זהר. מאמרים פרשת וישלח א. עד קא' חלק א'

פרשת וישלח מהזוהר.

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,     קרן אור ללימודי הקבלה

....:::: כסלו-תשפ"א, ::::....

 

 

רבי יהודה פתח ואמר:  כי מלאכיו יצווה לך לשמרך וכו'

מקרא זה בארהו החברים,

 

כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו,

שהוא מקטרג עליו תמיד, כמו שאומר הכתוב.

 

לפתח חטאת רובץ,    מהו חטאת רובץ?

הוא היצר הרע,  לפתח? פירושו,   לפתח בית הרחם,

כלומרתכף עם הוולד של האדם,

 

 

 ב') ודוד המלך קרא גם כן את היצר הרע   בשם חטאת.

שכתוב: וחטאתי נגדי תמיד.

 

הוא משום שבכל יום עושה את האדם

להחטיא לפני ריבונו,

 

ויצר הרע זה אינו סר מן האדם מיום היוולדו עד עולם,

 

ויצר הטוב בא אל האדם,   מיום שבא להיטהר,

 

ג') ומתאי בא האדם להיטהרהוא. בשעה שהוא בן י"ג שנה,

אז מתחבר האדם בשניהם,

 

אחד בימין  ואחד בשמאל,

והיצר הטוב בימיןוהיצר הרע בשמאל,

 

ואלו הם שני המלאכים ממונים ממש,

שהם נמצאים עם האדם ממש,

 

ד') בא האדם להיטהר,  נכנע היצר הרע לפניו,

והימין (החסד) שולט על השמאל,

 

והיצר הטוב והיצר הרע, מתחברים

לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא הולך,  וזהו שכתוב,

כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

סעיף ה')  רבי אלעזר מעמיד את המקרא הזה ביעקב,

שהקב"ה הזמין עמו מחנות ממונים,

משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים,

שהיו כולם שלמים כראוי, שנאמר:

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים,

(יעקב, גימטרייה ב' פעמים אלהים, כולל י' אותיות,)

 

והוא נתחבר, וכאן, אחר שניצל מלבן, ונפרד ממנו,

ונתחברה עמו השכינה,

 

ומחנות מלאכים קדושים באו לסבב אותו,

ואז ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'

 

שמאלו המלאכים שלך לעשו. וזהו שכתוב.

וישלח יעקב מלאכים,   מלאכים ממש בודאי היו,

 

 

ו') פתח רבי יצחק ואמר.

כתוב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם,

וכבר בארוהו, אבל במקום אחד כתוב:

 

כי מלאכיו יצווה לך,

דהינו הרבה מלאכים,  וכאן רק אחד, שכתוב:

חונה מלאך וגו' ומשיב אלא כתוב:

       כי מלאכיו יצווה לך,

היינו מלאכים רגילים, והכתוב,

 

מלאך ה' סביב היינו השכינה,

כמו שאתה אומר:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה,

שפירושו השכינה   אף מלאך שבכאן פירושו השכינה,

וע"כ חונה מלאך ה' סביב ליראיו,

לסובב אותם מכל הצדדים,  כדי להצילם,

וכשהשכינה שורה בתוך האדם,

כל הצבאות הקדושים מזדמנים שמה,

 

ז')  בוא וראה: בשעה שדוד המלך ניצל מאכיש מלך גת,

אז אמר זה, היינו: חונה מלאך ה' וגו',

משום שהשכינה הקיפה אותו, וניצל מאכיש,

ומעמו ומכל אלו שהתקיפו אותו,

 

מה כתוב: ויתהולל בידם, ושואל: מה כתוב ויתהולל בידם,

למה יתהולל? וישתגע היה צריך לומר,

כי הבאתם את זה להשתגע עלי,

 

ח') ומשיב: אלא שהכתוב סובב על הדבר שאמר דוד בתחילה,

שכתוב, כי קנאתי בהוללים וגו'

אמר לו הקב"ה, חייך, עדיין תהיה צריך לזה,

 

כיון שבא לבית אכיש, והתקיפו אותו,

מה כתוב, ויתהולל בידם, דהיינו:  כאותם ההוללים

שקנא אותם תחילה,  שאמר כי קנאתי בהוללים,

ואז באה השכינה ושרתה מסביב לדוד,

 

 

סעיף ט')  ואם תאמר,הרי השכינה אינה שורה אלא בנחלתה,

שהיא ארץ הקודש,

ולמה שרתה השכינה עליו בגת שהיא חוץ לארץ?

