פרשת בראשית

שער הפסוקים סימן א': האר"י

עורך ומגיש: רבי דוד קורן    תשע"ה'

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:

כבר נתבאר בספר הזוהר, ענין בראשית,

שהם אותיות ברא שית.

גם אמרו שם, כי ברא, הוא חצי מאמר.

 

 והענין הוא, כי ו' אותיות יש במלת בראשית,

כנגד ו"ק של ז"א. וזה ג"כ נרמז במלה עצמה,

 בהתחלקותה לשנים בר"אשי"ת. ר"ל,

כי נבראו ו"ק, ז"א, כנודע כי כל עיקרו אינו רק ו"ק.

ולפיכך אמרו שם בס"ה,

 כי בראשית הוא מאמר שלם,

 ר"ל שכולל כל פרצוף ז"א, הנקרא ו"ק,

כי הרי הם אותיות ברא שית כנזכר:

אבל מלת ברא, אינו רק חצי מאמר בלבד.

 והענין הוא, כי כשנחלק פרצוף זעיר,

הנרמז במלת בראשית כנזכר לשנים,

 

נמצא כי עד החזה שבו, הוא נקרא בחי' בריאה,

חסד   גבורה

תפארת

 הנרמז במלת ברא,

לפי שנודע כי אימא עילאה נקראה בריאה,

כנזכר אצלינו במצות המעקה, בפרשת כי תצא.

 

והנה אימא עילאה, מתפשטים נה"י שבה,

בבחי' מוחין תוך ז"א,

והיסוד שלה, מלביש את החו"ג של הדעת שבו,

עד מקום החזה שבו,

כי שם נגמר ונשלם התפשטות יסוד דאימא כנודע.

 ולכן חציו העליון עד החזה, נקרא בריאה,

כי האורות אשר שם, מכוסים ביסוד דאימא,

הנקרא בריאה. הרי כי מלת ברא,

 הוא חצי מאמר לבד, והוא כולל ג"ר דזעיר עד החזה:

 

אבל מלת שית, היא ביצירה דז"א,

כי כל יצירה הוא בת"ת, כנודע כי הוא אות ו' שבהוי"ה,

הנקרא שית. והוא מן החזה ולמטה,

 שכבר נגמר עולם הבריאה שבו, והתחיל עולם היצירה,

הנקרא שית סטרין דמטטרו"ן כנודע ושם הם אורות מגולים:

ובזה, יתבאר לך סוד יוצר אור ובורא חשך,

 כי לכאורה קשה מאד, שהבריאה העליונה תהיה חשך,והיצירה התחתונה תהיה אור.

 ויובן עם האמור כי עד החזה הנקרא בריאה,

הם אורות מכוסים, ולכן נקרא חשך, והם דינים.

ומן החזה ולמטה הנקרא יצירה,

האורות מגולים, ונקרא אור:

גם אם נרצה לפרש מלת בראשית, בשית סטרין דזעיר,

ולא בכל פרצוף כנזכר,

והוא, כי הנה חסדים הנזכרים הם ה',

והם מתפשטים בגופא דזעיר, מן החסד שבו ולמטה,

 וג' חסדים פחות ב' שלישים, מתפשטים בחו"ג,

ושליש עליון דת"ת דזעיר, עד החזה שבו,

 והם כנגדם ג' אותיות ברא,

והם אורות סתומים.

 ושית, הוא בג' החסדים פחות שליש המגולים,

אשר מתפשטים מן החזה ולמטה,

 עד סיום ההוד שבו,

 והנה הנצח וההוד יש בהם שית פרקין כנודע,

 והם אורות מגולים, וכנגדם הם אותיות שית:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

 

והארץ היתה תהו ובהו וגומר:

הענין הוא. כי קודם שנאצלו ז"ת,

 הנקרא זו"ן דאצילות,

שלאחר זמן התיקון.

קדמו להם הז' מלכים דאדום דמיתו,

 שהם בחי' זו"ן, בהיותם בלתי תקון.

 

ואז היתה הארץ, שהיא נוקבא דז"א,

תהו ובהו. וזה אומרו, והארץ היתה,

ר"ל לשעבר, בזמן המלכים.

ואחר זמן המלכים, אז התחיל התיקון,

ונאצלו זו"ן מתוקנים.

 

והנה הם נקראים ז"ת דאצילות,

המתחילות מן החסד ולמטה.

 

 מה כתיב בתריה, ויאמר אלהים יהי אור וגו',

שהוא התחלת התיקון,

 שהתחיל מן החסד הא' שבז"ת,

 הנקרא אור קדמאה.

 

ואח"כ נאצלו שאר שבעה התחתונות,

 בשבעת ימי בראשית כנודע:

 

עוד ירצה בפסוק,

 והארץ היתה תהו ובהו

וחשך על פני תהום ורוח

אלהים מרחפת על פני המים.

 

דע, כי הוזכר בתורה

רוח יה"וה ', ורוח אלהים.

וזה עניינם, רוח אלהים היא,

 כי אלהים במלוי יודי"ן, בגי' ש'.

 

 

א

ל

ה

י

ם

86=פ"ו

 

אלף

למד

הי

יוד

מם

     300=ש

רוח= 214

אלהים=86

214+86=300=ש

 

          

המילוי שם אלהים ביודין= 214=רוח

אלף

למד

הי

יוד

המילוי 214=רוח

,,,,,,,,,,,,,,,,

יסודות אותיות  א  מ  ש

א

א' יסוד רוחרחמים

מ

מ' יסוד מים = חסד

ש

ש יסוד א, = דין

 

(לא תטעה במ"ש, ואם תסיר המלוי שבתוכו,

 כי המילוי הוא ש'. האמנם המלוי ירמוז על שם אלהים עצמו,

הממלא את השם, שהוא בגי' פ"ו,

 ותסיר פ"ו מאות ש', ישאר רוח).

ואם תסיר המלוי שבתוכו,

שהוא האויר והרוח שבו,

 יהיה המלוי לבדו, בגי' רוח,

 וזהו ורוח אלהים מרחפת על פני המים.

ולכן, מי שיצמא למים ואין לו,

או שהוא בתענית,

 יכוין אל רוח אלהים הנזכר,

שהוא מרחף ושט על פני המים,

ובזה יוסר ממנו הצמא:

א זה מורה שהדין כלול ברחמים

ברחמים = 300 ש

ורחמים מן הדין ולכן המים שהם רחמים

נכללים  בדין וזהו ורוח אלהי"ם

 ולא אמר ו רוח יה"וה:

 

 

ואמנם רוח יה"וה, הוא באופן זה,

כי הנה שם הוי"ה בחלוף א"ת ב,

הוא מצפ"ץ,  והוא בגי' ש',

כמו אלהים במלוי יודין די"ן הנזכר.

י  ה  ו  ה

כ"ו

 

מ  צ  פ  ץ  

ש

 

 

אלהים=86+ רוח 214+300=מצפץ

    

 

והנה אם תסיר מספר אלהים משם מצפ"ץ,

 ישאר בגי' רוח, והוא הנקרא רוח ה'.

ולפי ששם הנזכר, הוא בחלוף ההוי"ה,

לכן הוא דין כנודע, כי מתחלף מרחמים לדין.

ולפי שהוא דין, אנו מסירים ממנו מספר שם אלהי"ם

כנזכר, ולא מספר שם ההוי"ה,

לפי שסודו הוא אלהים ודין:

גם באופן שני, כי שם ההוי"ה פשוטה, בגי' כ"ו.

 ועם ד' אותיות, הם ל'.

 ואם תמלאנה ביודי"ן, יהיה ריבוע האחוריים שלה,

 בגי' קפ"ד. סך הכל רו"ח.

י ה ו ה

ד'

י ה ו ה

כ"ו

יודיוד הייוד הי ויויוד הי ויו הי

קפ"ד

 

ד' + כ"ו= ל' + קפ"ד = 214 =

רוח

   

וגם זה נקרא רוח הוי"ה:

גם באופן שלישי, והוא בהוי"ה דמלוי ס"ג.

