פרשת משפטים מהזוהר מאמר סבא משפטים ודיני הגלגול,

פרשת משפטים  מהאר''י הקדוש

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,               כ''ה  בשבט תשע''ט

...............................

ואמנם צריך שתדע כי אין זה אלא בנשמה חדשה שעדין לא נתגלגלה כלל.

ולכן היא הולכת ונוספת בסדר המדרגות.

נפש ואח"כ רוח ואח"ך נשמה.

ואינו תלוי בענין השנים רק בזכיות בלבד.

 

אמנם מי שהוא מגולגל מבחינת נפש אינו יכול ליקח עוד כל ימיו חלק הרוח

וכשימות אחר שישלים הנפש

יחזור ויתגלגל לתקן הרוח.

 

וכן הענין בנשמה ובדרוש הגלגולים הארכנו בזה וע"ש:

 

שם דצ"ה ע"א וז"ל מאן הוא נחשא דפרח באוירא ואזיל בפרודא כו' זה יובן במ"ש בפ' בלק בדף קצ"ו אשר הלך חשכים אשר הלכו מבעי ליה.

אמר ר' אלעזר בגין דאינון שריין בחיבורא ומיד אתפרשאן. הלך חיבורא. חשכים אתפרשאן כו'

 

 ושני מאמרים האלו יובנו בסוד העגלים שעשו בני ישראל בצאתם ממצרים ושעשה ירבעם.

 ולכן נבאר תחילה עניינם:

כבר ידעת כי הקליפה אצל הקדושה כקוף בפני אדם. והנה בקדושה היא ז"א ונוקביה מחוברים אחור באחור. ואח"כ ננסרו ואח"כ הוחזרו פנים בפנים.

 

 ונודע מה שביארנו בפ' תצוה. על אותן תרין נקודין

שיש באדם   האחת היא אות.   יסוד ברית קדש

ולמעלה ממנה יש נקודה אחרת והיא נקודת הטיבור.

 ושתי נקודו' אלו התחתונה היא (ע"ב) ביסוד.

והעליונה היא בבינה כנז' אצלנו שם.

 

ולכן הטיבור סתום בסוד בינה עלמא סתימא

 ואינו נפתח אלחוץ

 בהיות התינוק בסוד עיבור בעלמא דאתי במעוי דאימא ואז התינוק יונק משם.

ושתי נקודו' אלו הם מצד הפנים.

 

אבל (ד"ש ע"ד) בצד האחורים של האדם אין נקודה באחור מכנגד נקודת הטיבור

לפי שאין אחיזה אל החצונים במקום הבינה.

 

אמנם יש נקודה אחת כנגד נקודת היסוד.

והיא הנקראת נקוד' האחורי' כי שם

יש מקום אחיזה אל החצונים.

 ולהיות כי אותו הדור שיצאו ממצרים היו מבחינת הבינה עלמא של אתיסיה  כי הנה לסיבה זו לא נכנסו לארץ

 

אבל מתו במדבר כמבואר במקומו

ולכן רצו הערב רב אשר ביניהם לתת אחיזה אל הקליפות אף גם בנקודת הטיבור

מכנגדה בצד האחורים ולהתאחז אף בבינה.

 

 ונודע כי מן הטיבור היא התחלת בנין המלכות

מצד האחור כנז' באדרא בטיבורא שארי ובטיבורא שלים.

 

ולכן עשו העגל כלול מזכר ונקבה

מחוברים אחור באחור.

וזמ"ש קום עשה לנו אלהים אשר ילכו

לפנינו בלשון רבים.

 

והענין הוא כי בהיותם אחור באחור

נמצא שיש אל העגל הזה פנים נראים משני צדדיו. ואחורים מכוסים ומחוברים

וזמ"ש אשר ילכו לפנינו

כלומר שבהיותם נעשים בסוד חיבור אחור באחור

הנה ילכו לפנינו בבחינת פנים

כי פנים שלהם ניכרין. ואחוריהם נכסין.

 ומילת לפנינו הוא מלשון פנים

 

וכבר ידעת מ"ש בזוהר שיר השירים כי לא חזרו ז"א ונוקביה של קדושה אפין באפין עד שלמה המלך ע"ה

כשבנה בית המקדש

אבל בימי משה בדור המדבר

עדין היו אחור באחור לעולם.

ולכן גם הערב רב עשו העגלים בסוד אחור באחור דוגמת הקדושה ומ"ש עשה לנו אלהים הוא

כי משם אלהים הוא אחיזת כל הקליפות

כמבואר אצלנו בסוד תיקון הגאוה והליצנות וע"ש.

,,,,,,,,,,,

 

 גם צריך שתדע כי סוד שם אלהים הוא ה' אותיות מנצפ"ך שהם בחינת ה' הגבורות הנודעות.

ושתי אותיות מ"י הם בחינת הב"ל בן אדם הראשון והוא סוד מי אסף רוח בחפניו

כי הוא סוד החוטם האוסף ומקבץ כל החמש גבורות למקומם ושם מתבסמין ונמתקים

לפי שכולם חוזרים ועולים בחוטם

בסוד גבורה אחת בלבד בבינה.

