פרשת כי תבוא מאמר הבטחות ונחמות שבקללות של משנה תורה.
קרא להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד,
אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותו המים. ואליהו ז"ל, היה בא אליהם ב' פעמים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מהם,
סעיף, ב') יום אחד היו שואלים החברים בבית המדרש, נאמרו, קללות שבתורת הכוהנים, הם כנגד בית ראשון, קללות שבמשנה תורה, הם כנגד בית שני,
והגלות האחרונה והנה בקללות שבתורת כוהנים, יש בהן הבטחות ואהבת הקב"ה לישראל, שכתוב: וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וכתוב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'
והקללות שבמשנה תורה, אין בהן הבטחות, ואין בהן נחמה כלל, כמו שכתוב בקללות הראשונות, ולא היו יודעים לישב את זה,
סעיף, ג') קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר,אוי על חסרונו של בר יוחאי, שחסר לנו, ואין מי שיודע ממנו, ואם היו יודעים אין רשות לגלותו,
סעיף, ד') רבי יוסי ב"ר יהודה, קם יום אחד בבוקר, ראה כל אלו העופות שהיו מעופפות, ויונה אחת הלכה אחריהם קם על רגליו ואמר, יונה, יונה הנאמנה, מימי המבול,
הצורה של העם הקדוש כי ישראל נקראים יונה, לך יפה לך נאה, לכי ועשי לי שליחות אחת לבן יוחאי, במקום שהוא שם,
סעיף, ה') היונה סובבה וקמה לפניו, כתב מכתב אחד, ואמר מה שאמר, והיונה קמה ולקחה המכתב בפיה, והלכה לרבי שמעון בן יוחאי. ושמה המכתב בכנפיה,
הסתכל רבי שמעון באותו המכתב, ובכה, הוא ורבי אלעזר בנו, ואמר, בוכה אני על שנפרשתי מן החברים, ואני בוכה, על דברים אלו שאינם נגלים להם, מה יעשו הדורות האחרונים אם יסתכלו בזה,
סעיף, ו') בתוך כך בא אליהו ז"ל, ראה שבכה. ואמר, בשליחות אחרת הייתי מוכן עתה, ושלחני הקב"ה לשכך את דמעותיך. אהה רבי, אהה רבי, לא היה צריך עתה לגלות דברים אלו לצדיקים,
סעיף, ז') אבל כך אמר הקב"ה, בקללות הראשונות יש ל"ב פסוקים, וכולם הם נגד שבילי התורה, דהיינו ל"ב שבילי החכמה,
בקללות אחרונות יש בהן נ"ג פסוקים, כנגד ג"ן פרשיות ודרכים שבתורה,
סעיף, ח') בגלות הראשונה של בית ראשון עברו ישראל השבילים הסתומים האלו שבסתר, שאין עונם גדול, ע"כ, נגלה עונם ונגלה הקץ שלהם, הנחמה וההבטחה שלהם,
בגלות של בית שני, עברו ישראל ג"ן פרשיות שהם הדרכים הגלויים, שעונם גדול, ע"כ סתם עונם, וסתם הקץ שלהם, ואין כתובות בהם הבטחות ונחמות,
סעיף, ט') בתוך כך עבר רוח אחד, והפריד ביניהם, ועלה אליהו בגלגל של אש, ונשאר רבי שמעון, ובכה, וישן בפתח המערה, בתוך כך בא אליהו ז"ל,
אמר, קום רבי שמעון התעורר משנתך. אשרי חלקך, שהקב"ה רוצה בכבודך, כל ההבטחות והנחמות של ישראל כתובים באלו הקללות
סעיף, י') צא וראה, מלך שאהב את בנו, אע"פ שקללו והכהו, אהבת מעיו עליו, כשמראה כעס חזק,אז רחמים שלו עליו, כל הקב"ה אע"פ שקלל, דברים הם באהבה,
הגילוי הן נראות קללות, והם טובות גדולות. משום שאלו הקללות היו באהבה, מה שלא היה כן,