 כי הפנים שלה, הם ס"ג. ואחוריים שלה, הוא קס"ו.

סך הכל רכ"ט. הסר מן הפנים מספר אותיות הפשוטות

 שהם ד' והסר מן האחוריים מספר עשר אותיות הפשוטות ישארו שני המלוים לבדם,

 בגי' רו"ח עם הכולל.

וגם זה נקרא רוח הוי"ה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

(מזולתו) עוד ירצה, בפסוק

והארץ היתה תהו ובהו

 ורוח אלהים מרחפת על פני המים וכו'.

 כבר הודעתיך, כי מספר הדינים, הם ש"ך.

והם סוד רפ"ח ניצוצין הנודעים,

ל"ב אלהים, כפול עשר הספירות =

שך ניצוצות

ט' ל"ב  כלים מכתר עד יסוד =

רפ"ח

 

המלכות ל"ב – לב האבן

גמר תיקון

   

 

 

 

 

עם ל"ב אלהים שבמעשה בראשית.

 

וזהו מלת מרחפת, שהוא אותיות, מ"ת רפ"ח,

המתחברים עם ל"ב אלהי"ם, הנקרא ורוח אלהים

 וזהו ורוח אלהים מרחפת.

ורוח אלהים מרחפת על פני המים כמ"ש

 כי שם אלהי"ם במלוי יודי"ן עולה ש',

ואם תסיר שרשו, שהוא הפשוט שלו שהוא פ"ו,

 נשאר בגי' רוח. וזהו ורוח אלהים מרחפת,

והוא מדת הדין, הנקרא ורוח אלהים

המרחף על מדת החסד, הנקרא מים.

כנודע שהעולם בתחלה נברא בדין. (עד כאן מזולתו):

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

 
 

פרשת בראשית

 שער הפסוקים האר"י דרוש ב' ג' ד'

עורך ומגיש:רבי דוד קורן        תשע"ד

 

מבאר היטב כל הפגמים הנז', מה הם.

 הנה מ"ש בספר התקונין,

 כי חטאו היה, דשוי חשך,

בין עילת העילות, אל הכתר הענין יובן,

במ"ש בפרשת בראשית

 

כי יש עילת העילות,

ויש עילת על כל העילות.

והענין הוא, כי הא"ס שהוא למעלה

מעתיק יומין דעולם האצילות,

הוא הנקרא עילת על כל העילות,

 

לפי כי הוא העילה הראשונה,

שכל שאר העילות נמצאו ממנה,  והיא המציאם.

וכל שאר הבחי' שלמטה מעילת כל העילות, נקרא עילות סתם,

כי הם עלולות ונאצלות מן הא"ס.

אמנם דרך פרט, נוכל לקרא לכל בחי' מהם,

עילת העילות, לפי שמן העילה ההיא,

נאצלו שאר העילות שתחתיה,

 וכל בחינה' נקרא עילה, ל בחינה ' שתחתיה.

 

 אבל עילת כל העילות הוא בא"ס כנז'.

אין     סוף

קוצו של יוד

אדם קדמון

כתר

יחידה

 

י

אצילות

חכמה

חיה

אבא

ה

בריאה

בינה

נשמה

אמא

ו

יצירה

ז"א

רוח

בו. זכר

ה

עשיה

מלכות

נפש

בת. נקבא

 ונמצא, כי אימא עילאה, נקרא עילת העילות,

בערך ז"א, כי היא העילה,

אשר המציאה את כל העילות אשר בז"א:

ביחנה

ספירה

שמות

ערך

מילוי

ערך

י

יהוה

יוד הי ויו הי

ע"ב

וד.י.יו.י

מ"ו

ה

יהוה

יוד הי ואו הי

ס"ג

וד.י.או.י

ל"ז

ו

יהוה

מסך

יוד הא ואו הה

מ"ה

אדם

וד.א.או.ה

ל"ט

חוה

ה

יהוה

יוד הה וו הה

ב"ן

וד.ה.ו.ה

כ"ו

גם צריך שתדע כלל אחד, כי כאשר תראה בס"ה,

איזה שמות של הויו"ת, או ספירות,

צריך שתדע באיזו בחי' מדבר,

 וזו אחד מהם. כי הנה כמה כתרים הם,

וזה הכתר הנז' כאן בספר התקונין,

 הוא הכתר דז"א, ובו חטא אדה"ר,

דשוי חשך בין הכתר הזה דז"א,

אל אימא הנקראת עלת העלות, בערך ז"א.

עשר ספירותכתר

עשר ספירות

חכמה

עשר ספירות

בינה

עשר ספירות

ז"א

עשר ספירות

מלכות

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

נצח הוד יסוד מלכות,

נצח הוד יסוד מלכות

נצח הוד יסוד מלכות

נצח הוד יסוד מלכות

נצח הוד יסוד מלכות

 

ואמנם עניין החשך הזה הוא,

כי הנה הגדיל את כלי הכתר דזעיר,

שיהיה בו ב' שלישים תחתונים דכלי דת"ת דאימא,

אבל האור שבתוכו לא יכול להגדילו,

לפי שאם היה אחר כניסת מוחין דאבא

 היו גם ב' שלישי האור דת"ת דאימא,

משמש לכתר דזעיר.

 

אבל עתה, אין בו רק שליש אור בלבד האחרון שבכולם,

והכלי גדול מאד מב' שלישים,

 ובזה נשאר כלי הכתר של זעיר,

חשוך מאד בלתי אור שיאיר בכולו,

 בשליש העליון שהוסיף אדם,

והרי איך שם חשך בשליש העליון דכתר דזעיר,

 

 ונמצא החשך הזה, מפסיק בין כתר דזעיר,

לאימא עילאה, והרי זה פגם א':

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

פגם ב' הוא, מ"ש בס"ה שחטא בנקבה,

והעניין הוא, כי נודע הוא ששעור הכלי של כתר נוק' דז"א,

 הוא ב' שלישים תחתונים דת"ת דזעיר.

אבל האור של הכתר דנוק',

אינו רק שעור חצי אור, שבשליש התחתון דת"ת דזעיר,

 

ונמצא כי התיש כח ז"א שהוא זכר כמו הנקבה,

שיהיה גם הוא הכלי של הכתר שבו גדול,

והאור שבתוכו מועט. והחזירו בבחי' כתר דנקבה.

 ובבחי' זו אמרו, שחטא בנקבה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פגם ג' הוא, שפגם גם בדעת דז"א,

 והוא כי נתבאר לעיל שמן הראוי היה,

שהדעת יהיה למטה בגופא דזעיר,

כי גם כשנמשך מן אבא,

היה מבחי' הדעת המתפשט בשש קצותיו.

 

אבל האור אשר בכלי הכתר שבו,

המשיכו והעלהו למעלה,

כי הכתר והדעת הם בקו אמצעי כנודע.

קו ימין

קו אמצע

קו  שמאל

חכמה

כתר

דעת

בינה

זאיר אנפין תפארת עץ החיים

חסד

תפארת

דעת

גבורה

טוב

עץ הדעת

רע

נצח

יסוד

דעת

הוד

 

מלכות

עשייה

 

 

ועתה אשר הוחשך האור של הכתר כנז',

ואין בו כח להאיר במקומו. ומכל שכן,

 שאין בו כח להאיר בדעת ולהעלותו.

ואז נפל מוח הדעת דז"א שמצד אימא למטה,

בשליש העליון דת"ת עד החזה,

בין שתי הכתפים דשני זרועותיו, הנקרא חו"ג,

ונתרחק מן תרין מוחין חו"ב המאירים בו כנודע.

