רחל מבכה על בניה. יא' בחשון הילולת רחל אימנו

רחל מבכה על בניה

.מאת רבי דוד קורן                  זוהר פרשת ויקרא שמ"ג)

 

 

רבי יוסי פתח ואמר: ירמיה לא')

כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי וגו'

כה אמר ה', 

הרי העמידו שבכל מקום שהנביא מתחיל לדבר,

יהיו דבריו נודעים ע"י השם שמזכיר בתחילתו,

אם השם יורה על דין או רחמים,  או על ז"א או על

המלכות וכדומה,

 

וכאן כה אמר ה', זה הוא הקב"ה,

דהיינו ז"א  ומה אמר,

 קול ברמה נשמע, של המלכות,

כמ"ש לפנינו,

 

כך למדנו, שביום ההוא שנחרב בית המקדש למטה,

וישראל הלכו בגלות, ריחים על צווארם וידיהם

קשורות לאחור, וכנסת ישראל, שהיא השכינה,

נגרשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם,

 

הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה,

אלך תחילה ואבכה על דירתי שהוא בית המקדש,

על בני, שהם ישראל, ועל בעלי, שהוא ז"א(יעקב)

שנתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חרוב,

וכמה דם חסידים נשפך בתוכו,

והיכל הקדש והבית נשרף באש,

אז הרימה קולה בבכי,

ונתרגשו העליונים והתחתונים,

והגיע הקול למעלה,

עד המקום, שהמלך, שהוא ז"א, שורה בו,

 

ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו,

עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנחמה,

אלא קבלה תנחומים מהם, זה שנאמר,

 

קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים

רחל מבכה על בניה

מאנה להינחם על בניה,

כי לא קבלה מהם תנחומים, כי איננו,

 

הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא

נמצא בתוכה, זה שנאמר, כי איננו, ולא כתוב,

כי אינם, משום שסובב על המלך הקדוש,

 

אמר רבי חייא, מהו

רחל מבכה על בניה,

שהיה צריך לומר השכינה מבכה על בניה,

אמר לו, למדנו, שרחל היא כנסת ישראל,

דהיינו השכינה, וזו היא אשת יעקב ודאי,

דהיינו אשת ז"א שנקרא יעקב,

שכתוב,  ויאהב יעקב את רחל,

וכתוב ורחל עקרה,  וכתוב שם,

מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה,

שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.

 

אמר רבי חייא, מאיזה מקום התחילה השכינה להגלות,

אמר לו רבי יוסי, מבית המקדש,

ששם הייתה שורה,

ואח"כ הייתה מסבבת כל ארץ ישראל,

ואח"כ, כשיצאה מן הארץ, עמדה תוך המדבר,

 

ישבה שם ג' ימים, והובילה ההמון והמחנות

והתושבים מבית המלך, מירושלים,

וקראה עליה, איכה ישבה בדד וגו'

בכו רבי חייה ורבי יוסי,

 

אמר רבי יוסי, לא נגלו ישראל מארץ,

ולא נחרב בית המקדש עד שמנהיגי העולם נמצאו

חייבים תחילה,  זה שנאמר,

מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו,

 

וכיון שראשי העם הלכו ברשע,

כל העם נמשך אחריהם,

 

ר' חייא אמר מכאן,

ואם כל עדת ישראל ישגו, במה היה זה.

משום ונעלם דבר מעיני הקהל,

כי עיני העם הם ראשיהם  שכל העם נמשך אחריהם,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\