מאמר כלל ופרט.
זהר פרשת וארא: סעיף נ"ה
ערך
ומגיש: רבי' דוד
קורן
סעיף נ"ה) אני ה'
אלוקיכם.
מצווה זו. היא
הראשונה לכל המצות,
כי
התחלה ראשונה של כל
המצות הוא.
לדעת
את הקב"ה בבחינת
כלל,
שואל
מהו הכלל?
ומשיב, הוא לדעת שיש מושל עליון שהוא
אדון העולם, וברא כל העולמות,
שמים וארץ וכל צבאם,
וזה הוא כלל
וסוף הכל הוא בפרט, דהיינו לדעת אותו בפרט,
סעיף נ"ו) וכלל ופרט הוא ראש וסוף, והם סוד
זכר ונקבה. זאיר אנפין רוח) ומלכות
נפש). כאחד.
כי ז"א
הזכר נקרא כלל, והנוקבא המלכות נקראת פרט.
י' חכמה
אהבה חיה
ה' בינה
יראה נשמה
ו'
ז"א תורה רוח(עץ החיים)
ה' מלכות
מצוות נפש
ונמצא האדם בעולם הזה, העוסק במצות.(נפש) שעוסק בכלל ובפרט.(נפש ורוח) שהם ראש וסוף של המצות
ונמצא האדם בעולם הזה, שהוא כלל ופרט. כלומר,
שצריך להשתלם בשניהם.
ותיקון עולם הזה הוא כלל ופרט, שהכלל שהוא
ז"א עץ החיים. יהיה מיוחד
בנוקבא שהיא פרט,
משום זה תחלת הכל. לדעת שיש מושל ודיין
בעולם, שהוא אדון כל העולמים וברא את האדם מעפר. ונפח באפיו נשמת חיים שזהוא בדרך כלל.
(שאור החכמה הנקרא חיה, מולבש באור של החסדים שהוא הרוח ז"א הנקרא האף.) ונפח באפיו נשמת
חיים.
סעיף נ"ז) כשיצאו
ישראל ממצרים, לא היו יודעים את הקב"ה,
כיון שבא אליהם משה, למד אותם מצווה הראשונה
הזו. שכתוב וידעתם כי אני ה'
אלקיכם המוציא אותכם וגו'
ולולא מצווה הזו לא היו ישראל נאמנים לה'
גם אחר כל אלו הנסים והגבורות שעשה להם
הקב"ה במצרים.
לאחר שידעו מצווה זו בדרך כלל, נעשו להם נסים וגבורות שכבר היו בטוחים, שיאמינו בה' על ידיהם.
כמ"ש
וירא
ישראל וגו'. ויאמינו בה' ובמשה עבדו(שמות י"ד
ל"א)
סעיף נ"ח) ולסוף ארבעים שנה. שכבר השתדלו בכל המצוות
שבתורה שלמד אותם משה. בין אלו שנוהגים בארץ
בין אלו שנוהגים בחוץ לארץ.
אז למד אותם בדרך פרט. וזה שנאמר.
וידעת היום והשבות אל לבבך.
היום בדיוק.
מה שלא היה להם רשות לדעת מקודם לכן,
כי הוי"ה
הוא האלקים,
זהו ידיעה בדרך פרט.
במלה זו פרט כמה סודות וסתרים יש בה, וכתוב הזה
ה' הוא האלקים, עם כתוב זה שמקודם. דניינו
וידעתם כי אני ה' הוי"ה אלקיכם, הכל דבר אחד.
אלא זהו בכלל, וזהו בפרט.
ביאור המאמר.
כבר
ידעת שז"א נקרא כלל.
והמלכות נקראת פרט,
והמוחין(האורות) המקובלים מז"א הם אור
החסדים (בינה נשמה). והמקובלים
מהמלכות הם אור החכמה.