 

ומשיב: ודאי הוא שאינה שורה בחוץ לארץ,

שיוכלו לינוק שפע ממנה,

אבל להציל היא שורה גם בחוץ לארץ,

 

וכאן כשבא יעקב מבית לבן,

כל המחנות הקדושות סבבוהו, ולא נשאר לבד,

 

ויותר יעקב לבדו,

אמר רבי חזקיה: אם כן, למה כתוב:  ויותר יעקב לבדו, ואיפה

היו כל מחנות המלאכים, שאתה אומר שסבבוהו ובאו עמו?

 

אמר רבי יהודה, משום שהביא את עצמו לסכנה,

ונשאר יחידי בלילה,  והיה רואה בעין את הסכנה,

 

ולפי שלא באו לשמרו אלא  מסכנה שאינה נראית לעין,

ולכן נפרדו ממנו,

 

ואז מטרם שהכניס עצמו לסכנה,

ואז אמר: קטנתי מכל החסדים ומכל

האמת אשר עשית עם עבדך,

 

אשר אלו הם מחנות המלאכים הקדושים שסבבוהו

ועתה נפרדו ממנו, מטעם,  שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין.

 

רבי יצחק אמר,  לכן נפרדו ממנו המלאכים,

כדי לעזוב אותו לבדו עם אותו הממונה של עשו,

 

שברשות העליון בא  אליו,

ואלו המלאכים הלכו לומר שירה,

שבאותו שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה,

 

פירוש: מב' טעמים, נפרדו ממנו המלאכים,

א')  כדי לעזבו עם המלאך לבדו ויאבק עמו,

ב') שהגיע אז זמנם לומר שירה,

ואחר כך חזרו אליו,

 

וז"ש,   קטנתי מכל החסדים וגו'.ועתה הייתי לשני מחנות,

מחנה שכינהוכל ביתו היו מחנה אחת,

כמ"ש מחנה אלוקים זה,  ולמה כתוב:  לשני מחנות,

 הוא להראות שהיה שלם מכל הבחינות

מב' חלקים, שהםלבן ואדום,

שהם חסדים וחכמהמימין ומשמאל,

וע"כ אומר לב' מחנות.(שאור החכמה מולבש באור החסדים,)

 

 

רבי אלעזר אמר  למדנו, הלילה ההוא, היה שליטתו של צד עשו,

דהיינו שמאל בלי ימין,

 

באותה שעה, שכתוב,  יהי מארת חסר ו' שהוא ליל רבעי,

שלא יכול להאיר, מפאת היותו בלי חסדים,

 

משום זה ויותר יעקב לבדו,

 

שיעקב, שהוא השמש,

דהיינו ז"אנשאר לבדו בלי הנוקבא,

כי הלבנה, שהיא הנוקבא, נתכסתה מן השמש,

שהוא ז"א הנקרא יעקב, מה גם,

 

ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב,

כי על כן לא יכול לו,  שכתוב, וירא כי לא יכול לו,

 

 

יג) ומפרש למה לא יכול לו?

נסתכל המלאך לימין של יעקב, וראה את אברהם,

שהוא השלמות של קו ימין.

 

נסתכל לשמאלו של יעקב, וראה את יצחק,

שהוא השלמות מקו שמאל.

 

נסתכל בגוף של יעקב, וראה שנכלל מצד מימין ומשמאל,

שהוא השלמות של הקו האמצעי.

ואין אחיזה לסטרא אחרא במקום השלמות, אלא במקום החסרון.

 

ע"כ לא יכול לו. אז, ויגע בכף ירכו,

שהוא עמוד אחד הסמוך לגוף, שהוא לְחוץ מן הגוף.

שיש שם בחינת חסרון,

וע"כ נאחז בו המלאך, וַתֵּקַע כף ירך יעקב.

 

יד) ובשביל זה אומר הכתוב:  חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ויחלצם .

 

הקיף אותו מכל צדדיו, כדי להצילו משרו של עשו.

וכשהשכינה שרתה בתוכו,

כמה צבאות ומחנות מלאכים באו עמו.

ומאלו המלאכים שלח אל עשו.

 

טו) אמר רבי אבא, למה נתעורר יעקב לשלוח מלאכים אל עשו,

הלא מוטב היה לשתוק ממנו?

