המוסר והצדק.
מאת רבי דוד קורן. י"ז בתמוז ה"תשע"א.
ימי בין המצרים חג החרות. או דין
הבחירה בידכם.
אנו היום רואים את כל הערכים הקדושים שהאמנו בהם
נרמסים מול עינינו.
כי העם רוצה שינוי. בכל חוקי המוסר והצדק,
האשלייתיים שבנינו.
היוקר ממיר. המזון בלתי להשגה. הדיור. הרפואה.
הסעד לזקנים. אין חמלה ואין רחמים. ואין מוסר.
גבול המוסר החוק והצדק החברתי, עדיין לא ידוע ולא קבוע,
מכיוון שהמוסר אינו חוק קוסמי אוניברסאלי.
המוסר מקושר לאדם בלבד והאדם קובע את גבולות המוסר : מה מוסרי ומה לא מוסרי וכו'.
מכיוון שהמוסר מקושר גם למצב החברתי של הדור,
אפשר להגיד שהמוסר דומה לאופנה-מודה
של כמה אלילי נוער,
ואנשים שנותנים לנו חידוש טכנולוגי לתענוג.
היום, אנו חיים בעידן חדש, כל יום יש אופנה חדשה,
לכן גם המוסר משתנה לפי האופנה של הזמן הנוכחי.
מה שהיה מוסרי וצנוע לפני 10 שנים,
היום זה בכלל לא מוסרי.
יש מודה חדשה, חשיפה גדולה, של כל אותם האידיאלים המוסריים, שנתנו לנו פעם טעם טוב לחיים.
היום, כולם בזים לאותם המוסכמות החברתיות,
אפשר לדבר על מין בגלוי-ברדיו, בטלוויזיה.
ההומואים מדברים על אהבה ושוויון.
אפשר להתרחץ ערומים בים, כי זה מודה.
נוסף על כך, דרך המוסר מנסים לבנות חוקים,
ואז היום אנו עומדים בפני בעיה:
מה לעשות עם החוק, ומהו החוק ?
כי כל הזמן המוסר משתנה. והצדק לא נראה לעין,
החברה מרגישה את עצמה מנוצלת,
מה זה מדינת חוק ?
לאותם האנשים שקבעו את החוק (אנשי המוסר),
יש חסינות מפני החוק.
מי ששולט על החוק ? עובדי המדינה.
ניקח לדוגמא כמה משרדים: משרד הפנים, התקשורת,
החינוך, הבריאות, המשפטים, התחבורה.
כל מוסד ממשלתי שכזה הוא ארגון די רציני, כידוע לכל.
לכן, אותם עובדי מדינה שאמורים לשרת את העם,
הם עצמם בנו מדינה בתוך מדינה,
ולכל מוסד ממשלתי יש ארגון וחוקים משלו,
שהם נגד כל חוקי המוסר של המדינה.
במקום לדאוג לעם, כל מעיינם זה אך ורק קידומם,
משכורתם, ותגמולי הפנסיה המנופחים שלהם.
לכן, אנו רואים משטר רודני וכוחני,
וכל זה בשם החוק והמוסר,
כי החוק בידיים שלהם באופן מוחלט.
בין אם זה עובדי מקורות, סוגרים את שיבר המים המרכזי במדינה, היום יש קבלני מים. שעושקים את העם.
אם זה בזק – סוגרים ומשבשים את התקשורת במדינה.
אם זאת חברת החשמל, יוצרים אפלה במדינה.
משרד התחבורה משתקים את המדינה, באוויר ביבשה. ובים.
הרופאים והאחיות , מנצלים את החולים, למען עוד 0 בחשבון הבנק בשם הרפורמה.
אם זה העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים שאמורים לעזור לאנשים במצוקה, הם בעצמם במצוקה כספית.
אם זה עובדי ביטוח לאומי, מונעים שירותים חיוניים לאנשים נזקקים, חולים, זקנים ונכים. ועוד הרשימה ארוכה.
וכל זה בגלל שאין חינוך,
למרות שיש את משרד החינוך.
