זהר חיי שרה סודות גוף ונשמה ותחיית המתים, המשך המאמר: סעיפים. קצא עד רט"ו.

... ביאור המאמר בעל הסולם רבי אשלג, ...

ב' המרכבות ולשתיהן צריכים.

יש מעלה במרכבה עלאה, שלמעלה מחזה,

שאינה במרכבה תחתונה, שלמטה מחזה.

 

כי אין זיווג נוהג אלא במחזה ולמעלה, ששם פני אדם,

ולא במחזה ולמטה, שחסר שם פני אדם.

 

וכן יש מעלה במרכבה תחתונה, שמחזה ולמטה,

שאינה במרכבה עלאה, שמחזה ולמעלה.

 

כי מקום גילוי החכמה הוא בהמרכבה שמחזה ולמטה,

ולא במרכבה שמחזה ולמעלה.

 

לפיכך, אין גילוי השלימות זולת בשתי המרכבות ביחד.

 

כי המרכבה תחתונה עולה ונכללת בזיווג שיש

 מחזה ולמעלה במרכבה עלאה.

 

ואז מתגלה החכמה במרכבה תחתונה.

 

המשכן נעשה כעין העליון בצורת מרכבות הקדושות,

 שהמשכן וכליו נסתדרו בדוגמא לב' המרכבות.

 

כי אז עלתה מרכבה תחתונה למקום מרכבה עלאה,

ונכללה בזיווג אשר שם,

ואז נתגלה החכמה במרכבה תחתונה,

שזהו השראת השכינה בתחתונים.

 

כן צריך האדם המניח תפילין, לכוון באלו ב' המרכבות

והסדרים שבהם כי אז תבוא המלכות של הקב"ה,

 ויַשׁרֶה הקב"ה שכינתו עליו.

 

כי אין גילוי החכמה אלא בהמלכות,

שהיא מחזה ולמטה, ונקראת שכינה.

 

אבל אין זיווג להמשכת החכמה אלא מחזה ולמעלה.

וע"כ ע"י שתי המרכבות ביחד מתגלה השלמות.

:::::::::::..............::::::::::::

 

קצב) למדנו, שיש בתפילין סודות עליונים ודוגמאות שלהם.

ויש בו, במחזה ולמטה, ששם המלכות, שלוש מרכבות,

בדומה לעליונים הקדושים,

שהן סודות שלוש האותיות של שמו הקדוש יה"ו.

 

כי ג' מרכבות, שהן ג' אותיות יה"ו.

ארבע פרשיות שולטות על ארבע אותיות שמו הקדוש.

 

 ועל כך הוא סוד הש' של שלוש כתרים,

וש' של ד' כתרים,

שפירושן ג' מלכים שולטים בגוף.

מחזה ולמטה, כנגד ש' של ג' ראשים.

 

ותפילין שעל הקב"ה למעלה, שהם תפילין של ראש.

 ותפילין של יד. והם ד' פרשיות,

שהם כנגד ש' של ד' ראשים.

......................

מבאר ההפרש בין מרכבה עלאה שלמעלה מחזה,

למרכבה תחתונה שלמטה מחזה.

 

 

 שבמרכבה תחתונה חסר פני אדם,

שהיא ה' תתאה של שם הויה.

 

ונמצא שאין במרכבה תחתונה אלא רק ג' אותיות יה"ו,

וחסר ה' תתאה.

 

ורק במרכבה למעלה מחזה יש ד' אותיות כולם.

ויש רק ג' מרכבות, שהם ג' אותיות שמו הקדוש הויה, יה"ו,

שהם חכמה בינה תפארת.

 

והמלכות חסרה, שהיא ה' תתאה. והם כלולות זו מזו,

ונבחנים לג"פ יה"ו, שהם ג' מרכבות,

 אחר שתעלנה להזיווג שבמרכבה עלאה.

 

ארבע פרשיות שבתפילין הן, חו"ב תו"מ.

והם שולטים על ארבע אותיות הויה.

כי ארבע אותיות הויה הם חו"ב תו"מ.

 

וע"כ ש' של ג' כתרים ושל ד' כתרים.

אשר הש' מג' כתרים רומזת על בחינת המרכבה התחתונה,

שאין לה מעצמה אלא ג' אותיות יה"ו,

 וחסרה ה' תתאה. והם ג' מלכים, השולטים בגוף מחזה ולמטה,

שהם נה"י. ונקראים מלכים,

 משום שמחזה ולמטה שייך הכול אל המלכות.

וש' של ד' כתרים רומזת על בחינת המרכבה עלאה,

 שיש לה ד' אותיות הויה בשלמות והן,

 ד' פרשיות של התפילין.

 

 

קצג) למדנו, הלב רוכב, בדוֹמֶה, כמו על מרכבה התחתונה,

 והתחתון, שהם סוד הנוקבא, רוכב.

 

עוד למדנו: המרכבה של הזרוע, למטה, היא הנוקבא,

התפילין של יד, הנקראת זרוע.

 

 והלב, שהוא בחינת מחזה ולמעלה, רוכב,

 בדוגמא שהוא למטה מחזה.

