פרשת עקב

פרשת עקב תנ''ך

 

ז,יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.

ז,יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.

ז,יד בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.

ז,טו וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ.

ז,טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ

 המשך הפרשה בסוף העמוד

 

זוהר  פרשת עקב

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,

.....::::::::::.....

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו'

רעיה מהימנא (משה רבנו)

א') ואכלתָ ושׂבעת ובירכת את ה' אלקיך.

מצווה זו היא לברך את הקב"ה על כל מה

 שאכל ושתה ונהנה בעוה"ז.

ואם אינו מברך, נקרא גזלן להקב"ה.

שהכתוב, גוזֵל אביו ואימו, סובב על הקב"ה.

 

משום שהברכות, שהאדם מברך להקב"ה,

באות להמשיך חיים ממקור החיים, בינה,

לשמו הקדוש של הקב"ה, להריק עליו מאותו השמן העליון,

שפע החכמה, ומשם בא להימשך בכל העולם.

 

א')  ביאור המאמר: כל הנאה שאדם נהנה מהקב''ה

אם הוא מברך עליה, הוא מעלה אותה הנאה עם כוונות הברכה

לבחינת מ''ן אל המלכות,  שעי''ז עולים ז''א ומלכות לבינה,

ומקבלת שם מוחין וכלים, שמהם יורד השפע לכל העולמות,

ובשביל זה מהנה הקב''ה את האדם,

ונמצא שאם אדם נהנה ולא ברך,  הרי הוא גזל את הקב''ה,

וזה מה שנאמר,  גוזל אביו ואמו,

אביו זהו ז''א, אמו זו היא  המלכות,

כי הנשמות הן תולדה של ז''א ומלכות,

 

ב')  ונודע שגדלות וזווג זו''ן אנים רק בעת התפילה,

אבל  שלא בשעת התפלה, זווגם נפסק,

וחוזרים לקטנות לבחינת ו''ק,

ולפיכך אנו צרכים בכל  ברכה להמשיך גדלות לזו''ן מחדש,

ומקום המשכה הוא מאבא ואמא עליונים,

 

המלכות מבינה שלהם, להיות בסוד כי חפץ חסד הוא,

והם נחשבים כמו שלא יצאו מראש א''א כמ''ש.

ומשאומר כאן למטה מהם,  אפילו בישסו''ת זווגם נפסק,

אומנם ברכותינו אינן עולות עד אבא ואמא,

כי הם למעלה מהשגותינו,   ותכלית עליתנו היא עד המלכות,

מטעם שנשמותינו הן תולדות המלכות,

אלא אחר שהברכה עולה עד המלכות,

מתחזקת משום זה המלכות וז''א ועולים עד

הזווג של אבא ואמא  וישסו''ת   כלומר הדעת המיחד

אבא ואמא  וישסו''ת שהם הסוד חכמה ובינה,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ב')  וכתוב: ואכלתָ ושׂבעת ובירכת את ה' אלקיך.

ובאלו הברכות מריק האדם במילים אלו, שפע מאותו מקור עליון, בינה, ומתברכים כל המדרגות והמקורות של ז"א ומלכות, ומתמלאים בשפע, להריק לכל העולמות, ומתברכים כולם יחד.

ג')   וע"כ צריך האדם לשים רצונו בסוד הברכות,

בשביל שיתברכו האבות, חג"ת של ז"א,

 והבנים, נה"י של ז"א,  כולם ביחד.

ומי שמברך את הקב"ה, מתברך ולוקח חלקו מאלו הברכות. בתחילה, לכל העולם למטה.

כיוון ששמו של הקב"ה התברך משם,

 החלק הראשון מאלו הברכות,

 יורד ושורה על ראשו של המברך. וכבר העמדנו,

שכתוב, בכל המקום אשר אזכיר את שמי,

אבוא אליך ובירכתיךָ. ואחר שאותה הברכה באה ושורה

על ראשו של המברך, מתפשטת משם לכל העולם.

