זהר. מאמר הנה ישכיל עבדי, סוד תחית המתים פרשת וישב. סעיף מ"ב עד ע"ג

ביאור המאמר רבי אשלג בעל הסולם.

כבר נתבאר בפרשת חיי שרה, סוד המיתה,

כי חייו   של אדם ע' שנה, הם כנגד ז' מדות חג"ת נהי"מ,

 

שהולך ומתקנם ממעלה למטה, מחסד עד מלכות.

וכשמגיע למלכות ואינו יכול לתקן אותה מחמת חטא עץ הדעת,

אז הוא מת. כי ב' נקודות במלכות:
 אחת מעצמה, והיא גנוזה.
- אחת מבינה, שהיא מגולה.
כי מבחינת עצמה אינה ראויה לאור. וע"כ נקודתה עצמה צריכה להיות גנוזה.

ואם נקודתה מתגלית, תכף מסתלקים ממנה האורות,

שזה, זכה, הוא טוב. לא זכה, הוא רע.

 

ולפיכך כשמגיע האדם לע' שנה, מתגלית אז נקודת המלכות עצמה,

וע"כ אורות החיים מסתלקים מן האדם, והוא מת.

ולפיכך לעתיד לבא, כשיהיה זווג הגדול מראש דעתיק,

והמלכות תקבל גמר תיקונה,

באופן שתהיה ראויה לקבל אור העליון גם מבחינתה עצמה,

 

 תקומנה אז כל הגופות לתחיה, כי לא מתו אלא מחמת פגם המלכות.

ועתה, שהיא מתוקנת לקבל אור החיים, תקומנה לתחיה.

ויש כאן חילוק בין מתי ארץ ישראל למתי חוץ לארץ:
- אותם הצדיקים הדבוקים בקו אמצעי, נקראים ישראל,

וארצם ארץ ישראל, והם יקומו לתחיה תכף ויקבלו נשמתם כראוי.

 אבל אותם שאינם דבוקים בקו אמצעי, שהם מתי חוץ לארץ,

אע"פ שהמלכות כבר נתקנה, צריכים עוד תקונים רבים,

עד שיקומו לתחיה ויקבלו את נשמתם.

שתקונים הללו נקראים, גלגול מחילות.

 

וע"י תקונים הללו באים לארץ ישראל. ומקבלים את נשמתם.

וזהו שיעור הכתובים, ויאמר אברהם, שהוא חכמה, אל עבדו, הוא מטטרון.

כי הארת החכמה הנמשכת מזווג זו"ן דאצילות לבי"ע,

נכללת במלאך מטטרון.

 

וע"כ נקרא מטטרון, שר הפָּנִים. כי פָּנִים הם חכמה

כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו.

 

וע"כ נקרא, זְקַן ביתו. כי מיהו זָקֵן? מי שקנה חכמה.
המושל בכל אשר לו. בחכמה וחסדים יחדיו,

המתוקנים בג' קוים ימין.ושמאל אמצע.

שים נא ידך תחת ירכי. שיכלול את עצמו ביסוד,

ויקבל הארת הזווג הגדול לגמר תיקונה של המלכות.

ואז יהיה מוכשר להחיות המתים.

ואשביעך בה' אלקי השמים. שיקבל ז' האורות השלמים, היינו.

המתקנים את הנוקבא, הנקראת שבעה,

כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה.

אשר לא תקח אשה, היינו גוף. לבְּנִי, היינו נשמה.

מבנות הכנעני, הדבקים בקו שמאל והם טמאים,

שאינם ראויים להלביש נשמה קדושה.

 

כי אל ארצי, ארץ ישראל.

ומולדתי, ישראל, אותם שבחייהם היו דבקים

בקו אמצעי נקראים ישראל,

וארצם ארץ ישראל,

שהם יעמדו תחילה לתחיית המתים.

 

עשרה גמלים, הארת החסדים. וכל טוּב אדוניו בידו,

הארת החכמה.

 

וזהו ניחושו של העבד, שאמר והיה הנערה.

ואמרה, שתה וגם גמליך אשקה,

אותה הוכחת לעבדך ליצחק.

 

כי בדק אם הגוף בחייו בעולם הזה, היה דבוק בקו אמצעי,

שאז הוא בבחינת ארץ ישראל וראוי לקום תחילה.

 

כי שתה, היא הארת חכמה, שזהו בחינת העבד עצמו.

