פרשת וישב הזהר הקדוש. קט' מאמר: יש כעס ויש כעס.

פרשת  וישב  הזהר הקדוש. קט'

עורך ומגישרבי דוד קורן  .....  קרן אור ללימודי הקבלה

......................

....... מאמר: יש כעס ויש כעס.......

קט) ובוא וראה: ויאמרו איש אל אחיו, זהו שמעון ולוי,

שהם היו אחים, ודאי בכל דבר,

משום שבאו מצד הדין הקשה.

ומשום זה הכעס שלהם הוא כעס של רציחה בעולם.

כמו שאומר הכתוב: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה,

 

קי) בוא וראה סוד הדבר: יש כעס  ויש כעס,

ויש כעס שהוא מבורך מלמעלה ומלמטה, ונקרא ברוך,

כמו שלמדנו שכתוב, ברוך אברָם לְאל עליון קונה שמים וארץ.

כי אע"פ שאברהם עשה מלחמה והרג אנשים,

מכל מקום נאמר עליו במעשה זו, ברוך אברם,

משום שקידש שם שמים בזה.

 

ויש כעס שהוא מקולל למעלה ולמטה,

כמו שלמדנו שנקרא ארור,

שכתוב, ארור אתה מכל הבהמה, ארור אפם כי עז וגו'.

 

קיא) על  סוד הזה יש ב' הרים, שכתוב,

 ונתת את הברכה על הר גריזים

ואת הקללה על הר עיבל.

שהם כנגד אלו ב' המדרגות,

אחד נקרא ברוך. ואחד נקרא  וארור. כנ''ל,

 

ועל כן גם ב' ההרים זה נקרא ארור וברוך.

ושמעון ולוי הם מצד דין הקשה.

 ומן צד דין הקשה והחזק  יוצא הכעס שנתקלל, הנקרא ארור.

 

קיב) מצד דין הקשה יוצא הכעס לשני צדדים,

אחד שנתברך ואחד שנתקלל, אחד ברוך ואחד ארור.

כעין זה מצד יצחק יצאו שני בנים. אחד מבורך,

 

 ואחד שנתקלל למעלה ולמטה.

 

זה נפרד לצד שלו, וזה נפרד לצד שלו.

זה דירתו בארץ הקודש, וזה דירתו בהר שעיר,

שכתוב, איש יודע ציד איש שדה.

זה מקומו במקום מדבר וחורבן ושממה, וזה יושב אהלים.

קיג) ומשום זה שתי מדרגות הן, ברוך וארור.

זו אל הצד שלה  וזו אל הצד שלה,

מזו יוצאות כל הברכות שבעולם שלמעלה ושלמטה,

וכל טוב, וכל הארה, וכל גאולה, וכל הצלה.

ומזו יוצאות כל הקללות, וכל חורבה, וכל דם, וכל שממה,

וכל רע, וכל הטומאות שבעולם.

 

קיד) פתח רבי שמעון ואמר: ארחץ בנקיון,

מקרא זה בארוהו: אבל בוא וראה, סוד הדבר כאן הוא,

 

כי אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות,

 ורוח הטומאה שורה על גוף ההוא. מהו הטעם, הוא,

משום שהנשמה הקדושה נסתלקה ויצאה מן האדם,

 שורה רוח הטומאה על גוף ההוא, והוא נטמא.

 

קטו) וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת הזוהמה.

ולמדנו, שידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשארת עליהם.

 וע"כ לא יעביר ידיו על עיניו,

כי רוח הטומאה שורה עליהם.  עד שרוחץ אותם.

וכשנוטל ידיו כראוי, אז נתקדש ונקרא קדוש.

 

קטז) שואל איך צריכים להתקדש בנטילת ידים?

ואומר: צריכים שיהיה כלי אחד מלמטה, וכלי אחד מלמעלה,

כדי שיתקדש מהכלי שלמעלה.

