פרשת ואתחנן

ג,כג וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. 

ג,כד אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. 

ג,כה אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. 

ג,כו וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. 

ג,כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. 

ג,כח וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. 

ג,כט וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא, מוּל בֵּית פְּעוֹר.  {פ}

 

פרשת אתחנן  מהזוהר,

,,,,,...ה'תשע''ח.....,,,,,

 

ר' יוסי פתח,

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'.  

בוא וראה  כמה חזק כוח התורה,

וכמה היא עליונה על הכל,

 

כי כל מי שעוסק בתורה

אינו ירא מעליונים ותחתונים,

ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם,

משום שהוא אחוז בעץ החיים,

שהיא התורה,  ואוכל ממנו בכל יום,

,,,,,,,,,,,,,,,,,

מאמר: והגית בו יומם ולילה.

........

כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת,

מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו,

ואפילו מות נגזר עליו, הכל מתבטל ומסתלק מנממנו,

ואינו שורה עליו,

 

וע''כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה, ולא יסור ממנו,

 זה שנאמר,  והגית בו יומם ולילה,

ואם מסיר ממנו התורה, או שנפרד ממנה,

הוא כאלו נפרד מהחיים,

 

ג)  בוא וראה, עצה לאדם,

כשהוא עולה על מטתו בלילה,

צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בלב שלם,

ולהקדים למסור אליו פקדון הנפש, והעמידוהו,

 

משום שכל  אדם טועם בלילה טעם מות,

כי אילן מות שורה בעולם, שהוא המלכות,

וכל רוחות בני אדם יוצאים ועולים

ומסתתרים אצלו, אצל המלכות,  משום שהם

נתנים בפיקדון, כולם חוזרים אחר כך למקומם,

,,,,,,,,,,,,,,,,

 

י')  בוא וראה מי שעומד בתפילה,

צריך ליישר רגליו, וכבר העמידו, 

וצריך לכסות ראשו כמי שעומד לפני המלך,

וצריך לכסות עיניו, כדי שלא יסתכל בהשכינה,

 

ובספרו של רב המנונא סבא, אמר,

מי שפותח עיניו בשעת התפילה, או שאינו

משפיל עיניו לארץ,  מקדים עליו מלאך המות,

 

וכשנפשו יוצאת, דהיינו בשעת פטירתו מן העולם,

לא יסתכל באור השכינה, ולא ימות בנשיקה,

מי שמזלזל בשכינה, 

הוא מזלדלזל בשעה שצריך לה  זה שנאמר

כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו,

 

אתה אומר, מי שמסתכל בשכינה בשעה שהוא מתפלל,

ואיך יכול להסתכל בשכינה,  ומשיב,

אלא לדעת אשר ודאי השכינה עומדת לפניו

בשעת תפלתו,

 

וע''כ אסור לו לפתוח עיניו, זה שנאמר,

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר,

כי שם שרתה השכינה,

 

משום זה צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר

בשעת תפילתו, והעמידוהו,

 

יב')  מי שעומד בתפלה,  צריך תחילה לסדר

שבחו של אדונו, ואחר כך להתפלל תפילתו,

 

כי משה כך אמר  בתחילה, אתה החילות וגו'

ולבסוף אמר תפלתו, אעברה נא וגו',

 

רבי יהודה אמר, מהו השינוי כאן שכתוב

תחילה אדני, באלף דלת נון יוד, ולבסוף הויה

שאנו קוראים אלקים,  דהיינו,

אדני הויה אתה החילות, וגו,

 

אלא הסדר הוא  ממטה למעלה,

כי אדני הוא מלכות,  הויה הוא ז''א,

ואמר כך כדי לכלול יחד כראוי,

מדת היום הוא ז''א, ומדת הלילה הוא המלכות,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

פרשת אתחנן זוהר

סודות המזוזה  ושמע ישראל,

עורך ומגיש: רבי דוד קורן        יג' באב תשע''ט

 

מאמר שמע ישראל  ובשכמל''ו

עח')  שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, זהו ייחוד אחד. בשכמל"ו, זהו ייחוד אחר, שיהיה שמו, המלכות הנקראת שֵׁם, אחד. כמ"ש, הוי"ה הוא האלקים. שהוי"ה, ז"א, הוא המלכות הנקראת אלקים. שזה כשז"א ומלכות הם בייחוד אחד. וע"כ, שמע ישראל, הוא הוי"ה, ובשכמל"ו הוא האלקים.

