פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה,…תשע"ה

מאת רבי דוד קורן,

 

אתן לכם הקדמה לפרשת שרה, שכל הפרשה קשורה

לימיות המשיח ותחיית המתים, בדורנו,

 

כבר למדנו בפרשה הקודמת וירא. שיצחק הוא

ספירת גבורה שבז"א שהוא סוד גלגול הבל.

ולכן עבר עקידה. בן ל"ז שנים שזה שווה להבל=ל"ז.

שהם ל"ז אורות היוצאים מיסוד הבינה.

 

 

בינה ס"ג

יוד

הי

ואו

הי

האורות  ל"ז הבל

וד

י

או

י

ל"ז, הבל, (בכיה)

 

כי בינה נקראת אימא, בחינת שרה גבורות,

אין כל החיות שלה, אלא ממילוי ס"ג , שהם ל"ז,

כשמתגלה האור מיסוד אימא (בינה) 

בשליש התפארת

שלו, כי משם מתחילים הגבורות להתגלות.

 

וזהו חיות שרה.

ולהיות שרה בחינת הכתר שבכתר,

וכל מה שהוא יותר עליון,

עולין חשבונה יותר למאות.

שגם ה י' הכוללים בו, הם כלולים מי', ועשרים,

כלומר חכמה, ובינה, שבכתר,

שאלו עולים לעשרה בלבד,

 

ושבע הם ו"ק שבכתר ומלכות,

 שאלו הם אחדים לבד,

 

ותחילה היו חיי שרה שהייתה עתידה לחיות אלו השנים,

ואחר שחייתה אותםקרויים חיי שרה,

כי נעשו שלה

זוהי לשון הקבלה, למביני עניין,

 

שמהות הכלי של האדם היא הנשמה,

והיא מחשבת הבריאה.

 שבראה את העולם הגשמי

 

והגוף החומרי, שמתחיל מבראשית.

לידת יצחק אבינו, שהוא הגלגול של הבל.

 

וזה הסיבה שבגיל ל"ז = הבל,

עבר את העקידה, יצחק אותיות קץ-חי.

וחי, הוא ספירת יסוד, של יוסף הצדיק,

שנאמר, צדיק חי עולמים,

"""""""""""""""""""
//////////////////
 
 

עצם הלוז.  פרשת חיי שרה, מהזוהר

ערך ומגיש:  רבי דוד קורן      י"ט בחשון תשע"ד

……………….

,,,,,,,,,,,,,,,

 

 

סעיף.קנו:  אמר רבי יצחק.  באותה שעה מה כתוב,

ויאמר אברהם אל עבדו

מהו אל עבדו,אם בחכמה זו נסתכל.

דהיינו בנוגע לתחיית המתים.

 מהו הפירוש אל עבדו.

 

כי אברהם הם סוד הנשמה.(עיין סעיף קמ"א בזוהר)

ויאמר  אברהם אל עבדו הוא עבד לנשמה.

והיכן מצינו שיש עבד לנשמה.

אמר רבי נהוראי. לא נסתכל אלא במה שאמר עבדו.

ולא נייחס אותו אל אברהם כמשמעות  הכתוב.

אלא הפירוש הוא עברו של מקוםהקרוב לעבודתו.

ומי הוא הוא מלאך: מטט"רון כמו שאמרנו.

שהוא עתיד ליפות הגוף בקבר

 

סעיף. קנ"ז:  ויאמר אברהם אל עבדו זהו מטט"רון.

עבדו של מקום. זקן ביתו,  להיות תחילת בירותיו של מקום.

המושל בכל אשר לו.  פירושו שנתן לו הקב"ה  ממשלה

על כל צבאותיו דהיינו על כל מלאכי מעלה.

 

סעיף. קנ"ח:  למדנו אמר רבי שמעון.  אמר רבי יוסי.

כל צבאותיו של אותו עבד, ונטלים אור ונהנין מזיו הנשמה. כמו שלמדנו אור הנשמה גדול מאור הכסא.דהיינו כסא הכבוד. והמלאכים נוטלים אורם מהכסא .

הרי שאור הנשמה גדולה מאור הכסא.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

……………………….

 

פרשת חיי  שרה   מאמר עניני תחיית המתים

הזוהר הקדוש  עמוד מ"ו: סעיף קנ"ד

וצריכים להבין היטב כאן, סוד עצם הלוז. שהוא העצם

הנשאר בקבר ואינו נרקב, אשר אומר כאן הזוהר.

שהמלאך מטט"רון עושה אותו שאור  לבנין הגוף,

 

והנה חז"ל אמרו.במדרש נעלם, בזוהר פרשת תולדות סעיף קל"ז)

 

שהעצם הזה נקרא לוז,

 ואינו נהנה ממאכל ומשקה, 

שהאדם אוכל ושותה

על כן אינו נרקב בקבר כשאר עצמות.

 

וממנו חוזר ונבנה גוף האדם

 כשעומד לתחיית המתים.

 

ויש להבין. למה נקרא לוז,

ולמה אינו אוכל ושותה.

ואינו  נרקב בקבר. ומה יחוסו.

שרק ממנו יבנה הגוף לעת התחייה.

 

וכבר נתבאר שאלו המוחין (האורות) 

שהגוף מקבל בחייו.  מסוד קו אמצעי

(המסך של ז"א עץ החיים,)

הם הגורמים לו להירקב בקבר,

כי הוא מכריע בין שני הקווים ימין ושמאל,

 

ובכדי להבין את הסוד הזה באופן ברור והיטב. 
אביא לך מעניין יעקב ועשו, (עקוב אחר הטבלה כל הזמן,)

 

 

.   

