פרשת נשא

זוהר פרשת נשא

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,      

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

……………

וידבר יי' אל משה לאמור, נשא את ראש בני גרשון,

א')  רבי אבא פתח מתהילים ל"ב),

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה,

מקרא זה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו,

כי תחילה אומר, לא יחשוב וגו',

ממשמע שיש בו עון,  ואין ברוחו רמיה,

ולבסוף אומר, ואין ברוחו רמיה,

ויש להסתכל בו, וכבר העמידוהו,

………………………..

בוא וראה, בשעת תפילת המנחה הדין שורה בעולם,

ויצחק שהוא גבורה עליונה וקו שמאל של ז"א

תקן תפלת המנחה שאז נעשה הזיווג בסוד

שמאלו תחת לראשי,

וע"כ גבורה עליונה שולטת בעולם עד שנכנס הלילה,

משום שהגבורה מקבלת את הלילה, כלומר,

שלילה שהיא מלכות נמשכת מגבורה, שהיא תפלת המנחה,

ומזמן שמתחיל תפלת המנחה, נפרש השמאל לקבל המלכות

ונתעורר המלכות שהיא הלילה,

………………………

אחר שנתעורר הלילה, כל אלו שומרי

הפתחים החיצונים כולם מתעוררים בעולם,

וכל בני העולם טועמים טעם המוות,

………………………..

והרי למדנו, בחצות לילה, ממש, נתעורר השמאל כמקודם,

כבעת התפלה המנחה, והשושנה, שהיא מלכות,

מעלה ריחות שהם הסוד הארת החכמה משמאל,

והיא משבחת ומרימה קול,

אז עולה ושורה הראש שלה למעלה בשמאל,

בסוד הכתוב: שמאלו תחת ראשי,  והשמאל מקבל אותה,

……………………….

אז כרוז קורא בעולם, הגיע הזמן  לקום משינה,

ולשבח המלך,  ואז מתעוררים תשבחות,

ונמצאת התבשמות הכל,

אשרי חלקו מי שמתעורר לזווג זווג הזה, כשבא הבוקר,

והימין, שהוא החסד, מתעורר ומחבק אותה,

אז נמצא זווג הכל כאחד, בין לחכמה ובין לחסדים,

 משא"כ בלילה אין שם חסדים,

……………………..  סעיף ו')

בוא וראה:  בשעה שבני אדם ישנים וטועמים טעם המיתה,

והנשמה עולה למעלה, היא עומדת במקום שהיא עומדת,

ונבחנת על מעשיה שעשתה כל היום, וכותבים אותה בספר,

מהו הטעם, משום שהנשמה עולה ומעידה על מעשיו

של האדם, ועל כל מילה ומלה שהוציא מפיו,

…………………………..

וכשהמלה ההיא שהאדם הוציא מפיו היא כראוי,

היא מלה קדושה של התורה ותפלה,

אז מלה ההיא עולה ובוקעת רקיעים ועומדת במקום

ואוחזת למלה ההיא, ומכניסה אותה לפני המלך,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

וכשהמלה ההיא אינה כראוי, והיא מלה מהמלים הרעות,

מלשון הרע, המלה ההיא עולה למקום שעולה,

ואז נרשמת המלה ההיא ואותו העון על האדם,

זה שנאמר, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך,

דהיינו מהנשמה המעידה על מעשיו, משום זה כתוב,

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו לעון,

דהיינו כשאין הנשמה מעידה עליו,

שירשם לו איזה עון, ומתאי הוא,

שאין ברוחו רמיה, דהיינו שאינו חוטא,
/////////////////

מאמר  הסוטה

פרשת נשא    סעיף ס'  בזוהר

איש איש  כי  תשטה  אשתו.

שואל  מה זה אצל זה.  כלומר  למה נסמכה פרשת

  סוטה  לפרשת  מעילה.

ומשיב.  אלא כמו שכתוב.  שם.

למעול מעל בה'  כתוב  גם  כאן בסוטה.

ומעלה  בו  מעל.  והם עניין אחד.

וע"כ  נסמכו זה  לזה.

רבי אלעזר  אמר.  איש איש.  מהו?.

