שער תפילות ראש השנה, ז' פרקים,

קרא חכמה זאת למרות שהשכל המוגבל לא מבין,  
תתכנת את עצמך בידע זה, שישמר בפנמיות שלך,
כי כל התפילה היא סוד הנשמה, ולא הגוף המוגבל,
ונשמתך דרך הכוונות שבאים מהלב מעזור לך, לחיים טובים חדשים ומאושרים,
שנה טובה לכל בית ישראל ולכל בני העולם , רבי דוד קורן
,

בליל ר"ה ויה"כ, קודם קדיש בתרא, 
תקרא פעם א' מזמור, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, 
ותכוין באמרך ליהו"ה, נקודו ל' בפתח, י' בשבא, ה' בקמץ, ו' בשבא, ה' בקמץ. (נ"א) י' בשבא, ה' בסגול.
 ולא יחסרו כל מזונותיו כל השנה.
 ואם הוא בבית, יאמר אותו אחר קריאת התרנגול בלילות הנ"ל, וזה נקרא שם הפרנסה
:

אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, תכוין במלת קרע, 
לשם מ"ב, קר"ע שט"ן, שעל ידו יקרע היום גזר דיננו
:

מורי ז"ל, לא היה רוצה ליש אומרים ביום ר"ה וביום השבת אבינו מלכנו חטאנו לפניך, או אבינו סלח ומחל וכו', 
וכיוצא מפרטי הוידוי והזכרות עונות. וכן נראה מלשון הזוהר, ושאר שאינו וידוי היה אומר (א
):

הגהה (א) צמח – הטעם לזה, מפני שיש לזה זמן קבוע, אבל מה שאומרים בכל יום תוך הזמירות, יהי רצון מלפניך ה' שתרחם ותכפר לנו וכו', ותמחול וכו', אין זה הקפדה אם יאמרו אותה בשבת וי"ט:

ליל ב' דר"ה, א"צ לחפש אחר פרי חדש לומר עליו שהחיינו:

מכת"י הרב ז"ל, בר"ה בשעת הוצאת הס"ת, יאמר י"ג מדות ג' פעמים, ואח"כ יאמר רבש"ע ג"פ, כנ"ל בהנהגות חודש אלול. וכן במוסף, וביום ב' כיוצא. ויכוין בכ"ד שמות, היוצאין מכ"ד ספרים כנ"ל בחג שבועות. מכת"י הרב ז"ל, בקשות רחמים בתקוני דעתיקין, שיר למעלות אשא עיני וכו', ואורח צדיקים וכו', כמ"ש בשערי ציון. אח"כ י"ג מדות, ואח"כ מי אל כמוך וכו', ואח"כ מי אל כמוך וכו', ואח"כ ט' ת"ד דז"א,

 

 

 

 

 

שער תפילות ראש השנה – פרק א:

כללות ר"ה, קודם ערבית אז בחינתה בבריאה,

וע"י תפלת ערבית, עולה עד הגבורה, שבו"ק שלה עצמה שבאצילות,

 ושני המלכים זו"נ (נ"ל כי המלכים הם יעקב ורחל)

 בכתר א'. ובבוקר בתפלה בלחש,

 עולין שניהן בגבורה שבו"ק הזכר עצמו, ובחזרה עולין שניהם בעטרא דגבורה, שהיא בדעת שלו,

כנודע מב' עטרין שיש בדעת שלו. ודע כי לעולם סוד החזרה, הוא בסוד אבות שהם חג"ת, והם עולין למעלה במוחין ובבינה:

ובתפילת לחש דמוסף, עולין שניהם בגבורה שבו"ק הבינה. ובחזרת מוסף, עולין שניהם בבינה שבבינה, כי לעולם דעתן של נשים קלה, ולכן אין עולין בסוד הדעת,

 כי אין לה, רק עולין בבינה שבבינה, כי היא מסוד הגבורה דא"א. ובמנחה חוזרין שניהן בגבורה של ו"ק דמלכות, ובחזרה עולין בבינה של מלכות, כי גם הוא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא דעתה קלה, ואין בה דעת, ולכן עולין בה:

ובליל ב' דר"ה, כבר נכנסו כל מציאת הדינין שיש מן ראש הזכר עד חצי הת"ת שלו, וכולן ניתנין בראשה,

 כי שם מקומה. והנה כבר נתפשטו בו ה"ח, וכח ה"ג אשר מצד עטרא דגבורה שבה, כבר הם מזומנים שם להכלל בה,

 

 כי אז מתחיל ענינם ומציאותן, והם שם עדיין בכח בראשה. וסוד תפלת ערבית זו, בבחי' הגבורות שבה"ג אלו, אשר עתידה להתפשט אח"כ בגבורה שבו"ק דנוקבא עצמה.

ענין תפלת ר"ה בערבית, שניהן בהוד שלו,

 אך היא אינה מקבלת רק דרך חוץ, כנודע

כי כבר נסתלק אמא מז"א, ונשאר ישן,

אך מגיע אליה, בהיותה עומדת בהוד שלו,

ואח"כ היא נוטלת ממנו בהוד שלה. ובבוקר בלחש,

שניהן בגבורה שלו, ובחזרה שניהן בעטרא דגבורה שלו, ובמוסף בלחש שניהן בגבורה דו"ק דבינה שלו,

 ובחזרה שניהן בבינה דבינה:

מהחברים – ניקוד הויו"ת יום א', צירי, שהוא בלאה.

 יום ב', בנקוד צבאות, שהוא ברח"ל.

וככה יכוין בכניסתו לבה"כ,

 ובכל אזכרות של אותן הימים,

וכל עשרת ימי תשובה,

כמו ביום א' דר"ה. ובשעת קריאת התורה,

יכוון למ"ב דהויה,

דהיינו פשוט ומלא ומלא דמלא. ובמוסף,

 

בב' ימים בשורק. במ"ח כתב, מ"ב דע"ב,

מפני שהוא יום דין:

עליות של ר"ה, בערבית עולות מ"י, (ס"א מלכות)

 שעולה אל מקום גבורה דרחל,

 שהוא כנגד פרקי אמצעי דהוד ז"א באצילות.

ובשחרית בלחש, עולה אל הגבורה דז"א,

ובחזרה אל הגבורה דז"א שבדעת שלו.

ובמוסף בלחש, אל הגבורה דאמא,

 ובחזרה אל בינה שלה.

 

ובמנחה בלחש, אל פרקי אמצעי דהוד שלו,

 שהוא גבורה שלה, כמו בערבית.

ובחזרה, אל פרק עליון דהוד שלו, שהוא בינה שלה.

 

וביום ב' כמו ביום א', ואין בה הפרש:

בענין ר"ה ויה"כ, כבר נתבאר,

אמנם קיצור הדברים, כי להיות שבר"ה נברא העולם,

לכן אירע בימים אלו, מה שהיה בבריאת עולם,

והוא כי עתה חוזרין זו"ן אב"א, וצריכין נסירה,

וחוזרין פב"פ, וחבוק ונשוק וזווג.

 

 והנה מר"ה עד עיה"כ,

 כי אז אע"פ שהוא ט', חשוב כט' וי', בסוד

כל האוכל ושותה בט' כאלו התענה וכו',

ואז עמדה הנסירה להנסר כל י"ס דנוקבא.

וכל הזווגים שאנו עושים בתפלתינו מר"ה עד ש"ע,

כולם הם בישראל, או יעקב עם לאה:

דע, כי קודם ערבית, בחינת רחל היא בבריאה,

 ועל ידי תפלת ערבית,

 עולה עד הגבורה שבששה קצוותיה עצמה שבאצילות.

ויעקב ורחל עולים שניהם שם.

 

נמצא כל כללות הזכר, וכל כללות הנקבה,

כולם נכללים בקו הגבורה,

 ואפילו כל שאר הספירות שבהם, שהם מגבורה ולמטה,

 כולם הם אז בסוד גבורה והבן זה.

 

 ובכניסתו לבה"כ, יכוין הוי"ה בנקוד צירי, סוד לאה הננסר ביום א', כמ"ש לעיל.

 ועוד יכוין הוי"ה משולב באהי"ה,

 והוי"ה נקוד ציר"י, ואהיה נקוד סגו"ל.

 

 וביום ב' הוי"ה בנקוד צבאות. סוד רחל כנודע.

ועוד יכוין משולב הוי"ה ואהי"ה,

 והוי"ה בנקוד צבאות,

וה' אחרונה נקוד סגול,

 ואהי"ה סגול,

חוץ ה' אחרונה בשב"א:

ודע, כי ברכת אבות דר"ה, הוא דומה לשל חול ממש,

 חוץ כוונות הרי"ו אשר יתבאר לקמן,

 שהם סוד גבורה, כנודע שכוונתינו למתקם, ולא לבטלם,

שאין לכוין אלא בר"ה ולא בחול,

 לכן אבאר לך הסדר היטב.

 

 

והנה פסוק אדני שפתי וגו', כבר נתבאר בעמידה דחול, ושייך לכאן ולאו להתם.

כמו שכבר כתבתי זה בחלק א' מזה.

 רק עתה נבאר מברוך אתה וגו',

הכוונות הנוספת בר"ה, חוץ אותן של חול.

רק נחזור הכוונות של הכריעות והזקיפות

 שנתבאר בעמידה דחול,

לבל יליזו מעיניך גם בר"ה וי"הכ,

ואח"ז נתחיל לבאר השינוי שביניהם:

 

שער תפילות ראש השנה – פרק ב:

בכריעה ראשונה, צריך לכוין באהי"ה דיודי"ן והוי"ה פשוט, וזהו בברוך, שהוא כריעת הגוף,

יכוין יו"ד ה"י דקס"אוהוי"ה פשוט,

 שהוא סוף דקס"א וסוף הוי"ה פשוט.

ובמלת אתה, שהוא כריעת הראש,

יכוין אל"ף ה"י דקס"א, וי"ה פשוט,

שהוא ראש דקס"א וראש הוי"ה פשוט.

 ובזקיפה, יכוין הוי"ה דיודין והוי"ה פשוט,

וזהו במלת יהו"ה כי כשהוא זוקף זוקף בשם.

ובזקיפת ראש, יכוין וי"ו ה"י דע"ב, ו"ה פשוט.

ובזקיפת הגוף,

יכוין יו"ד ה"י דע"ב, וי"ה פשוט:

ובמגן אברהם,

 יכוין בברוך יו"ד ה"א דקמ"ג,  וו"ה פשוט.

ובמלת אתהאל"ף ה"א דקמ"ג, י"ה פשוט.

 ובזקיפת הראש, יכוון וא"ו ה"י דס"ג, ו"ה פשוט.

ובזקיפת הגוף, יכוון יו"ד ה"י דס"ג, וי"ה פשוט:

 

ובמודים דרבנן,

שאין כאן כריעות הראש אלא דגופא לבד,

יכוין ביוד הא דקנ"א וי"ה פשוט,

ונשאר אלף הה דקנ"א וי"ה פשוט,

 למודים דרבנן. ובזקיפה דמודים,

 יכוין ואו הא דמ"ה וו"ה פשוט,

 ונשאר יוד הא דמ"ה וי"ה פשוט למודים דרבנן,

ויכוון במודים דרבנן בכריעה,

באל"ף ה"א דקנ"א ובי"ה פשוט,

 שנשאר מכריעת מודים כמש"ל,

ויכוין דנחית י' לגבי ה'. ובזקיפה דמודים דרבנן,

 יכוין יו"ד ה"א דמ"ה וי"ה פשוט,

 שנשאר מזקיפת מודים,

ויכוין שמעלה ה' לגבי י'.

 ובהטוב שמך, יכוין בכריעה במלת ברוך,

 יו"ד ה"י דקס"א וי"ה פשוט.

 ובמלת אתה, שהוא כריעת הראש,

יכוין אלף הי דקס"א וי"ה פשוט. ובזקיפת הראש,

 יכוין ו"ו ה"ה דב"ן, וו"ה פשוט. ובזקיפת הגוף,

 יכוון יוד הה דב"ן, וי"ה פשוט:

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

 

שער תפילות ראש השנה – פרק ג:

ועתה נבאר פירוש הברכה, ברוך – כבר ידעת,

 כי עד גאל ישראל,

העלינו המלכות בסוד נקודה לבד כלולה מי' בלתי פרצוף,

בסוד לכי ומעטי את עצמך,

ועדיין היה חסר ממנה סוד הדעת שלה,

 שהוא ע"ב ק"ל.

 ועתה כוונתינו לתת לה בחי' זו, ואנו מכוונים עתה,

כי עתה ע"י רבוי ברכאין, שנכללה הנקודה הזו בכל היכלותיה כנזכר בזוהר, כי על ידי כן נקרא ברוך,

אז אנו רומזין ג"כ לברוך העליון,

שהוא היסוד העליון, שיורד ברבוי דברכאן עלאין,

 ונותן לה סוד הדעת,

שהוא שם הויה העולה כ"ו.

ואח"כ נעשה פשוט כפול משולש מרובע

 י, יה, יהו, יהוה, שהוא ע"ב.

 ואח"כ נעשה ק"ל, שהוא שם מ"ה, פ"כ מ"מ,

 כזה – יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א,

כי כל זה הוא בדעת שלה, וכל אלו גי' ברוך,

שהוא כ"ו ע"ב ק"ל.