עט')  הרי הייחוד של שמע ובשכמל"ו, הוא כמ"ש, הוי"ה אחד ושמו אחד, שאינו שווה אל הכתוב, ה' הוא האלקים. שאם היה כתוב, הוי"ה ושמו הוא אחד, היה שווה אל הכתוב, הוי"ה הוא האלקים. אבל כתוב, הוי"ה אחד ושמו אחד.

וא"כ היה צריך לומר כעין זה, הוי"ה הוא האלקים הוא. ואז היה שווה אל הכתוב, הוי"ה אחד ושמו אחד. וכיוון שלא כתוב כך, אלא, הוי"ה הוא האלקים, הרי אינו דומה לכתוב, הוי"ה אחד ושמו אחד. ואיך נאמר, שייחוד שמע ובשכמל"ו, שהם ב' ייחודים, בדומה להוי"ה אחד ושמו אחד, שווה להוי"ה הוא האלקים?

פ')  אלא הכול הוא אחד, שייחוד שמע ובשכמל"ו, שהוא הוי"ה אחד, בשמע, ושמו אחד, בבשכמל"ו, הם אחד עִם הכתוב, ה' הוא האלקים. כי כשמתייחדים ב' שמות אלו, הוי"ה, שהוא ז"א, עם אלקים, שהוא מלכות, הוי"ה בייחוד אחד, כלומר בייחוד שמע ישראל, ואלקים בייחוד אחד, כלומר בייחוד בשכמל"ו, אז נעשים ב' שמות אלו אחד, ונכללים זה בזה, ונעשה הכול שם אחד שלם, בייחוד אחד.

ואז כתוב, הוי"ה הוא האלקים. כי אז נכלל הכול זה בזה להיות אחד. אבל מטרם שהתייחדו כל אחד, זה בפני עצמו, וזה בפני עצמו, אינם נכללים זה בזה להיות הכול אחד. באופן, שהוי"ה אחד ושמו אחד, ודאי אינו שווה אל, הוי"ה הוא האלקים, אלא שהוי"ה הוא האלקים, הוא תוצאה מן, הוי"ה אחד ושמו אחד.

פא')  הכלל של כל התורה, תושב"כ ותשבע"פ יחד, כך הוא ודאי. כי התורה היא תושב"כ ותשבע"פ. תושב"כ, היא הוי"ה, ז"א. ותשבע"פ, היא האלקים, המלכות. ומשום שהתורה היא השם הקדוש, ע"כ נקראת כך, זה נקרא הוי"ה וזה האלקים.

פב')  תושב"כ ותשבע"פ, זו כלל וזו פרט. התושב"כ היא כלל, ז"א, ותשבע"פ היא פרט, המלכות. הכלל צריך פרט, והפרט צריך כלל, שאין שלמות לזה בלי זה, עד שיתחברו שניהם, ומתייחדים זה בזה ונעשה הכול אחד.

וע"כ כלל כל התורה הוא כלל שלמעלה, ז"א, ושלמטה, המלכות. משום שהשם הזה הוא למעלה, והשם הזה הוא למטה. זה תושב"כ, עולם העליון, ז"א, וזה תשבע"פ, עולם התחתון, מלכות. וע"כ כתוב, אתה הורְאֵתָ לדעת כי הוי"ה הוא האלקים, ששניהם אחד. וזה כלל הכול, של כל העולמות. וכל זה צריך האדם לדעת בעוה"ז.

פג')  איפה הן מצוות התורה בכלל הזה, אם הוי"ה הוא האלקים, הוא כלל הכול? הוי"ה הוא זָכוֹר. האלקים הוא שָׁמוֹר. וכל מצוות התורה כלולות בזכור ובשמור. שזכור כולל רמ"ח (248) מצוות עשה, ושמור כולל שס"ה (365) לא תעשה. והכול הוא אחד.

פד')  תפילת ערבית היא חובה ודאי, משום שק"ש של ערבית היא חובה, כי הקב"ה מתייחד בלילה בק"ש, כמו שמתייחד ביום. ומידת לילה נכללת ביום ומידת יום נכללת בלילה, ונעשה הייחוד. ומי שאומר רשות, הוא מטעם התפילה שנתקנת כנגד אֵמוּרִים ופְדָרים הנעכלים ונשרפים בלילה, שהם אינם חוב. כי תפילת שחרית ותפילת מנחה, הן כנגד ב' תמידים, שהם חוב, ותפילת ערבית כנגד אמורים ופדרים, שהם רשות.