וזהו סוד פסוק וכבס האוסף את אפר הפרה

 כי היא הבינה האוספת אשר היא בסוד החוטם האוספת את הרוח לתוכה

בינה

יוד

ה''י

ואו

ה''י

ס''ג = חוטם

ומה שהיו בתחילה ה' גבורות שהם סוד פרה

שרוצה לומר פ"ר ה' שהם ה' אותיות מנצפ"ך העולים פ"ר חזרו עתה להתאחד ונעשו אחד

 וזהו לשון אפ"ר רוצה לו' פ"ר א'.  לפי שכולן נכללו

עתה כאחד בסוד החוטם ושם נתבסמו.

וג' אותיות א'לה הם בחינת קין בן אדם הראשון

 וסודם א' הוא הזרוע א'לה

אשר משם בחינת קי'ן כנודע אצלינו.

 ול' היא היד א'לה - וה' הם חמש אצבעות הידא'לה.

ולפי שהערב רב מבחי' קין

לכך אמרו אלה אלהיך ישראל

לרמוז אל אותיות אל"ה של שם אלהים

 

 ועכ"ז היו רוצים להמשיך אליו גם בחינת הב"ל.

שהוא בחינת הבל היוצא מן החוטם והפה

וזמש"ה זובחי אדם עגלים ישקון

 

כי סוד הנשיקה היא בפה

וכן ר"ת של י'דע ש'ור ק'ונהו ו'חמור הוא יש'קו וארז"ל שהערב רב היו מנשקין את העגל.

 

וענין נשיקה זו היתה כונתם להוריד אליו הבל הדינין והגבורות של הפה ושל החוטם

כנז' אצלנו (ע"ג) לקמן ד' בסוד קי"ן והב"ל איך מתחלקים

בענין החמש' גבורות וזה לוקח שתיהם.

 וזה שלש הנשארים

 

ואם היו ח"ו יכולין להמשיכם היה העולם אבד

לפי שהיו הדינין והקליפות מגיעין עד הבינה (מ''י)

אבל לא עלה בידם רק ג' גבורות אלה לבד.

 

אלא שעכ"ז בכח שתי גבורות הפה והחוטם הנרמזים במ"י של אלהים מהם עשו את העגל.

 

וזהו סוד שם הקדוש יל"י שהוא בגמטריא מי ונרמז בר"ת י'שראל ל'א י'דע וזהו מ"ש רז"ל

כי היה שם הקדוש חקוק על טס של זהב

 שהעלה בו משה לארונו של יוסף.

 

 והשליכוהו לכור הזהב ויצא העגל הזה והוא סוד השם הנז'. ... וזכור ענין זה ...

כי שם הזה של יל"י הוא בחי' שתי הגבורות הנז'

של החוטם ושל הפה שהם ב' אותיות מי של אלהים.

 

והרי נתבאר ענין העגל שעשו ישראל שהיה בבחינת

אחור באחור בלבד כדמיון הקדושה כקוף בפני אדם

 

וכאשר בא שלמה ובנה בית המקדש

החזירם פנים בפנים לז"א ונוקביה של קדושה

 

 וכשבא ירבעם אח"ך רצה להחזיר גם הקלי' פנים בפנים ולנסור את שני העגלים ועשאם שנים.

ואת האחד נתן בבית אל   והאחד נתן בדן.

 

ואמנם לא עלה הדבר בידו להחזירם פנים בפנים

בחבור ממש. אמנם אחר שנסרם לשנים

 נשארו בפירודא ולא אתחברו אפין באפין

 

וזהו סוד הנחשא דפרח באוירא

 היא סוד הקליפה אשר רוצה להתדמות אל הקדושה

 כקוף בפני אדם

והתחילה להיותם שארי בחיבורא. רוצה לומר שאני רוצה לומר בחיבור אחד בסוד אחור באחור.

אבל כאשר ננסרו ונפרדו

לא עלה בידם להתחבר אפין באפין.

אבל נשארו נפרדין לשנים   ולא נתחברו עוד

 

וזמ"ש וסיים בפירודא. כי אם ח"ו (ד"ש די"ט ע"א)

היו מתחברים אפין באפין היה העולם חרב.

 

 ועתה נבאר הדבר הזה גם בתחילת ברייתו של עולם

כי הנה בתחיל' היו הקליפו' מחוברין אחור באחור

דוגמת הקדוש' וכאשר בא ע"ש אשר אז ננסרו דכר ונוקבא של הקדוש' כדי שיוכלו להתחבר

 

אח"כ ביום שבת עצמו להזדווג אפין באפין ולא בחול.

 ננסרו גם זכר ונוקבא של הקליפות.

 ובבא יום שבת של מעשה בראשית

 חזרו ז"א ונוקביה דקדושה אפין באפין ונזדווגו יחד

 

אבל הקליפה שאין לה אחיזה ביום השבת

לא יכלה לחזור פנים בפנים.