וכפי שאנחנו רואים, משרד החינוך, שאליו אנו שולחים את
ילדינו, על מנת שילמדו איך להביא את הקיום שלהם בכבוד,
אותם המורים שאמורים ללמד את ילדינו,
את מקצועות החיים – הם בעצמם שובתים כל שנה,
בטענה שלא מספיק להם הכסף עבור הקיום.
ונאמר שהם שובתים מכיוון שהם עובדים קשה,
עובדים עם ילדים, מה הסטודנטים לא משביתים את
האוניברסיטאות ? הפרופסורים לא שובתים ?
הדוקטורים והאחיות כביכול שובתים למען החולים,
המהנדסים, עובדי העירייה ???
מסקנה : – כיצד משיגים דברים במדינת חוק ??
לוקחים את החוק לידיים, כמו עובדי המדינה.
כי אין שום ביטחון, למרות שיש לנו משרד הביטחון.
לכן אנו רואים את אנשי החוק, המחוקקים, כולל שר הביטחון, להם בעצמם אין ביטחון, לכן הם מסתובבים עם אנשי ביטחון.
אז באמת, אולי תגידו לי : מהו מוסר,
מהו חוק ומהו צדק ?
האם כדאי לנו לבזבז זמן, כל-כך יקר,
למען חוק וסדר שכזה .
חוק המוסר והצדק
אם נשאל את עצמנו : מהם גבולות המוסר והצדק
ומהו בכלל צדק ? האם יש בכלל צדק ?י
על פי הקבלה :- צדק זה מצב של דין.
מה זאת אומרת : מצב של דין ? שלמות, אמת אמיתית.
על פי המדענים, העולם שלנו הוא עולם של כאוס,
עולם שבו שום דבר לא ודאי,
וכל מה שקיים ניתן לשינוי,
מכיוון שהעולם שלנו נקרא : עץ הדעת טוב ורע.
כלומר, העולם שלנו בנוי על קוטביות ואי שלמות.
אבל על פי תורת הקבלה. זה לא נכון.
כי בכל אי סדר קיים סדר מופתי.
שאנו רואים את הענף. ולא רואים את השורש
שהצמיח את הענף. בהמשך נבין כלל מאד חשוב.
האם אנו יכולים למצוא או/ו להגיע לצדק ושלמות?
על פי הקבלה : רק במסגרת הפרט האישי שנקרא משיח פרטי.
כי הכלל מתחיל מהפרט היחיד.
ולכלל אי אפשר, בשום פנים ואופן להגיע לשלמות,
עד גמר תיקון להגיע לצדק,
וזו תהיה טעות חמורה, כיוון שזה נגד חוקי הטבע.
אנו כל הזמן מחפשים את הצדק ואת האמת ומנסים להגיע
לאמת, דרך המוסר הלוגי המוגבל.
צדק זה אמת. ואמת זה מצב של דין, שדורש שלמות :
בלי כיסויים, בלי מסכים, חשוף לאור ישיר,
מגולה לחלוטין.
כולם מחפשים את האמת
אבל מה קורה לאדם כאשר באים וחושפים את כל האמת עליו, לעיני כולם ?!? מיד מתעורר הדין והכעס ..
אותו אדם שגילה את האמת, הופך להיות אויב,
מלשין, עד מדינה, אדם שנוא.
אבל הראי בסך הכל אומר את האמת.
לכן, יש כאן פרדוקס מאד קשה :
מצד אחד אנו מחפשים את האמת והצדק.
ומצד שני אנו לא רוצים שיגלו את האמת לגבינו.
כאשר אנו נתפשים בזמן עבירה חלילה,
אנו לא רוצים את הצדק, אלא מבקשים רחמים.
וכאן נכנס עניין המוסר.
המוסר הנזכר בזוהר בפרשת פינחס.
מתייחס רבי אלעזר בפסוק ממשלי. א'
שמע בני מוסר אביך.
ואל תנטוש תורת אמך.
המוסר הוא הקב"ה
תורת אמך. היא כנסת ישראל.
מוסק, זהו התורה, שיש בה כמה תוכחות
וכמה עונשים. מה שנאמר:
מוסר ה' בניאל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו..
מהוא המוסר האלוקי.
ואהבתה לרעך כמוך.
לרעך פירושו הרועה רע. לאהוב את הרע והרועה שבך בן אדם. שזה הוא בתוכחתו.
