פרשת וישלח מהזוהר. עורך ומגיש: רבי דוד קורן, כסלו-תשע"ה',
רבי יהודה פתח ואמר:
כי מלאכיו יצווה לך לשמרך וכו' מקרא זה בארהו החברים,
כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו, שהוא מקטרג עליו תמיד, כמו שאומר הכתוב.
לפתח חטאת רובץ, מהו חטאת רובץ? הוא היצר הרע, לפתח? פירושו, לפתח בית הרחם, כלומר, תכף עם הולדו של האדם,
ודוד המלך קרא גם כן את היצר הרע בשם חטאת. שכתוב: וחטאתי נגדי תמיד.
הוא משום שבכל יום עושה את האדם להחטיא לפני ריבונו,
ויצר הרע זה אינו סר מן האדם מיום הולדו עד עולם,
ויצר הטוב בא אל האדם, מיום שבא להיטהר,
ומתאי בא האדם להיטהר? הוא. בשעה שהוא בן י"ג שנה, אז מתחבר האדם בשניהם,
אחד בימין ואחד בשמאל, והיצר הטוב בימין, והיצר הרע בשמאל,
ואלו הם שני המלאכים ממונים ממש, שהם נמצאים עם האדם ממש,
בא האדם להיטהר, נכנע היצר הרע לפניו, והימין (החסד) שולט על השמאל,
והיצר הטוב והיצר הרע, מתחברים לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא הולך, וזהו שכתוב, כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך, ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
סעיף ה') רבי אלעזר מעמיד את המקרא הזה ביעקב, שהקב"ה הזמין עמו מחנות ממונים, משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים,
שהיו כולם שלמים כראוי, שנאמר: ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים, (יעקב, גימטרייה ב' פעמים אלהים, כולל י' אותיות,)
והוא נתחבר, וכאן, אחר שניצל מלבן, ונפרד ממנו, ונתחברה עמו השכינה,
ומחנות מלאכים קדושים באו לסבב אותו, ואז ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'
שמאלו המלאכים שלך לעשו. וזהו שכתוב. וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש בודאי היו,
פתח רבי יצחק ואמר. כתוב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, וכבר בארוהו, אבל במקום אחד כתוב:
כי מלאכיו יצווה לך, דהינו הרבה מלאכים, וכאן רק אחד, שכתוב: חונה מלאך וגו' ומשיב אלא כתוב: כי מלאכיו יצווה לך, היינו מלאכים רגילים, והכתוב,
מלאך ה' סביב היינו השכינה, כמו שאתה אומר: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, שפירושו השכינה
אף מלאך שבכאן פירושו השכינה, וע"כ חונה מלאך ה' סביב ליראיו, לסובב אותם מכל הצדדים, כדי להצילם, וכשהשכינה שורה בתוך האדם, כל הצבאות הקדושים מזדמנים שמה,
סעיף ט') ואם תאמר, הרי השכינה אינה שורה אלא בנחלתה, שהיא ארץ הקודש, ולמה שרתה השכינה עליו בגת שהיא חוץ לארץ?
ומשיב: ודאי הוא שאינה שורה בחוץ לארץ, שיוכלו לינוק שפע ממנה, אבל להציל היא שורה גם בחוץ לארץ,
וכאן כשבא יעקב מבית לבן, כל המחנות הקדושות סבבוהו, ולא נשאר לבד,
ויותר יעקב לבדו, אמר רבי חזקיה:אם כן, למה כתוב:
ויותר יעקב לבדו, ואיפה היו כל מחנות המלאכים, שאתה אומר שסבבוהו ובאו עמו?
אמר רבי יהודה, משום שהביא את עצמו לסכנה, ונשאר יחידי בלילה, והיה רואה בעין את הסכנה,
ולפי שלא באו לשמרו אלא מסכנה שאינה נראית לעין, ולכן נפרדו ממנו,
ואז מטרם שהכניס עצמו לסכנה, ואז אמר: קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך,
אשר אלו הם מחנות המלאכים הקדושים שסבבוהו ועתה נפרדו ממנו, מטעם, שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין.