ואומר הרעיא מהימנה משה רבינו)
שמתחילה
צרכים להמשיך מוחין מכל המדרגות של
ז"א. שהם הסוד הכלל.
חסד גבורה תפארת נצח
הוד יסוד.
ולבסוף
ממשיכים את החכמה מן הנוקבא.
שהם הסוד הפרט.
אמנם פרט אין הכונה מן המלכות בלבדה,
אלא כלל פירושו מז"א לבדו.
ופרט
פירושו מז"א ומלכות
ביחד. דהיינו כלל ופרט ביחד.
דהיינו שהמשיך ישראל (תפארת שהוא
סוד גילוי הדעת) שעליו נאמר
וידעתם כי אני ה' אלקיכם שהם
הסוד הכלל. שהוא
לשון עתיד
(אותיות דעת י')
כי מוחין אורות אלו הולכים ונמשכים תמיד בכל יום
בכל תפילה ובכל מצוה עד שבאים על
שלמותם, בסוד הכתוב.
וידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא
האלקים. דהיינו לשון הוה. ורק היום אחר שבאתם על שלמותכם ולא מקודם לכן.
כלומר לולא המוחין האורות
מדעת ז"א קו אמצא שהמשיך אותם
ישראל(תפארת)מתחילה, בסוד בכתוב
וידעתם כי אני ה' אלקיכם לא היו ישראל נאמנים בכל אלו הנסים והגבורות.
שהיו אומרים שמעשה כישוף הוא.וכדומה.
אלא על ידי שהשיגו המוחין מדעת של ז"א
הכירו בנסים שמאת ה' הם באים ובאו על ידיהם לאמונה שלמה.
כמו שנאמר וירא
ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
(עיין מאמר ראשית חכמה יראת ה הקדמת ספר הזהר סעיף קפ"ה)
סעיף נ"ט) ואם
תאמר הרי כתוב.
יראת ה' ראשית דעת.
והמלכות שה"ס פרט. נקראת יראת ה' ועם זה נאמר בה ראשית. הרי שהפרט הוא ראשית. ולא הכלל.
התירוץ הוא שכאן המדובר בדרך פרט עצמו. כלומר
בחינת ראשית של הפרט. שצרכים לדעת מתחילה
מי הוא יראת ה'.
אבל
ראשית הכל הוא הכלל ולא הפרט ואע"פ
שיש לאדם לירא ממנו,
מטרם
שידע וישיג את יראת ה',
ולמה כתוב יראת ה' ראשית דעת?
שמשמע שצריכים
תחלה לדעתו. ומשיב אבל כאן כתוב ראשית דעת. שפירושו
שתחילה יש לירא מפניו
וע"י יראה באים
לראשית דעת. ולדעת אותו.
כי יראת ה' היא
ה ראשית לדעת בדרך
פרט כנ"ל
סעיף ס) משום זה מצוה
ראשונה היא לדעת את הקב"ה בכלל ופרט
בראש ובסוף. כמ"ש במצרים. וידעתם את
ה' אלקיכם. לשון עתיד, והוא נגמר בסוף מ' 40 שנה בפרט.
וזה סוד
אני ראשון ואני אחרון .
אני ראשון הוא בכלל. ואני אחרון הוא בפרט. והכל נאמר בכלל אחד וסוד אחד,
ואחר שידע זה בכלל. ישלים כל אבריו.
מי המה האברים? הם רמ"ח מצות עשה שהם רמ"ח אברים של
נשמת האדם.
אל שד"י גימטרייה משה
משה בסוד ספירת הדעת.
משה רבינו
גימטרייה 613 תרי"ג.
248 רמ"ח מצוות עשה בסוד הכתוב זהו זכרי. ו"ה
= 248 רמ"ח. הכלי.
וזהו שמי י"ה = 365 שסה האור. כמנין ימות השנה. שנה גימטרייה
ספירה.
ביחד שהם הפרט והכלל תרי"ג = משה
רבינו סוד הנשמה וגילוי הדעת.