 

 

ד')   בשעה שאלו הברכות יורדות, הן מתעטרות בתוך

שדה התפוחים הקדושים, המלכות. ופוגשים בהן כמה מדרגות

 של ממוני העולם, ויורדים עימהם, ואומרים ומכריזים,

זוהי המתנה שפלוני שלח להקב"ה.

שואל,  מאיזה מקום הברכות יורדות?

ומשיב, אח''כ שהברכות יורדות הוא מקום

מראש אחד של צדיק, יסוד של ז"א,

שם עולות הברכות תחילה, ומעוררות שתרדנה ברכות אחרות

מלמעלה, והוא מתמלא מהיורדות מלמעלה ומהעולות מלמטה. ז"ש, ברכות לראש צדיק.

כיוון שהמדרגה ההיא מתמלאת, היא מריקה  לכלה, ההיא, שהיא המלכות. ומשם נוזלות ונמשכות למטה.

 

ה')   כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח מלמעלה,

ואין ממונה מלמעלה, שאינו פותח כל אלו הפתחים.

ומכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים,

 זוהי מתנה למלך שפלוני שלח, זוהי מתנה במילואה כראוי.

ומי היא ברכה במילואה? ברכה שענו עליה אמן.

כי כל ברכה שענו עליה אמן, זוהי ברכה במילואה כראוי.

 

ו')   וכיוון שהברכה הזו עולה, כל המדרגות שלמעלה,

כולם מזומנים לאותו האור שאינו מאיר, דהיינו  למלכות,

כדי להאיר בה. ומכל שכן,

אם היא ברכה שרבים בירכו אותה,

ומעטרים אותה בעטרות קדושות במענה אמן.

אמן הוא עניין הקשרים שבכל ייחוד והקדושה בסוד אדונו, ומעטר ברכה בעטרות עליונות כראוי.

ז')  והקב"ה רוצה באלו שמברכים אותו, ותשוקתו היא אל הברכה שלמטה, כי הברכה ההיא עולה ומאירה אל הנר

שאינו מאיר,  שהוא המלכות,

ומחזקת אותה בכוח חזק לעלות למעלה, לזיווג לז"א.

ועל סוד זה כתוב, , כי מכַבדיי אכַבד.

שהם אלו המברכים להקב"ה.

ובוֹזיי יֵיקָלו. הם אלו שאינם מברכים להקב"ה,

ומונעים הברכה מפיהם.

 

ח')  סוד הסודות לאלו היודעים החכמה של אדונם,

לדעת סוד הברכות על מצוות התורה ועל כל ההנאות והחמודות של העולם הזה ,

 הוא להשפיע ברכות מלמעלה למטה.

ט')  ומפרש:  חוץ מברכות התפילה, שהן תיקון אדונם.

הן עולות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

וכשהברכות אינן של תפילה, הן עולות מלמטה למעלה

עד שמגיעות לתוך האור שאינו מאיר, המלכות,

ומעוררות בכוח אותו אור שאינו מאיר, בברכה ההיא. ועולה ההתעוררות למעלה, עד שמגיעה לכיסא העליון, בינה,

שהוא המקור של כל חיים, שכל האורות באים ממנו.

אז יוצאות מאותו מקור עליון ברכות אחרות, ופוגשות אלו באלו, ונושקות אלו באלו, ובאות ושורות על ראש צדיק, יסוד של ז"א, להריק  למטה. וכשיורדות, מתברכים האבות, חג"ת דז"א, והבנים, נה"י של ז"א, וכל הנרות שלהם, ספירות המלכות.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

יוד)  וסוד אלו הברכות לעורר מלמעלה למטה.

המילה, ברוך, הוא המקור העליון מכל,

או"א עילאין, הנקראים חכמה,

וצריכים לכוון להריק  ולהמשיך ולהאיר משם כל הנרות, דהיינו, המדרגות התחתונות. והוא ברוך תמיד,

כי מֵימיו אינם נפסקים, כלומר שהם בזיווג שאינו פוסק לעולמים, ושפעם לתחתונים אינו נפסק. ומשם מקבל ההתחלה,

שנקראת עולם הבא, בינה. והיא נקראת קצה השמיים,

 שהקצה ההוא הוא הקצה העליון של ז"א, הנקרא שמיים.