 

אלא אמר יעקב, יודע אני שעשו חרד על כבוד האב,

ולא הרגיזו לעולם.

ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו.

לכן עתה, כל עוד שאבי חי, אני רוצה להתרצות עמו.

מיד הזדרז, וישלח יעקב מלאכים לפניו.

 

טז)  וישלח יעקב מלאכים: רבי שמעון פתח ואמר,

אבל טוב נִקְלֶה. היינו: ועבד לו, ממתכבד וחסַר לָחֶם.

 

מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד

על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאוה.

 

והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו,

עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהנם.

 

יז) מי שאינו הולך אחר היצר הרע, ואינו מתגאה כלל,

ומשפיל רוחו ולבו ורצונו אל הקב"ה,

אז היצר הרע מתהפך להיות עבד לו.

שאינו יכול לשלוט עליו.

ולהיפך, אותו האדם שולט עליו,

כמ"ש, ואתה תמשול בו.

 

יח) ממתכבד. שפירושו: כמו שאמרנו, שמכבד את עצמו,

מסלסל בשערו, ומתגאה ברוחו. והוא חסר לחם, חסר אמונה.

כמ"ש, לחם אלקיו הוא מקריב... לחם אלקיהם הם מקריבים. שלחם, פירושו השכינה.

אף כאן חסר לחם, פירושו חסר אמונה, שהיא השכינה.

 

יט) דבר אחר: טוב נִקְלֶה, זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו,

כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו,

ויתקיים בו, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים.

 

ועתה עוד לא היה זמנו כלל, שיעקב ישלוט עליו.

 ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים,

 

על כן היה עתה, נִקְלֶה. ובאחרית הימים,

אותו שהיה מתכבד, יהיה אז עבד לו.

אותו שיהיה אז חסר לחם, עשו, יהיה עבד לאותו שנתנו לו,

 רוב דגן ותירוש, ליעקב.

 

כ) בוא וראה: משום שידע יעקב, שצריך לו עתה,

הפך לפניו לנִקְלֶה. ועשה בזה יוֹתר חכמה ועורמה,

מכל מה שעשה מעולם נגד עשו.

 

ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו,

שלא יבא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה.

ועליו אמרה חנה, ה' יחתו מריביו וגו' וייתן עוז למלכו.

...............

מאמר: עם לבן גרתי

...............

כא) ויצו אותם וגו' עבדך יעקב, מיד פתח יעקב,

להתהפך לפניו לעבד,

כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו,

 

כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים. (למלכות) כמו שאמרנו,

 

כב) אמר רבי יהודה: מה ראה יעקב, ששלח אל עשו,

ואמר עם לבן גרתי? וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו?

 

ומשיב: אלא לבן הארמי, קול הלך בעולם,

שעוד לא היה אדם שינצל מידיו,

כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים,

ואביו של בעור, ובעור היה אביו של בלעם,

שכתוב, בלעם בן בעור הקוסם.

ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם.

ועם כל זה, לא יכול ליעקב.

ורצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמ"ש, ארמי אובד אבי.

וע"כ שלח לו ואמר, עם לבן גרתי, להודיעו את כחו.

 

כג) אמר רבי אבא: כל העולם היו יודעים,

שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים.

 ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו, לא ניצל ממנו.

 

וכל מה שידע בלעם, מלבן היה.

ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך.

 וכל שכן לבן. וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו.

ולפיכך, מלה ראשונה ששלח יעקב לעשו,

אמר, עם לבן גרתי, ואם תאמר זמן מועט היה, חודש, או שנה,

אלא, עשרים שנה התאחרתי עמו.

 

כד) ואם תאמר, שלא עלה מזה בידי כלום,

אמר לו, ויהי לי שור וחמור. אלו הם שני גזרי דינים,

דהיינו:  מזיקים, שבשעה ששניהם מתחברים יחד,

אינם מתחברים אלא להרע לעולם.

כלומר, שאין דרכם להזיק, זולת כשהם מתחברים,

 

ומשום זה כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.

 

כי גורם במעשיו, שאלו שני המזיקים,

שור וחמור, יתחברו יחד, ויזיקו לעולם.

