פרשת פיקודי

זוהר פרשת פקודי

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

...........::::::::::::::::::...........

אלה פקןדי המשכן משכן העדות אשר פקד פי משה וגו'

. רבי חייא פתח   מקהלת א'

 כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.

מקרא זה העמדנו ונלמד,

 

אבל כל הנחלים אלו,   הם סודות הנחלים ומבועים קדושים   שהם

הספירות דז"א, שהתמלאו ויצאו להאיר ולמלא לים הגדול  הזה,

שהוא המלכות. וכיוון שים הגדול התמלא מצד אלו הנחלים,

 אז הוא מוציא מים ומשקה לכל חיות השדה, כמ"ש, ישקו כל חיְתו שׂדי,

שהן המדרגות דבי"ע.

 

ב')   מה כתוב למעלה, מן ישקו כל חיות שדי וכו'

המשלח  מעינים בנחלים וגו'  ואחר כך כתוב

ישקו כל חיתו שׂדיי ישברו פראים צמאם,

 

שאלו הן המרכבות שלמטה, בבי"ע, הנקראות חיות השדה ופראים,

 וכאשר הים, המלכות, מקבל אותם המעיינות, אורות דז"א,

מקבל אותם כולם ושואב אותם לתוכו.

 ואח"כ מוציא מים לצד האחר,

 שהוא המרכבות הקדושות שלמטה בבי"ע,

 ומשקה אותם. וכולם נמנים ונפקדים בשם.

 

 שכל המדרגות שהמלכות משקה אותן, קוראת אותן בשם. כמ"ש,

לכולם בשם יקרא. ומשום זה כתוב, אלה פקודי המשכן,

 שהמשכן הוא המלכות, והמדרגות שמשקה אותן,

כלי המשכן, הם פקודים שלה, הנקראים בשם.

.......................................

 

מה רב טובך אשר צפנתָ ליראיך

.....................................

רבי  יוסי פתח  מתהלים לא

מה רב טובך אשר צפנתָ ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. פירוש,

כמה יש לבני אדם להסתכל ולדעת בדרכיו של הקב"ה,

כי בכל יום ויום יוצא קול, ומכריז ואומר,

הישמרו בני העולם, סגרו דלתות העוונות,

הסתלקו מהרשת הצדה אנשים,

מטרם שתיתפשׂנה רגליכם ברשת הזו.

 גלגל חוזר בעולם תמיד, הדין של מעלה, עולה ויורד,

 שמעלה אנשים ומוריד אנשים.

 

אוי לאותם שרגליהם נדחו מחמת הגלגל,

 כי הם נופלים לתוך עומק השמור לרשעי עולם

 

.

אוי לאלו שנופלים לתוך העומק,

ולא יקומו ולא יאירו באור הגנוז לצדיקים לעוה"ב.

אשרי הם הצדיקים לעוה"ב, שכמה אורות גנוזים ושמורים להם,

 כמה עידונים מהעולם ההוא צפונים להם,

כמ"ש, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. מה רב טובך,

 זהו אור הגנוז לצדיקים לעוה"ב.

כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. וכתוב, אור זָרוע לצדיק.

זרוע פירושו שנגנז. וע"ז כתוב, מה רב טובך

 

.

כתוב כאן, מה רב טובך. וכתוב שם, וירא אלקים את האור כי טוב.

כמו ששם נאמר טוב על האור, אף כאן טובך,

פירושו אורךָ. אשר צפנת,

 משום שהסתכל הקב"ה באור ובאלו הרשעים העתידים לחטוא בעולם,

 גנז אור ההוא, לזכות בו הצדיקים לעוה"ב

 

 

למה תחילה כתוב צפנת, ואח"כ כתוב פעלת?

צפנת, שגנז אותו לצדיקים.

פעלת, כי באור ההוא הגנוז פעל הקב"ה אומנות העולם.

כי כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ בהִבָּראם,

בהִבָּראםכתוב, כי בהִבָּראם הוא אותיות באברהם.

שאותו האור של אברהם, חסד, גנז אותו הקב"ה,

ובו פעל אומנות העולם, שכתוב, פעלת לחוסים בך.