משום שיש קצה כעין זה למטה, והוא עולם התחתון, מלכות. והוא נקרא ג"כ ברוך, כנגד התחתונים,

 להריק  הברכות למטה, ולהתעורר מלמטה למעלה

בברכות התפילה. וכאן, בשאר הברכות, נקרא ברוך,

חכמה עליונה,  וזה סוד חכמה עליונה שהיא או"א עילאין,

הממלאת לבינה, הנקראת עולם הבא, בשביל אחד דק,

דהיינו יסוד החכמה, שמכניס בו.

....................

 

\\\\\\\\\\\\\סוד הברכות וברכת המזון\\\\\\\\\\\

על מנת להבין את המאמר לעומקו, חייבים להבין את סוד.

חלום פרעה: על שבע שנות רעב,ושבע

שיוסף הצדיק נהיה המשביר לכל המזון בעולם,

ומגלה לפרעה את מקור השפעה של מזונות העולם,

עיין בשעורים של פרשיות השבוע שלרבי דוד קורן,

 

 
   
 

 

 
   
 

זוהר פרשת ויגש: סעיף נ"ג')

 

פתח ואמר אותו יהודי אחריו ואמר,

ואכלת ושבעת וברכת וגו'

 

וכי אין אנו מברכים את הקב"ה מטרם שאנו אוכלים,

והרי יש לנו להקדים בבוקר ולסדר שבחו כראוי,

מטרם שמברכים לאחר בעולם,

 

וכתוב: לא תאכלו על הדם,(הנפש הגוףשורשו,

שאסור לאכול מטרם שמברך לריבונו,(לנשמה)

ועתה כתוב, ואכלת ושבעת וברכת וגו'

שמשמע, אין לברך אלא אחר האכילה,

 

אלא זה שאנו מברכים קודם האכילה(נטילת ידיים והמוציא,)

הוא ברכת התפילה ליחוד זכר ונקבה,

וזה שלאחר האכילה, הוא, ברכת המזון,

 

וצרכים לב' דברים, 
א') להראות שבע למדרגת האמונה, שהיא הנוקבה כראוי,

ב') ואז צרכים לברך אותה כראוי, כדי שאותה מדרגת

האמונה,(כלי של בינה) תתרוה ותתברך ותתמלא שמחת

מחיים העליונים כפי שצריך, כדי שתתן לנו מזונות,

 

כי קשים מזונותיו של האדם

לפני הקב"ה כקריאת ים סוף, מה הטעם,

משום שמזונות העולם מלמעלה הם,

 

מז"א בסוד המסך דחריק (תפארת) שבקו האמצעי,

 

כי למדנו, בנים חיים ומזונות

אין הדבר תלוי בזכות,אלא הדבר תלוי במזל,

ומשום זה קשים לפניו מזונות העולם,

משום שהדבר תלוי במזל,

שממנו יוצאים בנים חיים ומזונות,

וע"כ קשה לפניו מזונות העולם,

כי אינם ברשותו מטרם שהוא מתברך מהמזל,

 

ראו שעור על מזל החודש מזל דגים מלפני 8 חודשים על מה דברנו , מה הוא המרד האמתי, ועל מה יצאנו אנחנו למרד ברחובות, למד לקרא את מפת החיים דרך הזוהר על מנת שתוכל לשלוט ולהשפיע על החיים והחברה.
לחץ לכל השעור בוידיו.

 

 

פרשת עקב

שער הפסוקים האר"י סימן ז':

עורך ומגישרבי דוד קורן

ואהבת וברכך והרבך:

ארז"ל, כל מה שישראל אוכלים בעה"זמברכותיו שלבלעם הרשע.

אבל זכיותיהם של ישראל,

שמורים הם לעה"בהה"ד,

ושמר ה' אלהיך וכו'.

הנה רז"ל למדו זה,

מפסוק ואהבת וברכך והרבך,

מגזירה שוה, נאמר כאן ואהבך אצל וברכך,

ונאמר בבלעם

ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה,

אצל כי אהבך ה' אלהיך.