אלו הם ג' ספירות ראשונות  עליונות של האור

 

כתר  שורש

חכמה  ימן בכור

בינה שמאל חפץ חסד

 

חסד ימין אברהם נשמה.

גבורה שמאל עשו הגוף

תפארת  אמצע  יעקב  אור של חסדים.

 

                                               

נצח ימין משה.

הוד  שמאל  אהרון

יסוד אמצע יוסף  מטט"רון = שד"י אדון

מטט"רון גימטרייה  314 שד"י = השדה.

מלאך שר הפנים משולש תחתון של המגן דוד הכלי

ואתה תבין את הסוד של יעקב ועשו.

 

כבר ידוע שיעקב הם הסוד קו אמצעי.

שהוא מנותק מג'  ספירות עליונות.

והוא קשור רק לימין של חסד או לגבורה של עשו.

והוא תחתון מחסד וגבורה.  לכן הוא נקרא יתום כי הוא

 מנותק מאבא שנקרא חכמה. ואמא שנקרת בינה.

 

עשו שהוא ספירת גבורה הוא מעל תפארת והוא לא תלוי

 בימין  לבינה שהיא חפץ חסד,

 

הוא יכול למשוך את האור של הג' ראשונות אור של חכמה,

  מבלי שיהיה זקוק לקו ימין שהוא החסד.

לכן עשו הם הסוד קו שמאל שאינו כולל בימין,

וכתוב בתורה ויזד יעקב נזיד:

המילה ויזיד זה סוד המחשבה. כלומר יעקב היה כל בזמן

 מחובר במחשבה לקו אמצעי שמגלה את האורות של החסד.

 

ויבא עשו מן השדה (שד"י) והוא עייף,

ויאמר הלעיטני נא מן האדם אדם הזה.

 

שעשו רצה שקו אמצעי שהוא אור של חסדים ישפיע לו,

 שעשו שהוא קו שמאל גבורה הוא תולדה של הימין החסד.

 בסוד אברהם הוליד את יצחק.

שקו שמאל כולל את קו הימין החסד שהוא סוד החיים

וכל החיים נמשכים מקו אמצע

 

אבל יעקב אמר לו.מכרת כיום בכורתך לי.

שכבר למדנו שהאורות של ספירת חכמה  נמשכים דרך קו

 שמאל עשו.  שספירת חכמה נקראת בכורה וגדולת.

על כן אינו רוצה להכלל בימין שהוא אור החסדים בינה.

הקטן הרבה ממנו שהוא אור של חכמה. ועליון יותר.

 

אבל אנחנו יודעים שאנו הכלים לא יכולים לקבל את

 האור הגולמי של  חכמה בצורה ישירה

מטרם התלבשותו בחסדים.  כלומר חכמה שהוא אבא

ובינה שהוא  אמא  בסוד זיווג והשפעה.

 

וזה הסוד שעשו היה עייף,

וזה גם הסוד הנה אנוכי הולך למות,

ולמה זה לי הבכרה,  על כן מכר לו הבכרה,

 

וכן ויבז את הבכרה.

 מחמת שהיה מוכרח לקבל מיעקב תפארת  המוחין

 (אורות של חסדים אור החיים)

 

והנך מוצא שעם קבלת עשו את האורות החסדים דרך יעקב

שהוא קו אמצעי.  שעשו ביטל את הבכורה שהוא אור

החכמה. שלו שאור החכמה של קו שמאל לא כולל בימין

ולא עוד אלא שביזה אותה

כי גילה דעתו שמחמת השמאל בא רק מות.

 

כמו שאומר הכתוב הנה אנכי הולך למותכי רק

 מהאור של קו אמצעי באים החיים. החסדים.

 

וכאין זה תקיש אל הגוף האדם, 

כיכול גוף נפל תחת שליטת ס"םשרו של עשו(מלאך המוות)

בעת החטא של עץ הדעת שמשם נגזר המיתה. על הגוף,

 ושליטה זו הם הסוד הזוהמה של הנחש.

 שאינה סרה מהגוף מטרם שנרקב  בקבר. (עקרב)

 

על כן הצדיקים מטהרים את גופם הבא מכח השמאל

 עד שראוי לקבל את האורות של קו אמצעי

שהם אורת של החיים.

 

ועם קבלת המוחין נמצא הגוף שמבזה את הבכרה שלו

כמו עשו, ורשם מבזוי הזה נשאר בגוף גם לאחר מיתה.

 עד שגורם לו ריקבון,

שפירושו ביטול גמור של כל קבלה שלו,

עד שלא נשאר זכר  מימנוזכור זאת והבן היטב.

 

אומנם לפי"ז קשה. איך אפשר עוד  שיקום לתחיית המתים. 
כיון שכבר 
נרקב.

והענין הוא כמו שיש בקו שמאל ג' ראשונות.

כתר חכמה בינה. האורות

ושש ספירות תחתונות. שהם הכלים.

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד.

כך גם הגוף. המקבל מימנו

 

 

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. כלים

 

הראש

 

כתר חכמה בינה אורות

   

 

 

הגוף

 

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. כלים

   

 

וכך גם בעשו היה ג' ראשונות וו"ק שש  ספירות תחתונות.

 שהם הכלים. לקבל את האורות של ג' ראשונות.

וכלי לקבל וו"ק.

 

ונתבאר שהמוחין (האורות) שעשו קיבל דרך קו אמצעי

של יעקב. גרם לעשו לבזות את הבכורה את האור של

ספירת חכמה. וכן גורמים לכל הגוף שירקב בעפר.