פה') ואהבת את ה' אלקיך. אם בייחוד הזה של שמע ישראל נכלל הכול, ימין ושמאל, למה כתוב אח"כ, ואהבת, שהוא ימין, וכן, והיה אם שמוע, שהוא שמאל, הרי כבר נכללו בייחוד ק"ש? אלא בק"ש הוא בכלל, שימין ושמאל דדעת נכללו בכלל אחד, בהוי"ה. וכאן בפרט, שתחילה כתוב, ואהבת, בפני עצמו, שהוא חסד, ואח"כ כתוב, והיה אם שמוע, בפני עצמו, שהוא גבורה. וכך צריך להיות.

פו')  הייחוד של ק"ש, הוא כמו הייחוד של תפילין של ראש ותפילין של יד. בתפילין של ראש יש ד' פרשיות. וכאן בק"ש יש ג' שמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה. שם ארבע פרשיות, שכל אחת בפני עצמה. וכאן רק ג' שמות. מה ההפרש בין זה לזה?

 

פז')  אלא אלו ארבע פרשיות, שאחת, קַדֶש, היא הנקודה הראשונה, י' דהוי"ה, חכמה. ואחת, והיה כי יביאךָ, היא עוה"ב, בינה. ואחת, שמע, היא ימין דדעת. ואחת, והיה אם שמוע, היא שמאל דדעת. אלו הם תפילין של ראש.

וכאן בק"ש, הייחוד של ג' השמות העליונים, הוי"ה אלקינו הוי"ה, הם כעין אלו ארבע פרשיות של תפילין. הוי"ה הראשונה היא נקודה עליונה, ראשית הכול, חכמה. אלקינו הוא עוה"ב, בינה. הוי"ה האחרונה היא כלל ימין ושמאל דדעת, ביחד בכלל אחד. ואלו הם סדר תפילין של ראש, וזהו הייחוד הראשון שבק"ש.

פח')תפילין של יד הן כלל של כל אלו ד' פרשיות ביחד, בבית אחד. וזהו הייחוד השני שבק"ש, בשכמל"ו. כאן, בייחוד השני, הוא הכלל של ד' פרשיות התפילין של ראש, הנכללים בתוך התפילין של יד בבית אחד, כלומר שייחוד בשכמל"ו דומה לייחוד ד' פרשיות של תפילין של יד.

פט')   ברוך, זה נקודה עליונה, חכמה. והיא ברוך, משום שכל הברכות נובעות משם. עוה"ב, בינה, לא נקרא ברוך, כי נקודה עליונה, חכמה, היא זכר, ועוה"ב, בינה, היא נקבה. לפיכך הוא, הזכר, נקרא ברוך, והיא, הנקבה, נקראת ברכה. ברוך הוא זכר, וברכה היא נקבה. וע"כ, ברוך, הוא נקודה עליונה, חכמה.

שֵׁם, זהו עוה"ב, בינה, שהיא שם גדול, כמ"ש, ומה תעשה לשמך הגדול.

כְּבוד, זהו כבוד עליון, דעת, ימין ושמאל דדעת. וכולם כלולים בתפילין של יד, במלכות, במילה מלכותו. והמלכות לוקחת הכול בתוכה, ובזה נכללו במלכות זו כל העולמות, לזון אותם ולכלכל אותם במה שצריכים, שזהו, לעולם וָעֶד. כי, ועד, לשון מזון, כמ"ש, בבוקר יאכל עַד. ולעולם ועד, פירושו, שהמלכות מזינה העולם כולו.

צ')   וזהו הייחוד של תפילין של ראש ותפילין של יד. כי כעין הייחוד של התפילין, כן ייחוד הכול. בד' אופנים מסתדר הייחוד של ק"ש, וסדר זה הוא הברור מכולם. ובכולם הוא הייחוד, בק"ש ובשאר דברים. אבל הסדר של התפילין זהו ייחוד עליון כראוי.

צא')   ומשום שנכללים ימין ושמאל דדעת בשם אחד, בק"ש, בהוי"ה אחרונה, בדרך כלל, צריך אח"כ להוציא אותם בדרך פרט, כלומר, ואהבת, בפני עצמו, והיה אם שמוע, בפני עצמו. אבל לא בדרך הייחוד.

