פרשת כי תשא

זהר פרשת כי תשא

עורך ומגישרבי דוד קורן,       י"ז באדר תשע"ג

הזוהר הקדוש בחר לפתוח מאמר מתוך רעיא מהימנותא

שהוא הרואה הנאמן משה רבנו, על מחצית השקל,

שזהו סוד הראש,

וידבר יי' אל משה לאמר

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם

סוד  מחצית השקל

פרשת כי תשא. זוהר:   סעיף ד'..מאמר רעיה מהימנא

 

 

מחצית

אותיות הקרבות לצדיק  חי

אותיות הרחוקות מצדיק מת,

י ה ו ה,

 

רבי שמעון שואל את רעיא מהימנא,

שהוא משה רבנו,

שואל מהו מחיצת השקל, 

ומשיב,הוא כמו חצי ההי"ן,

וזהו ו' שהוא ממוצע בין ב' ההי"ן,

אבן לשקול בה, הוא אות יוד, עשרים גרה השקל,

שקל גימטרייה 430 =נפש,

השקל הוא יוד במילוי, עשרים,

העשיר לא ירבה,

זהו עמוד האמצעי, שהוא ו' ז"א

שלא ירבה על הי'

 

וכך למדנו בספר היצירה,

עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר,

 

והדל לא ימעיט, זהו צדיק,

שהוא יסוד, לא ימעיט מעשר,

כמו שאומר בספר היצירה, עשר ולא תשע,

ממחצית השקל שהוא י' יוד,

 

ביאור הדברים,  ומוכרחים תחילה להבין פנמיות

המקראות שבפרשת כי תשא את ראש,  דהיינו,

כשתמשיך אור ג' ראשונות, לבני ישראל,

כי הג' ראשונות נקרים ראש, כתר חכמה בינה,

 

לפקודיהם, היינו בסוד ג' נקודות

חולם (חסד) שורק (גבורה) וחיריק (תפארת),

ונתנו איש כפר נפש לה',

היינו שינזר מלהמשיך אור הג'  ראשונות  החכמה,

דרך קו שמאל,  אלא יעלה אותם לה',

ולא יהיה בהם נגף,

 

אבל אם ימשיך הג' ראשונות של חכמה

יהיה בהם ח"ו נגף,  דהיינו מכוח הדינים של

השמאל כנודע,

 

בשקל חדש,  היינו המשכת החכמה, אשר

מדרגה שלמה היא עשרים גרה  השקל,

כי במדרגה השלמה יש בה עשר ספירות, של

אור זכר המושפע ממעלה למטה,

 

ועשר ספירות של אור הנקבה, המושפע

ממטה למעלה,  והם עשרים ספירות, יוד,

להיותם מבחינת השמאל הם מכונים עשרים גרה,

מלשון גר הייתי בארץ נכריה,

 

מחצית השקל,  שהוא עשר ספירות של אור זכר,

תרומה לה',  צריך להרים אותו לה'

ולא להמשיכו, אלא להמשיך המחצית של אור

נקבה בלבד,(אור חוזר)שהוא ממטה למעלה,

 

וזה אמרו, מאן מחצית השקל, איהו כגון חצי ההין,

דהיינו חצי מדה,  ומפרש הזוהר,

ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן,

 

כי האות ו' הם הסוד קו האמצעי, שנק' מתקלה,

השוקל ב' האורות, ימין ושמאל,  שהם סוד ב'

אותיות ה' בשם המפורש, יהוה,  שלא יהיה

השמאל גדול מימין,

 

ועל כן ממעט השמאל, שלא יאיר ממעלה למטה,

אלא ממטה למעלה בלבד, ואז הוא שווה עם הימין,

המאיר ממעלה למטה,

 

הרי שהאות ו' ז"א מחלק ועושה מחצית השקל,

תרומה לה', שהוא המחצית שממעלה למטה

של השמאל המבואר,

 

וזה אמרו, אבנא למשקל בה הוא  י' עשרים גרה,

השקל הוא יוד, כי יוד במילואה, יורה על מדרגה שלמה,

שאור הזכר הם סוד י'

ואור הנקבה הם ו"ד'  שהם בגימטרייה י'