אומנם כל האורות שבאים מקו אמצעי ספירת תפארת של

 יעקב. כמו שלמדנו אינם האורות של הג' ראשונות

כי התפארת יתום מאבא ואמא שהם חכמה ובינה.

 

לכן מה שאומר לנו הזוהר שעשו ביזה את הברורה. 

נמצא שרק הו"ק (הכלי) ביזה את הבכורה.

כי נתגלה על ידםשמקו שמאל בא המוות.

ומקו אמצעי באים החיים.

 

אבל הג' ראשונות של עשו הם לא קיבלו כלום מקו אמצעי

 של יעקב. רק הכלי בלי הראש. שהוא המחשבה.

והג' ראשונות אחר כך נשארו תחת שליטת השמאל.

כי בזמן שיצחק בירך את יעקב.

המחשבה של יצחק הייתה על עשו.

ולו בזו כלל את הבכורה.  כי בין כך ובין כך מתו.

כי קו אמצעי לא היה לו מה לתת להם כי הוא תחתון מיהם.

 

ועל דרך זה הגופים של כל אדם. אשר מסבת המוחין

 שמקבלים  בחיים הם נרקבים.

 

וזה דוקה לבחינת הכלים של הו"ק של הגוף.שהם נהנים מקו אמצעי.  מה שאומר לנו הזוהר הכלים של הג' ראשונות שלהגוף. כלומר הראש  והמחשבה שלא נהנו מעולם

מאלו המוחין של הקו אמצעי.

והם אינם נרקבים בקבר.

 כמו שנאמר בג' ראשונות  של עשו.

 

וזה גם הסוד שרק הראש של עשו קבור

 במערת המכפלה  עם האבות ולא הגוף.

 

וזה הסוד שאמרו ז"ל שיש עצם שאינו נרקב בקבר,

דהינו חלק הגוף המיוחס לקבלת  הג' ראשונות

 שהוא אור   ישיר שגורם לכליה ומוות

 ואותו העצם הוא אינו נהנה

 ממאכל ומשתה.  שהם המוחין (האורות)

הבאים מקו אמצעי. ועל כן אינו נרקב. כמבואר.

 

ועל כן יבנה הגוף ממנו לתחיית המתים.

לוז  ובית אל:

עיין בפרשת וישלח  ספר בראשית כ"ח

והטעם שנקרא לוז.  הוא בסוד הכתוב בפרשת וישלח:

ויקרא את שם המקום ההוא

בית אל  ואולם לוז  שם העיר לראשונה.

 

פירוש הדברים כי כל דבר יש להבחין  הג' בחינות, שהם

עולם שנה ונפש.

כמבואר בספר היצירה של אברהם אבינו.

 

ועניין הארת השמאל בלי הימין, בחינת עולם.

 הייתה העיר לוז. ועל כן הייתה נקראת לוז,

שהוא מלשון הכתוב תועבת ה' נלוז.(משלי ג' ל"ב)

וכן ונלוזים במעגלותם (משלי ב' י"ד)

 

ויעקב שהוא סוד קו אמצעי. תקן את העיר.

והשרה בה האלקיות  ועל כן קרא שמה בית אל.

אשר לפני זה היה שמה לוז.

 

אמנם כפי שנתבאר שקו אמצעי אינו יכול לתקן רק את

 הבחינת הו"ק של הג' ראשונות.

אבל לא את הג' ראשונות.

נמצא שלא כל העיר לוז קבלה את תיקונה.

להיות נקראת בית אל אלא רק בחינת הו"ק של עיר

הזאת קבלה תיקונה ונעשית בית אל.

 

אבל הג' ראשונות של הג' ראשונות מבחינת העיר.

נשאר בה השם הראשון לוז.

 

כי יעקב לא היה יכול לתקן אותה.

וזהו בחינת עולםוכן בחינת הנפש

 

נבחן כל הגוף כמו העיר לוז.

 

אשר הצדיקים הזוכים לקבל המוחין דרך קו אמצעי.

 וגופם זוכה להשראת השכינה. אז גופם נקרא בית אל.

תחת השם הקודם לוז.

אומנם בחינת הג' ראשונות  הגוף שלהם. 

שאין להם מה לקבל מקו אמצעי. לא נתקנו כלום.

ואינם נקראים  בית אל.

אלא נשארו בשם הקודם לוז. 

הרי שעצם הזה המיוחס לג' ראשונות נקרא לוז.

 כלומר שנשאר בזוהמתו ואינו ראוי לשום תיקון

במשך ששת אלפים שנים

 

כי המוחין (האורות) של קו אמצעי אינם מפרנסים אותו.

וזה שאמרו ז"ל עתיד הקב"ה להחיות המתים

במומם. שלא יאמר אחר הוא.

עכשיו מובן ומבואר סוד עצם הלוז

 

ומובן שסוד העצם לוז הם סוד המום שבגוף.

שאינו יכול להירפא בששת אלפים השנים.

בסוד מעות לא יכול להתקן

וחסרון לא יוכל להימנות.

 

וממנו יעמוד הגוף לתחיית המתים.

כדי שלא יאמרו אחר הוא.

מצורתו שבאין סוף ברוך הוא.

והנה נתבאר היטב   למה נקרא לוז.

 ולמה אינו אוכל ושותה

ולמה אינו נרקב בקבר, 

ולמה דוקה  ממנו יעמוד הגוף לתחיית המתים,

 

וזכור הדברים הללו במשך כל לימוד הזוהר

 כי אלו הם המפתחות 
להבנה לכל המאמר שלפנינו
.

ואתה נחזור לראשית המאמר. וכל פעם חזור ושנן.

 

סעיף.קנו:  אמר רבי יצחק.  באותה שעה מה כתוב,

ויאמר אברהם אל עבדו.  מהו אל עבדו,אם בחכמה זו נסתכל.