 

ונשארו זעיר ונוקביה דקליפה

 ננסרין ונפרדים זה מזה ולא אתחברו פנים בפנים

 

(א"ש וזהו סוד מ"ש הכתוב בפסוק מזמור שיר ליום השבת כו' יתפרדו כל פועלי און)

נמצא כי הקדושה עם שבאמצע היה פירודה שהיא הנסירה. אמנם שארי בתחי' בחיבורא בהיותם אחור באחור

וגם בסיום סיים בחיבורא והוחזרו אפין באפין בחיבור גמור.

 

ונמצא כי הפירוד שבאמצע

היה בתכלית החיבור האחרון המעולה.

 

אבל הקלי' שארי בחיבורא בבחינת אחור באחור.

ואח"כ ננסרו ונשארה בסיומא בפירודא

כי עוד לא הוחזרה אפין באפין:

שם בדף צ"ה ע"ב ענין ההוא טיקלא דעשיקת נשמתין ביארתיו בביאור סוד הק"ש שעל המיטה וע"ש בדף ע"ט ע"ב:

שם בדף צ"ו ע"א ענין שם אלהים שהוא מתפשט לתתא עד הקליפין נתבאר אצלי בתיקון הגאוה והליצנות

ובדרוש סוד אהבה והירא' (ע"ד)

גם נתבאר באורך באדרת נשא בדף קפ"א ע"ב במ"ש יתיב על כרסייא דשביבין דנור לאכפייא לון כו' ע"ש דרוש נפלא:

שם דף צ"ז ע"ב וז"ל אלא שארה כסותה' ועונתה' לא יגרע אלין אינון תלת שמהן עלאין כו'.

 

הנה נתבאר אצלנו בדרוש שמות הספירות

כי שם זה של אלוה הוא בחסד של ז"א וע"ש

גם אומרו ועונתה דא משיכו דעלמא דאתי נתבאר אצלינו בפ' תרומה בדף מ"ו ע"ב בסוד שם אכתריאל יה ה' צבאות כו' וע"ש.

 

ומ"ש ועונתה דא ה' צבאות כו' פירושו הוא.

כי הנה"י של הבינה נקראים ה' צבאות.

והם מתפשטין ונמשכין בתוך ז"א.

ולכן נקראים עונה טמירא כי אותו היסוד דבינה טמיר תמן וגם כל הג' הנז' שהם שארה כסותה ועונתה

 

ביארתים בענין דרושי יום הכפורים שנאסרו בו

 בה' עינוים אכיל' ושתיה ורחיצה כו'

 

ושם ביארנו שארה שהיא האכילה

ועונתה שהיא תשמיש המטה.

אבל כסותה לא ביארתי שם והנה ענינה הוא

 

שם ס"ג שבבינה שבו ג' יודין ואלף

שהיא שם ייא"י שהוא בגמטריא

אל מן אלוה אשר באל זה

מתכסין ז"א ונוקביה הנקראי' ו"ה מן שם אלוה

וזהו אלוה אל וה כנדרש בפ' לך לך וע"ש:

 

שם דף צ"ז ע"ב וז"ל ואם לבנו יעדנה כו'

אמרו ליה דידכר יומא דתלגא דאזדרעו פולין כו'

 

כבר הודעתיך ענין ג' המוחין של ז"א בזמן קטנותו

אשר הם שמות של אלהים במילויים

ויש בכל אחד מהם ב"ן אותיות

בסוד פשוטו ומילויו ומילוי מילויו

וכאשר בא זמן הגדלות יורדין אותן המוחין של קטנות

למטה בגרון ושם הם נעשים בחינת אותם הפולין.

שיש בראש שני הסימנים אשר עליהם אמרו בגמרא

 

שאם שחט במקום הפולין טרפה ולמטה מהם כשירה

 

וכונתו לומר שאז ביום ההוא נתעסקו בדרוש ההוא

ושם ביארנו פירוש הפסוק הזה:

שם דף צ"ח ע"ב וז"ל ופגע באינון נשמתין דגיורין כו'

 

 

 זה תבין במה שאמרנו בדרוש הגלגול וגם לעיל במאמר ס' הזוהר בד' צ"ד ע"ב וז"ל ת"ח בר נש כד אתייליד כו'

 

 וביארנו זה כי מי שהוא מגולגל מפעם אחרת פירוש

 שכאשר בא פעם ראשונה בעוה"ז

והיו בו נפש ורוח ונשמה ופגם וחטא בשלשתם

והוצרך לבא בגלגול לתקן פגם הנז'.

 

ואף אם יתקן תכלית התיקונים אי אפשר שיזכה

אלא על הנפש לבדה.

 

כי כיון שהרוח לא נתקן

אי אפשר לו לבא להתחבר בנפשו הנתקנת

 

וכן הענין בנשמה.

אמנם אותו הרוח מתגלגל בגוף אחר.