 וגם גמליך אַשקה, בחינת חסדים.

ואם בחייו היה ממשיך ב' האורות הללו,

סימן הוא שהיה דבוק בקו אמצעי, הכולל ב' אורות הללו.

 

וע"כ, אותה הוכחת לעבדך ליצחק,

כי הוא ראוי לקום לתחיה ולקבל את נשמתו, שהוא יצחק.

וזה אמרו, והיה הנערה, שהמשיכו הארת החכמה

על ידי הדעת, שאז יש לו ב' האורות חכמה וחסדים,

 כי הדעת הוא חסדים. כי הם בבחינת מֵתֵי ארץ ישראל.

שעומדים לתחיה תחילה. וזהו שאלתו, כי היה צריך לדעת, אם אותו הגוף ראוי לתחיית המתים תחילה.

וז"ש, וגם לגמליך אשקה, שתחילה צריכים להמשיך הארת חכמה,

ואח"כ הארת החסדים. כי מטרם שממשיך הארת חכמה,

נבחנים החסדים לו"ק בלי ראש.

וע"כ צריכים להמשיך תחילה הארת החכמה ואח"כ החסדים,

ואז נבחנים החסדים לג"ר גמורים, אויר טהור.

שהם יודעים להדבק בקו אמצעי, ולהמשיך מתחילה חכמה ואח"כ חסדים,

שיודעים לכלכל לכל מדרגה ומדרגה ולתקנה כראוי.

ואז גם החסדים נעשו בחינת ג"ר.

....................

 

סב) בוא וראה כי למדנו. בהשתוקקות הזכר אל הנוקבא,

 שנמשך עי"ז הארת החכמה מן הנוקבא,

 עושה נשמה. והשתוקקות הנוקבא אל הזכר,

שנמשך עי"ז חסדים מן הזכר,

עולה ומתערב עם הנשמה למעלה.

ונכללת החכמה דנוקבא עם החסדים של הזכר,

ועושה את הנשמה,

 

כלומר, שגומר אותה. ומשום זה, ניחש העבד,

 שאם היא תאמר, גם אתה שְתה, המשכת החכמה,

וגם גמליך אשקה, המשכת החסדים, היא האשה,

זהו ודאי הגוף המוכן לרצונה של הנשמה,

היוצאת מן הזכר, ז"א, הכלול מחכמה וחסדים יחד.

 

סג) ואלו הגופים עתידים להתעורר תחילה לתחיה. כמו שאמרנו.

ואחר שיקומו אלו, יקומו כל האחרים שבחוץ לארץ.

ויתקיימו בקיום שלם, ויתחדשו בהתחדשות הלבנה,

 

שאז יהיה אור הלבנה כאור החכמה.

ויתחדש העולם כבתחילה. וכתוב על העת ההיא, ישמח ה' במעשיו.

 

סד) בגין כך הנה ישכיל עבדי. פירושו.  העבד מטטרון ישכיל

להחזיר את הנשמות כל אחת ואחת למקומה,

אל הגוף הראוי לה. ירום ונשא וגבה מאד,

מצד כל אלו מדרגות העליונות.

 

סה) כאשר שממו עליך רבים  וגו'. בוא וראה: למדנו,

כשנחרב בית המקדש, וגלתה השכינה בארצות זרות ביניהם,

כתוב, הן אֶראֶלָם צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יִבְכָּיון.

כולם בכו על זה, וקשרו בכיה ואבלות.

וכל זה על השכינה שגלתה ממקומה.

וכמו שהיא נשתנתה בגלות ממה שהיתה,

כן בעלה, ז"א, אינו מאיר אורו, כי אין לו אז למי להאיר, ונשתנה ממה שהיה, שכתוב, חשך השמש בצאתו.

 

על זה כתוב: כן מִשְׁחַת מאיש מראהו,

מאותו העבד, מטטרון,

שבעת הגלות נשתנה צורתו וצבעיו,

שהם  ירוק לבן אדום. ממה שהיה.

 

סו) מיום שנחרב בית המקדש לא עמדו שמים, ז"א, באור שלהם. הברכות אינן שורות, אלא במקום שנמצא זכר ונוקבא,

כמש"א, זכר ונקבה בראם ויברך אותם. ובגלות, שאין זווג זו"ן,

 

כתוב משום זה, מִשְׁחַת מאיש מראהו. כלומר, שהחיסרון הוא,

מטעם העדר הזווג שבזמן הגלות, ונמצא החיסרון גם בז"א,

שאין הברכה שורה אלא בזווג זו"ן.

