מאמר: צדיק גמור וצדיק שאינו גמור הקדמה מימני רבי דוד סוד גלגול האדם, בעולמנו. והירושה מהגלגול הקודם שהם כל הפגמים שאיתם מגיע לעולם על מנת לתקן את עצמו. ולהחזיר את הגזל שגזל בגלגול הקודם. צדיק גמור. הוא אדם שתיקן את כל הגלגולים שלו. והוא עובד בנחלה של עצמו. והוא זורע בשדה שלו. . צדיק שאינו גמור. שכל הרע בא לו מהגלגול הקודם. עובד בנחלה של משהוא אחר וזורע בשדה לא שלו. להחזיר את הגזל ולתקן את האחר ……………………………. סעיף ח') למדנו, צדיק גמור אינו נדחה מפני רשע ומותר לו להתגרות עמו, וצדיק שאינו גמור נדחה, ואסור לו להתגרות עםרשע.
מי הוא צדיק גמור. ומי הוא צדיק שאינו גמור. וכי מי שאינו שלם במעשיו נקרא צדיק. שתאמר עליו צדיק שאינו גמור. שהרי, המחסר ממעשיו כפי שצרכים להיות. הוא רשע, ומשיב.
אלא צדיק גמור, יודע, כי לא לקח גלגולים עקומים. כלומר שאינו מגולגל, ובנחלתו עצמו. בונה בנינים. ומתקן חומות, וחוצב בורות, ונוטע אילנות,
כלומר כל מעשיו הטובים שעשה הם ברשותו עצמו, כי אינו צריך לתקן אחרים, .
סעיף ט') צדיק שאינו גמור, פירושו, שבנה בנינים בנחלת אחר. כלומר שנשמתו היא בגלגול פעם ב'. מחמת שבפעם הראשונה היה רשע. ונמצא, שכל מעשיו הטובים צרכים לתן הנשמה מפעם א' (מגלגול קודם) שבאה לעולם, ונמצאים בניניו בנחלת אחר.
חפר בה בורות, ומעדר, הוא מתקן אבני היסוד כמקודם, ועמל בה, ואינו יודע אם נשארת שלו.
כי מצד עצמו. (בגלגול הזה חזר בתשובה נקרא צדיק.) וזה שאומר הזוהר, כי מצד עצמו. כלומר לפי מעשיו בגלגול הזה, הוא טוב, נקרא צדיק. אבל מצד אותו הירושה.(הקלקולים מהגלגול הקודם) כלומר מצד מעשיו בפעם הראשונה שבא לעולם, אינו כך, כלומר שעוד לא תיקן העונות מה שעשה בפעם א'. ……………………………………… | ||||||||
| ||||||||
בית שלישי לא כתוב בתורה. פרשת פינחס עורך ומגיש: רבי דוד קורן סעיף קמג)
סעיף קמג) אמר רבי אבא. נזכרתי דבר אחד ששמעתי ממאור הקדוש, רבי שמעון, ששמע משמו של רבי אליעזר.
יום אחד בא חכם אחד גוי. אמר לו זקן זקן. ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך, אחת, שאתם אומרים שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר.
והרי אין לבנות אלא ב' פעמים, בית ראשון ובית שני כתוב, ובית שלישי לא תמצא בתורה, ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה, ולעולם אין בו יותר,
כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון,
סעיף קמד) ועוד. אתם אומרים שאתם קרובים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, מי שמקורב אל המלך. הוא שמח תמיד בלא צער, בלא יראה. בלא צרות.
והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני העולם,
ואנו, לא קרב אלינו צער וצרה ויגון כלל, הרי שאנו קרבים למלך העליון. ואתם רחוקים ממנו. ועל כן, יש לכם צער וצרה ואבל ויגון מה שאין לנו. ועוד, שאתם אינכם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים, והגוף שלכם יהיה בראי.
אנו, אוכלים כל מה שאנו רוצים, ואנו חזקים בכוח ובבריאות וכל אברינו בקיום שלהם.
סעיף קמה) ועוד,ואתם, שאינכם אוכלים, כולכם חלשים במחלות רעות, ורצוצים יותר מכל שאר העמים. אתם עם, ששונא אותכם ה' מכל וכל..
זקן זקן אל תאמר לי כלום כי לא אשמע אותך, ולא אקבל ממך,
נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות.