דהיינו בנוגע לתחיית המתים.  מהו הפירוש אל עבדו.

 

כי אברהם הם סוד הנשמה.(עיין סעיף קמ"א בזוהר) ויאמר

 אברהם אל עבדו הוא עבד לנשמה.

והיכן מצינו שיש עבד לנשמה.

 

אמר רבי נהוראי. לא נסתכל אלא במה שאמר עבדו.

ולא נייחס אותו אל אברהם כמשמעות  הכתוב.

אלא הפירוש הוא עברו של מקום, הקרוב לעבודתו.

ומי הוא הוא מלאך: מטט"רון כמו שאמרנו.

שהוא עתיד ליפות הגוף בקבר.

 

סעיף. קנ"ז:  ויאמר אברהם אל עבדו זהו מטט"רון.

עבדו של מקום. זקן ביתו,  להיות תחילת בירותיו של מקום.

המושל בכל אשר לו.  פירושו שנתן לו הקב"ה  ממשלה

על כל צבאותיו דהיינו על כל מלאכי מעלה.

 

סעיף. קנ"ח:  למדנו אמר רבי שמעון.  אמר רבי יוסי.

כל צבאותיו של אותו עבד, ונטלים אור ונהנין מזיו הנשמה. כמו שלמדנו אור הנשמה גדול מאור הכסא.דהיינו כסא הכבוד. והמלאכים נוטלים אורם מהכסא .

הרי שאור הנשמה גדולה מאור הכסא.

 

 

והזוהר ממשיך. ומקשה.  והרי מהכסא נטלה  הנשמה. בהכרח שהמקבל הוא קטן  מהמשפיע.

 

ומתרץ אלא זה לפי הראוי לו וזה לפי הראוי לו. 

והדברים עמוקים מאד.  ואברהם  משורשם.

 כי שורשם של אדם היושב על הכסא והכסא

הם סוד אבא ואמא  וישסו"ת

 

(חכמה בינה חסד גבורה תפארת)

 

אשר ישסו"ת  (חסד גבורה תפארת. כלי של בינה)

 הם סוד הכסא שמאל. ואבא ואמא הם סוד האדם היושב

על הכסא  וסוד הימין. ומהם נמשכים ז"א ונוקבה(מלכות)

 שז"א הם סוד האדם  היושב על הכסא והנקבה הם סוד

 הכסא. ומהם נמשכים הנשמות.

(כדומע: הכסא. גוף. האדם נשמה)

ומטט"רון וסיעתו. שהנשמות באים מסוד האדם היושב

על הכסא. ומטט"רון וסיעתו באים מסוד הכסא..

 

ונודע שהתחתונים צרכים להארת חכמה.

 וכל זמן שאין להם הארת החכמה אע"פ שמקבלים אור

 החסדים מז"א ומאבא ואמא.אורות עליונים.

 עדיין הם בבחינת ו"ק  בלי ראש. עד שמקבלים הארת החכמה.

הנמשכת מהכסא ומהנוקבה ומישסו"ת  שאז קונה ג' ראשונות.

 

ונמצא שהנשמה מטרם שמקבלת אור הכסא. הוא בבחינת

 ו"ק  בלי ראש, כלומר ו"ק של ו"ק(אור הנפש)

והיא קטנה מאור הכסא שהוא ג' ראשונות וו"ק,

 

אבל אחר שמקבלת הארה החכמה מאור הכסא נעשית גדולה

 הרבה מאור הכסא. כי אור הכסא נמשכים מהנוקבה(הכלי)

 ומישסו"ת והוא בחינת ג' ראשונות וו"ק ,

ואור הנשמה נמשכים מז"א ואבא ואמא

והיא בחינת ג' ראשונות ממש.

 

פירוש: כבר למדנו שאור של חכמה שנקר חיה

 הוא אור החיים. וחייב להתלבש באור של חסדים:

ראה מאמר סוד שמע ישראל)

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

 
 
 

חודש מר חשוון מזל עקרב ספירת גבורה(יצחק)

הוא החודש השני מראש השנה, והשמני במניין המזלות  

 

מזל מאזניים, קו ימין, ספירת חסד עונת סתיו,

שמזל מאזניים הוא קו ימן החסד שבז"א, יסוד רוח,

שמקבל את כל האור לכל השנה,

והוא אמור להעביר  לכלי  של הגבורה מזל עקרב,

את כל האור של החיים  שקבלנו בראש השנה,

 

מזל עקרב, שולט על החיים והמוות, והיצרים,

ומקור החיים בעולמנו, הוא עברי המין ספירת יסוד.

 

מזל עקרב מיצג את הכלי הגשמי שלנו, היצרי של הנפש,

ואמור לעלות ממסגרת הנפש לרמת המודעות של עולם יצירה

הרוח שהוא מעל הנפש היצרי,

 

נאמר יצר האדם רע מנעוריו

שורש המילה יצר, יצירה. יוצר, צעיר צער רצה,

והאדם המהות שלו זה  רצון לקבל,

לשמה נוצר בעולם,

המחילה רצה, אותיות צרה, צעיר יצרים,

והיצר החזק ביותר  באדם, זה יצר המין.

כוכב מאדים, אל המלחמות

השולט על הכבד. ועל 4 כיסי מרה,

 

חודש חשוון מזל עקרב קו שמאל של יסוד מים,

המון רגשות, המון מים, המון יצרים, זה מבול,

ראינו השבוע את הכוח המבול מה שקרא באמריקה,

 

בחודש הזה גם נקראה הממלכה בישראל,

 בין  ירבעם, לרחבעם,

והחודש הזה, אנו עדים, להתפרקות הממשלה,

וכולם הולכים לבחור ממשלה חדשה, או ראשי ערים,

 

וכל אחת היום שחושב המדינה שלנו הפקר,

קם ומקים מפלגה, ודת משלו, ומוכר לנו את רצונותיו,

 

אבל מי יודע מה הרצון האמתי שלנו?

