קבלה מהזהר : סוד תרי"ג מצוות : גם נתבאר איך השס"ה נפרדים זה מזה

כתוב את הכותרת שלך כאן

איך מצות עשה הם למטה
ב ו"ה והם זכרי עם ו"ה רמ"ח עם שלכאורה היה נראה להפך
שה עשה יהיו למעלה ולא תעשה יהיו למטה. גם נתבאר איך השס"ה נפרדים זה מזה

אמר שמואל גם בשער ההקדמות בד' קמ"ז ע"ב

בדרוש סוד רמזים בשמות

וסוד שם המפורש האמתי נתבאר שם שם אלו"ה.

ונתבאר שם איך ב' תיבות נחלק לשנים א"ל ו"ה ואל ו"ה הנז' 


אמרו חז"ל ו"ה עם זכר"י רמ"ח והוא בחסד וגבורה שבו נק' י"ה ואל י"ה הזה


 אמרו חז"ל יה עם שמי שס"ה ובסוד שלהבת י"ה והוא יוצא מן הבינה אל הגבורה 


ואם תרצה להתישב על הדרוש היטב תמצא אותו במקומו 


כי תדרשנו (ובע"ח שמ"ד פ"י):

עוד שמעתי בזה כי הנה האדם בעשותו המצות גורם שני זיווגים עליונים 


האחד הוא זווג אבא ואימא והשני זווג ז"א בנוקביה 


האמנם זווג אבא ואימא נעשה ע"י קיום האדם מצות לא תעשה וזיווג ז"א ונוקביה נעשה ע"י קיום האדם מצות עשה ואל זה רמזו רז"ל באומרם שמי עם י"ה שס"ה כו'


 הורו בזה כי מצות לא תעשה שהם שס"ה תלוים בשתי אותיו' י"ה שהם אבא ואימא 


אבל מצות עשה שהם רמ"ח תלוים בשתי אותיות ו"ה שהם זו"ן. 



והנה בעשות האדם המצוה גורם שתי הזווגים הנז' 


כי שתי' אותיות ראשונות שהם מ"ץ מן מצוה הם מתחלפות בא"ת ב"ש בשם י"ה 


הרי איך שם י"ה שהם אבא ואימא מתחברים ומזדווגים על ידי קיום האדם


 את המצוה של לא תעשה בסוד שמ"י עם י"ה שס"ה כנז' 



והעניין הוא כי באבא הוא אחורים דהוי"ה דע"ב דיודין שהם בגמטריא קפ"ד 


והוא באות י' ובאימא (ע"ב) שהיא אות ה' יש אחוריים דהוי"ה דס"ג הם בגימ' קס"ו. 


והנה קפ"ד וקס"ו בגמטריא שמ"י וכשתחברם עם מקורם שהוא י"ה 


שהוא שרש שני השמות הנז' 


אז יעלה שס"ה כמנין מצות לא תעשה ונרמז 



כי בקיום האדם מצות לא תעשה שהם שס"ה 


גורם לחבר האחורים של אבא ואימא שהם שמ"י כנ"ל 


עם בחינת הפנים שלהם שהם שתי אותיו' י"ה וז"א שמ"י


 (ד"ש ע"ד) עם י"ה שס"ה וע"י קיום מצות עשה גורם זווג ז"א ונוקביה 


הנקראים שתי אותיות ו"ה של ההויה ושל מצוה כי מ"ץ הם חילוף י"ה 


ונשארו בו שתי אותיות ו"ה 


מפורשות ואז ו"ה עם זכרי הם רמ"ח מצות עשה:



אמר שמואל להיות כי המחשבה היא באבא כנודע לכן מצות לא תעשה שאין בהם קום עשה זולתי סור מרע במחשבה בלבד הם תלוים בשם י"ה באבא ואימא האמנם בזו"ן שהם עולם המעשה מששת ימי בראשית לכן תלוי בהם מצות עשה כנלע"ד. ואעפ"י כן אין אדם מקיים מצות לא תעשה כתיקנה אלא בבא לידו דבר עבירה ונמנע ולא עשאה מפני מצות המקום אבל ביושב ובטל לא מקרי קיים מצות לא תעשה כנלע"ד:



עוד ירצה עם מ"ש חז"ל בגמ' דקידושין פ"א באומרם


 כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורו' ואנשים חייבי' וכל מצות עשה 


שאין הזמן גרמא כולם חייבים וכל מצות לא תעשה 


בין הזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא כולם חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקיף כו'.