סעיף קמו) כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה ואמר, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. כמה חזק הוא הכוח של השם הקדוש התקיף בכל הארץ,
כמה חביבים דברי התורה, שאין לך דבר קטן שבתורה, שלא יצא מפיו של הקב"ה, דברים אלו ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו הנביא. ואמר, כי במתיבתא הרקיע, סודרו אותם הדברים לפני הקב"ה, וכך הם,
סעיף קמז) כשיצאו ישראל ממצרים רצה הקב"ה לעשות אותם בארץ, כמלאכים הקדושים למעלה, ורצה לבנות להם בית קדוש. ולהורידו משמי השמים, ולנטוע את ישראל בארץ נטע קדוש, כעין הצורה שלמעלה.
זה שנאמר: תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באיזה מקום, מכון לשבתך פעלת ה' באותו המקום. שאתה ה' פעלת אותו, ולא אחר,
מכון לשבתך פעלת ה', זהו בית ראשון, מקום ה' כוננו ידיך, זהו בית שני. ושניהם פעולתו של הקב"ה הם,
סעיף קמח) ומשהכעיסו לפניו במדבר, מתו, והביא הקב"ה את בניהם בארץ. ובית המקדש נבנה על ידי אדם. ועל כן לא נתקיים, כי הם צריכים להיות פעולתו של הקב"ה. ושלמה המלך היה יודע שמשום שזה הוא מעשה ידי אדם לא יתקיים,
ועל כן אמר שלמה המלך: אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, כי אין לו קיום. בימיו של עזרא, גרם החטא, והם היו צרכים לבנות בית המקדש. ועל כן לא היה בו קיום.
ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה עוד לא היה בעולם, ולעתיד לבא כתוב, בונה ירושלים ה', הוא יבנה ולא אחר ולבנין זה אנו מחכים ולא לבנין בו אדם שאין לו קיום כלל,
סעיף קמט) בית ראשון ובית שני יוריד הקב"ה בבת אחת מלמעלה, הבית הראשון, כנגד בינה,יהיה במכוסה, והבית השני, שהוא כנגד המלכות, יהיה בגילוי
בית ההוא שנקרא בית שני יהיה בגילוי כדי שתראה לכל העולם אומנותו של הקב"ה. ואז תהיה שמחה שלמה, ורצון הלב בכל קיומו,
סעיף קנ') בית הראשון ההוא שיהיה במכוסה, עולה למעלה על בית שני שנתגלה, וכל העולם יראו ענני יקר המקיפים אותו הבית שנתגלה, ובתוך אלו העננים יהיה הבית הראשון בפעולה נסתרת, העולה עד רום יקר השמים. שהוא בינה, ואל בנין זה אנו מחכים.
סעיף קנא)ועד עתה לא היה זה בעולם, כי אפילו העיר ירושלים לא תהיה אומנותו של האדם, כי כתוב(זכריה ב'). ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב וגו', אם בעיר כתוב כך, כל שכן הבית, שהוא משכן שלו. ופעולה זו של הקב"ה, הייתה צריכה להיראות בתחילה, כשיצאו ישראל ממצרים, ונתעכב עד לאחרית הימים בגאולה האחרונה, | ||||||||
מאמר: למה ישראל בצרה יותר משאר העמים ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, סעיף קנב') השאלה השנייה, ששאל אותו הגוי, הוא כך, כי ודאי אנו קרבים אל מלך עליון יותר מכל שאר העמים. ודאי כך הוא,
שישראל עשה אותם הקב"ה, לב, של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות. כמו לב בין האברים.
כמו שאברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל.
וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האברים, ועל כן היא באמצעו של כל העולם, כלב שהוא באמצע האברים.
סעיף קנג') וישראל מונהגים תוך שאר העמים, כמו הלב בתוך האברים. הלב רך וחלש והוא קיום של כל האברים.
וכל האברים אינם יודעים מצער וצרה ויגון כלל. אלא הלב, שבו הקיום, ובו התבונה,
ושאר האברים, אין הצער והגיון קרבים אליהם כלל, כי אין בהם קיום, ואינם יודעים כלום. כל שאר האברים אינם קרבים אל המלך, שהוא החכמה והתבונה. השורים במוח, אלא לב,
ושאר האברים רחוקים ממנו, ואינם יודעים ממנו כלל, כך ישראל קרבים אל המלך הקדוש, ושאר העמים רחוקים ממנו, ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, ,,,,,,,,,,,,,, מאמר: וישראל שלא אוכלים נבלות וטרפות למה הם חלשים. \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
סעיף קנד') השאלה האחרונה, ששאל הגוי. שישראל אינם אוכלים נבלות וטרפות וטינוף ולכלוך של שקצים ורמשים כשאר העמים. ועכ"ז הם חלשים מהם.