ולא מצינו בכל התורה ברכות

כתובים בתורה אצלם אהבה, אלא בבלעם

כנזכר א"כ מ"ש כאן ואהבך וברכך והרבך,

הם ברכות בלעם:

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

ארץ אשר אבניה ברזל וגו':

הנה נודע, כי כל אבן הם בנקבה,

והנה הנקבות האלה, הם ארבע נשי יעקב,

בלהה, רחל, זלפה, לאה,

שר"ת שלהם ברזלכאשר ביארנו למעלה:

סימן ט':

בעלותי ההרה לקחת לוחות האבנים וגו':

שינוים רבים נמצאו בפסוקים אלו,

כי פעם אחת נקראים בשתי כינוים,

לוחות האבנים – לוחות הברית.

ופעם נקראים בכינוי אחד לבדי,

או לוחות האבניםאו לוחות הברית.

ופעם אחרת, לוחות סתם.

עוד יתבארו שנוים בכלל הביאור.

 

דע, כי אלולי שחטאו ישראל בעגל,

היתה השעה ההיא ראויה,

שזו"ן יחזרו אפין באפין, כמו שהיה בזמן

שבית "המקדש היה קיים כנודע.

ודע, כי ענין הלוחות, לעולם הם בנו"ה.

ואע"פ שבספר הזהר אמרו על פסוק

והלוחות מעשה אלהים המה,

דא אינון תפארת ומלכות,

ודא היא והלוחות, ו"ה לוחות.

ו"ה דשמא קדישא. אין זו קושיא,

כנודע בספר התיקונים, דאיהו בנצח ואיהי בהוד:

וביאור הענין במה שנודע,

כי שיעור קומת נוקבא דז"א,

הוא בנו"ה דזעיר.

וג' מוחין דילה,

הם בפרקים העליונים דנו"ה דיליה.

וחג"ת דילה, בפרקים אמצעיים.

ונה"י דילה, בפרקים תחתונים.

ועתה היה מרע"ה רוצה,

לקחת הלוחות מבחי' הנקבה,

מבחי' ג' אמצעיות שבה,

שהם בפרקים אמצעיים דנו"ה שלו.

ולכן הזכיר שני כנויים,

לוחות האבנים מצדה, כי כל אבן היא בנקבה.

ולוחות הברית מצדו, זכרים.

ולכן ו' ראשונה של לוחות מליאה, שהוא הת"ת שבה, ו' ראשונה. ולא נאמר שתי לוחות,

לפי ששם הם נו"ה תרי פלגי גופא כחדא כנודע,

ואינם נפרדים זה מזה,

כי הנה אין הפרש בינו לבינה,

אלא בפירקין תתאין. ובתחילה כתיב,

ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים,

שהוא מצד הנקבה,

לפי שאז היה בתחלת המ' יום,

(נ,ה,י,ם כולל עשר ספירות הם מ' ימים,)

והיה משה מתחיל ללמוד ממטה למעלה.

אבל בערך שהם מן הת"ת שבה,

לכן ו' ראשונה מליאה, וכתיב לוחת.

אבל ויהי מקץ ארבעים יום,

שכבר היה משה ראוי לקבל הכל,

ולהעלותה על לוחות הברית.

ואמנם יען אירע אז חטא העגל,

לכן נתן ה' אלי את שני לח"ת האבנים גו',

בלשון שנים שהם רבים,

כי הם בפרוד למטה ברגלין דידה.

ולכן כתיב לחת האבנים, חסר ב' ווי"ן,

ובו היו לחות הברית מלא ו' שניה,

מצד היסוד שבו, שהוא למטה בנוקבא:

 

ויאמר ה' אלי לאמר ראיתי את העם הזה וגו':

הנה תחלה אומר

סרו מהר מן הדרך אשר צויתם כתיב,

והוא ענין אותה מצוה ראשונה,

שביארנו לעיל בפרשת בא,

בענין קדש לי כל בכור,

כי אז צוה אל העם ערב רב,

וא"ל זכור את היום הזה,

ולא יאכל חמץ,

ורצה לצוות להם מצוה ראשונה זו עם ישראל,

וז"ש אשר צויתם חסר יו"ד.