 ונמסרו בידו להכניס כל צבאות השמים.

וכך הלב רוכב למטה ונמסר בידו כל אברי הגוף.

 

התגלות הארת החכמה נקרא רוכב על המרכבה.

 

ולפיכך רק המלכות היא הרוכב, שבה נוהג גילוי.

ונתבאר, שהמרכבה עלאה שמחזה ולמעלה

היא בחינת חסדים מכוסים.

 

אבל שם הוא מקום הזיווג, ולא במרכבה תחתונה.

 

ונמצא שעיקר גילוי החכמה הוא בהכרח במרכבה עלאה,

אלא לא לעצמו,

אלא כדי להשפיע למרכבה תחתונה.

 

והמלכות של מרכבה עלאה שלמעלה מחזה,

נקראת משום זה לב, על שם ל"ב נתיבות החכמה שמתגלות בה.

וע"כ יש ב' בחינות גילוי חכמה בלב:

 

א. כשהוא למעלה מחזה במקומו,

 שאז אינה מתגלה החכמה לעצמו,

 אלא כדי להשפיע למרכבה תחתונה.

 

ב. כשמרכבה תחתונה עולה ונכלל בו,

 ומקבל ממנו החכמה, ונבחן אשר מלכות זו, הלב,

יורד עימהם למטה מחזה,

ומגלה שם הארת החכמה למטה.

 

בחינה א' של גילוי החכמה, אינה לצורך עצמו,

 

 וע"כ נבחן שמאיר בדומה למרכבה תחתונה,

כלומר רק להשפיע, ולא הארה ממשית לעצמו.

משום שרק במרכבה תחתונה שלמטה מחזה שייך רכיבה ממש.

 

וכתוב רכיבה זו של הזרוע, שהיא תפילין של יד, המלכות,

נוהג רק למטה מחזה.

ולב רוכב בחכמה למעלה מחזה,

בדומה כמו למטה, כי צריך להשפיע חכמה למטה,

למרכבה תחתונה. ומשום שאינה מאירה לעצמו,

אינה נבחנת בו להארה ממשית.

 

 בשעה שהחכמה מתגלה בו נמסר בידו כל צבאות השמים. כי הארת החכמה כוללת ומכנסת תחתיה כל המדרגות.

 

וזהו גילוי החכמה מבחינה ב',

שהלב נכלל במרכבה תחתונה ונמשך עימהם

ובא ומאיר למטה מחזה.

 ונמסרו בידיו כל מדרגות הגוף, שמחזה ולמטה.

 

מחזה ולמעלה דז"א נבחן לבחינת ז"א, שנקרא שמים.

 

וע"כ כל המדרגות התלויות שם מכונות, צבאות השמים.

 ומחזה ולמטה ל ז"א נבחן לבחינת הנוקבא, הנקראת גוף,

והמדרגות התלויות שם מכונות אברי הגוף.

.......................

 

קצד) ולמעלה מן הלב הם ארבע פרשיות על מוח הראש.

אבל הקב"ה שליט עליון עליהם, מלך הכל.

 

תפילין של יד נבחן לבחינת הלב, מלכות,

 שבה נוהג גילוי חכמה.

 

אבל תפילין של ראש נבחן לבחינת מוח, ז"א,

 שהוא מלך שליט בחסדים מכוסים,

שמקבל מאו"א עלאין בסוד, כי חפץ חסד הוא,

 ואין הארת חכמה יכולה להגלות במקומו.

 

וז"ש אבל הקב"ה שליט עליון עליהם,

שבארבע פרשיות של ראש, הקב"ה, ז"א,

 השולט ואין גילוי הארת חכמה נוהג שם.

 

וסוד החכמה זה הוא כמו בבית המקדש,

 שכתוב, וַעֲשֵׂה כרוב אחד מִקצה מזה וכרוב אחד מִקצה מזה. ועליהם שכינת המלך בארבע אותיות הוי"ה. י"ה

על כרוב הימני, ו"ה

על כרוב השמאלי. ובשתי מרכבות, מרכבה עלאה על כרוב הימני,

ומרכבה תחתונה על כרוב השמאלי.

 

 

קצה) וכעין זה הוא הלב והמוח,

שהם תפילין של יד ותפילין של ראש.

הלב מכאן, והמוח מכאן. ועליהם שכינת המלך,

 בד' פרשיות.

מכאן ואילך הם סודות של כתרי האותיות:

הפרשות בגופיהם, שהם הבתים,

ורצועותיהן הם הלכה למשה מסיני.

והרמז שלהם כבר נגלה בסוד י"ג מידות הרחמים.

 

קצו) באנו לדעת הסוד של פסוק,

ויוסף אברהם ויקח אישה ושמה קטורה.

 

קצז) הפירוש של פסוק הזה, הוא כמו שגילו

החברים בעלי המשנה,

שבעת שהנשמה תבוא באותו גוף הקדוש שלה,

אז אלו הדברים,

 

כמ"ש, וַיוסף אברהם ויקח... יהיו נאמרים על הרשעים

, שיקומו לתחייה, ויטיבו מעשיהם,

והנשמה תיתן להם מזיו יְקר שלה,

כדי שידעו וישובו ויזכו זכות שלימה.