 

כה) צאן ועבד ושפחה, אלו הם הכתרים התחתונים של הקליפות, שהרג הקב"ה במצרים,

הנקראים בכור בהמה, בכור השבי, בכור השפחה,

 

וזהו שכתוב, צאן ועבד ושפחה. מיד היה מתירא עשו,

ויצא לקראתו, והיה מתירא מיעקב,

כמו שיעקב היה מתירא מעשו.

 

כו) בדומה לאדם שהיה הולך בדרך, ובעוד שהיה הולך,

שמע על שודד אחד שהיה אורב בדרך.

פגע בו אדם אחר, אמר לו, משל מי אתה,

אמר לו, מגדוד צבא פלוני אני. אמר לו, נטה ממני,

כי כל הקרב אלי, נחש אחד אני מביא והורגו.

 

הלך אותו האדם לשר הגדוד, ואמר לו,

אדם אחד בא, וכל מי שקרב אליו, מביא עליו נחש אחד,

שנושך אותו ומת.



כז) שמע שר הגדוד, ופחד. אמר,

מוטב לילך לקראתו ולהתרצות עמו.

 

אבל כשראה האדם ההוא את השר ההוא, פחד,

אמר, ווי לי, השר יהרגני עתה. התחיל להשתחוות ולכרוע לפניו. אמר השראם בידו היה נחש שיכול להרוג, לא היה כל כך משתחווה לפני. התחיל השר להתגאות. אמר,

כיון שהוא כרע לפני כל כך, לא אהרגנו.

כח) כך אמר יעקב, עם לבן גרתי ועשרים שנה נתמהמהתי עמו,


ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשו.

אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו.

כי חשב, מכיון שניצח את לבן, זקֵנו של בלעם,

כחו ודאי גדול ככחו של בלעם, שנאמר עליו,

אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, ויכול להרוג בפיו.

 התחיל לצאת לקראתו להתרצות עמו.

 

כט) וכשראה אותו יעקב, כתוב, ויירא יעקב מאד וַיֵּצֶר לו,


וכשקרב אליו, התחיל יעקב לכרוע ולהשתחוות לפניו.

כמ"ש, וישתחו ארצה שבע פעמים.

 

אמר עשו, אם היה לו כל כך הרבה כח,

לא היה משתחוה לפני. התחיל להתגאות.

 

ל) בוא וראה מה כתוב בבלעם, ויבא אלקים אל בלעם לילה. בלבן כתוב, ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה.

 

הרי שלבן היה גדול כמו בלעם.

ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב.

 

 לבן לא רדף אחר יעקב בכח אנשים לעשות עמו מלחמה,

כי כחם של יעקב ובניו היה גדול מהם.

אלא רדף אחריו להרוג אותו בפיו ולכלות הכל.

כמ"ש, ארמי אובד אבי. ומשום זה כתוב, פן תדבר.

ולא כתוב, פן תעשה.  וכתוב יש לאל ידי לעשות,

מאין ידע שהיכולת בידיו,

כמ"ש, אלקי אביכם וגו'

 

לא) וזו היא העדות שצוה הקב"ה להעיד. שכתוב,

וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי.

וענית, פירושו כמ"ש, לא תענה ברעך עד שקר. וכן ענה באחיו.

 

 

לב) כתוב בבלעם, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים,

כי כן הוא דרכו. כי היה מנחש.

 

וכן בלבן כתוב, נחשתי, שהסתכל בכשפיו ובקסמיו,

כדי לדעת את עסקיו של יעקב.

וכשרצה לאבד את יעקב, בנחשים וכשפים שלו,

רצה להאבידו, הקב"ה לא עזב את יעקב, כי אמר לו, פן תדבר.


לג) היינו שאמר בלעם בן בנו של לבן, כי לא נַ-חַש ביעקב. כלומר מי יכול להם.

כי זקֵנִי רצה לאבד את אביהם בנחשים ובקסמים שלו

ולא עלה בידו, שהקב"ה לא הרשהו לקלל.

 כמ"ש, כי לא נַ-חַש ביעקב.  ולא קסם בישראל.

 

לד) ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים,

עשה לבן כנגד יעקב. , ולא יכול לו. כי כולם עשה לבן לנגדו.

ולא עלה בידו להרע לו,

 

שכתוב, ותחליף את משכורתי עשרת מונים

ולא נתנו אלקים להרע עמדי.

וכתוב, לשׂעירים אשר הם זונים אחריהם. מונים, הם מינים. ועשרה מינים הם של כשפים וקסמים בכתרים התחתונים של קליפות,

וכולם עשה לבן לנגדו.

