מאת: רבי דוד קורן…..תשע"ה
מדרש הנעלם. זוהר חדש סעיף: א'
מאמר לך לך מארצך
סעיף: א') לך לך. רבי יהודה פתח,מתוך שיר השרים. ב'
הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע
וקול התור נשמע בארצנו.
אמר רבי יהודה: בוא וראה.
כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו,
ולעסוק בתורה יומם ולילה.
כי מעלת התורה היא למעלה מכל המעלות.
סעיף: ב') שאמר רבי יהודה: שני דברים טובים גדולים יש
בתורה. שהם. חיים ועושר. שכתוב:
אורך ימים בימינו.
בשמאלה עושר וכבוד.
אמר רבי פפא: אלו הם שלושה. כי יש כבוד..
אמר רבי יהודה כבוד הוא בכלל העושר.
כי מי שיש לו עושר יש לו כבוד.
ובמה יזכה האדם לכל זה הוא בשביל התורה
סעיף: ג') אמר רבי יהודה: שנאמר וממתינים מלאכי השרת.
ודוממים מלומר שירה, עד שיתכנסו נפשות הצדיקים עימהם.
ויזמרו ביחד לאל עליון.
סעיף: ד') שנאמר הניצנים נראו בארץ:
אלו העוסקים בתורה לשמה.
עת הזמיר הגיע: אז הוא עת לזמר לבוראם ביחד.
וקול התור נשמע בארצנו: זה מטט"רון,
הבא לאסוף נשמתן של צדיקים,
לזמר ליוצרם בכל לילה ולילה,
שנאמר: יעלזו חסדים בכבוד ירננו על משכבותם.
מהו כבוד: אמר רבי יהודה
זה מלאך מטט"רון.
סעיף: ה') אמר רבי יעקב בר אידי: כל נשמותן של
צדיקים, נגזרו מתחת כסא הכבוד,
לנהג את הגוף, כאב המנהיג את הבן.
כי בלתי הנשמה, לא יוכל הגוף להתנהג,
ולא לדעת ולעשות רצון בוראו.
אמר רבי אבהו:
הנשמה היא מורה ומלמדה לאדם,ומחנכתו בכל דרך ישר.
סעיף: ו') ובשעה ששולח אותה הקב"ה. (בגיל 13 שמגע האדם)
מברך אותה בשבע ברכות. וזה שנאמר.
ויאמר אל אברם. זו היא הנשמה.
הנקראת. אב. רם.
כי היא אב ללמד את הגוף, ורם עלי.
כי ממקום רם ונשא היא באה.
ואומר לה ה' לך לך מארצך וממולדתך,
שפירוש: לך לך.
מדירתך וממקומות ומהנאתך. ומבית אביך,
אמר רבי יעקב: זו היא המראה המאירה דהיינו ז"א
שהוא אב אל הנשמה.
אל הארץ אשר אראך,
כלומר לגוף פלוני. לגוף חדש, גוף ישר.
סעיף: ז') ועם כל זה. ואברכה מברכיך,
אותם הנוהגים עמך מדות טובות.
מדות ישרות.
אותם המברכים אותי בשבילך,
ואמרים כל זמן
שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלוהי .
ומקללך ארור.
אותם המקללים אותך ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם.
(מקלקים, אותיות מים קלקל, מים כוח החסד הנשמה, )
סעיף: ח') וילך אברם כאשר דבר אליו ה'
כיון שנתברכה בשבע ברכות הללו, מה כתוב:
וילך אברם.
זו היא הנשמה. שהיא אב לגוף.
ורם ממקום הרמים כאשר דבר אליו ה'
להיכנס באותו הגוף שנצטווה להנהיגו וללמדו.
סעיף: ט') אמר רבי יעקב, ראה מה כתוב:
כיוון שבאה ליכנס בגוף,
וילך אתו לוט, זהו יצר הרע
(מודעות גוף חומרי לוט גימטרייה אדם)
יצר הרע המוזמן ליכנס עם הנשמה ביחד
כיון שנולד אדם. ומנין שנקרא יצר הרע כך,
כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
וזהו לוט שנתארר בעולם.