 

והנה, כיון שנפל מוח הדעת במקום הגוף,

אינו נקרא מוח, ויש בו אחיזה לחצונים כנז"ל,

ובפרט להיות שעדיין אין שם מוחין דאבא,

המבטל לגמרי אחיזת החצונים,

וזה הוא פגם גדול,

 שיתאחזו החצונים אף בשרש המוח עצמו של הדעת,

 וגם שם ערב רע, ואל זה רמזו רז"ל בס"ה,

האומר כי חטאו של אדה"ר הוא,

שאכל מעץ הדעת טוב ורע:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פגם הד', הוא ג"כ בעניין עץ הדעת טוב ורע,

 והוא, כי בהיות מוח הדעת למעלה בראשו,

 בחלל דגלגלתא השלישי, שהוא מקום צר מאד,

 היו מחוברים החסדים והגבורות ונכללים יחד,

והיו הגבורות מתבסמות, ומתמתקים ע"י החסדים.

 

אבל עתה שירד הדעת למטה במקום רחב,

מצאו האורות מקום להתפשט,

ונפזרו החסדים בכתף ימני,

והגבורות בכתף שמאלי.

ובפרט במה שנתבאר אצלינו בהקדמת ביאור אדרת האזינו,

 

 כי החסדים והגבורות דדעת ז"א,

 הם בחי' תרין כתפין דא"א,

 ולכן עתה נתפשט במקום הראוי להם כפי בחינתם,

בתרין כתפין דז"א,

ועתה אין הגבורות מתבסמות ע"י החסדים

 והדינים מתרביםוהחצונים נאחזים,

והרי זה מכלל אכילת עץ הדעת  טו"ר:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פגם ה', בשאר גופו דז"א והוא,

 כי נודע שמוח הדעת מלובש ביסוד דאימא.

 ובהיות הדעת למעלה,  גם היסוד דאימא היה למעלה.

ובחינת המלכות דאימא, שהיא עטרת היסוד שבה,

 הייתה בשליש עליון דת"ת דזעיר עד החזה,

 

ועתה שירד מוח הדעת למטה,

גם הכלי שלו שהוא היסוד דאימאירד עמו שם,

ונמצא שירד שעור ספירה אחת שלימה.

 

כי בתחלה היה היסוד בדעת,

והעטרה(כתר) בשליש עליון דת"ת.

 

ועתה היסוד דאימא הוא בת"ת דזעיר,

 והעטרה שלה בשליש העליון דיסוד דז"א.

והרי זה פגם גדול מאד בכל גופא דז"א.

 

כי בתחלה היו שני שלישים תחתונים דת"ת,

 וכל נו"ה דזעיר, בבחי' אורות מגולים.

 

ולא עוד, שגם ג"ר היו מקבלים הארה גדולה

מאלו האורות המגולים,  כמבואר אצלינו

כי אלו החסדים המגולים,

יורדים במרוצה חזקה בצאתם מפי היסוד דאימא

הנגמר בחזה,

ויורדים עד היסוד דזעיר בהכאה חזקה,

 ועי"כ חוזרים לעלות בכח חזק,

 בסוד אור חוזר,

דרך ג' קוים, ומאירים עד ג"ר שבו עצמם.

קו ימין

קו אמצע

קו  שמאל

חכמה

כתר

דעת

בינה

זאיר אנפין תפארת עץ החיים

חסד

תפארת

דעת

גבורה

טוב

עץ הדעת

רע

נצח

יסוד

דעת

הוד

 

מלכות

עשייה

 

 אבל עתה אין גלוי אל האורות ההם,

 אלא בשני שלישים תחתונים דיסוד דזעיר,

 ומשם ולמעלה בתכלית החשך בלי אור כלל.

ובפרט, כי ג' קוים דזעיר,

 כלם סתומים על ידי מחיצות כלי היסוד דאימא,

המתפשט ויורד עד סוף שליש העליון שביסוד,

 ולכן גם אין מקום עליית החסדים המגולים

בסיום היסוד דזעיר, לעלות בסוד אור חוזר:

ואל יקשה בעיניך לומר,

איך היסוד דאימא יורד למטה,

 והנצח וההוד דאימא נשארו במקומם

כמו שהיו בתחילה.

כי הענין הוא, כי הנה ג' קוים הם,

וכל קו נפרד מחבירו,

 

ולהיות כי חטאו של אדה"ר היה בכתר דזעיר,

 שהוא הת"ת דאימא, שהוא קו אמצעי,

 לכן המשיך הפגם ההוא בדעת דזעיר,

 שהוא יסוד דאימא,

 והם בקו אמצעי, וירדו למטה.

אבל הנצח וההוד הם קוים אחרים,

ולא היה הפגם נמשך בהם, ונשארו במקומם:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פגם ששי, כלול משני פגמים, או שלשה, והוא,

 כי בתחילה שמוח הדעת היה למעלה,

במקום צר מאוד,

ה' עולמות, ה' חסדים, ה' גבורות בז"א

שכל אחד כולל עשר ספירות, שהם נ' שערי בינה

קו ימין שבז"א

קו שמאל שבז"א

חסד

כתר

עולם

אדם קדמון

גבורה

כתר

עולם

אדם קדמון

גבורה

חכמה

עולם

אצילות

גבורה

חכמה

עולם

אצילות

תפארת

בינה

עולם

 בריאה

תפארת

בינה

עולם

 בריאה

נצח

ז"א

עולם

יצירה

נצח

 ז"א

עולם

יצירה

הוד

מלכות,

עולם

 עשיה

הוד

 מלכות,

עולם

 עשיה

נ' חסדים+נ' גבורות שכל אחד כולל מעשר ספיקות.

ת"ק חסדים+ ת"ק גבורות, סך, אלף שנה,

היו החמשה חסדים מתחילים להתפשט בתחילה,

ולירד דרך מעבר הגרון, שהוא צר מאוד.

ולהיות כי החסדים הם בחי' מים,

הם מקדימים לצאת, ומרחיבים הפתח,

כדרך טבע המים הנגרים, שמרחיבים דרך מעבר שלהם,

 

ואז היו הם מתפשטים בגופא דזעיר,

 מחסד עד הוד שבו כנודע.

 

ואח"כ היו הגבורות מוצאים פתח פתוח לרוחה,

ויורדים גם הם עד היסוד דזעיר,

 וניתנים אל הדעת שבנוקבא,

המכוון כנגד אחורי היסוד דזעיר, כנודע.

 

 ועי"כ לוקח ז"א עיטרא דחסדים, שהיא חלקו,

ונותן הגבורות לנוקביה, שהיא חלקה.

 

 ועוד תועלת אחר, כי כיון שקדמו החסדים לצאת,

הגבורות שירדו אח"כ, היו מתמתקות עם החסדים,

 ברדתם ביסוד, כנודע אצלינו.

 

 ועוד תועלת שלישי, כי כל החסדים והגבורות

 של בחינות התפשטות בגופא דזעיר,

כלם היו מתפשטים כנודע,

כי שרשיהם נשארים בדעת,

 וענפיהם מתפשטים בגופא.

 

 אבל עתה שירד מוח עצמו של הדעת, למקום רחב,

 בתרין כתפין דז"א,

 

והנה הגבורות הם אש לוהט,

דינים תקיפים, ומתגברות על החסדים,

ומקדימים לצאת, ואז הם מתפשטים בגופא דזעיר,

 והחסדים נשארים בדעת, ואינם מתפשטים:

 

והנה יש בזה כמה פגמים, האחד הוא,

כי אין הגבורות מתבסמות עם החסדים

למטה בגופא דזעיר, כמו שהיה בתחלה. הב', הוא,

 כי תשש כח זעיר כנקבה, ונתפשטו בו הגבורות

תמורת החסדים. הג' הוא,

 

 כי בתחילה היו כל החמשה חסדים

מתפשטים מחסד עד הוד,

 

ועתה שירד הדעת למטה בת"ת דזעיר,

אין מקום התפשטות אלא בג' אחרונות, שהם נה"י דזעיר.