כך הוא. כי הלב שהוא רך וחלש והמלך והקיום של שאר האברים אינו לוקח מאכילת האדם למזונותיו, אלא הברור והצח מכל הדם הנעשה מהמאכל. ומזונו נקי וברור, והוא רך וחלש מכל שאר הפסולת מן הדם מניח לשאר האברים.
וכל שאר האברים אינם משגיחים בזה שיהיה מזונם נקי. אלא לוקחים כל הפסולת, והרע מכל, והם חזקים כמו שראוי להם,
סעיף קנה') וע"כ בכל שאר האברים יש אבעבועות, שאת או ספחת, ואבעבועות של צרעת. אבל ללב אין מכל זה כלום, אלא הוא נקי וברור, שאין בו מום כלל,
כך הקב"ה לקח לו את ישראל שהוא נקי וברור שאין בו מום. על זה כתוב: כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
בא רבי יוסי נשק ידיו, אמר אלו לא באתי לעולם אלא לשמוע זה היה די.
|
אברים הפנימים פרשת פינחס. זוהר סעיף שצט') סודות התפילה והקרבנות. איך התפילות והבקשות יכולים להתקבל. מאת : רבי דוד קורן.
אמר רבי אלעזר לאביו רבי שמעון. כבר שמעתי פירשם של אברים הסתומים. דהיינו אברים החיצונים של (האדם.) בסוד הקורבן. אבל אברים האחרים הפנימים, מהו הסוד שלהם..
אמר לו רבי שמעון לרבי אלעזר. אלעזר בני, כל שאר האברים שמבפנים, סוד עליון הוא,
סעיף ת') בוא וראה, הלב, כבר למדנו. אבל הלב זה הוא אש שורף, ואם
חלק א') הקרבן. או התפילה שהיא במקום הקורבן. הוא העלאת המ"ן ליחד הנוקבה שהוא אדני עם הויה, שהוא ז"א ועל כן נבחן לאכילה. י א ה ד ו נ ה י (סוד כוונות תפילת 18 אדני שפתיי תפחת. לטחון בשניים את השם אדני שהוא דין ברחמים שהוא הויה.) יהוה אדני י א ה ד ו נ ה י כמו שנאמר קרבני לחמי. וגו',
וגוף האדם הוא כנגד הויה, הכולל ד' עולמות אצילות בריאה יצירה ועשייה. אשר הראש עד החזה הוא אצילות ובריאה, הראש כנגד ז"א, והגוף עד החזה, כנגד הנוקבה, (מלכות הכלי)
כי הבריאה היא אשת אצילות. (בינה אימא) ומחזה ולמטה הוא יצירה ועשיה, וכמו שב' העולמות יצירה ועשיה הם מעורבים בקליפות הטומאות. כן יש בגוף האדם מחזה ולמטה, אברים כנגד הקליפות הטומאות, שהם הכבד ויתרת הכבד ומרה וטחול.
והזוהר מבאר כל אבר ואבר שבאדם. בשורשו בהויה הכוללת ד' עולמות באדם אצילות בראיה יצירה ועשייה. הנקרא אדם.
כי ד' עולמות אבי"ע נחשבים כמו אדם אחד, ושם הויה שבאצילות הם סוד י' וראש ובראיה הם סוד ה' עד החזה, ויצירה הם סוד ו', ועשיה, הם סוד ה' אחרונה. ויצירה ו' ועשיה ה', הם מחזה ולמטה.
ואחר שמבאר שורש כל אבר מה הוא באדם של אצילות בראיה יצירה ועשייה. מבאר פעולות הקרבן שהאדם מביא, או התפילה, שמתפלל, איך הוא עולה למ"ן אל המלכות. שהם סוד הלב,
והפעולות הנעשות בקרבן בכל אבר ואבר עד שבא אל המלכות בצורה המבוקשת, שתהיה ראויה למ"ן לז"א.