שביחד הם עשרים,  בסוד עשרים גרה השקל,

 

ואומר, שאבן ששוקלים בה התרומה לה'

היא י', דהיינו אור הזכרשממעלה למטה

ומקבלים לעצמם רק הי' של אור הנקבה,

שהוא מאיר ממטה למעלה,

 

וזה שנאמר, והעשיר לא ירבה,

זהו עמוד האמצעי, ו', ז"א עץ החיים,

שהוא מבחינת עצמותו נוטה לימין לחסדים,

ואינו צריך לחכמה, עקב כך נקרא עשיר,

ונאמר שלא ירבה, על האות י' חכמה.

 

כלומר שלא יעלה ג"כ משהו מאור הנקבה להיות

תרומה לה',  אלא שיעלה רק הי' של אור הזכר

ולא כלום מאור הנקבה,

 

וזה שנאמר בספר היצירה של אברהם אבינו,

עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר,

ואם ז"א ירבה על מחצית השקל,

דהיינו שיעלה גם מדת מה מאור הנקבה

נמצא שעלה אחד עשר ספירות, דהיינו יותר מעשר,

 

 

והדל לא ימעיט, הוא צדיק,

כי יסוד נוטה לחכמה וצריך לה,

וע"כ, נקרא בערכה דל, לא ימעיט מעשר,

שלא ישאיר מדת מה מעשר ספירות,של אור הזכר,

שלא יעלה לה' מחמת חשקו בחכמה במדה מרובה,

עשר ולא תשע, כי אם יפחית מדה מעשר הספירות

של אור הזכר שלא יעלה אותה,

 

נמצא שלא העלה עשר בשלמות אלה תשע,

וצריך להיות עשר ולא תשע,

 

נראה שבעל המאמר הנ"ל שהוא רבי שמעון,

ואומר לו רעיא מהימנא,

אתה בשמים, אהוב אתה מאדונך, וע"כ,

אין פלא בכל אלו דברים יקרים היוצאים מפיך,

כי מי שהוא מלך או בן מלך אין פליאה שעולים

מרגליות על שלחנו, מלאים סגולות, מלאים אורת,

לאדם אחד ממך היה זה פלא,

 

אמר לו ברוך אתה רעיא מהימנא, משם והלאה

אמור אתה, כי עליונים ותחתונים ירדו לשמוע ממך,

אמר לו השלם דבריך אמר לו אין לי עתה לומר יותר

עד זמן אחר, אמור אתה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\



 

קידוש החודש  והלבנה,

,,,,,,,,,,,,,,,,

 

סעיף:ו')  פתח רע"מ, המצוה שלאחר זו היא

לקדש את החודש,

כי הלבנה הקדושה, דהיינו המלכות,

היא כלה, שמתקדשת  ע"פ בית דין

שהוא הגבורה שבזאיר אנפין,

 

כי המלכות נבנית מצד שמאל שהוא גבורה,

כי שם בגבורות של ז"א, הם הלוים

שנאמר בהם, וקידשתם את הלוים,

כן המלכות שהיא מגבורות של ז"א

צריכה ג"כ קדושה,

ואחר כך שהלבנה נראית ויהנו מריאה, דהיינו,

אחר שקבלה מוחין, מברך עליה,

 

ברוך אתה ה'  אלקינו מלך העולם

אשר במאמרו ברא שחקים

וברוח פיו כל צבאם,

 

ובמי היא מתקדשת ומתברכת,

הוא התפארת משום שהיא תפארתלעמוסי בטן,

 

 

             

פולחנה דשמשה,

סעיף:ז') רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך,

בעוד שהיו הולכים התחיל השחר להאיר,

קמו והלכו,  אמר ר' חייא,

ראה שהאיר פני המזרח (תפארת)

אתה כל אלו  בני המזרח, של הרי האור,

משתחווים לאור הזה שמאיר במקום השמש,

מטרם שיצאה על פני הארץועובדים אליו,

 

כי אחר שיוצא השמש כמה הם שעובדים לשמש,

ואלו הם העובדים לאור זה של הארת השחר,

 