והנה עון העגל,

היה זכר ונקבה כנודע

והקב"ה לא זכר רק את הזכר,

שהוא יותר חמור,

ולכן לא אמר עגל מסכה, אלא מסכה בלבד,

והם סוד קכ"ה קנטרין, כמנין מסכ"ה,

שהם קכ"ה זיני דמסאבותא, דנחתו אז בעלמא,

מסטרא דחויא תקיפא, דאטיל בנוקבא,

והם זכרים, כנזכר בזוהר בפרשת אחרי מות דף ע"ט ע"א:

והנה חטא זה, הוא למעלה בסוד ד' דאחד.

פי', כי הנה נודע, כי נה"י דאימא,

נתלבשו בבחי' מוחין אל ז"א,

והמלכות דאימא נשארה בחוץ,

בסוד קשר של תפילין של ראש, באחור,

הנקרא עורף. והוא סוד ד' רבתי דאחד.

והנה אין בה רק נקודה אחת,

ועד שם מגיע פגם עון העגל ג"כ,

מלבד מה שפגמו למטה.

והמאציל העליון יתברך ראה,

 

כי המלכות התחתונה,

שהיא פסיעה שבסוף אות וא כנודע,

כל קבלתה הוא מצד הזכר

וכל הט"ס שבה אינם באים אליה,

אלא בסוד תוספת מצד הזכר

וכיון שאינם עיקרים בהאלא בסוד תוספת,

לכן יש כח בעונות התחתונים לסלקם,

ולכן רצה להחזיר בחי' זאת המלכות התחתונה,

באופן אחר, והוא, כי כל בנין המלכות,

תהיה באיתה ד' עליונה,

ויבנה בנינה מי"ס גמורות מצד או"א

ויחזירנה פב"פ עם ז"א

וכיון שנכנסת ע"י אבא ואימא, ולא ע"י בעלה,

לא יהיה כח בעונות התחתונים להמעיטה

בבחי' נקודה אחת בלבד:

וז"ש, ראיתי את העם הזה כי עם קשה ערף הוא,

ר"ל, כי הפגם שלהם, פוגם למעלה,

עד אותה הד' עילאה

קשר תפילין של ראש שבעורף,

וזהו כי עם קשה עורף הוא.

והסיבה לזה הוא,

יען איננה רק נקודה אחת קטנה כנזכר.

 

ולכן הניחה לי ואמחה את שמם,

היא המלכות התחתונה הנקראת שם,

אשר הם נאחזים בה, וזהו שמם.

והנה עמידת שם זה,

הוא למטה תחת ז"א, הנקרא שמים,

וכיון שאמחה בנין השם ההוא מתחת השמים,

אעשה הבנין ההוא למעלה בדדאחד,

ויהיה תועלת בזה,

כי הנה בני ישראל נקראים כך,

ע"ש שהם למטה בנו"ה, הנקראים בני ישראלבני הת"ת, הנקרא ישראל,

ולכן מגיע הפגם שלהם שם.

אבל עתה שאמחה את שמם,

ע"י שאהרוס ואבטל ענין המלכות התחתונה,

ואעשה אותך שהיא ד' דאחד,

שמשם היה משה, כמו שנבאר בפסוק

וראית את אחורי,

וכיון שאבנה אותה, ושם יהיה כל התיקון,

והיא תהיה לגוי גדול

גם זרעך הנמשכים משם יהיו לגוי גדול:

וסוד הענין הוא,

כי הנה משה מסוד הדעת,

ומסוד הבינה כנודע, וביאורו הוא,

כי הנה יסוד דבינה, הוא דעת דזעיר,

שהוא המוח האמצעי. ובחי' מלכות דאימא,

היא כנגדו באמצע העורף.

נמצא כי באמצעות יסוד דמלכות דבינה,

משם היה משה. ובזה יתבאר לך,

איך משה מבחי' הדעת, ומבחי' הבינה, ומבחי' היסוד,

והכל אמת.