כלומר, לאלו היושבים תחת צילו של הקב"ה,

שחוסים בצילו

 

.

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. האומנות שנעשתה באור הזה,

מקיימת בני אדם בעולם, והיא קיום שלהם.

 ואע"פ שהאור גנוז, מתקיימים בו האנשים בעוה"ז.

פעלת, האומנות של עוה"ז, שבו נעשה הכול בחשבון. אומנות העולם היא,

 כעין אומנות המשכן, שהיא אומנות כמו העולם

 

.

כתוב כאן, אלה פקודי המשכן.

 וכתוב שם, אלה תולדות השמיים והארץ,

מלמד שמעשיהם שווים, כי כל אלו תולדות שעשו והוציאו שמיים וארץ,

כולם נעשו ויצאו בכוח אור הגנוז,

 

וכן פקודי המשכן יצאו בכוח הזה של אור הגנוז.

כי כתוב, ובצלאל בן אורי בן חוּר למטֵה יהודה,

זהו מצד ימין, אברהם, אור הגנוז.

ואיתו אהוליאב, זהו מצד שמאל.

 והמשכן, המלכות, מצד ימין ושמאל הוקם ונעשה.

 ומשה, שהיה ביניהם, קו האמצעי, הקים אותו

..............................

 

והיה אמונת עיתיך

סעיף נ') רבי יוסי פתח ואמר  ישעיה לג'

כתוב, והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חכמת ודעת,

יראת ה' היא אוצרו.

כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים,

צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א.

 שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שם,

 שתזדווג עם שמיים, ז"א.

 משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז"א.

כמ"ש, אמונת עיתיך,

 שעיתיך, העיתים לתורה, לז"א, ואמונה המלכות,

 

 שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות, לכלול חסד בדין.

 כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת,

אלו שורים זה על זה, כי החכמה מוסתרת וגנוזה,

וצריכים להשרותם זה על זה,

 שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת

 

נא')  יראת ה' היא אוצרו. היא אוצרו של כל אלו המדרגות.

 שיראת ה', המלכות, לוקחת כל אלו הנחלים, המדרגות,

ונעשית אוצר לכולם.

וכשיוצאות ממנה כל אלה הצפונות כולן,

היא מוציאה אותן בחשבון.

 

 שכתוב, עינייך בריכות בחשבון.

כי ודאי עושה בחשבון ומוציאה אלה בריכות מים,

שהן המדרגות שקיבלה לתוכה,

 ומשגיח להוציא הכול בחשבון.

אין גילוי החכמה אלא במלכות. וע"כ נקראת המלכות אוצר.

 כמו אוצר, השומר ומקיים כל שנותנים לתוכו,

 

כן המלכות מקבלת בתוכה כל הספירות והמדרגות,

 ומשפיעה בהם הארת חכמה, שבזה נשמרות ומתקיימות.

והיא מוציאה אותן בחשבון,

בהארת החכמה הנקראת מוחין דחשבון.

 

 וע"ז מביא ראיה מהכתוב, עינייך בריכות בחשבון.

כי החכמה נקרא עיניים. חשבון הוא השפעת החכמה.

בריכות הן המדרגות שמקבלת.

 ואומר, שהבריכות שבה, מוציאה בחשבון,

הארת החכמה מהעיניים

 

.

. משום שבמלכות נוהג חשבון,

 שהוא חכמה המקיימת הכול, ע"כ נקראת אמונה,

 כי אמונה היא נאמנות וקיום. בספירות ובמדרגות עליונות,

 שהמלכות מקבלת, צריך לראות אמונה, להאירם בחשבון,

 

 כמ"ש, יראת ה' היא אוצרו. אז בדברי העולם,

בתיקונים של המלכות עצמה, הנקראת עולם,

בכלי המשכן, על אחת כמה וכמה שצריכים לחשבון

 ולהראות האמונה, שהוא הקיום.

וע"כ הודיע הקב"ה לכל ישראל עניין האמונה של עושי המשכן,

בכל מה שעשו. כמ"ש, אלה פקודי המשכן

..........................

בצלאל, השם שלו גרם

פרשת פקודי סעיף   נג')

רבי יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי ודאי,

 הקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל.