סעיף: י') כי הוא אמר רבי יצחק: הנחש שהשיה לחוה.
הוא יצר הרע.וראינו שנתקלל, שנאמר: ארור
מכל הבהמה, לפיכך נקרא לוט,
שבשעה שהנשמה בא ליכנס בגוף,
מיד וילך אתו לוט, שהוא מוזמן ליכנס עמו,
ולהשטין לאדם, ולהיות מקטרג להנשמה.
סעיף: יא') אמר רבי יעקב לרבי אידי: מנין מה שאמרנו,
שהוא משל על הנשמה.ממה שכתוב אחר כך.
ויקח אברהם את שרה אשתו. זהו הגוף.
ואת לוט בן אחיו. זהו יצר הרע. שהוא בן אחיו.
משותף ונדבק עם הגוף.
ואת כל רכושם אשר רכשו, אלו מעשיהם.
ויצאו ללכת ארצה כנען.
כולם מדובקים ללכת בהבלי העולם הולכים אחרי בצעם. והרהורם.
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
סוד השם שרה, שרה = אלהים,
ערך ומגיש רבי דוד קורן, לקוטי התורה האר"י הקדוש
גם נבאר שם שרה אשתו מה ענינה, והוא,
שרה נוקבא, והוא בסוד אלהים,
ואלהים ביודים, ש' ועם ה' האותיות ש"ה.
ואחוריים ר' הרי שרה,ואז נתקנה וראויה לזיווג.
השם אלהים הוא הכלי של עולמנו הטבע,
ה' אותיות א ל ה י ם
אלפ למד הי יוד מם= 300=ש'
שהם הפנים אלהים חיים,
כי אות ש' בנויה משלוש אותיות ו'
ששלוש אותיות ו' הם גימטריה חי,
האחורים של אלהים הם ר'
א
אל
אלה
אלהי
אלהים
יחד 200= ר' – ריש = שרי
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
סעיף: יב') ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם
עד אלון מורה, בכל מקום שזה מתאוה,
הנשמה עמו. והכנעני אז בארץ.
זו התאוה שהיא דבוקה בגוף.
סעיף: יג') כיוון שפוקד הקב"ה מעשיהם, ומוציא
הנשמות מן הגוף, הנשמה רוצה לעלות למעלה.
ראה מה כתוב: וילך למסעיו מנגב ועד בית אל.
(ל ו ז)ורצונה לחזור אל המקום אשר היה שם
אהלה בתחלה.
אמר רבי יעקב, אהלה כתיב בה"א ואזי היא עומדת
בין בית אל אל ובין העי,
בין לעלות למעלה, ובין לירד למטה.
סעיף: יד') זכתה עולה אל מקום המזבח,
אשר עשה שם בראשונה.
מקום אשר (המלאך) מיכאל
השר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים.
ויקרא שם אברם בשם ה', הנשמה
נותנת שבח והודאה בירושלים של מעלה,
שזכתה לאותה המעלה. ואם לא זכתה מה כתוב:
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה.
דוחין אותה והולכת עד שסובבת כל העולם
עד שנתקבל עונשה.
סעיף: ט"ו') אמר רבי יהודה. מה הם עושים אם בא לטהר:
אפילו יצר הרע הבא לקטרג נשמתו מסייעת אותו.
שנאמר: ויאמר אברם אל לוט. הנשמה אומרת
ליצר הרע. אל נא תהי מריבה בני ובינך.
סעיף: ט"ז') מה עושה הצדיק (הנשמה)
הזה. הולך לבית המדרש, קורא ושונה ומקטרג ליצר הרע.
ואומר לו. הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי .
(סגיאין אית בעולמה. ואתה יכול להן. מן קדם דאבאישו עובדיהון).
אם השמאלה (גבורה דין)
ואימינה. (חסד ורחמים)
אם אתה רוצה להשמאיל אותי
אני אימין. אלך לצד ימין.
שלא אטה אשורי ימין ושמאל.
ואם הימין ואשמאילה.
עף על פי שאראה שהיא טובה עצתך,
אעשה הפך רצונך ותאותך.