וכיון שאי אפשר אל הרוח בלתי נפש כסא אליו

 

נר ה' נשמת אדם מהו

נ"ר נ'שמה ר'וח ועל חיבור' דתרויהו כחדא

 אקרי נר נשמה ורוח דכר ונוקבא לאנהרא כחד' כו'.

 

המאמר הזה קשה מאד להולמו

כי הוא הפך מכל מה שנמצא בכל ספרי הזוהר.

כי הרוח זכר. והנשמה נקבה. שהם ז"א ואימא עלאה.

 אבל יתבאר במאמר ס' הזוהר בפ' קדושים בד' פ"ג ע"ב בסתרי תורה וז"ל אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום כו'

 

ע"ש והענין בקיצור כי שם נתבאר שאז היה מצב ומעמד העולמות באופן אחר ממה שהם עכשיו

אחר שחטא אדם הראשון.

 

כי בראשונה קודם שחטא היה הזווג של ז"א ונוקביה

למעלה בחיק או"א ובהיכל שלהם.

 

כי היה העולם בסוד קדושת שבת.

 

ולכן אז נשמת אדם הראשון היתה לו מן הז"א

אשר היה אז בבחינ' בינה

ומשם הנשמה והמלכו' היתה בסוד ז"א

ומשם היתה רוחו של אדם

 

ואז הית' הנשמה דכר מז"א

ורוח נקבה ממלכות

אבל אחר שחטא ירדו העולמות ממעלתן

והיו בבחינת ימי החול

 

והמלכות ירדה למטה במקום הבריאה

אשר משם היה אז נפשו של אדם

ועתה נפשו היא מן המלכות

אשר ירדה עתה אל המקום שהיתה שם הבריאה

 

 אז ורוח היה לו מן הז"א שירד למטה במקום המלכות שהיתה שם אז ונשמתו היתה לו מן הבינה

שירדה במקום שהיה אז הז"א שם

 

 ועתה נמצא כי נשמה מבינה. ורוח מז"א ונפש ממלכות

וכפי המצב הזה הוא מה שבכל העולמות הוזכר

 

כי   רוח מז"א.  ונשמה מבינה.

אבל קודם שחטא שהיו העולמות מעולים יותר

היתה לו  נשמתו מז"א  שהיה אז במקום הבינה

.ורוחו מנוקביה. שהיתה אז ..במקום ז"א..

 

ובזה לא יחלקו המאמרים יחד:

שם ד' ק' ע"ב וז"ל בריה דיוחאי ידע לאסתמר' ארחוי כו'

 

דע כי נשמות הצדיקים

יש מהם שהם מבחינת אור המקיף

ויש שהם מן האור הפנימי

 

וכל אותם שהם מצד האור המקיף יש בהם

כח לדבר בנסתרות וסודות התורה

דרך כיסוי והעלם גדול

כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם

 

והנה רשב"י ע"ה היתה נשמתו מצד האור המקיף

ולכן היתה בה כח להלביש הדברים ולדורשן

באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום

אלא מי שראוי להבינם.

 

ולכן ניתן לו רשות' לכתוב ספר הזוהר

ולא ניתן רשות לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו

 לכתוב ספר בחכמה הזאת

 

 עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו

אבל הטעם הוא שלא היה בהם כח

להלביש הדברים כמוהו

 

 וזמ"ש בריה דיוחאי ידע כו'

ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר

אשר כתב רשב"י

שאין כל מוחא ומוחא יכול להבין דבריו:

.....::::::::::::.....

 

שם דק"ג ע"א וז"ל ואל אחר אסתרס ולית ליה תיאובתא לעלמין

ולא אפיש ולא עביד פירין כו' ענין זה נתבאר לעיל בפרשת ויחי

בדף רי"ז ע"ב במאמר אותן תרין צפרין כו'

.......................

והענין הוא (ע"ב) במה שנתבאר שם ההפרש

שיש בין הקדושה אל הקלי'

כי הזכר של הקדושה יש בו תלתא מוחין

שהם חכמה ובינה ודעת

ונודע הוא כי טיפת הזרע נמשכ' ממוח הדעת

שהוא האמצעי היורד ונמשך דרך חוט השדרה

כי לכן נקרא הזווג ידיעה

כמש"ה וידע אדם את חוה

וידע אלקנה את חנה אשתו על שם הדעת.

 

אבל נוקביה של ז"א דעתה קלה

ואין בה רק תרין מוחין

 

וטעם הדבר הוא כי נשמות ישראל'

נמשכין מזווג העליון של הקדושה.

ומשם יוצא להם נר"ן.

 

כי הנפש היא מן המלכות בעצמה

אבל ..הרוח והנשמה.. הם מן ..זווג ת"ת ומלכות..

והנה אי אפשר להעשות הזווג הזה

אם לא על ידי הדעת המחבר תרין מוחין

...של חכמה ובינה של ז"א...

ומשם יוצא טיפת הזרע  להוציא  רוחין ונשמתין למטא.

 

ולכן יש בהם בישראל נר"ן.