וקוראים לאור הזה

אלהים, של המרגליות המאירה,

והשבועה שלהם היא

באלהים של המרגליות המאירה,

 

סעיף:ח') ואם תאמר, שעבודה זו הוא בחנם,

הרי מימים עתיקים ראשונים,

ידעו חכמה בזמן שהשמש מאיר,

מטרם שיוצא על פני הארץ,

 

שאז ממונה ההוא שנפקד על השמש שיצא,

ואותיות קדושות של שם העליון הקדוש

רשומות על ראשו, 

 

ובכוח אלו האותיות

הוא פותח כל חלוני השמים, ומכה בהם,

ועובר, ממונה ההוא נכנס תוך זהר ההוא

המאיר סביב השמש, מטרם שיצא,

ונמצא שם עד שיוצא השמש ומתפשט בעולם,

 

סעיף:ט')  וממונה ההוא, פקיד על הזהב

ועל המרגליות האדומות,

והם עובדים לאותה הצורה אשר שם

בתוך האור השמש, שהוא הממונה,

בנקודות ובסימנים שירשו מראשונים מימים קדמונים,

הולכים ויודעים נקודות השמש,

למצוא מקומות הזהב והמרגליות,

 

אמר רבי יוסי, עד מתי יהיו עובדים מרובות אלו בעולם,

הרי שקר אין לו עמודים לסמוך עליהם להתקיים,

 

 

מאמר: שפת אמת תיכון לעד,

סעיף:יוד)  פתח האחר ואמר:  (משלי יב')

שפת אמת תיכון לעד

ועד ארגיעה לשון שקר,

 

בוא וראה. אם כל בני העולם היו עובדים לשקר,

היה כן,שהיו מתבטלים,

 

אבל  האור  והזהר הזה המאיר מן השמש,

ודאי אמת הוא, וכן הכוכבים שברום הרקיע,

אמת הםואם בכסילות ובחיסרון דעתם,

הם אומרים וקוראים אותם אלהים,

 

אין הקב"ה צריך משום זה לכלות מעשיו מן העולם,

 

אבל לעתיד לבוא, לא יכלו הכוכבים והמאורות

מן העולם, אלא מי יכלו?

אלו שעובדים להם הם יכלו,

 

סעיף:יא')  ומקרא זה כך הוא,

שפת אמת תיכון,

אלו הם ישראל, שהם שפת אמת,

שאומרים ה'  אלוקינו ה' אחד

והכל הוא אמת וסוד האמונה,

ומסיימים קריאת שמע,

ה' אלוקיכם אמת,

וזהו שפת אמת תיכון לעד,

\\\\\\\\\\\\\\

 

 

 

פרשת תשא  האר"י

סימן ל"א:

ואתה דבר וגו', אך שבתותי תשמרו וגו':

(מזולתו) הנה ר"ת 'את 'שבתתי 'תשמרו 'כי

'אות 'היא 'ביני הוא אשת"ך אה"ב,

מכאן רמז לתשמיש המטה בלילי שבתות.

עוד ירצה בביאור הכתובים, ואתה דבר,

 הנה בכל הדבורים לא נאמר בהם בלשון הזה,

ואתה דבר, וצריך לתת טעם לדבר.

 ולזה נבאר שינוי אחר שמצינו כי בדברות ראשונות נאמרזכור, ולא אמר כאשר ציוך.

ובדברות שניות כתיב, שמור כאשר ציוך.

וכך בענין כבוד אב ואם, בדברות ראשונות,

לא כתיב למען ייטב לך כאשר צוך.

ובדברות שניות כתיב, למען יטב לך כאשר ציוך:

והענין הוא, כי שתי מצות אלה שהם, מצות שבת,

ומצות כבוד אב ואם, הם שוות,

כי זה כבוד אב ואם גופניים,

וזה כבוד אב ואם רוחניים, שהם זו"ן,

הנקרא שתי שבתות,   שעליהם רמזו רז"ל

אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן

 וכו', וזה סוד (שבת קי"ח ב')

איש אמו ואביו תיראו,

ואת שבתותי תשמורו. שהם שתי שבתות הנז',

שהם כנגד אב ואם. והנה שתי בחי' יש בענין שבת,

 

האחת היא לשמור את השבת בכל פרטיו,

לקיים מצותו יתברך שצונו, ולא לפנייה אחרת.