סעיף: יז') ואמר רבי בו, יצר הרע מהו עושה באותה שעה,
שהוא רואה שלא נעשתה עצתו. מה כתוב:
ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן. לאותם הרשעים שלא
יקטרגו עמו, ובשביל זה הדרך ויפרד איש מעל אחיו.
ואז הנשמה מה כתוב. ואברם כבד מאד,
בכל מעשים טובים. וישרים בתורה ומצות.
סעיף: יח') בוא וראה: הקב"ה מגן לצדיקים.
שלא ישלטו עליהם בני אנוש.
וקב"ה מגן על אברהם.
שלא ישלטו עליו בני אדם ועל אשתו..
סעיף: יט') בוא וראה: השכינה לא זזה מעם שרה.
בלילה ההוא. בא פרעה לקרב אליה. בא מלאך
והכהו. בכל פעם שאמרה שרה הכה. היה מכה.
סעיף: כ') ואברהם היה מתחזק באדונו.
ששרה, לא יהיו יכולים לשלוט עליה. וזה שנאמר:
וצדיקים ככפיר יבטח.(משלי.כ"ח)
וכאן היה ניסיון לאברהם לא להרהר אחר הקב"ה.
סעיף: כא') אמר רבי בוא וארה: כי משום זה לא צווה אותו
הקב"ה שירד למצרים. כמו שצווה את יעקב.
אלא הוא בעצמו ירד. הוא,
כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם.
שאמר לו הקב"ה ואחר כך נצטער על אשתו.
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
סעיף: כב') וישמע אברם כי נשבה אחיו:
רבי תנחום פתח (משיר השרים ה')
ואמר: קמתי אני לפתוח לדודי. ודודי חמק
עבר נפשי יצאה בדברו.
אמר רבי תנחום. בא וראה כמה יש לאדם ליטהר מעונותיו.
בעוד דרכי התשובה פתוחים לפניו,
בטרם יסתם הדרך. שנאמר:
דרשו ה' בהמצאו.
יש עתים שהוא קרוב.
ויש עתים שהוא רחוק.
סעיף: כג') ומי אמר רבי תנחום הכי קרוב: כתוב:
קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת.
(קרוב שווי צורה אם תכונות הבורא)
אמר: משמע שכתוב לכל אשר יקראוהו באמת.
ועם כל זה למה כתוב: רצון יראיו יעשה.
סעיף: כד') משל למלך שהיה יושב ובא אדם וצעק לפניו.
הקשיב המלך לכל מה שאמר. ולא השיב לו. הוא צעק,
והמלך הקשיב ושתק. הלך האדם.
סעיף: כה') אמרו משרתיו לפני המלך. אדוננו, למה
לא השבת לאותו העני כלום,
אמר להם שמעתי כל מה שאמר. והקשבתי אליו.
אבל הוא חייב לפני, ואינו כדאי שיעשה לו רצונו.
כי אמר. כי אמרו לו ולחבריו הרבה פעמים משמי,
שלא יהיו רעים ויבואו אלי ואעשה עימהם טוב.
ולא הביטו אלי. עתה איני מביט עליהם
סעיף: כו') כך הוא הקב"ה קרוב ה' לכל קוראיו.
לכל אשר יקראוהו באמת. ושומע להם.
אבל מי שעושה רצונו עליו כתוב.
רצון יראיו יעשה
ואת שועתם ישמע ויושיעם.
סעיף: כז') אמר רבי חלבו: רב הונא, ממי אתה למד.
ממשה רבנו עליו השלום. שכתוב: (בספר שמות:לג')
ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך. אני ועמך.
אמר משה, רבנו של עולם. אין אנו צרכים
למלאך, ולא לשרף, ולא לשר,
איזה שינוי יהיה לנו מן האומות, להם שר,
ולנו שר, אבל ונפלינו אני ועמך.
ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך,
הלא בלכתך עמנו אתה ולא שר.
סעיף: כח') אמר רבי יהודה: מה הייתה דעתו של משה
שלא קבל את המלאך, אלא אמר משה אני יודע בהם,
בישראל השם חייבים ועם קשה עורף(אותיות עורף=פרעו)
אם יהיו נמסרים למלאך, וכל שכן למי שהוא מדת הדין,
לא ישאר משונאי ישראל שרדים ונפילים.