סעיף, יא') בקללות האלו שבמשנה תורה, יש דין ורחמים, כאב האוהב את בנו, ומחזיק בידו הרצועה להכאה, והוא שואג שאגה גדולה, וקללות גדולות,והמכות כלולות ברחמים, בקללות הראשונות שכולן היו בדין קשה,
סעיף, יב') והקשה מכל אלו הקללות, הוא זה שכתוב, גם כל הלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך, וכאן ההבטחות של האב על בנו הן באהבה רבה,
יעלה לא כתוב, אלא יעלם, שפירושו שיכבוש אותם ויכסה אותם בנקב במקום שלא יצאו לחוץ, ויהיו כבושים ומכוסים בתוך הנקב שלהם,
סעיף, יג') עד השמדך, זה לא יהיה לעולם ועולמי עולמים, שהרי נשבע הקב"ה שלא יכלה את ישראל לעולם ולעולמי עולמים, וזיכרונם יהיה עומד תמיד, שכתוב:(ישעיה סו') כן יעמוד זרעכם ושמכם, וכתוב:(ירמיה לא') כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה וגו'
סעיף, יד') וכיון שהוא בשבועה שישראל לא יכלו, ע"כ המכות וכל המחלות עתידים להיות נסתרים ומכוסים שלא יצאו לחוץ להרע אותם, עד הזמן שיכלו מהעולם, מה שלא יכול להיות לעולם ולעולמי עולמים,
סעיף, טו') הסוף של כל הקללות והסיום שלהם הוא, והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותם והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה,
ראו הבטחות ונחמות, שעתיד הקב"ה לעשות לישראל באחרית הימים, שכתוב: והשיבך ה' מצרים באניות, שהוא הבטחה לשוב ולעשות נסים ואותות שעשה הקב"ה במצרים בימים הראשונים, כמו שאומר הכתוב: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות,
סעיף, טז') באניות. הפירוש הוא כאן, כמו שאמרת, שאתה דורש בעניות, כי הא' נחלפת לע', דהיינו שתכלה אז הפרוטה מן הכיס,
אבל עתידים כל בני העולם לבא על ישראל באניות הים, ויחשבו לכלות את ישראל מן העולם, וכולם יהיו נטבעים בתוך הים, כמו שעשה בימים הראשונים,
סעיף, יז') ושם היא שמחה גדולה, כי כתוב כאן באניות וכתוב שם באניות רנתם, מה להלאה רנה אף באניות שבכאן היא רנה,
סעיף, יח') בדרך אשר אמרתי לך: מיום שנברא העולם לא גילה הקב"ה גבורתו שתראה בעולם, ולא שעת רצון, אלא בדרך ההוא,למצרים, כי אשר ראיתם את המצרים. באותו הדרך, ובאותו האופן, יעשה לך, \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
מאמר: ימות המשיח באחרית הימים,
סעיף, יט') כי לאחר שכל הצדדים האחרים מאומות העולם, יתקבצו על ישראל, יחשבו ישראל, שבעת ההיא יאבדו, והם יהיו נמכרים לאויביהם, זה שנאמר, והתמכרתם שם, ונמכרתם לא כתוב, אלא והתמכרתם, דהיינו שתחשבו בלבבכם שנמכרתם, אינו כן, כי, אין קונה, כתוב, שאין מי שיוכל לשלוט עליכם,
סעיף, כ') וכל זה יהיה באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום. כמו שכתוב, למען תשכילו את כל אשר תעשון, מי שיש לו לב, יסתכל, וידע לשוב לאדונו,,
סעיף, כא') אמר ליה רבי שמעון לאליהו, באיזה מקום נתגלתה גאולת ישראל בקללות האלו, אמר לו אליהו הסתכל והבט במקום הרע ביותר מכל הקללות שם הוא גילוי עת הגאולה.