מי מאמין בכלל שפוליטיקאי יכול לעזור לנו,

 

אני דוד אשתף אתכם במחשבותיי לגבי הרצון

הרוחני, שהזוהר והקבלה והצדיקים מלמדים אותנו

איך נוכל באמת להתחבר לשורש נשמתנו,

ורצוננו האמתי,

 

 

הפרדוקס

האהבה מולידה את הצער, וכאב נפשי,

והאדם דרך הצער מחפש את האהבה.

הצער והטרגדיה הם מלווים את האדם

בעולמנו במשך כל חייו, בחיפוש אחר האהבה,

פרשת חיי שרה

שער הפסוקים האר''י הקדוש,

עורך ומגיש, רבי דוד קורן,  תשע''ט

.............

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה וגו':

טעם אל מספר זה, הוא כנגד שם אדנ"י פשוט, בבחי' רבוע של אחוריים שבו, העולים קכ"ו, כזה, א' א"ד, אד"נ, אדנ"י, ונתבאר אצלנו בדרוש שמות הספירה,

 

כי שם זה הוא בכתר דנוקבא והיא בחי' חיי הנקבה.

וכנגד זה היו חיי שרה, כמספר הזה שהיא קכ"ו,

ועם השם עצמו הוא קכ"ז:

 

וז"ש אח"כ ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון

בארץ כנען וגו', והענין הוא,

 

 כי שרה היא הנוקבא כנזכר.

ונתבאר אצלינו שם בדרוש השמות של הספירה,

כי בכל ספירה וספירה יש בה שלשה כלים,

אחור, ואמצעי, ופנימי.

 

והחצון שבשלשה כלים של ספירת המלכות האחרונה שבנוקבא, שהיא תחתונה שבכלם,

 והוא ג"כ ריבוע שם אדנ"י, העולה קכ"ו כנז"ל,

אשר משם נמשכו חיי שרה, ואח"כ מתה.

 

ולהיות כי ד' מיני צרופים יש בריבוע הזה,

נקראת קרית ארבע.

 

ולהיות כי כל ארבעתם נאחזים ומתחברים

ונקשרים זה בזה,

 כנודע כי האותיות הראשונות לעולם הולכות

ומתחברות עם האחרונות,

 לכן אמר היא חברון, להורות על התחברותם,

עם היותם ארבעה:

ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו':

הנה נמצאו קצת שינויים בזה,

פעם נקראת מערת המכפלה,

ופעם נקראת שדה המכפלה.

 

וכמו שהקשו בס"ה קושיא זו, בפרשת חיי שרה, והביאור הוא, דע, כי אימא עילאה בינה, ואימא תתאה מלכות,

יש בכל אחת מהם הוי"ה אחת דההי"ן, העולה ב"ן.

 ובו תמצא הוי"ה כפולה,

כי אותיות המלוי הם בגימטריא כ"ו, כמו אותיות הפשוטות השרשיות. וכל אות שבה כפולה בחשבונה, כי אות יו"ד שבה עולה בגי' עשרה, וב' אותיות ו"ד של המלוי שבה, הם ג"כ עשרה. וכן ג' אותיות הו"ה, יש במלואם שלשה אותיות הו"ה אחרות ממש כמותם. ולכן זו ההוי"ה בכללותה, נקראת מכפלה, ע"ש הכפל אשר בהם כנזכר. והנה בהוי"ה זו יש ארבעה ההי"ן, שהם ה"ה ה"ה שבה, והם כנגד ד' בחי', שבהם מתחלקת אימא עילאה, והם, שני בינות, ושתי תבונות. כמבואר אצלינו והם ד' פרצופים מחולקים שבה, ולפעמים מתחברים ונכללים יחד, ונקראים אימא עילאה כוללת כלם בה. וז"ס שם ההוי"ה דב"ן שיש באימא עילאה, הכוללת ד' בחי' הנז':

וכנגדם מתחלקת אימא תתאה, מלכות, בארבע חלוקות אחרות, כנגד ד' ההי"ן שבהוי"ה זו דב"ן שבה, הכוללת ארבעתם, והבן זה מאד. והנה ה' ראשונה שבכלם, שהיא שרשיית, נקראת מערת המכפלה, כי היא עצמה נקראת מערה, ולהיות בה ה' אחרת של מלוי שבה, נקראת מכפלה. וה' שניה שהיא מלוי ה' ראשונה השרשיית, נקראת מכפלה סתם, כמש"ה ויקם שדי עפרון אשר במכפלה, כי היא ה' הכפילה כנזכר. וה' השלישית תתאה השרשיית, נקראת שדה המכפלה. וה' הרביעית שהיא מלוי ה' תתאה השרשיית, נקראת מערת שדה המכפלה. עוד יש בחי' אחרת חמישית, שאינו מזכיר רק מערה סתם, ואז היא בחי' אות ה' במלוי יודי"ן, או אלפי"ן, ואז אינה מכפלה. ולהיות כי שם זה בגימטריא ב"ן כמנין בכ"ל, ונודע כי אברהם יצחק ויעקב, זכו אל בכ"ל מכ"ל כ"ל כנודע, לכן שלשתם נקברו בה. וז"ס מ"ש חז"ל, על פסוק וה' ברך את אברהם בכל, בת היתה לו לאברהם, ובכל שמה, הוא שם ב"ן שבמלכות, שהיא בת נקבה, ובכל שמה כנזכר. וכן פירש הרב ז"ל במקומו, על פסוק וה' ברך את אברהם בכל, ואמר, בכל בגימטריא הוי"ה דב"ן במילוי ההי"ן, והיא הנקראת בתו של אברהם אבינו ע"ה:

אמר חיים הכותב, ארבע בחי' הנז' שיש במלכות, לא נתבארו לי עתה ממורי ז"ל, ואפשר כי לאה ורחל, הם ה' עילאה וה' תתאה, כנגד בינה ותבונה, וכל אחת מהם יש בה בחי' מלכות שבה, שהם ב' ההי"ן אחרות, שבמלוי ההי"ן הראשונות. או אפשר שארבעתם הן ברחל לבדה, כמבואר אצלינו בדרוש ר"ה בביאור ברכת אבות אשר שם, בסוד ארבעה ראשי שנים הם. וכפי זה יש ד' פרצופים ברחל לבדה, ולפעמים נכללות ונעשות פרצוף אחד לבדו כולל כלם, ע"ד אימא עילאה:

סימן כ"ד:

ויאמר בא ברוך ה' וגו':

אמרו רז"ל, כי אליעזר עבד אברהם היה עבד כנעני, הנקרא ארור, ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך וגו'.

כבר הודעתיך בפ' בראשית,

בענין חטאו של אדם הראשון,

 כי אז נתערבו נשמות הטובות של הקדושה בקליפות, ונפלו שם, והם מתבררות בכל יום ויום. ו

 

הנה אליעזר עבד אברהם, היתה נשמה קדושה, שנתערבה בקליפה של כנען הארור,

ונתנה לאליעזר הנז'.

ולכן נקרא דמשק אליעזר,

שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.

המושל בכל אשר לו, שליט ביצרו הוה,

והיה חכם גדול וחסיד כנודע,

 ועי"כ יצא מכלל ארור ונעשה ברוך על ידי אברהם:

 

והענין הוא, כי הנה אברהם הוא בחי' ה' חסדים שבז"א, כמו שביארנו בפרשת לך לך מארצך.

ואליעזר עבדו זכה להתקן,

עד שהוא עצמו העלה את חמש גבורות דמ"ן שבנוקבא, כנגד ה' חסדים שבדכורא.

 

ונמצא, כי ע"י אברהם שהם החסדים,

נתקן ואז נקרא ברוך,

כנודע כי מלת ברוך, הוא בבחי' היסוד,

או בדכורא, או בנוקבא,

 

ואח"כ נתקן יותר, ונתגלגל בכלב בן יפונה,

והוא בגימטריא ב"ן, שהיא הוי"ה דההי"ן,

 שהוא סוד ההוא רוחא דשדי בה בגווה שבמלכות,

אשר על ידו עולים המ"ן, מהנוקבא לגבי דכורא כנודע,

 

וז"ס כל"ב. והשלים מה שהתחיל אליעזר לתקן כנזכר:

וז"ס מ"ש חז"ל, כי כלב, נקרא בדברי הימים אשחור, ע"ש שהשחירו פניו, על ידי תעניותיו.

וסבת תעניותיו היו, לתקן עצמו,

לצאת מכלל הקליפה שהיתה בו, הנקראת ארור כנזכר.

 

וזהו ג"כ ענין טעם, מש"ה, (במדבר י"ג כ"ב)

ויבא עד חברון. וארז"ל זה כלב,

שהלך להשתטח על קברי האבות. והענין הוא,

כי הלך להתפלל על קבר אברהם,

שיעזרהו לצאת מכלל ארור,  ולא יטעה אחר

המרגלים, כמו שעזרו בתחלה בחייו, כנז"ל,

 

שעל ידו נכנס לכלל ברוך,

כשהיה עבד שלו, בגלגול אליעזר:

הגהה, א"ש, ק"ל טובא, כי הפסוק הזה נאמר מפי לבן, שא"ל בא ברוך ה', ולא נאמר מפי אברהם. האמנם אפשר לומר, כי מאחר שאברהם אע"ה, עשה עיקר השליחות, ומתוך כך נתגלגל הדבר, שלבן ברוח נבואה א"ל בא ברוך ה', הוה ליה כאלו אברהם עצמו הוציאו מכלל ארור ונעשה ברוך, כנלע"ד:

אח"כ הובררו חלקי ניצוצות נשמתו עוד מתוך הקליפה הארורה, ויצאה נשמת בניהו בן יהוידע בימי שלמה.

 

וגם אביו יהוידע, היה מבחי' נשמה הזאת,

 

 ולכן שמותיהם שוים בכונה אחת,

כי הנה בניהו, ר"ל, בן יה"ו,

כי ג' אותיות ראשונות של ההוי"ה, הם יה"ו,

וה' אחרונה היא הוי"ה דב"ן, הנקראת מלכות,

והיא הנקראת ב"ן של יה"ו.

 

ונמצא כי בניהו, הוא בחינת המ"ן שבמלכות, הנקרא ב"ן, העולים לגבי דכורא הנקרא יה"ו, וזהו בניהו:

ודע והבן, כי כל שרש נשמות אלו הצדיקים שנבאר עתה, שרשם מן בחי' המ"ן של המלכות,

 

ולכן כל שמותיהם רומזים ומורים בחי' המ"ן. גם יהוידע,

הוא ע"ד הנזכר, כי ג' אותיות יה"ו של בניהו, הם עצמם יה"ו שביהוידע. וכנגד ב' אותיות בן של בניהו,

הם שלשה אותיות יד"ע של יהוידע.