 

ואח"כ אנו נותנין בה כח הכ"ב אתוון שיש ביסוד כנודע,

 שעי"ז תעשה אח"כ סוד פרצוף שלם,

 וזהו אתה, את"ה,

 כי היא סוד ה' שבשם,

ואנו ממשיכין לה כ"ב אתוון מן א' עד ת'.

 גם תכוין בה' של אתה, שהם ה' אותיות כפולות מנצפ"ך:

י"י, תכוין עתה להעלות נקודה של המלכות,

עד מקום הת"ת כנגד החזה מאחוריו,

 במקום שהיתה תחלת אצילותה,

 ואח"כ אנו מתחילין לומר אלהינו וכו':

פי' תפלת ר"ה, דע, כי אין הפרש בין ברכה זו לימות החול,

 רק סוד הרי"ו לבד, שאנו מוסיפין סוד הרי"ו בכל בחי' ובחי',

 כי הוא יום דין, ואין אוו רוצין לבטלו, רק להמתיקם לבד:

ברוך – תכוין, כי הלא עד עתה המלכות דז"א היא למטה,

בבחי' נקודה א' כלולה מי' בלי פרצוף.

ועתה צריך להעלותה עד מקום אצילותה עד החזה אב"א, ואח"כ לעשותה פרצוף שלם, ולהחזירה פב"פ.

 

והענין, כי ד' בחי' יש למלכות –

א' בסוד קשר של תפילין ש"ר,

תחת ג"ר דז"א, שהם חב"ד, ויש לה שם שורש

א'. עוד יש לה שורש ב', תחת ג"א שהם חג"ת,

 ושם הוא במקום החזה. עוד שורש ג', תחת ג"ת נה"י,

ושם הוא בסוד ה' אחרונה שבשם.

עוד שורש ד', למטה בראש הבריאה,

בסוד נקודה אחת כלול מי' בלתי פרצוף,

וכוונתינו עתה להמשיכה אל שרשים העליונים:

 

 

ונתחיל עתה בביאור הענין, כי הלא עתה היא נקודה כלולה מי', ואפילו בחי' דעת קל שלה חסר ממנה, ואנו רוצין להמשיך לה סוד דעת ק"ל שלה מן היסוד,

לזה ג"כ בהיות הנקודה א' כלול מי'.

 וכבר ידעת, כי הדעת ק"ל שלה, הוא סוד עטרא דגבורה, מב' עטרין שבדעת ז"א, כי עטרא דחסדים נחלק לה' חסדים בז"א, מן החסד עד הוד,

ונשארת עטרא דגבורה, הנחלקת לה' גבורות, בחגת"נה של המלכות, וכל אלו הן ביסוד, הנקרא ברוך כנודע:

ולכן תכוין, כי המלכות אותה נקודה, היא עתה ברוך, בכל הנהו רבוין דברכאין, שהם ההיכלות שלה שנכללו בה, ואז יורד מן ברוך העליון שהוא יסוד דז"א, ויורד אליה משם סוד העטרה דיליה שהוא גבורה. לכן תכוין,

כי הלא תחלה ההיא עטרא דגבורה הוא סוד הוי"ה גי' כ"ו, וכשיורדת בדעת של המלכות, שם נחלקת לה' הויות, אשר הם ה"ג, וה' הויות גי' ק"ל, הרי לך כ"ו ק"ל.

אחר כך תכוין, כי הלא המלכות בהיותה נקודה אחת אין בה רק סוד ג' קוין, והוא תלת כלול בתלת, כי חכמה בינה דעת שלה נכללין בחג"ת,

וכן נה"י שלה נכללין בחג"ת שלה, הרי שאין בה רק הוראות ג' קוין, ולכן אלו הה' הויות הנכללין בדעת שלה, הם מתפשטין אח"כ בה"ס שלה, מחסד עד הוד, אך לפי שאין לה עתה רק בחי' נקודה אחת,

לכן אין בה גילוי רק לג' קוין, לכן אין מתפשט בה רק ג' הויות, מן הה', בחג"ת שלה, אבל השנים האחרים אינם מתפשטין:

והנה סוד התפשטות הוא, כי מה שהיה עד עתה בדעת שלה, בסוד ד' אותיות הוי"ה, הוא עתה בהתפשטות

כזה – י', י"ה, יה"ו, יהו"ה, שהוא גי' ע"ב, הרי לך כ"ו ע"ב ק"ל, גי' ברוך. והנה שצריך לכוין הרי"ו דכאן הוא,

כי ג' הויו"ת המתפשטין בחג"ת שלה, כל אחת גי' ע"ב כנ"ל, וג"פ ע"ב גי' רי"ו. גם תכוין, אל מלת ברוך,

כי הוא גי' רי"ו וי"ב, והרי"ו הם ג"פ ע"ב הנ"ל,

 וי"ב הם י"ב אותיות אדנ"י, כזה – אלף דלת נון יוד.

 כי זה הרי"ו נמשך אליה,

 

כי כבר ידעת, כי שורש המלכות תחת היסוד, בסוד ה' תתאה שבשם, והמלכות בסוד נקודה בבריאה,

הוא שם אדנ"י, הרי רי"ו, הרי ב"פ רי"ו:

אמנם כבר בארנו, בחי' מה שמתפשט בה,

 

ועתה נבאר ע"י מי משכנו אלו. והענין, כי הלא ב' כריעות צריך לכוין, כריעה ראשונה הגוף לבדו, והב' צריך לכרוע הראש. והגוף צריך לכרוע במלת ברוך,

והראש במלת אתה, דתמן גחין רישא. אמנם כוונתינו בכריעות אלו הם, כי הלא תחלה צריך לידע,

כי הזעיר אנפין יש בו הויה שלם, והנה במלת ברוך בכריעת הגוף, תכוין תחלה להוריד ו' לגבי ה', כדי לתת כח בה,

וע"י כח השפע הזה תוכל המלכות שם אדנ"י,

 שהיא אותה הנקודה לעלות למעלה. והה' שאנו מורידין ו' לגבה, הוא שורש המלכות שתחת היסוד.

תכוין, כי אותיות ו"ה אלו, נעשין רי"ו, כי ות ה' צורת ר"י, ועם ו' הרי רי"ו. וכוונת רי"ו זו הוא, ג' שמות הוי"ה דס"ג, ועם י' אותיותיהן דהויה הרי ע"ב, הרי ג' שמות הם גי' רי"ו,

 

כי כל א' המיותרת בכל שם מס"ג, הוא כוללת, ואלו נמשכו שם מן אות א דאהיה במלוי ההין שבבינה, וגם אות א צורת יו"ר שהוא רי"ו. אתה – כאן צריך לכוין,

כי אחר שניתנה בה סוד הדעת ק"ל שלה, בבחינת נקודה לבד,

אנו צריכין לתת בה כח לעשותה אחר כך פרצוף שלם. והנה אין הפרצוף נעשה, אלא על ידי האותיות כנודע, ולכן צריך להוריד לה עתה בכריעה זו הב',

 שהוא כריעת הראש, סוד כ"ז אותיות,

שהם כ"ב אותיות ומנצפ"ך.

 וכבר ידעת, כי כל האותיות הם ביסוד הנקרא ברוך, בסוד נגילה ונשמחה בך, וזהו אתה – את ה',

כי את הם כ"ב אתוון מן א' עד ת', וה' הם ה' מנצפ"ך:

והנה צריך שתכוין, אתה גי' ת"ו, והם גי' רי"ו צפ"ך.

 

 והענין – כי הנה המנצפ"ך של המלכות, אנו צריכים להמתיק, על ידי הורדת המנצפ"ך זה של ה' של אתה.

 אמנם הב' גבורות מהם כבר המתקנו אותו,

 כשאמרנו ופי יגיד תהילתך,

כי פי גי' מ"ן של מנצפ"ך, ואין להאריך בזה, לכן אין נשאר לנו עתה להמתיק, רק ג' גבורות צפ"ך.

והנה אתה גי' רי"ו צפ"ך, והענין – רי"ו הוא בסוד כ"ב אתוון, הרמוזין בא"ת דאתה, וצפ"ך הוא אות ה' דאתה:

וענין היות הכ"ב אתוון סוד רי"ו הוא, כי כל א' מן כ"ב אתוון כלול מי', הרי כ"ב פעם י', גי' ר"ך.

ואמנם ר"ך, הם רחמים גמורים, ולכן צריך להסיר הד' אותיות, ונשאר רי"ו, הוא סוד הגבורות, וד' אלו הם ד' אותיות גיכ"ק,

 שהם השרשים לבד, פי' – כי כל ד' גיכ"ק, כל א' כלול מי' הם מ', אך עתה אין אנו לוקחין מהם רק ד' אותיות לבד שהם גיכ"ק השרשים.

 

וטעם הדבר, כי הלא הכ"ב אתוון נמשכין מה' מוצאות הפה, נעשין מחבור ח"ך עם גרון, שהם חכמה ובינה, ואותיות הח"ך הם גיכ"ק, שהם מן חכמה,

ומשם נתפשטו כל האותיות אל הגרון שהיא בינה,

 והחכמה הוא רחמים,

לכן ד' אותיות גיכ"ק שהוא חכמה שהם רחמים גמורים, ואין אנו צריכין להכניסם במנין, כי יתבטלו הדינין לגמרי,

ואין כוונתינו רק למתוק. ונשארין עתה אותיות צפ"ך,

 ואם תחבר עמהם הוי"ה אחת העולה כ"ו,

 הרי רי"ו א' בה' של אתה:

אמנם ב' רי"ו הנ"ל, הם מצוירין באותו א"ת של אתה, כי א צורתה יו"ר. ת ג"כ צורתו רי"ו, הרי ב"פ רי"ו, א' נגד כ"ב אתוון, וא' נגד ה' אותיות מנצפך:

עוד צריך לכלול כל כ"ב אתוון וה' דמנצפ"ך,

בחיבור אחד של רי"ו א', הוא לעשות אותה בצורת אהי"ה,

כי א"ה של אהי"ה, הם א"ה של אתה, וצורת ת' של אתה הוא צורת רי"ו,

ר"ו הוא צורת ה', וי' הרי י"ה של אהיה. ותכוון בת' זו שהוא רי"ו א', ותכוון כי רי"ו זה הוא סוד אהיה,

שהוא גימטריא כ"א, וכל אחד כלול מי' הרי ר"י,

ואהי"ה במילוי הרי י' אותיות,

ואם תסיר ממנו ד' אותיות השורש, נשארו אותיות המלוי ו' לבד, ור"י הנ"ל הרי רי"ו, הרי ג"פ רי"ו.

 

ועתה עוד יכוין, ע"י מי נמשכין אלו, והענין,

כי עתה הוא כריעה ב' של ראש, והוא לכרוע י' לגבי ה', שהם חו"ב של ז"א עצמו, ותכוין בי"ה אלו שהם רי"ו,

 כנודע כי ה' זו צורתה ר"ו, ועם י' הם רי"ו. ותכוין כי רי"ו זה, הם ג' שמות הויה במלוי יודין, שב"א הוא ע"ב,

הרי ג"פ ע"ב גי' רי"ו, ואלו נמשכין מן אותו א' של אהיה במלוי יודין שבבינה:

והנה כאן בארנו ה' רי"ו, ב' במלת ברוך, כי שנים האחרים שכוננו בכריעה הם עצמן הב' רי"ו שבמלת ברוך.

 וג' רי"ו שבמלת אתה יש כנ"ל, הרי ה' רי"ו. אמנם תכוין,

 כי ע"י אלו הרי"ו, יש כח אל המלכות לעלות בה' בחי',

שהם ה"פ הוי"ה אדנ"י,

הנזכר בתיקונים תיקון י"ח דל"ז ע"ש,

יאהדונה"י במלכות שתחת היסוד.

 יאהדונה"י. ביסוד, הויה בנצח, אדני בהוד.

 יאהדונה"י בת"ת. הוי"ה בחסד, אדנ"י בגבורה.

 הרי ה"פ יאהדונה"י שבהם עולה המלכות עד החזה,

 שיש עד שם ה' בחי' הנ"ל. ועתה נבאר,

איך בכל אחד מאלו, יש בו סוד רי"ו, כי הלא במלכות הוא יאהדונה"י הוא צ"א, גם יש בו סוד אדני ברבוע כזה

        א', א"ד, אד"נ, אדנ"י, גי' קכ"ו, וצ"א הרי רי"ו ע"ה.

        אח"כ עולה ביסוד, וכבר ידעת, כי יש נ' שערי בינה, והם נחלקין, כ"ה בז"א וכ"ה בנוקבא,

        והוא, כי ה"ח הם בזכר, וה"ג בנוקבא, וכל א' מן הה' כלול מכל הה', הרי הפ"ה שבזכר הם כ"ה,

         וכן בנוקבא הה' אחרים:

 

 

והנה דע, כי בדעת יש כ"ה, ובחסד כ"ה, ובגבורה כ"ה, ובנצח כ"ה, ובהוד כ"ה, וביסוד כ"ה, ובמלכות כ"ה.