נפש ממלכות ..ורוח ונשמה מזווג הנעשה מת"ת ומלכות.. אשר יש בחינת דעת אל הז"א כנז'

אבל האומות אין להם לעולם רק בחינת נפש לבד

מצד הנקבה של הקליפה

 

כי הרוח והנשמה הבאה מן הזכר המזדווג בנקבה

אינה' נמשכת להם  לפי שאין אל הזכר של הקליפה

מוח השלישי הנקרא דעת

אלא שני המוחין אשר כנגד חכמה ובינה בלבד.

 

ולכן אל אחר שהוא הזכר של הקליפות אסתרס (ד"ש ע"ג) ולא עביד פירין שהם בחי' רוחין ונשמתין של אומות העולם.

 

וכבר ידעת מן ההיכלות דפ' פקודי

כי אל אחר הוא כינוי של הזכר של הקלי'

וזהו סוד מ"ש ז"ל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו

כי כיון שהוא מרחם למי שאין בו דעת

גורם התפשטו' רחמים ( קו אמצע הדעת הנקרא רחמים ,

גורם שפע באל אחר הזכר של הקליפות שאין בו דעת.

 

גם זה הוא סוד גם בלא דעת נפש לא טוב

כי נפשות אומות העולם הם נעשות בלי דעת

 

ולכן אינם טובות אלא הם מצד הקליפה הרעה.

אבל נפשות ישראל שהם נעשות בדעת הם טובות מצד הקדושה שיש בה זועת:

שם בד' ק"ה ע"א וז"ל ועל דא בההוא זמנא מי אלה כעב תעופינה כו'

 

ענין שם אלהים שהוא חיבור מי ואלה הנז'

כאן יתבאר לך ממה שנתבאר אצלנו בענין דרוש

יעקב עם שתי נשיו לאה ורחל:

שם בד' קי"א ע"ב וז"ל כד אתא שמואל נטל ההוא ירך

וסלקיה מההוא אתר וחטף ליה מיניה כו'

יתבאר לך במה שנתבאר אצלנו בענין דרוש

שורש נשמת נדב ואביהוא שהם בחינת נצח והוד.

ועליהם איתמר ויגע בכף ירכו כנז'

 

בפ' ויצא בסתרי תורה בדף קמ"ח ע"ב וז"ל

 מהו ויגע בכף ירכו ביה לא יכיל.

אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא כו'

 

 

והנה שמואל הוא בחינת גלגול נדב ואביהוא

בסוד ונתת לאמתך זרע אנשים כמבואר אצלינו.

 וחטף הירך ההוא מיד סמא"ל ולקחו לעצמו:

 

שם דף קי"ד ע"ב וז"ל פקודא חדא

להפריש ערי מקלט למאן דקטל בגין ההוא מצרי דקטלת כו' כבר הודעתיך כי מרע"ה הוא גלגולו של הבל

בן אדם הראשון והמצרי שהרג היה קין אחיו

ולכן הרגו בשם המפורש של שם מ"ב.

כדי להעלות נפשו ולתקנו בתוך הקדושה

 

אמנם עדין לא היה ראוי לזה ולא נגמר זמנו להתקן.

והרגו קודם הזמן הראוי לו

ונמצא שהרגו שלא כדין אלא שהיה (ע"ג) בשוגג

כי נתכוון לטובתו. והיה צריך לנוס אל ערי מקלט.

 

ולכן ניתן לו מצוה זו של הפרשה ערי מקלט ליחשב לו

כאילו נס אל ערי המקלט ונתכפר לו

כמו שביארנו שם בפסוקים ההם ובפסוק ואשר לו צדה כו':

 

שם בדף קי"ד ע"ב וז"ל בתר דהדרת בתיובתא אסתלקת בבינה יה"ו אילנא דחיי כו'

 

כאן אמר כי משה סליק עד בינה

ורז"ל אמרו במדרש על פסוק וראית את אחורי

 מלמד שהראהו קשר של תפלין ולא יותר

אבל זה יובן במה שהודעתיך

כי לאה היא הנקראת קשר תפלה של ראש

והיא עצמה מלכות של בינה:

שם בדף קכ"ב ע"ב וז"ל דתניא ברזא דרזין ריש' דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה כו' ענין זה נתבאר היטב בביאור אדרת האזינו:

שם ד' קכ"ג וז"ל אלא דעת גניז בפומ' דמלכא ואקרי פשיטותא דת"ת כו' גם זה נתבאר בביאור אדרת האזינו בענין הדעת של רישא עלאה דלא אתידע הנקרא עתיק יומין

כי הדעת שלו גניז בפומא דעתיקא שהוא אריך אפין

 

כי הת"ת נחלק לשתי חלקים והם ת"ת ודעת

והת"ת הוא בחינת קרומא דאוירא

והדעת גניז בפומא ושניהם נקראים ת"ת

וכאשר הוא ענין הזה בעתיקא כן

הוא בכל שאר הפרצופין כולם וב ז"א ונוקבא'

 

כמו שנבאר בע"ה במקומו

איך כולם מתפשטין ומתלבשין זה בתוך זה

ונמצא כי דעת' גניז בפומא של מלכא שהוא ז"א ת"ם:

סבא משפטים  הזקן.