 הטעם הוא לפי שכל המצות עשה הם בחסדים כנ"ל. אלא שיש בהם שתי בחינות והם חסדים מכוסים וחסדים מגולים והנה החסדים המכוסים הנשים שהם לאה ורחל שניהן אינן נוטלות חלק בהם לפי שמקום רחל הוא למטה מן החזה. 


וגם לאה שהיא כנגדן למעלה אינה יכולה ליקח אותם לפי שהם מכוסי' ולכן הנשים פטורות בהם וטעם קריאתם שהזמן גרמא הוא לפי שהחסדים המכוסין תוך מחיצות יסוד דאימא 


צריכין שהות זמן לירד כמבואר אצלינו בענין מספר י"ג שנים 


של ירידת המוחין והתפשטותם בזעיר אנפין ונמצא


 כי הזמן גורם להם לירד. אבל החסדים המגולים למטה מן החזה אשר אין להם מחיצות מעכבות הם יורדין ברגע במרוצה למטה עד היסוד ולכן נקרא אין הזמן גרמא. 


והנה רחל לוקחת הארתם להיותם מגולים ולכן נשים חייבות בהם. אבל מצות לא תעשה הם בגבורות וכולם ניתנין אל הנקבה כנודע כי אין בנינה אלא מהם ולכן נשים חייבות בהם חוץ מבל תשחית ובל תקיף שהאשה אין לה זקן כמ"ש חז"ל בגמרא:



(ע"ג) עוד ירצה טעם זה ויתבאר ממה שהודעת'ך 


כי נוקבא דז"א נאצלה אחור באחור ז"א מן החזה ולמטה ושם מתדבקים יחד


 והנה המקום ההוא נקרא זמן לפי שהזמן הוא שם נופל על מציאות יום ולילה וידעת 


כי ז"א נקרא יום ונוקביה נקראת לילה והנה המ"ע הם כנגד רמ"ח אברים 


ולכן כל המצות הנאחזים במקום הנז' הנקרא זמן 


שהוא מן החזה ולמטה נקראים מצות עשה שהזמן גרמא 



כי יש בו שיתוף אל הזכר והנקבה הנקראים יום ולילה. ומכיון שכבר הזכר עושה המצוה ששרשה שם אין צורך אל הנקבה לעשותה גם היא 


כי גם היא נכללת בו בעת שהוא עושה את המצוה ההיא 


כי רמ"ח איברי' שלה נכללים באיברי' וממנו נעשית ונתקנת 


כל בנין שלה אבל מן החזה ולמעלה נקרא מקום 


שאין הזמן גרמא ולכן כל המצות ששרשם באותם האיברים העליונים שבז"א


 אין נוקביה נכללת בהם ואין קיומו ועשייתו אותם מספיק 


עד שתעשה גם היא את המצוה ההיא עוד יש בחינה שנית והם שס"ה מצות לא תעשה 


שהם כנגד השס"ה גידין ואמנם שס"ה גידין שלה


 אין להם התדבקות בשס"ה שלו אף מן החזה ולמטה 


לפי שכל התדבקותם הוא בשטח החיצוני שלהם עור 


ובשר שלו בעור ובשר שלה שהם האיברים עצמם שהם כנגד מצות עשה 


אמנם בחינת הגידין שהם הורידין אשר הדם מתפשט בתוכם הנה הם בעומק הבשר של האברים לפנים ואין שס"ה גידין שלו מתדבקים כלל בשס"ה גידין שלה ונמצא


 כי אין אל האשה שום התחברות בגידין שלה עם הגידין שלו לשנאמר 


כי בעשותו המצות לא תעשה גם היא נכללת בו ופטור' מלקיימן בפני עצמה כמו במצות עשה ולכן כל מצות לא תעשה נשים חייבות בכולן ואין בהם חילוק בין שהזמן גרמא לשאין הזמן גרמא כמצות עשה ובזה יתבאר המאמר אשר הצענו בס' התקונין כמ"ש:



(ד"ש ד"ג ע"א) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח ובו יתבא' ג"כ מש"ל 


כי הנקב' נכללת ברמ"ח איברי הזכר אך לא בשס"ה גידין שבו 


כי יש לה שס"ה גידין בפני עצמה דע כי בחי' הגידין שהם הורידין שבהם מתפשט הדם החיוני של הלב להחיות כל האברים הנה הם נאחזים ונרמזים בשם י"ה וזהו סוד שמ"י עם י"ה שס"ה


 לפי שהחיות של הדם מתפשט מן אבא ואימא 


הנקרא י"ה באופן זה

כי אות יוד של י"ה במילואה היא בגמטריא עשרים.