רבי יצחק אמר, לכן נפרדו ממנו המלאכים, כדי לעזוב אותו לבדו עם אותו הממונה של עשו,
שברשות העליון בא אליו, ואלו המלאכים הלכו לומר שירה, שבאותו שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה,
פירוש: מב' טעמים, נפרדו ממנו המלאכים, א') כדי לעזבו עם המלאך לבדו ויאבק עמו, ב') שהגיע אז זמנם לומר שירה, ואחר כך חזרו אליו,
וז"ש, קטנתי מכל החסדים וגו'. ועתה הייתי לשני מחנות, מחנה שכינה, וכל ביתו היו מחנה אחת, כמ"ש מחנה אלוקים זה, ולמה כתוב: לשני מחנות, הוא להראות שהיה שלם מכל הבחינות מב' חלקים, שהם, לבן ואדום, שהם חסדים וחכמה, מימין ומשמאל, וע"כ אומר לב' מחנות. (שאור החכמה מולבש באור החסדים,)
רבי אלעזר אמר למדנו, הלילה ההוא, היה שליטתו של צד עשו, דהיינו שמאל בלי ימין,
באותה שעה,שכתוב, יהי מארת חסר ו' שהוא ליל רבעי, שלא יכול להאיר, מפאת היותו בלי חסדים,
משום זה ויותר יעקב לבדו,
שיעקב, שהוא השמש, דהיינו ז"א, נשאר לבדו בלי הנוקבא, כי הלבנה, שהיא הנוקבא, נתכסתה מן השמש, שהוא ז"א הנקרא יעקב, מה גם,
ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב, כי על כן לא יכול לו, שכתוב, וירא כי לא יכול לו,
| ||||||||||||||||||||||||
פרשת וישלח ליקוטי התורה האר"י הקדוש עמוד צ"ח סוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום עורך ומגיש: רבי דוד קורן
כבר נתבאר. אמנם ידעת, כי עולם אדם קדמון(כתר) הוא ראשון המקבץ שפע מאין סוף, והנה דע כי נשתלשל ממנו ניצוץ א'. נחלק לב'. מוח וקליפה. שורש ישראל תוך המוח. ושורש הקליפה. שורש האומות עובדי כוכבים ומזלות.
ובניצוץ הזה. קדם שרש האומות לשורש ישראל, בסוד. המלכים אשר מלכו וכו'. וניצוץ זה יצא ממלכות של א"ק (ספירת כתר) והאות י' יצאה מהקליפה, וז' עמים.ז"ת: גוף: חתי, גרגשי, אמורי, כנעני, פריזי, חוי, יבוסי. ג"ר: ראש: והג' עמים: קיני, קניזי, וקדמוני. ואלו ז' נשבר מלכותם, וכבשו ישראל אותם. וניצוץ הקליפה היא כלולה מי' י' קליפין, ונצוצים דמוח. י' ספירות. ולפי שלא יכלו לקבל אור התורה, נשבר מלכותם. וזה שנאמר. ואלה המלכים אשר מלכו באדום, ולא רצו עול תורה, כל אלה ז' מצות בני נח, ואפילו באלה אין נזהרים בהם,
לכן נשבר מלכותם ומלכו לפי שעה ומתו והרוחניות שלהם חזרו למעלה, בסוד והרוח תשוב אל האלהים. והגוף נשאר בסוד קליפה.
וזאת המיתה אינה מיתה, רק ירידה ממדרגה למדרגה, מעליונה לתחתונה. ואם תרצה לראות דוגמתה. אישה היולדת אין שליא בלא ולד. במוח וקליפה,
לעולם הקליפה קודמה. קודם הגוף הקליפה החומר. ואחר כך התוך הנפש הרוח והנשמה. כמו עשו ליעקב, וידו אוחזת בעקב עשו. וכתוב יעבור אדוני(עשו הקליפה) לפני עבדו,(יעקב) כי הקליפה קדמה לפרי.