דינים של הנשמות החוזרות בגלגול.

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,               כ''ה  בשבט תשע''ט

...............................

 

יד') רבי  חיה ורבי.יוסי  פגש  בזן אחד שהיה שואל שאלות.  (עד סעיף. כ' ראה בזוהר )

 

כי דברי התורה אינם כדברי חלומות.

בת כהן. נשמה עליונה הבת של אברהם.  שהיא חסד.

 

כ"ה.) אוי לעולם שבני אדם אינם  יודעים  להישמר.  שהם מושכים  המשכת   הנשמות. 

 לתוך גוף  בעת  זווגם.  עם  יצר  הרע

.שהוא  איש  זר. 

 

ובת כהן ההיא  שהיא  הנשמה  פרחה  למטה. 

ומוצאת בנין..כלומר גוף.  באיש זר.

 

משום שזה רצון אדונו והיא נכנעת.  ואינה יכולה לשלוט.  ואינה  נשלמת  בעולם הזה.  כשיוצאת  ממנו.  היא 

 

בתרומת הקדושים. לא תאכל

כשאר כל  הנשמות  שנשלמו  בעולם הזה.

 

כ"ו)   עוד יש  במקרא הזה,  ובת כהן  כי  תהיה

 לאיש זר.  נכלמת היא  הנשמה  הקדושה,

 כי תהיה  לאיש זר.  כלומר  שנמשכת  על גר שנתגייר.   ופורחת  מגן עדן  בדרך סתום. על

 

בנין.כלומר גוף.   שהגוף נבנה מערלה  הטמאה,

כי אבותיו לא נימולו.  זה הוא איש זר.

 

כ"ז)  וזה  הוא סוד עליון  יותר מכל.  בעמוד  האומד לשקול  עליו.  תוך  האוויר  הנושב. (תפאורת  ז"א  עץ  החיים)

ימין  אור     שמאל  אויר.  האורות נסתמים.

 

יש  מאזניים  בצד  זה  הימין.  מוריד אור של חסדים.

ויש מאזניים  אחרים  בצד  זה  השמאל.  אור חוזר.

בצד  זה  הימין מאוזני  הצדק.  ז"א עץ החיים.

 

.ובצד זה  השמאל מאוזני המרמה. מלכות עץ הדעת.

 

ומאזניים אלו,  אינם שקטים  לעולם.

 והנשמות  עולות  ויורדות  באות  וחוזרות. 

דרך  המאזניים האלו.

 

 

ויש  נשמות  עשוקות,  כששולט  אדם

הס"א  באדם  של הקדושה.

(קו שמאל  דינים גמורים  של  שלג וקיפאון.) 

זה  סוד  הכתוב  עת  אשר  שלט  האדם  באדם 

לרע  לו.  לרע לו  ודאי.

 

ביאור  הדברים.  שהעמוד   האמצעי תפארת.

עץ החיים מאיר במלכות

יש- ב' בחינות  במאזניים ימן ושמאל.

 

בחינה. א'בימין שהם מאזני צדקכלומר באיזון מוחלט .  אז  הימין מושך  האורות החסדים מבינה

שהיא מקור החיים ועץ החיים.

 בינה חפץ חסד. מלמעלה  למטה. 

והארת  השמאל  רק  ממטה  למעלה. ונוצר מעגל.

 

בחינה. ב'מאזני מרמה..  כי ספירת תפארת נקראת 

גם  דעת.  כי  הקו  האמצעי תמיד נקרא דעת

לכן  המלכות  שלנו נקראת עץ  הדעת.

 כי  היא  מקבלת  מספירת תפארת.  שיש בה ימין ושמאל

 

והקדושה  של  קו שמאל  זה  לעלות  מלמטה  למעלה

שינו מקום לבטל את הגבורות . 

בסוד. הלבנה ביום ד' של מעשה בראשית.

 

השמאל נקרא מרמההס"א  תמיד אוחז בשמאל. 

ומושך מלמעלה למטה  אור החכמה שהם דינים גמורים.  ומטעם  זה  העולם שלנו  המלכות  

נקראת עץ  הדעת  טוב  ורע.

 

אם  הנשמה מקבלת  ממאזני המרמה.

 דרך קו שמאל

אז  נעשקות  בידי הס"א ונופלות  לידיה. 

והן  הנקראות  נשמות העשוקות.  ואז נאמר.

עת  אשר  שלט  האדם  באדם  לרע  לו.  

דהיינו  שאדם של  הס"א 

שולט  באדם של הקדושה. אבל הוא לרע לו.

.................

 

כ"ח)  אבל נשמה  זו  שהיתה  לסטרא אחרא 

נקראת איש זר. ונעשקה  על ידו,

 זה הוא לרע לו  לגוף., לו ,  לאיש זר ההוא.

שהוא  הגוף. והיא  בתרומת 

בתרומת  הקדושים  לא  תאכלכשאר הנשמות.