 

קצח) וכששלמה ראה את זה, היה תוהה מאד,

 

ואמר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו,

וממקום קדוש יהלכו.

שיבואו ויחיו ממקום קדוש. שיקומו בתחיית המתים.

 

כתוב, היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו.

 

 כך הרשעים, שלא זכו לשוב בעוה"ז,

ולהקטיר מעשים טובים, לעולם לא יקטירו לעוה"ב.

 

ראה מה כתוב: ויוסף אברהם ויקח אשה,

ושרוצה לעשות הם נשמה לגופם, ולקרבם בתשובה,

וזה הסוד ואת הנפש אשר עשו בחרן,

כלומר, שגם שיקומו לתחיית המתים,

מכל מקום לא יכלו לעשות מעשים טובים,

משום שלא זכו בחייהם.

 

קצט) אמר רבי אלעזר,) בוא וראה מה כתוב,

ותלד לו את זמרן ואת יקשן, הרבה מעשים רעים,

עד שנגרשים מן העולם,

 

וכתוב וישלחם מעל יצחק בנו, ועליהם נאמר

רבים מישני אדמת עפר יקיצו,

ועל האחרים נאמר, והמשכלים יזהירו כזהר הרקיע,

 

ר') אמר רבי יהודה: משמע שאותו זמן נקרא אברהם

והמקומו נקראות יצחק,  נאמר בפרשה,

ויהי אחרי מות אברהם,

ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראוי,

 

עם ידיעת החי, שהוא חי העולמים לדעת ולהשיג,

מה שלא השיג בעולם הזה

שכתוב: כי מלאה הארץ דעה את ה',

 

 

רא) וישוב העפר על הארץ כשהיה

 והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

 

כאשר ברא הקב"ה את האדם, לקח עפרו ממקום המקדש,

ובנה גופו מארבע רוחות העולם,

שכל אחד נתן לו כוח.

 

ואח"כ, הריק עליו רוח החיים,

כמ"ש, ויפח באפיו נשמת חיים.

אח"כ קם, וידע שהוא כלול מלמעלה ומלמטה.

 

ואז נתדבק בה', וידע חכמה עליונה.

 

רב) כעין זה, כל אנשי העולם כלולים מלמעלה ומלמטה.

וכל אלו היודעים לקדש את עצמם בעוה"ז כראוי,

כשהם מולידים בן,

ממשיכים עליו רוח קדוש,

מן המקום שכל הקדושות יוצאות ממנו.

 

ואלו נקראים בנים למקום,

 

משום שהגוף שלהם נעשה בקדושה כראוי.

וכן נותנים לו רוח ממקום קדוש עליון כראוי.

 

רג) בשעה שאדם עתיד לתת חשבון על מעשיו,

מטרם שיצא מן העולם,

 יום זה הוא יום של חשבון,

אשר הגוף והנשמה נותנים חשבון.

 

אחר זה הנשמה, יוצאת מן הגוף ונפרדת ממנו,

והגוף, שנברא מעפר, שב לעפר.

 

והכול חוזר אל המקום שלוקחו משם.

 ועד הזמן שהקב"ה עתיד להחיות המתים,

יהיה הכול גנוז לפניו.

 

רד) ואותו הגוף ממש, ואותה הנשמה ממש,

עתיד הקב"ה להחזיר לעולם כבתחילה,

ולחדש פני העולם.

 

כמ"ש, יחיו מֵתיךָ נבֵלָתי יקומון.

 

ואותה הנשמה ממש גנוזה לפני הקב"ה,

 שחוזרת למקומה אחר פטירת האדם, לפי מעשיה,

 

כמ"ש, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.

 

ובזמן שהוא עתיד להחיות המתים,

 

הוא עתיד להריק טל מראשו עליהם.

ובטל הזה יקומו כל הגופים מעפר.

 

רה) מהו טל אורות? הוא אורות ממש,

מאלו האורות של מעלה,

שבהם עתיד להריק חיים לעולם,

 

אשר עץ החיים, ז"א, יריק אז חיים שאינם נפסקים לעולם.

 

כי עתה החיים נפסקים,

משום כי בעת שנחש הרע שולט, הלבנה מתכסה,

 

 שנפסק הזיווג של חמה ולבנה העליונים, שהם זו"ן.

 

ומשום זה נפסקים כביכול מימיו של ז"א, שהוא עץ החיים.

וע"כ החיים אינם שולטים כראוי בעולם.

 

רו) ובעת ההוא אותו יצר הרע שהוא נחש הרע,

יסתלק מן העולם,  ויעביר אותו הקב"ה.

 

כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

 

ואחר שהוא יעבר מן העולם,

הלבנה אינה מתכסה עוד,

והנהר הנמשך ויוצא מן העדן, שהוא ז"א, לא יפסקו מבועיו.


ואז כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה

 ואור החמה יהיה שבעתיים.