והם המלכים שיצאו מהבינה. ומלכו בארץ אדום. ( ארץ אדום קו שמאל אדום אש ודין) שכל הדינים מתעוררים מהם. כי קו שמאל הוא מינוס הנוקבה יסוד אש שזה גורם לכליה ומות. בשביל שלא היה להם אחיזה בעתיקה קדישה (הכתר) לכן כשחזר למעלה האור שהוא סוד המוח. נשאר ונאחז בעתיקה קדישה, והקליפה נשאר למטה, וירד להם חיות בלבד מלמעלה(אור דק רק לנפש) ונתבסמו. וכל חזרת האורות הם סוד השערות בעתיקה קדישה והם מעיין נוקים. (אור פנמי ממטא למעלה) ודינים גמורים, ונברר האור שלהם. ואף על פי שהם ז' מלכים, היו עשר, כדמיון היכלות. שהם ז' והם סוד י' ודי בזה. \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ ………………. | ||||||||||||||||||||||||
ויותר יעקב לבדו. מאת רבי דוד קורן סבא משפטים. סעיף שכד סוד גיד הנשה. ירך שמואל ספירת הוד שהיא המלכות.
הקדמה למאמר מאת: רבי דוד קורן.
שתי הרגלים שהם נצח והוד. הם הכלים שתומכים את הגוף. שהוא ז"א עץ החיים. הנקרא יעקב אדם ישראל. ותורה. על זה נאמר. עץ החיים למחזיקים בה. והתומכים אותה מקבלים את האושר והברכה.
לכן כל עבודת של השטן בעולמנו. הס"א. לפגוע באותם התומכים. בתורה. שהיא עץ החיים.
כתוב ויותר יעקב לבדו. (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו. כתוב. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. וכתוב. וירך (נצח) ההיא הרויח הס"א מיעקב. וירך ההוא הייתה בחולשתו עד שבא שמאול.(הוד) מהוא חולשתו. היינו שלא המשיך אור הנבואה. (נצח והוד נקרים נבאים.)
כשבא שמואל לקח ירך ההיא, והעבירו ממקומו ההוא של הס"א וחטף אותו ממנו. ומזמן ההוא הוסר ממנו. ואין לו חלק בקדושה כלל.
הקב"ה אינו מקפחו ואינו דוחה אותו מכל. משום שמואל הירך שלו. משום שלקח שמואל הירך שלו, אלא נתן לו חלק אחר. ומה הוא?
נותן לו ירך ובטן של הסוטה. תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו, וע"כ שתיהן נתן לו הקב"ה לס"א, שיהיה מקום הקדושה פנוי מכל טומאה.
שואל. רבי שמעון. ונפלה ירכה. היה צריך לומר. ולצבות בטן. וצבתה בטנה היה צריך לומר, ומשיב. סבא. אלא כמו שזורק עצם לכלב. ואמר לו הקב"ה קבל את זה לחלקך. וע"כ אומר הכתוב. ונפלה. ולצבות.
והכל לא הרע לו אלא מה שגזלו ממנו הירך. שהוא יגע ועמל עליה.
כלומר ויאבק.(מלשון אבק) איש עמו. והרויח אותה והוציאו אותה מידו.
וע"כ השליך אליו הקב"ה עצם הזה של הסוטה. והוציאו אליו. כמו שאמרנו ובזה שבע ושמח.
כל אלו המרכבות והחברים שלו. (כוחות הקליפה וטומאה) רוצים תמיד ירך והולכים בהשתוקקות אחריו. ומשום זה אלו ברכי רבנן. העייפים מן זה הוא מן הס"א שכל השתוקקותם הוא לירך.
ומכל שכן ירך דרבנן. וכל דבר חוזר למקומו. והקב"ה אין גורע כלום מכל מה שצריך. ואינו רוצה שיקרב לקדושה. חוץ מעמו וגורלו חלקו ונחלתו.