ובכלי שלמטה יושבת בזוהמה שטומאה בו.

 

וזהו כלי לקבל הטומאה, מי הרחיצה.

 וזהו שלמעלה, הוא כלי להתקדש ממנו,

שממנו שופכים המים על הידים.

 זהו שלמעלה ברוך, וזהו שלמטה ארור.

 ולא צריכים לשפוך אלו המים של הזוהמה בבית,

 כדי שלא יקרב אליהם אדם,

 כי בהם מתאספים  הצד שלהם שהם, הרוחות המזיקים,

והאדם יכול לקבל נזק מאלו מים הטמאים.

 

קיז) ועד שיעבור הזוהמה מידיו, לא יברך,

ובארהו על האדם, טרם שקדש ידיו בבוקר, נקרא טמא.

כיון שקידש ידיו, נקרא טהור.

 

ומשום זה, לא יטול ידיו אלא מן יד שנטהר מקודם.

 שכבר נטל ידיו, נקרא טהור.

וזה שעוד לא נטל ידיו, נקרא טמא.

 

קיח) משום זה כלי אחד למעלה  וכלי אחד למטה,

זה קדוש וזה טמא. ומאלו המים אסור לעשות בהם דבר,

 אלא צריכים לשפוך אותם במקום  שבני אדם לא יעברו עליהם.

 

ולא ילין אותם בבית. כי כיון שנשפכו על הארץ,

רוח הטומאה נמצא שמה, ויכול להזיק.

ואם חפר להם מורד למתחת הארץ שלא יתראו, טוב הוא.

 

קיט) ולא יתן אותם לנשים מכשפות,

שיכולות להזיק עמהם בני אדם, משום שהם מים המאררים.

והקב"ה רצה לטהר את ישראל, ושיהיו קדושים,

כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים.

..........................

... ביאור הדברים בעל הסולם רבי אשלג ...

יש ב' בחינות דין
:
א. הנעשה מכח עלית המלכות לבינה,

שאז נופלים ממנה אותיות אל"ה של אלקים,

ונשארת משום זה בו"ק בלי ראש.


ב. הם הדינים הנמשכים מקו שמאל, כל עוד שלא נכלל בקו ימין,

שהם הדינים של נקודת השורק.
וזהו שאמרו יש רוגז, דהיינו:  דין. והם הדינים של בחינה א',

הבאים מכח עלית המלכות לבינה.

ודינים הללו הם מבורכים למעלה בבינה ולמטה בזו"ן,

כי לולא הדינים הללו לא היו מוחין לזו"ן ולתחתונים.

ונקרא ברוך, כי הוא מקור כל הברכות שבעולם,

דהיינו, המוחין וכל מיני הארות, והיינו, ובבינה עצמה.

 

אבל כשהדינים ההם נמשכים לזו"ן, אינם נקראים ברוך,

 אלא מבורך. כמ''ש להלן, שכתוב:  ברוך אברם.

 

 כי ב' הקוים ימין ושמאל הם מבינה,

ע"כ נק' ברוך אצל אברהם, שהוא קו ימין.

שבדינים הללו הכה המלכים. שהם סוד:  הדינים, הנ''ל,


 שבבחינה ב' נמשכים משליטת קו השמאל,

שאינו נכלל בימין, והיא נתקללה במיתה,

הנמשך מנחש הקדמוני, כמ"ש, לא זכה הוא רע.

 

 שאם אינו זוכה,  דהיינו:

שממשיך מקו שמאל ממעלה למטה,

שזה היה החטא של עץ הדעת,

 אז מתגלה נקודת המנעול, מלכות של צמצום א

במסך של בחינה ד, שאינה ראויה לקבל אורות החיים.

 וע"כ האדם מת עם התגלותה,

שזה הסוד, ביום אכֹלְך ממנו, דהיינו,


 כשתמשיך הארת השמאל ממעלה למטה, מות תמות.