איש איש ב' פעמים.  הרי באחד  היה די.

אלא  כבר העמידהו,  אבל איש איש. פירושו.

איש  שהוא איש. ז"א.( שנתגבר על יצרו. פרשת תרומה.)

דהיינו.  שקיים  הכתוב  שתה מים מבורך.(אור החסדים בינה)

ולא  נתן עיניו באישה אחרת.(אור החכמה מלכות.)

אז   הוא איש  בעולם, איש אל אשתו.

ומעלה  בו מעל.  שואל,  הרי במעל אחד  היה די.

למה כתוב ב' פעמים  מעל,

ומשיב.. אלא  מעל אחד  למעלה. (ברוח  ז"א)

ואחד  למטה  (בגוף.  המלכות)

דהיינו.  אחד  לכנסת ישראל. שהיא המלכות.

ואחד  לבעלה  שהוא ז"א משום זה

והביא  האיש  את אשתו  אל הכהן.

הכהן  כותב  השם הקודש  ביושר.

י'" ה' ו' ה'
שהאותיות הזכריות מזינות את הנקבות הקדושה.

ואחר כך כותב אותו למפרע.

ה' ו' ה'" י'
שהאותיות הנקבות (טומאה.) מזינות את הזכרים שהן הפוך מהקדושה.

עיין פירוש האר"י בהמשך המאמר,

במקום שהבעל יזין את אשתו.
האישה מזינה את הבעל.
והאותיות. שנמחקו  לתוך המים.

היו נשרטים  באורות  עליונים  ד' בחינות.

שהם  דין בדין.  רחמים בדין.

 רחמים בדין. דין ברחמים.

אם נמצאת נקיה. האותיות של רחמים נמצאו.

ואותיות הדין עלו.

ואם לא  נמצאת כראוי,

אותיות הרחמים עלו. ואותיות הדין  נשארו.

ואז נעשה הדין.

ביאור הדברים.   עניין הסוטה. (פרשת אמור קנ"ג.)

עיין שם בפרשה)  כי אשת חיל  שהם סוד המלכות.

הקדושה,  מעולם  לא סוטה  תחת בעלה.(ז"א)

שפירושו  שאינה  ממשכת  אור החכמה  ממעלה למטה.

הנבחן  לדבקות  באל אחר.

אלה היא דבוקה  בבעלה ז"א. שהם הסוד קו אמצעי.

המתקן  הארת החכמה  שתאיר  רק ממטה  למעלה.

והסוטה  שסטתה  מתחת  בעלה.

היא מתדבקת באשת זנונים, הדבוקה באל אחר.

הממשיך  החכמה ממעלה למטה.

ונודע  שהמלכות  נקראת עץ הדעת  טוב ורע.

משום שיש בה ב' נקודות.

נקודת הדין.  שהם סוד מלכות של צמצום א'.

שמחמתה אינה ראויה לקבל אור.

ונקודה  הממותקת במידת  הרחמים.,

שעל ידיה מקבלת כל האורות.

ואם האדם זוכה,  נעשה  תיקון  במלכות  לגנוז

הנקודה  דמדת הדין.  ורק נקודה  הממותקת  במידת

הרחמים  היא בגילוי.  ואז היא טובה.

שהאדם מקבל את האורות על ידה.

ואם האדם אינו זוכה.  אז מתגלה  נקודה של מדת

הדין  שבמלכות. ואז כל האורות מסתלקים. והרי רע.

עיין שם בהמשך המאמר.

שער הפסוקים האר"י

…………………

ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש:

הנה ר"ת 'חרש 'ומן 'העפר

'אשר 'יהיה 'בקרקע 'המשכן,

הוא, חוה איב"ה, ירמוז אל מש"ה,

 (בראשית ג' ט"ו) ואיבה אשית בינך ובין האשה.

כי העפר הוא נחש, אשר עפר לחמו.

אשר יהיה בקרקע המשכן,

ר"ל, כי כל חשקו ותאותו להתאחז ולהתדבק

בקרקע המשכן, אשה העליונה, הנקראת חוה.