 

רז) אם תאמר, שכל הגופים שבעולם יקומו לתחייה

 ויתעוררו מעפר, יש לשאול, אלו הגופים שנוּטעוּ

בנשמה אחת, שנשמה אחת נתגלגלה בכמה גופים,

בזה אחר זה, מה יהיה מהם,

אם יקומו כולם לתחיית המתים או האחרון בלבד?

 

אלו הגופים שלא זכו במעשים טובים,

ולא הצליחו להשלים הנשמה, הרי הם כמו שלא היו,

כמו שהם עץ יבש בעולם ההוא.

 

כן הם יהיו לעת תחיית המתים. ורק גוף אחרון,

שנוּטע והצליח וקיבל שורשיו הרוחניים כראוי,

 הוא יקום לתחיית המתים.

 

רח) ועליו כתוב, והיה כעץ שתול על מים.

 כי עשה פירות, כלומר מעשים טובים,

ונטע שורשים כראוי, למעלה בעולם העליון,

שמכל מצווה מתגלה כנגדה שורש רוחני למעלה. וגוף הקודם,

 

שלא עשה פירות ולא נטע שורשים,

עליו כתוב, והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב.

כי יבוא טוב, זהו תחיית המתים.

 

רט) ויאיר אותו האור העתיד להאיר לצדיקים,

 

שהיה גנוז לפניו מיום שנברא העולם,

שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב.

 

ואז עתיד הקב"ה להחיות המתים.

 

וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה.

 כי אז יתגבר הטוב בעולם.

 

ואותו שנקרא רע, יהיה נעבר מן העולם.

ואז אלו גופים הקודמים להאחרון,

יהיו כמו שלא היו.

 

רי) אמר רבי יצחק: עתיד הקב"ה להריק על אלו גופים

הקודמים לאחרון, רוחות אחרים.

 

ואם הם זוכים בהם, שיוכלו ללכת בדרך הישר,

 יקומו בעולם כראוי.

 

ואם לא, יהיו אפר תחת רגלי הצדיקים,

שכתוב, ורבים מִיְשֵנֵי אדמת עפר יקיצו.

 והכל הוקם ונועד לפני הקב"ה.

 וכולם הם במניין לעת התחייה, כמ"ש, המוציא במספר צבאם.

 

ריא) בוא וראב: כל המתים שבארץ ישראל יקומו לתחייה בתחילה.

 

כי הקב"ה יעיר עליהם רוח, ויקים אותם.

אלו שבארץ ישראל.

 

אלו שבארצות אחרות, לא כתוב בהם

תחייה אלא קימה, כי רוח החיים אינו שורה,

 

אלא בארץ הקודש של ישראל.

 

ומשום זה כתוב רק בהם, יחיו מתיך.

 

ואלו שמחוץ לארץ יהיה נברא הגוף שלהם,

 ויקומו לתחייה גוף בלא רוח,

ואח"כ יתגלגלו תחת עפר הארץ,

עד שיגיעו לארץ ישראל, ושם יקבלו הנשמה.

ולא ברשות אחר, בשביל שיתקיימו בעולם כראוי.

 

ריב) רבי אלעזר ורבי ייסא, היו יושבים לילה אחד

ועוסקים בתורה, אמר רבי אלעזר בוא וראה,

 

בשעה שעתיד הקב"ה להחיות המתים,

כל אלו הנשמות שיתעוררו לפניו,

תהיינה עומדות כולן לפניו צורות צורות,

באותה הצורה ממש שהיו בעולם הזה.

 

 ויוריד אותן הקב"ה אל הגופים שלהם,

 ויקרא אותן בשמות, כמ"ש, לכולם בשם יקרא.

 

וכל נשמה תכנס למקומה בגוף, ויקומו לתחייה בעולם כראוי.

ואז יהיה העולם שלם.

ועל אותו זמן כתוב, וחרפת עמו יסיר. זהו יצה"ר,

שיסיר מן העולם, המחשיך פניהם של הבריות ושולט בהם.

 

 

ריג) אמר רבי יוסי: הרי אנו רואים,

כל זמן שהאדם נמצא ברוח זה,

אינו טמא, יצא נשמתו ממנו, הוא טמא.

 

כי יצר הרע ההוא, כשנוטל רוחו של אדם,

כי הוא יצר הרע והוא מלאך המוות, מטמא אותו,

 ונשאר אחריו הגוף טמא.

 

כי עם כוח הזוהמה של עץ הדעת נוטל נשמתו של אדם.

וזוהמה הזו היא שורש כל הטומאה.

 ועמים האחרים עכו"ם,

 

 להיפך, כשהם בחיים הם טמאים.

כי מצד הטומאה נמשכות להם נשמותיהם.

 וכשגופם נתרוקן מן טומאה,

 

שמתים והנשמה יוצאת מהם,

נשאר הגוף בלי שום טומאה. וע"כ אינם מטמאים,

כמ"ש, קברי עכו"ם אינם מטמאים באוהל.

 

 

ריד) משום זה מי שנתדבק באישה,

 מעמים אחרים עכו"ם, הוא נטמא.

והבן הנולד לו ממנה מקבל עליו רוח הטומאה.