(וסימן בי"ד משהבינה, יסוד, דעת):

 

והנה המאציל יתברך,

רצה לברא הנקבה חדשה אל ז"א,

מבחי' ד' זו,

ולבטל כל בנין הנקבה התחתונה לסבה הנז"ל,

ואמנם, הגם כי משה לא הסכים לזה,

בעבור ישראל לא יצא לבטלה דבורו יתברך ח"ו,

ונתקיים במשה, כמש"ה (ד"ה א' כ"ג)

ובני רחביה רבו למעלה. וארז"ל למעלה מס' רבוא:

 

וביאור הענין, כי גם ד' דאחד העליונה,

נבנת בנין שלם, בבחי' פרצוף שלם בי"ס,

כמו שנתבאר אצלינו במקום אחר.

וגם בני משה, רבו למעלה מסרבוא, פי',

כי כמו שע"י חטא העגל, גרמו להחזיר

מלכות התחתונה בבחי' נקודה חדא בלבד,

כן גרמו לסלק התוספת של הזכר עצמו,

שהם המוחין שלו הבאים לו ע"י התוספת כנודע,

ולא נשאר בו רק ו"ק לבד, שהם סוד ס' רבוא.

ולפי שמשה היה למעלה בד' דאחד,

שהיא למעלה מו"ק,

ולכן רבו למעלה מס' רבוא.

ואומרו סרו מהר וגו',

הוא סוד הדרך הבא מן היסוד למלכות,

בסוד הנותן בים דרך. וכמו שיש

דרך אל היסוד תחתון במלכות התחתונה,

כן יש דרך עליון בדעת העליון במלכות העליונה,

שהיא ד' דאחד. וז"ש,

סרו מהר מן הדרך אשר צויתם:

ואפן וארד מן ההר וגו':

פי, כי כאשר ירדתי מן ההר,

ראיתי הפגם הגדול אשר עשיתם,

בין למעלה בין למטה. כי בזכר פגמתם,

שלא נשאר רק בבחי' ו"ק לבד, ועי"כ נמצא,

כי שתי לוחות הברית,

שהם הנצח וההוד של זעיר,

שבאו לו ע"י תוספת, כמבואר אצלינו בסוד

כונן שמים בתבונה,

הנה חזרו להסתלק בתבונה,

במקום שמשם באו.

ושם היו על שתי ידיו,

שהם חו"ג מו"ק ז"א, ואלו היו אז למעלה מהם:

עוד פגם אחר למטה במלכות,

שחזרה בבחי' נקודה האחת בלבד.

וז"ש, וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם,

היא מלכות תחתונה, הנקראת אלהיכם,

ולא אלהינו, כי משה הוא למעלה כנזכר.

ולפי שהוא למטה, אמר העגל,

ולא שור. פי', כי עגל הוא ביסוד,

אשר הוא למטה עם המלכות התחתונה.

אבל שור הוא למעלה, בדעת,

אשר עם מלכות העליונה:

ואמנם עג"ל הוא בגימטריא ק"ג, כמפר שם הוי"ה דס"ג,

ועם עשר אותיותיה, הרי ע"ג,

ועם ד' אותיות הפשוטות, שהם בגימטריא כ"ו,

ועם הד' אותיות עצמם שהם ל',

הרי הכל ק"ג, כמנין עג"ל.

 

וכוונת מרע"ה להודיענו,

כי הקב"ה העלים ממנו פגם התחתון,

שהוא עגל מסכה,

והגיד לו פגם העליון, שהוא מסכה לבד,

כמש"ל על פסוק עשו להם מסכה

וכוונתו יתברך היתה בזה, כדי לתקן פגם העליון,

ולבנות ד' דאחד העליונה,

ולמחות שם התחתונה אבל אני,

ואראה והנה הטאתם לה' אלהיכם,

עשיתם לכם עגל מסכה,

ר"ל, חטאתם לה' אלהיכם,

למטה במלכות התחתונה ג"כ,

ולא רציתי שימחה שמה ח"ו,

ואז התנפלתי לפני ה' מ' יוםונתרצה אלי,

ונתן לי הלוחות מצד מלכות התחתונה,

הנקראת לוחות אבנים. וכמ"ש אח"כ,

פסל לך שני לוחות אבנים:

פרשת עקב מהתורה

 

ז,יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.