והענין יובן, במ"ש אצלינו בס"ה,

ריש פרשת בראשית בענין מ"ב זווגין כפולים

כי טיפת הזכר היא שם מ"ב,

וטיפת הנקבה כלולה מב' טיפין, ב"פ מ"ב,

שהם פ"ד, כמנין יד"ע,

בסוד אין טיפה יורדת מלמעלה,

שאין כנגדה עולה ב' טיפין. גם נקרא ידע,

על שם הזווג הנעשה ע"י מ"ן,

כמש"ה, (בראשית ד'), והאדם ידע את חוה אשתו:

 

אח"כ נתגלגלו האב והבן, יהוידע ובניהו,

 ב זכריהו ויהוידע אביו, בימי יואש המלך,

וגם הם היו כהנים.

 

והנה שמות האבות הם שוים, כי הם גלגול אחד.

גם שמות הבנים דומים זה לזה,

כי שני אותיות ב"ן של בניהו, הם סוד ג' אותיות זכר,

של זכריהו, ונתחלפו באותם האותיות בזה האופן,

והוא, כי כשתמלא אות ה' תתאה שבהוי"ה דמלכות במלוי יודין, כזה, ה"י, אז אם תכה אותם, בסוד ה"י פעמים ה"י, יהיה בגימטריא רכ"ה, ועם ב' אותיות עצמם, הרי זכ"ר. וגם הם בחי' מ"ן שבמלכות:

ובזה תבין, למה נהרג זכריהו ע"י יואש.

 

דע, כי יואש הוא גלגול של יואב בן צרויה,  שנהרג ע"י

בניהו בן יה"וידע, , שהוא הוא זכריהו כנזכר. יה"וידע אביו, רצה לתקן ענין זה,

והציל ליואש מיד עתליהו והחייהו, ואח"כ המליכו.

ועכ"ז לא נתקן הדבר,

לפי שאעפ"י שבדין הרגו בניהו ליואב,

במצות שלמה המלך.

 

עכ"ז הנה יואב היה ראש הסנהדרין, כמ"ש חז"ל.

 והיה שר צבא מחנה דוד, הנקרא מחנה אלהים כנודע.

 

 והיה אדם גדול בישראל. וכמ"ש חז"ל,

שביתו של יואב היתה כמדבר פתוחה לעוברים ושבים. וכתיב (שמואל ב' ח' ט"ו)

ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו,

ויואב על הצבא,

 

ולא היה יכול דוד לעשות משפט וצדקה,

אלא בעזרת יואב כמ"ש חז"ל.

וגם ענוש לצדיק לא טוב, (משלי י"ז כ"ו)

ומכל שכן לאדם גדול כזה.

וארז"ל על דאטפך אטפוך, ולכן הרגו יואש לזכריהו, כי יואש הוא עצמו יואב, אלא שנתחלפה אות ב' בש', בא"ת ב"ש. וזכריהו הוא בניהו כנזכר:

גם נתחבר עם זה, כי עמד זכריהו ממעל לעם,

וחרף וגדף את כללות ישראל, וא"ל (ד"ה ב' כ"ד)

למה אתם עוברים את מצות ה' וגו',

כי עזבתם את ה' וגו'.

 

והנה אביה בן רחבעם, שהיה מלך בן מלך,

וחרף את ישראל על שעשו את העגלים דירבעם נענש, וכמש"ה (שם י"ג כ') ויגפהו ה' וימות,

 אעפ"י שהיה בדין, וכן מרע"ה, שחרף ואמר (במדבר כ' י') שמעו נא המורים, ואמר (שמות י"ז ד')

עוד מעט וסקלוני, נענש על זה, כמ"ש חז"ל.

 

וכן ישעיהו ששקול כמשה, על שאמר

ובתוך עם טמא שפתים, נהרג ע"י מנשה,

באותה מיתה רעה משונה כנודע.

ולכן נהרג זכריהו ע"י יואש המלך,

ויען חרף את ישראל כאמור:

 

אח"כ נתגלגל בשמעיה ואבטליון,

שהיו גרים מבני בניו של סנחריב,

והכהן ההוא אשר בימיהם חרפם,  ואמר להם

יזלון בני עממיא לשלם, במוצאי יוה"כ כנודע,

 

ובזה נתכפר להם מ"ש באותו הגלגול,

למה זה עזבתם את ה' כי גם נתחרפו הם על שהיו גוים עע"ז. האמנם רוחו נתגלגל בשמעיה, שהיה נשיא.

ונפשו נתגלגלה באבטליון, שהיה אב ב"ד כנודע.

(אח"כ רוחו נתגלגל בר"מ קארדווירו ז"ל,

ונפשו בר' אליהו די וידאש, ולכן אהבו זה את זה):

אמר שמואל, תשלום זה הדרוש,

נתבאר היטב בשער הגלגולים ע"ש:

סימן כ"ה:

 

ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת וגו':

כבר נתבאר למעלה בפרשת לך לך, טעם מספר קע"ה שני חיי אברהם, וע"ש, והנה נתבאר שם,

כי אברהם הוא בחי' ה' חסדים המתפשטים בז"א.

 

והנה הה' חסדים, הם ה' הויו"ת, שהם בגימטריא ק"ל.

וז"א הוא הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן,

והנה מ"ה וק"ל הם קע"ה, מספר שני חיי אברהם:

 

 

ואמנם שרש אלו הקע"ה הוא, כמש"ל בפ' לך

 כי אברהם בגימטריא ח' שמות א"ל,

אשר באנפין עילאין דא"א, ששה בתיקון הא' די"ג תיקוני דיקנא דיליה, וב' בתיקון הז' שהם תרין תפוחין קדישין דיליה.