השם שלו גרם, שנקרא בצלאל, בצל אל.

 אשר אל שם החסד.

 

הקב"ה שׂם שמות בארץ להתעטר בהם,

ולעשות בהם עבודת העולם.

כמ"ש, אשר שׂם שמות בארץ.

 שהשמות שהאנשים קוראים בארץ,

שׂומה עליהם מפי ה'.

 

נד') אמר לו יש כאן סוד,

 יהודה היה מצד שמאל, כי יהודה מלכות,

 והמלכות נבנית משמאל.וחזר והתדבק בימין, בז"א.

 

וע"כ בצד זה נעשה המשכן, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בימין, ואח"כ נכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין.

 

כעין זה התורה, ת"ת, התחילה משמאל, כי  תפארת

נאצל מגבורה, שמאל, והתדבק בימין, בחסד, ונכללו זה בזה,

 ונעשה הכול ימין.

 ראובן, התחיל מימין, כי ראובן חסד,

 ונטה לשמאל, כי לקח עימו לדגלו שאר השבטים

, שמעון וגד, שהם שמאל.

כי התחיל מימין ונטה לשמאל

 

נה')  יהודה התחיל משמאל, משום שבא משמאל, מלכות,

ומלכות נבנית משמאל, והתדבק בימין,

והמשכן נעשה ג"כ בצד זה, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בצד ימין.

 כי המשכן הוא מלכות. וע"כ בצלאל, שבא מצד יהודה,

 עשה המשכן וניתקן אצלו,

 כי בחינתו דומה למשכן. והקב"ה רצה בו ובחר אותו

מכל ישראל לעבודת המשכן הזו

.

. ונתן לו חכמה ותבונה ודעת,

 משום שבתחילה היה עימו תבונת הלב,

 כמ"ש, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה,

 שמשום שהיה כבר חכם לב, ע"כ נתתי בו חכמה.

משום שהקב"ה אינו נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה.

 כעין זה בצלאל, שהיה בו חכמה, נתן לו הקב"ה חכמה. בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך

 

 

נז')  פתח ואמרכתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים,

 בצילו חימדתי וישבתי ופריוֹ מתוק לחיכי. בצילו,  דהיינו,

 בצלאל, שהתקין המשכן ועשה אותו. חימדתי וישבתי,

 שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנ"י,

וכנ"י יושבת בצל אל. וזהו בצלאל

.

ופריו מתוק לחיכי.  שזה  ז"א עושה פירות טובים בעולם.

פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב"ה.

 כי נהר היוצא מעדן, הוא יסוד דז"א, ומוציא וזורק נשמות לעולם.

והן פירות של הקב"ה

.

בצילו, זה בצלאל, וע"כ תיקון המשכן היה ע"י בצלאל.

 משום זה כתוב, ובצלאל בן אורי בן חור. בן אורי,

זה אור השמש היוצא, זה ימין. בן חור, זהו שמאל.

וע"כ נשלם בו דין הקב"ה במעשה העגל.

שהערב רב הרגו אותו

.

. כתוב, כל הזהב,  היינו משעה ההיא שנתנו אותו ישראל

 , כבר היה עשוי, וניתקן למעלה מקודם לכן, בכל מלאכת הקודש.

כל הזהב כבר נעשה וניתקן בכל מלאכת הקודש למעלה.

 

משום שבכל מדרגה היה מתוקן בה זהב,

 כי אין שלמות אלא רחמים ודין. ו

ע"כ היה הולך הזהב בכל מלאכת המשכן,

בכל מדרגות המלכות, בכל עבודה, הנקראת קודש

 

 

סא'ר' אבא ור' יוסי ור' חזקיה היו יושבים ועוסקים בתורה,

אמר לו רבי חזקיה לרבי אבא,

 הקב"ה חפץ בדין בכל דבר, לערב זה בזה, חסד בדין,

ועכ"ז הוא מאריך הדין לרשעי עולם.

אם רוצה בדין, למה מסיר אותו מהרשעים,

 כלומר שמאריך אפו

 כמה חכמים נעקרו, כי לא ידעו טעם האמיתי.