 

לה) עשרה מינים הם: קוסם, קסמים, מעונן, ומנחש, ומכשף,

וחובר חבר, ושואל אוב, וידעוני, ודורש אל המתים,

הרי עשרה. ונראה שקסמים חושב לשני מינים, להיותו לשון רבים.

 

לו) אמר רבי יוסי: נחש וקסם שני מינים הם, ובמדרגה אחת עולים.

וכשבא בלעם כנגד ישראל, עשה בקסם,

כמ"ש וקסמים בידם. וכנגד יעקב בא לבן בנחש.

ולא עלה בידיהם. וכמ"ש,

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.

 

לז) אמר בלעם לבלק, מי יוכל להם, כי כל הקסמים והכשפים שבכתרים שלנו, מהארת המלכות של מעלה מתעטרים,

 והוא, ז"א, נתקשר בהם, בישראל.

 שכתוב, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו.

וע"כ לא נוכל להם בכשפים שלנו.

 

לח) חס ושלום, שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה.

כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו,

אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם, ישראל.

 

לט) אותם שהם טמאים, טומאה נועדה להם להטמא.

עליהם כתוב, טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו,

מחוץ לקדושה. והטמא קורא אל הטמא, שכתוב, וטמא טמא יקרא. שֵמי שהוא טמא קורא לַטמא, כל דבר הולך אל מינו.

 

מ) אמר רבי יצחק: וכי נאה ליעקב, שהיה קדוש,

שיאמר, שנטמא בלבן ובכשפיו?

אפשר, שלשבח יחשב לו זה,

כי אמר, עם לבן גרתי?

כתוב, אנכי עשו בכורך. ויש לשאול,

וכי נאה הוא לצדיק כיעקב.  שיחליף שמו בשם של טמא?

 

אלא התירוץ הוא, באנכי טעם מַפְסיק, כי תחת אנכי כתוב, פַשטא, ותחת עשו בכורך כתוב, זָקֵף קטון,

שנגונם מפריד את המלה אנכי, מן עשו בכורך, ופירושו,

שאמר, אנכי, מי שאני,

אבל עשו, הוא בכורך.

 

 

מא) אף כאן שכתוב: ויהי לי שור וחמור. לאמור, אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שֶׁבֵּרְכַנִי אבי, לחשוב שנתקיימה בי.

 הוא ברך אותי, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך,

 

משום זה אומר לך, עבדך יעקב לאדני לעשו.

הוא ברך אותי, ברוב דגן ותירוש, הרי לא נתקיים בי,

כי לא אצרתי אותם. אלא, ויהי לי שור וחמור צאן ועבד,

 

רועה צאן בשדה. הוא ברך אותי, מטל השמים ומשמני הארץ. הרי לא נתקיים בי, רק עם לבן גרתי, כגר,

שלא היה לי שום בית. כל שכן, משמני הארץ,

שלא נתקיימה בי, שלא הייתה לי שום ארץ,

רק עם לבן גרתי. וכל זה אמר,

כדי שלא יסתכל ביעקב.  לקנאותו על הברכות, ולא יקטרג עליו.


פירוש: שעל כן אמר לו, עם לבן גרתי.

ולא מטעם שנשתבח בזה לפני עשו.

ואדרבה, שהזכירו לגנאי, כדי להוכיח לו שהיה גר,

בלי ארץ ובלי בית.

 

ומה שמביא ראיה מן, אנכי עשו בכורך, הוא להוכיח לו,

כי הכל הולך אחר הכונה, ואינו נחשב לו לעבירה,

שקרא עצמו בשם של טמא. אף כאן, לא נתכוון אלא לבזיון.

ואינו נחשב לו לעבירה, מה שנראה מהדברים, שהיה מתפאר מחיבורו עם איש טמא. כמו שהקשה רבי יצחק,

..............

 

מב) רבי אבא אמר: כתוב ביעקב, איש תם יושב אהלים.

ונקרא איש תם, משום שהוא יושב בשני משכנות עליונים,

שהם בינה ומלכות, אהל רחל ואהל לאה,

 והוא משלים לצד זה ולצד זה.

שמכריע בין הקוים ימין ושמאל ומשלימם.

 

 וכשאמר, עם לבן גרתי, הוא לא אמר שנטמא בכשפיו של לבן,

אלא, עם לבן גרתי, להראות שלבו שלם,

בהודאה על החסד והאמת שעשה לו הקב"ה.