 

ונודע, כי אלו ב' שמות א"ל דבתרין תפוחין דיליה,

נמשכו מן ב' הויו"ת, שיש בתמניא חוורתי דא"א ברישא דיליה, המתפשטים ונמשכים בפנים דז"א,

אחד בימין ואחד בשמאל,

והם הויו"ת דמלוי יודי"ן דע"ב.

והם סוד ב' ההויו"ת, שנזכרו בתחלת י"ג מדות,

 

 והם ה' ה' אל רחום וחנון וגו'.

והנה האחוריים של כל ההוי"ה מאלו דיודי"ן,

 היא בגימטריא קפ"ה ע"ה,

כמנין שם א"ל במלויו. והרי איך משתי האחוריים של ב' ההויו"ת אלו, נמשכים ב' שמות א"ל א"ל מליאים, בתרין תפוחין קדישין, והם בגימטריא ש"ע, 10 פעם הבל,

והם סוד ש"ע אלף רבוא נהורין,

דבתרין תפוחין דיליה, הנזכר באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב:

 

ואמנם הב' הויו"ת הנז' בבחי' פנים,

 הנה הם בחלוף א"ת ב"ש, והם מצפ"ץ מצפ"ץ כנודע.

והנה שני אותיות הראשונות,

שהם מ"צ במלואה, כזה, מ"ם צד"י, בגימטריא קפ"ד,

 כמנין א"ל במלואו, שהוא קפ"ד.

 

וכן ב' אותיות שהם פ"ץ במלואם פ"א צד"י,

בגימטריא קפ"ה, כמנין א"ל במלואו.

 

 נמצא, כי בשתי שמות מצפ"ץ מצפ"ץ,

יש ארבעה שמות א"ל במלואם. והם בגימטריא ש"ע ש"ע, כי ש"ע הא', הוא משתי א"ל, שבשתי אותיות מ"ץ, שבכל שם משניהם, והם סוד ש"ע נהורין בסוד פנים. והש"ע הב', שהוא משתי אותיות אחרונות, פ"צ שבכל שם משניהם, הוא סוד ש"ע נהורין, בסוד אחוריים. וכנגד ב"פ ש"ע אלו, נאמר (ישעיה י"א ח') ושעשע יונק על חור פתן. כי יונק בגימטריא אחוריים דהוי"ה דס"ג:

ונודע, כי ש"ע נהורין הנז', הם בחי' הוי"ה דס"ג,

לפי שש"ע נהורין הנז', אשר בשתי ההויו"ת הנז',

עם ח' אותיות הפשוטות שלהם, הם בגי' חשמ"ל.

 

וחשמ"ל, הוא סוד אורפניא"ל, הנזכר בהיכל ב' בפרשת פקודי,

 

כי הוא אור פנים עליונים, הנמשכים מב' שמות אל במלואם כנזכר לעיל, וז"ס אורפניא"ל.

 

והנה הוא בגימטריא כמנין שש הויו"ת דס"ג,

 הרי כי הש"ע,

שרשם הם הוי"ה דס"ג, אשר האחוריים שלה הם

בגימטריא יונ"ק, כמנין קס"ו,

וזהו ושעשע יונק. נמצא,

 

כי בפן אחד הימני, יש בו ג' שמות דס"ג.

ובפן השמאלי, ג' שמות הויו"ת אחרות דס"ג:

אמר חיים הכותב, לא זכרתי עוד תשלום ענין זה, איך קע"ה ימי שני חיי אברהם נמשכים מאלו ש"ע האורות שבפנים עליונים, ולכן אחזור לענין ראשון, כי הנה אברהם שהוא בחי' החסדים, נמשך מש"ע נהורין דאנפין עילאין, שהם בחי' החסדים, הנקראים א"ל. בסוד, (תהלים נ"ב ג') חסד א"ל כל היום. וגם הם בגימטריא רמ"ח, כמנין אברהם, כשיורדים למטה בפומא דאמה, דאורכיה רמ"ח עלמין, כנזכר באדרת נשא ושם נתפשטו ה' חסדים אלו, והנה אז נעשה היסוד שהוא יוסף, יפה תואר ויפה מראה, מבחי' יופי הדרת אנפין עילאין, אשר משם נמשכו שרש אלו החסדים. וז"ס הדרת פנים זקן, אבל הסריס אין לו זקן, ולא הדרת פנים. כי הפנים העליונים, הם תיקון הז' מי"ג תיקוני דיקנא קדישא כנודע:

(מזולתו) אמר שמואל, עוד מצאתי להרב ז"ל, בקונטרס ח' דרוש א', קרוב אל האמור, ועכ"ז לא מנעתי מלכתבו, וז"ל, דע, כי אברהם בגימטריא רמ"ח, ח' פעמים שם א"ל. והם אותם אשר ביארנו באדר"ת נשא, איך בפנים המאירים של עתיקא קדישא, יש ג' שמות א"ל, בתפוחא קדישא ימינא, וג' שמות א"ל בתפוחא שמאלא. וב' שמות א"ל בחוטם, שבאמצע תרין תפוחין הנזכר. גם נתבארו סוד מצות שלוח הקן וע"ש. ונודע, כי שם א"ל הוא חסד לאברהם. ואמנם מספר שנותיו היו קע"ה שנים, כנגד ההוי"ה במלוי אלפי"ן, דרך פנים היא בגימטריא מ"ה, והאחוריים שלה הם בגימטריא ק"ל, וק"ל ומ"ה יחד בגימטריא קע"ה ע"כ. (ע"כ מזולתו):

השארת תגובה