ז,יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.

ז,יד בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים: לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.

ז,טו וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ.

ז,טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ. \\\\\\\\

ז,יז כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.

ז,יח לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.

ז,יט הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.

ז,כ וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּם: עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים–מִפָּנֶיךָ.

ז,כא לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.ז,כב וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ–מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.

ז,כג וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם.

ז,כד וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם.

ז,כה פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ; לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם, וְלָקַחְתָּ לָךְ–פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.

ז,כו וְלֹא-תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל-בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ; שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי-חֵרֶם הוּא. {פ}\\\\\\\\\\\\\\\

 

ח,א כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת: לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה, לַאֲבֹתֵיכֶם.

ח,ב וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה–בַּמִּדְבָּר: לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו–אִם-לֹא.

ח,ג וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם–כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם.

ח,ד שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה–זֶה, אַרְבָּעִים שָׁנָה.

ח,ה וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ: כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ.

ח,ו וְשָׁמַרְתָּ, אֶת-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וּלְיִרְאָה אֹתוֹ.

ח,ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.

ח,ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.

ח,ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.

ח,י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.

ח,יא הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

ח,יב פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.

ח,יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה.

ח,יד וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

ח,טו הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.

ח,טז הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ–לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ.

ח,יז וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.

ח,יח וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה. {פ}

ח,יט וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם–הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן.

ח,כ כַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם–כֵּן, תֹּאבֵדוּן: עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {פ}

 

ט,א שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ–עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת, בַּשָּׁמָיִם.

ט,ב עַם-גָּדוֹל וָרָם, בְּנֵי עֲנָקִים: אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ, וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ–מִי יִתְיַצֵּב, לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק.

ט,ג וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא-הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה–הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם, לְפָנֶיךָ; וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ.

ט,ד אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת: וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ.

ט,ה לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

ט,ו וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת–לְרִשְׁתָּהּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף, אָתָּה.

ט,ז זְכֹר, אַל-תִּשְׁכַּח, אֵת אֲשֶׁר-הִקְצַפְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמִּדְבָּר: לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר-יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה, מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-יְהוָה.

ט,ח וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם, אֶת-יְהוָה; וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בָּכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.

ט,ט בַּעֲלֹתִי הָהָרָה, לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת יְהוָה, עִמָּכֶם; וָאֵשֵׁב בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה–לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי.

ט,י וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים–כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם, כְּכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ–בְּיוֹם הַקָּהָל.

ט,יא וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים–לֻחוֹת הַבְּרִית.

ט,יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם–עָשׂוּ לָהֶם, מַסֵּכָה.

ט,יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא.

ט,יד הֶרֶף מִמֶּנִּי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וְאֶעֱשֶׂה, אוֹתְךָ, לְגוֹי-עָצוּם וָרָב, מִמֶּנּוּ. ט,טו וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי.

ט,טז וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם–עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה: סַרְתֶּם מַהֵר–מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם.

ט,יז וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם.

ט,יח וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה–לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: עַל כָּל-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ.

ט,יט כִּי יָגֹרְתִּי, מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי, גַּם בַּפַּעַם הַהִוא.

ט,כ וּבְאַהֲרֹן, הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד–לְהַשְׁמִידוֹ; וָאֶתְפַּלֵּל גַּם-בְּעַד אַהֲרֹן, בָּעֵת הַהִוא.

ט,כא וְאֶת-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר; וָאַשְׁלִךְ, אֶת-עֲפָרוֹ, אֶל-הַנַּחַל, הַיֹּרֵד מִן-הָהָר.