סעיף, כב') הסתכל והביט ומצא, שכתוב, והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך,
שפירושו: אע"פ שהחברים יודעים זמן הקץ, החיים האלו, דהיינו הגאולה, תלויים שם, ועם כל זה הוא בספק, שזה סוד ולא תאמין בחייך. אבל מה שהחברים יודעים הוא העיקר, והדברים נכונים,
סעיף, כג') כתב מכתב לעת ערב, ושם אותו בפה היונה, והלכה אל רבי יוסי, שהיה עוד במקומו ועיניו מחכות, כיון שראה אותה, אמר, יונה כמה את נאמנת, יותר מכל עוף השמים, קרא עליה, ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה' סעיף, כד') לקח המכתב מן היונה, ובא אל החברים, והראה להם, וסיפר להם המעשה, תמהו, בכה רבי יהודה ואמר, אוי, אע"פ שאין אנו יודעים אותו, מקום שיפול העץ שם יהוא, דהיינו, המקום שבן יוחאי שמה החברים עמו, ומתעוררים ממנו ולומדים ממנו,
סעיף, כ"ה') אשרי נפשו של בן יוחאי, שהקב"ה עשה עמו נסים, והוא גוזר והקב"ה מקיים, הוא עתיד להיות ראש לצדיקים היושבים בגן עדן, ויקבל פני השכינה, ויראה את הקב"ה, וישתעשע עם הצדיקים, ויאמר להם, באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו,
סעיף, כ"ו') מאמר כי ינצו אנשים, הם מיכאל וגבריאל, שהם סוד מיכאל ימין חסד מים, גבריאל שמאל גבורה אש, ובשעה שהם במחלוקת ואינם נכללים זה בזה, ונגפו אישה הרה, זו היא כנסת ישראל, דהיינו השכינה, שמחמת המחלוקת, נסתמים אורות השכינה, ויצאו ילדיה, שהם ישראל, בגלות, ענוש ענש, זה סמאל, שהסית את ישראל לחטוא ולגרום מחלוקת בין ימין לשמאל, כאשר ישית עליו בעל האישה, זה הוא הקב"ה,
סעיף, כז') מאמר: יוסף משלו נתנו לו, יוסף, משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה, דהיינו לאשת פוטיפר, זכה אל, ועל פיך ישק כל עמי, וסוד הדבר,משום שנעשה על ידי זה מרכבה לספירת יסוד של ז"א,
ע"כ, ממנו, שהוא יסוד של ז"א ניזון כל העולם, וממנו פורחות נשמות לכל אדם, כי הנשמות נמשכות מיסוד ומלכות,
סעיף, כח') הצוואר שלא כפף עצמו לעבירה, זכה אל, וישם רביד הזהב על צווארו, וסוד הדבר, משום שעי"ז נעשה מרכבה ליסוד של ז"א, אשר שש מדרגות שהן למעלה ממנו, דהיינו, בינה, חסד גבורה תפארת נצח הוד של ז"א, כולם מושכים לו המשכה טובה מעתיקא אקדישא, שהוא כתר,
סעיף, כט') וזהו סוד הזהב דהיינו מה שנאמר רביד הזהב, שהוא בגימטרייה י"ד', שכל אחד ואחד משבע המדרגות שהן בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד של ז"א, כוללים מרחמים ודין, על כן הם ב' פעמים שבע, שהם י"ד', שהם סוד הזהב,
וזהו סוד שאמרו בעלי המשנה, סוכה שהיא גבורה למעלה מעשרים אמה פסולה, שהפירוש הוא למעלה מז"א, שיש בו עשר ספירות, משום שכל אחת ואחת כלולה מרחמים ודין,
ע"כ הם עשרים, ואם הסוכה יותר גבוהה מעשרים אין לנו השגה, כי אין השגה למעלה מז"א, ואם היא למטה מעשר, פסולה, משום שאינן כלולות מרחמים ודין,
סעיף, ל') הגוף שלא כפף עצמו לעבירה, זכה אל, וילבש אותו בגדי שש,(ז"א) שהוא סוד ו' בשם הקודש הויה, שבגימטרייה, שש הרגלים שלא הלכו לדבר עבירה, זכה אל, וירכב אותו במרכבת המשנה, כי יש מרכבה עליונה של בינה, ויש מרכבה תחתונה של המלכות, ויוסף זכה לשתיהן, משום ששמר ברית קודש,
סעיף, לא') שבת אותיות בת ש' שבת, ש' בת וכו' שזה מורה, שבזמן שיתחברו ג' אבות שהם חסד גבורה תפארת, עם המלכות שהיא בת תקרא שבת,
סעיף, לב') ויטע אשל בבאר שבע, ויטע אשל בבאר שבע, היינו, הקיצוץ בנטיעות, שקצץ האדם הראשון, באכילת עץ הדעת, תקנו אברהם, וע"כ, נאמר, ויטע אשל. שתקן הנטיעה שקצץ אדם הראשון, והוא בבאר שבע, שהיא המלכות, ששם היה הפגם,