כי הייחוד כבר נעשה בפסוקים הראשונים, בשמע ישראל ובבשכמל"ו, שיהיה, הוי"ה אחד, בתפילין של ראש, הייחוד של שמע ישראל, ושיהיה, שמו אחד, בתפילין של יד, הייחוד של בשכמל"ו, ונעשה הכול אחד. כיוון שהייחוד הסתדר הכול בכלל, מראש הנקודה העליונה, צריכים אח"כ לעטר מראש של אור הראשון, שהוא ראש הכול, כתר.

צב')   חקק ותיקן משה כ"ה (25) אותיות בייחוד הפסוק, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והן כ"ה אותיות החקוקות למעלה, בז"א. כי כ"ה רומז על כ"ב (22) אותיות התורה ותורה נביאים וכתובים, שהם ג' קווים.

יעקב רצה לתקן למטה, במלכות, הייחוד, ותיקן בכ"ד (24) אותיות, בשכמל"ו, שיש בו כ"ד אותיות. ולא השלים לכ"ה אותיות, משום שעוד לא נתקן בזמן שלו המשכן, שהוא כנגד מלכות.

כיוון שנתקן המשכן ונשלם הדבר שהמשכן נמשך ממנו, לא דיבר עימו אחר שנשלם, אלא בכ"ה אותיות, להראות שמלכות נשלמה כעין שלמעלה, כמו ז"א, שיש לו כ"ה אותיות, שכתוב, וידבר ה' אליו מאׂהל מועד לאמׂר. הרי יש בו כ"ה אותיות.

צג')   וע"כ יש כ"ה מינים להשלים תיקון המשכן, שהם י"ג (13) מינים, זהב וכסף ועוד. וי"ב (12) אבנים שבחושן. וכל אלו האותיות חקוקות. ומשום שהמשכן נשלם באלו כ"ה אותיות, ע"כ נקרא המשכן המלכות, בשם כ"ה, שמורה על ייחוד השלמות שבמשכן, במלכות. וע"כ כתוב, וחסידיך יברכוּכָה, אותיות יברכו כה, שלמות כל המשכן והתיקון שלו.

צד')    כ"ה הוא כנגד כ"ב אותיות ותורה נביאים וכתובים, שג' וכ"ב הם כ"ה, שהם כלל אחד. בשעה שישראל מייחדים הייחוד של כ"ה אותיות שבפסוק הזה, שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד. והייחוד של בשכמל"ו, שהם כ"ד אותיות, ומכוון בכל אחד מהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולות לחיבור אחד, שהן מ"ט (49) אותיות, כנגד מ"ט שערים שביובֵל, בינה.

ואז צריכים להעלות הייחוד עד המילה וָעֶד, ולא יותר. כי במילה ועד, נגמר החשבון מ"ט, ואז נפתחים מ"ט שערי בינה. ומחשיב הקב"ה אותו האדם, כאילו קיים התורה כולה, הבאה בכולה במ"ט פנים.

צה')   ע"כ צריך לכוון הרצון בכ"ה אותיות של שמע ישראל, ובכ"ד של בשכמל"ו, להעלות אותם ברצון הלב במ"ט שערי בינה. אחר שהתכוון בזה, יכוון באותו הייחוד, אשר, שמע ישראל ובשכמל"ו, הם כלל של כל התורה כולה.

אשרי חלקו מי שיתכוון בהם, ודאי הוא כלל של כל התורה שלמעלה, ז"א, ושלמטה, מלכות. וזהו אדם, שלמות זכר ונוקבא, שלמות ז"א ומלכות. והייחוד הזה הוא כל האמונה.

צו')    בתפילין של ריבון העולם ד' פרשיות, שהן קודש קודשים, חו"ב תו"מ דדעת. העור שעל התפילין והרצועות, שנקראים קדושה, מאין לנו סֶמך על זה? מהכתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור, מלכות הנקראת עור. ואלו הם של ראש. שד' פרשיות הן ד' מוחין דז"א, והעור הוא מלכות דז"א. ותפילין שעל הזרוע, כתוב, והיה לאוֹת על יָדְכָה. ידכה עם אות ה', ללמד שד' פרשיות הן המוחין של האות ה', שהיא מלכות.

