ החיים, ת"ת. ולזיווג הדרום, במזרח,

אבא עלאה, חכמה, הנקראת או"א עלאין.

כי בן, ת"ת, מצד אבא בא, ששורש ת"ת בדעת הנעלם של או"א עלאין. ומשום זה ייחד מדרום למזרח,

כי חיזוקו של דרום במזרח, בדעת הנעלם של או"א,

שהוא תחילת המזרח.

וע"כ צריך שיתקשרו יחד דרום ומזרח.

 

 

סג) ומזרח המתקשר בצפון, באמא, בינה, הנקראת ישסו"ת, שממנה נמשך צפון, קו שמאל. משום שבינה משלים וממלא הנחלים והמַבועים של מזרח, שהוא דעת הניגלה והת"ת. וע"כ צריך ליחד מזרחית צפונית, לקשר המזרח בבינה. ואלו, מזרח וצפון, או"א שאינם מתפרשים לעולם, כי מזרח דעת דאבא עלאה, או"א עלאין. והדעת דאבא עלאה מתדבקת בדעת דאמא עלאה ובקו שמאל, צפון, המתגלה בה. ונאמר, באמא עלאה, צפונית, משום שהיא צפונה העליונה, ומן הצד שלה יוצא הצפון, קו שמאל. כי מצד אבא הצפון נסתר ונעלם, והדינים מתעוררים מן הצד שלה, אע"פ שהיא רחמים ושמחה. וכשאמא יוצאת, הצפון יוצא בה, וממנה הצפון מתגלה. כי אבא נכלל ונקשר בדרום, והצפון נעלם בו.

 

סד) ואח"כ יבוא לקרן צפונית מערבית. כי מצד אבא יוצא הבן, ת"ת, מזרח. ומצד אמא, מצפון, יוצאת הבת, מלכות, מערב. ומשום זה צפונית מערבית, מצפון, אמא, למערב, מלכות. וזו קרן שבתחילה, שקרן הוא מלכות, שצריך לקבל עליו מקודם כל. ועתה היא נקראת בצפון סתם, באמא ובקו שמאל. ולאח"כ צריך לקשר אותה בדרום, חסד, וקו ימין, ששם קשר הכל. והגוף, ז"א, נמצא בו, כי ז"א נמשך מאבא, וע"כ הוא נכלל כולו בדרום, כמו אבא, והצפון נעלם בו. וע"כ מערבית דרומית.

 

סה) ונמצאת קרן זו רומזת על מלכות ג' פעמים: אחד, שהאדם צריך לקבל עליו תחילה והקרן שלאחר כך, הוא לקשר המלכות בב' זרועות, דרום וצפון, ימין ושמאל, להתחבר בגוף, ת"ת, קו האמצעי, ושיהיה הכל אחד. וזה הוא הסדר של יחוד השלם, וכל צד וצד ייחד בקשר הראוי לו, ולא יחליף צד בצד אחר שאינו ראוי לו, כדי שלא יענש. מי שעושה יחוד הזה כראוי, אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא, להיותו יודע לסדר שבחו של אדונו ויחוד אדונו.

ולא עוד, אלא שהקב"ה משתבח בו. עליו כתוב,

ויאמר לי עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר.

……………….

כוונת התפילה.

רבי שמעון פתח מתהלים  כ"ה ואמר.

סו) לדוד, אליך ה' נפשי אשא, אלקי בך בטחתי. מה ראה דוד לסדר שבח זה כך, שכל השבחים שהם בסדר אלף בית כולם שלמים, וזה חסר, שאין בו ו'? ולמה הוא סדר זה, לנפילת אפיים?

 

 

ומשיב אלא סוד עליון הוא גנוז בין החברים,

סז) שנכנס הלילה, אילן התחתון, שהמוות תלוי בו, מלכות מצד הדין, פורש ענפיו ומכסה הכל. וע"כ נעשה חושך, וכל בני העולם טועמים טעם המוות. ואדם מקדים עצמו ונותן לו פקדון נפשו, ומפקידה בידו בפקדון למשך הלילה, שיחזירה לאור הבוקר. ומשום שלקח הנפש בפקדון, חוזר הפקדון לבעלו בשעה שבא הבוקר. וכשבא הבוקר, והפקדון חזר אליו, צריך לברך את הקב"ה, שהוא נאמן העליון.