סעיף: כט') רבי יהודה אמר. בכל מקום שכתוב
הוי"ה ז"א) הוא מידת הרחמים.
אמר משה, רבונו של עולם,
אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך,
ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך
ילך נא אדני בקרבנו, שהוא מדת הרחמים.
כי אדנ"י שבכאן הם סוד המלכות(דין)
כשהוא אחד עם הוי"ה ואז הוא מדת הרחמים.
סעיף: ל') אמר לו, למה אינך רוצה מלאך,
אמר לו כי עם קשה עורף הוא וסולחת.
ישראל הם ממאנים להקשיב. וטרחנים כיון שחוטאים
יש בידי המלאך לעשות דין,
ולא לעשות סליחה ומחילה.
אבל אתה רחום וחנון. היכולת והכוח בך.
ורחמיך רבים.
וסלחת לעונינו ולחטא ותינו ונחלתנו,
מה שאין רשות לשום מלאך לעשות כן,
ראה המשך בזוהר על עניין תחיית המתים
בפרשת חיי שרה. סעיף קנ"ד בזוהר.
"""""""""""'\\\\\"""""""""'
פנמיות הדברים מסודות הזוהר,
ג' כינוים: ארצך, ומולדתך, ובית אביך,
נגד ג' חסדים שב קו ימין, והם,
מלמטה כלפי מעלה. אור חוזר,
נצח: נקרא ארצך, כי הוא קרוב למלכות, הנקרא ארץ,
חסד יותר עליון נקרא, מולדתך, כי החסד גנוז
בפנמיות אמא בינה, והוא גורם הולדה,
חכמה, ובית אביך, הוא אבא, אל הארץ, זו לאה,
בראשית פרק יב
א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָמֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ,
אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב) וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל,
גוי, גימטרייה, עולה י"ט כמניין חוה.
שהוא רחל, שהוא מילוי מ"ה.
יוד הא ואו הא.= מ"ה
וד+א+או+א= י"ט = חוה '
ראה מאמר בהמשך על גוי גדול
פרשת לך לך
סימן י"ב:
ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו':
כבר נתבאר אצלינו, בדרוש הנוקבא,
כמה בחי' היו בה, משנברא העולם, ועד חרבן בית שני.
ואיך היו הזווגים של זו"ן בכל זמן וזמן וע"ש.
והנה עתה נבאר, אם היה זווג לזעיר עם נוקביה
קודם זמן האבות, או בזמנם.
דע, כי קודם שנולד אברהם,
לא היה זיווג אל זעיר עם נוקביה,
לפי שעדיין בזמנים ההם, היה ז"א בן ו"ק,
הנקרא זמן היניקה, ולא נכנסו בו המוחין דגדלות.
ונודע, כי אין טיפת מ"ד נמשכת, אלא מן המוחין,
ולכן לא היה אז זווג לזו"ן.
וכאשר נולד אברהם,
התחיל למעלה התעוררות זווג עליון,
ולכן נקרא שמו אברם,
הרומז אל זווג יסוד דזעיר הנקרא אבר.
עם יסוד דנוקביה הנקרא ם סתומה,
ושניהם נקראים אברם.
אבל עדיין לא נעשה הזווג העליון בפועל,
עד שהלך אברם לארץ ישראל,
ועל ידו נעשה אז הזווג העליון.
וז"ש לו הקב"ה, לך לך מארצך וממולדתך וגו',
כדי שיתקן על ידו זו"ן ויזדווגו יחד.
וז"ש לך לך מארצך וגו', ואעשך לגוי גדול,
ז"א מ"ה אדם | יוד | הא | ואו | הא |
המילוי מ"ה גוי,= חוה | וד | א | או | א |
הנקבה חו"ה | וד | א | או | א |
כי בלכתו לארץ ישראל, יוגדל ז"א על ידו,
ויהיה גדול בבחי' מוחין, ויוכל להזדווג עם נוקביה:
ונמצא, כי טרם שבאו המוחין בז"א,
לא היתה נגלית בחי' לאה,
כי לאה אינה יוצאה אלא מהארת המוחין כנודע,
ולכן לא נגלית רק רחל,
הנקראת ארץ תחתונה.
| בית אביך חכמה |
|
| אימא בינה לאה |
|
חסד |
| גבורה |
מולדת | תפארת |
|
נצח | ארץ תחתונה | הוד |
| יסוד |
|
| רחל מלכות ארץ |
|
וזה אומרו, לך לך מארצך וגו', שהיא רחל.