 ובת"ת אין בו כ"ה, לפי שהוא מקום סיום יסוד דבינה,

לכן אין בו בחי' כ"ה, והכ"ה שלו הם בדעת. גם טעם אחר,

 כי הלא תחלה היה ו"ק, וכל אחד מהם כלול מן הנש"ב, ואח"כ נתחלקו מהם כל אחד מהם לב', ונעשה כ"ה כ"ה,

 כיצד – החסד נחלקת חציו לחכמה, וחציו לחסד,

הרי כ"ה כ"ה, וכן בגבורה, וכן בת"ת. ועתה נחזור אל הכוונה, כי הלא ביסוד יש יאהדונ"הי שהוא צ"א,

והוא נטל ה' פעמים כ"ה, שהם כ"ה חסד, כ"ה גבורה, כ"ה נצח, כ"ה הוד, כ"ה יסוד, וצ"א הרי רי"ו. ואח"כ נ"ה,

יש בהם צ"א של יאהדונה"י, אבל לא בשלוב,

 רק הוי"ה בנצח, אד"ני בהוד כמש"ל, ונוטלין ה"פ כ"ה, שהם כ"ה דעת, כ"ה חסד, כ"ה גבורה, כ"ה נצח, כ"ה הוד.

והיסוד אין לוקחת,

כי עתה היא למעלה מיסוד שהיא בנ"ה, הרי רי"ו:

אח"כ הת"ת, יש בו יאהדונה"י שהם צ"א, ויש בו ג' שמות הנכללין בו, ע"ב ס"ג מ"ה, וכל א' יש בו מ"ב אתוון, הרי ג"פ מ"ב גי' קכ"ו, וצ"א הרי רי"ו והכולל.

אח"כ חסד גבורה יש בה צ"א, דיאהדונה"י, היינו הוי"ה בחסד, אדני בגבורה, ונוטלין ה' פעמים כ"ה, חב"ד חו"ג, הרי ה' רי"ו:

 

והנה דע, כי הלא כל בחי' שאנו מונין ענין כ"ה, שהם בח"ג נה"י, כי בת"ת ומלכות אין הרי"ו שלהם נעשה ע"י כ"ה הנ"ל. והנה ג"פ קכ"ה, שיש בכל א' מאלו הג' חלקים שהם שע"ה, והם סוד המלכות הנקרא שעה,

 

גם יש בשעה תתר"פ חלקים, והם ה"פ רי"ו הנ"ל, שהם גי' תתר"ף. ונחזור לענין, בענין כריעה ו' לגבי ה',

והענין כי הלא הכתר יש בו תר"ך אורות, ונותן מהם חציו י"ש אל או"א, והם נחלקין, קנה חכמה קנה בינה.

והנה נמצא כי הקנ"ה מגיע לחלק אמא,

אך לפי שהיא צריכה להוציא את ז"א שהוא ו"ק,

צריך שיהיה לה ו' יתירים, והם קנה וששה, הרי קס"א, כמנין אהיה דיודין בבינה. אמנם דע, כי אלו הם בסוד ל"ב נתיבות חכמה, אשר כולם הם סוד אלהים כנודע,

והנה כל א' מהל"ב נתיבות אלו כלול מי' ספירות,

הרי י"פ ל"ב גי' ש"ך, והם ש"ך ניצוצין דבוצינא דקרדוניתא. והנה שם ניתנין י"ו לחכמה י"ו לבינה. וכן הל"ב של זו"ן,

 הם י"ו לז"א י"ו לנוקבא. אמנם נבין עתה, סוד הב' ההין אלו, כי הנה ה' תתאה נודע שצורתה ו' תחלה,

וממנה נעשה ו' אחרת, ושניהן נעשין אות ד',

הרי הם י"ב נתיב, ורגל ה' זה צורתה י', הרי כ"ב נתיב, שהם י"ו שלה, וו' הנותרים להוציא את ו' היכלין דתחותה. ואחר כך אנו מורידין ו' לגבי ה', והוא לתת בה כח ע"י ו' זו,

להוציא הו' היכלין:

גם ה' עילאה יש לה כן, והוא צורתה תחלה, היא צורת י', וממנה מתפשטין ב' ווין, הרי ד' של אות ה', והם כ"ב נתיב, שהם ו' יתירים על הי"ו שלה, להוציא את ז"א שהוא ו"ק, שהוא רגל הה' זו שצורתה ו'.

אמנם לפי שכוונתינו לעשותה סוד רי"ו, שהוא ה' ר"ו, נמצא כי אות י' שהוא העוקץ שאחר הד' שזה אינו שם,

 לכן צריכין אנו להוריד י' לגבי ה' זו, למתק הדינין שהם בסוד רי"ו. הרי לפניך ה' בחינות, שעולה המלכות בהם,

ותכוין כי ד' בחינות, יאהדו"נהי, שהם עד החזה,

 עולים ע"י ה' לגבי ו', וע"י ה' לגבי י',

 עולה בחי' ה' שלה, וי"ה אדני שבחסד וגבורה:

 

הנה עתה כללות כל זה הוא, להוריד י' של הויה, הכולל ד' אותיות הויה כנ"ל, ולהורידה אל אלף של שם אדני,

כדי להעלותה עד החזה, וג' אותיות דנ"י נכללין באות א', ואינן ניכרים שם. ותכוין כי יורד שם מלוי יודין דאהיה, ונעשין א זו של אדני, אהיה במילוי אלפין, וזהו כללות ברוך אתה:

אמנם תכוין, כי ה"פ יאהדונה"י הם גי' תנ"ה, וזהו אשר תנה הודך על השמים, ר"ת אשר תנה הודך, אתה.

הנה הענין, כי כבר בארנו איך מלת אתה, ציור אהי"ה, והנה ג' מלוי אהי"ה, שהם – יודין, ההי"ן, אלפי"ן,

 הרי הכל בגי' תנ"ה, כי ע"י אלו המילוים היא עולה ה"פ יאהדונה"י הנ"ל. 

ותכוין,כי ה"פ הוי"ה סוד ק"ל, וה"פ אדני שכ"ה, גי' תנ"ה. הרי כל מציאות הדינין הם מתמתקים עתה, ועולין.

גם תכוין, כי ד' בחי' הוי"ה אדנ"י שהם עד החזה, עולה ע"י ה' לגבי ו', ובחי' ה' לגבי י', ע"י עולה בחי' ה' של יאהדונה"י שבחו"ג, ועתה צריכין לזקוף כל בחי' אלו במלת יהו"ה, ופירושו כך, כי הלא עתה עולה א' של אדני, עם י' של הוי"ה, וזו פי' כל הזוקף זוקף בשם.

 והנה תכוין, כי יוד אלף, גי' קל"א, והכוונה, להעלות עתה הק"ל שהורדנו במלת ברוך.

 ואח"כ תכוין, כי שם אדני בעצמו יש בו אות יוד אחרת, ותחבר יוד באלף, הרי קל"א אחר, הרי ב"פ קל"א,

 הוא רס"ב, וזה סוד רי"ו ומ"ו, והמ"ו

הוא סוד עלייתו בשם ע"ב דמילוי יודין,

כי המלוי שלו גי' מ"ו, חוץ מן השם עצמו,

כי כמו שהיתה הכריעה בשם אהיה במלוי יודין,

גם העליה על ידי הוי"ה במלוי יודין.

 

גם תכוין,

כי הרי י"א י"א, שהם ר"ת, י"י אלהינו, י"י אחד,

 והם גי' כ"ב, והוא סוד הורדת כ"ב אתוון שהורדנו במלת אתה. גם תכוין,

כי עיקר אותיות אלו, אינם רק יא"י, שהם אלף וב' יודין, והם גי' אהיה, כי האותיות מבינה הם, והם כ"ב אתוון.

ועיקר הכוונה בשם זה של הוי"ה,

כי עד עתה בארנו, מענין כריעה י' לגבי ה', ו' לגבי ה',

והם סוד הויה שבכללות הז"א בכל הי"ס שלו,

אך שם הוי"ה זה, הוא בחי' הת"ת לבד, הנקרא הוי"ה,

 ושם אנו מעלין נקודות המלכות עד חזה הת"ת.

 

והנה זקיפה ראשונה הוא ה' לגבי ו', הוא הגוף נקרא ת"ת, (צ"ל ה' עולה לגבי הו',) ה' עולה שהוא המלכות תחת היסוד,

ובכללה עולה ג"כ נקודת המלכות הנקרא אדני,

אמנם כשעולה ה' זו לגבי ו', זו היא סוד ת"ת,

 ז"א הנקרא הוי"ה,

ותכוין כי עולה ג"כ ה' עד ראש ו', שהוא י' שבראש הת"ת, הוא סוד י' של הוי"ה שבת"ת דז"א. והוא,

כי הלא שם הוי"ה גי' כ"ו, ואם תעשה לג' שלישים,

הנה מקום החזה ששם עליית ה' זו, באה במדרגה היו"ד מן כ"ו אלו. והיא סיום היו"ד של הוי"ה שבת"ת דז"א,

אשר יוד זו היא ראשית הוא"ו של הויה דכללות זעיר אנפין, ואז בזקיפה ה' לגבי ו', תכוין ציור ה"ו שהוא רי"ו:

אח"כ תזקוף ראשך, ותכוין לזקוף ה' לגבי י',

והוא הבינה של ז"א בחכמה שבו, וגם תכוין בציור רי"ו אחר, ותכוין כי ע"י עלות הבינה דז"א גבי חכמה,

 הנה הם נעשין מ"ן לאו"א עלאין, ה"י עלאין,

 ואז יורד משם כח אל הז"א. והענין,

כי כאשר המלכות נתמעטה בסוד נקודה,

גם הז"א עליו נאמר נשחת מאיש מראהו,

 ואין בו כח לתקן פרצוף המלכות,

כי נתמעט אורו. ולכן ע"י מ"ן אלו, גורמין לזווג או"א,

 ומורידין שפע בו לתקן את המלכות. והנה דע, כשעולה ה' לגבי י', וגם י' יורד לגבי ה', אז הוא לעשות מוחין לזו"ן.

 

אך עתה שאנו מעלין ה' דאמא לגבי י' דאבא,

ואין אנו מורידין את הי' לגבי ה' הוא,

כי אין הכוונה רק בעבור המלכות לבדה, והנה תכוין,

 כי מחיבור או"א, יורד שם הוי"ה אהי"ה,

להעלות את המלכות כמ"ש, ובתוך שמות אלו,

מתלבשין שם הוי"ה במלוי אלפין, אשר הוא ענין חידוש ותיקון הז"א עצמו,

אשר בו הוא סוד שם הויה מ"ה לעולם, ע"י כח בחי' י' אותיות שם זה, מתרבה עוד אור י' ספירות שלו ומתקן המלכות:

והנה דע, כי הלא ז"פ יש הויה אהי"ה, והנה הם חלוקים לב' בחי', ד' מהם הם בחי' א', והוא עליות ה' לגבי ו',

 שהם ד' בחי' הוי"ה אהי"ה שמן המלכות עד הת"ת בחזה.

 וג' בחי' אחרות משם, עד הכתר של זעיר אנפין. והנה כללות כולם, הם ז' פעמים י"א ה"ה ו"י ה"ה, כולם הם גי' שכ"ט,

 והם סוד הדינין של מנצפ"ך,

כי תחלה בסוד הוי"ה אדנ"י, העלינו סוד הדינין של שכ"ה, ועתה אנו מעלין הדינין של מנצפ"ך,

והם השכ"ט הנ"ל גי' פ"ר, שהוא סוד מנצפ"ך העולה פ"ר, והנשאר הוא מ"ט, והוא כללות הוי"ה ואהיה שהם גי' מ"ט, עם כוללים הב' שמות עצמן.

ושכ"ה דינין יורדין מחו"ב דז"א, ופ"ר יורדין מדעת דז"א.

 

 

והענין – כי אין המלכות עולה, רק עד בחי' קשר של תפילין של ראש, ואינה יכולה לעלות עד כל הכתר עצמה של זעיר אנפין, ולכן אין כאן רק מ"ט,

כי שער החמשים שהוא הכתר עצמו, אינה יכולה לעלות. ואם תחלק ז' פעמים הוי"ה ואהי"ה לשני מדרגות, ד' וג',

הנה ד"פ הם קפ"ח, והוא אהיה דיודין גי' קס"א, ומלוי דמילוי העולה כ"ז הרי קפ"ח. והג"פ הם גי' קמ"א, והוא מלוי אהיה של יודי"ן העולה קס"א,

 תסיר השם עצמו העולה כ"א, ישאר קמ"א ע"ה.

 

עתה נבאר כל הז' בחי', תחלה עולה המלכות תחת היסוד,

 בסוד הוי"ה אהי"ה, והנה הוי"ה אהי"ה אלו ביודי"ן,

ע"ב קס"א, גי' רג"ל, תסיר ממנו רי"ו,

נשאר י"ז, הם י' אותיות של מלוי הוי"ה ביודין,

ואח"כ הז' ע"ה הם סוד ח' אותיות של הוי"ה אהי"ה.

 אח"כ עולה ביסוד,

בשם הוי"ה אהי"ה, והנה הויה במלוי יודי"ן ע"ב, ואהי"ה בההין קנ"א, הרי רכ"ג,

 תסיר רי"ו, ועוד ז' אותיות ע"ה שהם ח' אותיות של הוי"ה אהי"ה:

ואח"כ עולה בנה"י, הוי"ה אהי"ה,

והויה ביודין ע"ב, ואהי"ה באלפין קמ"ג, הם רי"ו ע"ה:

אח"כ בת"ת, עולה בהוי"ה ואהי"ה.