 

ואם תאמר, הלוא מצד אביו בא מישראל

ולמה יקבל עליו רוח הטומאה?

כי בתחילה נטמא אביו,

בשעה שנתדבק באישה ההיא הטמאה.

וכיוון שהאב נטמא באישה ההיא שהיא טמאה,

מכל שכן שהבן הנולד ממנה, יקבל עליו רוח הטומאה.

ולא עוד, אלא שעבר על התורה,

כמ"ש, כי לא תשתחווה לאל אחר, כי ה' קַנא שמו.

כלומר, שהוא מקנא על ברית ההוא,

שלא יחלל אותו באישה מעמים אחרים.

 

רטו) למדנו, מכיוון שידע אברהם חכמה,

 רצה להיפרד מכל העמים האחרים ולא להיתדבק בהם.

 

ע"כ כתוב, ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ,

 

אשר לא תיקח אישה מבנות הכנעני.

 

ודאי, כמ"ש, ובעל בת אל נכר. אשר אנוכי יושב בקרבו. אנוכי, בדיוק, שאנוכי הוא השכינה. כי הייתה בגלות.

והשביע אותו כדי שלא להיטמא בהם.

 

רטז) כל מי שמכניס ברית קדוש הזה,

באישה מעמים אחרים עכו"ם,

גורם למקום אחר להיטמא, שפוגם ברית העליון,

וגורם שישפיע לה שפחה.

 

וע"כ כתוב, תחת שלוש רגזה ארץ.

 

 

ואע"פ שהשביע אותו בברית, עוד לא בטח בו אברהם,

אלא שהתפלל תפילתו לפני הקב"ה, ואמר,

 

 ה' אלקי השמים, הוא ישלח מלאכו.

 

מלאכו, פירושו ודאי, מלאך הברית. שישלח אותו,

כדי שיהיה נשמר ברית הזה, ולא יתחלל בין העמים.

 

ריז) רק את בני לא תָשֵׁב שמה. בשביל שידע אברהם,

אשר חוץ ממנו בלבדו,

לא היה בכל משפחתו מי שיכיר את הקב"ה,

 

ולא רצה שתהיה דירתו של יצחק ביניהם.

אלא שתהיה דירתו עימו.

ויצחק ילמד תמיד ממנו דרכיו של הקב"ה,

שלא יטה לא לימין ולא לשמאל, אלא בקו אמצעי.

 

 וע"כ לא רצה אברהם, שתהיה דירתו של יצחק ביניהם.

 

ריח) זכותו של אברהם היה עם העבד, שבו ביום יצא,

ובו ביום הגיע לעין המים,

שכתוב, ואבוא היום אל העין.

 

ריט) רבי אלעזר פתח מתהלים קיט)

 , גל עינַי ואביטה נפלאות מתורתך.

כמה הם שוטים בני אדם,

 שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה.

 

שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות,

 וכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא,

 

חיים הוא בעולם הזה , שיזכו לימים שלמים בעולם הזה.

, כמ"ש, את מספר ימיך אמלא.

ויזכה לימים ארוכים בעלם הבא,

 

בשביל שהם חיים שלמים,

הם חיים של שמחה,

חיים בלי עצבות,  חיים שהם חיים,

חירות בעולם הזה , חירות מכל.

כי כל מי שעוסק בתורה

לא יוכלו לשלוט עליו כל עמי העולם.

 

רכ) ואם תאמר, ואלו בני השמד, הרוגי מלכות,

מחמת שעסקו בתורה, בזמן שגזרו שלא לעסוק בתורה?

הוא גזירה מלמעלה.

כמו ר' עקיבא וחבריו, שנהרגו משום שעסקו בתורה.

 

וכך עלה במחשבה של מעלה,

 בעת שנברא העולם.

אבל בדרך כלל,

התורה היא חירות ממלאך המוות,

שאינו יכול לשלוט עליו.

 

בודאי שאם אדם היה מתדבק בעץ החיים,

שהוא התורה, לא היה גורם מוות לו, ולכל העולם.

 

אלא משום שעזב את עץ החיים, שהוא התורה,

ואכל מעץ הדעת, גרם מיתה לו ולעולם.

 

ומשום זה כשנתן הקב"ה התורה לישראל,

כתוב, חרות על הלוחות.

שבארוה, אל תקרי חרות, אלא חירות.

 

כי נעשו אז חירות ממלאך המוות.

ואלמלא לא חטאו ישראל בעגל,

ולא עזבו את עץ החיים, שהוא התורה,

 לא היו גורמים, שיחזור המוות לעולם כמתחילה.

 

והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם.

כלומר, בקבלת התורה,

כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם,

אכן כאדם תמותון.

 

וע"כ כל מי שעוסק בתורה,

אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

 

רכא) אם מי שלא חטא לא ימות, למה מת משה?

ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המוות שולט בו.

 

והוא לא מת על ידו ולא נטמא בו.

וע"כ נבחן שודאי לא מת,

אלא שנתדבק בשכינה והלך לחיי העולם.

 

רכב) וכזה, נקרא חי, כמ"ש, ובניהו בן יהוידע בן איש חי. ומי שנתקרב לה' נקרא חי.