 

השנית, לשבות אדם ממלאכה בשבת,

 כי בזה יש ג"כ הנאה אל האדם, שנח ושבת ממלאכה.

 

וכבר ידעת מ"ש חז"ל על

ישמח משה במתנת חלקו,

כי משה שאל לפרעה, שיתן לישראל יום אחד בשבוע,

שינוחו בו ממלאכת הלבינים,   כדי שיהיה להם כח

 לעשות מלאכה יתירה בששה ימים אחרים.

והודה לו פרעה, ונתן לו את יום השבת.

 

וזהו ירצה בפסוק, באמרו ואתה דבר אל בני ישראל,

 ירצה, כי אתה אשר שאלת מפרעה,

לתת להם יום אחד של מנוחה, והוא יום השבת,

אתה בעצמך חזור עתה, ודבר לבני ישראל,

שלא יקיימו עתה מצות השבת לתועלת עצמם,

אלא להיותם שבתותי שלי,

כי אני הוא הגוזר עליהם מצוה זאת,

ולא תהיה כונתם רק לשמי,

 

      וכבר ביארתי ענין שבתותי, שהוא רמז עליון, אל זו"ן.

 ולכן בדברות ראשונות לא נאמר בהם כאשר צוך,

לרמוז אל הטעם הא', כי הוא משותף גם לסבת תועלתם,

 והיא מצוה שהדעת סובלה,

וגוזר עליה למען ינוח וגו',

 

ובדברות שניות הזכיר הטעם הב',

שהוא לקיום מצות הבורא יתברך,

וזש"ה כאשר צוך ה' אלהיך:

ובזה יובן אומרו, שמור את יום השבת לקדשו,

כי דברות שניות הם מן הנקבה, הנקראת שמור כנודע

, והיא האומרת עתה לישראל, שמרו את יום השבת,

 כאשר כבר ז"א הנקרא ה' אלהיך,

צוך על מצוה זו, בדברות ראשונות פעם אחרת:

 

והנה בכבוד אב ואם, יש גם שם ב' סבות,

האחת היא, כי היא מצוה שהדעת גוזר על הבן לכבד

אביו ואמו, שהשתדלו עליו תמיד,

ובראוהו והוציאוהו לעולם.

 

והשני לרמוז אל צווייו יתברך,

שהוא כנגד אביו ואמו העליונים,  שהם הקב"ה וכ"י, זו"ן. ובדברות הראשונות הזכיר הטעם האחד, ואמר

(שמות כ' ל"ג) למען יאריכון ימיך,

שהוא בלבד גדול, שש קצוות הנקרא ששת ימי בראשית.

 

אבל בשניות, שהוא לסבה רוחניית, כתיב שני מיני שכר, שהוא (דברים ה' ט"ז) למען יאריכון ימיך,

הוא גדול שש קצוות כנזכר. וגם למען ייטב לך,

שהוא כניסת המוחין העליונים,

 כי ענין המוחין נקראים טוב, כמבואר אצלינו בענין

גומל חסדים טובים, בברכת אבות.

ולרמוז, כי ע"י מצוה זאת בכונתה הפנימית,

יגרום גם גדלות המוחין. ולכן כתיב שם כאשר צוך.

 

 וגם בזה תבין, אתי"ן רבויים הם, הנזכר כאן בפסוק

כבד את אביך ואת אמך, לרבות

אביך ואמך העליונים הרוחניים, שהם זו"ן:

 

ושמרו בני ישראל את השבת וגו':

הנה ר"ת 'בני 'ישראל 'את 'השבת, הוא ביאה.

'את 'השבת 'לעשות, ר"ת אהל.

'לעשות 'את 'השבת, ר"ת לאה.

'בני 'ישראל 'אות 'היא, ר"ת ביאה.

 'אות 'היא 'לעולם, ר"ת אהל.