 

ונמצא, כי כל הה' חסדים, וגם שתי הגבורות

העליונות הנקרא חו"ג, נשארו למעלה בשרשם בדעת,

וג' הגבורות תחתונות שהם נקראים תפארת נצח הוד,

 הם לבדם ירדו ונתפשטו למטה,

 בג' אחרונות שהם נה"י דז"א. ונמצא ג"כ כי הגבורות, הנקרא ת"ת, שירדה ביסוד דזעיר, יש לה ב' בחי',

 

כי העטרה דיסוד דאימא,

 נגמרת בסוף שליש עליון דיסוד דז"א כנז"ל.

ושליש אור הגבורה שירדה שם,

הוא מכוסה. וב' שלישי אור הגבורה ההיא,

אשר בתוך ב' שלישים תחתונים דיסוד,

הם אורות מגולים, והרי עי"כ הדינים מתגברים:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פגם ז', והוא, במ"ש בספר הזוהר,

כי חטאו של אדה"ר היה בנוקבא.

 ועניין זה נתבאר לעיל בפגם הב', ובפגם הששי.

 

כי הכוונה לומר, שחטא בזכר, על שתשש כחו,

והחזירו לנקבה. ועתה נבארהו כפשוטו ממש,

וזה יתבאר בפגם השביעי, הזה

ובפגם הח' שלאחריו, והוא,

 

כי הנה פגם הז', הוא בלאה אשת ז"א, והיא בנוקביה.ופגם הח', הוא ברחל נוק' דז"א, וזה ביאורו,

 

 הנה בתחילה, בהיות הדעת דז"א והיסוד דאימא

למעלה בראש,

 ומלכות דאימא שהיא עטרת היסוד,

הייתה מתפשטת עד החזה דז"א,

הייתה ג"כ לאה הנבנית ממלכות דאימא,

באחוריה ממש עד החזה דז"א.

 

ועתה שירד הדעת למטה,

וירדו היסוד והעטרה של אימא ג"כ,

נמצא כי גם לאה ירדה כנגדה באחורי ז"א,

ומתפשטת מן החזה, שהוא בסיום שליש העליון דת"ת,

עד סוף שליש העליון דיסוד דז"א,

 

כי עד שם ג"כ מתפשטת מלכות דאימא כנזכר,

ונמצאת לאה שעור מדה אחת שלימה,

 ב' שלישי ת"ת האחרונים,

ושליש העליון דיסוד.

ונמצא כי גם היא ירדה למטה ממקומה,

ועמדה במקום רחל, שהוא מן החזה ולמטה,

 והרי זה פגם בלאה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

הפגם השמיני ברחל נמשך מן הנז'

כי נודע היא, כי לאה היא כנגד מקום היסוד דאימא

מאחורי ז"א, ולכן ירדה עתה, ולקחה מן מקום רחל.

 

ורחל היא יוצאה ממקום סיום שליש העליון דיסוד דזעיר,

כי שם סיום יסוד דאימא, וסיום רגלי לאה,

 

ומשם התחלתה של רחל,

ואין לה עתה מקום בעולם האצילות להתפשט, כנודע

כי רגלי זעיר מגיעים עד המסך שבין האצילות אל הבריאה, כנזכר בפרשת תצא, במצות המעקה.

ומוכרחת רחל, שיתפשטו רגליה בעולם הבריאה.

 וז"ס פסוק (משלי ה' ה') רגליה יורדות מות.

כי הקליפות הם בבי"ע, אבל לא באצילות ח"ו.

 ונמצא, מה שפגם ברחל, הוא פגם גדול מכלם,

 והרי איך פגם בנוק', כנזכר בזוהר,

 

והרי נתבאר חטא אדה"ר, אשר בחטא ההוא לבדו,

 גרם כמה מיני פגמים, אשר נרמזו בס"ה ובתיקונין,

במאמרים חלוקים, שנראים כסותרים זה את זה,

וכלם נכוחים למבין, כמה שכתבנו.

ובלידת קין והבל, יתבאר תשלום דרוש זה וע"ש:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

דרוש ג':

בענין אדה"ר בעצמו ובמעלתו, איך היה קודם שחטא,

ואיך נגרע ממנו אחר שחטאהחטא הנז"ל בדרוש א'.

 ובזה יתבאר לך, מ"ש חז"ל

כי כל הנשמות היו כלולות באדה"ר כשנברא,

ודרשו זה על פסוק

איפה היית ביסדי ארץ.

 והובא במדרש תנחומא, ובמדרש רבה בפרשת תזריע. גם יתבאר מ"ש חז"ל,

כי אדה"ר נברא מסוף העולם ועד סופו,

ואח"כ נתמעט על ק' אמה,

 כנזכר במסכת חגיגה פ"ב.  גם יתבאר מ"ש חז"ל, במדרש רבה,

 כי אדה"ר חלתו של עולם

 ועל כן החלה ניתנה לנשים.

 

 גם יתבאר מ"ש חז"ל במסכת ע"ז פ"ק, תנא דבי אליהו,שיתא אלפי שני הוי עלמא, שני אלפים תהו וכו',

 

וכבר התחלנו לבאר מעלת אדה"ר בביאורנו,

בש"ב, שער מאמרי רשב"י, בס"ה בפרשת קדושים דף פ"ג ע"א,

מאמר הנזכר בס"ת, וע"ש היטב,  כי שם נתבאר עיקר הדרוש הזה:

 

הנה נודע כי ד' עולמות הם, ונקרא אבי"ע.

ובכל עולם מהם יש ה' פרצופים, הנקרא,

א"א, ואו"א, וזו"ן.

ארך אנפין, אבא ואימאזכר והנקבה,

ונודע, כי פרצוף דא"א אינו נגלה ממנו רק רישא בלחודוי,

 וכל השאר מתלבש תוך ד' פרצופין האחרים,

 שהם, ד' אותיות ההוי"ה.

ונמצא כי עיקר הפרצופין הנגלים,

 והמחולקים כל אחד מחבירו, הם הארבעה לבדם.

ולכן אין פרצוף דאריך נמנה בכללם:

 

והנה ג' עולמות בי"ע, שהם עולם הנקבה,

 הם נקראים עולם אחד, של ששה אלפים,

הנזכר לרז"ל, והטעם לזה הוא, כי הנה

אדה"ר ניטל מכסא הכבוד, שהוא הבריאה.

 והיה כולל ג' עולמות בי"ע,

ואין לנו עתה עסק באצילות:

 

והנה נתחיל לבאר עניין שני אלפים תהו,

שהם כנגד עולם הבריאה.

 כי הנה כאשר נאצלו אבא ו" אימא,

בתחילה נאצלו בבחי' אחור באחור,

ואז לא היה לשני אחוריהם רק כותל אחד,

משמש חציו לזה, וחציו לזה. ונמצא, כי

גם הכתפים של שניהם, היו מחוברים יחד,

 כי הכתף הימני חציו שלצד פנים היה של אבא,

וחציו שלאחור לאימא.

 

וכן הכתף השמאל. ונמצאו ב' חצאי כתף לאבא,

ושני חצאי כתף לאימא,

 ואין לשניהם רק שתי כתפות בלבד.

 וז"ס פסוק (שמות כ"ח ט') שתי כתפות חוברות,

כי אין לשניהם רק שתי כתפות,  והם חוברות אב"א כנזכר.

 

ונודע, כי או"א זה בכתף הימני של א"א,

 וזה בכתף שמאל:

גם נודע, כי שרש תרין עטרין דחסדים וגבורות,

הם תרין זרועות וכתפין של א"א, הנקראים חסד וגבורה

 וכנגד ה' אצבעות יד ימין, הם ה' חסדים.

וכנגד ה' אצבעות יד שמאל,   הם ה' גבורות.

והנה בהיות כל אחד מהה' חסדיםכלול מעשר,

ועשר מעשר, הם ת"ק. וז"ס מ"ש רז"ל.

 מהלך עץ חיים ת"ק שנה,

 שהם ה' חסדים, המתפשטים בז"א.

והנה ת"ק חסדים, הם כמנין כתף ימין,

וכנגדו כתף שמאל, הם ה' גבורות.