 וכמו שחוה נתקללה לסבת הנחש שהטיל בה זוהמא,

 כי זנתה תחת בעלה, ונאמר בה ואיבה אשית.

כך זו הסוטה שזנתה תחת בעלה,

תהיה לאלה ולקללה בקרב עמה. עוד,

ר"ת 'המוכן 'יקח 'הכהן 'ונתן, הוא היה"ו,

והוא אחד מצירופי הוי"ה, שהוא דין.

כי הההי"ן הנקבות, גוברות על י"ו,  הזכרים.

כי בהוי"ה זו שהוא דין,

ינקם מהסוטה הזאת, אם זנתה תחת בעלה:

סימן ז': וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה וגו':

ארז"ל כנגד ק"ל שנה, שהוליד אדה"ר שדין רוחין לילין.

 והנה משקלה, הם אותיות, משה ק"ל. ירמוז,

אל מרע"ה, שילדתו אמו יוכבד, בהיותה בת ק"ל שנה.

 וגם הוא גלגולו של שת, שהוא ג"כ נולד אחר ק"ל שנה,

שהוליד אדם שדין רוחין לילין:
""""""""""""""""""

הזוהר  פרשת נשא , סעיף צ':

"צ) והמשכילים יבינו מסטרא וכו' :

ואז, והמשכילים יבינו . כי הם מצד הבינה,

שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך,

של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא ספר הזהר,

מזוהר של אמא עלאה, שנקראת תשובה,

אלו לא צריכים נסיון,

 ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים

 שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים,

ויתקיים בהם, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ."

צא) ואילנא דטוב ורע וכו' : 

ועץ הדעת טוב ורע, שהוא איסור והיתר

טומאה וטהרה, לא ישלוט יותר על ישראל,

כי הפרנסה שלנו לא תהיה אלא מצד עץ החיים,

שאין שם , לא קשיא, שהוא מצד הרע,

ולא מחלוקת מרוח הטומאה, כי כתוב,

ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ . "

צב) דלא יתפרנסון ת"ח וכו' :

שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ,

 אלא מצד הטוב,  שאוכלים טהרה כשר היתר,

ולא מער רב, שאוכלים טומאה פסול איסור,

שהם טמאים המטמאים עצמם בנדה שפחה גויה זונה .

משום שהם בניה של לילית, שהיא נדה שפחה גויה זונה, וחוזרים לשרשם . ועליהם נאמר,

כי משרש נחש יצא צפע . "

צג) ובזמנא דאילנא טוב ורע וכו':

ובזמן שאילן טוב ורע שולט, שהוא חולין דטהרה וחוליןדטומאה,   אלו החכמים הדומים לשבתות ויום טוב,

אין להם אלא מה שנותנים להם אלו אנשי חולין כמו

יום השבת שאין לו אלא מה שמתקנים לו בימי חול . "

צד) ובזמנא דשלטא אילנא וכו' :

ובזמן ששולט עץ החיים נכנע האילן של טוב ורע,

 ולא יהיה לעמי הארץ אלא מה שיתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם עמי הארץ, כמו שלא היו בעולם ."

צה) והכי איסור והיתר וכו' :

וכך, איסור והיתר וטומאה וטהרה לא יעברו מעמי הארץ,

 כי מצדם אין בין הגלות לימות המשיח

אלא שעבוד מלכיות בלבד .

כי הם אינם טועמים מעץ החיים

 שיתגלה לימות המשיח,

והם צריכים משנה, באיסור והיתר וטומאה וטהרה .

אלא שיהיו מבוזים לפני תלמיד חכם

כמו חושך לפני אור .

כי הערב רב, הם עמי הארץ שהם חשך,

ולא נקראו ישראל אלא עבדים מכורים לישראל,

משום שהם כבהמות . וכבר העמידוהו ."

צו) וישראל אתקריאו אדם וכו' :

וישראל נקראים אדם . ומאין לנו שיש בישראל בהמה ואדם,

ז"ש

(זהו שאומר) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם .

ואתן צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ,

שהם טובים מצד הטוב .