ולהיות כי עלית אברהם הוא בקו ימין, כמו שיתבאר,
ולכן נאמר בו לך לך מארצך,
שהיא ספירת הנצח, בסיום הקו,
ושם הוא קרוב אל המלכות הנקראת ארצך,
ויעלה עד ספירת החסד, הנקרא מולדתך.
לפי שכל טיפת ההולדה, היא מן החסד,
דגניז בפום אמה כנודע:
ואח"כ תעלה עוד ממולדתך שהוא חסד,
אל החכמה הנקראת בית אביך,
כי חכמה נקראת אב לאברהם, הנקרא חסד.
ואחרי שכבר נעשה מוח החכמה דזעיר,
אז תלך משם אל הארץ אשר אראך,
היא לאה, ארץ העליונה,
שאז תתראה ותתגלה, משא"כ קודם כניסת המוחין כנזכר:
אמנם צריך שתדע, כי כמו שביארנו בשער התפלות,
כי הזווג הנעשה בראשי חדשים,
הוא בבחי' הנצח בלבד.
והנעשה בראש השנה, הוא בבחי' הגבורה לבד.
וכן בכל י"ט וי"ט, חלוק כל אחד מחבירו.
והנה גם עתה בימי ג' האבות, היה כן.
כי בזמן אברהם, עיקר הגדלת המוחין,
היה במוח החכמה, הקרוב אל החסד, שהוא אברהם.
וכל הזווג הנעשה בימיו, היה בבחינת החסד בלבד.
וזה אומרו, ואעשך לגוי גדול, כי לך לבדך,
שאתה ספירת החסד,
אעשך לגוי גדול,
כי ההגדלה היא עתה בקו ימין בלבד.
ואחר כך בזמן יצחק,
נגדל מוח הבינה, שהיא בקו שמאל,
קרוב אל הגבורה הנקרא יצחק,
ולכן כל הזווגים שבזמנו היו בבחי' הגבורה.
ואח"כ בזמן יעקב, נתקן מוח הדעת,
ואז נגמרו ונגדלו הג' מוחין,
והייתה הולדה וזווג גמור.
וז"ס מ"ש חז"ל כי הייתה מיטתו שלימה,
כי הזיווג הנעשה בימיו, היה שלם בג' המוחין:
| י | ה | ו | ה |
| ||||
| חכמה | בינה | ז"א | מלכות |
| ||||
קו ימין חסד אברהם |
| קו שמאל גבורה יצחק | |||||||
| קו אמצע תפארת ז"א יעקב |
| |||||||
והנה סיבת תוספת אות ה' באברהם,
וגם טעם למה לא נתוספה ביצחק ויעקב.
הטעם הוא כי עניין תוספת ה' זו, היא לשתי סיבות,
קו ימין | קו אמצע | קו שמאל |
חכמה | כתר דעת | בינה |
זאיר אנפין תפארת עץ החיים | ||
חסד | תפארת דעת | גבורה |
טוב | עץ הדעת | רע |
נצח | יסוד דעת | הוד |
| מלכות עשייה |
|
האחד היא, כיון שבתחלה לא היו מוחין בז"א,
ונודע כי הם מתלבשים בנה"י דאימא,
הנקרא ה' עילאה ולכן חסר ממנו אות ה',
ולא היו בו רק אבר מ', שהוא שתי היסודות הנזכרים,
בלי זווג, ואחר שנגדלו המוחין על ידו,
ניתוסף בו אות ה' עילאה כנזכר.
והב' הוא, כי טיפת הזווג היא מן החסדים הבאים
מן מוח הדעת, וכאשר הגדילו המוחין,
וירש מוח הדעת,
אז נתנו בו ה ה' חסדים של טיפת הזיווג,
והם סוד תוספת אות ה' הנזכר,