   צז')    והיה אם שמוע, הוא זרוע שמאל של הקב"ה, גבורה. א"כ, הרי לא נשארו בראש, במוחין, אלא ג' פרשיות, קדֶש, והיה כי יביאךָ, שְׁמע, שהם חו"ב וימין דחסד, וחסר מוח רביעי, שמאל דדעת. אם, והיה אם שמוע, הוא בגבורה, שהוא בגוף. א"כ איך בראש הם ארבעה מוחין? אלא ב' מרכבות קדושות הם, חו"ב תו"מ. זה של תפילין של יד נקשר בלב, מלכות. וזה של תפילין של ראש נקשר במוח, ז"א.

ונמצא, שגם פרשה ד' של תפילין של ראש, היא ג"כ במוח, שמאל דדעת, ולא בגוף. והלב והמוח, ז"א ומלכות, נקשרים זה בזה, וזיווג אחד להם. והכתוב, והיה לאות על ידכה, סובב על המלכות, הנקראת אות. כי תפילין של יד הם מוחין דמלכות.

צח')    בשעה שאדם מקדים עצמו בחצות לילה, וקם ועוסק בתורה עד שמאיר הבוקר, ובבוקר מניח תפילין בראש ותפילין של המלכות בזרוע, ומתעטף בעיטוף של מצווה, ובא לצאת מפתח ביתו, הוא פוגש במזוזה, שהיא רושם של השם הקדוש, מלכות, בשער ביתו. הנה אז, ארבעה מלאכים קדושים מתחברים עימו, ויוצאים עימו מפתח ביתו, ומלווים אותו לבית הכנסת, ומכריזים לפניו, תנו כבוד לצורת המלך הקדוש, תנו כבוד לבן המלך, לצורת הפנים של המלך. ורוח קדוש שורה עליו, מכריז ואומר, ישראל אשר בך אתפאָר.

צט')   אז אותו הרוח הקדוש עולה למעלה ומעיד עליו לפני המלך הקדוש. אז מצווה המלך העליון, לכתוב לפניו כל אלו בני היכלו, כל אלו הנודעים לפניו. כמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.

לחושבי שמו, הוא כמ"ש, וחושבי מחשבות, שהם מחשבות אומנות. אף כאן, אלו שעושים לשמו אומנות בכל דבר. אומנות התפילין, בבתים שלהם ברצועות שלהם ובכתיבה שלהם. אומנות הציצית, בחוטים שלהם, בחוט התכלת. אומנות המזוזה. ואלו הם חושבי שמו, כמ"ש, וחושבי מחשבות.

.ק')     ולא עוד, אלא שהקב"ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות, ראו, מה בני עובד בעולמי. ומי שנכנס לפניו לבית הכנסת, וכשיוצא מפתחו, בלא תפילין בראשו וציצית בלבושו, ואומר, אשתחווה אל היכל קודשך ביראתך, אומר הקב"ה, איפה הוא מורָאִי, הרי מעיד עדות שקר.

קא')   אשרי חלקו של משה, שאמר כאן בשמע ישראל, אלקינו. משה נאחז במדרגה עליונה יותר על שאר הנביאים הנאמנים. אם היו יודעים בני אדם דברי תורה, היו יודעים, שאין מילה בתורה או אות בתורה, שאין בה סודות עליונים ומכובדים.

......................

מאמר  אלקינו  אלקיך,

.קב') כתוב, משה ידבר והאלקים יַעננוּ בקול. בקולו של משה. באותו קול שהוא אוחז בו, ז"א, שעולה בו על כל שאר הנביאים, שאינם נאחזים אלא במלכות, ולא בז"א. ומשום שהוא נאחז בקול הזה, בז"א, יותר מכולם, בקול שהוא המדרגה העליונה, היה אומר לישראל, ה' אלקיך, שהיא המדרגה שנקראת שכינה, השורה בתוך ישראל, שלמטה מז"א, שנאחז בו משה. אשרי חלקו.

.קג') הקללות שבתורת כוהנים, שבחומש ויקרא, משה אמר אותן מפי הגבורה. והקללות שבמשנה תורה שבחומש דברים, משה מפי עצמו אמר אותן. הייתכן שאפילו אות קטנה בתורה היה משה אומר מעצמו?

קד)  לא מעצמו, אלא מפי עצמו, שהוא אותו הקול שמשה אחוז בו, ז"א. ע"כ הללו שבתורת כוהנים הן מפי הגבורה, בינה, הנקראת גבורה עליונה. והללו שבמשנה תורה, הן מפי עצמו, מפי מדרגה שנאחז בה משה יותר מכל הנביאים הנאמנים, שהיא ז"א.