ע"כ יש בַרוגז שלהם רציחה, הריגת אנשי שכם, כי מביאה מיתה.

כי תתגלה נקודת המלכות של מדת הדין  שבצצום א,


וכל אורות החיים יסתלקו, הרי שרוגז זה,

שהוא הדינים של הארת השמאל, נתקללו בקללת נחש הקדמוני,


שנאמר עליו, ארור אתה מכל הבהמה, שסופו מיתה.

ועל בחינה זו, שהיתה ג"כ בשמעון ולוי, נאמר, ארור אַפָּם כי עַז.

יצחק, קו שמאל של ז"א,

ששליטתו בפני עצמו בלי ימין הוא דין קשה.

 וממנו יצאו שני בנים, שהם ב' בחינות דינים:
בחינה א', יעקב,

אבל מתוך שאינו בחינת בינה, כמו אברהם,

אינו נקרא ברוך, אלא מבורך.

כי הוא קו אמצעי של ז"א.


ועשו.  הם סוד הדינים  של חינה ב' הנ''ל,

כי הידים של אדם הם סוד הכלים של הג"ר.

שהם סוד:  חסד גבורה ותפארת הנעשים

בעת גדלות לחכמה בינה דעת,.

ועם ביאת הנשמה בבקר,

מקובלת רק בו"ק אל הגוף, ולא ג"ר.

 וע"כ נבחן שהידים עוד לא נטהרו

מזוהמתן שקבלו בלילה.

וכשנוטל ידיו, שהמשיך הג"ר,

התקדש ונקרא קדוש.

כי מוחין של ג"ר נמשכים מאבא ואימא, הנקראים קדושים.

 וע"כ נקרא גם האדם קדוש, שזה סוד, שאו ידיכם קודש.

טהרה. נופל על שלמות הכלים,

שמקודם לכן כשהיה המלכות כלולה בבינה,

היה כח הצמצום שבמלכות מעורב בכל הכלים של הבינה,

ולא היתה ראויה משום זה לג"ר.

ואח"כ, שע"י הארה עליונה שלמה,

מורידה הבינה את כח הצמצום הזה למקומו,

 אל"ה חוזרים אליה, למ''י, ונשלם שם אלה''ים

נבחן שהכלים שלה נטהרו מכח הצמצום וראוים לג"ר.
קדושה. המוחין שמקבלת מאבא ואימא עלאין שנקראים קודש.

והורדת המלכות מן הבינה למקומה

ע"י הארה עליונה מן

 ע"ב ס"ג של עולם אדם קדמון כתר, א"ק,

שאין צמצום ב  נוהג שם

וע"כ הארתו בכל מקום שבאה, מורידה משם כח המלכות

 והצמצום מן הבינה למלכות. כמ''ש לעיל,

 

כן אחר שנשלמו ונטהרו הכלים של בינה,

 הנה השפע שלה שלם. ובכל מקום שהשפע שלה באה,

 מורידה כח הצמצום מהכלים של בינה אשר שם,

והם נעשים. ג' ראשונות,

 

כי  כלי העליון. הם סוד בינה,

 אשר הכלים שלה כבר נטהרו מכח הצמצום

של המלכות שנתערבה בה.
המים. הם סוד השפע השלם שבבינה זו הטהורה.


הידים. כלים של חסד גבורה ותפארת , שצריכים להטהר

מכח הצמצום וזוהמת הנחש, שקבלו בלילה בעת שינה.

וכלי התחתון, הם סוד: המלכות הבלתי נמתקת בבינה,

השבויה בקליפות של בריאה יצירה ועשיה


ועל ידי המים מכלי העליון,

שהם שפע מהכלים הטהורים של בינה, הנשפכים על הידים,

 שהם כלים של חסד גבורה ותפארת ,

יורד משם כח הצמצום של המלכות שנתערב בהם,

אל המלכות הבלתי נמתקת, שהיא כלי התחתון.