 

וע"כ כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל,

חירות בעולם הזה. משעבוד אומות העולם עכו"ם,

 

וחירות בעלם והבא, כי לא ידרשו ממנו דין וחשבון

 כלל בעולם ההוא.

 

רכג) כמה סודות עליונים סתומים יש בהתורה.

כמה אוצרות נסתרים יש בה.

 וע"כ, כשנסתכל דוד בהתורה ברוח החכמה,

וידע כמה פליאות יוצאות מהתורה,


פתח ואמר, גל עינַי ואביטה נפלאות מתורתך.

 

מאמר: והנה רבקה יוצאת

...................

רכד) בוא וראה ויהי הוא: ושואל  שכתוב, יוצאת,

היה צריך לומר באה, כמו שנאמר והנה רחל  בתו באה,

למה כתוב והנה רבקה יוצאת?.

 

ואומר שזה יורה, שהקב"ה הוציאה מכל אנשי העיר,

שכולם היו רשעים. ורבקה יוצאת,

ונפרדת מכלל בני העיר, שהייתה צדקת.

 

ותרד העַינָה, כתוב עם ה'. והוא, כי נִקְרֶה לה שָׁמה,

בארה של מרים, שהם הסוד הנוקבא של ז"א

בעת שמאירה בהארת חכמה.

 

ומשום זה כתוב העַינָה עם ה', הרומזת על הנוקבא,

ה' תחתונה של הוי"ה. גם העַינָה, הוא מלשון עיניים,

שהוא שֵם החכמה.  . והמים היו עולים לקראת רבקה.

 

רכה) דבר אחר. והנה רבקה יוצאת. כמו שכתוב,

והנה בנות העיר יוצאות לשאוב מים.

 

ולמה כתוב יוצאות, ולא כתוב הולכות, ולא באות?

אלא הוא, משום שהיו נסתרות כל היום,

ובשעה ההיא לעת ערב, יצאו לשאוב מים.

והעבד עשה לו זה לסימן.

::::::::::::::::::::::

... פירוש בעל הסולם רבי אשלג ...

כי אין הארת החכמה של הנוקבא מתגלית אלא בלילה,

כמ"ש, ותקם בעוד לילה. וע"כ היא נבחנת מבחינת הארה הזאת,

שהיא מסתתרת ביום ונגלית בלילה.

 

 כי יום הוא ז"א, המאיר בחסדים מכוסים מחכמה, כמו או"א עלאין, והארת החכמה מתגלית רק בהנוקבא לבדה בלי ז"א.

 

וכשהנוקבא היא לבדה בלי ז"א, הוא חושך ולא אור,

 כלומר לילה. וע"כ הנוקבא מגלית הארתה רק בלילה ולא ביום.

כמ"ש, לעת ערב לעת צאת השואבות.

 

כי העַינָה, כתוב עם ה', שהוא שם הנוקבא

בעת שמאירה בהארת חכמה.

ע"כ אין השואבות יוצאות לשאוב ממנה מימי החכמה,

 

אלא לעת ערב, בשעה שפנה היום.

כי מקודם לכן היא מסתתרת ואינה מאירה כמבואר.

 

וכתוב, כי להיות השואבות דבוקות במדרגת הנוקבא,

 הן מסתתרות ג"כ ביום כמוה,

ואינן נגלות לשאוב ממנה מימי החכמה אלא בלילה.

 וכתוב, שהעבד עשה לו זה לסימן, שאמר,

 ובנות העיר יוצאות לשאוב מים.

 

כלומר, שאינן יוצאות ומתגלות, אלא רק לעת ערב,

כמו הנוקבא העליונה, שאז ידע שכשרות הן,

 

וימצא ביניהן בת זוגו של יצחק.

..........................

 

רכו) בוא וראה: כשהגיע העבד לחרן, ומצא את רבקה

לעת ערב, היה אז זמן תפילת המנחה.

 

באותה שעה, שבא יצחק להתפלל תפילת המנחה,

באותה שעה הגיע העבד אל רבקה.

 וכן באותה שעה ששוב הגיע יצחק לתפילת המנחה

כמקודם לכן,

 

הגיעה רבקה אליו. כמו שנאמר,

 

 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.

והיה זה כדי שימצא הכול במקום הצריך לו,

כראוי להיות, שהכול נמשך בסוד החכמה.

 

וע"כ בא העבד לבאר המים. שהם סוד מעין גנים,

ובארוה, והכל הוא סוד,

 פירושו, כי יצחק הוא קו שמאל של ז"א,

שתיקונו מתחיל לעת ערב בזמן תפילת המנחה.

 

ולפיכך הן מציאת רבקה, והן ביאת רבקה אליו,

היה באותו הזמן שמתחיל שליטתו, לעת תפילת המנחה.

 

וגם מטעם זה, בא אז העבד אל באר המים, שהיא הנוקבא, בעת שמאירה מקו שמאל של ז"א.

........................

מאמר: תפילה, שוועה, דמעה

..................................