כי האדם משול לעץ השדה.
והתורה משולה לעץ החיים.
ונאמר צדיק כתמר יפרח.
אם נוכל להבין את שורש העץ
כך נוכל להבין את שורש האדם.
מה ההבדל בין עץ התמר. לשאר העצים.
אבל אנחנו שמחוברים לענפים של העץ .
לעולם לא נוכל להבין שום דבר בעולם.
אם לא נרד לשורש ולזרע של העץ.
ששם כבר קיים כל הפוטנציאל של
עבר הווה והעתיד של שורש העץ
שהוא שורש האדם.
תקופת בין המצרים. שלושת השבועות.
מתחילה מפרשת מטות. ההכנה לכניסה לארץ.
שהסוד הפרשה התרת נדרים.
שמשה רבנו כל כך תוריך להגיד לנו את זה בתורה.
כאשר אנו ניגשים לחפש בזוהר את הפרשיות,
אנו רואים בכרך 15 את פרשת פינחס,
פרשה די ארוכה – 345 עמודים= מהש .
כח רפואה . כמובן לא במקרה .
מייד אחרי פרשת פינחס, שתי פרשיות מטות עמוד אחד בלבד,
פרשה מאד קצרה . כביכול זה לא מובן , מדוע הזוהר לא מספק לנו אינפורמציה כמו בכל פרשה.
ובכן, השבוע נכנסו לתקופת בין המייצרים,
שמחבר בין חודש תמוז מזל נסרטן לחודש אב מזל אריה.
וצועדים לכוון חודש אב, כלומר אנו מסיימים את חודש תמוז
מה זה חודש תמוז, מזל סרטן על פי הקבלה ?
מזל סרטן , ספירת נצח של משה רבנו.
שמזל סרטן הוא התרופה של מחלת הסרטן.
להסיר את הטן. מתוכננו.
שזה השנאה והטינה.
כמו שלמדנו כל דבר בעולם בנוי על פי סיבה ותוצאה .
כל תוצאה היא הסיבה של התהליך הבא .
כלומר יש סיבה הוא המניע. ויש תוצאה.
הפרי. והתוצאה הזו היא הסיבה של התהליך הבא .
כי בכל פרי קיים כבר הזרע של כל השורש.
על מנת להבין באיזה מצב,
באיזה מימד אנו נמצאים ניעזר בשורש,ד' בחינות:
לפי הבחינות – נכנסו לבחינה האחרונה,
בחינה ד' (מראש השנה), עברנו שלושה בחינות , 9
חודשים . כאשר הבחינה האחרונה, עונת קיץ,
היא בסך הכל הוצאה לפועל .
(ההוצאה לפועל של כל הכח שאספנו מראש השנה) .
כל חודש הופך להיות אבן פינה לחודש שבא אחריו,
וזה מקביל למעשה לאותם הפרשיות,
נגד חמישה חומשי תורה שמקבילים לחמישה ספירות ועולמות .
ספר בראשית – ספירת כתר
ספר שמות – ספירת חכמה
ספר ויקרא – ספירת בינה
ספר במדבר – ספירת ז"א
ספר דברים – ספירת מלכות
*כרגע אנו נמצאים בסוף ספר במדבר, ספירת ז"א,
שבוע הבא ספירת מלכות, ספר דברים .
כאשר אנו למדים לפי הקבלה: הקשר העיקרי והמהותי:
החיבור והמעבר בין ז"א למלכות (ספר במדבר וספר דברים) .
זה למעשה המעבר בין שני העולמות .
מבחינת האנרגיה, מבחינת המצב והמפה הקוסמית,
אנו נמצאים כרגע במלכות של ז"א,
או יותר נכון בכתר של המלכות .
וכבר בשבוע הבא, יש את ההוצאה לפועל של כל זרימת האנרגיה שאספנו,
וגם מה שנאסוף השבוע, כאשר המלכות זה הפרי,
ההוצאה לפועל , אבל בפרי יש גם את הזרע,
של מה שזרענו כרגע .
ומה שמשפיע במלכות,
זה הפרי שנוצר על פי הזרע שנזרע .