 אדם אתם, היינו תלמידי חכמים . "

צז) ובקרא דא נמי וכו' :

וגם במקרא הזה רומז לזה, שכתוב, לו עמי שומע לי ישראל וגו' .

אחר שאמר עמי, למה אמר ישראל. אלא עמי,

 הם עמי הארץ .

ישראל, הם תלמידי חכמים . ובשבילם נאמר,

ובני ישראל יוצאים ביד רמה . "

ועל זה נאמר בפרשת נוח "כי מלאה הארץ חמס"

שהם קליפת עמלק – שהם נעשים כלי חמס לישראל,

.

 סעיף: קד) מאמר ערב רב וכו' :

ואלו הערב רב, הם העשירים, בשלוה,

בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל,

 גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם 

כי מלאה  הארץ חמס מפניהם, 

עליהם נאמר,   היו צריה לראש .
////////////////////////

וכאן הזוהר נכנס לסודות הערב רב.

. ראה בסוף המאמר   גם על ה' מיני ערב רב

נגע רע   ענג רע.

ה' מיני ערב רב.

נפלים.  גיבורים. עמלקים. רפאים. ענקים.

למדנו:  ויראו בני האלקים את בנות האדם.בראשית. ו'

הם אלו שנסתרו,  דהיינו  שנתרחקו מהקדושה.

ונפלו בנקב התהום  הגדול.(הרי החושך  הנפילים.)

את בנות האדם.

האדם  היודע  שהוא ז"א.  שהן  מבחינת הבל.

וכתוב: וילדו להם המה הגיבורים. אשר מעולם, וגו'.

דהיינו. שהם מההוא  שנקרא עולם.

כמו שלמדנו. ימי העולם שהוא ז"א.

אלא  שהם הסטרא אחרא.  שפעם הם

מדבקים בז"א.  ופעם לא. ומדבקים בגף ולא ברוח.

אנשי השם.  כלומר ממלכות הנקראת שם.

ואינם מז"א.  שנקרא  עולם,  והם רוחות השמואל.

שלו התבשמו באדם. כי השמואל הוא דין.

מהם יוצאים רוחות ושדים  לעולם להידבק ברשעים.

(עיין בפרשת בלק. הקוסם המכשף.)

הנפילים. היו בארץ.

בא להוציא  האחרים  שלא היו בארץ.

שאינם מבחנת המלכות  הנקראת ארץ.

הנפילים, שהם עזה ועזאל. היו  בארץ, שהם

מבחינת הרוחות של השמואל.

שאינם מתדבקים כלל בגוף. שהוא ז"א.

אלה במלכות הנקראת ארץ.  שהיא שמואל.

בני האלהים. לא היו בארץ.

שהוא המלכות.

אלא שהם מתדבקים. ולא מתדבקים 

בגופה  קדישה שהוא ז"א.

כתוב, וינחם  ה'  כי עשה את האדם  בארץ.

בא להוציא אדם  שלמעלה שלא היה בארץ.

כלומר שאינו מבחינת מלכות שנקראת ארץ.

כי כל דין המבול לא היה אלא

בבחינת המלכות שהם סוד הארץ.

ולא למעלה ממנו.  וינחם ה'.

זה נאמר  בז"א.

ויתעצב אל לבו,  ויעצב לא נאמר.

אלא ויתעצב.  הוא נתעצב,

כי בו תלוי הדבר,

כלומר שמעשה התחתונים מגיעים לז"א,

להוציא ממי שאינו מתעצב.  ממעשה התחתונים,

כי  התחתונים אינם פוגמים  בהם,

דהיינו למעלה  מז"א  אל לבו,

בלבו לא כתוב,  אלא אל לבו.

כמי שמתעצב  לאדונו  כי הראה זה להלב. של כל

הלבבות שהוא ארך אנפין. המלובש  בפנמיות ז"א.

ויאמר  ה'  אמחה  את האדם  אשר

בראתי מעל פני האדמה.

מעל פני האדמה. בא להוציא אדם  שלמעלה

מן המלכות שנקראת אדמה.

ואם תאמר, אדם  שלמטה  בלבד,

ואדם שלמעלה לא נפגם  כלום מחמת זה,

אין להוציא ולחלק בין זה לזה כלל.