פירוש אחר: אש"ל, רומז על צבעי המידות שהן חסד, גבורה, תפארת, שהם אדום שחור ולבן שהם ר"ת אש"ל, והמשיך מהם לבאר שבע, שהיא המלכות, בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה, שג' עדרי צאן הם סוד, חסד גבורה תפארת, והבאר הם סוד המלכות,
סעיף, לג') יעקב שמש בבית, שם ועבד י"ד שנה לתקון יובל ושמטה, שהם לאה ורחל,
פירוש כי המלכות שמחזה ולמעלה נקראת לאה, והיא בחינת בינה, ע"כ נקראת יובל,
והמלכות שמחזה ולמטה של ז"א, הם סוד רחל, והיא ספירה שביעית לחג"ת נה"י של ז"א ונקראת שמיטה
מאמר: מ-ב מסעות, אנא בכוח, מ"ב תיבות,
סעיף, לד') בוא וראה, בשעה שהקב"ה הוציא את ישראל מארץ מצרים, והוציאם בסוד השם מ"ב. אותיות כמו שברא את השמים ואת הארץ, שהשם הזה יוצא מב' של בראשית. עד ב' של ובהו,
סעיף, לה') ומשום זה כשיצאו ישראל מארץ מצרים נסעו י"ב מסעות, עד שהגיעו להר סיני, זה שנאמר, ביום הזה באו מדבר סיני, כי זה הוא בגי' י"ב
ורצה הקב"ה ששלושים המסעות האחרים, להשלים מ"ב מסעות כנגד השם מ"ב, ילכו אותם בג' ימים, זה שנאמר, ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים, שהם צרכים ללכת עשרה מסעות בכל יום,
סעיף, לו') ומשום שחטאו גרמו שיהיו נוסעים אותם רק ב- י"ג הראשונים, כלומר שכל ג' ימים לא נחשבים להם, אלא למסע א', ועם י"ב הקודמים היו י"ג מסעות,
ומשום זה לא נכנסו לארץ עד שנסעו שלושים מסעות אחרים, ונשלם סוד השם של מ"ב האותיות, כעין מעשה בראשית,
סוד מפרי העץ אשר בתוך הגן, סעיף, לז') ומפרי העץ אשר בתוך הגן, זה הוא מקום שרוחות בני אדם גנוזים שם, וזה הוא, המקום שנקרא אוצר הנשמות, והוא אצל הקב"ה ואמר להם, לא תשתדלו לדעת איך הרוחות מתפרשים מהזיווג היקר שלי, | |
פרשת כי תבוא ולקח הכהן הטנא. הטנא בגימטרייא אדנ"י: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה: כבר הודעתיך, עניין י"א סימני הקטרת. ועניין עשתי עשרה יריעות עזים. ועניין י"א ארורים, שבפרשת כי תבא.
ועניינם הוא, כי כמו שיש י' ספירות של קדושה, כן יש י' ספירות של הקליפות. ועוד יש בתוכם נצוץ אחד של קדושה, המחיה אותם, בסוד ומלכותו בכל משלה.
אמנם יש חילוק אחד ביניהם, והוא, כי ה י' ספירות של הקדושה, הנקראים עצמות וכלים, הנה העצמות שהוא החיות המחיה אותם, הוא מובלע ומתעלם בתוכם. וכמ"ש בהקדמת התקונין איהו וגרמיהון, איהו וחייהון, חד בהון. ולכן מספרם הם עשר בלבד, שהם עשר יריעות המשכן:
אמנם העשר קליפות אין חיות הקדושה מובלע בתוכם, כי אין הקדש מתערב בחול, אמנם עומד למעלה מהם, ומשם מאיר ומחיה אותם מרחוק, וע"כ מספרם י"א. וכמ"ש בזוהר בפרשת תרומה,
בעניין עשתי עשרה יריעות, כי כל המוסיף גורע, והבן זה. גם ביארנוהו שם במקומו. וז"ס ג' בח" י"א שזכרנו: ונבאר עתה, עניין אלו הי"א ארורים,
הנה הא' ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, והוא כנגד הקליפה, הנקראת א"א(ארך אנפין) דקליפה. ולכן נאמר בו, ושם בסתר, בסתרו של עולם, הוא א"א המסתתר ומתלבש תוך עולם האצילות כלו כנודע.
ולכן יש בזה הפסוק י"ג תיבות, עד תיבת בסתר, והם כנגד י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא קדישא.
וארור מקלל אביו ואמו, כנגד או"א.(אבא חכמה, אמא בינה)
אח"כ חמשה ארורים אחרים, כנגד חמשה ראשונות דז"א, שהם,
אח"כ ארור שוכב עם אחותו, כנגד תפארת של זאיר אנפין , כי שם התחלת רישא דנוקבא, כנגד החזה כנודע. והנה היא אחותו דזעיר, בבחינתה שם, ולא במקום אחר, כי שם תכלית דבקותם, מה שאין כן בה' ראשונות שבה לא נמצא יותר. |