 

 שכל העולם היו יודעים מעשיו של לבן,

 ומי יכול להנצל מקטרוגו, שרצה לאבדני. והקב"ה הצילני מידו.

ולכונה זו אמר, עם לבן גרתי. הכל היה כדי שלא יקנא בו עשו

על הברכות, שלא יחשוב שנתקיימו בו,

ולא יהיה נוטר לו שנאה.

ועל זה כתוב, כי ישרים דרכי ה'.

 וכתוב, תמים תהיה עם ה' אלקיך.

..............

כתוב את הכותרת כאן

 

מאמר: תפילותיהם של צדיקים

...........................

מג) באנו אל אחיך, אל עשו. שואל, כשאמר, באנו אל אחִיך, האם איננו יודעים שהוא עשו?

וכי היו אחים אחרים ליעקב?

 

ומשיב, אלא, אל עשו, פירושו,

שאם תאמר שחזר בתשובה, והולך בדרך מתוקן, לא כן,

 

אלא עשו, הרשע כמקודם לכן, וגם הולך לקראתך.

 

ואם תאמר, הולך לבדו? לא כן,

אלא ארבע מאות איש עמו.

 

מד) ולמה אמרו לו כל זאת,

משום שהקב"ה רוצה תמיד בתפלת הצדיקים,

ומתעטר בתפלתם.

 

שאותו המלאך סנדלפון, הממונה על תפלת ישראל,

לוקח כל התפלות ועושה מהן עטרה לְחַי העולמים.

 

ומכל שכן תפלותיהם של צדיקים, שהקב"ה רוצה בהן,

ונעשות עטרה, שיתעטר הקב"ה באלו התפלות.

 

ואם תאמר, הלא מחנות המלאכים הקדושים היו באים עמו, ולמה נתירא. אלא, הצדיקים אינם סומכים על זכותם,

אלא על תפלות ובקשות אל רבונם.

 

מה) תפלה של רבים, עולה לפני הקב"ה,

והקב"ה מתעטר באותה התפלה.

משום שהיא עולה בכמה אפנים,

 

כי אחד שואל חסדים,

והשני גבורות,

והשלישי רחמים.

ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין, שמאל ומאמצע.

 

כי חסדים נמשכים מצד ימין,

וגבורות מצד שמאל,

ורחמים מהצד האמצעי.

ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים,

 

נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד,

המשפיע כל הישועות אל הנוקבא,

וממנה לכל הצבור.


אבל תפלת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים,

והיא אינה אלא באופן אחד,

 או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים.

 

ועל כן תפלת יחיד אינה מתוקנת להתקבל

 כמו תפלת הרבים.

כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפלת הרבים.

 


יעקב היה כלול מכל ג' הקווים,

בהיותו מרכבה לקו האמצעי, הכולל שניהם.

ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלמות,

מכל ג' הקוים, כמו תפלת הרבים.

 

וע"כ כתוב, ויירא יעקב מאד וַיֵּצֶר לו,

כי הקב"ה סִבב לו את זה,

כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו.

 

מו) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה.

אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם,

ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם.

 

כי כל מי שעוסק בתורה,

הקב"ה מושך עליו חיים עליונים,

ומביאו לחיי העולם הבא, שכתוב,

כי הוא חייך ואורך ימיך.

 

וכתוב, ובדבר הזה תאריכו ימים,

כי היא חיים בעולם הזה, חיים בעולם הבא.

 

 

מז) כל מי שעוסק בתורה לשמה,

אין מיתתו על ידי יצר הרע, שהוא מלאך המות,

 משום שנאחז בעץ החיים ולא הרפה ממנו.

 

ומשום זה, צדיקים, העוסקים בתורה,

אין גופם טמא לאחר מיתתם,

כי אין רוח הטומאה שורה עליהם.

 

מח) יעקב, שהיה עץ החיים, למה פחד מפני עשו,

הרי הסטרא אחרא. אינו יכול לשלוט עליו?

הרי הקב"ה אמר לו, והנה אנכי עִמָּךְ,

ולמה היה מתירא?

וכתוב, ויפגעו בו מלאכי אלקים,

אם מחנות המלאכים הקדושים היו עמו, למה פחד?