 

והענין הוא כי רמז לעונתן של ת"ח,

מלילי שבת ללילי שבת. ורמז, כי צריך שישמרו וימתינו

בני ישראל את השבת, ואז יקיימו מצות ביאה

עם נשותיהם, הנקראים אהל,

כי אין אהלו אלא אשתו. וכמו שפירש בפרשת יתרו

 בס"ה, על פסוק (ישע' נ"ו ד')

לסריסים אשר ישמרו את שבתותי,

כמו (בראשית ל"ז י"א) ואביו שמר את הדבר:

והענין הוא, כי המזדווג בליל שבת, גורם ב' זווגים,

 הא' זווג וביאה עילאה, לאבא עם אימא, הנקראת לאה.

 והב', הוא זווג זעיר עם רחל נוקביה, ומשם נמשכות

ויורדות לו נשמות קדושות באותו הולד.

ולכן בפסוק א' שמדבר על זווג א', הזכיר ביאה,

 והזכיר לאה כנזכר, והזכיר אהל שלה.

 

ובפסוק הב', שהוא זווג השני, נרמזה ביאה ואהל בר"ת, שהוא כנגד אהל רחל, אבל לאה לא נזכרה.

וכן בזווג העליון שלא יש פירוד ביניהם כלל כנודע,

הזכיר לדורותם ברית עולם,  כי הברית העליון אינו

 נפסק ממנה, הנקרא דורותם לעולם.

 

אבל בזווג תחתון, שלפעמים יש בהם פירוד ח"ו,

בזמן הגלות כנודע, אמר אות היא לעולם,

כי לפעמים הם מחוברים, בהיות ישראל זכאין,

 כמ"ש ביני ובין בני ישראל,

אז אות היא לעולם.

וכשח"ו ישראל חוטאים, אז יש פירוד ביניהם. (ע"כ מזולתו):

 

 

סימן ל"ב:

ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו וגו':

(מזולתו) הנה ר"ת 'אל 'משה, הוא א"ם.

 גם ככלתו לדבר, כלתו כתיב, חסר ו' ונכתב כלתו,

לרמוז, כי האם העליונה, בינה,

היא שנתנה הלוחות למשה, והיא נעשית כלתו.

כנודע, כי משה זכה לבינה. גם ר"ת

'משה 'ככלותו 'לדבר 'אתו, או '

אל 'משה 'ככלתו 'לדבר, יוצא מלאך,

לרמוז אל מש"ל בפסוק, ויספר משה לחותנו,

כי משה נקרא מלאך. כי עליו נאמר בפרשת חקת,

(במדבר כ' ט"ו) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים.

גם מלת לח"ת חסר ו', הוא בא"ת ב"ש אותיות כסא, לרמוז, כי הלחות חוצבו מן כסא הכבוד.

(ע"כ מזולתו):

ענין העגל, צריך לדעת כונת הערב רב מה היתה,

בעשותם עתה זה העגל. כבר הודעתיך בפסוק

ויקם מלך חדש על מצרים,

ענין בלעם, וענין הערב רב,

איך הם מן הסיגים והזוהמא של מרע"ה,

אשר נשמתו היתה מן הדעת עצמו דז"א,

מבחי' מוחין דאבא.

אבל עדיין היה בהם תערובת ניצוצות קדושה,

ולכן נזדרז משה בכל כחו,

 להכניס הערב רב תחת כנפי השכינה.

וכן מצינו בבלעם, שארז"ל עליו

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה,

בישראל לא קם, ובאומות העולם קם, ומנו בלעם.

גם הודעתיך בפסוק ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה,

 כי לבן הארמי נתגלגל בבלעם בן בעור,

כי בעור הוא בנו של לבן, ואביו של בלעם.

והנה כל אותה המשפחה, הם משורש אחד הנזכר,

שהם סיגי נשמת מרע"ה.

והם, לבן, ובעור, ובלעם,

ובניו יונוס ויומברוס, הנז' בסוף בפרשת תשא.

ולכן כלם היו קוסמים ומנחשים גדולים,

לא היו כמותם בעולם:

וכבר הודעתיך בשער הגלגולים, וכן במצות ברכת המזון,

 בפרשת עקב, ענין המגולגלים בכל ד' בחי',

שהם, 'דומם, 'צומח, 'חי, 'מדבר.