וכן מבאר מה עניין המיין זוכרין. שהוא מוריד מיין נוקבין שבמלכות, וסוד זיווגם,
חלק ב') ותחיל נבאר הדברים בקיצור, כי הקרבן שהם סוד המ"ן. (אור חוזר,עיין סוד האותיות מ' ן') עולה ומתתקן כדרך המאכל והמשתה הבא בגוף האדם דרך הושט ושאר האברים. (אכילה אכל י"ה שתיה שת, י"ה )
ואם לא היה מזמין לו מלך העליון. י"ה, כנפי ריאה, המביאים לפניו רוח מ רוח הנושב שמבשמים העליונים י"ה של ז"א היה הלב שורף את העולם ברגע אחד.
פירוש כי בלב שולט קו שמאל של בינה (אש) שמחוסר חסדים.(מים) יכול לשרוף העולם. והריאה, הם סוד קו ימין. והם סוד חסד (מים) וע"כ הרוח, שהם סוד החסד של הימין הנמשך מג' ראשונות י"ה של ז"א. ממתיק אותו.
סעיף תא") פתח ואמר, ה' המטיר על סדום ועמורה גופרית ואש. למה שרף אותם. הוא משום, שכנפי הריאה לא נשבו. רוח בשעה ההיא על הארת השמאל שבלב. וע"כ, שרפה אותם הארת השמאל.
והסוד של כנפי ריאה אלו. זה סוד כנפי יונה נחפה בכסף. שיונה הם סוד המלכות שנעקרה משמאל הבינה. מבחינת הלב, צריכה להיות נחפה בכסף. שהם הסוד חסדים. וכשנחפה בכסף. והם הסוד המלאכים רפאל וצדקיאל הנמשכים ממנה לרפאות ולהושיע לעולם. ועליהם נאמר עושה מלאכיו רוחות. ולנשב תמיד לפני הלב. דהיינו להאיר חסדים.
רעיא מהימנא (משה רבנו.) ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, סעיף תב') ובחבור הראשון, אמר רעיא מהימנא. לרבי שמעון, מאור הקדוש. כל מה שאמרת טוב הוא. אבל. המוח אברים הפנימים עד שנעשה לדם, והכבד מושיט הדם אל הלב,
והלב לוקח הברור והנקי שבדם ושולחו אל האברים, והדם העכור משאיר בכבד. (הכבד ד' מרות שחורה ירוקה אדומה ולבנה.) יהוה אדני י א ה ד ו נ ה י כן דרך הקרבן. או התפילה שבמקום קרבן, שבא תחילה לטוחנות שבהויה. של אצילות בריאה יצירה ועשייה שהם סוד שיניים הטוחנות המאכל.
ומטוחנות לושט ומושט לאצטומכה ולקיבה. ונטחן שם בפעם שיניה, וסוד הטחינה בשניים, שבקורבן או בתפילה, הוא המחלוקת שבין ב' קוים ימין (מים) ושמאל (אש).מטרם יציאת קוהאמצעי,
שכל אחד רוצה לבטל את בחירו. שקו ימים מים החסד רוצה לבטל, החכמה שבשמאל. ולהשליט רק חסדים, וקו שמאל אש דין להיפך, רוצה לבטל שליטת החסדים ולהשליט רק חכמה,
וכה הולכים ושוחקים וממעטים זה את זה עד שנשחקים שינהם. ואחד מהם נשאר בסוף לשליט,
ומתחילה מתגבר הימין על השמאל, והימין שולט. וזהו בשחיקה ובטחינה שבשניים, ועל ידי טחינה זו נבלע המאכל בושט, ובאה האצטומכה. וכיון שהמ"ן באים בפנמיות הגוף. אז מתעורר כוח השמאל,
ומתחיל טחינה חדשה שהם סוד טחינת \ האצטומכה. ושם המחלוקת יותר חזקה, וע"כ הטחינה יותר דקה, ובטחינה זו מתגבר לבסוף השמאל, ובשליטתו שהיא שליטת החכמה שבשמאל,
נהפך המ"ן ונעשה לדם. שהם הסוד. אור החכמה, בסוד הדם הוא הנפש. דהיינו אור החיים שהוא חכמה,
אומנם במצב הזה כוח המיתה שבו הוא גדול יותר מאור החיים, מחמת דם טמא המעורב בו שהוא בחינת ג"ר י"ה כתר חכמה בינה.
המוח הוא מים. שהיינו חכמה שבימין שהם הסוד חסדים. (עיין מאמר. סודות הלב. עשן וריח וקטרת)
הלב הוא אש, שהם סוד החכמה שבקו שמאל של בינה, שהם הסודות של הדינים, ושיניהם הם רחמים ודין.