שכל מצות עשה מתקן אבר שכנגדו בנשמת האדם.
אחר שנשתלם בהם בזה בכלל. אז ידע בדרך פרט. דהיינו שימשיך הארת החכמה מן המלכות.
כי זה דהיינו הפרט הוא רפואה
לכלם.
וידע איך כל ימי השנה. דהיינו כל הספירות של המלכות שנקראת
שנה מתחברים לתת רפואה לכל האברים שהם המצות דהיינו שמשלימים אותם.
סעיף ס"א) ואם תאמר, כל
ימי השנה איך נותנים רפואה לכל האברים?
שהרי המלכות שה"ס השנה. אין לה מעצמה כלום.
ולהיפך האברים שהם סוד הכלל דהיינו הרמ"ח צינורות עשה השפע של ז"א הם המשפיעים הכל אל המלכות.
ומשיב.
ודאי כן הוא למעלה ולמטה,
דהיינו בז"א ומלכות בזכר ונקבה.ובאדם התחתון.
שהשנה והימים שלה שהם ספירותיה.
חסד גבורה תפארת נצח
הוד יסוד. נותנים רפואה לכל האברים למעלה בז"א ולמטה באדם,
כי האברים משפיעים שפע ברכות לימי השנה שהם
ספירות המלכות שהיא הפרט. שבכל מצות עשה שבאדם
מקיים ממשיך שפע ברכות מאבר שהם סוד צינור אחד של ז"א עץ החיים
אל אחד מימי השנה. שהם סוד הפרט.
ואז רפואה וחיים תלויים עלינו מלמעלה עד שהאיברים מתמלאים מכל
השלמות ומשפיעים אותם אל הפרט. שהוא השנה.
ואז מתגלים המוחין של פרט.
מי גרם להם לאיברים שיתמלאו מכל ה שלימות ימי
השנה? הם
שגרמו לזה. כי האברים באו
להשלימה , ואם לא הייתה
השנה צריכה תיקון,
לא היו האברים שהם צינורות
השפע של ז"א מתמלאים
בשפע,
ע"כ
נחשב כאלו ימי
השנה נתנו הרפואה וחיים
אל האברים.
סעיף ס"ב) אף כן
הוא למטה,
כשהאדם משלים
צעמו באלו רמ"ח מצות עשה שבתורה, אין
לך יום
שלא יבא להתברך
ממנו, מן האדם. וכשהם מתברכים
ממנו אז חיים
ורפואה תלויים עליו מלמעלה.
כלומר
שאינם נמשכים אל המלכות. מטרם שהאדם משלים כל רמ"ח
מצות עשה בשלימותם.
ועד אז הם תלויים עליו מלמעלה,
מי גרם לצינורות
העליונים שהולכים ומתמלאים ברפואה וחיים? הם ימי השנה כנ"ל.
וע"כ נחשב כאלו
ימי השנה נתנו להם הרפואה
והחיים. כנ"ל.
ימי השנה
כמו שמתברכים מלמעלה
מסוד האדם
שהוא
ז"א. כן הם מתברכים
מלמטה מסוד אדם התחתון. ע"י המצות שהוא מקיים.
סעיף ס"ג) אשרי הם ישראל
בעולם הזה באלו
המצות שהם מקיימים
שנקרים משום זה
אדם.
שכתוב אדם אתם.
שהמשמעות הוא אתם
נקראים אדם. ולא העכו"ם
(המושפעים מכוכבים ומזלות.)
שנחשבים עבדי כוכבים ומזלות. ואין להם שום כוח להשפיע על החיים ומקור
החיים.
ומשום
שישראל נקראים אדם יש
להם להשתדל במצות התורה
שהן תרי"ג
כנגד רמ"ח
אברים ושס"ה גידין
שיש בגופן של אדם
שיהיו כולם גוף
אחד בסוד אדם.