 

 

מט) אלא הכל אמת, שלא היה צריך לפחוד,

אלא יעקב לא רצה לסמוך על הנס של הקב"ה,

שחשב, שאינו כדאי, שהקב"ה יעשה לו נס,

 משום שלא עבד את אביו ואמו כראוי,

 ולא עסק בתורה בכ"ב השנים שהיה עם לבן,

 

ולקח שתי אחיות.

ואע"פ שהכל נתישב, שיעקב לא חטא כלל בזה,

עם כל זה צריך האדם לפחד תמיד,

ולבקש בתפלה לפני הקב"ה,

שכתוב, אשרי אדם מפחד תמיד.

 

נ) תפלת האבות קיימה את העולם.

וכל באי העולם עליהם מתקיימים וסומכים על זכותם.

לעולם ולעולמי עולמים לא נשכחת זכות אבות,

 

משום שזכות אבות היא קיום של מעלה ושל מטה.

וקיומם של יעקב שלם יותר מכולם.

 

 ומשום זה, כשבאה עת צרה לבניו של יעקב,

 הקב"ה רואה את צורתו של יעקב לפניו, ומרחם על העולם, כמ"ש, וזכרתי את בריתי יעקוב.

שכתוב יעקוב עם ו', משום שהו' היא צורתו של יעקב,

 כי יעקב מרכבה לז"א,

 שהוא הו' של השם הוי"ה.

 

נא) כל מי שראה את יעקב,

הוא כמי שהסתכל במראה המאירה, שהיא ז"א,

שיפיו של יעקב כיופיו של אדם הראשון.

כל מי שהסתכל בחלומו וראה את יעקב

 מעוטף בלבושיו,

חיים נתוספו לו.

פרשת וישלח

חודש כסלו כולו ס'מך,

בסוד סומך ה' לכל הנופלים בגלות

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

מזל קשת ספירת תפארת עץ החיים  הנקרא ישראל,

גם נקראת תורה שנקראת באר מים חיים,

תפארת יעקב, אות ו' הנקרא קול, רוח

גם נקרא יד רמה,  בסוד קול ברמה נשמע

ורחל מבקה על בניה

 

בפרשת ויצא יעקב, לאחר החלום,

וישא יעקב רגליו וילך ארץ בני קדם,

וירא והנה באר בשדה

והנה שם שלוש עדרי צאן רובצים עליה

כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים

והאבן גדולה על פי הבאר,

כאן כל התיקון של בני ישראל

בגלות האחרון, שקשורה ללב האבן,

זה אותו האבן על הבאר שהיא השכינה,

וז"ש והנה שם ג' עדרי צאן הם ישראל

הנק' צאן מרעיתי ובהם ג' מיני עדרים נפרדים במעלתם כהנים לוים וישראלים

 ועם היותם שם בגלות רובצים על העפר

עכ"ז הנה הם סמוכים עליה על השכינה הנז'

והיא סומכת אותם

כמ"ש סומך ה' לכל הנופלים בגלות

 

כמ"ש קול ברמה נשמע

ובזכותה יבא עמה ישראל נק' צאן

 

אדם לא מבין מכוח עצמו מה זה תיקון,

מה זה תשובה, אלה הוא מצפה  שמישהו

יגיד לו, איזה קול צעקה זעקה,, שיזעזע אותו

זה סוד קול ברמה נשמע, מה זה רמה,

תפארת שנקרא ישראל, שהיא יד הרמה.

וז"ש והנה רחל בתו באה עם הצאן,

.......................

 

ויאמרו לא נוכל וכו'

אין הדבר תלוי בנו לבדנו

עד אשר יאספו כל העדרים

שהם כל מחנות ישראל הנפוצים בגלות

 

וכולם יחד צריכין לשוב בתשובה

כסברת ר' אליעזר בס' הזוהר

 

וכאשר כולם ישובו יחד בתשובה

ויסירו לב האבן מבשרם

ויותן להם לב בשר

אז נוכל להשקות הצאן שפע מים חיים,

 

 

גם ירמוז אל מה שנודע כי גלות זה של אדום

הוא  מפני שנאת חנם בלב

ולכן לא נודע הקץ כמ"ש

 

כי יום נקם בלבי מדה כנגד מדה

ואו' יום נקם הוא מורכב משני נקמות

 

נקם מן האומות על שהרעו לישראל

ונקם מן ישראל

כי לא נגלה קיצו מפני שנאת חנם כנז'

ונשאר שמור בלבי וזה ג"כ

השארת תגובה