והרי נתבאר טעם, למה הה' חסדים והה' גבורות,

נקראים ב' כתפות. ונמצא כי

 

 השתי כתפות של או"א הם בחי'

 ה' חסדים של אבאוה' גבורות של אימא,

ואז אין לאבא רק כתף אחד, של ת"ק החסדים.

ולאימא כתף אחד, של ת"ק הגבורות,

והם מחוברות אב"א כנזכר:

 

והנה ת"ק ות"ק, הם אלף, שנים באו"א דבריאה.

ואעפ"י שיש להם מוחין אחרים,

 אין אנו מזכירים עתה, אלא החסדים והגבורות,

כי הם עיקר הגדלת הזכר והנקבה.

 וכנודע כי אעפ"י שהולד נוצר מטפת זרע

הכוללת כל הד' מוחין,

אין טפת הזכר נקראת, אלא טיפת ה' חסדים.

וטיפת הנקבה טיפת ה' גבורות.

 והטעם הוא, כי בהם תלוי עיקר הגדלת האדם,

בסוד המים המגדלים את הצמחים וזכור זה.

הרי אלף שנים באו"א דבריאה,

 שהם ה' חסדים וה' גבורות שמתפשטים בהם.

וכנגדם אלף שנים אחרים דזו"ן דבריאה,

ע"ד הנזכר ממש,

 כי גם הם נאצלו בתחילה בסוד אב"א,

וכתפותיהם חוברות כנזכר. הרי הם שני אלפים שנה,

 בארבעה פרצופים שבבריאה, כל פרצוףמת"ק.

ועד"ז ב' אלפים שנה, בד' פרצופין שביצירה.

 ועד"ז שני אלפים שנה, בארבעה פרצופים שבעשיה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

………………..

 
השיעורים של רבי דוד קורן, 
 

 

עשר ספירות עשר כלים

אין סוף

 

 

כתר

 

 

חכמה

בינה

 

 

דעת

 

 

 

ראש: ג' ראשונות: אור

גוף: ז' תחתונות: הכלי

חסד

גרון

גבורה

 

 

תפארת

דעת

 

מסך

נצח

 

הוד

 

 

יסוד

דעת

 

 

צמצום:  מסך

מלכות

אור חוזר

אין  סוף

                                                           

 

 
 

כל שם וכינוי שמופיע בתורה, הוא כלי של רצון,

 ויש ד' בחינות,  ומצידנו  צריך להיות ההבחנות,

בסוד הוא שמו אחדשמו = 346=רצון,

י חכמה

ה בינה

ו ז"א

ה מלכות

אצילות אהבה

אבא

בריאה,יראה

אמא

בראשית

יצירה תורה

בן  אדם

עשיה מצוה

בת

צמצום

חיה,  אביב

נשמה קיץ

רוח  סתיו

נפש חורף

מים -לבן

אש – אדום

אויר – ירוק

עפר – שחור

 

בראשית:  התחלה חדשה שנה חדשה בריאה חדשה

אור חדש מציאות חדשה, שדרכה ששת אלפים שנה,

שקשורה לשלושה רמות של כלים,

 

2000 שנה של תהו, שהם כנגד עולם הבריאה.

2000 שנה של תורה תיקון הרוח, עולם יצירה

2000 שנה של ימות המשיח, תיקון הנשמה

אנחנו השנה. בשנת ה"תשע"ד, 5774 מאז תיקון

של חטא האדם הראשון,

 

והנה הוצרכו שנות עולם,

להיות כמספר הנשמות ההם,

כדי שבאותם השנים, יוצרו אותם הנשמות,

ויבואו בעה"ז בגוף ונפש,  ויתוקנו

 ולכן היו שנות העולם שתא אלפי שני,

 כנגד מספר הנשמות הנזכרות:

 

 

האדם הראשון פגם עקב החטא בשש חלקים

מנשמתו, וזה סוד המילה בראשית,

ברא, שית, ברא שש,עולם יצירה הנקרא אדם,

 

תעזרו בטבלאות שערכתי עבורכם

כל שם וכינוי שמופיע בתורה, הוא כלי של רצון,

 ויש ד' בחינות,  ומצידנו  צריך להיות ההבחנות,

בסוד הוא שמו אחדשמו = 346=רצון,

י חכמה

ה בינה

ו ז"א

ה מלכות

אצילות אהבה

אבא

בריאה,יראה

אמא

בראשית

יצירה תורה

בן  אדם

עשיה מצוה

בת

צמצום

חיה,  אביב

נשמה קיץ

רוח  סתיו

נפש חורף

מים -לבן

אש – אדום

אויר – ירוק

עפר – שחור

עשר ספירות עשר כלים

אין סוף

 

 

כתר

 

 

חכמה

בינה

 

 

דעת

 

 

 

ראש: ג' ראשונות: אור

גוף: ז' תחתונות: הכלי

חסד

גרון

גבורה

 

 

תפארת

דעת

 

מסך

נצח

 

הוד

 

 

יסוד

דעת

 

 

צמצום:  מסך

מלכות

אור חוזר

אין  סוף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש לזכור כלל אחת חשוב שהוא עיקר הלימוד הקבלה,

כל הבריאה הפיזית המוחשית שמתחיל מבראשית

מתחיל ממחשבת הבריאה, שהיא הכלי של הנשמה,

בינה, עולם בריאה שבראה את הכלים הגשמים,

 

שהנשמה היא רוצה להוציא לפועל את המחשבה

שהייתה לה באין סוף, בסוד הוא שמו אחד,

 

לכן חוץ ממחשבה אין כלום באדם,

ובמקום שנמצא האדם, הן לטוב הן לרע,

זה אך ורק בגלל המחשבות של האדם,

 

אנו שרואים אדם או משהוא מוחשי, אנו

מפנטזים במחשבה שלנו ובונים תמונה,

 

ואנחנו יודעים שבחיינו יש עליות וירידות,

ותמיד האור הוא למעלה עליה

והחושך הוא למטה,

וכל עליה היא כלפי מעלה לאין סוף

וספירת חכמה, שנקראת חי, עולם האצילות,

הוא הנקרא עילת על כל העילות

 

וכל בחינה' נקרא עילה, ל בחינה ' שתחתיה

 

אבל עילת כל העילות הוא בא"ס כנז'.

כך אנו לומדים דרך התלמוד עשר הספירות.

אין     סוף

קוצו של יוד

אדם קדמון

כתר

יחידה

 

י

אצילות

חכמה

חיה

אבא

ה

בריאה

בינה

נשמה

אמא

ו

יצירה

ז"א

רוח

בו. זכר

ה

עשיה

מלכות

נפש

בת. נקבא

 ונמצא, כי אימא עילאה, נקרא עילת העילות,

בערך ז"א, כי היא העילה,

אשר המציאה את כל העילות אשר בז"א:

ביחנה

ספירה

שמות

ערך

מילוי

ערך

י

יהוה

יוד הי ויו הי

ע"ב

וד.י.יו.י

מ"ו

ה

יהוה

יוד הי ואו הי

ס"ג

וד.י.או.י

ל"ז

ו

יהוה

מסך

יוד הא ואו הה

מ"ה

אדם

וד.א.או.ה

ל"ט

חוה

ה

יהוה

יוד הה וו הה

ב"ן

וד.ה.ו.ה

כ"ו

גם צריך שתדע כלל אחד, כי כאשר תראה בס"ה,

איזה שמות של הויו"ת, או ספירות,

צריך שתדע באיזו בחי' מדבר,

 וזו אחד מהם. כי הנה כמה כתרים הם,

וזה הכתר הנז' כאן בספר התקונין,

 

פגם א',הוא הכתר דז"א, ובו חטא אדה"ר:

דשוי חשך בין הכתר הזה דז"א,

אל אימא הנקראת עלת העלות, בערך ז"א.