 

סח) אחר שקם משנתו, נכנס לבית הכנסת, מעטר עצמו בתפילין, ומתכסה בכיסוי של ציצית, נכנס ומטהר עצמו תחילה בקורבנות, לאחר כך מקבל עליו עול מלכות בסדר השבחים של דוד, שהם סדר של עוֹל מלכות, ובסדר שבחים זה משרה עליו עוֹל. לאחר כך סדר תפילה דמיושֵב כנגד המלכות, וסדר תפילה דמעוֹמד כנגד ז"א, לקשר אותם, ז"א ומלכות, ביחד.

 

סט) אע"פ שהתפילה תלויה בדיבור, ובדיבור הפה, הכל תלוי בעיקר בתחילה במעשה, ולאח"כ בדיבור, ובדיבור הפה. מעשה שעושה אדם תחילה הוא כעין התפילה. ולא יתפלל אדם תפילה, עד שיראה מעשה תחילה כעין התפילה.

 

ע) המעשה שבתחילה, הוא, בשעה שאדם קם משנתו, צריך לטהר עצמו תחילה, שיעשה צרכיו, ואח"כ יקבל עליו עוֹל הזה, לפרוש על ראשו פרשות של מצווה. לאח"כ יקשור קשר הייחוד, שהם תפילין, תפילה של ראש ותפילה של יד, ולתקן אותם בקשר אחד בשמאל, ועל הלב. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. וכתוב, שׂימֵני כחותם על לבך, כחותם על זרועך. כלומר תפילה של יד, המלכות שניתנה על הזרוע כנגד הלב. וזה הוא המעשה, שצריך לעשות בתחילה.

 

 

עא) לאחר כך, בשעה שאדם נכנס לבית הכנסת, יטהר עצמו תחילה בקורבנות, בדיבור הפה, שיאמר פרשת הקורבנות. ואח"כ יקבל עליו עוֹל מלכות, לפרוש על ראשו בשבחים של דוד המלך, כעין המעשה של הפורש על ראשו פרשות של מצווה, כנגד המעשה דציצית. ולאח"כ תפילה דמיושב, כנגד המעשה של תפילה של יד, המלכות. ולאח"כ תפילה דמעומד, ז"א, כנגד המעשה של תפילין של ראש. זה כנגד זה, המעשה צריך להיות כעין הדיבור, כי במעשה ודיבור תלויה התפילה.

 

 

עב) ואם פוגם המעשה, אין הדיבור מוצא מקום לשרות עליו, והוא אינה תפילה, ואדם ההוא נפגם למעלה ולמטה. כי צריכים להראות מעשה ולדבר עליו דיבור, שזו היא תפילה שלימה. אוי לאדם שפוגם תפילתו, עבודת אדונו. עליו כתוב, כי תבואו לראות פני, גם כי תרבו תפילה אינני שומע. כי במעשה ובדיבור תלוי הדבר.

 

 

עג) כיון שהאדם עשה תפילתו באופן הזה במעשה ובדיבור, וקָשַׁר קֶשֶׁר הייחוד, נמצא שעליונים ותחתונים מתברכים על ידו. אז, אחר שגמר תפילת העמידה, צריך האדם להראות את עצמו, כאלו נפטר מן העולם. שהרי נפרד מעץ החיים, ז"א, שהוא תפילת העמידה, ואסף רגליו אל אותו אילן המוות, שהחזיר לו פקדונו, שהחזיר לו נפשו בבוקר, כמ"ש, ויאסוף רגליו אל המיטה. כי כבר התוודה על חטאיו והתפלל עליהם, עתה צריך להיות נאסף אל אותו אילן המוות, ולִיפול על פניו, ויאמר אליו, אליך ה' נפשי אשא. בתחילה, כשהלכתי לישון, נתתי לך הנפש בפקדון, עתה שקשרתי הייחוד, ועשיתי המעשה והדיבור כראוי, והתוודיתי על חטאי, הרי נפשי מסורה לך ודאי. כלומר, שיקבל עליו מסירות נפש.