גם הודעתיך שם, כי לכל בחי' מאלו יש זמן קצוב להם

, לעלות משם למעלה יתירה.

 

והנה זמן המגולגלים בצומח,

 הוא בד' חדשים ראשונים, שהם, ניסן, אייר, סיון, תמוז

 והם עולים ומתגלגלים בבעל חי.

והנה בעור אביו של בלעם, היה מגולגל בצומח,

ולא היה לו עדיין תקון לעלות בבעל חי,

מרוב זוהמת הרע אשר בו. ובלי ספק,

כי הוא בחי' עליונה אשר בכל הסיגים שבשרש ההוא,

 ולכן יונוס ויומברוס בני בניו,

שהיו ראשי הערב רב כנודע, וכן הע"ר עצמם,

 כלם היו חפצים בתקונו, כי בעלייתו תהיה עלייה להם:

ויביטו ויבינו בקסמים שלהם,

כי אין לו יכולת לעלות משם,

אלא ע"י שיחטיאו ישראל,

ועי"כ תתגבר הקליפה, ותוכל להוציא את נפש בעור

 אביהם, מן בחי' הצומח.

ויצורף לזה היות החטא הזה נעשת ע"י אהרן הכהן,

 קדוש ה'. ויצורף ג"כ לזה,

היות בידם אותו טס של זהב, שכתוב בו עלה שור.

 ואז נתחכמו לעשות העגל ההוא של זהב הנקרא שור,

ע"י הכשפים העצומים אשר בפיהם,

המכחישים פמליא של מעלה, ונתחברו כל הסיועים הנז'

 יחדיו, של הקליפה והכשפים,

והקדושה של כח אהרן, ושל השם הקדוש

שעל הטס ההוא, שבו העלו את יוסף מן היאור ועי"כ,

 יצא משם שור הזהב, ובתוכו רוחניות וחיות,

של נפש בעור אביהם, ועלה מצומח לחי,

וקבלוהו עליהם למנהיג,

שיודיעם עתידות וכל הצריך אליהם,

וכל זה ע"י מה שהחטיאו לישראל כנז"ל:

ונפש בעור הרשע, אשר בשור ההוא,

הוא שהיה צווח ואומר, אלה אלהיך ישראל,

כמ"ש חז"ל. גם ז"ס מ"ש חז"ל,

שהאכילוהו עשבים, כמש"ה (תהלים ק"ו)

כתבנית שור אוכל עשב.

 והענין הוא, כי כיון שהיה מגולגל בצומח ובעשבים,

היה אוכל מהם, להעתיק משם בחי' נפשו המגולגלת שם,

וע"י אכילתו אותם, יחזרו אבר מאברי השור החי ההוא,

ויעלה מצומח לבעל חי.

וכל זה, ע"י כח הקסמים שלהם.

ולכן עשו העגל הזה בחדש תמוז,

שהוא החדש האחרון של זמן גלגול עליית הצומח

אל מדרגת בעל חי:

 

למה יאמרו מצרים 'לאמר 'ברעה 'הוציאם וגו':

(מזולתו) ר"ת הוא הבל, והענין הוא, כי כבר ידעת,

כי קין רובו רע, והבל הוא טוב,

ומשה הוא הבל, ונאמר עליו

 ותרא אותו כי טוב הוא.

וא"כ למה יאמרו מצרים, כי הבל שהוא משה מסטרא

 דטוב, הוציא את בני ישראל ממצרים ברעה,

 שהוא מסטרא דקין. וכמו שקין הרג להבל בהרים

ובשדות, גם פה הוציאם להרוג אותם בהרים.

וכמו שקין אתא מסטרא דנחש, שנאמר עליו

 ולכל תכלית הוא חוקר,

שכוונתו לכלות כל העולם.

כן פה נאמר, ולכלותם מעל פני האדמה.

וכמו שקין כתיב בו הן

גרשת אותי היום מעל פני האדמה,

כן פה כתיב, ולכלותם מעל פני האדמה.

וא"כ כדי שלא יחשבו מצרים,

שאני מסטרא דרע חס ושלום,

לכן למה ה' יחרה אפך בעמך,

אשר הוצאת מארץ מצרים,

לכן שוב מחרון אפך.