ט,כב וּבְתַבְעֵרָה, וּבְמַסָּה, וּבְקִבְרֹת, הַתַּאֲוָה–מַקְצִפִים הֱיִיתֶם, אֶת-יְהוָה.

ט,כג וּבִשְׁלֹחַ יְהוָה אֶתְכֶם, מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר, עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם; וַתַּמְרוּ, אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ.

ט,כד מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-יְהוָה, מִיּוֹם, דַּעְתִּי אֶתְכֶם.

ט,כה וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה, אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת-אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה–אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי: כִּי-אָמַר יְהוָה, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.

ט,כו וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַל-תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ–אֲשֶׁר-הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה.

ט,כז זְכֹר, לַעֲבָדֶיךָ–לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וּלְיַעֲקֹב: אַל-תֵּפֶן, אֶל-קְשִׁי הָעָם הַזֶּה, וְאֶל-רִשְׁעוֹ, וְאֶל-חַטָּאתוֹ.

ט,כח פֶּן-יֹאמְרוּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם, מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה, לַהֲבִיאָם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם; וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם, הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר.

ט,כט וְהֵם עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל, וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה. {פ}\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

י,א בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִיםכָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ.

י,ב וְאֶכְתֹּב, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ; וְשַׂמְתָּם, בָּאָרוֹן.

י,ג וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי.

י,ד וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, בְּיוֹם הַקָּהָל; וַיִּתְּנֵם יְהוָה, אֵלָי.

י,ה וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וָאָשִׂם אֶת-הַלֻּחֹת, בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי; וַיִּהְיוּ שָׁם, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה.

י,ו וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי-יַעֲקָן–מוֹסֵרָה; שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

י,ז מִשָּׁם נָסְעוּ, הַגֻּדְגֹּדָה; וּמִן-הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם.

י,ח בָּעֵת הַהִוא, הִבְדִּיל יְהוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה–לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

י,ט עַל-כֵּן לֹא-הָיָה לְלֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה–עִם-אֶחָיו: יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ.

י,י וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר, כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים–אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי, גַּם בַּפַּעַם הַהִוא–לֹא-אָבָה יְהוָה, הַשְׁחִיתֶךָ.

י,יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם; וְיָבֹאוּ וְיִירְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם. {פ}

י,יב וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

י,יג לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת יְהוָה, וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם–לְטוֹב, לָךְ.

י,יד הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ.

י,טו רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים–כַּיּוֹם הַזֶּה.

י,טז וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם–לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד.

י,יז כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים: הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר, וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.

י,יח עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.

י,יט וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

י,כ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.

י,כא הוּא תְהִלָּתְךָ, וְהוּא אֱלֹהֶיךָ–אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּךָ, אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת-הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ.

י,כב בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה; וְעַתָּה, שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, לָרֹב.

 

יא,א וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו–כָּל-הַיָּמִים.

יא,ב וִידַעְתֶּם, הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ, אֶת-מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: אֶת-גָּדְלוֹ–אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה.

יא,ג וְאֶת-אֹתֹתָיו, וְאֶת-מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם–לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וּלְכָל-אַרְצוֹ.

יא,ד וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם יְהוָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

יא,ה וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה.

יא,ו וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם–וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל.

יא,ז כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה.

יא,ח וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם–לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.

יא,ט וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם–אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. \\\\\\\\

יא,י כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.

יא,יא וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.

יא,יב אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

יא,יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם–לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.

יא,יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

יא,טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.

יא,טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם.

יא,יז וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם.

יא,יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. יא,יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

יא,כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.

יא,כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעיְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם–כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ. \\\\\\\\\\\

יא,כב כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם–לַעֲשֹׂתָהּ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו–וּלְדָבְקָה-בוֹ.

יא,כג וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.

יא,כד כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ–לָכֶם יִהְיֶה: מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן–יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם.

יא,כה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ, בִּפְנֵיכֶם: פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם

השארת תגובה