 אבל כמה דברים גילה רבי שמעון בזה

 

בוא וראה: הדין, שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור,

המעורר אהבה ושמחה, דין דקו שמאל,

אחר שמתייחד עם קו ימין, שאז הוא יין המשמח אלקים ואנשים.

 וכן הוא זהב. אבל הרשעים, כשהם בעולם,

 הם כולם דין הזוהמה, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל.

 וע"כ לא צריכים לערב דין קדוש בדין הזוהמה,

 עד שדין הזוהמה נכלה מאליו ומאביד הרשע מעוה"ב,

שדין הזוהמה שבו מאבידו מהעולם

..............................

הכול ניתקן ונגלה לפני הקב"ה.

 ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו, בקורבנותיהם

 אל הקב"ה, הכול הוא מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם,

בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל  כ''ד' אלף,

 24,000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו. ואמר ה' אל משה,

 קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'.

ועד עתה תלוי הקורבן ההוא להיפרע מישראל.

שבעה מזבחות בנו והקריבו

עליהם בקורבנות, בחשבון מ"ב

 

רבי שמעון אמר בוא וראה

אלו מ"ב קורבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מס"א

אל הקב"ה. וע"כ היה תלוי הקורבן שייטול אותו ס"א, שנקראת קללה, מישראל, ועד עתה עוד לא לקחה מהם.

 

 וכתוב באלישע, וייפן אחריו ויראם, את הנערים

שהתקלסו בו ואמרו לו עלה קירח. וייפן אחריו,

אחורי השכינה, כי הס"א עומדת לאחור.

 ויראם, הסתכל וראה, באותם מ"ב ילדים,

ס"א הנקראת קללה,

וראה אותם שראויים לעונש. וע"כ, ויקללם בשם ה'.

בשם ה', להוציא שם ה' מהחיוב של קורבן,

שהקריבו בלעם ובלק. והכול מיתקן לפני הקב"ה,

 ודבר לא אבוד. כעין זה, מיתקן הכול לפני הקב"ה,

 הן לטוב והן לרע

 

דוד, שברח מפני שאול,

וע"כ גרם שנאבדו כל הכוהנים של עיר נוב,

 ולא נשאר מכולם חוץ מאביתר לבדו, שברח.

 וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו,

 ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות.

 

ועכ"ז החטא ההוא היה תלוי על דוד להיפרע ממנו,

 עד שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד,

 ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד,

 שנגנב ע"י יהושֶׁבע בת יורם,

כמו שלא נשאר מאחימלך אלא אביתר בלבד.

ועד היום תלוי החטא ההוא, לעשות דין על נוב,

על החטא ההוא של נוב.

שכתוב, עוד היום בנוב לעמוד

 


..................

שער הכוונות כתבי האר''י הקדוש פרשת פקודי סימן ל"ח:
......................

עורך ומגיש: רבי דוד קורן
,,,,,..................,,,,,

פרשת פקורי  

הנה כל אדנים הם בשם אדנ"י,

ולכן נקראים על שמו אדנים.

והנה הם מאה אדנים, כנגד שם אדנ"י, העולה ס"ה,

ועם ל"ה אותיות שיש בו במלוי מלויו, הרי ק',

וכבר נתבאר בפרשת שלח לך,

בפסוק ועתה יגדל נא כח ה'

איך יש ל"ה אותיות במלוי מלויו וע"ש:

 

אמר שמואל, באופן זה,

 כי הנה שם אדנ"י בפשוטו, הוא ד' אותיות, כזה,

אדנ"י.

 ובמלואו הוא י"ג אותיות, כזה,

אל"ף דלי"ת נו"ן יו"ד.

ובמלוי מלויו הוא ל"ה אותיות, כזה,

אמר שמואל, נלע"ד להגיה במלואו ולומר, י"ב אותיות בלבד, ולהסיר היו"ד היתירה מאמצע הדלת. מאחר שבמלוי המלוי,

 אין אנו מונים אותה. שאם היינו מונים אותה,

היו מלוי המלוי מ' אותיות. והשתא אתי שפיר החשבון, ארבעה ושנים עשר וחמשה ושלשים, סך הכל נ"א,

וזהו ועתה יגדל נא כח ה' דקאמר כנלע"ד:

השארת תגובה