משום שאינו עומד זה בלא זה.

וכשנמחה אדם שלמטה.

נפגם גם האדם שלמעלה.

ואם החכמה הייתה סתומה.מאירה באור החסדים.

אל המלכות, היה הכל מתוקן  כבתחילה.

ולא היה מבול.

זה מה שנאמר במשלי. ח'

אני חכמה שכנתי ערמה אל תקרי שכנתי.

אלא שיכנתי.

פירוש. חכמה סתימאה אומרת  על המלכות

שנקראת ערמה. שהיא חכמה תחתונה.

אני חכמה  שיכנתי  ויסדתי  הערמה

שהיא המלכות,

וכיון שהיה מבול  על הארץ,

שהם סוד  המלכות.

בהכרח שהחכמה סתימאה לא האירה בה.

ולולא תיקון האדם  לא היה  העולם מתקיים.

ז"ש: ה'  בחכמה יסד ארץ.

וכתוב, ונח מצא חן בעיני ה'

פירוש: בתיקון האדם נמשכת  החכמה.

ובחכמה יסד הארץ. ע"כ לולא תיקון

האדם לא הייתה  הארץ מתקיימת,

ונח, שהיה בו תיקן האדם,

ונתקים על ידו הארץ.

וכתוב, ונח מצא חן בעיני ה' שהצילו,

ועל ידו נתקיים כל העולם.

ולמדנו כל המוחין  תלויים  במוח  ההוא.

דהיינו בחכמה  הסתומה, כלל הכל הוא.

וחכמה סתומה זו, בה נתתקף וניתקתן תיקון האדם.

שיתיישב  הכל על תיקונו.

כל אחד במקומו,

ז"ש,  החכמה  תעז  לחכם  מעשרה שליטם.

דהיינו,עשר ספירות שהם התיקון השלם של האדם.

ואדם הוא תיקון שבפנמיות  כי המוחין

שהם פנמיים מכונים אדם. שממנו מתקיים הרוח.

ובתיקון  הזה של אדם  נראית  שלמות

אומנות כל אותו  העומד על הכסא,

שכתוב. יחזקאל. א'. 

ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

אמר רבי שמעון.

אשרי חלקו של מי היודע  ומסתכל  בהם.

ואינו טועה בהם.

כי דברים אלו לא נתנו אלא ליושבים על כסא מדין.

וקוצרי השדה שנכנסו ויצאו.

שכתוב. כי ישרים דרכי הצדיקים ילכו בם.

ופושעים יכשלו בם.

ואלו הם חמש בחינות של הערב רב לא לפי סדרם,

אבל את המאמר נכתוב לפי סדרם .

שהם ראשי תיבות : נגע רע .יש גם כן נגדם בקליפה נגע רעאו ענג רע.   כי על ידי הרע מתהפך נגע להיות ענג או להפך הענג הופך לנגע.

כי זה לעומת זה עשה אלוקים.

 אבל זה הסדר הנכון של אותם הערב רב.

ואלו הם חמישה מיני ערב רב המעורבים עם בני ישראל .

ומחטאים את בני ישראל.

משום זה בגלל חטא העגל שנגרם ע"י הערב רב הם גרמו לניתוק הקשר עם הנשמה (משה) , שהיא האור שמגיע מבינה, ה' העליונה, שהיא חסדים גמורים.והקצר גרם לניתוק ונפילה של אותו הכוח שהיה אותו ה' קטנה, שמופיעה בבראשית פרק ב

במילה בה'בראם , שהיא בעצם ממתקת את הדין ברחמים.

בלק ובלעם הם מבחינת עמלק,

כי אם ניקח את האותיות   עם מהשם בלעם 

לק מהשם בלק  נקבל את הצירוף – עמלק  בבל  

כלומר- שני סוגים של קליפות הם

עם מבלעם –   לק מ' בלק =  בבל,

 שני סוגים של קליפות וטומאה  וכוח כישוף שקשור בדורבבל,   

א – עמלק         ב – בבל

ושני הסוגים של הקליפות  של  כישוף האלו מרומזים בשמות של בלעם ובלק,

אשר – עמלק – הוא הראש ובבל הוא הכתר שנמצא בראש – שהם כל הזמן חייבים להיות באחדות, אחרת אין להם קיום, שהם נמצאים בתוך המוח של כל אחד מאיתנו.