 

ונמצא כל כח הצמצום והדינים יורדים לכלי התחתון

והכלים של חסד גבורה ותפארת של האדם, שהם הידים,

מטוהרים עתה מכל כח צמצום ודין וטומאה,

ומקבלים מוחין שלמים דג"ר, הנקראים קדושה.

 

והכלים של חסד גבורה ותפארת נעשים לחכמה בינה דעת,.

 כי כח הורדת המלכות מבינה בא מכלי עליון,

שעי"ז מקבלים החסד גבורה ותפארת מוחין, הנקראים קדושה.


ומקום ירידת המלכות וכחות הצמצום והדין והטומאה

היא כלי התחתון.
וזרקתי עליכם מים טהורים, שפע השלם, הבא מכלים טהורים,

שכח הצמצום כבר הורד מהם. שבכל מקום בואו,

מוריד כח הצמצום מכלים של בינה אשר שם, והם נטהרים.

 וּטהרתם מכל טומאותיכם.

'''''''''';;;;;;;;;;;;;;;''''''''''

מאמר: והבור ריק אין בו מים

 

קכ) תורת ה' תמימה משיבת נפש. כמה יש להם לבני אדם, להשתדל בתורה, כי כל מי שמשתדל בתורה

יהיה לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא,

 והוא זוכה בשני עולמות. ואפילו מי שמשתדל בתורה

ואינו משתדל בה כראוי, הוא זוכה לשכר טוב בעולם הזה,

ואין דנים אותו בעולם האמת.

 

קכא) אורך ימים בימינה. ארך ימים הוא לאותו המשתדל בתורה לשמה, שיש לו אורך ימים באותו העולם שבו אריכות ימים, בעולם הנצחי. ואלו הימים שבו המה ימים בודאי. כלומר, שהמה טובים וכדאים לשמם. שם הוא בטחון הקדושה של מעלה, כלומר שכר המקווה. שהאדם בוטח בו בעולם הזה להשתדל בתורה, כדי להיות מאושר בעולם ההוא, הנצחי.
בשמאלה עושר וכבוד. שיש לו שכר טוב ושלוה בעולם הזה.

 

קכב) וכל מי שעוסק בתורה לשמה, בעת שנפטר מעולם הזה, התורה הולכת לפניו, ומכרזת לפניו, ומגנת עליו,

שלא יקרבו אליו בעלי הדין. כשהגוף שוכב בקבר,

היא משמרתו. כשהנשמה הולכת להסתלק ולשוב למקומה,

היא הולכת לפני הנשמה,

והרבה שערים סתומים נשברים מלפני התורה,

עד שמביאה את הנשמה למקומה.

והתורה עומדת על האדם בשעה שיתעורר לתחית המתים,

בזמן שיקומו המתים של העולם. והיא מלמדת זכות עליו.

 

קכג) בהתהלכך תנחה אותך. שהתורה הולכת לפניו בעת הפטירה. בשכבך תשמור עליך, בשעה שהגוף שוכב בקבר.

כי אז בזמן ההוא נדון הגוף בקבר, והתורה מגנת עליו.

והקיצות היא תשִׂיחֶך,

בזמן שיקיצו מֵתי העולם לתחיה מן העפר.

היא תשִׂיחֶך, ללמד זכות עליך.

 

קכד) היא תשִׂיחֶך. אע"פ שעתה קמו מעפר,

התורה שלמדו מטרם שמתו, לא נשכחה מהם.

כי ידעו אז כל התורה שהניחו בעת שנסתלקו מעולם הזה.

 

תורה זו שמורה להם מאותו הזמן, ונכנסת במעיהם כמקודם לכן,

והיא תדבר במעיהם. שלא תחזור להם לאט כטבע הבא במחשבה,

אלא תבוא כולה בבת אחת בדרך התלבשות, כטבע הבא במעיים.