עשר ספירותכתר

עשר ספירות

חכמה

עשר ספירות

בינה

עשר ספירות

ז"א

עשר ספירות

מלכות

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

כתר

חכמה

בינה 

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

חסד

גבורה

תפארת

נצח הוד יסוד מלכות,

נצח הוד יסוד מלכות

נצח הוד יסוד מלכות

נצח הוד יסוד מלכות

נצח הוד יסוד מלכות

 

ואמנם עניין החשך הזה הוא,

כי הנה הגדיל את כלי הכתר דזעיר,

שיהיה בו ב' שלישים תחתונים דכלי דת"ת דאימא,

אבל האור שבתוכו לא יכול להגדילו,

לפי שאם היה אחר כניסת מוחין דאבא

 היו גם ב' שלישי האור דת"ת דאימא,

משמש לכתר דזעיר.

פגם ב' הוא, מ"ש בס"ה שחטא בנקבה

פגם ג' הוא, שפגם גם בדעת דז"א,

פגם הד', הוא ג"כ בענין עץ הדעת טוב ורע

              פגם ה', בשאר גופו דז"א והוא,

פגם ששי, כלול משני פגמים, או שלשה

כמובן זה לא המקום לפירוש ואבחון ותיקון

על זה אנו מלמדים בכל השעורים במהלך השנה.

ניתן כמובן להצטרף לשעורים בסקייפ,

למעוניינים נא להירשם אצלנו באתר,

 

אבל נחזור לעניינו, סוד תיקון ששת האלפים

מה הוא, כמובן אתן לכם ראשי פרקים למביני עניין,

 

זכור טבלה זו למשך כל הלימוד,

ה' עולמות, ה' חסדים, ה' גבורות בז"א

שכל אחד כולל עשר ספירות, שהם נ' שערי בינה

קו ימין שבז"א

קו שמאל שבז"א

חסד

כתר

עולם

אדם קדמון

גבורה

כתר

עולם

אדם קדמון

גבורה

חכמה

עולם

אצילות

גבורה

חכמה

עולם

אצילות

תפארת

בינה

עולם

 בריאה

תפארת

בינה

עולם

 בריאה

נצח

ז"א

עולם

יצירה

נצח

 ז"א

עולם

יצירה

הוד

מלכות,

עולם

 עשיה

הוד

 מלכות,

עולם

 עשיה

נ' חסדים+נ' גבורות שכל אחד כולל מעשר ספיקות.

ת"ק חסדים+ ת"ק גבורות, סך, אלף שנה,

הרי לכם מדרש על סוד ששת אלפי התיקון,

 

בענין אדה"ר בעצמו ובמעלתו,

איך היה קודם שחטא,

ואיך נגרע ממנו אחר שחטא, החטא הנז"ל בדרוש א'.

ובזה יתבאר לך, מ"ש חז"ל

כי כל הנשמות היו כלולות באדה"ר כשנברא,

ודרשו זה על פסוק

איפה היית ביסדי ארץ.

 והובא במדרש תנחומא, ובמדרש רבה

 בפרשת תזריע. גם יתבאר מ"ש חז"ל,

כי אדה"ר נברא מסוף העולם ועד סופו,

ואח"כ נתמעט על ק' אמה,

 כנזכר במסכת חגיגה פ"ב.

גם יתבאר מ"ש חז"ל, במדרש רבה,

 כי אדה"ר חלתו של עולם

 ועל כן החלה ניתנה לנשים.

 

 גם יתבאר מ"ש חז"ל במסכת ע"ז פ"ק, תנא דבי אליהו,שיתא אלפי שני הוי עלמא, שני אלפים תהו וכו',

 

וכבר התחלנו לבאר מעלת אדה"ר בביאורנו,

בשער"ב, מאמרי רשב"י,

 בס"ה בפרשת קדושים דף פ"ג ע"א,

מאמר הנזכר בס"ת, וע"ש היטב,

כי שם נתבאר עיקר הדרוש הזה:

הנה נודע כי ד' עולמות הם, ונקרא אבי"ע.

אין     סוף

קוצו של יוד

אדם קדמון

כתר

יחידה

ארך אנפין

י

אצילות

חכמה

חיה

אבא

ה

בריאה

בינה

נשמה

אמא

ו

יצירה

ז"א

רוח

בו. זכר

ה

עשיה

מלכות

נפש

בת. נקבא

ובכל עולם מהם יש ה' פרצופים,

הנקרא, א"א, ואו"א, וזו"ן.

ונודע, כי פרצוף דא"א אינו נגלה ממנו רק רישא בלחודוי,

וכל השאר מתלבש תוך ד' פרצופין האחרים,

שהם, ד' אותיות ההוי"ה.

ונמצא כי עיקר הפרצופין הנגלים,

והמחולקים כל אחד מחבירו, הם הארבעה לבדם.

ולכן אין פרצוף דאריך נמנה בכללם:

והנה ג' עולמות בי"ע, שהם עולם הנקבה,

הם נקראים עולם אחד,

של ששה אלפים, הנזכר לרז"ל,

והטעם לזה הוא, כי הנה אדה"ר ניטל מכסא הכבוד,

עולם בריאה  בינה  כסא הכבוד

חסד אברהם

רגלי הכסא

גבורה יצחק

עולם יצירה

תפארת יעקב

 

עולם עשיה

מלכות דוד

 

 

שהוא הבריאה. והיה כולל ג' עולמות בי"ע,

 ואין לנו עתה עסק באצילות:

והנה נתחיל לבאר עניין שני אלפים תהו,

שהם כנגד עולם הבריאה.

כי הנה כאשר נאצלו או"א, בתחילה נאצלו בבחי' אב"א,

 ואז לא היה לשני אחוריהם רק כותל אחד,

 משמש חציו לזה, וחציו לזה.

ונמצא, כי גם הכתפים של שניהם, היו מחוברים יחד,

 כי הכתף הימני חציו שלצד פנים היה של אבא,

 וחציו הכתף  השמאלית של אחור לאימא.

 

וכן הכתף השמאל.

 ונמצאו ב' חצאי כתף לאבא,

 ושני חצאי כתף לאימא,

ואין לשניהם רק שתי כתפות בלבד.

 וז"ס פסוק (שמות כ"ח ט') שתי כתפות חוברות,

 

כי אין לשניהם רק שתי כתפות,

והם חוברות אב"א כנזכר. ונודע,

כי או"א זה בכתף הימני דא"א, וזה בכתף שמאל:

גם נודע, כי שרש תרין עטרין דחסדים וגבורות,

הם תרין זרועות וכתפין דא"א, הנקראים חו"ג,

 וכנגד ה' אצבעות יד ימין, הם ה' חסדים.

וכנגד ה' אצבעות יד שמאל,   הם ה' גבורות.

והנה בהיות כל אחד מהה' חסדיםכלול מעשר,

ועשר מעשר, הם ת"ק. וז"ס מ"ש רז"ל.

 מהלך עץ חיים ת"ק שנה,

 שהם ה' חסדים, המתפשטים בז"א.

כתף גימטריא 500=ת"ק

בית כתפיים חסד וגבורה= 1000 שנה,

והנה ת"ק חסדים, הם כמנין כתף ימין,

 וכנגדו כתף שמאל, הם ה' גבורות.

ה' עולמות, ה' חסדים, ה' גבורות בז"א

שכל אחד כולל עשר ספירות, שהם נ' שערי בינה

כתף: קו ימין אבא

כתף: קו שמאל אמא

חסד

כתר

עולם

אדם קדמון

גבורה

כתר

עולם

אדם קדמון

גבורה

חכמה

עולם

אצילות

גבורה

חכמה

עולם

אצילות

תפארת

בינה

עולם

 בריאה

תפארת

בינה

עולם

 בריאה

נצח

ז"א

עולם

יצירה

נצח

 ז"א

עולם

יצירה

הוד

מלכות,

עולם

 עשיה

הוד

 מלכות,

עולם

 עשיה

נ' חסדים+נ' גבורות שכל אחד כולל מעשר ספיקות.

ת"ק חסדים+ ת"ק גבורות, סך, אלף שנה,

 

 והרי נתבאר טעם, למה הה' חסדים והה' גבורות,

נקראים ב' כתפות.