והנה דע, כי כאן הוא סוד הכתר שלה,

 הנעשה מת"ת שלו, וכבר ידעת כי כל מציאותם הלא הוא שם ב"ן, והנה צריך לכוין לב' שמות הוי"ה,

א' בת"ת שלו, וא' בכתר שלה. והוי"ה שלו הוא ע"ב,

 והויה שלה הוא שם ב"ן, ההין, שעולה ברבוע קמ"ד, כזה – יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, הרי רי"ו.

 וכל אלו הד' בחי', ע"י זקיפות ה' לגבי ו':

ועתה בזקיפה ה' לגבי י', עולה בסוד ג' בחי' אחרות,

והם בח"ג הוי"ה אהי"ה,

ושם הויה ברבוע מ"ה עולה ק"ל, ושם אהי"ה ברבוע עולה ד"ם. ואח"כ שם אהיה במלוי ומלוי דמילוי עולה מ"א אותיות וע"ה הם רי"ו.

 

ואח"כ בחו"ג,

לפי שבדעת אינה יכולה לעלות, כי אין בה דעת עד אחר הזיווג. אמנם בחו"ב עולה בהוי"ה אהי"ה, ושם הוי"ה במלוי ס"ג ברבוע עולה קס"ו,

וצורת אהיה זה הציור נעשה נ' – יוד, דו, י', דו, הרי הכל רי"ו. א ה י ה אח"כ עולה בכתר,

ושם תכוין בכללותם הויות דעסמ"ב, העולים רל"ב, והם רי"ו, עם י"ו אותיות דד' שמות אלו, הרי עתה הגענו המלכות בבחי' נקודה אחת עד הכתר של ז"א בבחי' אבא.

 

אמנם כבר הודעתיך,

כי ביחוד ק"ש נעשו מוחין פנימים אל הז"א דאצילות, ואל הד' של קשר תפילין, והמוחין הפנימים של המלכות עצמה נשארו למעלה באות הד' של הקשר,

 והנה עתה חסרים ממנו א"מ אל המוחין האלו,

וכל זה הוא בסוד הנשמות, שהם פנימית העולמות:

אמנם כוונתינו עתה, להאיר אור גדול בז"א, כדי לתת הארה גדולה בנוקבא דיליה, לעשותה פרצוף,

והנה להוריד אלו המקיפים אל המוחין הפנימים,

 אנו צריכין אל זווג או"א עתה מחדש,

אחר שכבר עשינו בק"ש בסוד מוחין פנימים אך

עתה לצורך א"מ להם:

וזה ביאורו – אלהינו ואלהי אבותינו,

 

 תחלה תכוין כי אלהינו אמא,

אלהי הוא אבא,

ו' של ואלהי, הוא דעת המזווגם.

אבותינו הם סוד המוחין של ז"א בסוד א"מ כמבואר,

והנה הטעם שאנו מקדימין הבינה שהוא אלהינו,

אל אבא הנקרא אלהי. הטעם הוא,

 כי הלא כיון שכוונתינו עתה לצורך הז"א, והכתוב אומר כונן שמים בתבונה, לכן אנו מקדימין הבינה.

 

טעם ב', כי הלא המוחין של הז"א, הם נה"י של הבינה. טעם ג', לפי שכוונתינו עתה במלת אלהינו, לעשות כתר אל הז"א, וסוד הכתר נעשה מהת"ת של הבינה, לכן אנו מקדימין את הבינה. טעם ד', לפי שכוונתינו להקדים מ"ן של הבינה תחלה, כדי שיבואו אח"כ מ"ד של החכמה. טעם ה',

לפי שכונתינו עתה לתת א"מ אל המוחין כנ"ל, וכל בחי' א"מ הוא מצד הבינה, הנקרא קו ירוק המקיף העולם, לכן אנו מתחילין בה:

והנה צריך לכוין, כי הנה הזווג זה של או"א, נעשה בסוד א"מ להם, וא"כ אנו צריכין לכוין בג' שמות המקיפים, באו"א ודעת. והנה שם ע"ב באבא, וס"ג באמא, ומ"ה בדעת. והנה יכוין, אלהינו היא אמא המזדווגת ע"י הדעת, שהוא הו' דואלהי, עם אבא שהוא אלהי עצמו, כמו שכתבנו לעיל. 

וממשכת המוחין העתידים לכנוס בברכה זו בראש זעיר אנפין, הנקרא אבותינו, כמ"ש לקמן גבי אלהי אברהם וכו', ששם הוא כניסת המוחין בז"א:

והנה באל מן אלהינו, תכוין ג' יודין ואלף שבס"ג שבבינה עולה אל, ואם תסיר אל משם ס"ג, ישאר ל"ב, והוא סוד א"מ אל ל"ב נתיבות שבמוחין.

גם תכוין באות הינ"ו מן אלהינו, שהם ע"א, והוא ע' סנהדרין שבבינה, והנה כשתסיר משם ס"ג סוד הב"ל שהוא א"מ כנודע, ישאר כ"ו, והוא סוד ע"א מן אלהינו, שהוא הינ"ו שהם כ"ו הנ"ל, היורד למ"ה שבז"א, ושניהן הן ע"א:

ובאלהי תכוין, כי הוא חיבור חכמה ודעת, והנה אלהי שהוא החכמה הוא גי' מ"ו, והוא מלוי שם ע"ב, וו' של ואלהי רומז לדעת, כי יש בו שם מ"ה עד"ז,

כי ופ"ו הם ל"ו כמנין אלה של אלהי, ותכוין עמה י' של אלהי הרי מ"ה, והכולל מ"ו. והטעם, כיון שמלת אלהי חיבור חכמה ודעת שלו, א"כ י' שלו תעלה לכאן ולכאן:

 

ורצוני לבאר לך איך נמשכין אלו המקיפין אל המוחין. דע, כי כבר בארתי לך, איך נמשך נימא אחת דשער מן הראש דא"א באחוריו, עד רישא דכתפין דיליה, והם מכים אחורי רישא דז"א, ונוסף אור במוחין פנימים שלו, ואז בולט במצח, ויוצא האור שלהם לחוץ בסוד א"מ, שהם התפילין כנודע. וכבר בארנו, כי רישי דכתפין דא"א,

 הם ב' עטרין עצמן של הז"א, אמנם כבר הורדנו בקריאת שמע פנימית אותן הב' עטרין בז"א, ועתה נשאר למעלה א"מ שלהם, שם ברישי כתפין דא"א, ואותו נימא דשערי של א"א אינה מגעת רק עד רישי דכתפין. אמנם שכמזדווגין עתה או"א,

 הם גורמין שירד אותו א"מ של רישא דכתפי למטה, ואז כשיורד אותו א"מ של רישא דכתפין, הנה גם ההוא נימא דשערי מתארכת, ומגעת עד למטה ברישא דז"א, ואז אותו א"מ מכח הכאת נימא באחוריו, נעשה תפילין במצח הז"א.

והנה צריך שתכוין, בכ"מ שתמצא בתורה אותיות נ"ו בס"ת, כמו אלהינו אבותינו, הכל הוא סוד גבורה, והטעם,

כי הלא כל הגבורות הם מנצפ"ך, והם ה' אותיות, ולכן אם תחלקם לה' חלקים, יהיה נ"ו כל חלק,

 כי ה"פ נ"ו גי' פ"ר, כמנין מנצפ"ך, ולכן בכ"מ שתמצא נ"ו, הוא דין:

והנה דע, כי כל אלו ה"ג של מנצפ"ך, כבר בארנו שהם ה' הויות העולין ק"ל, (עיין טעם לזה השם בספר מ"ש ש"ג ח"ב פט"ז ויונעם לך) אמנם מלוי כל הוי"ה מאלו, הוא, יוד הי וו הה, שהוא גי' נ"ז, כי הלא מנצפ"ך גי' פ"ר, ואם תחבר עמהם ה' של בינה, יהיה פר"ה, ואם תחלקם לה' חלקים, יהיה ה"פ נ"ז, כמנין אל הוי"ה:

והנה כבר ידעת, כי עתה אנו מורידין בחי' א"מ של תרין עטרין, שהם חו"ג, סוד הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה נגד עטרא דחסד, אלהים עטרא דגבורה, והם ב"פ נ"ו של אלהינו אבותינו, שהוא גי' יב"ק, כמנין הוי"ה אלהים. ואע"פ שחד עטרא הוא חסד,

 עכ"ז לפי שעתה הוא בחי' א"מ אליו, וכל א"מ הוא מן הבינה והוא דינין, ולכן נרמזה באותיות נ"ו שהוא דין:

גם תכוין, כי הלא באלהינו שהוא בינה, יש בו נ"ו אחת, ובאבותינו נ"ו שני, והענין כי הלא יש בתפילין ד' מקיפי לד' מוחין, ואח"כ יש עוד מקיף א' לארבעתן מצד הבינה, ועוד יש מקיף ב' על כולם מצד החכמה,

הנה הד' מקיפים נרמזו במלת אבותינו, שהם ד' מקיפים דמוחין הנ"ל, הנקרא אבות, סוד הקלפים שעליהם כתוב פרשיות התפילין. ונ"ו של אלהינו הוא מקיף מצד בינה, המקיף את כולם. ונ"ו של אבותינו, הוא המקיף מצד החכמה. והנה כנגד זה אנו מוצאין בעשיית התפילין,

כי יש ד' קלפים להקיף הד' פרשיות והם ד' מקיפי המוחין, ואח"כ הבית עצמו של התפילין הוא מקיף א' לכולם מצד הבינה, כי כל תפילין הם מצד אמא,

 אמנם נגד מקיף של החכמה, אין לו כנגדו בתפילין שום מקיף א', כי אין לנו בו שום השגה:

אלהי אברהם – הנה עתה עשינו כבר זווג או"א בסוד א"מ, להוריד אור מקיף התחתון שהוא למטה מן המוחין, בסוד תפילין של ראש. ואמנם כבר ידעת,

כי הכלים המחזיקין את המוחין נגד חב"ד, הם סוד חג"ת של ו"ק הראשונים, שנתעלו אח"כ בסוד חב"ד, והיו כלים לקבל המוחין בתוכם, ואלו הכלים הם אברהם יצחק יעקב,

ואלו המקיפים היורדין והנמשכין עתה מן או"א, נקרא אלהי אברהם. והנה ודאי,

כי אלו המקיפים הם יורדין תחלה, ופוגעין בד' מקיפים הראשונים שנשארו בת"ת של הבינה, שהוא כתר הז"א.

ואחר כך נכנסו בנה"י דבינה, לכנוס ברישא דז"א,

לעשות מוחין פנימים. ועתה כשאלו המקיפים השנים יורדין, פוגעין ג"כ במוחין, ואח"כ חוזרין ויוצאין בסוד התפילין.

נמצא שיש להם ג' בחי' – א' כשפוגעין במקום המקיפים הראשונים שהם למעלה, קודם שנכנסו בנה"י דבינה.

 ואח"כ, בהכנסתן במוחין. ואח"כ בצאתו במצחו בסוד תפילין. והנה בכל בחי' מאלו מקבלין אור משם, א"כ הוא מוכרח שיקחו בכל בחי' מאלו שם אור א' כמ"ש:

ועתה נבאר מהיכן יצאו אלו המקיפים. דע, כי הלא כאשר ירדו תחלה המוחין בקריאת שמע, הנה הם סוד חכמה ובינה דאבא ואמא וב' עטרין, וירדו משם אלו הד' מוחין עם ד' מקיפין שהיו להם שם בתחלה במקומן, ואלו ירדו בעת קריאת שמע למטה,

והנה פשיטא כי אלו המקיפים האחרונים הם סוד התפילין, שהם יותר גרועים במעלה מן המוחין עצמם פנימים, כי הלא הם מקבלים אור מהם, ומכח אור שלהם הם מתנוצצים במצח כנודע, אם כן המקום ביאת המקיפים אלו, הם יותר למטה מהראשונים, כי אלו הם מחסד גבורה ת"ת דבינה,

 ואלו הם מנה"י דבינה, כנודע בסוד הצלם. וכן הוא מקיפי אבא העליונים, באים מחג"ת דאבא. וכאן הכוונה בשניהם, כמש"ל:

והנה כבר ידעת, כי ז' שמות ס"ג, יש בז' תחתונות דבינה, והנה במלוי כל שם ס"ג, יש בו סוד הבל, והם ז' הבלים דבינה הנקרא קהלת, והנה בשם ס"ג זה שבחסד דבינה, יש בו ג' יודין ואלף, שהוא אל.