\\\\\\\\\\\\\\

 

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי:

קשה שלא מצינו מאמר ידעתיך בשם כלל בכל התורה,

ואיך אמר ואתה אמרת ידעתיך בשם.

אבל זה יובן במ"ש בספר התיקונין בתיקון ס"ט,

 כי משה הוא שם בן נח. והענין נתבאר אצלינו,

כי משה הוא גלגול הבל בן אדם,

ואח"כ נתגלגל בשת אחיו, ואח"כ בנח הצדיק,

שהיו בדורו דור המבול, שהם עצמם בחי' הערב רב

שבדורו של משה, כנז"ל בפסוק

ויקם מלך חדש על מצרים.

ולפי שנח הניחם למחות בדור המבול וחטא בזה,

לכן נתקן במשה, שמסר עצמו עליהם,

ואמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.

ואחר כך נתגלגל בשם בן נח. ואל תתמה,

איך נתגלגל בנח ובשם בנו,

שהיו שניהם חיים בדור אחד. כי כבר הודעתיך,

כי בחי' כל הגלגולים האלה של משה,

הם בסוד חלקי נר"ן שלו,

וחלק זה בא באיש א', וחלק זה בא באיש אחר.

וז"ש, ואתה אמרת ידעתיך בשם,

כלומר כבר הודעת לי, שנתגלגלתי בשם בן נח,

 שהיה נביא, ושם ידעתני ודברת עמי בנבואה.

 וגם בהיותי מגולגל בנח,

אמרת לי שמצאתי חן בעיניך.

וכמש"ה, (בראשית) ונח מצא חן בעיני ה'.

כי חן, הם עצמם אותיות נח,

 וזש"ה וגם מצאת חן בעיני:

והסירתי את כפי וראית את אחורי:

 

כבר נתבאר בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים,

 ענין שרש נשמות מרע"ה, כי היא מבחי' חיצוניות אחורי

הדעת, שהוא אחוריים דהויה דיודין מליאים,

שהם בגימטריא קפ"ד.

יוד = כ'

יוד הי= ל"ה

יוד הי ויו=נ"ז

יוד הי ויו הי= ע"ב יחד קפד

ומבחי' פנימיות הבינה, שהוא אהי"ה דיודי"ן,

 העולה קס"א.

אלפ   הי   יוד  הי  = קסא

והנה קפ"ד וקס"א, הם בגימטריא משה,

ולהיותו מאחורי הדעת דז"א,

נאמר לו וראית את אחורי:

עוד יש בזה בחי' אחרת, מבחי' השגתו,

והיא מובנת עם מה שהודעתיך בפרשת עקב,

בענין העגל, בפסוקים בעלותו ההרה וגו',

ואמחה את שמם. ושם ביארנו,

כי היה רוצה הקב"ה לבטל ולמחות את רחל התחתונה,

 הנקרא שם כנודע, והם היו נאחזים בה,

ולכן נקראת שמם, שהיא מתחת השמים,

שהוא בסוף זעיר הנקרא שמים.

ולבנות כל ההארות ההם למעלה, בלאה העליונה,

שעומדת באחורי זעיר, למעלה מן החזה,

כנגד הדעת דזעיר, ששם אחיזת משה ע"ה כנז"ל.

 ועי"כ ואעשך לגוי גדול וע"ש:

והנה אחר שמחל להם העוון,

ואמר סלחתי כדבריך,

קיים גם את שתיהם, ולא מחה את רחל התחתונה,

וגם את לאה העליונה, תקנה בבחי' פרצוף כולל

כל י"ס, אמנם נשארה באחוריו,

 ולא חזרה פב"פ עם זעיר, כנודע בפסוק

 ויקם מלך חדש, בדרוש ענין דור המדבר,

שהיא לאה אשת יעקב וע"ש.

וזש"ה וראית את אחורי,

ואמרו רז"ל מלמד שהראהו קשר תפילין של ראש.

וכבר הודעתיך בכמה מקומות, שזו היא לאה,

העומדת באחורי הדעת, בבחי' קשר תפילין של ראש דז"א,

 ושם נבנית בבחי' אחור, וראית את אחורי ההם,

איך נבנו ונעשו פרצוף גמור.