 

ונמצא כי השתי כתפות של או"א

הם בחי' ה' חסדים של אבא,

 וה' גבורות של אימא,

ואז אין לאבא רק כתף אחד, של ת"ק החסדים.

ולאימא כתף אחד, של ת"ק הגבורות,

והם מחוברות אב"א כנזכר:

והנה ת"ק ות"ק, הם אלף, שנים באו"א דבריאה.

ואעפ"י שיש להם מוחין אחרים,

 אין אנו מזכירים עתה, אלא החסדים והגבורות,

כי הם עיקר הגדלת הזכר והנקבה.

 וכנודע כי אעפ"י שהולד נוצר מטפת זרע

הכוללת כל הד' מוחין,

אין טפת הזכר נקראתאלא טיפת ה' חסדים.

וטיפת הנקבה טיפת ה' גבורות.

 והטעם הוא, כי בהם תלוי עיקר הגדלת האדם,

בסוד המים המגדלים את הצמחים וזכור זה.

הרי אלף שנים באו"א דבריאה,

 שהם ה' חסדים וה' גבורות שמתפשטים בהם.

וכנגדם אלף שנים אחרים דזו"ן דבריאה,

ע"ד הנזכר ממש,

 כי גם הם נאצלו בתחילה בסוד אב"א,

וכתפותיהם חוברות כנזכר.

הרי הם שני אלפים שנה,

 בארבעה פרצופים שבבריאה,

 כל פרצוף מת"ק.

ועד"ז ב' אלפים שנה,

 בד' פרצופין שביצירה.

 ועד"ז שני אלפים שנה,

 בארבעה פרצופים שבעשיה

 

 

       ע"ד הנזכר ממש, כי גם הם נאצלו בתחילה בסוד אב"א, וכתפותיהם חוברות כנזכר. הרי הם שני אלפים שנה, בארבעה פרצופים שבבריאה, כל פרצוף מת"ק. ועד"ז ב' אלפים שנה, בד' פרצופין שביצירה. ועד"ז שני אלפים שנה, בארבעה פרצופים שבעשיה:

ועתה נבאר ענין אדה"ר,

 אשר גופו נברא מעולם הבריאה ממש,

כי הנה נחצב מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה.

והיה כולל בגופו כל ג' עולמות בי"ע.

 

ונמצא, כי היה ארכו מסוף העולם ועד סופו.

וכנז"ל, כי ג' עולמות אלו כלולים,

ונקרא עולם אחד של ששת אלפים שנה.

ובזה יתבאר לך מעלת אדם קודם שחטא,

שהיה עליון מכל מלאכי מרום, ואפילו מן מטטרון.

 

 כי הוא ביצירה לבד,

 ואדם היה כולל כל ג' עולמות בי"ע בבחי' גופו.

ולא עוד, אלא שהיה כולל אותם אז,

בהיותם גבוהים, למעלה מן המקום שעומדים בו עתה.

 

 כי גם העולמות היו גבוהים קודם שחטא אדם,

 ועומדים למעלה מן המקום שירדו בו אחר שחטא אדם.

 ושם בביאור מאמר הנז"ל דפרשת קדושים,

 נתבאר באורך,

ענין סדר מצב מקום העולמות קודם שחטא אדם,

ואחר שחטא אדם. גם נתבאר שם,

סדר התפשטות גופו של אדם אז, בג' עולמות בי"ע, וע"ש:

ונבאר ענין הנשמות אשר היו כלם כלולים באדם.

 ובזה יתבאר ענין מארז"ל, שני אלפים תהו,

 שני אלפים תורה,

שני אלפים ימות המשיח.

דע, כי כשנברא אדה"ר, כל הנשמות נכללו בו אז,

כנזכר בפרשת כי תצא, במצות שילוח הקן.

ורצה הקב"ה שיהיה שנות העולם ששת אלפים שנה,

 שיתוקנו בהם כל הנשמות ההם הבאים מבי"ע,

שהם ששת אלפים כנזכר,

 ונודע כי כל הנשמות באות מזווג עליון,

מטיפת ה' חסדים וה' גבורות שבדעת,

כנודע מפסוק (בראשית ד') וידע אדם את חוה אשתו,

כי הזיווג נקרא לשון ידיעה,

לפי שטיפת הזיווג נמשכת ממוח הדעת,

 וכבר נתבאר זה לעיל:

ועוד ט"א, כי שאר המוחין הם לצורך האדם עצמו,

אבל המוח הג' של החסדים והגבורות,

משם יוצא טיפת הזרע להוליד ולדות אחרים,

כי חו"ג נקרא ברא וברתא.

ולכן טיפת הזרע של הזכר, הוא מבחי' החסדים לבד.

ושל הנקבה, מטיפת הגבורות לבד.

 

ומאלו לבד הוא בנין גוף הולד.

 ולהיות כי אדה"ר היה כולל ג' עולמות בי"ע כנזכר,

 והביאור הוא,

 כי אותם החסדים והגבורות,

שיש בכל הפרצופים שבג' עולמות בי"ע הנז',

 מהם יוצאים הנשמות של התחתונים

וכל אותם הנשמות שהיו כלולות באותם החו"ג

שבג' עולמות בי"ע, היו כלולות בנשמת אדה"ר,

 

והנה הוצרכו שנות עולם,

להיות כמספר הנשמות ההם,

כדי שבאותם השנים, יוצרו אותם הנשמות,

ויבואו בעה"ז בגוף ונפש,  ויתוקנו

 ולכן היו שנות העולם שתא אלפי שני,

 כנגד מספר הנשמות הנזכרות:

 

ונבאר עתה סדר חלוקם,

 כי הנה התחלתם ממטה למעלה,

 והתחילו להתקן מבחינת שני אלפים דעולם העשיה.

 ולהיות כי שרש כל הקליפות הם בעשיה,

לכן נקרא שני אלפים תהו,

 כי תהו הם בחינת הקליפות,

בסוד (שם א' ב') והארץ היתה תהו.

 ולכן רוב אותם הדורות, היו רשעים,

 דור אנוש,

דור המבול,

דור הפלגה,

אנשי סדום, וכיוצא בזה.

 אח"כ נתקנו בחינת שני אלפים דיצירה,

שהם כנגד ז"אהנקרא תורה שבכתב.

 ולכן נקרא שני אלפים תורה,

ולכן בהם ניתנה התורה לישראל.

 

אח"כ שני אלפים ימות המשיח,

שהם שני אלפים דבריאה, אימא,

הנקראת ימי המשיח.

 ועם היות שבן דוד אינו בא אלא בסופם,

עכ"ז כל השני אלפים נקראים ימות המשיח,

 והטעם הוא, כי כל בחינת גאולה,

היא מסטרא דאימא עילאה,

הנקראת דרור וחורין, והיא הנקראת לאה,

 אימא דמשיח בן דוד:

עד כאן נתתי לכם ידע עמוק  ומעמיק שצריך

ללמוד אותו באופן יסודי, על מנת שנוכל

לתקן אנחנו את נשמתנו, ונזכה לחיות עם נשמתנו

שזה סוד אור המשיח,

שבת שלום, באהבה ושנה טובה,

מימני רבי דוד קורן,

לכל שאלה יעוץ עזרה רוחנית צור קשר ישיר

אם רבי דוד קורן, כתובתנו באתר:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 
 
 
 
 
 
 
 
 

האדם הראשון בגן עדן

זוהר שיר השרים           כרך כ'. סעיף:שפח'

 

ערך ומגישרבי דוד קורן

 

 

סעיף:שפח')   שחורה אני ונאוה:

 

כתוב, חנוך לנער על פי דרכו גם

כי יזקין לא יסור ממנה,

כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בצורה עליונה.עצמותיו ואבריו כולם היו בסוד עליון.

הורידו לארץ לגן העדן התחתון.

 

שבראו הקב"ה בארץ במקום סתר ומכוסה. שהוא בצורה וציור של גן העדן העליון.