וע"כ בכל מקום כתוב, אלקיך, משום שרומז על מלכות, שלמטה מז"א. ובשמע ישראל כתוב אלקינו, משום שרומז על בינה, שלמעלה מז"א, שמשה נאחז בו.

קה') כמה יש לבני אדם לשמור דרכיהם, כדי שיעסקו בעבודת ריבונם, ויזכו לחיי עולם. תחת הכיסא של המלך הקדוש, המלכות, יש מדורים עליונים. ובמקום ההוא של הכיסא, המלכות, נקשרת המזוזה, להציל האדם מכמה מיני דינים, המוכנים לעורר בהם בני אדם בעולם ההוא. כעין זה עשה הקב"ה לישראל, ונתן להם מצוות התורה, כדי שיעסקו בהן, ויהיו ניצלים בעוה"ז מכמה בעלי הדין, מכמה מקטרגים, הפוגשים בבני אדם בכל יום.

מים ששופכים לפני הפתח

.קו')  רבי   חייא אמר:  כל מי שרוצה להישמר בדרכיו,

לא יעבור על מים ששופכים לפני הפתח.

משום ששם שורה שד אחד, בין ב' דלתות הפתח,

ופניו כנגד הפתח, ורואה כל מה שעושים בבית.

וע"כ אין אדם צריך לשפוך מים בין ב' שערי הפתח.

מים צלולים, אין איסור בהם, אלא שלא ישפוך אותם דרך ביזיון, משום שיש לשד רשות להזיק. ולא עוד, אלא שמחזיר ראשו כנגד הבית, ובכל מה שמסתכל, נעשה מקולל.

.קז')  יש לשד שס"ה (365) משמשים, כחשבון ימות השנה, שהוא שולט עליהם. וכולם יוצאים עם האדם, כשיוצא מפתח ביתו. כי רצה הקב"ה לשמור את ישראל, והתקין שמו הקדוש למעלה, שהוא התורה, וכל התורה היא שם קדוש אחד, ומי שעוסק בתורה, עוסק בשמו.

.קח') בוא וראה, אדם צריך לרשום בפתח ביתו את השם הקדוש, שהוא אמונת כל. כי בכל מקום שהשם הקדוש נמצא, מינים רעים אינם נמצאים שם, ואינם יכולים לקטרג על האדם, כמ"ש, לא תאונֶה אליך רעה.

.קט')  המקום שפתח הבית שורה שם, הוא כעין שלמעלה. המקום שפתח הבית העליון שורה, נקרא מזוזה,      שהוא תיקון הבית ופתח הבית.

 ממזוזה בורחים בעלי חוק, ובעלי הדין אינם נמצאים לפניה. וכנגד זה למטה, כשהאדם מתקין מזוזה לפתח ביתו, והשם הקדוש שד"י, רשום באותיותיו,

הרי אותו האדם מעוטר בעטרותיו של אדונו, והמינים הרעים אינם קרבים לפתח ביתו, ואינם נמצאים שם.

.......................

קי') ר' אבא היה בא מלראות את רבי שמעון,

פגש בו ר' יצחק, אמר לו, מאין אתה בא בעל האור,

איש המתדבק באש אוכלה כל יום, הרי האור שורה עמו,

ואינו צריך לבקש ממי. אמר לו,  למדנו,

  חוב מוטל על אדם,

לקבל פני השכינה בכל ראש חודש ושבת.

ומיהו פני השכינה? זהו רבו. וכל שכן מאור העליון הקדוש, שהוא רבי שמעון,

שכל העולם צרכים לקבל פניו,

אמר ר' יצחק, אחזור עמך לרבי שמעון,

ואקבל פני השכינה,

ואטעם מאלו הדברים העליונים שטעמת לפניו,

....................

היושבִי בשמיים

.קיא')   פתח ר' אבא מתהילים קכג' ואמר,

שיר המעלות. אליך נשאתי את עיניי, היושבִי בשמיים. שיר זה, לא כתוב מי אמר אותו. אלא בכל מקום שהוא סתום ולא נזכר מי אמר אותו, רוח הקודש, מלכות, אמר אותו על ישראל בגלות. היושבי בשמיים, האם לא היה צריך לומר היושב?