כלומר תמיד נוצר כח של מעגל .
כאשר אנו מנסים להבין את התפר בין ז"א למלכות,
וניגשים כמובן לזוהר, רואים שאין זוהר כביכול ,
מי שחיפש מצא את פרשת מטות,
פרשת מסעי לא מופיעה, פרשת דברים אין ספר,
כלומר חסרות שלושה פרשיות דווקא בזמן הקריטי ביותר .
רבי שמעון בר יוחאי, הרב אשל"ג וכל המקובלים,
פירשו למעשה את כל הזוהר,
הם ידעו את כל הסודות של היקום .
אבל הזוהר קשור בזכות :
הזכות שניתנה לנו, כל שבוע לגשת בצורה הקלה ביותר,
כמעט ללא כל מאמץ, ועל ידי התחברות לזוהר,
להתחבר לפנימיות ולנשמה של התורה, זה הזוהר .
גם אם אדם לא יודע לקרוא, אם יש לו רצון אמיתי,
אפילו על ידי סריקה של הזוהר בעיניים,
מתחבר לכח של הפנימיות, לכח הנשמה,
הזוהר כבר עושה את הפעולה .
והדף היחידי בזוהר שנותן לנו כיוון מחשבה.
בפרשת מטות . מדבר על שני כוחות ביקום.
שהם אחד. בסוד אחד יחיד ומיוחד.
שהם שלוש מסגרות שונות שהם אחד.
שאנו בני האדם שחיים בפיצול ופירוד מאור הנשמה
רואים אותם בצורה שונה. ושונה מלשון שונאה.
לרעך. אני רואה בכל דבר את הרועה.
אני שונאה את החילוני. או הדתי החרדי
או את הכושים וההומואים. וכל אחד אם הרועה
הפנמי שלו שהוא מנותק מהשורש והוא לא מבין.
שיש זרע שורש אחד לאדם.
שבו כולל כל הפוטנציאל אל אחד יחיד ומיוחד.
בעולם הרוחני שהוא האחדות שהוא הזרע.
קיימים כל המחשבות כל הרצונות של כל הנבראים.
כשיורדים לעולם שלנו עץ הדעת.
כל הרצונות והמחשבות יורדים ומתפצלים.
כמו שאנחנו לוקחים. זרע של עץ של פרי.
שותלים אותו באדמה. מה קורא אחר כך.
מתחיל לנבוט. שורשים מתחיל לבנות הגזע.
שהוא עמוד התווך של כל העץ.
אבל בשלב מסוים, כל ענף הולך לכוון אחר.
והוא מתרחק מהרצון והמחשבה של חברו.
והמעניין שכל ענף שבאנף יש את הזרע של הפרי.
וכל הענפים נותנים את אותם הפירות.
תלוי אם השורש בראי. או חולה.
כך השורש שלנו כעם היהודי.
שהינו עם משה במדבר הינו כמו הגזע של העץ.
שנכנסנו לארץ כל ענף הלך לכוון אחר.
יצאה מתחום האחד האחדות.
רצה להיות יחד. שכביכול פעילותו משונה.
משאר החברים והענפים. כי כלל הפעולות שלו
המשונות יש להם תוצאה יחיד. ומיוחד.
אבל אם הוא חוזר לשורש.
הוא מגלה שהוא אחד כמו כולם.
במדבר אכלנו מן מהשמים. מי שרצה לפי רצונו.
אחד מאותו המן טעם מתוק. אחד חריף. אחד מר.
כי באור הבורא אין שינוי הוא אחד.
הרועה בתוכננו. הוא מה הוא מה שהופך בתוכננו את אותה האור למר ומתוק וחריף.
כך אנחנו מפוצלים כמו ענפים שכל אחד הולך לכוון אחר
התורה שבראה את כל העולמות והנבראים.
ששור ישראל מזין את כל העולמות.
קמים היום כל אחד בונה לעצמו ענף משלו
רוצה להיות יחיד ומיוחד. הוא רוצה להיות צדיק. עם תעודות. שיעשו לו כבוד. הוא מיוחד.
אבל אותו אדם הוא כופר בשורש בבורא.
שהוא לא מוכן להיות אחד כמו כולם. אלה יחיד ומיוחד.