 

 ועוד, שנחשך אורו של ז"א משום הנוקבא. שנחשכה בגלות,

ואינה מקבלת ממנו. ונמצא שאין החסרון בו עצמו,

אלא מטעם שאין לו למי להשפיע, וע"כ אינו מקבל אורות.

סז) הצדיק אבד, אבד את הברכות, כי ברכות אינן שורות

 אלא במקום שנמצאים זכר ונוקבא יחד.

 

סח) משום זה באותו זמן שאינו נמצא עמה זכר,

אז כל הנשמות היוצאות ממנה, יש להם שינוי ממה שהיו

 

בזמן שהשמש, ז"א, נתחבר עם הלבנה, הנוקבא.

כי כמו שזו"ן נשתנו בזמן הגלות ממה שהיו,

כן תולדותיהם, שהם הנשמות, משתנים אז ממה שהיו.

 

ועל זה נאמר, אלה תולדות יעקב יוסף. ולמדנו (אות כ"א),

 אחר שנתישב יוסף ביעקב והשמש נזדווג בלבנה.

וע"כ גילה אז מעלתם של הנשמות, ובגלות משתנות.

 

סט) והוא נער. משום שזווגם אינו נפרד לעולם,

צדיק, יסוד, וצדק, נוקבא, ביחד.

.............

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.

כי י"ב השבטים הם, חלקי השכינה.

שמונה מהם בני לאה ורחל,

הפנים של השכינה,

וארבעה מהם בני השפחות, האחורים של השכינה.

 

יוסף היה דבוק ומתקן גם את האחורים של השכינה.

כי הזווג של זו"ן היה אז מבחינת או"א, שזווגם אינו נפרד לעולם,

וע"כ יסוד ומלכות המה ביחד בכל חלקי נוקבא,

 

ואפילו באחורים שלה. כמו שהנוקבא נקראת בשם הזכר,

חכם וחכמה, גבור וגבורה, מלך ומלכות.

כן נקרא הזכר בשם הנוקבא, נער,

כי הנוקבא נקראת נערה, היסוד על שמה בשם נער.

..............

ע) בכל י"ב השבטים ואפילו בבני השפחות, שהם אחוריים של השכינה, הוא נמצא לחדש אותם כראוי, ולשעשע אותם בשמחתו.

 שכל הענפים וכל העלים של השכינה,

כולם מתברכים בשמחתו. כלומר, אפילו חלקי האחוריים של השכינה, הנקראים עלים,

מתתקנים עמו.

 

עא) אלה תולדות יעקב יוסף. כל צורתו של יעקב היה ביוסף,

וכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף,

ושניהם הולכים ביחד, וזהו אות ו"ו,

 

אשר ו' ראשונה, יעקב, תפארת. והמילוי ו' הנשמעת עמה במבטא,

יוסף, יסוד, שהולכים שניהם ביחד, שנשמעות כאחד בבטוי ו',

משום שהם נושא אחד וצורה אחת.

כמו שיעקב הוא קו אמצעי שמחזה ולמעלה, תפארת.

המכריע בין חסד וגבורה,

כן יוסף הוא קו אמצעי שמחזה ולמטה, יסוד,

המכריע בין נצח והוד.

וע"כ הם דומים זה לזה, והם בצורה אחת.

 

עב) וַיָּבֵא יוסף את דִּבָּתָם. שהיה אומר עליהם לאביו,

שהיו אוכלים אבר מן החי בעוד שהוא חי.

וַיָּבֵא יוסף את דִּבָּתָם רעה.

 

ומקשה, והרי במנין י"ב השבטים היו אלו בני השפחות.

וא"כ איך היו בני לאה מזלזלים בהם.

 

 ואיך היו אוכלים אבר מן החי, ועברו על מצות רבונם,

שהרי עוד לבני נח צוה על מצוה זו,

כמ"ש, אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו?

 

ואיך אפשר שהם אכלו ועברו על מצות רבונם?

ומשיב, אלא יוסף היה אומר כן מדעתו, וע"כ נענש.

......................

עג')  רבי יהודה אמר, את דבתם רעה, הוא כמו שבארהו,שיוסף אמר

שנתנו ענייהם בארץ  וזה נבחן דבתם רעה, שיבואו לינוק לכל אלו המדרגות שאינם קדושים הבאים מצד הטומאה,

.....................