.קיב')   אלא מי שרוצה להתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש מהעמוקה מכל, מבינה, שתשפיע ברכות למטה. כמ"ש, שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'. ואותה י' היתרה, בכתוב, היושבי בשמיים, היא העמוקה מכל, בינה, ומזו צריך לבקש בקשתו, להשפיע ברכות למקום שנקרא שמיים, ז"א, שייזונו ממנו הכול.

וע"כ כתוב, היושבי בשמיים. בשמיים ממש, בז"א. כי כשהברכות נוזלות ונמשכות מאותו המקום העמוק מכל, בינה, ומתיישבות במקום שנקרא שמיים, בז"א, נמצאות אז הברכות בעליונים ובתחתונים.

 

.קיג')    כעיני עבדים אל יד אדוניהם. כעיני עבדים,

הם שאר שרי העמים, שבעים השרים העליונים,

שאינם ניזונים אלא משיורי נוף האילן, ז"א, שישראל מתדבקים בו. וכשישראל לוקחים ברכות מהמקום ההוא, כולם מתברכים מישראל.

.קיד')    כעיני שפחה אל יד גבירְתָה.

זוהי השפחה, שהרג הקב"ה הכוח שלה במצרים,

שכתוב, עד בכור השפחה.

כי אין הכוח שלה נמצא

אלא כשנמשך מתמצית השפע של ארץ ישראל, המלכות, וארץ ישראל נקראת גבירתה של השפחה.

ועל זה כתוב, תחת שלוש רגזה ארץ,

שהיא ארץ ישראל, המלכות.

תחת עבד כי ימלוך, אלו הם העבדים,

 שבעים שרי האומות,

 שזה נאמר בעת שניתנה ממשלה לאחד מהם.

כמ"ש, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים,

 משעבוד השרים של האומות.

ושפחה כי תירש גבירתה, זוהי השפחה, שכתוב עליה, עד בכור השפחה.

.קט''ו')    בוא  וראה, מצד שפחה זו יצאו כמה רוחות חוקרי דין, שמקטרגים כנגד ישראל, ובאים לקטרג עליהם. והקב"ה עשה שמירה לישראל, כמו אב הרוצה לשמור את בנו מכל מקרה. אמר הקב"ה לישראל,

 כמה מקטרגים מוכנים כנגדכם, עִסקו בעבודתי,

ואני אהיה שומר אתכם מבחוץ.

אתם תהיו נתונים בבתיכם מבפנים ותהיו ישנים במיטותיכם,

ואני אהיה שומר עליכם מבחוץ ומסביב למיטותיכם.

 

.קט''ז')    בוא וראה, בשעה שאלו המינים הרעים מתקרבים לפתחו של אדם,

נושאים ראשם ומסתכלים בשם הקדוש שד"י,

הנראה מבחוץ, המתעטר בעטרותיו, הממשיך כל המוחין אל המלכות,

השולט על כולם. ממנו יראים ובורחים, ואינם מתקרבים לפתחו של האדם.

קיז')   אמר לו רבי יצחק, אם כן,

ירשום האדם שם שד"י בפתח הבית, ולא יותר.

למה צריכים כל הפרשה שבמזוזה?  כי שם שד"י, יסוד,

אינו מתעטר אלא באלו האותיות כולן הרשומות ברשימת המלך, הנכתבות במזוזה,

המוחין, הנמשכים ע"י אותו השם.

וכשנכתבת כל הפרשה, אז מתעטר שם זה בעטרותיו. והמלך, ז"א,

יוצא בכל צבאותיו, כולם רשומים ברשימת המלך, המלכות,

אז מפחדים מפניו ובורחים מפניו.

כי אחר שמתגלה ע"י שם שד"י כל המוחין אל המלכות,

אז מתהפך החלל להיות מזוזה.

.קיח')   בוא וראה,    והיה, של הכתוב,

והיה אם שמוע, הוא שם קדוש. הוי"ה,

מלמטה למעלה. כי כתוב תחילה ו"ה ואח"כ י"ה.

שזה מורה על החכמה שבקו שמאל, שאינה מאירה אלא מלמטה למעלה.

וע"כ נרשם השם שד"י מבחוץ, כנגד. והיה מבפנים ושד"י מבחוץ.

כי השם שד"י מגביל את החכמה שבשם והיה,

שלא תאיר אלא מלמטה למעלה,

כדי שיהיה האדם נשמר מכל הצדדים, מבפנים ומבחוץ.

כמה צבאות קדושים מוכנים, בשעה שאדם מניח מזוזה לפתחו.