 

עד  שעושה  בה  הקב"ה  מה  שעושה. 

כלומר עד שיתקן אותה.  לזה  בא  הכתוב  ואומר:

ובת  כהן(חסד. ימין) כי  תהיה  לאיש זר. (שליטת קו שמאל הדין על  החסד.) כי  תהיה  לאיש זר

והיא  בתרומת  בתרומת  הקדושים  לא  תאכל.

 

 

קהלת. ד':  שלמה  המלך  אמר  בקהלת.סבא: של"ט.

ושבתי  אני  ואראה  את  כל  העשוקים.  בהמשך ממשיך:  והחכמה שקבל  שם  נכללה בו,  ונתיישבה בלבו  ודעתו.

................

כ"ט)  כאן יש סוד.  איך  מתעקשות  הנשמות. 

כי  עולם  הזה  מתנהג  בו  הכל  על  ידי  עץ  הדעת.

 טוב  ורע.  שהוא  המלכות.

(שזה  הכלי של  הרצון לקבל  שלנו. שאנחנו מולכים בו . מלכות זה  הממלכה  הפרטית של כל יחיד כאן בעולם שבא  למלוך.  להיות  מלך.

 

וכשבני  העולם  מתנהגים  בצד  הטוב.  

 בהכרעת  קו  האמצעי.  והמאזניים  עומדים ומכריעים  לצד  הימין לחסד  שהוא  הטוב.

 

וכשמתנהגים כצד שמאל שהוא בצד הרע.  כלומר שממשכים אורות  השמאל שהם הדינים מלמעלה למטה.

מכרעיים  מהאוזניים לצד  ההוא לס"א.  וכל  הנשמות  שהיו  בשעה  ההוא  במאזניים  עושק  אותן  הס"א ולוקח אותו.

.................

 

ל')  אבל  לרע לו,   לס"א ,

כי  אלו  הנשמות  מכניעים כל  מה  שמוצאות

 מצד  הרעומכלות  אותו. והסימן  לזה  הוא

 ארון  הקודש  שנעשק על ידי  הפלשתים. ושלטו בו, לרע להם.  כי נגפו  על ידו הם  ואלהיהם.  אף כאן אלו  הנשמות  שנעשקו על ידי הס"א.

אלה"יםגימטרייה 86. עם 10 הספירות 860.= פלשתים.

.....................

לא')  ומה  נעשה  מאלו  הנשמות  העשוקות. 

ראינו  בספרים  הראשונים. 

שמהם היו  אלו  חסידי אומות העולם.

ואלו  ממזרים  תלמידי  חכמים.  והם הממזרים

תלמידי החכמים  הקודמים  לכהן  גדול  עם  הארץ.

 

והם  חשובים  יותר בעולם. 

עא"פ  שהכהן הגדול  נכנס  לפני ולפנים

בקודש הקודשים.(בינה).

בכה  זקן  ההוא  רגע אחד. תמהו החברים ולא אמרו כלום.

.....................

ל"ב)  פתח זקן  ההוא ואמר,

אם רעה בעיני  אדניה  אשר לא  יעדה  והפדה  לעם  נכרי.וגו'

פרשה זו נאמרה על סוד זה.  של נשמות  העשוקות,

וכי  ימכור  איש  את  בתו לאמה 

לא  תצא  כצאת  העבדים. אם  רעה בעיני.וגו'. 

 

רבונו של  עולם.  מי  לא  יירא  ממך' 

שאתה מושל  על  כל  מלכי  העולם.  כמו שאומר הכתוב.

מי לא  יראך  מלך  הגויים  כי  לך  ואתה.וגו'

..............

 

ל"ג)  כמה הם  בני אדם  בעולם  שמשתבשים  וטעים  במקרא  הזה.  וכולם  אומרים  אותו  אבל  המקרא 

אינו  מתיישר  בפיהם.

כי  הקב"ה  מלך  הגויים  נקרא

והלא  מלך  ישראל  הוא.

 וכן  הוא  נקרא שכתוב.

בהנחל  עליון  גויים. (ירמיהו.י')   וכתוב

כי  חלק  ה'  עמו.  ועל כן  נקרא  מלך  ישראל.

 

ואם תאמר,  שהוא  מלך  הגויים  נקרא,  הרי  זה  שבח להם  שהקב"ה מולך  עליהם,  ולא כמו  שאומרים,

שנמסרו  למשמשים ולממונים  שלו.

 

ל"ד) ועוד  סוף  המקרא  שכתוב,  כי  בכל  חכמי  הגויים  ובכל  מלכותם  מאין  כמוך

כל  זה שבח  הוא  לשאר העמים.

ופלא  הוא,   איך  אינם  מתעלים  במקרא

  הזה  לרום  הרקיע,

 

שהמקרא  נותן  לחכמיהם  ומלכותם  איזה יחס אל הקב"ה,  שצריך  משום  זה  לומר.שהקב"ה  גדול  מהם,

 

אלא  הקב"ה מעוור  עיניהם.  ואינם  יודעים  בו  כלל.