לא פלא כל מפלגה מלשון פילוג שונאת את המפלגה הדתית השנייה.
וככול שמתחזק עד שבאה הרוח ושוברת אותו.
כי לא היה לו חיבור ותמיכה מהגזע. והוא רצה להיות יחד ומיוחד. ומה היא תשובה. לשוב לשורש. לאחד.
זה ההבדל בין עץ רגיל שכל הענפים שלהם הולכים
כל אחד לכוון אחר. שמנותקים מהמחשבה. ומהרצונות
של השורש שהוא הבורא
מה שאומר שלמה המלך. שמע בני מוסר אביך.
על תחשוב שאתה יחד ומיוחד וצדיק. שאתה יכול
לברא פרי אחר באותו הענף שמחובר לעץ וכל פרי גם רחוק מהפרי השני..
אם תסתכל בפרי אתה תגלה שיש בו זרע
של העץ בשלמות באחדות. כולם אותם הפירות.
אתה רוצה להיות יחד ומיודד בעולם הזה
את רוצה לקבל הקרא מבני אדם בני תמותה.
דע לך מה שנאמר משלם לשונאיו.
הקב"ה משלם לרשעים את שכרם בעולם הזה
שלא יהיה להם חלק לעולם הבא.
לעומת עץ התמר.
וזה מה שנאמר צדיק כתמר יפרח.
הצדיק רק לאחר שיצא מהעולם הפירות שלו מתגלים.
כך משה. רצו לרגום אותו באבנים.
כך רבי עקיבה. רבי שמעון שהיהודים הלשינו עליו
לרומאים. כך כל הצדיקים בכל הדורות.
היו דחויים בעולם הזה. כך הרמ"חל. שברח לחוץ לארץ.
כך הרב אשלג. ששרפו את הכתבים שלו.
את המקובלים שנאו. ולרבנים סגדו.
כך הצדיק בעולם פורח כתמר.
שהוא תיקן את המר בתוכו.
למד מעץ התמר. שהוא אותיות תם המר.
הרוע. ואהבתה לרעך. קודם תינקה את הרועה בתוכך.
שלא תרגיש מר. רע. שלא תחשוב שהחילוני רע.
או הדתי רע. או המחבלים רעים.
כן כל עוד אתה בפירוד מהעץ מהמחשבה והרצונות
של שאר הענפים של מחשבת הבריאה.
ואתה רוצה להיות יחד ומיוחד. אתה תמיד תהיה
שונה ושונא לכל מה שתגיה איתו במגע.
כי אתה יצאת מהכלל והשורש.
ואין לך שום קשר אם הנשמה שהיא אור הבראה
שהוא אחד. הוא השורש הוא מזין ומצמיח ונותן חיים לכל העץ.
נאמר כי צדיק יסוד עולם, עליו מושתת העולם.
הצדיק מחובר לשורש של כל העץ.
והוא צומח כמו עץ התמר.
העולם שלנו המלכות שהוא דוד המלך
החיים של העולם שלנו שבעים שנה.
כך עץ התמר צומח לגובה בלי ענפים כל
הגזע באחדות במשך שבעים שנה.
ורק אז הוא נותן את הפירות המתוקים ביותר.
וכל הפירות שלהם על ענף אחד באחדות.
והם היקרים ביותר מכל פירות העץ.
ושום רוח לא יכולה לשבור שום ענף בעץ התמר.
כי כל הענפים מחוברים לגזע באחדות ובגוף העץ.
שבת שלום לכל הנשמות הנמצאים בפירוד.
זה הזמן התקופה של בין המצרים.
שאנו יוצאים מהמדבר לארץ
שלא נתפזר ונחיה ונהיה באחדות ונחזק את שורשנו.
שהיא התורה והמוסר האלוקי
ולא המוסר של היחד שהוא חושב שהוא מיוחד.
באהבה רבה תהיו בשמחה. תהפכו את המר בתוכם למתוק.
תצמחו כעץ תמר שתול על פלגי המים אשר פריו ייתן בעתו כמו עץ תמר. באהבה. רבי דוד קורן.
חזקו אותנו בתרומתכם. לחזק את הזוהר הקדוש.