 

קכה) וכל הדברים ברורים יותר ממה שהיה בתחילה,

 מטרם שמת. כי כל אלו הדברים שהוא לא יכול להשיג אותם כראוי, והשתדל בהם אז, ולא השיגם, כולם באים עתה במעיו ברורים,

והתורה תדבר בו. וז"ש, והקיצות היא תשיחך.

כל מי שהשתדל בתורה בעולם הזה,

זוכה לעסוק בה לעולם הבא.

 

קכו) האדם שלא זכה לעסוק בתורה בעולם הזה,

הולך בחשך. כשנפטר מעולם הזה,

לוקחים אותו ומכניסים אותו לגיהנם. במקום תחתון,

שלא יהיה מרחם עליו, שנקרא, בּוֹר שָׁאוֹן טִיט הַיָוֵן.

 

קכז) ומשום זה אותו שאינו משתדל בתורה בעולם הזה,

ונטנף בטנופי עולם הזה, כתוב עליו,

ויקחהו וישליכו אותו הבורה.

זהו גיהנם, המקום שדנים שם לאותם שאינם עוסקים בתורה.

 והבור ריק, משום שלא היה שם מים, תורה שנקראת מים.

 

קכח) כמה העונש של ביטול תורה.

כי לא גלו ישראל מארץ הקדושה,

אלא משום שנסתלקו מתורה ונעזבו ממנה.

וז"ש, מי האיש... על עזבם את תורתי.

מכאן, לכן גָּלָה עַמִּי מבלי דעת. בלי תורה.

 

קכט) משום זה הכל עומד על קיום התורה.

והעולם אינו עומד על קיומו, אלא בתורה,

שהיא קיום העולמות למעלה ולמטה,

שכתוב, אם לא בריתי.

 

קל) ויקחהו וישליכו אותו הבורה. רמז שהשליכו אותו

אח"כ למצרים, שלא נמצא בהם כלל האמונה.

מים הם אמונה. וכשאומר, הבור ריק,  אומר, שאין שם האמונה.
אם היה בבור נחשים ועקרבים.

כתוב בראובן, למען הציל אותו מידם. וכי לא פחד ראובן לזה,

 אשר הנחשים והעקרבים יזיקו אותו.

ואיך אמר, להשיבו אל אביו למען הציל אותו.

 

קלא) אלא ראובן ראה, שהנזק הוא ודאי, כשהוא בידיהם של אחיו. כי ידע כמה הם שונאים אותו, ורצונם להרוג אותו. אמר ראובן, מוטב להפילו לתוך הבור, שיש בו נחשים ועקרבים, ולא יהיה נמסר ביד שונאיו, שאינם מרחמים עליו. מכאן אמרו, יפיל אדם את עצמו לאש או לבור של נחשים ועקרבים, ולא ימסור את עצמו ביד שונאיו.

 

קלב) מפני שבמקום נחשים ועקרבים, אם הוא צדיק,

הקב"ה עושה לו נס. ולפעמים זכות אבותיו עומדת לאדם, וינצל מהם.

 אבל כיון שנמסר ביד שונאיו, מועטים הם היכולים להנצל.

 

קלג) ומשום זה אמר, למען הציל אותו מִיָדם.

מידם, אלא אמר ראובן, ינצל מהם. ואם ימות, מוטב שימות בבור. ומשום זה כתוב, וישמע ראובן ויצילהו מידם,

שהצילו שלא ימות תחת ידם, אלא אם ימות יהיה זה בבור.

 

קלד) כמה חסידותו של ראובן. כי משום שידע ששמעון ולוי שותפותם, ועורמתם, והתחברותם, הוא קשה, כי כשנתחברו בשכם, הרגו כל זכר, ולא היה זה די להם. אלא שלקחו נשים וטף, וכסף וזהב, וכל בהמה, וכל כלי יקר, וכל מה שנמצא בעיר. ולא די להם כל זה, אלא שאפילו כל מה שבשדה לקחו. שכתוב, ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו.