 

 

עד) ויראה אדם את עצמו כאלו נפטר מהעולם, כי מסר נפשו למקום של מוות. משום זה אין ו' בסדר א"ב של אליך ה' נפשי אשא, כי ו' הוא עץ החיים, ז"א, ו' דהויה, וזה שמסר לו נפשו הוא אילן המוות, מלכות. ומלמדנו, שיש עוונות שאינם מתכפרים עד שאדם ניפטר מן העולם. כמ"ש, אם יכופר לכם העוון הזה עד תמותון. וע"כ נותן זה את עצמו ודאי למיתה, ומוסר נפשו למלכות, לא בפקדון כמו בלילה, אלא כמי שנפטר מן העולם.

 

 

עה) ותיקון זה צריך להיות בכוונת הלב. ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר עוונותיו. אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב. אוי לו למי שבא לפתות ריבונו בלב רחוק ולא ברצון. זה גורם לו להסתלק מן העולם לפני זמנו, בזמן שאילן הזה מתעורר בעולם לעשות דין.

 

 

עו) וע"כ צריך האדם להדביק נפשו ורצונו באדונו, ולא יבוא אליו ברצון שקר. משום שכתוב, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי. שמתקן עצמו למסירת נפש, בנפילת אפיים, וליבו רחוק מהקב"ה, יוצא קול ואומר, לא ייכון לנגד עיניי. זה רוצה לתקן את עצמו, לא יִכּוֹן, איני רוצה שיתתקן. כל שכן אם בא לייחד השם הקדוש, ואינו מייחדו כראוי.

 

עז) אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא. עליהם כתוב, ובאו וראו את כבודי. וכתוב, אך צדיקים יודו לשמך. אשרי חלקם של ישראל, שהם מתדבקים בהקב"ה, שכתוב, ואתם הדבקים

ועמך כולם צדיקים, וגו',ברוך ה' לעולם אמן ואמן,

ימלוך ה'. לעולם אמן ואמן,

………………..

 
                                            ………………………….
 

פרשת במדבר  שער הפסוקים האר"י   סימן א':

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ויהיו בני ראובן בכור ישראל וגו':

ראוי לדקדק כי בכל השבטים נאמר בהם,

לבני שמעון, לבני גד, בלמ"ד.

 ובשבט נפתלי לבדו, נאמר בלא למ"ד, בני נפתלי.

 

והעניין הוא, כי בהיותם חפצים לדעת מספר בני ישראל,

היו הנשיאים עם הסופר שלהם, סובבים במחנה ישראל מאהל לאהל, ושואלים כמה נפשות באהל הזה, וכותבים,

פלוני בן פלוני משבט פלוני, פלוני בן פלוני משבט פלוני,

וכשנגמר כתיבתם, לקחו הפנקס ההוא המעורבב,

מס' רבוא בני אדם, והיו מבררים תחלה מביניהם כל האנשים, שיש משבט ראובן הבכור,

וכותבים אותם בפנקס אחד שני.

 

 ואח"כ מבררים שמות בני שמעון, המפוזרים בפנקס הא', ומעתיקים אותם בפנקס הב', אחר ראובן. וכעד"ז,

עד תשלום כל אחד עשר שבטים.

 ואחר כך כל הנשאר בתוכם בפנקס הא',

לא היו צריכים להעתיקם בפנקס הב',

 כי נשארו שם מבוררים לבדם,

 

ונודעים שהם מבני נפתלי האחרון שבכולם.

ולכן בכל האחד עשר שבטים, נאמר בהם לבני,

 שהיה הקורא בפנקס הא', אומר לסופר,

 פלוני בן פלוני תחברנו לחלק בני ראובן, הנכתבים בפנקס הב'. וכיוצא בזה בשבט שמעון, וכיוצא.

 

 אבל הנשארים באחרונה, היה אומר לסופר, אלו הנשארים כלם הם בני נפתלי:

ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים ובחנות המשכן וגו':

הנה בפסוק זה, נרמזו בו ב"פ שם הוי"ה ושם אהי"ה למפרע, כזה, 'המשכן ורידו 'אותו לוים, הרי אותיות אהי"ה.

'הלוים 'ובחנות 'המשכן 'יקימו, הרי הוי"ה.

'המשכן 'יקימו 'אותו 'הלוים, הרי אהי"ה.

 'הלוים 'והזר 'הקרב 'יומת, הרי הוי"ה:

…………………..


.............................

השארת תגובה