ואות ה' של י"ה שהיא באימא כנודע איננה משתני' בבחינת

מספר רק בבחינת ציורים כמו שהודעתיך

בסוד נקודת צירי שהיא באימא בסוד

 וייצר ה' אלהים

כי בה כל בחינת הציור ואמנם אות ה' הנז' שבאימא

 יש בה ב' ציורים או ציור ד"ו או ד"י ושני ציורים אלו

 הם בגמטריא כ"ד תחבר עתה שתי אותיות י"ה

 על דרך הנז' שהיוד היא עשרים והה' ארבע' ועשרים

 סך שניהם מ"ד כמנין ד"ם

לרמוז כי הדם המתפשט בשס"ה גידים דז"א ונוקביה

הם מבחינת י"ה שהם אבא ואימא

כי משם כל החיות והחיים

גם בחינת כלי הגיד עצמו נרמז בהם לפי

ששתי אותיות י"ה מספרם י"ה ועם שתי האותיות עצמם

 הרי י"ז כמנין גיד הרי איך הגידין והדם שבתוכם

הכל נמשך מאו"א שהם י"ה

 

גם נבאר איך היות מספרם שס"ה גידין הוא משם י"ה

 והוא עם מה שאמרנו כי י"ה ושתי אותיותיו בגימ' ע"ג גידשהוא י"ז. 


גם ביארנו כי י"ה הוא בגימטריא דם כנז'

ואם נכה זה עם זה גי"ד פעמים ד"ם יעלו בגמט' תשמ"ח


והנה הם בחינת שס"ה גידים שלו ושס"ה גידים שלה

 והם בגמטריא תש"ל ישאר ח"י לחשבון תשמ"ח והוא

בחינת הגיד הכולל כל השס"ה גידין

שהוא היסוד הקדוש של הזכר הנקרא גיד

ועם כללותו י"ח הנקרא ח"י העולמים צדיק כנודע

 

והנה הגיד הזה נוסף ויתר בזכר מש"כ בנקבה

כי הנה הוא זולת השס"ה גידים האחרים אשר ישנם

שס"ה לו ושס"ה לה והרי נתבאר איך השס"ה גידיםשלו

 אינן השס"ה עצמם שלה כי הן כפולין

ולכן היא חייבת בשס"ה לא תעשה כמוהו

כי אינן נכללין יחד מש"כ ברמ"ח מצות עשה

 

כי שלו ושלה נכללין יחד והוא כי הנה הרמ"ח הם בשתי

 חותיו' ו"ה שהם ז"א ונוקביה

אשר איבריהם מדובקי' יחד אחב"א

ואין בהם פירוד וזה אופן מקורם

 

הנה ב' אותיות ו"ה עם מספר ב' אותיותיהם הם בגמטריאי"ג

 וכאשר תמלאם במילוי שלהם שהם מילוי אלפין שהוא בסוד הז"א כנודע


 יהיו וא"ו ה"א שהם בגמטריא י"ט שהם

בגמטריא חוה לרמוז אל הנקבה היוצאת מדובקת באחודיו 


נכה עתה י"ג פעמים י"ט הם בגמט' רמ"ח עם הכולל

 

 הרי כי אין כאן רק רמ"ח בלבד והם בשתי אותיות ו"ה

אמנם השס"ה הם כפולים והם בשתי אותיות י"ה

 הנה נתבאר איך מצות ל"ת למעלה בי"ה

והם שמי עם י"ה שס"ה

 

ואיך מצות עשה הם למטה ב ו"ה

 והם זכרי עם ו"ה רמ"ח עם שלכאורה היה נראה

להפך שהעשה יהיו למעלה ולא תעשה יהיו למטה

 

 גם נתבאר איך השס"ה נפרדים זה מזה

 ולכן נשים חייבות בהן

 

והרמ"ח נכללים ולכן נשים פטורות בהן

 גם נתבאר טעם לכל זה והוא

כי השס"ה הם חיות הדם ולכן נמשך מלמעלה

מאבא ואימא גם לכן היא לוקחת אלו השס"ה מן אבו"א

 ואינה צריכה ללוקחם מן ז"א

 

אבל הרמ"ח אברים היא צריכה לקבל מבעלה

 ולכן אינם בפני עצמם וזהו סוד מ"ש רז"ל.

 במסכת ברכות פרק ג' באומרם אשתו כגופו דמיא כו'

ירצה כי האיברים שלה חינם רק ממה שלוקחת מבעלה

 וכגופו דמיא מש"כ בשס"ה:

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\



השארת תגובה