זה המוח, הוא כסא רחמים. זה הלב, הוא כסא הדין. והקב"ה, הוא מלך העומד מכסא דין שהוא הלב. ויושב על כסא רחמים שהוא המוח. (הקב"ה הוא סוד קו אמצעי)
סעיף תג') וכשהעונות מתרבים על האברים, ועל עורקי הלב, שהוא כסא הדין. נאמר בלב. והמלך קם בחמתו ממשתה היין. שהוא יין של התורה,
בזמן שכנפי ריאה נושבים על הלב, נאמר, וחמת המלך שככה. כי שתי כנפי ריאה, הם סוד ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת. זו היא כפרת הלב.
פירוש. הלב הם סוד ל"ב נתיבות חכמה. כלומר חכמה שבקו שמאל של בינה. והוא אש שורף. כנ"ל
מחמת שבעת גילוי החכמה מתגלים עמה דינים קשים לשרוף את הרשעים והחיצונים, וכל הרוצים לקרב להמשיך החכמה ממעלה למטה. (עיין פרשת נשא אידרא רבה. סעיף רי"ט)
והדינים אינם נשקטים עד שמתחילה שליטת החסדים. דהיינו סוד הרוח ש ב' כנפי ריאה נושבות כנ"ל.
וזה הסוד (אסתר ז') והמלך קם, כי הארת החכמה נקראת קימה, ואומר שהמלך קם בחמתו, דהיינו בעת שמתגלים דינים הקשים שעם הארת החכמה. מבית משתה היין, שקימה זו היא מבחינת משתה היין. שהוא חכמה שבשמאל. שהמלך קם בחמתו כי הארת החכמה שבלב, שה"ס הארת חכמה שבשמאל הבינה, אינה מאירה ג' ראשונות של חכמה. שהם דינים קשים מאד. ומחריבים את העולם כנודע.
לפיכך אחר שנהפכו המ"ן לבחינת הדם. לוקח הכבד, תחילה שהוא סמאל, כל הדם ההוא, הכולל בתוכו הן הדם טהור והן הדם טמא. שהרי מעורבים זה בזה, ומושיטו אל הלב, שהוא סוד המלכות, מבחינת בנין השמאל של בינה. שהוא נבחן למלך,
והלב מברר את הנקי והברור שבדם. דהיינו ו' קצוות של חכמה (בלי ג' ראשונות שהם דינים ומרות). ומוכן להתייחד בו עם הימין, והשאר, שהוא דם טמא מניחו לכבד והצד שלו, שהם סמאל וסיעתו,
ואז מתחילה ירידת מיין הדוכרין מז"א (החסדים) שהם סוד הרוח, המתחבר עם מיין נוקבין.(חכמה) שבלב ויהיו לאחד. חלק ג') והמיין הדוכרין, הם סוד החסדים הנמשכים מן המוח. שהם הסוד של ג' ראשונות של ז"א. ומשם נמשך הרוח. שהו סוד החסדים. אל החוטם. שהוא תפארת של ז"א. וכן אל הפה, שהוא מלכות של ז"א
והרוח שמן המוח נכנס לב' נקבי החוטם. שהם הסוד ימין מים. שמאל אש. הכולל בתפארת, ז"א. ומשם נמשך דרך הקנה אל הריאה,
וב' כנפי ריאה נושבים הריח, שה"ס החסדים ומיין דוכרין, אל הלב, ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים שברוח.
וכן ז"א שהוא הויה. מתיחד עם המלכות שהוא אדני. יהוה אדני י א ה ד ו נ ה י כפי התיחדות המ"ן ומיין דוכרין. ובסוד זה נאמר את קרבני לחמי לאשי וגו', כי מלבד שמזווג הזה מתמלאת בקשתו של המקריב או המתפלל,
הנה גם כל העולמות מקבלים מן הזיווג הזה. כל אחד לפי מדרגתו,
כי זיווג ז"א זכר ומלכות הנקבה מאיר תחילה לכל העולמות בכלל, וענף קטן מהארת הזיווג מגיע אל האדם למילוי בקשתו,
ונמצא שהאדם המקריב או המתפלל מלבד שתקן את עצמו, אלא בזמן הופעת דינים קשים. שזה הסוד המלך קם, בהארת החכמה. בחמתו. בדינים הקשים ממשתה היין.