משום זה שני הקליפות האלה שהם יחד התלבשו על בלק ובלעם.

ואלו הדור הראשון עד נוח שהם נשארו מאלו שנאמר עליהם במבול של נוח. וימח את כל היקום.

ואלו שנשארו מהקליפות עמלק בגלות ה ד',

כלומר גלות אדום – הם ראשים ומנהיגים בעולם,

בכוח רב הוא משום שהקליפה הזאת היא

 בחינת ראש – וכתר של שורש הקליפות,

ועל זה נאמר בפרשת נוח "כי מלאה הארץ חמס"

שהם קליפת עמלק – שהם נעשים כלי חמס לישראל,

פרשת נשא:  סעיף: קד) מאמר ערב רב וכו' :

ואלו הערב רב, הם העשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם כי מלאה 

הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר,  

היו צריה לראש .

ואלו הם העמלקים – מחמשת סוגי הערב רב,

כי העמלקים הם השורש הראש והכתר של הקליפה.

נפלים.

הנפלים הם נגד ספירת חכמה בקליפה,הנפלים – הערב רב

נאמר עליהם- בראשית,

ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות

הנה ואלו הם המין השני מהערב רב,

כלומר בחינת חכמה שבקליפה אלו הנפילים- הם מכוחהמלאכים, שנפלו למטה לארץ,עוזא ועזאל  – שהם מלאכים,

שהקב"ה הפילם למטה מהשמים .(ראה מאמר בני האלוקים)

ועל ידי כך הם נקראים נפלים,ואלו נפילים מהערב רב נמשכים מהם

כשרצה הקב"ה לעשות אדם,

שאמר למלאכים : נעשה אדם בצלמנו, רצה הקב"הלעשות את האדם לראש כל המלאכים שבשמים ,

שהאדם יהיה ממונה על המלאכים והם יהיו פקידים תחת שליטתו כמו שנאמר על יוסף הצדיק: "ויפקד פקדים על הארץ"

לכן כל המלאכים קטרגו על האדם לקב"ה ואמרו לקב"ה:

מה אנוש תזכרנו, הלא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה הקב"ה משפיל אותנו תחת בין אדם שאמור לחטוא.

אמר להם הקב"ה: אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו ,ואז מיד נאמר:

ויראו בני האלוקים (המלאכים) – הם חשקו בבנות האדם.

 וזה מה שאומר הכתוב: ויראו בני האלוקים

את בנות האדם כי טובות הנה וחשקו בהם,

והקב"ה הפיל אותם למטה לארץ בשלשלאות והפילם מהקדושה לטומאה,     לכן המלאכים הם קשורים לעולם הרוחני שאין בו כיסויים וגופות, כי הגוף הוא היצר.

ובמלאכים אין גוף ולכן אין יצרים ואלו שני המלאכים עזא ועזאל, כי רצו לזנות עם בני האדם.

לכן אותה האנרגיה של הקדושה ששני המלאכים הם ירצו אותם לעולם שלנו, אותה האנרגיה היא אנרגיה נידחת, שהנשמות של הערב רב שקשורים לנפלים נמשכים מהם.

שהם הפילו את עצמם מקדושתם לזנות אחרי בנות אדם,

משום זה גם הקב"ה הוא הפיל אותם והיה להם חלק בעולם הקדושה ונתן להם את שכרם בעולם הזה, כמו שנאמר :

ומשלם לשונאיו על פניו.

הגיבורים

 הסוג השלישי- הם הגיבורים – שהם נגד בחינת בינה שבקליפה.