והנה כשיורד א"מ זה, מקיף מוח החכמה, היה הוא שם אל, ואם כן כשיורד בד' מקיפים ראשונים, ולוקח אור משם, הוא ממש לוקח ג"כ שם אל. והענין, שהוא מתערב שם, ולוקח מכל הד' מקיפים ההם ביחד,

 ומה שלוקח משם, הוא ג' יודין מן ג' מקיפים ראשונים, ולוקח אות אלף מן מקיף הד', שהוא סוד מקיף עטרא דגבורה כמ"ש, והרי יש אל, וז"ס אל מאלהי אברהם, וכן זה הענין עצמו במקיף הב', וזהו אל מאלהי יצחק, וכן באלהי יעקב:

ונבאר עתה מה ענין אל זה הנעשה בג' מקיפין אלו, ואע"פ שד' מקיפים הם, הנה ב' מהם נכללין בא',

 עד אח"כ שיוצאין תפילין ע"י הכאת נימא דשערי דאחורי כתפין כנודע, ואז נעשו ד'. ואמנם סוד היודין שבג' מקיפים, הם ט' יודין וג' אלפין, והנה היודין מהם יורד אור אל הז"א, כי כולם באו מסוד ג' מוחין הראשונים,

 אך האלפין שבאו מסוד עטרא דגבורה, לכן הם יורדין במלכות לתקנה, ולעשותה פרצוף, כי לעולם המלכות ע"י עטרא דגבורה נעשית. והנה ט' יודין אלו,

אחר שיצאו בסוד התפילין, הנה הם נמשכין בכל הט"ס דז"א, בסוד א"מ שלהם, בבחי' חיצוניות שלו והשלישית, כמו שידעת בסוד המקיפים:

וסדור חלוקם הוא זה – כי הלא מקיף הראשון מצד חכמה, כבר בארנו כי נטל חלק מכל הד' מקיפים. והנה הוא ג' יודין ואלף, והנה הג' יודין שקיבל מבחי' מקיף ח"ב וחסד, הן אח"כ מקיפים, אל חכמה חסד נצח, קו ימין דז"א, לפי שכולם הם מקיף א' של חכמה. אח"כ הג' יודין של מקיף ב',

 הם נעשין ע"ד הראשון, קו שמאל שלו, שהם בג"ה. אח"כ ג' יודין של מקיף ג', הם נמשכין בקו אמצעי של דת"י,

והרי נשלם סדר ז"א. ועתה יורדין הג' אלפין, לתקן המלכות שהיא עתה אב"א נקודה א', ונמשכין בדרך זה – א' ראשונה נמשכה ונעשה ממנה ב' יודין עם ו', שהם צורת א כנודע, וממנה נעשית ב' הפנים שלה והחוטם.

 ואח"כ מן א הב', מן ב' יודי"ן וו', נעשין הב' ידים וגוף, שהם חג"ת שלה. אח"כ מן א ג', נעשית נה"י שלה, והרי נבנית עתה המלכות בג' אלפין, בסוד אב"א:

ועתה נבאר סוד ג' ההי"ן, שבג"פ אלהי אברהם וכו', מה עניינם, והוא, כי הלא אחר שאלו המקיפים השניים נכנסו במוחין, ונתערבו שם, וגם שם לקחו אור גדול, והם ג' ההי"ן אלו, והנה נבאר תחלה ה' ראשונה, שנטל המקיף הראשון,

 כי הנה תחלה נטל א"ל, שהם ד' אותיות ג' יודי"ן ואל"ף, לפי שסוד המקיפין הם ד', אך מוחין הפנימין אינם רק ג' כנודע, לכן אינו לוקח כי אם ג' אותיות, והם ג' ווי"ן באות ה', ו' עלאה מחכמה, ו' שנייה מבינה, וג' שהיא התלויה באות ה', מן מוח ג' הנקרא דעת.

 

וכן הענין בכל ההין עד"ז. ונבאר טעם, למה וו זו מן הג' היא תלויה, ואינה מחוברת עם השנים האחרות, והטעם הוא, כי הנה ו' זו רומזת לדעת, והנה כבר ידעת, כי הדעת שבחכמה ובינה הוא עלם ואינו ניכר רק דעת הב' שבין חו"ג, כי כל עיקר אלו הם נקרא דעת, ואם ו' זו היתה מחוברת עם ב' ווי"ן הראשונים, היה ניכר בהם מציאת הכרעת הדעת,

ולכן נחלק מהם, להורות כי אין הכרעת הדעת ניכר עד למטה בחו"ג, ולא למעלה. והנה דע, כי אע"פ שצורת ה', אין בה רק ג' ווי"ן, עכ"ז יש בה ד' אותיות ג"כ, כמו שיש בבחי' אל הראשון, ג' יודי"ן ואלף, והם נחלקין על אותו דרך עצמו, כי ו' הג' הרומזת לדעת, יש בה בצורה סוד פסיעה לבר, כמו שידעת בה' ראשונה שבשם הוי"ה, נמצא כי נחלקת ו' זו לב', שהם חו"ג, ואותו הפסיעה הוא עטרא דגבורה שהוא למלכות דוגמת אלף שבא"ל כנזכר בגבורה, וניתנית למלכות וגו', וו זו רומזת לסוד עטרא דחסדים. והרי בכאן ג' ההי"ן,

והם נחלקין ע"ד ג"פ א"ל הנ"ל, עד"ז, כי הלא צורת הה' הם ג' ווי"ן, הרי ט' ווי"ן הם, מלבד אותן הפסיעות שבארנו, והם נחלקין לג' קווין של הז"א. נמצא, כי אותו פסיעה אשר בקו הה' כנ"ל, הנה הוא נמצא מקומה אצל היסוד דז"א, לתת משם אל המלכות. וה' שנייה נתפשטה בג' קווי המלכות, וג' מתפשטות בסוד בחי' הדעת המחבר את זו"נ, וגם הוא צורת ג' קווין. והרי בארנו ג' ההי"ן של ג"פ אלהי, אשר לקחו המקיפין הנ"ל מן ג' מוחין:

אמנם נבאר איך נתפשטו תחלה אלו הג' ההי"ן, דע כי אלו נתפשטו תחלה בחוטמא דז"א, כי לפי שההין אלו מציאותן מהמוחין הפנימין הנ"ל, לכן הם נכנסין דרך פנימית עד החוטם שלו. וכבר ידעת,

כי יש ג' קווין בנקבי החוטם, א' לימין,

 וא' לשמאל, וא' באמצע.

ושם ירדו ג' ההי"ן הנ"ל, הימין בימין,

וכן כולם. אח"כ משם נתפשטו למטה ע"ד הנ"ל:

 

אמנם נבאר ג' יודין שבג' פעמים אלהי, כי הלא אחר שנכנסו המקיפין במוחין, הנה יורד נימא דשערי דרישא דא"א, ומגיע עד עורף ז"א, והאיר שם, ומכח אותו האור יצאו אח"כ אלו המקיפין לחוץ במצח, אחר שהיו תחלה סתומים בתוך המוחין. והנה דע, כי סוד הגומא אשר משם יוצא השיער, הוא צורת י', והשיער הוא צורת ו', והאור היוצא הוא צורת י',

 וכל אלו הם צורת א יו"י, ולכן לפי שהאור היוצא מן השיער הוא צורת י', לכן האור שלוקחין המקיפין ממנו בהכאתו שם, הוא סוד יודין שבסוף ג' תיבות אלהי:

ועתה נבאר כל דבר ודבר בפרטות – אלהי אברהם, כאן יכוין ירידת מקיפי מוח אימא,

שהם הל' והמ' דצלם שלה, בקו ימין שלהם,

הנכנס עתה בז"א, בציור אותיות אלהי בדרך זה – א דאלהי הוא בצורת יו"י, וממנה נעשה ב' פנים שלה והחוטם שלה, הנעשה ממקיף עטרא דגבורה העומד בת"ת דאימא, כמ"ש לעיל. בל' דאלהי,

 הוא סוד חכמה חסד נצח, קו ימין דז"א, הנעשה מג' יודי"ן שמספרם ל', היוצאים ממקיפי ג' מוחין חו"ב ועטרא דחסדים כמ"ש לעיל, העומדים בת"ת דאימא, שבפגעו בו מקיף זה דחכמה ז"א, נטל אור מג' מוחין אלו כמ"ש לעיל.

 וג' יודי"ן אלו, נעשו מקיפין לקו ימין דז"א,

 כי כולן הם מקיף א' לחכמה דז"א:

 

שער תפילות ראש השנה – פרק ד:

אלהי יצחק – בכאן יכוין דרך ירידת מקיפי אימא בקו שמאל, שהוא מקיף מוח בינה דאמא, ג"כ נרמז בציור אותיות אלהי, בדרך זה – א דאלהי בציור יו"י, ומהם נעשה ב' יודין וגוף דנוקבא שהם חג"ת שלה, הנעשה ממקיף עטרא דגבורה, שלקח מקיף בינה, בעברו דרך ת"ת דאימא, כמ"ש לעיל. הל' דאלהי, הוא סוד קו שמאל דז"א, סוד ג' יודי"ן שלקח מקיף זה דבינה, ונתפשטו בקו שמאל דז"א. ה' של אלהי, הוא סוד ג' ווי"ן שלקח מקיף זה, בהכנסו במוחין פנימים כמ"ש לעיל, ומתפשט תחלה עד חוטם ז"א משמאלו. והבן השינוים בין זה למקיף הראשון. הי' הוא אור היוצא במצח ז"א, ממקיף זה דבינה, והוא ציור י' כמ"ש לעיל:

ואלהי יעקב – כאן יכוין דרך ירידת מקיפי אימא בקו אמצעי, שהוא מקיף מוח דעת דאימא בציור אותיות אלהי ג"כ ע"ד הנזכר, רק השנוי ביניהם הוא זה, א' צורתה יו"י, הוא סוד ב' ירכין ורחם דנוקבא, סוד נה"י שלה. ל' סוד דעת ת"ת יסוד, קו אמצעי דז"א. ה' מתפשטת תחלה עד חוטמא דז"א באמצעו, הכל כמ"ש לעיל. והרי נבנית עתה הנוקבא, בג' אלפין בסוד אב"א, והבן זה:

והנה נשאר עדיין לבאר, מתחלה כשבאין אלו המקיפין בת"ת דאימא, שבו שם ס"ג, למה אין לוקחין רק א"ל. כי הלא האמת הוא, כי כל מלוי שם ס"ג לוקחין, שהוא גי' הב"ל, לפי שסוד הבל הוא א"מ. אך הטעם הוא, דע, כי לעולם באלו הד' מוחין של ז"א, ובכל פרטי מקיפיהם, יש בהם סוד ב' דעות, וז"ס כי אל דעות ה', והם – דעת א' להכריע בין ב' מוחין חו"ב, הב' בין חו"ג. וכבר ידעת, כי הדעת של הבינה מתפשט בו"ק דז"א, ונחלק לו' חלקים, וסוד הדעת הוא אות ו' כנודע, ונחלק שם לו' ווין, והם סוד ו' יתירה של מלוי הב"ל שבו על סוד א"ל שבו, שהוא אות ו' מסוד הדעת, לכן סוד ב' ווי"ן שלוקחין המקיפין, מב' שמות ס"ג שבחו"ב בת"ת של הבינה כמ"ש לעיל, הם נשארים בסוד הדעת שמכריע ביניהם, ונעשים ו' אחת מסוד הדעת, כי הלא כל שרשם אינו כ"א ו' אחת, לכן הם עצמן אין נשארים רק בסוד א"ל א"ל מן הב"ל. וכן זה הענין עצמו, במקיף הג' הכולל חו"ג, נשאר בו ו' אחת בסוד הדעת שביניהם, ונשאר הוא בסוד א"ל לבד:

והנה כל אלו הב' דעות, נכללות בו' דואלהי יעקב, והטעם, כי אלהי יעקב הוא סוד מוח הג' הכולל חו"ג, והוא בכללו נקרא דעת, לכן אלו הווי"ן שהם בסוד דעת, כולם נכללים בו, וז"ס ואלהי יעקב בתוספת הו', כי הלא עיקרם אינם כ"א ו' אחת של דעת הבינה, שנחלק לו"ק שלה. גם ו' זו רומזת לד' מוחין וב' דעות, הם ו':

והנה כבר ביארנו, איך נחלקים היודי"ן והאלפי"ן של א"ל, אמנם סוד הדעת שנשאר, שהוא סוד ו' שנשאר מסוד הבל דס"ג, הנה הוא מתפשט ויורד עד פה דז"א, ושם יורדין הג' ווי"ן, שהם ג' מלואים של ג' שמות ס"ג, אשר מהם נתפשטו ג' א"ל, ונשארו ג' ווי"ן, והם נעשו אח"כ סוד נה"י שבפה, שהם ב' שפתיים והלשון, והבן זה מאוד:

העולה מזה הדרוש, שצריך לכוין בו' דואלהי, הוא מספר ו"ק דז"א, שדעת אימא מתפשט בו. וגם ו' זו רומזת לד' מוחין ולב' דעות שיש לו כמ"ש לעיל:

ועוד יכוין, כי ז' נשאר בכל מלוי, שלא לקחו המקיפים כ"א ג' א"ל כמ"ש, ונשארו ג' ווי"ן מג' מקיפים והם נכללו בדעת דבינה, ומשם ירדו בפה דז"א והבן זה:

הרי לפניך, שנכנסו כל מקיפי אמא, וגם מקיפים אבא נכנסים בעמידה זו, וצריך לכוין בשניהם. והנה כוונת מקיפים אלו, לא תכוין רק בשחרית דר"ה, ולא בערבית, כי עדיין בערבית אין נכנסים המקיפים כנודע. אח"כ גומר ברכת אבות עד מלך עוזר וכו':

מלך עוזר ומושיע ומגן – כאן אנו מחזירין את לאה פב"פ, וכשבאה פב"פ אז ג"כ לוקחת אור הט' יודי"ן בג' אלפין שלה, כי ג' אלפין שלה הם ט' אותיות, כי כל א' צורתו יו"י, הרי ט' בט', והיא מאירה יותר, ונחלקים הט' יודין בט"ס שלה. וכשלוקח הט' יודי"ן בג' אלפין שלה, אז היא בסוד ג"פ א"ל, שהם גי' מג"ן:

גם אלו הג' אלפין שהם בציור יו"י, סוד ג' הויות שהם גי' ע"ח, והם סוד לח"ם, כי עתה היא ראויה לזיוג בסוד כ"א הלחם אשר הוא אוכל. אמנם אחר כ"ז, מתעלים אלו הג"פ אל שבה, וכולם מאירים בפניה, א"ל א' בפן א', וא"ל ב' בפן ב', ואל ג' בחוטם שלה. והנה א"ל במלוי, הוא גי' קפ"ה, נמצא כי ב' אל שבב' פנים שלה, הם גי' ש"ע, כי יש לה עתה אור כל הש"ע רבוי נהורין שבפנים דא"א כנודע, ועתה הז"א אין לו רק ק"נ רבוא באנפוי, נמצא כי עתה גדול אור המלכות מן הז"א. וז"ס אדם, אשר לא יכול להסתכל בפני חוה, וזה גרם לה, לפי שלקחה סוד כל היודין וכל האלפין כנ"ל. אמנם אל הג' דחוטם, הוא סוד א"ל דאלהי יעקב, שהוא סוד הדעת שמכריע בין ב' הפנים, לכן יש בו כח הב' א"ל, לכן יש בו סוד ש"ע רבוא אורך החוטם כנודע. והנה ב' נוקבין אית בחוטמא, וכ"א ארכו ש"ע שהם ב' א"ל הכולל א"ל זה כמ"ש, והנה היותן שע"ה, הוא עם הה' שיש בנוקבא דפרדשקא, כי יש ב' ההי"ן בב' נוקבין, שהם נמשכין מג' ההין שבג' אלהי אברהם וכו' כמ"ש לעיל:

ואמנם דע, כי סוד ג' אלפים אלו, הם סוד וידבר ג' אלפים משל, כי מג' אלפין הנ"ל, נמשכו פניה לש"ע רבוא כמנין משל. וז"ס לשלג יאמר הוי ארץ, כי ג"פ אלף הוא גי' שלג, ומג' אלפין אלו נעשית המלכות כמ"ש לעיל, והיא נקראת ארץ כנודע. וכשנעשה פב"פ, נעשה בסוד שג"ל לימינך, שהוא סוד חזרת פב"פ. וכשעונות גורמים ח"ו, אז אובדת כל אורות אלו. וזהו ותרד פלאים, אותיות אלפים והבן זה:

אח"כ חתימת הברכה מגן אברהם – והענין, כבר נתבאר לעיל, כי בברוך הכריעה ו' לגבי ה', ובאתה י' לגבי ה', והענין, כי ע"י הורדת ו' גבי ה', הוא נתינת הארה בחג"ת שלה, מחג"ת שלו, שהוא סוד ו' כמ"ש לעיל. וע"י הורדת י' לגבי ה', נמשך בהכרח הארה גדולה יותר, עד למטה בנה"י שלה. ובהוי"ה בזקיפה, אז אנו נותנין הארה במוחין שלה, ואז אנו זוקפין ג' א"ל הנזכרים שהם גי' מג"ן, המתפשטים בכל גופא, הם מתקבצים כולם, ומאירים בפנים כמש"ל, בסוד מגן א', וזה נעשה ע"י החסד, בסוד והוכן בחסד כסאו, סוד אברהם, לכן חותמין מגן אברהם, כמבואר בעמידה דחול:

ויכוין בברכה זו, א"ל שדי. ובברכה ב', אכדט"ם. ובברכה ג', כוז"ו. ובג' אחרונות – בראשונה, השתפ"א. בשנית, ב"ם. בשלישית במוכ"ן. סוד נה"י. ובחזרת עמידה דשחרית, עולים שניהם בעטרא דגבורה ודעת שלו. ודע, כי לעולם חזרת העמידה הוא בחג"ת, וחג"ת עולין לחב"ד, והוא סוד הקדושה, כנודע במקומו:

 

שער תפילות ראש השנה – פרק ה:

זה מצאתי מכת"י מורי זלה"ה. נתתי אל לבי לחקור, בענין תוספות זה בתפלת ר"ה ויה"כ, לעבוד את בוראו בעבודה שבלב זו תפלה, בימים נוראים אלו, אשר המלך עליון יושב על כסא דין. וראיתי כי התוספת בברכת מעין הימים בג' ראשונות ובג' אחרונות. כי באבות הוסיפו זכרנו, ובגבורות מי כמוך, ובמקום האל הקדוש, המלך הקדוש. ובהודאה, וכתוב. ובשים שלום, בספר חיים. וראיתי, כי בעבודה לא הוסיפו כלום. וראיתי שנוים בתוספות אלו, כי באבות הוסיפו זכרנו, ותקנו זכירה וכתיבה. ובגבורות מי כמוך, זכירה לבד בלי כתיבה, זוכר יצוריו וכו'. ועוד, כי באבות הוא זכירה בפני עצמה, ואינה חוזרת על הספר. ובשים שלום, חוזרת על הספר, שאומרים בספר וכו'. ובהודאה, כתיבה לבד. ובשים שלום, כתיבה וזכירה, נזכר ונכתב. ועוד באבות תקנו זכירה וכתיבה לחיים, זכרנו לחיים וכו', וכתבנו בספר החיים, ובהודאה כתיבה לחיים, ובשים שלום זכירה וכתיבה לחיים. ועוד, כי בתחלה אנו מתפללין בעדינו, ואומרים זכרנו לחיים. ואח"כ בגבורות, מתפללין על העולם, ואומרים זוכר יצוריו לחיים. ובהודאה אנו אומרים כל בני ברית. ובשים שלום, אנו חוזרים ומתפללין ואומרים, נזכר ונכתב אנו וכל עמך ישראל:

ועוד מה לנו לשאלה אל הזכירה, אחר שאנו שואלין על הכתיבה, שהוא עיקר. עוד, מה ענין זכירה בתחית המתים, שאנו סומכין לה ונאמן אתה להחיות מתים:

ונראה לי, כי בכל ר"ה חוזר האצילות לכמות שהיה בתחילת בריאת העולם, וכבר ידוע הוא דנוקבא דז"א, נפקי ומתדבקי מאחוריו דז"א, לעומת החזה, כנגד הת"ת שבו, בסוד אחוריים שהם דין, נפקי מסטרא דגבורה, והמוח הקודם בראשה הוא גבורה, שנעשה לבינה. ואחר כך חסד, בסוד חכמה, בסוד ה' על י', בסוד ה"י אלהים. ולפי שהמוח הקדם בראשה הוא גבורה סוד הדין, נעשה הדין ביום זה, ולכן נקרא ר"ה, כי גבורה הוא ר"ה, שהוא נוקבא דז"א, הנקראת שנה, וגבורה הוא ראשה, ונעשה לה בינה לנוקבא דז"א:

נמצא שר"ה הוא כנגד בינה דנוקבא דז"א, שהוא גבורה, וכנגדה נאמר אני בינה לי גבורה. והנה בז"א יש זכירה מצד החסד שבו, וכתיבה מצד הגבורה שבו, הוא ע"י הבינה, הנקרא כתיבה, וזכירה שמצד החסד, הוא על ידי היסוד ברית קודש, שממנו יוצאין הנשמות, ומתגלה חסד בפומא דאמה, וממנו תוצאות חיים. ואנו מתפללין אל הש"י, שיהיה מתגלה חסד עליון, לא לצורך הנשמות כדרך הזווג, אלא לצורך חיים, כדרך זווג חו"ב לצורך המלכים, שהוא לצורך לתת להם חיים נצחיים לבד. ולפיכך נקראים חו"ב חיים, כי מהם תוצאות חיים למלך, ונקראים חיי המלך כנודע, וזהו מלך חפץ בחיים:

והכוונה, כי כמו שהמלך עליון שהוא הז"א, חפץ בחיים, ומושך משם משך החיים לצורך עצמו, כך ימשוך משם חיים לנשמותינו, ותתגלה חסד ביסוד, שמשם נשמותינו, להמשיך לנו משם חיים, וזהוא זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכל זה בסוד הנשמות שבנו. אחר כך אנו מתפללין להמשיך משם חיים לגופינו, בסוד הכתיבה התעבות הדברים, כדמיון הכתיבה, להחיות הנפשות בגוויתינו, וגם זה יהיה על ידי היסוד הנקרא ספר החיים כנודע, אלא שזה בסוד הפנימית לחיי הנשמות, וזה בסוד חיצוניות לחיות הגוף. והנה חיות הנשמה נמשך מחכמה לבינה, ויורד לחסד ומתגלה ביסוד. וחיות הגוף נמשך מבינה, ויורד לחסד, ומתגלה ג"כ ביסוד, ומפני שחיות הגוף נמשכים מבינה, אנו אומרים למענך אלהים חיים שהוא בינה, כנודע:

 

שער תפילות ראש השנה – פרק ו:

וכבר בארנו, כי מר"ה עד ש"ע, אין זווג לז"א עם המלכות, רק ז"א מזדווג עם לאה, שהוא קשר של תפילין, כמבואר אצלינו ענין זה, בחילוק תפילת היום, ובמנחה ובערבית ובאחר חצות, ולזה אנו מחזירין פב"פ בסוד מלך עוזר וכו', אמנם קודם שנחזירם פב"פ, צריך לעשות הנסירה תחלה, שהוא סוד זכרנו לחיים:

(להר"ר גדליה (זכרינו) לפי שהוא סוד הנסירה, ונעשית ע"י הדורמיטא דז"א, והשינה היא א' מס' במיתה, לכן אנו אומרים, שיהיה זו זכירה לחיים ולא למיתה. גם בארנו כי למענך אלהים חיים הוא כנגד נה"י דז"א, ודע כי שם מדת המלכות, וזהו שאנו אומרים למענך, כי נסירת נה"י הוא למענך, כי הוא שיעור קומתך):

בזכרנו לחיים, יש בו מ"ח אותיות, כמספר הוי"ה אהי"ה, שהוא סוד מ"ח בגי', והוא סוד זכרנו עצמו, כנ"ל שבו רמוזין הוי"ה ואהי"ה:

(צמח – לכן אין לומר אל חי כדלקמן, מטעם זה ג"כ):

והנה י"א תיבות הם, זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבינו בספר החיים למענך אלהים חיים. והם כנגד י' אחוריים שצריך לנסר, ועוד בחי' אחרת, שהוא החיות לכולם, הרי י"א, וכמ"ש בי"א סמני הקטורת שהם נאחזים מאחוריים אלו, כנודע. ובכל יום מי' ימי תשובה, יכוין תיבה נגד הבחינה הננסרת ביום ההוא, והנה תחילה תכוין שאף על פי שאין ננסר בכל יום ויום מי' ימי תשובה רק ספירה אחת, עכ"ז צריך להוריד הדינין עד למטה, וכבר ידעת ענין לאה ורחל, כי לאה הוא מן הראש עד החזה, ורחל מהחזה עד הרגלים, ושניהן באחור:

(א) והנה לחיים, הוא כנגד כתר ז"א, אשר נקרא חיים, בסוד תפילין העליונים, שהם בסוד א"מ העליון, שעל ראש כתר ז"א. וכבר ידעת, כי תפילין נקראים חיים, הם כ"א אזכרות, וד' פרשיות, וד' בתים. והם אהי"ה הוי"ה אהי"ה, הכל גימטריא חיים, וזהו זכרינו לחיים. וענין, כי תפילין אלו הם נמשכין מזווג או"א, שהם הוי"ה אהיה במלוי יודין, שהם גי' רגל, ואח"כ נמשכין דרך נ' שערי בינה, וזהו זכרנו שהוא גי' רגל:

הגהה (א) והנה זכרנו, זכור עולה ע"ב קס"א, כי נמשך זה המתוק אל הנסירה, דרך נ' שערי בינה, סוד נ' דזכרנו, כמ"ש כל זה לעיל. לחיים הם המוחין אהיה הוי"ה אהי"ה שעולים חיים. וגם כתר ז"א נקרא חיים בסוד התפילין, שהם א"מ אל הכתר ז"א. ותכוין, כי תפילין אלו הם נמשכין מזווג או"א, שהם הויה ואהיה דיודין, ואח"כ נמשכין דרך נ' שערי בינה, וזהו זכרנו זכור נ'. ותכוין, כי כל תפילין הם מקיף, וז"ס הבל היוצא משם ס"ג, שהוא מלויו. וזהו בר"ת של זכרנו לחיים, שהוא מספר מלוי ס"ג דאימא, ובס"ת שהוא מספר מלוי ע"ב דאבא, שמזיווגם נעשים התפילין והמוחין. והרי נרמז כאן במלת לחיים, כתר ז"א, ששם עומדים המקיפים סוד התפילין, והוא ננסר ביום זה, ע"ד כתר דרחל, כמ"ש לעיל. מלך היא לאה, שעומדת נגד המוחין דז"א:

סברא אחריני מצאתי כתוב וזהו – זכור גי' רל"ג, ונ"ה אותיות כזה – יוד ויו דלת, הי יוד, ויו יוד ויו, ה"י יו"ד, הרי כ"ח אותיות דע"ב. וכן אהיה, אלף למד פא, הי יוד, יוד ויו דל"ת, ה"י יו"ד, הם כ"ז אותיות, ס"ה נ"ה, ועם רגל הרי רפ"ח, כמנין זכרנו עם ה' אותיות):