יורה שהמדובר הוא בהארת החכמה. שז"א נקרא התורה. ממשיך אותה,שהוא חכמה של השמאל שמתחילה בשליטת החסדים. כנ"ל.
וזה שנאמר. בזמן שכנפי הראיה נושבים על הלב. וחמת המלך שככה. (גימטרייה משה) דהיינו בזמן שליטת הרוח של כנפי הריה. שהוא החסד.
סעיף תד') במה וחמת המלך שככה. משום (יחזקאל לז') וישמע את הקול. זה קול התורה, קול של קריאת שמע. שהוא קו אמצעי. שהוא חסדים, המייחד ימין ושמאל זה בזה. תחת שליטת החסדים. ואז נשקטים הדינים כנ"ל בדבור הסמוך.
וידבר אליו, שהם סוד גילוי חכמה שבמלכות. הנקרא דבור, הוא בתפילה שבפה. שהוא. אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך. שהיא המלכות.
סעיף תה')
סעיף תו') חלק ד' מראות הסולם. ראו המשך המאמר על סוד התפילה. או תעזרו בשעורים של רבי דוד קורן. שעורים בדיסקים dvd צורו קשר. ידע בלעדי בעולם. כי אין ידע כזה מעמיק ויסודי מלמדים היום בשום מקום מרכז או ישיבה או אקדמיה בעולם. סודות התפילה. | ||||||||||||||||||||||||||||||
פרשת פינחס שער הפסוקים האר"י סימן כ"ו: עורך ומגיש: רבי דוד קורן, י"ד בתמוז, תשע"ג \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו': הנה שלשה קנאות, נזכרו בפסוק זה, והם,
והם אלו אהי"ה במלוי ההי"ן, בגימטריא קנ"א.
ושם אהי"ה בריבועו, כזה, א"פ א', ה"פ ה', י"פ י', ה"פ ה', בגימטריא קנ"א.
ושם אלהי"ם ואדנ"י, בגימטריא קנ"א וסימנם,
(שיר י' י"א) אל גנ"ת אגוז ירדתי וכו', ג"פ קנ"א, בגימטריא גנ"ת:
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ ותקרבנה בנות צלפחד וגו': דע, כי צלפח"ד הוא שורש הגבורות, ולכן יש בו אותיות צ"ל פח"ד. וה' בנותיו, הם הה' גבורות. ואלו הם אותם הה' גבורות הנשארות ביסוד דז"א, ואינם הולכות אל המלכות,
אבל באות גבורות אחרות מחדש, וניתנים אל המלכות, כנודע.
ולכן היה מרע"ה מסופק, אם היה להם חלק ונחלה בארץ, שהיא המלכות. והשיב לו הקב"ה, שכיון שהם מאירות במלכות, ראויות הם ליטול חלק בארץ.
והנה ה' גבורות האלה השלשה מהם הם נמתקות ע"י החסדים. והשנים אינם נמתקות כנודע.
והנה הג' הנמתקות, הם חגלה מלכה תרצה. כי חגלה פי' חג לה לפי שהיא מתוקה, גם מלכה שמה מורה עליה. גם תרצה מלשון רצון וחסד
והשנים שאינם נמתקות הם מחלה ונועה. מחלה כמו מ"ח ל"ה, מלשון (בראשית ז' כ"ג) וימח את כל היקום. נועה, מלשון (ישעיה כ"ד י"ז) נוע תנוע ארץ:
סימן כ"ח: עולת שבת בשבתו על עולת התמיד:וגו': הנה בקרבנות שבת ור"ח וחג המצות, כתיב על עולת התמיד, שהוא לעילא לעילא, כנזכר בזוהר פרשת אחרי מות.
אבל בשבועות, לא כתיב אלא מלבד עולת התמיד. ואדרבא, ביום מתן תורה, היה ראוי לכתוב על עולת, דהוי לעילא לעילא, יותר מר"ח ובחג המצות.
גם נדייק, החלוק שבין תעשו ליעשה. ואמנם בזה יתבאר, ההפרש שיש בין שבת, לר"ח וי"ט,
כי בשבת יש למעלה ב' מיני זווגים, האחד הוא בסוד המלאכים, ועל ידם נעשה הזווג ההוא, ואז הוא בחי' זווג המלאכים. ר"ל, כי הם נעשים בחי' מ"ן, כדי שיושפעו מלמעלה, וזווג זה הוא בליל שבת, ולכן אנו מותרים בתשמיש המטה בליל שבת.