כולם מכריזים ואומרים, זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

 

.קיט')   אשרי חלקם של ישראל, כי אז ניכרים ישראל שהם בני המלך הקדוש,

כי כולם רשומים ממנו. רשומים בגופם, ברושם הקדוש של ברית מילה.

רשומים בלבושם, בעיטוף של מצווה. רשומים בראשם בבתים של התפילין,

 שהם שם של אדונם. רשומים בידיהם, ברצועות של קדושה.

רשומים בנעליהם, בנעל של מצווה, בקורבן פסח,

כמ"ש, נעליכם ברגליכם, ובחליצהרשומים בשדה,  בזריעה ובקצירה.

רשומים בבתיהם, במזוזה בפתח. בכל דבר הם רשומים,

שהם בני המלך העליון. אשרי חלקם.

....................

פרשת ואתחנןסימן ג'שער הפסוקיםהאר"י

עורך ומגיש: רבי דוד קורן  יב' באב תשע"ח.
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ויתעבר 'יהוה 'בי 'למענכם   וגו':

................................

כבר הודעתיך, כי בדוגמא שיש בז"א,

בחי', עיבור, ויניקה, ומוחין של גדלות.

כן לכל הנשמות יש ג' בחי' אלו.

 

והנה כפי זכיות הדור,

כן הקב"ה נותן חכמה בפרנס של הדור.

 

ולכן כאשר חטאו ישראל, גרמו שהפרנס שלהם, שהוא משה יחזור לבחי' עיבור,

ויאבד שאר ההארות שהיו לו בתחלה,

של בחי' יבניקה וגדלות,

 

ולא היתה בו רק הארת בחי' העיבור בלבד.

ואז שכח כל אותם ההלכות, שהיה יודע כנודע

 

וידעת, כי בחי' עיבורו של ז"א,

היא בתוך אימא עילאה, הנקראת יובל,

ולכן ר"ת, יתעבר 'יהוה 'בי 'למענכם, ר"ת יוב"ל.

כי חזר משה, להכנס בסוד העיבור,

תוך אימא עילאה, הנקראת יובל.

ושם ההוי"ה הכתובה בפסוק הזה, הוא בסוד אימא,

וזהו יתעבר 'יהוה 'בי 'למענכם,

 

כי עונות הדור, גורמים כך אל הפרנס שלהם:

עוד נוכל לפרש, במה שנתבאר אצלינו,

בפסוק דודי ירד לגנו,

כי כשהשי"ת לוקח הצדיקים מן העה"ז,

הם נעשים לו מלבוש אחד,

והוא מתעבר ומתלבש בתוכם,

וזהו ויתעבר ה' בי למענכם,

כי בחטאתיכם נאספתי מן העולם קודם זמני.

 

 והנה יב" חדשים  הם בשנה,

כמנין ו"ו במילואה.

וכשהשנה מעוברת, היא מן י"ג חדשים,

והוא בסוד וא"ו,

 

והנה משה הוא בסוד וא"ו, שהוא בתפארת,

וכבר ידעת, כי אין מעברין אלא חדש אדר,

 ולהורות זה העיבור, מת משה בחדש אדר:

סימן ד':

ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור וגו':

האחוריים של זעיר, נקראים כור הברזל,

כי הם דינים תקיפין כברזל.


וכבר ידעת, כי האחוריים של זעיר,


הוא ריבוע שם ההוי"ה של אלפי"ן,


ויש בו כ"ו אותיות הראשונות של כו"ר, כזה,

הרי כי אחוריים של זו"ן, הם כו"ר.

ואמנם נקרא כור הברז"ל, בסוד ד' נשים דיעקב,

ר"ת שלהם ברז"ל, והם, 'בלהה 'רחל 'זלפה 'לאה,

כל שפחה עם גבירתה.

כמו שהודעתיך בעוג מלך הבשן,

שכתוב בו הנה ערשו ערש ברזל:

סימן ו':

ואהבת את ה' אלהיך וגו':

הנה ה' פסוקים אלו, שבפרשה הזאת,

זולת פסוק הראשון של שמע, מתחילים בוא"ו,

ומסיימים בכ"ף,

כמנין שם ההוי"ה.

והנה הם ה' הויו"ת כמנין ק"ל,

שהם ה' חסדים שבדעת, והם ה' הויו"ת.

(א"ש בכוונת ק"ש נתבאר ענין הזה היטב):

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

השארת תגובה