 

שכתובויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן. לעבדה ולשמרה.

ויניחהו בגן עדן. סתם,

שלא פירש אם הוא גן עדן העליון

או גן עדן התחתון.  משום שהכל הוא סוד אחד.

שגן העדן התחתון שוה לגמרי

לגן העדן העליון. ואין לחלק ביניהם.

 

 

פירוש: גן עדן הוא לתענוג הנשמות.

 ויש ב' גן עדן.

גן עדן תחתון, מלכות

 וגן עדן עליון. בינה

שהם סוד בינה ומלכות

 

 

   י' חכמה

חיה

  ה'   בינה

גן עדן העליון,  נשמה

  ו'    ז"א

עץ החיים,  רוח

 ה'  מלכות

גן עדן התחתון,  נפש

 

 

אומנם גם גן עדן התחתון שהוא מלכות,

הוא בחינת בינה של מלכות.

(במלכות יש 10 ספירות שספירת בינה של מלכות נקראת גן עדן.)

ונתתקן שתהיה לו צורת גן עדן העליון לגמרי.

ונשמות הצדיקים לאחר פטירתן, היו צריכות לעלות לגן עדן העליון, להיותן מאור הבינה.

אלא מתוך שהיתה מלובשת בגוף העולם הזה,הוכן בעדם גן עדן התחתון, שהוא בעקרו מבחינת מלכות.שיש לו יחס עם הגוף. ויושבת שם זמן מסוים עד שנטהר מהתרשמות הגוף.

 

ואחר כך עולה לגן עדן העליון

כשנברא האדם הראשון. נברא בדיוקנא עלאה

( צורה עליונה) דהיינו בצורת בינה.

ולא היה לו מהעולם הזה כלום.

ולפיכך הניחו הקב"ה בגן עדן התחתון.

שהוא בדמות העליון.

 

סעיף:שפט')    ואם תאמר, הרי בגן עדן  העליון יש

כמה גבולות, כי י"ב גבולות מאירים שם.

וכמה חומות מבדילים מכמה מחנות מלאכים קדושים,ורוחות צדיקים קדושים סביב סביב לגן עדן.

 

כי שם עומדות כל הנשמות מטרם שיבואו לעולם הזה.

 וכאן בגן עדן התחתון הזה אין בו גבולות האלו.

 כי אם תאמר, שמשום שגן עדן הוא בצורה עליונה. על כך התקין והכין אותו בשביל כמה רוחות ונשמות הצדיקים שיתתקנו כאן.

אחר פטירתן מהעולם הזה.   כנ"ל בדבור הסמוך.

 

אם כן, מטרם שהיו צדיקים בעולם הזה לא היה צריך

גן עדן התחתון להיות בצורה עליונה. כי לא היה צורך שיתתקן בדיוקנא של מעלה. מטרם שהצדיקים שבעולם הזה יהיו צרכים לו.

 

סעיף:שצ')    ומשיב אלא ודאישגן עדן התחתון.

הוא בצורה עליונה כמו גן עדן העליון. מיום שנברא העולם. ומטרם שנברא האדם, היו בו כמה חומות וגבולות מהמלאכים העליונים שסובבו אותו. כמו

 בגן עדן העליון. כי לא היה בלי שמירה. משום שבכל ההיכלות אשר שם יש שליטים ששומרים אותם. ומטרם שהרוחות נכללו לבא בעולם הזה.

כולם היו שם מטרם שנברא האדם.

 

 

סעיף:שצא')  ועד היום ההוא מטרם שיבואו בעולם הזה כל הרוחות העתידים להנתן בעולם הזה, היו שם.

הרוחות והנשמות האלה היו עולות ויורדות. שהיו יוצאת מגן עדן העליון. ויורדות לגן עדן התחתון.

ומתלבשות שם בלבושים כעין הגופות של העולם הזה.שהוא מבחינת המלכות הממותקת בבינה.

 

סעיף:שצב')     והן עוסקות שם בתורה לדעת ולהסתכל על ידי הלבוש ההוא בכבוד אדונם. כל אחד ואחד משיג שם, כמו שעתיד להיות בעולם הזה.

כלומר שהעתיד משם כמו העבר.

וכל מה שעתיד לזכות ע"י מעשיו הטובים בעולם הזה,כבר הוא זכה להשיג שם.

 

סעיף:שצג')    ואותו שהתקון שלו יפה וטוב באותו הלבוש, ואם השתדלותו בתורה ומעשים טובים בעולם הזה הוא כראוי.

מעלים אותו למעלה לפני המלך הקדוש. באותו הלבוש שהוא כעין הגוף שבעולם הזה.

ועומד לפניו ושמח בו הקב"ה.

וזה שנאמר: חי ה' אשר עמדתי לפניו.

דהיינו מטרם שבאתי לעולם הזה.

 

סעיף:שצד')  יש לבושים שהרוחות  מתלבשות בהם.

שהם כעין הגוף שבעולם הזה.

 שזה נוהג בגן עדן התחתון.  ואם אותו הגוף,

שהרוח עתיד להתלבש בו בעולם הזה,

 עתיד לעזוב את הרוח הקדוש ולסור אחר רוח רעה.

אז אותו הרוח שבגן עדן פורח מאותו הלבוש שלו.

והלבוש נמשך לחוץ.

 

 
 

ויקרא האדם שם אשתו חוה:

העניין הוא כי אדם בגי' הוא שם הוי"ה דמלוי אלפין,

 שהוא מ"ה.

 

י ה ו ה = כ"ו

 

יוד

הא

ואו

הא

מ"ה=אדם

 

 

וד

א

או

א

י"ט= חוה

            

וכשתסיר ממנו הפשוט שהוא כ"ו,

 ישאר המלוי בגי' י"ט, כמנין חו"ה.

להורות כי ממנו לוקחה. גם נקראת חוה,

למה שידעת, כי זו"ן הם אדם וחוה,

ונודע, כי ב' אותיות י"ה, הם באו"א,

וב' אותיות אחרונות של ההוי"הו"ה, הם מזעיר ואילך.

 והנה אם תמלאם באלפי"ן, כזה,

 וא"ו ה"א, יעלה המלוי שלהם בגי'  ח'   חוה',

 ועם הפשוט שלהם שהם ו"ה, יהיה הכל חוה.

ולכן נתפרשו בג' אותיות אלו חו"הח', המלוי שלהם, וב' אותיות הפשוט הם ו"ה.

גם כי נודע, שז"א נקרא שם הוי"ה דאלפי"ן,

 שהוא בגי' אדם כנזכר. והנקבה שלו,

 יוצאת מכנגד החזה שלו ולמטה, שהוא מחציו ולמטה,

 והנה חציו הם ב' אותיות ו"ה, והנקבה לוקחת המלוי של

שתי אותיות אלו, שהוא בגי' ח' כנזכר,

 עם שתי אותיות הפשוטות עצמם, שהם ו"ה, ונעשית חוה.

גם נקראת חוה, במה שהודעתיך,

כי הזכר כלול ב-י" ספירות, והנקבה בט', ספירות  

ושניהם בגי' י"ט, כמנין חו"ה. וזהו הסוד עצמו,

טעם של הפסוק (בראשית י"ז י"ז) הלבן מאה שנה יולד,

 ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (ע"כ מזולתו):

ויגרש את האדם וגו' את הכרובים ואת להט החרב וגו':

דע, כי לה"ט החרב, הוא האחוריים של שם אהיה

שבאימא, שהם מ"ד, שהם בגי' לה"ט.

 

א ה י ה

 

א

א ה י ה

אה

א ה י ה

אהי

א ה י ה

אהיה

א ה י ה

א+אה+אהי+אהיה= מ"ד להט

    

 

ועל ידו, נשמר דרך עץ החיים, שהוא ז"א. וכנזכר בס"ה בפרשת וארא, כי להט החרב, הוא בבינה:

  

שנה טובה ומבורכת ממני רבי דוד קורן

השארת תגובה