גם תכוין, כי כל תפילין, הוא נגד המוחין מחכמה ולמטה, וזהו מלך חפץ בחיים, פי' – כי גם לאה זו נקרא מלכות עלאה, וזהו מלך, והנה חב"ד הם היוצאין במצח, ושם נעשין התפילין הנקרא חיים. והנה המצח יש בו סוד הרצון והחפץ, וזהו מלך חפץ בחיים, כי מלכות זו לוקחת החפץ והרצון מן מצח ז"א, שבו תפילין הנקרא חיים, כנודע כי ד' של תפילין יוצאת מהארה זו:

וכתבנו בספר החיים, הוא חג"ת דז"א, שהם הידים, סוד הכתיבה. וספר החיים הוא המלכות הב', הנקרא רחל, היוצאת בין הזרועות כנגד החזה, והיא נקרא ספר כנודע, והוא סוד התפילין בראש שלה, אשר שם נקרא ספר החיים:

למענך אלהים חיים, הענין, כי כל האחוריים הם נקרא אלהים, ומשם מתפשטין דרגין עד אלהים אחרים, ולכן לאלו אחוריים אנו קורין אלהים חיים, כי אותן החיצונים הנמשכין משם, נקרא אלהים אחרים. והנה אחוריים אלו, נקרא אלהים חיים. והנה רחל נגד נה"י של הזכר, גם סוד הענין, כי הלא נה"י של הזכר ושל נוקבא, וכל א' נקרא אל חי, בסוד היסוד, ושניהם יחד נקראים אלהים חיים, והבן זה. ולפי טענה זו, יש מקום לומר אל ח"י ב' פעמים כנ"ל, אך א"צ, ובפרט כי אין צריך להיות כאן רק י"א תיבות כנ"ל:

אח"כ אנו מחזירין את לאה פב"פ, בסוד מלך עוזר וכו'. ואמנם מן ג' א"ל שבארנו בכוונת אלהי אברהם כנ"ל, הם נמשכין למלכות ונעשה מגן, אך כבר בארנו שם, כי בכל א"ל מאלו יש בו ג' יודי"ן ואל"ף, והנה נחלקים ג' יודין בנה"י שלה, וג' בחג"ת, וג' בחב"ד שלה. גם א צורתה יו"י, ונחלקים הג' אלפין דוגמת הט' יודין שבג"פ א"ל הנ"ל. אח"כ אומרים בא"י מגן אברהם, והענין, כי כבר ידעת, כי בברוך יכוין ו' לגבי ה', ובאתה י' לגבי ה'. והענין, כי על ידי הורדת ו' לגבי ה', נמשך הארה בחג"ת שלה, מחג"ת שלו, שהוא סוד ו'. ואח"כ ע"י הורדת י' לגבי ה', נמשך בהכרח הארה גדולה יותר עד למטה, עד נצח הוד יסוד שלה. ובהוי"ה בזקיפה, אז אנו נותנין הארה במוחין שלה, אז אנו זוקפין ג' א"ל הנ"ל, שהם גי' מג"ן, המפוזרים בכל גופה, והם מתקבצין כולם, ומאירין בפניה, בסוד מגן א', כמבואר שם גבי אלהי אברהם וכו', וזהו ע"י החסד, כי הוכן בחסד כסא, והוא אברהם:

זכרינו לחיים, ר"ת ל"ז, וס"ת מ"ו, הם מלוי דע"ב וס"ג, כי כל זה נמשך ע"י זווג או"א כנ"ל, ויוצאין המלוין לחוץ. וי"א תיבות בזכרנו, נגד י"א סמני הקטרת, שהם נאחזים באלו האחוריים שננסרו עתה, ועוד בחי' א' שהוא חיות לכולם וכנ"ל. והנה עד כאן יש מ"ח אותיות, כמנין הוי"ה ואהי"ה ע"ה, והם סוד זכרנו עצמו כמ"ש לעיל:

והנה כללות תפלה זו של זכרנו לחיים הוא, לפי שהוא סוד הנסירה, ונעשה ע"י הדורמיטא כמ"ש לעיל, והשינה היא א' מששים במיתה, לכן אנו אומרים שתהיה זכירה זו לחיים ולא למיתה:

ואח"כ אנו מחזירין את לאה פב"פ, במלך עוזר ומושיע, כמ"ש בערבית דחול. ודע, כי ברכה זו היא נגד מח חכמה דז"א, והבן זה. כי הג' ברכות ראשונות לעולם רומזים לג"ר, והאחרונות לנה"י. לכן הויות החתימה היא בפתח, הרומזת לחכמה כנודע, וכבר נתבאר זה במקומו:

מי כמוך אב הרחמן, יש בו ח' תיבות, נגד הארת ח' תיקוני דיקנא דכהנא רבא, וכנגד ח' בגדי כהן גדול. והנה אלו הכונות דזכרנו ומי כמוך, הם להר"א הלוי ממורי זלה"ה. במי כמוך תכוין לח' תיבות, נגד ח' בגדי כ"ג דיה"כ, הם סוד דכהנא רבא, וכבר הודעתיך, כי כהנא רבא הוא בעתיקא ולכן הוא רבא ולא זעירא, ואין הז"א צריך לח' בגדים, גם לכן הם בגדי לבנים, כי אותו דיקנא שערותיה לבנים כשלג. ודע כי בכל י' ימי תשובה יש לומר אב הרחמן, שהוא הז"א, אך במוספין צ"ל אב הרחמים, כי אז עולין עד או"א, ואבא נקרא אב הרחמים כולם. (א):

הגהה (א) צמח – אמרו חברי ז"ל, שצ"ל במנחת שבת אב הרחמים, כי אז עולה ז"א בדיקנא דא"א. וק"ל כי אבא נקרא אב, מטעם הכתוב בספרים, לכן נקרא אב הרחמים, ובדיקנא אע"פ שהוא יותר רחמים מאבא, אין הדיקנא נקרא אב, ונ"ל כי הנעילה בכלל מוסף, וצ"ל אב הרחמים:

וכונת ברכה זו, לפי שביום ר"ה אז הוא דין גילגולי נשמות לחזור לעולם, ולכן נזכר בברכת תחית המתים, כי גם זה בכלל תחייה הוא, וזהו זוכר יצוריו לחיים ברחמים, שהם הנשמות הנקרא יצוריו, ולזה לא אמר זוכר אותנו כנ"ל זכרנו לחיים, רק זוכר יצוריו דרך סתם, וז"ס מי לא נפקד כהיום הזה, ופוקד כל יצורי קדם:

והנה ע"י גלגול נשמות, אנו מאמינים כי כן יהיה לע"ל ענין ת"ה, כי הכל דוגמא א', ולזה אנו סומכין זוכר יצוריו לחיים ברחמים, לונאמן אתה להחיות מתים. ולפי שברכה זו נקרא גבורות, לכן כוונתינו למתקם במלת אב הרחמים, נגד אב הרחמים, גי' אב הרחמן. והענין, כי אב הרחמן גי' ש"ו, שהם ש"ו משופר, ושם בארנו כי עם הי"ד הם ש"ך ניצוצין דגבורות, ואנו קוראין אותם בסוד אב הרחמן, למתקם ולהחזירם לרחמים:

לחיים ברחמים, ר"ת ל"ב נתיבות ור"ת "יצוריו "לחיים "ברחמים גי' מ"ב, שהוא שם מ"ב שהוא גבורה. ור"ת "זוכר "יצוריו "לחיים "ברחמים, גי' מ"ט שערי בינה. וכללות ברכה זו, היא נגד מוח בינה דז"א, לכן הוי"ה דחתימה ברכה זו היא צירי, סוד בינה:

לדור ודור המליכו, הנה אין לומר בי' ימי תשובה, רק אתה קדוש וכו', יהללוך סלה וכו', המלך הקדוש. כי כל אלו ובכן הם בר"ה וביה"כ לבד, כי אין בחי' אלו נמצאים ומתגלין רק בר"ה וביה"כ. לדור ודור, יש בו ט' תיבות, נגד רחל ולאה, שהם ב' דלתין, וכללותן הם ט', ואלו הב' נקראים לדור ודור. ואנו ממליכין אותן, שהם סוד המלכות, וזהו לדור ודור המליכו לאל, הם ב' שמות שבדור ודור הנ"ל עצמם, והוא כי א' שבאמצע לאל, תחברהו לב' צדדים, ויהיה ל"א א"ל, והענין כי ל"א הוא ברחל, וא"ל בלא"ה. והענין, כי ברחל הוא ס"ג ביודין, והנה מתחיל ביודין, ול' רומז לג' יודין, וא' לא', לכן הוא ל"א. אך דלאה הוא באהי"ה דיודין, וגם בו שם א"ל, ולפי שמתחיל באות א', ואח"כ נמשכין הג' יודין, ולכן נקרא אל, א' בתחלה. ואומר כי הוא לבדו, הוא רחל, אך מרום וקדוש הוא בלאה, כי היא עומדת למעלה בסוד יעקב משמש במרום. לבדו גי' מ"ב, והוא ברחל:

מן הר"ר גדליה, ובכן יתקדש שמך י"י, ר"ת ש"ך דינין, וס"ת שכ"ה, ה' יתירה של ה' אלפין, למתק הש"ך דינין. וכן אלהינו על ישראל עמך, ר"ת קנ"א אהי"ה בההי"ן, וס"ת פ"ו גי' אלהים. ובכן יתקדש שמך, כוונות ד' ובכן הם, הב' ראשונים לצורך לאה, הא' שמאלו תחת לראשי, והב' וימינו תחבקני. וב' האחרונים לצורך רחל, דוגמת הנ"ל. אמנם תחלה נבאר, כי בכן גימ' ע"ב, והראשון הוא הויה ביודין העולה ע"ב, והב' שם דס"ג עם י' אותיות העולה ע"ב, והג' שם מ"ה ועם השם עצמו שהוא כ"ו הרי ע"א, והכללות הם ע"ב. והד', הוא ע"ב ברבוע כזה – י', י"ה, יה"ו, יה"וה, הרי ע"ב. והנה ובכן גי' ע"ח, כמנין מזלא, לכן תכוין להוריד בכל שם ע"ב אלו, הג' הויות דיקנא שבמזלא עילאה, שהם גי' ע"ח כמנין ובכן. ובזה יש ח' תיבות נגד רחל ולאה, ב' דלתין:

שמך י"י היא לאה, שמך הגדול אלהינו על ישראל עמך, הוא רחל, שהיא עם ישראל תמיד. ותכוין במלת יתקדש – ת"ק שד"י, כי הוא שם שדי במלואו, העולה ת"ק, כי בלאה ורחל הם שם שד"י של תפלין, שהם ש של הבתים, וד' של הקשר, וי' של הקשר תחתון דיד, והמלוי לקחה לאה, ושדי פשוט לקחה רחל, ורחל ולאה הם הנקראות מלכות, וזהו לתקן עולם במלכות שדי:

 

שער תפילות ראש השנה – פרק ז:

בראש השנה, ד' ובכן, שהם ע"ב רי"ו,

כנודע ד' ע"ב – הא' ביודי"ן, הב' ס"ג וי' אותיות, הג' מ"ה וכ"ו, והד' פכמ"מ, והם כנגד ד' רגלי המרכבה.

 הא' ובכן יתקדש, נגד אברהם שקידש שמו יתברך בעולם, שהוא חסד, אותיות דפסוק ויסע. ובכן תן פחדך,

זהו פחד יצחק, גבורה, נגד ע"ב אותיות דפסוק ויבא, שהוא למפרע. ובכן תן כבוד נגד יעקב, שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולפי שהוא אוחז במדת גבורות יצחק למתוק אותה, לכן אנו אומרים אלהי אברהם וכו', ואלהי יעקב, לקשר אותו עם יצחק, ומן אחיזה שיש לו בגבורת יצחק, נקרא הוא נורא, לכן אנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא, הגבור בלא ו', והנורא בו', ולכן בסוף ובכן תן פחדך דיצחק, אמר ושמך נורא על כל מה שבראת, שהוא יעקב המשתתף עם יצחק. והנה ובכן זה, נגד ע"ב אותיות דפסוק ויט, והנה הג' אלו ובכן, הם נגד אותיות הנזכר לעיל, שהם רי"ו אותיות דבג' פסוקים הנ"ל. ובכן הד', ובכן צדיקים, הוא נגד דוד, רגל הד'. ולפי שלעולם יסוד ומלכות הם בהתחברות, לכן אמר צדיקים לשון רבים, צדיק וצדק, הוא נגד הע"ב שמות, שנמשכין מאותיות דג' פסוקים הנ"ל, שהם ע"ב שמות כ"א מג' אותיות, ולכן לא הוזכר בזוהר פרשת בשלח דנ"ג, אלא ג' ובכן, ששם מדבר מהג"ר, שהם נגד אותיות קודם שנבנה הבתים ונעשו תיבות. ובתיקונים הוזכרו ד', ששם מדבר אחר שנבנו הבתים ונעשו מהם שמות, כי זהו ברגל הד', במלכות המתעטרת עם כולם, וכל האותיות מאירין בה, ומצטרפות שם לתיבות. וזהו ג"כ נרמז בפרשת בשלח לעיל דקאמר ויסע מלאך האלהים, כדין מטרוניתא וכו', כד מתעטרא מכלהון, כלומר שנצטרפו האותיות ונעשו בה תיבות, כדין אתברכא. ולכן לא תיקנו לומר אלא ד' ובכן אלו באתה קדוש, כי ברכת האבות נגד אברהם חסד, ואתה גבור גבורות יצחק, ואתה קדוש נגד יעקב, הרי הרי"ו אותיות. ושמך קדוש, כנגד המלכות כי שם נעשו שמות. וקדושים בכל יום וכו', שהם י"ב שבטי יעקב, כי כולם היו קדושים. והענין ובכן יתקדש שמך, כבר בארנו, כי בכן הוא ע"ב דיודי"ן, ולפי שסודו בחכמה, נקרא קדוש, וזהו יתקדש שמך. גם כבר הודעתיך, כי קדוש שם ע"ב דיודין, כי ד' יודי"ן הם ת', וי' אותיות במלוי השם, הרי ת"י כמנין קדוש:

ובכן תן פחדך י"י אלהינו, פחדך גי' יב"ק, גי' הויה אלהים, וזהו ה' אלהינו. והם ב' פעמים נ"ו נ"ו. שהם ב' כוחות הדין, מן ה' דין של מנצפ"ך, כי ה"פ נ"ו גי' מנצפ"ך. אמנם תן פחדך, גי' ב"פ מנצפ"ך, שהוא נגד מנצפ"ך שבבינה, ומנצפ"ך שבמלכות, שהם בריאה ועשייה, שבהם הדינין. ולזה לא הוזכרה כאן רק בריאה ועשייה ולא יצירה, וזה על כל מעשיך, על כל מה שבראת, כל המעשים, כל הברואים. וצריך למחוק מלת כמו, רק צ"ל שידענו לחוד, ובברכה זו מ"ב תיבין, חוץ מן ובכן, שהוא הפחד והגבורה:

ובכן תן כבוד י"י לעמך, י"ל ותקוה טובה לדורשיך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, מלכות רחל, שצומחת ממטה למעלה, שאין בה רק ב' יחודים, הוי"ה אדנ"י, הוי"ה אלהי"ם, שהם גי' באר. אך בלאה שהוא דוגמת בינה, יש בה ג"כ יחוד הוי"ה אהי"ה, ועם ב' יחודים הנ"ל העולין באר, הם בגי' נר, וזהו ועריכת נר לבן ישי, שממנה משיח בן דוד בן ישי:

ובכן תן כבוד, נ"ל ששמעתי ממורי ז"ל, שיש בו כ"ז תיבות, חוץ ממלת ובכן, לפי שאנו מוסיפין בו תיבות טובה כנ"ל. וצ"ל ותקוה טובה, והוא נגד שם הוי"ה, שעיקרו הוא בז"א, שבו הוא סוד שם מ"ה. וכבר בארנו כי ובכן ג' רומז למ"ה. ונלעד"ן, שאני אמרתי זה למורי זלה"ה, ולא הודה ליואני מסופק:

ותקוה טובה, לפי שבכן הג' הוא בז"א כנ"ל, שהוא שם מ"ה, לכן אנו אומרים בו ותקוה טובה, שהוא סוד ת"ק ו"ה, פי' יצירה ועשיה, תי"ק ונרתי"ק אל ו"ה של הוי"ה, וזהו ותקוה. ופי' – לפי שאומות העולם, אין להם רק בעשייה לבד, והוא נפש לבד, ואפילו זהו מצד הקליפה והרע שבה, אבל בחי' הרוח אין להם כלל, לכן אנו מתפללין שלא יהא להם שום חלק אפילו בנפש דעשייה, ולא יתפסו בקדושה שבה, וז"ס שאנו אומרים ולמלשינים אל תהי תקוה ע"ד הנ"ל, אמנם עתה אנו מתפללין, שיהא לנו תקוה טובה, שהוא לפחות נפש רוח מצד הקדושה, ונפש ורוח הם סוד ו"ה, וזהו ותקוה טובה, ולזה צ"ל ותקוה טובה, כי לעולם צריך לפרש לשון השאלה והתפלה, כנזכר בפסוק הצילני נא מיד אחי, ועיין בזוהר שם. ענין ויגבה ה' צבאות, נלענ"ד ששמעתי, כי הלא כל הזווג שבאלו הימים הם בלאה, וזהו ויגבה ה' צבאות, שהם סוד נה"י דאמא, שהם נגבהים למעלה בלאה. ענין ויגבה ה' צבאות שאנו אומרים בר"ה, לפי שהוא סוד הנסירה, וביום ר"ה ננסר הראש, כי ז"ס שנקרא ר"ה כנודע, ולכן צריך להגביה עצמה למעלה, כדי ליקח הדינין מראשה, ע"כ מהחברים ז"ל:

ברוך אתה ה' המלך הקדוש, היא לאה, שנקרא מלך, והיא נעשה ה', וזהו המלך. ומאירה מן המוחין פנימים דז"א כנודע, והם מלובשים בבינה ה' עלאה, הנקרא קדוש, וזהו ה' קדוש. וכללות ברכה זו נגד מוח דעת דז"א, לכן נקוד הוי"ה בתנועות האותיות:

ברוך אתה ה' המלך המשפט, בי' ימי תשובה, היא מלכות הנקראת רחל, ע"ד המלך הקדוש כנ"ל. וכתוב לחיים טובים, נלענ"ד ששמעתי ממורי ז"ל, שבראשונה אמרנו זכרנו לחיים, ולא אמר טובים, ועתה אנו אומרים וכתוב לחיים טובים, כי היא כדרך הכותי, ששואל תחלה מעט, ואח"כ מוסיף לשאול. וע"ד הסוד, לפי שאנחנו עתה בנה"י, שהם נעשין מוחין לרחל, וזהו שאנו אומרים טובים, ע"ד שאמרנו בגומל חסדים בברכת אבות. בכל י' ימי תשובה, יש לומר אחר העמידה השלום במרומיו, ולא עושה שלום, אלא השלום בה', ולכן כי השלום גי' ספריאל, (מ"כ וכן עושה גי' ספריאל) המלך ספריאל, והוא סופר וכותב כל בני אדם בספר החיים, בי' ימי תשובה. ושאר הכוונות שוות לערבית דחול:

וקודם קדיש בתרא, שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה, יאמר המזמור כ"ד בתהילים. אחר כך יאמר היתום קדיש, כי יש בו תועלת למת אף בי"ט, כמ"ש כבר כ"ז במקומו:

ובצאתו מבית הכנסת, ילך לביתו וישמח לבו, ויגל כבודו, ויבטח בהש"י, ויקדש בלב שלם ובנפש חפיצה, וירחיק ממנו כל יגון ואנחה, ויסדר שולחנו, ויאכל וישמח כי הוא י"ט. ויאכל רוביא, וכרתי, ותמרא, וקרא, וסלקא, כמשארז"ל ואנשי מעשה נוהגין לאכול תפוחין בדבש, וגם נוהגין לאכול ראש כבש או איל, לזכר עקידת יצחק. וגם נכון לאכול דגים. וגם להאכיל עניים על שולחנו:

ויש לקרות על השולחן, ד' פרקים ממסכת ר"ה, נגד ד' אותיות הוי"ה, וכנגד ד' בחינת המלכות, שביארנו בביאור המשנה, ד' ראשי שנים הן ע"ש. וכן יעשה בליל ב' דר"ה, כמ"ש כ"ז לקמן היטב. ובלילה הזאת ישביע עצמו מד"ת, ושבע ילין בל יפקד רע. ולא ישמש מטתו בליל זה, אלא טבילת מצוה:

טוב לקרות על השולחן ליל ר"ה מסכת ר"ה, והם ארבע פרקים, נגד ד' אותיות הוי"ה, וכנגד ד' בחי' הנ"ל. וכמו שכתוב בביאור ארבע ראשי שנים, הן בחי' ד' ראשים, הנעשין לה ראש, לפעמים בבריאה, ולפעמים תחת היסוד, לפעמים נגד ת"ת, לפעמים נגד דעת, והם אלו ד' ראשים. ונלע"ד ששמעתי, כי ד' פרקים של ר"ה, נגד ד' אותיות אדני, לכן צריך לכוין קודם מים אחרונים בראש השנה בקריאותה:

יתגבר כארי לעמוד באשמורת זה ולעסוק בתורה כפי יכלתו, ובעליות השחר יכוין היחוד לזכירה, שנתבאר בשער היחודים, כי בזה יקנה הזכרון במוחו הטיב. ובבקר יעמוד וילך לבית הכנסת לבוש לבנים, ויתחיל להתפלל תפלת השחר בבכי ותחנונים, כי מי שאין בוכה בימים האלו, אין נשמתו טובה ושלימה:

טוב לומר בכל י' ימי התשובה, בין ישתבח ליוצר, מזמור ממעמקים קראתיך, כי סוד עומק גי' רי"ו, כי הוא גבורה, וכבר ידעת, איך בכל יום מאלו הי', מתעורר א' מי' עמקים, הנזכר בספר יצירה, עומק טוב, ועומק רע וכו'. וזה יום א', עומק ראשית. יום ב', עומק אחרית. יום ג', עומק טוב. יום ד', עומק רע. יום ה' עומק רום. יום ו' עומק תחת. יום ז' עומק מזרח. יום ח', עומק מערב. יום ט' עומק צפון. יום י', עומק דרום. כי כולם הם בסוד רי'ו:

והרמ"ע סידר, יום א' וב' עומק ראשית. (כתר חכמה) יום ג', עומק אחרית (בינה). יום ד', עומק טוב ורע. (דעת). יום ה', עומק רום. (חסד). יום ו', עומק צפון. (גבורה). יום ז', עומק מזרח. (ת"ת). יום ח', עומק רום ותחת. (נ"ה). יום ט' ו י', עומק מערב. (יסוד ומלכות):

בליל ר"ה ויה"כ, קודם קדיש בתרא, תקרא פעם א' מזמור, לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, ותכוין באמרך ליהו"ה, נקודו ל' בפתח, י' בשבא, ה' בקמץ, ו' בשבא, ה' בקמץ. (נ"א) י' בשבא, ה' בסגול. ולא יחסרו כל מזונותיו כל השנה.
 ואם הוא בבית, יאמר אותו אחר קריאת התרנגול בלילות הנ"ל, וזה נקרא שם הפרנסה
:

אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו, תכוין במלת קרע, 
לשם מ"ב, קר"ע שט"ן, שעל ידו יקרע היום גזר דיננו
:

מורי ז"ל, לא היה רוצה ליש אומרים ביום ר"ה וביום השבת אבינו מלכנו חטאנו לפניך, או אבינו סלח ומחל וכו', 
וכיוצא מפרטי הוידוי והזכרות עונות. וכן נראה מלשון הזוהר, ושאר שאינו וידוי היה אומר (א
):

הגהה (א) צמח – הטעם לזה, מפני שיש לזה זמן קבוע, אבל מה שאומרים בכל יום תוך הזמירות, יהי רצון מלפניך ה' שתרחם ותכפר לנו וכו', ותמחול וכו', אין זה הקפדה אם יאמרו אותה בשבת וי"ט:

ליל ב' דר"ה, א"צ לחפש אחר פרי חדש לומר עליו שהחיינו:

מכת"י הרב ז"ל, בר"ה בשעת הוצאת הס"ת, יאמר י"ג מדות ג' פעמים, ואח"כ יאמר רבש"ע ג"פ, כנ"ל בהנהגות חודש אלול. וכן במוסף, וביום ב' כיוצא. ויכוין בכ"ד שמות, היוצאין מכ"ד ספרים כנ"ל בחג שבועות. מכת"י הרב ז"ל, בקשות רחמים בתקוני דעתיקין, שיר למעלות אשא עיני וכו', ואורח צדיקים וכו', כמ"ש בשערי ציון. אח"כ י"ג מדות, ואח"כ מי אל כמוך וכו', ואח"כ מי אל כמוך וכו', ואח"כ ט' ת"ד דז"א, י"י וכו'.
 (ועיין בסידור הר"י
):

מ"כ בסידור של מורי ז"ל, שישאל אדם בר"ה ויה"כ במוסף, באי"ה מקום כבודו, כשיאמר הש"ץ, לבקש א' מג' דברים, או עושר מופלג לעבודתך, או בנים צדיקים וחכמים, או השגת רוח הקודש. ויאמר יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתמלא בקשתי בשם י"ה, בנקוד י' בשורוק ה' בקמץ, ניקודו גי' מ"ו, ואלו ב' אותיות י"ה, הם מאי"ה מקום וכו', י' בקיבוץ ה' בקמץ. אח"כ מ"כ שם כ"ד שמות של כ"ד ספרים, כנ"ל בשבועות, ונ"ל חיים שצריך לכוון בהם ג"כ:

שמעתי ממורי ז"ל, כי בודאי מי שיחזור בתשובה גמורה, ויתענה בעשרת ימי תשובה, ימחלו לו כל עונותיו, דהיינו אם חל א' מי' ימי תשובה ביום א', יתכפרו עונותיו אז מה שחטא בכל יום ראשון כל ימיו, וכן ביום ב' יתכפרו עונותיו שחטא מימיו יום ב' מהשבוע, וזה ודאי בלי ספק. 
סוד תענית עשרת ימי תשובה, וסוד תענית יה"כ בכל הענוים, וכן ט' באב, וסוד לילו כיומו, 
הכל נרמז בביאור זוהר פרשת אמור בר"מ, על סוד תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא, עד דאתי יה"כ, ע"ש היטיב סוד עמוק
:

השארת תגובה