כמו שעושה הקב"ה למעלה, כך עושים ישראל למטה, וכך צריך לעשות, וכך למדנו.
אסור לו לישראל ללמוד תורה לעובדי כוכבים ומזלות. (פירוש: של רבי דוד קרון.) חוק לחם בזיון. גרם לצמצום בעולמנו. המזל נוזל מאור החכמה הנקרא אור החיים, שבראש השנה נאמר. בנים חיים ומזונות אין הדבר תלוי בזכות אלא במזל, כי בעולמנו יש מסך ואין לאף אדם זכות, כל עוד לא הסיר את הלחם הביזיון, להתחבר למזל, כי נאמר אין מזל לישראל. שהם מעל המזל והם המשפ( כל המושפעים מכוכבים ומזלות. מבלי שיכולים לשלוט על המזל ולהשפיע על המזל שמשפיע על עולמנו המלכות) ראו שיעור בוידיו פרשת תולדות סוד הזכות והמזל,
שכתוב, מגיד דבריו ליעקב. לא עשה כן לכל גוי. וגו' צריכים להרחיק אותם מקדושה. בגלל הרצון לקבל לעצמו בלבד. שהם מושפעים ולא יכולים להשפיע. רצון לתת. וע"כ דחה אותו יעקב ודחה אותו שמאל, שלא יהיה לו חלק בקדושה.
משום זה כל נטירת שנאה לישראל הוא על זה. בדומה לכלב שחוטף עוף טהור מן השוק והביא אותו. ומטרם שהספיק לשברו. בא אדם אחד וחטפו ממנו. ואחר כך נותן לו עצם אחד נגרר שלו תועלת.
כך לשרו של עשו. הוציאו אותו מבטן ההוא, חטפו ממנו ירך ההוא, ואח"כ נתנו לו עצם אחד. דהיינו בטן ההוא וירך ההוא של הסוטה. ולא אחר, זהו העצם שנתנו לו לחלקו וגורלו וערב לו, (פירוש: של רבי דוד קרון.) הסוטה. נאמר אישה סוטה תחת בעלה. המלכות נקראת האישה. ובעלה הוא ז"א. המלכות היא הכלי של הקדושה של האדם. שהיא מנותקת מעץ החיים ז"א. אז נאמר אישה סוטה תחת בעלה. ומיד מלכות הטומאה הנקראת לילית. אשת השטן היא מתחברת למלכות של הקדושה. ויונקת את כל האור והברכה מהאדם. זה הוא הסוד אישה סוטה תחת בעלה.
משום זה כל הדינים של הקב"ה, הם דינים של אמת, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים אל הקב"ה. הכל הוא בדרך אמת.
היא הס"א, השטתה את עצמה מבעלה. ועוזבת אלוף נעוריה.
אף כן האישה שהיא כמותה בארץ. דהיינו הסוטה, נמסרת לה,
בוא וראה מי שמוצא את חברו כמוהו, שעושה כמעשיו בעולם. אוהב אותו. ומתדבק בו ועושה עמו חסד.
אבל סטאא אחרא אינו כן. כיון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה ועושה כמעשיו ומתדבק בו. אז הוא רוצה לכלותו ולהוציאו מן העולם,
אישה זו עשתה כמעשיו והתדבקה בו. ראה מה שעשה בה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה. (פירוש: של רבי דוד קרון.) כלומר ירכה שהם התומכים של הגוף. נצח והוד. נתנה לקליפה והנחש לאחוז גם בגוף.
והקב"ה אינו כן. מי שעוזב את הס"א ומתדבק בהקב"ה , אז אוהב אותו. ועושה לו כל החסד שבעולם.
אמר לעצמו (הסבא) עתה זקן התקן את עצמך. כי הנחש הולך לו ורוצה להתגרות בך ואינו יכול. | ||||||||||||||||||||||||
פרשת וישלח
השארת תגובה