 הגיבורים הם הסוג השלישי של הערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר – המה הגיבורים אשר אנשי השם והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם :הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, כלומר: מצד דור ההפלגה, והמין הזה של הערב רב

שהם בונים לעצם שם על מנת להתהדר בשמם,

הם בונים בתי כנסיות ומדרשות ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו כמו שכתוב בפרשת נוח – על מגדל בבל: עיר ומגדל וראשו בשמים , אנשים בונים בתי כנסת ומדרשות, שהוא כנגד העיר, ונותנים שם ספר תורה, הוא נגד מגל ועטרה על ראשו כנגד ראשו בשמים,

ואינם מתכונים לשם ה' אל לעשות לעצמם שם וכבוד,

 כמו שנאמר: ונעשה לנו שם,

ובזה הערב רב, שהם מצד הקליפה, מהצד האחר של הקדושה, שכל מקדשם טומאה, כי המטרה שלהם זה השם שלהם להדר את שמם.   הם מתגברים על בני ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת וכל בתי הכנסת והמדרשות יתפקדו וישברו,

וזה סוד הפסוק שעליהם נאמר בפרשת נוח,

והמים גברו מאד מאוד על הארץ.(מאוד- צופן למלאך המוות) כלומר- הקליפה והטומאה חרבו את הארץ בהתגברותם,

והמין הזה של הערב רב, שנקראו גיבורים- הם יונקים את

הכוח שלהם מבינה שבקליפה.

רפאים  סוג הרביעי של הערב רב רפאים

שהם מבחינת ז"א תפארת שבקליפה

הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערבב בישראל, זה סוג של אנשים, שאם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשים מהם, ודוגמאות לא חסר בכל הזמנים, כל היורדים מהארץ בגלל מצב כלכלי ובטחוני, בורחים מהארץ בזמן מלחמה, אנשים שמתעלמים ובורחים מאנשים במצוקה, וכל אחד לפי מה שמרגיש ויודע,

 הרפאים הם אותם אנשים אנוכיים בלי שום רגש ושייכות, ואפילו שיש להם כוח לעזור ולהצילם אינם רוצים להצילם, רפאים מלשון רפיון ונרפים, ועוזבים,בורחים מאחריות,

ואחדות, וחסרי רגשות, כי רגש אותיות גשר יוצר חיבור.

 הם לא מרגשים את האחר, הם מחפשים לעצמם רגושים,

לכן זה סוג של אנשים שרק מה שהם קבעו לעצמם  שמעניין,

 ורק הרצון לקבל הפרטי שלהם,

 ולכן הם נרפים מכל קשר של תרבות ואמונה, והם הולכים אחרי ראות עיניים ותאוותם,

 ולכן הסוג הזה של ערב רב המעורב עם בני ישראל,

שנקראים רפאים, הם נרפים מהתורה,

ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בתורה,

 הם לא יעזרו לאנשים שעוסקים בתורה, אלה להפך, הם יעזרו לאנשים שעובדים עבודה זרה עליהם נאמר רפאים,

 כלומר שלא יקומו לתחיית המתים בזמן הגאונים האחרונה

 בעת שהאור של הבורא יתערב בעוצמה על מנת להושיע

את ישראל מצרתם,

 ועליהם נאמר:  ותאבד כל זכר למו,

כי להיותם תולדות החושך ואם גילו האור

הם נאבדים כי איפה שיש אור החושך מתבטל,

והרפאים הם המין הרביעי של בערב רב המעורב

בבני ישראל,שהם נגד ז"א תפארת שבקליפה. 

 הענקים

 הענקים הם המין החמישי של הערב רב נגד בחינת מלכותשבקליפה

 הענקים הם סוג של נשמות בני אדם שהם מזלזלים

באלו שנאמר בהם: כופר בעיקר 

הם דומים בשורשים לרפאים.

לכן גם הענקים וגם הרפאים שקולים זה בזה והם

מזלזלים בתורה ומזלזלים במקיימי התורה בישראל,

 ואלו הם אנשים שמחזרים את העולם לתוהו ובוהו ,

כמו בזמן חורבן בית המקדש ששורש החורבן היה שנאת חינם.

אבל עם גילוי האור בגאולת ישראל הם יאבדו מן העולם ,

 כי גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם, אלא רק במחיית עמלק ,

עד שימחה אותו שבו היא השבועה.

עד כאן תקציר מהזוהר על חמש מיני ערב רב