והשני הוא בסוד הנשמות, ולכן אנו אסורים בתשמיש המטה ביום השבת, לפי שאז אנו צריכים לעלות בסוד מ"ן, ועל ידינו נעשה הזווג העליון, כדי להשפיע נשמות:
והנה מציאות ב' זווגים אלו, הם על ידי יעקב ויוסף, כנזכר בזוהר בהיכלות של פרשת פקודי. ולכן שכיון שבשבת נעשים ב' זווגים אלו, האחד על ידינו, והב' ע"י זולתינו ויש זווג למעלה ולמטה,
לזה נאמר בשבתו על עולת התמיד ונסכה, לפי שהזווג הזה נעשה למעלה, כי ז"א נכלל באבא, ונוקביה באימא. וזהו הטעם דכתיב,(שמות ל"א י"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, היא עצמה קדש, לפי שזו"ן עולים עד או"א, הנקראים קדש, בסוד (ויקרא כ"ה י"ב) יובל היא קדש תהיה לכם. משא"כ בי"ט, שנאמר בהם (שם כ"ג) מקראי קדש, ולא קדש ממש. ולסיבה זו, כתיב בשבת ול עולת התמיד:
ואמנם להיות כי שני מיני זווגים, אחד על ידינו ואחד ע"י זולתנו לכן לא כתיב ביה לא יעשה מאליו, ולא תעשו אותם.
ואמנם בחג המצות, ובראשי חדשים, נעשה הזווג העליון, אבל אינו על ידינו אלא. מאיליו, כי ז"ס מ"ש בזוהר בפרשת אמור, דזווגא דפסחא לאו איהו מסטרא דילן, ולכן נאמר בר"ח ובחג המצות, על עולת התמיד יעשה, כי יש זווג עליון ונעשה מאיליו:
ואגב גררא, נבאר ג"כ החלוק שיש בין שבת לר"ח, באופן זה, והוא, כי בשבת גובר הזכר מצד אבא, אבל בר"ח, גוברת הנקבה מצד אימא. וזה נרמז ביחזקאל, (יחזקאל מ"ו) וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח כי בתחלה תמצא הוי"ה ישרה בענין שבת, כמו שה"כ 'ימי 'המעשה 'וביום 'השבת, ר"ת יהו"ה, כי אותיות י"ו הזכרים, גוברים על אותיות ה"ה הנקבות. אבל בר"ח כתיב, 'השבת'יפתח 'וביום 'החדש, ר"ת היו"ה, כי אות ה' א', שהיא אימא, שלטא על י' שהוא אבא:
ואמנם בחג השבועות, אסור בתשמיש המטה בין ביום בין בלילה, וכמ"ש הרשב"י בזוהר בהקדמת בראשית שצריך לעסוק בתורה כל ליל שבועות, והענין הוא, כי בליל שבועות אנו מתקנים התכשיטין של המטרוניתא. אבל ז"א אינו נתקן על ידינו, אלא ע"י אימא עילאה, בסוד (שיר ג') בעטרה שעטרה לו אמו בעת חתונתו. ולכן אסור בתשמיש המטה, דוגמת יום הכפורים, בסוד (בראשית כ' ל"ב) אך לא בת אמי ותהי לי לאשה, כי בכל לילה ההיא, לא יש שום זווג למעלה, לפי שעדיין נוקביה דזעיר צריכה לטבול ביום בבקר, כנז' בזוהר שם. אבל ביום שבועות, מזדווגים זו"ן ע"י אימא עילאה לבדה:
ובזה יתבאר טעם השינויים שבחג השבועות כי הנה לפי שהזווג נעשה ע"י אימא ולא אבא, לכן לא, כתיב על עולת התמיד, כיון שאינו מצד אבא. ולפי שאנו מתקנים את המטרוניתא בלילה, לזה אמר תעשו, כי אנו עושים תקונים.
גם לזה בכל שאר המועדים כתיב, מלת תמימים למעלה, כמ"ש ושבעה כבשים בני שנה תמימים וגו', אבל בחג השבועות לא כתיב מלת תמימים עד לבסוף, מלבד עולת התמיד ומנחתו תעשו תמימים, לפי שאינם עדיין בבחי' תמימים ושלמים, עד אחר שאנו מתקנים המטרוניתא, ותטבול בבקר, ואח"כ יהיו תמימים בתקוניהם, ולכן כתיב בתחלה תעשו, ואח"כ תמימים: |