(מעוור נ עיניהם, שהם לא מושכים אור של חכמה  המכונה  עניים.)

....................

נ"א) עוד  יש הזהרות  לבני  אדם. במקראות  אלו.

 וכמה  עצות  טובות  עליונות הם בכל  דברי  התורהוכולם  אמת  בדרך  אמת. 

ונודעות לחכמים  היודעים  והולכים בדרך  אמת,

 

בזמן  שרצה  הקב"ה  לברא  העולם, 

עלה  ברצון  לפניו,

 וצייר  כל  הנשמות  העתידות להינתן  בבני האדם,

אחר כך, וכולן  נצטיירו לפניו  בצורה  ההיא  ממש שעתידות  להיות  אחר כך  בבני אדם. 

וראה  כל אחת ואחת.

 

.............

נ"ב)     ויש מהן שעתידות  להרע  דרכיהם  בעולם,

ובשעה  שהגיע  זמנם  לרדת  לעולם  קורא  הקב"ה  לנשמה  ההיא,  אמר לה.  

לכי  בואי במקום  פלוני בגוף  פלוני.

השיבה לפניו (הנשמה)

רבון  העולם.  די  לי  עולם  הזה.  (גן עדן) שאני יושבת בו,  ולא  אלך  לעולם  אחר

שיעבדו  בי ואהיה  מלוכלכת  ביניהם.

אמר לה  הקב"ה. מיום  שנבראת  על  זה  נבראת  להיות  בעולם  ההוא  בגוף.

 

כיוון  שהנשמה  רואה  כך  יורדת  בעל  כרחה  ונכנסת  שם  בגוף.

..........

נ"ג)    התורה  שנותנת  עצה  לכל  העולם  שרואות  כן,

היא  מזהירה לבני  העולם ואומרת.

ראו  כמה  מרחם  הקב"ה  עליכם

מרגלית  טובה שהיה  לו,  דהיינו  הנשמה 

מכר  אותה  בחנם  שתעבדו  בה.

............

נ"ד)  וכי  ימכור  איש:  זה  הקב"ה,

את  בתו,  זו  היא  הנשמה. הקדושה.

לאמה.(עבודה זרע) משועבדת  ביניכם  בעולם  הזה.  בבקשה מכם.  שבשעה שיגיע  זמנה  לצאת  מעולם הזה.

לא  תצא  כצאת  העבדים.

לא  תצא  מטונפת  בעונות.

תצא  בת  חורין  ברורה  ונקייה. כדי  שישמח בה אדונה.    וישתבח  בה,  וייתן  לה  שכר  טוב  בצחצחות  שבגן עדן.

כמו  שאמר.  והשביע  בצחצחות נפשך,

זה ודאי  כשתצא  הנשמה  ברורה ונקיה  כראוי.

 

 

נ"ה)  אבל  אם  רעה  בעיני  אדניה,  כשיוצאת  מלוכלכת  בטינוף  של  עבירות   ואינה  נראית  לפניו  כראוי..

 

אוי  לגוף ההוא שנאבד  מנשמה  ההיא  לעולם.  משום  כשהנשמות  עולות  ברורות  ויוצאות  נקיות  מעולם  הזה.

כל  נשמה  ונשמה  נכנסת  בספר  שבחמת ( ארנק  קלסר.)  המלך.וכולן  נקובות  בשמות.

 

ואומר  זו היא  הנשמה  של  פלוני 

תהיה נועדת  לגוף  ההוא  שעזבה.

ואז  כתוב. אשר  לו יעדה.  עם ו'

 

נ"ו)  וכשיוצאת  רעה  בעיני  אדניה.  כי  נטמאה  בעונות  ובטינוף  של חטאים.. אז לא  יעדה,  עם  א'

וכתוב  ונאבד גוף  ההוא  ממנה.  והיא  לא  נועדת  לו.

 

חוץ  מנשמה ההיא  שאדונה  רוצה בה,

שהגוף  חוזר  בתשובה.  אז  כתוב.  והפדה.

פדה  נפשו  מעבור בשחת.   והפדה,

 זה  סובב על  האדםשהעצה  שלו  הוא,

שיפדה  אותה  וישוב בתשובה.  לב' צדדים.

א'  על  הקב"ה  והפדה  מגיהינום.

ב'  על האדם  והפדה  בתשובה. לאחר 

שחזר  בתשובה  פודה  אותם  הקב"ה  מדרך  הגיהינום.

 

 

נ"ט)  בוא  וראה: כמה יש לאדם להזהר  שלא יטה  דרכיו  בעולם   הזה. שאם  זכה  האדם  בעולם  הזה,  ושומר  את  הנשמה כראוי,  זה  הוא  אדם  שהקב"ה  רוצה  בו,  ומשתבח  בו  בכל יום  בפמליא שלו,  ואומר.

ראו  בן הקדוש. שיש לי בעולם  ההוא.

 כך  וכך עשה.  כך  וכך  מעשיו  מתוקנים.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

השארת תגובה