רכז) רבי שמעון היה הולך לעיר טבריה,

והיה עמו רבי אבא. אמר רבי שמעון לרבי אבא,

נלך, כי אנו רואים אדם אחד יגיע עתה אלינו,

 

ודברים חדשים בפיו שהם דברי תורה,     

אמר רבי אבא, כבר יודע אני, שבכל מקום שאדוני הולך,

הקב"ה שולח לו מלאכים עפים בכנפיים שישתעשע עמהם,

 

 

רכח) בעוד שהיו הולכים. נשא רבי שמעון את עיניו,

וראה איש שהיה הולך ורץ,

ישבו רבי שמעון ורבי אבא וחכו עליו,

 

כשהגיע אליהם, אמר לו רבי שמעון,

מי אתה?. אמר לו יהודי אני, ומעיר קפוטקיה באתי,

ואני הולך לסתרו של בן יוחאי,

דהיינו לשמוע ממנו נסתרות,

 

כי החברים  נמנו וביארו דברים ידועים, ושלחוני אליו,

לשמוע אם יסכים עמהם,

אמר לו רבי שמעון  אמור בני,

אמר לו, אתה הוא בן יוחאי?,

אמר לו אני הוא בן יוחאי,

 

רכט) אמר לו, הרי אמרו, כשמתפלל,

לא יהיה דבר מבדיל בינו לבין הקיר,

ומי שמתפלל, אסור לאדם שיעבור ארבע אמות סמוך לו,

 

ואמרו, שאלו ארבע אמות הן לכל צד חוץ מלפניו

שהרי שאסור להבדיל בינו לבין הקיר,

 

ואמרו שלא יתפלל אדם אחורי רבו,

ונמנו בכל הדברים אלו, דהיינו שהסכימו לשלוח

אותי דבריך בזה,

..................

 

רל)  פתח ואמר רבי שמעון, שמְעָה ה' תפילתי.

שמעה, ושואל מה הטעם שכתוב שִׁמְעָה, ולא שמע?

ולמה במקום אחד כתוב, שמע ה' וחָנֵני,

ובמקום אחר, שִׁמְעָה?

 

אלא בכל מקום, שכתוב פעם שמע, הוא לזכר, דהיינו לז"א,

וכשכתוב פעם שִׁמְעָה, הוא לנקבה של ז"א. שִׁמְעָה,

כמ"ש, שִׁמְעָה ה' צדק, וצדק הוא הנוקבא של ז"א.

 

שמע, הוא כמ"ש, שמע הויה וחָנֵני. שהוי"ה הוא ז"א.

וכן, שמע בני. וכן, הסכת ושמע. שכל אלו הם לזכר.

......................

רלא) וכאן אומר, שִׁמְעָה תפילתי ה', שנאמר על הנוקבא.

 משום שהיא מדרגה, המקבלת כל התפילות שבעולם.

 

שנוקבא עושה עטרה מן התפילות,

ומשימה אותה בראש הצדיק חי העולמים, שהוא יסוד.

כמ"ש, ברכות לראש צדיק.

ועל זה כתוב, שִׁמְעָה תפילתי ה'

 

 

רלב) שִׁמְעָה תפילתי ה', זה הוא תפילה בלחש.

כלומר, תפילת שמונה עשרה, שאנו מתפללים בלחש.

 

ושוועתי האזינה, זהו תפילה בהרמת קול,

שאדם מרים קולו, וצועק אל ה', בצרתו.

 

כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים.

ומהו שוועתם?

שְמֵרים קולו בתפילתו ונושא עיניו למעלה,

 

כמ"ש, וְשׁוֹעַ אל ההר. ותפילה זו שוברת שערים,

 

שדופק עליהם להכניס תפילתו לפני ה'.

 

כמ"ש, אֶל דמעתי אַל תחרש.

זו היא הנכנסת לפני המלך.

ואין שער עומד לפניה, שלא יפתח.

 

ולעולם אין תפילה בדמעות חוזרות ריקם.

:::::::::::::::::::::

... ביאור המאמר רבי אשלג בעל הסולם.. ...

 

כי ג' שורשים הם שמהם  נמשכים כל הדינים והייסורים שבעולם:

א. דינים, הבאים משליטת השמאל, בעת שאינו נכלל מימין,

שהארתו הוא חכמה בלי חסדים. ונקראים דינים של הזכר

 

ב. דינים, הבאים ממלכות של מידת הדין הבלתי נמתקת.

 

ג. דינים, הבאים ממלכות הנמתקת במידת הרחמים, שהיא בינה,

בעלית המלכות בנקבי עיניים.

 

וב' מיני דינים אלו הם דינים של נוקבא.

והתפילות שמתפללים על ג' מיני דינים הללו נקראים,

תפילה, שוועה, דמעה.

 

תפילה, על הדינים של מין הא', ונקראת משום זה, תפילה בלחש.

כי ז"א הוא קול, קומת החסדים היוצא על מסך של חיריק, המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל.

 

והנוקבא מבחינת ג"ר שבה נקראת דיבור.

ובעת שהחכמה שבה היא בלי חסדים, ניבחנת כדיבור בלי קול

כלומר, תפילה בלחש. וע"י התפילה אנו מייחדים אותה עם ז"א,

שהוא חסדים, ונקרא קול.