 

קלה) ומה עיר גדולה כזו לא נצלה מהם,

אם ילד הזה יפול בידיהם, לא ישאירו ממנו חתיכת בשר בעולם.

ועל כן אמר טוב להצילו מהם, כי לא ישאירו ממנו שום שיור בעולם,

ואבי לא יראה ממנו כלום בעולם.

 

קלו) וכאן, בבור, אם ימות, לא יוכלו לו אחיו,

 וישאר כל גופו שלם, והשיבותי אותו שלם לאבי.

 

וע"כ אוה"כ, למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו.

 אף על פי שימות שמה, אוכל להשיבו לאביו. ומשום זה אמר,

 הילד איננו. ולא אמר, איננו חי. אלא אמר, איננו, אפילו מת.

 

קלז) בחכמה היה משתף עצמו עמהם. לא היה שם

בעת שנמכר יוסף. כי כולם היו משמשים לאביהם,

כל אחד ואחד מהם יום אחד. ואותו יום של ראובן היה

 וע"כ רצה, שביום השמוש שלו לא יאבד יוסף.

וע"כ כתוב, וישב ראובן אל הבור... והנה אין יוסף,

שאינו אפילו מת. מיד וישב אל אחיו.

 

קלח) ואפילו ראובן, לא ידע ממכירה זו של יוסף.

והשתתפה עמהם השכינה,

 בחרם שעשו שלא לגלות מכירת יוסף. ולא נתגלה לו,

 עד אותו זמן שנתגלה יוסף לאחיו.

 

קלט) מה נגרם לראובן, מזה שהשתדל להציל חיי יוסף?

כתוב, יחי ראובן ואל ימות, אע"פ שידע שנטלה הבכורה ממנו

ונתנה ליוסף, מכל מקום השתדל להציל את חייו.

 וע"כ התפלל משה, ואמר, יחי ראובן ואל ימות.

ונתקיים בעולם הזה ובעולם הבא, משום שהציל חייו של יוסף,

 

 ומשום שעשה תשובה על אותו מעשה של חִלול יצועי אביו.

שכל מי שעושה תשובה,

הקב"ה מחיה אותו בעולם הזה ובעולם הבא.

 

קמ) ויקחו את כתונת יוסף. משום שדם שעיר דומה לדם אדם.

אע"פ שאין בו עבירה, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים,

אפילו כחוט השערה.

 

קמא) יעקב עשה מעשה כראוי, במה שהקריב לאביו שעיר, שהוא צד דין הקשה. ועם כל זה, משום שהקריב שעיר,

והחליש את אביו, כדין קשה שלו,

משום שהוא הצד שלו, כי גם יצחק דין קשה,

 וע"כ נאחז בו הדין שבשעיר,

ע"כ נענש יעקב בשעיר אחר שבניו הקריבו אליו הדם שלו.

 

קמב) ביעקב כתוב, ואת עורות גדיי העזים.

משום זה כתוב בבניו, ויטבלו את הכתונת בדם, הקריבו לו הכתונת להחליש אותו. והכל היה זה כנגד זה. הוא גרם

שכתוב, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד.

 משום זה גרמו לו בניו, שחרד חרדה, באותו הזמן שכתוב,

הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא.

 

קמג) כתוב, האתה זה בני עשו אם לא. ואליו כתוב,

 שאמרו לו, הכתונת בנך הוא אם לא. והוא משום

שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים בכל מה שהם עושים.

 

קמד) כיון שראו כל השבטים אותו הצער של אביהם,

התחרטו ודאי על מכירת יוסף, ונתנו נפשם על יוסף לפדותו,

 אם ימצאו אותו, כיון שראו שאינם יכולים לפדותו,

חזרו אל יהודה, שנתן להם עצה למכרו,

והעבירו אותו מעליהם. כי הוא היה מלך עליהם.

 וכיון שהעבירוהו מעליהם, כתוב, ויהי בעת ההוא וירד יהודה.

.......................

השארת תגובה