אבל לא תוכל לראותה בזמן דור המדבר,

בבחי' פב"פ עם זעיר, וזהו ופני לא יראו:

והנה מלת וראית, ר"ל, כי הנה לאה אינה אב"א עמו,

רק פנים באחור, כי פני לאה כנגד אחורי זעיר, כנז"ל בתחלת דרוש ב', שבפסוק ויקם מלך חדש.

ונמצא, כי פני לאה נראים באחורי זעיר וזש"ה

וראית את אחורי,

גם כוונתו יתברך להודיעו כי עד הבחינה ההיא בלבד היה

 יכול להשיג ולא גם באבא, וז"ש חז"ל

כי משה זכה לבינה, והוא בחי' לאה זו,

הנעשת ממלכות דאימא, המתלבשת בדעת דז"א,

כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים:

 

ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה:

כבר הודעתיך כי מ"ם וסמ"ך שהיו בלוחות,

בנס היו עומדים, הם בינה ותבונה.

והם סוד מ"ס של אפרסמו"ן, הנזכר בס"ה בפ' תרומה

 דף קכ"ז ע"א וב', ובינה היא ס', שהיא שש עליונות,

 הנקרא בינה.

ותבונה היא מ', כי היא כנגד ד' תחתונות דאימא,

 ובהיות ז"א למטה, לפעמים אז מתלבשים בו נה"י דתבונה

 בבחינת מוחין כנודע. ולפעמים מתעלה למעלה,

ואז ז"א עולה בנה"י דאימא, שהיא בינה.

ונוקביה עולה בנה"י דתבונה.

והנה משה הוא בחינת ז"א, הנקרא ישראל כנודע.

 והנה בהיות ז"א למטה, כי אז מקבל המוחין שלו בהיותם מלובשים בנה"י דתבונה,

אין יכולת לקבל הארתו הקרובה אלינו,

ואז נאמר כי קרן עור פני משה.

ולכן הוצרך שיתעלה ז"א למעלה בנה"י דבינה,

ונוקביה עלתה בנה"י דתבונה, ועי"כ באה ההארה מרחוק, ויכולים התחתונים לקבלה:

גם יש טעם אחר, והוא, כי עתה נעשו זו"ן מסך מבדיל,

בין הבינה והתבונה, אל התחתונים,

יכולים התחתונים לקבל הארת בינה ותבונה.

וזהו ענין נתינת המסוה על פניו,

כי מ"ס הם בינה ותבונה,

 וב' אותיות ו"ה, הם זו"ן,

העולים במ"ס, ונעשים אז חבור מסוה ומסך אל התחתונים

 כנזכר. ונמצא, כי מעוט יכולת ישראל להסתכל בהארה

 ההיא, היתה לסיבת עוון העגל,

 ולכן הוצרך מסוה הנזכר:

עוד יש דרך שני, כי הנה נודע ענין א' זעירא של ויקרא,

 שרומזת אל הסתלקות השגת משה ממנו עצמו,

 ולא נשתייר בו אחר חטא העגל,

רק חלק אחד מאלף חלקים שהיו לו בתחלה.

והנה בתחלה היה משיג אלף חלקים שבעולם הבריאה,

הנקרא אלף, בסוד א"ל שד"י,

שהוא בגימטריא משה. ובמלואם הם בגימטריא אל"ף,

והוא שם עולם הבריאה כנודע,

להורות כי משה השיג תחלה כל האלף.

ואח"כ לא השיג מן הבריאה,

רק מן מטטרון וסנדלפו"ן, שהם כנגד זו"ן,

שהם כנגד ב' אותיות אחרונות ו"ה של ההוי"ה כנודע,

 וז"ס מסו"ה, כי ר"ת מ"סמטטרו"ן סנדלפו"ן,

ומקום אחיזתם הוא בשתי אותיות ו"ה, וחבורם מסוה.

 גם מסוה בגימטרייא אל"ף,

והיא סוד אלף זעירא של ויקרא,

שהיא לבדה היה משה משיג בה, אחר עון העגל:

השארת תגובה