 ואז נעשה הזיווג של קול ודיבור, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים,

שאז מאירה לתחתונים.

שוועה, על הדינים של מין הב'. וכמ"ש, ומהו שוועתם?

כלומר, מאין באים דינים אלו, שהתפילה עליהם נקראת שוועה?

 

משום שהרים קולו בתפילתו, מסיבה, שנשא עיניו למעלה.

 

כי אמרו, המתפלל ישים עיניו למטה. וליבו למעלה,

 

כמ"ש, העין רואה והלב חומד,

 שהעיניים חכמה, והלב חסדים.

 

והמתפלל צריך להיזהר, שלא ימשיך החכמה ממעלה למטה.

 

שזה נבחן, שהוא משִׂים עיניו למעלה, וזה היה החטא של עץ הדעת.

ומשום זה נקראת הנוקבא, עץ הדעת טוב ורע.


כי יש בבניינה ב' נקודות, ב' מלכויות:

א. נקודה של מידת הדין.

ב. נקודה הממותקת במידת הרחמים.

 

אם זכה הוא טוב. שנקודה דמידת הדין נגנזה בה,

 

ורק הנקודה הממותקת במידת הרחמים שולטת בה. ואז מקבלת המוחין של בינה בשביל התחתונים, שהם טוב

.

ואם לא זכה. כלומר שממשיך החכמה ממעלה למטה,

הוא רע.  כי תיכף נגלה עליו נקודה של מידת הדין שבה,

 

שממנה נמשכים כל הדינים הקשים.

ולפיכך מחויב המתפלל לשים עיניו למטה,

שלא ימשוך החכמה מלמעלה למטה,

כדי שלא תתגלה עליו הנקודה של מידת הדין.

 

וכתוב, שבתפילתו נשא עיניו למעלה,

 וע"כ נמשכו עליו הדינים של מין הב', ממלכות של מידת הדין,

הנקראים שוועה.

 

כי ע"י תפילתו זוכה להמשיך מסך על המלכות הזו.

ואז הוא מעלה מ"ן לז"א, הנקרא קול,

שנעשה מזה מסך של חיריק לז"א.

ובכוחו מכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל.

 

ואז נשברו השערים הסתומים,

 

כי היו סתומים מכוח הארת השמאל, שלא רצה להיכלל בימין.

ועתה בכוח עלית המסך של חיריק , נכלל השמאל בימין,

ונפתחו השערים.

 

כלומר, שהוסרו הסתימות. אבל עוד אינם ראויים לקבלת התפילה, כלומר להשפעת מוחין של ג"ר, בקול ודיבור.

 

כי המוחין מתגלים אלא רק על מסך של מלכות

הממותקת במידת הרחמים.

..................

דמעה, היא על הדינים של מין ה ג', הנמשכים ממסך שעל

מלכות הנמתקת בבינה, בעלית ה חתונה. לנקבי עיניים,

 המולידה שם דמעות. והוא מלשון, המדמע והמנסך.

 

 כי הבינה ומלכות נתערבו ע"י עלייה הזו. כי ע"י הדמעות,

היא מעלה מ"ן וממשיך מסך על מלכות הממותקת במידת הרחמים, שאז נעשית מוכשרת לקבל כל המוחין של בינה.

שהם הסוד קבלת התפילה.

 

כמו שנאמר: ולעולם אין דמעות חוזרות ריקם.

 

כי הנוקבא מקבלת כל התפילות שבעולם,

הנכללות באלו הג'  הנקראות תפילה, שוועה, דמעה.

 והיא ניבנית על ידיהם, שתהיה ראויה להיזדווג עם ז"א,

לקבל ממנו המוחין ולהשפיע אל התחתונים.

 

כי ע"י קבלת השוועה, ניבנה המסך של חיריק לייחוד ב' הקווים.

וע"י קבלת הדמעה נעשית ראויה לקבלת המוחין,

 

שאח"כ יורדת ה' תחתונה מעיניים לפה ומתגלית הג"ר,

 ומקבלת תחילה המוחין של חכמה בלי חסדים,

 שהיא תפילה בלחש,

 

 ובזה באה לזיווג עם ז"א, לקבלת חסדים,

 ונעשה הייחוד של קול ודיבור, ומשפעת כל טוב אל התחתונים, שגרמו לה כל זה.

 

וכתוב, שמתפילות הללו היא מקבלת המוחין של חכמה, הנקראים עטרה,

 

 כמ"ש, צאינה וראינה בנות ציון, במלך שלמה בעטרה.

 

והיא מעטרת את ראש הצדיק חי עולמים, יסוד של ז"א,

שמזדווגת עימו.  כי בז"א חסדים מכוסים מחכמה.

 

 ורק בעת הזיווג עם הנוקבא הוא מקבל על ידיה הארת החכמה.

ונמצא, שהנוקבא מעטרת את ז"א בעלה.

 כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. וע"כ,

בעלה מתעטר בה, והיא אינה מתעטרת בבעלה

 

:::::::::::::.................::::::::::::

השארת תגובה